## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:1:1)

**ויש** עט״ז ומאן דמתיר במדורה אפילו במכירו מתיר דהוי כמו נר לא׳ נר למאה ועמ״א אות ג׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:1:2)

**ודע** דהא דאסרינן כאן אף למי שלא הודלק בשבילו הוא דוקא במלאכת ד״ת הא במלאכה דרבנן שרי לאחר עסי׳ תקט״ו בט״ז ט׳ וכאן במ״א א׳. וכ״כ לבוש כאן ועסי׳ שכ״ה במ״א (אות י״ו ואות כ״ג שם פסק המחבר דאיסור דרבנן מותר יע״ש ובי״ב מיל שי״א דהוי ד״ת אפ״ה שרי לישראל אחר כמ״ש המ״א בתקט״ו אות ח״י דאין מפורש בתורה והם דברי תה״ד סי׳ פ״ג אבל ביש״ש פרק אין צדין סי׳ ח׳ הביא דברי הר״ן ביצה כ״ה דלישראל אחר הוי תוך התחום וריש דברי תה״ד דנהיגין כר״י דחיישינן שמא יאמר כו׳ אבל לדידן בתקט״ו הטעם דאין מפורש כאמור:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:1:3)

**והוי** יודע דמעביר ד״א ברה״ר דהלכתא גמירי לה בריש הזורק אפ״ה אסור לכל דהלמ״מ פירוש דקרא הוי והוי הוצאה כמ״ש הר״ן ז״ל פרק כלל גדול במשנה אבות מלאכות כו׳ דאל״כ אין עונשין מהלמ״מ יע״ש וכיון שהוא פירושו דקרא תורה שבכתב הוי וככתוב בהדיא דמי וכן הכנסה סברא הוא וככתוב בהדיא דמי. וכמו ספק טריפה שאסורה אף דשבעים טריפות הלמ״מ ומלקא נמי לקי עליה אף למ״ד ספק הלמ״מ לקולא הואיל ופירושו דקרא הוא ובכלל טריפה לא תאכלו ה״ה כאן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:1:4)

**אם** הדליק עכו״ם נר משמן פסול לעצמו אסור לישראל להשתמש בו כבסי׳ רס״ד ס״א בהג״ה ותשובת הרשב״א קע״א דלאו משום קנסא אלא חשש שמא יטה ישנו ה״ה בנר של עכו״ם כה״ג חיישינן. ובצרי שאין מדליקין שמא יסתפק ממנו שם בס״ג ואם הדליק י״ל דאסור להשתמש בו ובעכו״ם כה״ג י״ל דשרי דל״ש שמא יסתפק דלאו דיליה הוא ואיסורא לא יעשה דעכו״ם בשביל עצמו מדליק. ועדיין צ״ע. ועיין סי׳ ער״ה סי״ב יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:2:1)

אע״פ עט״ז עב״י וב״ח ומלת בז״ה שכתב הב״י על המ״מ פרק ששי מה״ש ה״ד לא קאי אדסמיך מ״ש לרש״י קכ״ב ב׳ במחצה שרי בהוכחה לא ברוב ישראל וע״ז נימא דנסתפק בז״ה המ״מ ברוב אי מהני הוכחה דא״כ היה להמ״מ לומר בפירוש כשיש רו״ב ישראל ולא לכתוב כמה ישראלים אלא אהרא״ש קאי דמתיר בהוכחה אפי׳ ברוב ישראלים וכ״ש מחצה והמ״מ נסתפק בז״ה אף במחצה דשמא דוקא בחד ישראל ועכו״ם א׳ מהני הוכחה ולא במחצה ושאפשר לפרש ברש״י כן ומיהו מ״ש הב״י ברש״י לפרש כן לחלק בין מחצה לרוב תקשה קושיית הב״ח דמ״ש מחצה מרוב וז״ש לתמוה על הב״י בזה. ועובדא דר״ג וזקנים אין הכרע די״ל שהיו רוב עכו״ם בספינה יותר מישראלים ובאמת א״צ הוכחה ברוב עכו״ם ועלח״מ שם הבין כמו שהבין הב״ח בב״י דספק המ״מ ברוב ישראל לא מהני הוכחה ור״ג וזקנים מע״מ הוה. והר״י השמיט הא דיש הוכחה וצ״ע וי״ל. ומ״ש בד״א וז״ל ראוי להיות ויש לומר ר״ל די״ל כן בכוונת המ״מ דמסופק במע״מ ובר״מ עיין רש״י שבת קכ״ב ב׳ ד״ה דאייתי שטר ההוא דאדלקה הא עכו״ם אחר אין הוכחה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:3:1)

**אבל** עט״ז הנה הניח הנחה קיימת דבאש א״א לידע מתי כלה העצים ראשונים ואף בשמן שהוסיף בנר כתב עד שיעור שמן הראשון התם יש שיעור לידע שיש לו מדה כך זמן דולק זמן מה משא״כ בעצים א״א לידע זה. והמתירים שזכר הוא דעת מהר״מ שמזכיר למטה במגדול וישבור״ג כו׳ וכיון שבמדורה א״א לידע מתי כלה הראשון אפ״ה ישבו שם ש״מ דהמתירין בתר התחלה אזלינן וכל שתחלה בהיתר היה אף אח״כ שרי. ומ״ש ויש קושיא על הש״ע היינו לפירושו דהמתירים בס״א לא חיישינן שמא ירבה בשבילו אח״כ כיון שהתחלה בהיתר היתה וכאן פסק כהאוסרים דלאחר שכבה הראשון אסור אבל הב״י לשיטתיה א״ש וכמ״ש הט״ז אח״כ ועיין אות א׳ בזה ובאות ד׳ ושם יבואר עוד אי״ה בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:4:1)

**וכן** עט״ז ועמ״א אות י״ב והט״ז כתב דאם יש איסור בריבוי אף באש שהודלק מע״ש בהיתר כמו מעשה דמגדול וישבור״ג באות הקדום נמי כשהרבה ישראל אח״כ בשבת איך ישבו שם והא א״א לידע מתי כלה אש הראשון גם משמע שכמעט היה כל המדורה ראשונה אי לא הרבו עכו״ם אח״כ עצים ואפ״ה שרי והיינו מטעם דהתחלה בהיתר היה וכבר הקשה על המחבר באות ג׳ יע״ש ועדיין צ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:1)

**ומותר** עט״ז בב״י משמע נמי כן ועיין פרק כל כתבי מזה יע״ש. מ״ש בשפחה המדלקת כו׳ התחיל כל שאין גוף ישראל נהנה דומה לשולח אגרת בקצץ דשרי כה״ג עמ״א אות ב׳ וברנ״ב אות י״א יע״ש ולפ״ז י״ל בקצץ וישראל מדיח הכלים נמי שרי להדיח דאין גוף ישראל נהנה כ״א כליו מודחים וזה י״ל דמ״מ אסור שמדלקת שיעשה הישראל אצלו בשבת אבל בשפחה עכו״ם מדלקת לצורכה אז מותר הישראל להשתמש אף צרכי גופו כה״ג הואיל והשפחה מדיחה הכלים להשלים פעולתה שתהיו הכלי׳ נקיים ויהיו ראוים גם לאחר שבת כעין מ״ש המ״א ברנ״ב אות י״א:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:2)

**אמר** ההדיוט הכותב ראיתי להעיר בכאן כמה ספיקות ואחקור בקצרה.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:3)

א. עכו״ם העושה בציווי ישראל דאסור להשתמש עד מ״ש כ״ש טעמא מאי ומדעתו בשביל ישראל ג״כ אסור למ״ש כ״ש טעמא מאי ואם יש איזו הפרש בין מדעתו או בצווי ישראל.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:4)

ב. במלאכה דרבנן אי יש להקל אי לאו ואת״ל דיש להקל אי דוקא במדעתו הא בצווי ישראל אסור א״ד כל בדרבנן אף בצווי ישראל שרי ולא אסרו כ״א בעשה מלאכה ד״ת.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:5
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:5](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:5)

ג. לצורכו ולצורך ישראל מהו. ואת״ל אסור בדרבנן כה״ג מהו. וגם במחצה על מחצה כה״ג מהו.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:6
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:6](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:6)

ד. הפרש בין ישראל העושה מלאכה בשבת ובין עכו״ם בשביל ישראל מהו.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:7
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:7](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:7)

ה. מסבה רוב עכו״ם ומיעוט ישראל וצוה ישראל אחד להדליק נר והדליק עכו״ם מי נימא ע״ד ישראל שצוה א״ד כל שמדליק ע״ד הרוב עכו״ם מדליק ושרי לישראל להשתמש בו ואת״ל שרי אי חוץ מאותו שצוה א״ד אף לו מותר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:8
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:8](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:8)

ו. אי הדליק עכו״ם נר לצורך מומר לכ״ה כולה אי שרי לישראל להשתמש בו גם אי מומר בעצמו לעכו״ם הדליק נר או בישל בשבת מהו הדין המבואר בשי״ח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:9
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:9](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:9)

**הנה** בחה״ר שבת קכ״ב א׳ ד״ה גמרא כו׳ דטעם הוא דאם יהא מותר ליהנות יאמר לו להדליק וכולה חדא גזירה ובר״ן הטעם שמא ירגילנו בכך לשבת אחרת והכי איתא בתוספתא וחמיר מבישל ישראל בשוגג דלא חשידי אטו מזיד יע״ש ומשמע דחד טעמא הוא כחה״ר והנה הב״י בס״ס רמ״ד בשם סמ״ג דלא יעשה בצירי י״ל ד״ת או אסמכתא חשובה עכ״פ ואפשר דהיינו באומר לו גילה קרא דכאן שלוחו כמותו ע״י עכו״ם אבל בעשה העכו״ם מעצמו בשביל ישראל הוי. דרבנן אטו אמירה וא״נ אסמכתא י״ל כה״ג גזרו גזירה לגזירה דכל מילי דרבנן ד״ת הוי אלא דהכי אתני להקל בספיקא ושלא ילקה עלייהו ולא גזרינן גזירה לגזירה אבל באסמכוה אקרא כה״ג דעתם דדין תורה ליהוי וז״ש רש״י בשבת קכ״ב א׳ אסור מדרבנן משמע דבאמירה ד״ת הוי באפשר. ועיין ביצה כ״ד ב׳ ברש״י ותוס׳ ד״ה ולערב ובסי׳ תקט״ו ס״א יע״ש ולתוס׳ שם סברא שלא יהנה ממלאכת שבת לאו סברא כלל אלא שלא יאמר לו ולרש״י סברא הוא וי״ל אף לרש״י מ״מ עיקר הטעם כשעשה עכו״ם מעצמו הטעם משום שמא יאמר לו והואיל וקל איסור זה בעיניהם עשו הרחקה כדי שיעשו שלא יהנה כלל ממנו ועב״י תקט״ו ולפ״ז עכו״ם שהדליק נר בשביל מומר לעכו״ם ויצא מן הכלל ל״ש בזה אטו יאמר לו ישראל כשר לעכו״ם להדליק דאין לו שייכות בזה ואף לרש״י שרי כמ״ש. ובסי״ח ישראל העושה מלאכה בשוגג חמור טפי דאסיר לאארים כל היום אף בשוגג. ומינה נמי אם מומר הדליק נר בעצמו לצורך ישראל אסור ודאי שמא יאמר לו אף דלפני עור ד״ת הא לחד פי׳ אמירה לעכו״ם ג״כ ד״ת וחיישינן דקיל בעיניהם ועוד דהוי כמבשל בשבת בשי״ח אבל כדי שיעשו במומר צ״ע בזה אי עשה המומר מלאכה בשבת וגם בישולי עכו״ם אי שייך במומר אי לאו אין מקומו פה. ועתו״ש אות ח׳ ולפענ״ד צ״ע בזה. ואם יש הפרש מדעתו או בצווי ישראל עסי׳ ש״ז ס״ך בט״ז י״ד. וכאן ס״א בהג״ה מדעת״ו א״צ הישראל לצאת בע״כ הא בצוויו י״ל דצריך לצאת שלא יהנה כלל ומלאכה דרבנן עמ״א כאן אות א׳ ובשכ״ה אות כ״ג שם משמע דמותר בדרבנן. ומ״מ אם בצווי ישראל י״ל אף בדרבנן אסור דמעצמו י״ל הוי גזירה לגזירה כה״ג אבל באמירה אסור וצ״ע. וצרכו וצורך ישראל כתב המ״א אות וי״ו דאסור אבל בדרבנן כה״ג כיון דבשכ״ה משמע דשרי כ״ש כה״ג אבל בצווי ישראל י״ל אף ברוב עכו״ם אסור הואיל ועשה עפ״י צווי ישראל כמו ברוב ישראל והוכחה לצורך עצמו שרי כ״ש להחמיר ברוב עכו״ם ויש הוכחה לצורך ישראל אסור הואיל ועפ״י צוויו עשה וההפרש בין עשה עכו״ם ובין עשה ישראל מבואר סשי״ח ושאר דוכתי בעשה ישראל א״צ כדי שיעשו ובעכו״ם דקילי להו גזרו טפי וגם חומרא בעכו״ם לצורך עצמו אסור וישראל לצורך עצמו אסור לכל העולם ובעו״ה לא היה הזמן מספיק לעיין כראוי גם אי עשה מלאכה דרבנן הישראל אי צריך כדי שיעשו או לאו עיין לבוש שי״ח. ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:10
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 276:5:10](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/276:5:10)

**עכו״ם** הדליק נר בשביל חבירו ובאמת חבירו לצורך ישראל כוונתו י״ל להקל עיין חות יאיר נ״ג דף כ״ח ב׳ דמחולק עם עה״ג אמירה לאמירה לעכו״ם כאן י״ל כ״ע מודים דאין נראה כשלוחו של ישראל והבן: