## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:1:1)

**אבל** עט״ז נראה שנוסחא ברמ״א היה אבל מי שאינו מתענג מותר לאומרה שיתענג חבירו וא״כ היל״ל אפילו מי כו׳ ובלבוש העתיק אסור לספרם כמו שהגי׳ לפנינו (בד״א ציינו אסור ואינו כי לפניו ז״ל היה הגי׳ מותר לאומרם) ועש״ר ב׳ כ״כ שנוסחא מוטעת היא. אבל הט״ז חילק אם מספר רק למלאות רצון חבירו אסור אבל אם מכוין שיהיה להם עונג שרי וכנראה שהסכים ללבוש דוקא אם אין לו נחת גם לא להתענג חביריו רק למלאות רצונם שיתענגו הם ודאי יש להמספר צער אסור אבל אם אין לו נחת רק עושה שיתענג חבירו אין להמספר צער ושרי ועא״ר. ולי העני יש בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:1:2)

**דע** דאיסור אמירה בשבת יש בו ג׳ חלקים. א׳ דיבור שאין בו לתא דמלאכה כ״א שלא יהא דיבורך שבת כחול כמו אעשה דבר פלוני למחר כו׳ כמ״ש הר״מ ז״ל פכ״ד ה״א שאין דומין למלאכה ואין מביאין למלאכה והם לעסוק בחפציו אם לדבר בהם והם המבוארים בש״ו וסי׳ זה ואסמכוה אקרא דישעיה כ״ח ממצוא חפציך ודבר דבר ואמנם בתו״ש ק״ן א׳ ד״ה ודיבור מי אסור פירוש מדאורייתא יע״ש כוונתם דודאי דיבור אסור כמה בריתות ומשניות שם לא ישכור פועלים ופירש״י ממצוא חפציך כו׳ והיל״ל ורמינהי ע״כ פירש מ״ה מקרא וסובר דהוי ד״ת כמ״ש הצ״צ בסי׳ כ״ה דעונג שבת מ״ה (עסי׳ רמ״ב) דכתיב כי פי ה׳ דבר כמו הלבשת ערומים ופריך א״כ מצוה למה שרי ומשני בפי׳ התורה חפציך אסורים ושמים מותרין בין בעסק ובין בדיבור וא״ת אמירה לעכו״ם לעשות לו מלאכה שבות דרבנן הא מ״ה אסור מקרא ודבר דבר י״ל אפילו אומר לו להדליק נר ללמד אצלו דהוי חפצי שמים כבס״ה ורע״ו ס״ג דבמלאכה ד״ת אסור לומר לעכו״ם אף למצוה. והיינו מה שאסור לו לעשות היום אסור לומר אעשה למחר הא כל שיש צד היתר ע״י בורגנין וכדומה שרי דיבור והתעסקות כבס״ח כאן וש״ו ס״א ואף באיסור תורה יכול לומר אלך חוץ לשלש פרסאות מחר ול״ת דוקא חוץ לתחום דרבנן דוקא מהני בורגנין דליתא עב״י ועסי׳ רס״ג שי״ז ומוכרח בגמרא ק״ו להביא פירות הא בורגנין כו׳ הא הוי ד״ת מעביר כו׳ ועסק ודיבור שוין ש׳מ\ דאף בד״ת כל שיש היתר שרי. ואם דוקא הדיבור לחבירו א״ד אף בעצמו אסור עמ״א אות י״א דאסור אף בעצמו בינו לבינו אסור רק הרהור מותר וכ״כ התוס׳ ק״ן א׳ ד״ה מה דאל״כ לא פריך יע״ש ואי״ה יבואר שם וכלפי שאמרו רבותינו ז״ל דאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וכ״כ הר״מ ז״ל פכ״ד ה״ד מירושלמי והביאו התוס׳ קי״ג ב׳ (בב״ח הטור מיישב פירש״י מ״מ לדבר לבד) יקשה שיחה בטילה שא״צ כלל בחול נמי כל השח עובר בעשה ומאי איריא להרבות כו׳ וכ״ת ודברת בם ולא בדברים בטילים ונשי דליתנהו בלימוד תורה שרי לדבר דברים בטילים ואמירה דרשב״י אומר אמי שבת היום כו׳ דמסתימת הפוסקים משמע אזהרה זו אף לגברי ולמ״ש הר״ב ניחא דשיחה בטילה לספר שמועות דמתענג חבירו בחול שרי ובשבת כיון שאין לו עונג אסור ועיין ירושלמי ובמפרש שם ושם אמרו שבת ל״ה שבות כ״ה ממאמר. הדיבור השני אמירה לעכו״ם פירשתיו דנ״מ אף למצוה אסור וכל מה שמותר לומר לחבירו מותר לעכו״ם עמ״א אות י׳. ואם אומר לו שיעשה בשבת יש בו שבות מדרבנן אטו יעשה מעצמו ונראה כשלוחו ולוקה מ״מ כמ״ש הר״מ ז״ל בפי׳ בפ״ו הא״ח יע״ש אבל אם אמר לו לעשות מלאכה אחר השבת לית ביה שבות כ״א ממצוא חפציך ודבר דבר ואפשר שאין לוקה מ״מ על זה ובש״ו דברנו מזה. ואף דבר שאפשר צד היתר ע״י בורגנין וע״י עירוב מרשות לרשות ואפ״ה אסור לומר שיעשה בשבת דמ״מ יש לגזור וכמ״ש המ״א אות י״ב. ושבות דשבות במקום מצוה שרי כבס״ה. וכ״פ בתקפ״ו סכ״א וי״ל אם חוץ לתחום מותר לומר לעכו״ם הואיל ואסמכוה אקרא חמיר משאר שבותין והרווחנו בזה בש״ו ס״ט אסור לעכו״ם שילך חוץ לתחום והתם דבר מצוה הוא ועמ״א שם י״ז אלא מסתימת הפוסקים לא משמע כן. והחלק השלישי איסור אמירה לישראל מומר לעכו״ם לא זו שיש לפני עור ואפי׳ היכא שהוא פונדק שמבשל לכל עובר ושב משלו ואירע שנתארח אורח אצלו בשבת עולה שאין סכנה דיש לומר אמירה שבות מותר בחולה שאין סכנה ולפני עור מאחר דבלא״ה מבשל משלו כמה קדירות פן יזדמן אורחים וגם מסייע ידי עוברי עבירה ל״ש בזה ול״ד לתרי עברי דנהרא וחד עבר כו׳ כאמור מ״מ כתבנו בסימן ד״ש במ״א א׳ שדבר זה במחלוקת שנויה להר״ב בח״מ שפ״ח הט״ו אם אמר למי שמועד למסור המשלח חייב דאין שייך דברי מי שומעין כ״ש כאן ובשליחותו עביד חייב המשלחו סקילה באפשר ולמ״ש הלבוש שם דהוי גרמי מש״ה חייב שם דברי היזקא כאן לא הוה חייב המשלחו ובש״ך שם גם כן הקשה על הר״ב ובפתיחה כוללת כתבנו מזה ואי״ה יבואר לקמן עוד מדין אמירה לעכו״ם וכאן אין להאריך עסי׳ רע״ו סעיף א׳. ואי״ה באות ד׳ אבאר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:2:1)

**אע״פ** שמבין עט״ז הנה מדליקה י״ל דהפסד התירו הא לא״ה אסור ומר״ז לעשות למחר כי אע״פ שדיבור אסור מד״ק או ד״ת ודבר דבר כמ״ש באות א׳ וכו׳ התורה התירה הרהור מותר ע׳ שבת ק״ג א׳ (וי״ל ודבר דבר מיותר עכה׳ג\ ש״ו) משא״כ אמירה לעכו״ם שבות מדרבנן חמיר בזה דאף הרהור אסור שיבין שיעשה בשבת וכמ״ש הר״ב בסוף הסימן סכ״ב ועמ״א ל״א ואי״ה שם יבואר והר״ב דשתיק כאן אפשר דסמיך אמ״ש בסוף הסי׳ והוא דעת הטור ואפשר דאודויי אודי ליה כאן בסמ״ג לומר בחול רמז שיעשנו בשבת הבאה קיל מרמז בשבת גופא. ואף שא״י לחלק ביניהם לכאורה. והיינו דוקא חוץ לבית ישראל ולא יהנה הישראל ממלאכה בשבת כ״א בחול וכ״ש כבסי׳ רמ״ו יע״ש ולבוש בס״ב פסק דשרי ובסכ״ב פסק לדהר״ב והוסיף לעשותו בשב״ת כדכתיבנא ושם נתן טעם בשבת נראה כשלוחו אע״פ שאין שליחות לעכו״ם ואיסור אמירה לעכו״ם אטו יעשנו עצמו כמ״ש הר״מ ז״ל פרק ששי הלכה א׳ יע״ש ועא״ר ח׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:3:1)

שלא עט״ז חילק בין מצוי בכל יומא אין איסור כ״א שיאמר קנה בשבת או ראה שאני הולך לדרך במ״ש וכשאין מצוי כ״א ביום השוק אף בסתמא אסור כאומר בפירוש שיקנה בשבת ואסור ליהנות באותו שבת כבסימן רע״ו במ״א א׳ דאפילו באיסור דרבנן צריך שימתין לערב כ״ש ועסי׳ שכ״ח סעיף ו׳ ז׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:4:1)

**דיש** עט״ז עמ״א אות י״ב באורך מסכים כעין זה אלא בט״ז מחלק בין דבר שאפשר לעשות עתה כמו מחיצה בב״א מותר אמירה לעכו״ם לעשות כך יע״ש משא״כ אלו היה בורגנין אין מעלה רק שלא יהא דיבור של חול ולצורך מחר התירו כמו בס״ז. ובשכ״ח ס״י י״ל באין לו מחיצה בב״א ולכך אסור ואי״ה במ״א אות י״ב יבואר בזה. ומ״ש יש מקילין אמירה לעכו״ם בד״ת במצוה אין להקשות א״כ דאמירה לעכו״ם אין איסור כ״א ברשות תיפוק ליה ממצוא חפצך ודבר דבר כמ״ש באות א׳ י״ל דכ״מ לרמוז ג״כ אסור כמ״ש הר״ב בסעיף כ״ב ועט״ז אות ב׳ ומ״א אות ל״א דהוי כשלוחו ע״י רמיזה ג״כ משא״כ ודבר דבר הרהור ורמיזה מותר כבס״ז וסכ״ב יע״ש ועמ״ש באות א׳ יע״ש באורך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:4:2)

**אמר** ההדיוט הכותב יש לי בכאן שאלה אחת קטנה ואציגנה פה ואגבה יבואר קצת שאר פרטיים וזו תוארה. פשיטא לי אמירה לעכו״ם שבות בשבת אף בדבר שאין בו כ״א לאו גרידא הדמיון יש לו משא על חמורו של עכו״ם אסור לומר לעכו״ם להנהיגה ול״ת שבות דשבות חמיר טפי וכולה חדא גזירה ויש בו כרת וסקילה ומהא אמינא לה י״׳ד רצ״ז ס״ד ואה״ע ה׳ סי״ד בבא מציעא ס׳ א׳ ואיפשטא בעיין דבכל איסורין שיש לאו אסור אמירה בהם לעכו״ם דקיי״ל ב״נ אין מוזהר על סירוס והלין תורין כו׳ ע״כ מטעם אמירה לעכו״ם וכ״ש שבות דשבת בלאו. ופשיטא לי דבשאר איסורין שבות דשבות יש להתיר דע״כ לא מיבעיא ליה ואיפשטא אלא בלאו ולא בשבות דשבות ואין ללמוד משבת דחמור נסתפקתי בשאר איסורין באיסור עשה אי אסור אמירה לעכו״ם ולשון הר״ב ז״ל בי״ד באיסור לאו משמע איסור עשה דקיל מלאו וכמאמרם ז״ל ריש יבמות לאו ל״ת חמור מיניה אין לנו לאסור ויצא לנו הדין לפ״ז בע״פ אחר שש מותר לומר לעכו״ם שיקנה לו במעות ישראל יי״ש וכדומה ולהעמיד החמץ ברשות עכו״ם עד אחר הפסח דאין שליחות לעכו״ם ולאו דיליה הוא ואמירה לעכו״ם בע״פ אחר שש תליא בפלוגתא אי עובר ב״י לאחר שש או רק עשה דתשביתו ורובם הסכימו שאף דעת הר״מ ז״ל רק עשה האם נימא דבאיסור עשה לא גזרו אמירה לעכו״ם ושאני י״ט וחה״מ דשבת אקרי כמ״ש התוס׳ ב״מ שם:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:4:3)

**ובדברי** קדשו של הב״ש ז״ל אה״ע ה׳ אות י״ט כתב לאמר דאין הלכה כמ״ב צ״ו דפסק דיש שליחות עכו״ם לעכו״ם דגם אתם כו׳ מהא דמותר למכור לעכו״ם אף שיתן לשלוחו לסרס כו׳ המעיין בתה״ד סימן רצ״ט [ובאה״ע ט״ס נרשם המ״מ] משמע הטעם דאין שלד״ע באפשר אף לעכו״ם ועוד דנוכל לומר דכ״ש הוא דקיי״ל בעלמא אין שליחות לעכו״ם משמע דלא ברירא ליה רק בצירוף הטעמים אמנם הר״ב ז״ל בח״מ שפ״ח סט״ו תפס טעם התשב״ץ במוחזק שהוא אסור יש שלד״ע דלא שייך דברי מי שומעין והוטב בעיניו טעם זה לבד (עש״ך ס״ח) ואם כן בהכרח דכאן באה״ע דפסק אפילו לשלוחו ועכו״ם האידנא ודאי אין מקיימין כלל ז׳ מצות ב״נ וחשוד ג״כ ודאי יש שלד״ע לדידה ע״כ מטעם אין שליחות עכו״ם לעכו״ם דלא כמ״ב ועמ״ש בפתיחה כוללת בחלק הד׳ ובסימן ד״ש במ״א ח׳ ואי״ה בסי׳ תמ״ח בט״ז ומ״א יבואר עוד וכאן אין להאריך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:4:4)

**עיין** סי׳ רע״ו במ״א אות י״א ורע״ט אות ט׳ דבר שאפשר בהיתר טלטול מן הצד שרי לומר לעכו״ם ול״ד לבורגנין וכדומה דהא יש לישראל היתר גמור לעשות ועמ״א כאן י״ב. ופ״ר ע״י עכו״ם ל״ג עסי׳ רנ״ג במ״א מ״א:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:5:1)

**ודוקא** עט״ז ברש״י צ״ל שבת ק״ן א׳ ד״ה של מלך שא״צ למלך ולאחר משמע כל שצריך לאחר אסור עא״ר אות ח״י צידד להתיר ומ״מ משיחה בטילה אסיר עיין ס״א והוי יודע דאיסור חשבונות בר״מ ז״ל פכ״ג הי״ח שמא יכתוב ועא״ר י״ז ובלבוש ממצוא חפצך וכ״כ רש״י כתובות ה׳ א׳ ד״ה משום ודבר דבר וממ״א ש״ו אות י״ב בשם המ״מ דלא התירו שום שבות למצוה כ״א ודבר דבר מותר (דהתורה התירה זה חפצי שמים) וא״כ להר״מ ז״ל משום שבות איך התירו חשבונות מצוה ואמירה לעכו״ם לא הותר כ״א שבות דשבות במצוה והא דמפנין בשל״ג ס״א י״ל הטעם משום טירחא יתירא התירו במצוה הא שבות אחר י״ל דאין מתירין כלל במצוה ועיין תה״ד סימן ע״ב משמע מפנין שבות הוא ואי״ה בשל״ג שם יבואר אי״ה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:6:1)

**אני** עט״ז ואף לומר לרכו״ב אסור עמ״א י״א דאף דרבנן אסור כל מה שא״י לעשות עסי׳ ש״ה סי״ח וכמ״ש כאן אפילו איסור דרבנן אסור:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:7:1)

**בורגנין** עט״ז הראה לאות ד׳ דבור כל שהיה באפשר לצייר היתר שרי אף כשאין היתר והיינו הדיבור לבד והליכה לאחר שבת אבל לומר לעכו״ם יעשה בשבת אם יש היתר לישראל לעשות היום ויש בידו שרי כמו טלטול הנר ברע״ו ורע״ט י״א ט׳ ומחיצה ב״א והמ״א יודה לזה משא״כ באין אפשר אלא אלו היה שם זה אסור בשבת לעשות ע״י עכו״ם ואף דיעבד אסור כמ״ש המ״א אות י״ב יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:8:1)

**פירות** עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ב דאפילו תוך התחום אסור לומר שיביא הוא למחר כל שהם מוקצה וכמ״ש הר״ב בהג״ה דל״ד חבירו ועמ״א אות י״א ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:9:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:9:1)

**תן** לי עט״ז ועמ״א אות ט״ו כל שאין מזכיר לשון הלואה ופרעון רק תן ואחזיר שרי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:10:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:10:1)

**חקק** עט״ז היינו בדאיכא תרתי לטיבותא חקק וכותל לא מחלף בשטרי הדיוטות הא כתוב בכותל גבוה הרבה מחלף בשטרי הדיוטות ופנקס חקוק נמי מחלף בשטרי הדיוטות ואף למה דכתב בער״ה דגבוה הרבה אסור שמא ימחוק י״ל דנ״מ דלשמש נמי אסור לקרות אע״ג דל״ש שמא ימחוק דאין בידו כמ״ש הב״ח ז״ל משו״ה נקיט שמא יקרא בשטרי הדיוטות יע״ש ועיין הסוגיא בשבת קמ״ט א׳ ובתוס׳ ד״ה לעולם והלבוש שכתב בגבוה הרבה אין לחוש למחיקה קשה מסי׳ ער״ה גם שנים קורין באפשר דחד מזכיר לחבריה ושטרי הדיוטות אסור אף לעשרה מטעם ממצוא חפצך כמ״ש הלבוש וכמ״ש הב״ח בשם רש״י פרק משילין אבל הר״מ ז״ל פרק כ״ג מה״ש הטעם שמא ימחוק. וסבור הייתי לומר כתב משיט״א וכדומה שרק מדרבנן הכתיבה והמחיקה מדרבנן כבסימן ש״ו סי״א בהג״ה בכתב שלהם כמ״ש שם עמ״א ש״מ אות י׳ אפשר דל״ג בגבוה הרבה כמו בער״ה דיש איסור תורה אלא דמוחק נמי אין חייב כ״א ע״מ לכתוב ב׳ אותיות ער״מ פי״א ה״ט הא שלא ע״מ לכתוב ליכא כ״א איסור דרבנן ובשבת קמ״ט א׳ אמר דלמ״ד גבוה ב׳ קומות ה״ה כאן ואי״ה במ״א אות י״ז יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:11:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:11:1)

**ואגרת** עט״ז הנה דבריו בנוים עפ״י מ״ש הב״ח ז״ל דשמא ימחוק ל״ש בשמש שאין בידו למחוק רק בעה״ב וז״ש מונה אדם אורחי״ו ולא מכתב אבל החשש שטרי הדיוטות יש בשמש לרש״י דטעם ממצוא חפצך כו׳ ולהרמב״ם ורמב״ן מותר באג״ש ה״ה משמש בנעטי״ל אין לגעור בו כמ״ש הב״י בשם הרשב״א הסומך על הרמב״ן אין לגעור בו ומ״מ קשה אג״ש מה שייך ממצוא חפצך דכל דבר שאין בו איסור לעשות ע״י ציור מותר לומר בשבת לכרך פלוני כו׳ כ״ש לקרות אג״ש ועא״ר ל״א ובח״מ דלרמב״ם י״ל דאסור לג״ש רק לרמב״ן מותר אג״ש יע״ש ובמ״א אי״ה יבואר עוד. דהעיון ג״כ אסרו דא״א שלא יאמר בפה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:12:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:12:1)

**שלא** עט״ז דלדידן דלית רה״ר כ״א כרמלית י״ל דל״ג עקירה או הנחה לחוד דהוי גזירה לגזירה ועסי׳ שכ״ה בט״ז א׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:13:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:13:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:13:1)

**אבל** עט״ז החמיר בלה״ק ג״כ אסור עב״ח ומיהו בחול כשכתובים בלה״ק דעת הב״ח דלא הוי מושב לצים וספר יוסיפון אף בלשון לעז שרי בשבת דיש ללמוד מהם כמה דברי מוסר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:14:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 307:14:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/307:14:1)

**בכדי** עט״ז ועיין ב״מ צדיק א׳ הלין תירין דגנבין ארמאי והנה שבת לאחר שבת היה באפשר לעשות בהיתר לא קנסו משא״כ סירוס לעולם א״א ע״י ישראל בהיתר קנסו אלא המרכיב כלאים ע״י עכו״ם אפ״ה אין קונסין עט״ז י״ד רצ״ז אות ב׳ דמצוי הוא סירוס קנסו לא בכלאי בהמה וב״ש אה״ע סי׳ ה׳ אות י״ז בשם דרישה סירוס ניכר האיסור קנסו משא״כ כלאי בהמה אין ניכר לא קנסו ולומר סירוס קנסו הא כלאים דרבנן טמא עם טמא וטהור עם טהור (כי לא מתעבר בטמא וטהור ולאסור הבהמה במה שלא נהנה כ״כ י״ל דלא קנסו) ז״א דע״כ קאמר הר״מ ז״ל בהנהגה דטמא עם טמא דרבנן הא ברביעה מד״ת ועש״ך י״ד רצ״ז א׳ וכבר עמדנו על זה בג״ו באורך יע״ש וכאן אין להאריך. וע׳ ר״מ ז״ל פרק ששי מהלכות שבת הלכה ח׳ כתב בפירוש אע״פ שאמר ישראל לעכו״ם לעשות ולוקה מכל מקום מותר לערב בכדי שיעשו ועמ״א שם שלא מצינו איסור זה בגמרא יע״ש: