## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:1:1)

**וכל** עט״ז בלבוש ס״ב תי׳ דכ״ז באותו רשות דאין הדליקה מסוכן כ״כ הא דליקה מסוכנת א״צ לחפש אחר צדדי היתר או דלרשות אחר י״א למעט בהוצאה עדין כבס״ב יע״ש והט״ז הסכים דט״ס הוא ועמ״א ג״ד תי׳ זה דשריפה ליכא כ״כ ביזיון מן מסריח בס״ב ומטעם אי לא שרית אתי לכבויי י״ל דמשאצ״ל נמי דרבנן ולא יבוא לאיסור תורה ומה לי זה או זה ובשל״ד סכ״ז סתם כדיעה א׳ משאצ״ל דרבנן רק טלטול התירו דזה קיל יותר מן משאצ״ל דיש עיקר מ״ה וחמור טפי ולהר״מ אף משאצ״ל ד״ת ואפ״ה לא התירו וערש״י שבת צ״ד ב׳ פירש״י בביזיון או דליקה או חמה הביאו הב״ח ואי״ה במ״א יבואר זה ובחידושינו שבת מ״ג ב׳ הארכנו ומוכח שם דחמה ודליקה לכאורה שוין לענין דל״ש כבוד הבריות בחמה יותר מדליקה כמ״ש המ״א אות ג׳ או להיפוך דליקה נשרף יש יותר ביזיון דא״כ היל״ל לכל אחד אלא כמ״ש דאמרי כרבי פלוני כשהקשו כתנאי כו׳ ש״מ דסובר חמה ודליקה בפלס א׳ הן לענין כ״ה רק דמשני אתי לכבויי יש חילוק דשם אפילו להדיא שרי ואי״ה במ״א יבואר עוד וכאן אין להאריך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:2:1)

**דטלטול** עט״ז בתמ״ו חמץ עכו״ם הוא ומ״מ הא לצורך מצוה שלא יהיה מונח ברשות ישראל ודילמא אתי למיכל לא התירו דחיפה ע״י קנה כ״א כפיית כלי כ״ש מוקצה של ישראל מחמה לצל וכדומה אסור ע״י קנה הא לצורך דבר המותר שרי טלטול מהצד כמו מעות שעל כר בשוכח וכדומה בש״ט ולקמן ס״ח ואי״ה שם יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:3:1)

**אבל** עט״ז בב״י שם משמע דאיכא איסורא ד״ת בככר ומתחייב על הוצאת הככר וכמ״ש המ״א אות י״א אלא דקשה לר״ש גם הוצאת הככר משא״צ לגופה הוא דלא ניחא ליה בכך וניחא ליה שיהיה חי לכן פירש בטור מלת טפל חיבור בתינוק חיבורי האדם משא״כ בככר וצ״ע דככר רק משום טלטול מוקצה ומהני כמו באותו רשות בב״י משמע שיתחייב על הככר דהוצאת המת לא ניחא ליה כלל הוי משאצ״ל משא״כ הככר צורך בו שע״י כו׳ ועדיין צ״ע. עמ״ש א״ה באות שאח״ז:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:4:1)

**אבל** אם עט״ז עסי׳ צ״א לבו רואה ערוה אסור ג״כ ללמוד ובלא״ה מסתמא היה לבוש. ומ״ש חיובא יש לשרוף ע׳ פי״ד מה׳ אבל ופ״ב מה׳ מלכים ויו״ד שמ״ב בטור אין בו משום דרכי אמורי משמע לא חיובא וערש״י סנהדרין נ״ב ב׳ יע״ש ומ״ש בגדי המלך אסורים י״ל להדיוט לא לבנו ועש״ע י״ד שמ״ח להדיוט אסור לא משום בחוקותיהם דעכו״ם גופייהו לא נהגו כ״א למלך עש״ך ב׳ שם וע׳ ט״ז י״א א׳ ע׳ חה״ר שבת צ״ד ב׳ דלומר שיטלטל ברה״י ע״י ככר ותינוק שיגיע לכרמלית יסלק הוי כחוכא דע״כ דוקא ע״י ככר ומכאן ואילך דוקא שלא ע״י ככר ועתו״ש אות ט׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:5:1)

**אלא** עט״ז דמוקצה כאבן שאין שם כלי לא מהני ככר הא כלי שמלאכתו לאיסור יש מתירין וראיה ממדוכה שבת דף קכ״ג ב׳ ומאן דאוסר סובר שום דוקא שמלאכה בכך הוא המתירה הא ככר ושאר דברים שאין שייכים לה אסור ומ״ש כנונא אגב קיטמא בטל הוא עיין שבת ט״ז א׳ וביצה בהא דשיורי כוסות ומיהו י״ל כנונא אגב קיטמא טלטול מהצד הוא לצורך דבר המותר האפר וא״א ליקח האפר בידו ומש״ה שרינן שם יע״ש לא מטעם ביטול וחילוק בין כלי שמלאכתו לאיסור דלצורך גופו ומקומו שרי התירו ע״י ככר מחמה לצל משא״כ מנורה שהדליקו ביה״ש בסיס לאיסור ואסור אף לגופו ומקומו הוי כאבן כה״ג ולא מהני ככר או תינוק להמחבר וה״ה מוקצה מחסרון כיס יודה המחבר דאסור ע״י ככר ותינוק. ושלא לצורך כלל אסור להמחבר בש״ח ע״י ככר דוקא מחמה לצל כההיא דמדוכה וככר אה״נ ל״ד ה״ה כלי היתר עמ״א שם אות י״ג:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:6:1)

**באים** עט״ז בב״י תי׳ דבשביל המת אין עושין מחיצה עראי והט״ז תי׳ דליהוי היכרא והא דאמר בגמרא מ״ג ב׳ כבר תרגמא ר״ה כר״י רב ששת ס״ל כן אבל אנן מפרשינן דר״ה לא ס״ל כר״י וכלי ניטל לצורך דבר שאין ניטל וב׳ ב״א משום היכרא או כמ״ש הב״י. ובחידושינו כתבנו שי״ל בין אבן ומת די״ל אין כלי ניטל לצורכם ובין מוקצה דכלים ואוכלים ועפ״י שם ובחה״ר שם המחמיר בכלי שלא לצורך דבר הניטל תע״ב ומותר לעשות מחיצה בשביל אוכלין ומת ביחד מעורבין פ׳ מי שהוציאוהו יע״ש ועב״ח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:7:1)

**להיות** עט״ז ועיין אות י׳ העלה כתו׳ שבת קכ״ג א׳ ד״ה האי פוגלא דמניח לכל השבת ואין דעתו ליטול בשבת הוי בסיס אף באוכלים וכאן מיירי שדעתו לאכול ולשאר יהא מונח וחררה מסתמא כ״כ שודאי יקח אח״כ יע״ש. ועב״י כאן כתב ולמדנו מדברי התוס׳ במניח לכל השבת וזה בסיס בתוס׳ ד״ה האי פוגלא והא בד״ה פגה מפורש כן ואפשר אהיתרא מהדר ממטה למעלה אסור הא ממעלה למטה ל״ש בסיס מה שאפשר מונח אצל מן הצד דוקא עליו ממש הוי בסיס וז״ש למדנו מדבריהם ממטה למעלה אסור וכן פגה אר״א בן תדאי דטמונה כולה כתבו כן וה״ה מקצת עליו מגולין והשאר מונח עפר עליו הוי בסיס אי דעתו לכל השבת אבל במהרש״א ז״ל שם לא משמע כן ומ״ש בפוגלא דילמא במניח משמע דאפ״ה שרי ממעלה למטה דלא הוי בסיס מה שמונח אצלו מצדדין וי״ל. ודע שמ״ש המחבר מקצת עלין מגולין ולא נקיט רבותא אפילו ממטה למעלה שרי לדידן דהדר רב נחמן בשבת קכ״ג ע׳ תוס׳ עירובין ע״ז ב׳ ד״ה מקצת י״ל זה לשיטתם דסברי מתני׳ דפ״א דכלאים מ״ט כדרבנן דבן תדאי אתיא משא״כ לדידן מתניתין כר״א בן תדאי ואין מקצת מגולין נראה כעושה גומא כמ״ש הט״ז אות י״א א״כ אין חילוק בין מקצת מגולין הוי נמי טלטול מהצד כמו ממטה למעלה ואין רבותא ואי״ה באות י׳ אבאר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:8:1)

**וטלטול** עט״ז מהצד בידיו דוקא לדבר המותר ובגופו אף לדבר האסור שרי ומ״מ הם בפלס א׳ כמו בידיו מוחל לצורך דבר המותר ה״ה בגופו לדבר האסור ומאן דאוסר בידיו לדבר המותר אסור ג״כ בגופו לדבר האסור עכ״פ ומש״ה פריך שפיר שבת קמ״א לרב נחמן יע״ש ומ״מ קשה למ״ש התוס׳ קכ״ג א׳ ד״ה האי פוגלא דלא היה להניחו כך שיהא מטלטל מהצד א״כ מה פריך מקש שע״ג מטה וי״ל:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:9:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:9:1)

**דסתמו** עט״ז ועמ״א סי׳ ש״ח אות נ״ג קש שלנו סתמא לשכיבה או למאכל בהמה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:10:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:10:1)

**פירות** עט״ז העלה דאין חילוק בין אוכלין לשאר דברים וגם באוכלין אם דעתו בבירור שלא יקח בשבת משם הוי בסיס ובאות ז׳ כתבנו דבסיס דוקא מה שמונח עליו לא מהצד וצנון ממעלה למטה אף בבירור שיניחם כל השבת לא הוי בסיס והיינו שהאמהות מגולים הא מקצת עלים מגולים הוי בסיס ופגה שטמן בתבן מקצת מגולה נמי הוי בסיס אם מקצת שטחיי מונח עליה עפר ותבן מוקצה ומ״ש מהרש״א ז״ל שבת בקכ״ב א׳ בתוס׳ ד״ה פגה דאם מקצת מגולה נמי הוי בסיס כה״ג מיירי והתוס׳ לשיטתם עירובין ע״ז ב׳ ד״ה מקצת כמו עלים מגולה שרי לרבנן דבן תדאי ה״ה מקצת פגה כה״ג לא הוי טלטול מהצד לדידהו והבן זה. והתיר לטלטל מנורה שהודלק באותו שבת לטלטל מהצד כשצריך למקומו ע״י טלטול מהצד דאף שהמנורה ביה״ש היה אסור לטלטל אף לגופו ומקומו דהוי בסיס ביה״ש המנורה לשמן האסור וכמ״ש באות ה׳ ומיגו דאיתקצי ביה״ש איתקצי לכולי יומא ול״ד למעות שע״ג כר דביה״ש נמי אי בעי מנער ליה משא״כ בשמן המנורה דביה״ש א״א זה מטעם כבוי ועוד נר שבת חובה מ״מ טלטול מהצד לצורך דבר המותר שרי והמפה והשולחן לא נעשה בסיס כיון דדעתו היה ליטול אח״כ ועדיין צ״ע. ועמ״ש מחררה באות שאח״ז אי״ה. עמ״א ב׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:11:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 311:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/311:11:1)

**יכול** עט״ז המ״מ פכ״ה מה״ש הי״ד הביאו הב״י כאן ועמ״א אות כ״א ואי״ה שם יבואר. והוי יודע שהמחבר השמיט חררה שטמנה בגחלים ועמ״א שם שבת קכ״ג א׳ הביאו הב״י דטמנה בגחלים אין היתר כ״א כבו הא לא כבו הוי מבעיר והר״מ כתב חררה ע״ג גחלים אף כבו יע״ש ואפ״ה לא התיר כ״א מחמת טלטול מהצד אף פגה מגולה שרי לכ״ע גחלים נדבקין בעיסה והוי אף במגולה טלטול מהצד מה שדבוקין בתחתית החררה: