## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:1:1)

**תערובות** עט״ז מ״ש על הב״י לענ״ד דברי הב״י ראוים למי שאמרו כי בגמ׳ בב״י גרסי׳ בר״נ וה״ה נוקשה והגיהו וכ״ש יע״ש במהרש״א ז״ל בתוס׳ ד״ה ואלו ושם ור״נ מ״ט לא אמר כר״י דלמ״א כו׳ יורה כגי׳ הישנה דלר״נ נוקשה עכ״פ לא גרע מתערובות ומייתי לה בה״ה ואפשר דנוקשה עדיף מש״ה לא פסיקא לר״נ לומר דר״א הוא אבל רב יהודה דחי בהדיא ואמר ע״כ כו׳ דלדידיה תערובות ודאי חמור מנוקשה והתניא כוותיה סותר דברי ר״נ דמייתי לה לר״א בה״ה מברייתא דקחשיב ארבעה כותח ושכר וחומץ וזיתים ולא נקיט חדא ולסמוך באינך אה״ה כ״ש נוקשה דהוה למתני ולא לסמוך אה״ה ש״מ נוקשה לר״א לית לי׳ ורש״י ד״ה רב נחמן סובר באמת נוקשה חמיר ולית תניא כוותיה דכ״ש הוא (ע״ש בתוס׳ ד״ה ואלו ומהרש״א ז״ל ותבין) ות״כ לפום מ״ש ר״נ ה״ה ומש״ה ניחא דלא מייתי מברייתא דלעיל דודאי ה״ה כו׳ ועמ״ל פ״א מחו״מ ה״ו ולמ״ש ניחא. וא״ש נמי דהרי״ף ז״ל פוטר פסק כחכמים מסתם משנה לקמן מ״ח ב׳ שיאור ישרף ואוכלו וכ״ש תערובות דקיל מנוקשה וכר״נ וער״ן והב״ח ז״ל תירץ דת״כ דעכ״פ מתני׳ ר״מ דאי כר״נ דלא אתיא מתני׳ כר״מ דנוקשה חמיר א״כ אמאי לא נקיט ר״א בברייתא נוקשה למעט מכרת כמ״ש התוס׳ ד״ה ואלו וש״מ דנוקשה ותערובות שקולים ומתני׳ כר״מ וכר״א מצי אתיא וכפי הנראה שזהו ג״כ כוונת הט״ז והוסיף טעם דמסתמא לא ניחא לומר שלש מחלוקת כו׳ והא דלא אמר כל אלו לר״מ בלאו דמביא פלוגתא דחכמים:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:1:2)

**ומ״ש** הט״ז בטור עב״י באורך. ולהט״ז הוא כך דרבנן פליגי עליה דר״א בתערובות באין כזית כא״פ וגם אין נ״מ כ״א קיוהא (קיוהא לאו טעם חשיב ולא הוי טכ״ע) דלרבנן שוה חמץ לשאר איסורין ומ״ה שרי ומדרבנן אסור באכילה ושהייה מותר דהוי גזירה לגזירה להטור וכן דבר שאין בו קיוהא כלל ונתבטל בס׳ דאין חוזר וניער לטור ומותר בפסח לאכול אפ״ה אסור לערב קודם פסח ולאכול בפסח דהוי כמבטל איסור אדעתיה לאכול בפסח ואף דעדיין היתר הוא ול״ד לי״ד ק״ט דמרבה עד ס׳ ביבש דכבר נתבטל ברוב אבל לערב בעין לא וע׳ צ״צ סי׳ פ׳ ומ״ש בפריי לי״ד צ״ח בש״ך אות כ״ב א״נ חמץ שמו עליו ועסי׳ תמ״ז בט״ז אות ה׳ ותרכ״ו ב׳ ואי״ה שם יבואר אבל לערבו לשתותו בפסח שרי לטור דכ״ד דרבנן בשהייה מותר כ״ש זה. אבל לדידן כ״ד האסור מדרבנן אסור לשהותו ואם עבר לאחר הפסח שרי דלא קניס הואיל ולא עבר מ״ה. ומ״ש לר״ש בנתערב מחדש א״נ נתערב מחדש כל שיש קיוהא אסור מדרבנן וצ״ע. ומה שהקשה על מרן הב״י ז״ל ע׳ דרישה דהטור כתב בפירוש תערובות לרבי רק מדרבנן וכעין זה כתב הב״ח דמש״ה מותר בשהייה לטור יע״ש ובאמת קושיות חזקות הן ולומר מ״ש הטור בסוף איסור דרבנן קאי אנוקשה וכת״כ דר״י וז״ש בריש דבריו תערובות כו׳ וכ״ז אינו שוה לי. וללמוד תורה אני צריך דלא נישוייה ח״ו למר״ן הב״י ז״ל שלא ראה דברי הטור בסופו ואומר דודאי מ״ש הטור ולחכמים איסורא בעלמא היינו איסור תורה והיינו מדכתב אח״כ מיד והר״מ פסק כר״א וע״כ כמ״ש הב״י דמפרש הטור אליבא דהר״מ ז״ל דר״א וחכמים פליגי בכותח דיש כזית כא״פ בהלעטה וע״י טיבול לית ואוכלו ע״י הלעטה לר״א מרבינן מכל מחמצת למלקות ורבנן פטור ממלקות דשלכ״א אבל איסור תורה יש עמ״ל פ״ה מיסודי התורה וע״ז כתב הטור איסורא בעלמא מ״ה כחצי שיעור שאין בו לאו ועשה דאל״כ היל״ל אסור מדרבנן וזה מוכרח דהא כתב ופסק הר״מ כר״א אלמא דלהר״מ מותר לשהותן וע״ז תמה הב״י דכיון דיש איסור תורה למה שרי לשהותן. ומ״ש הטור בסוף לרבנן איסור דרבנן אליבא דנפשיה כ״כ דמוקי פלוגתייהו באין כלל כזית כא״פ. ובכ״מ פ״ה מיסודי התורה ה״ח כתב שלכ״ה דרבנן י״ל שלכ״ה קיל משלכ״א ופסחים כ״ד ב׳ דמסיק כ״ש שלכ״א היינו מהניח חלב ש״ה ע״ג מכתו הוי כ״ש משא״כ שלכ״ה ממש אכילה חמור ועמ״מ פ״ח י״ד ממ״א ותבין:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:1:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:1:3)

**או** יאמר אף אם נימא שלכ״א לית איסור תורה כותח שיש מחמץ כזית כא״פ בהלעטה אף דהוי שלכ״א מ״מ טעמו וממשו מקרי וחשוב הוא ולא בטל לר״י ע״ז ס״ז א׳ והשתא ודאי להר״מ ז״ל דאוקי פלוגתייהו ביש כזית כא״פ בהלעטה לרבנן איסור תורה יש משא״כ להטור לקמן אליבא דרי״ף מוקי באין בו כזית כא״פ כלל א״כ א״ש קושיית הב״י איך כתב הטור לרבנן מותר לשהותו אליבא דהר״מ ז״ל לא יצדק זה. ועמ״ש בפתיחה בריש הספר וברלב״ח סימן פ״ח להר״מ ח״ש אסור מ״ה כל שיש כזית כא״פ דלא כמ״ש בס׳ התערובת והא דאמר הנח לכותח אי משטר קשטר כו׳ לא קאי הכי במסקנא. ומ״ש הט״ז שכר שאין שם ממ״ש כלל שכר שלנו טעמו וממשו מקרי עמ״א ח׳ רק לרש״י וקצת מהפוסקים קורא לזה טעמו ולא ממשו בע״ז ט״ז ואנן קיי״ל דחייב כרת על שכר שלנו בפסח עמ״ש בפתיחה. ויש לנו הרהורי דברים בתמים דעים להראב״ד ז״ל בהשגותיו על בעל המאור סי׳ רמ״ה ע״ד ד׳ דהרי״ף פסק כחכמים בתערובות דרבים הם ומתני׳ דריש א״ע כיחידאה ונוקשה פוסק כסתם מתני׳ דריש א״ע ותוכן כוונתו דכל שרבים חולקים בברייתא אף דסתם במשנה כיחיד אין הלכה כן כדאמרינן בעלמא מתני׳ יחידאה משא״כ אם בברייתא ר״מ ור״י וסתם במשנה כר׳ מאיר הלכה כן ולא הבינותי חדא דהא ת״כ דר״י ואם נאמר כמ״ש הב״י דבאמת הלכה כר״נ דנוקשה חמור אכתי לא מצאתי להרי״ף ז״ל שיפסוק בהדיא כר״מ והרי הטור כותב בהיפך ומתני׳ ד׳ מ״ח ב׳ והאוכלו פטור וסתמא בתרא עדיף ועמ״א אות ב׳ מ״ש שם. ומ״ש לחלק בין שהייה לאכילה עכ״מ פ״ד ה״ח. ומ״א בפתיחה כאן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:2:1)

**וכן** עט״ז הנה נוקשה לדידן לית ב״י כפי׳ תמ״ז סי״א ותנ״ג ומ״א א׳ עח״י אות י׳ ומ״מ הראבי׳ משמע לכאורה שסובר דנוקשה אית ב״י כמתני׳ דריש א״ע דאל״כ מאי קושיא לדידן שמדבקין דסוברים נוקשה מדרבנן באכילה וכה״ג דאין ראוי ל״ג משא״כ במשנה דנוקשה ב״י אף שאין מיתקן בכך ב״י אף כשאין רואהו אסור (עמ״ש בפתיחה בריש הספר ובר״מ פ״ד מחו״מ משמע אף לא יראה כן ועכ״פ לא ימצא) וע״ז שפיר הקשה הט״ז. ואפשר אף לדידן יש איסור תורה בנוקשה באכילה ושהייה ולאו לית ביה ולא קניס ר״ש עמ״א א׳ והר״ב שמביא יש מחמירין דעת ראב״י נרשם כאן תה״ד קט״ז ז״א יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:2:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:2:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:2:2)

**והנה** כבר הארכנו בפתיחה בריש הספר לענין תערובות וכזית כא״פ ואי לא דמסתפי מחבראי הייתי אומר דין חדש יש באורז עם חמץ ע׳ פ״ג מ״ז מחלה ובר״מ ז״ל פ״ו מחו״מ והמחבר לקמן בתנ״ג ולבוש שם ובי״ד שכ״ד דוקא אורז מדין גרירה א״כ קמח חמץ מחטים שנתערב עם קמח אורז ועשה עיסה מהם אף שאין כ״א מעט מחטים נעשה הכל חמץ ולקי אכל כזית ממנו ועבר ב״י ולאחר הפסח אסור בהנאה ולא מהני הקולות כו׳ עסי׳ תמ״ז ובח״י אות א׳ ומיהו אם קמח אורז נפל לקמח ומצה אפויה כה״ג י״ל דאין מחמיץ ול״ש גרירה ועמ״א תנ״ג אות ד׳ כתב דבאורז בעינן ג״כ כזית כא״פ ועי״ד שכ״ד בט״ז אות ט׳ וש״ך י״ז ואי״ה בתנ״ב אבאר עוד. שוב ראיתי דברי הט״ז מתפרשים כפשטן ראבי׳ אפשר סובר כריב״א ואלו מתבערים אבל ממ״ש הב״י ולהמ״מ א״צ לחילוק הראבי׳ דמשמע שחילוק הראבי׳ יש לו מקום בר״מ ותמוה דהר״מ פסק פ״ד הי״א דנוקשה אית לאו פשיטא דל״ש חילוק הראבי׳ בר״מ ז״ל והראשון נראה יותר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:3:1)

**ולקמן** עט״ז ועא״י אות ו׳ וי״ד. וספק מעמיד י״ל דהוי ספק דרבנן כי מעמיד דרבנן וי״ל הוי ספק חסרון ידיעה ולכאור׳ בשהייה הוי ספק דרבנן ולקולא ולאכילה הוי ס״ס לאיסור׳ שמא הוי מעמיד ושמא הלכה כמ״ד חוזר וניער וע׳ אות ד׳ ואי״ה בתמ״ז יבואר עוד אם להצטרף להחמיר ספק שמא חוזר וניער:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:4:1)

**וכן** עט״ז לכאורה שהמעמיד עדיין כחו לא סר תוך הפסח או אף שעתה כלתה פעולתו מ״מ אמרינן חוזר וניער אבל המעיין בש״ך י״ד פ״ז ל״ה יראה דבב״ח שכ״א היתר אף מדרבנן ניכר הוא ול״ש ביטול בניכר מה בכך כל דלא יהיב טעמא לא אסרה התורה משא״כ עור קיבת נבילה משא״כ כאן בפסח ניכר פעולתו ל״ש ביטול בניכר ואף קודם הפסח לא נתבטל רק הותרא הוי ועתה אסור מטעם מעמיד ונ״מ אף שיש צדדין להתיר דסומכין אשאלתות דפסח בששים במעמיד לא עמ״א ועי׳ באר היטב אות י״א צ״ע אם לקחו מהשמרים קודם י״ט יע״ש ומיהו לקחו אחר חצות תו הוי מעמיד האיסור בפ״ע גם למ״ש הש״ך צ״ע ובה״מ איני אומר לא איסור ולא היתר ובשהייה יש לצדד בה״מ כה״ג ועדיין צ״ע גם בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:4:2)

**ולענין** מי דבש שקורין מע״ד אם נתבשל בכלי ב״י משכר י״ל הוי נ״ט בר נ״ט דהיתירא עסי׳ תמ״ז ס״ה דמותר בשהיי׳ ואסור באכילה ואם בשלו ביורה יי״ש י״ל דל״ש נ״ט בר נ״ט בחריף אז הבלוע חריף עי״ד בפריי וכר״ו שם ועמ״א תמ״ז כ״ה ואי״ה שם יבואר. ובשמרי שכר הוי מעמיד ומ״ש הט״ז דספק תורה לחומרא עמ״א ט׳ דלהלכה מעמיד דרבנן ועפר״ח ה׳ כאן. ומיהו אם רגילות בכך ל״ש ספק דרבנן לקולא. ועמ״א ט׳ בדבש שהיה ג׳ או ד׳ י״ל דמעורב שמרי שכר עם שמרי דבש הוי זוז״ג ואפשר דשרי ובטל הוא אף שלא לקחו מהשמרים קודם פסח כ״ש אם לקחו קודם הלילה. ועמ״א וח״י:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:5:1)

**ואם** עט״ז מה דמשמע לכאורה מדבריו דח״ש לית ב״י יש בו מחלוקת עפר״ח אות ז׳ ובפתיחה כתבנו דאכילה י״ל חזו לאיצטרופי הפי׳ דלמא יאכל כזית כא״פ ויסבור שהוא יותר מכא״פ ובראיי׳ ל״ש זה ועמ״א תמ״ז מ״ב ומ״ד ואי״ה שם יבואר. ומ״ש לענין מלקות לכאורה לאו שאין בו מעשה הוא ער״מ ז״ל פ״א וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:6:1)

**הואיל** עט״ז עמ״א י״ב ובכ״מ פ״ב מחו״מ הי״ז היו דבוקים בגומות דהוי כעשוי לחזק יע״ש הא אין דבוקים אף חצי זית לבד נמי חייב לבער ול״ד לסי״א דעכ״פ דבוק בעריבה אף שאין עשוי לחזק מ״מ דבוק הוא ובטל אגבו כשאין בין הכל כזית משא״כ כשמונח חצי זית בלא דבוק בקרקע. ועמ״א י״ב ומ״ש שם ופשוט כו׳. ומ״ש הט״ז שמא יתגלגלו אהדדי לא הבינותי דהבעיא בדבוקים נמי זמנין דכניש ע״י כיבוד ומש״ה בבית א׳ חייב לבער:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:7:1)

**אלא** עט״ז פסחים מ״ה ב׳ ע׳ בטור ומ״א י״ג ולא בטלו הוי ספק תורה להר״מ ז״ל בדבוקים דהוי כעשוי לחזק ול״ח דלא מתכניש ע״י כיבוד ביתו עליה ולהרא״ש אף בלא דבוק ומטונף קצת עמ״א י״ב:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:8:1)

**מותר** עט״ז באין הכלב יכול לאכול אסור באכילה מדרבנן. ומ״ש מיוה״כ התם באין ראוי לאדם פטור וכאן בנפסל מאדם חייב מ״ה ושאור יוכיח דראוי לחמע כמה עיסות עמ״א י״ד ובנפסל מכלב מותר באכילה מ״ה דתו אין ראוי לחמע או דעפרא הוא ובהנאה נמי מותר כבס״י וכרבא פסחים כ״א ב׳ ועי׳ רש״י שם שביטל טעמו ומראיתו לכאורה משמע דלא כתוס׳ שם ד״ה חרכו ופת שעיפשה והכלב יכול לאוכלו מדרבנן חייב לבער דמראיתו חמץ ואתי לאחלופי כו׳ וחמץ אין מחמע ול״ד לשאור עמ״א י״ד והמחבר דנקיט לקיימו א״י ה״ה בהנאה מותר. ודע דיצויר שהשהייה מותר והנאה אסור בנוקשה שנפסל מאדם לגמרי וראוי לכלב דלמא אתי למיכל ל״ש ובהנאה אסור ועמ״ל פי״ד מה׳ אבל במומיי״א ושהייה מותר עמ״א א׳ ואי״ה בתמ״ז סי״א יבואר בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:9:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 442:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/442:9:1)

**א״א** לנקרן עט״ז י״ל כאן מיירי מנסרים ושם מנסר א׳ עמ״א ט״ז. ומ״ש להלכה לא קיי״ל כן עסי׳ תנ״א סי״ז בט״ז כ׳ בב״י דמפני המנהג מחמירין שא״א לגררן היטב וכן משמע דעת הר״ב שם שכתב וכבר נתבאר בתמ״ג סי״א משמע דא״א לגרר אבל המ״א שם ל״ג דבבית שאור ובאות מ׳ לשיטתיה יע״ש ואפי׳ בעקי״ן אם רגילין ללוש כל השנה תדיר הוי כבית שאור ולמ״א אין ללוש בו רק אותם שאין תשמישו תדיר נוהגין לשופם יפה להגעילו וללוש בפסח ואם אופין בו בתנור גרוף לחם צריך ליבון כבסי׳ תנ״א במ״א אות כ״ח ודיעבד אם לשו בפסח או קודם פסח מצה בכלי חמץ שלא הוכשר עי״ד סי׳ צ״א בש״ך ג׳ הראה לי חכם א׳ במ״ש הש״ך ועוד דהרא״ש וטור לא אסרו ללוש מצה אלא שממהר להחמיץ הא שאר צונן שרי משמע דיעבד בלש מצה שרי דאל״כ לאסור דיעבד אבל נראה שאם לש עיסה מצה בכלי שלא הוכשר אף דקיי״ל דוחקא וחריף בעינן בחמץ ממהר להחמיץ ואסור דיעבד וכעת צ״ע אם לאסור דיעבד ואי״ה בתנ״א סי״ז ושאר דוכתי אבאר עוד. ועא״ר כאן י״ט אם עבר אחר הגעלה ולש יש להתיר משמע קודם הגעלה לא לבוש בתנ״א הניח קצת בדרך אפשר ואי״ה בתנ״א במ״א מ״א וט״ז כ״ו יבואר עוד: