## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:1:1)

**או** עט״ז דבריו הקדושים צריך ביאור. לשון המחבר הוא לשון הר״מ ז״ל פ״ג הי״א וכתב המ״מ שפסק כרב יוסף וכ״מ בכ״מ שם ומפרש חיטי ונהמא איפכא מרש״י שפירש בדף כ״ח א׳ ד״ה בחיטי פיזור לומר פירור מהשק נהמא לא בעי פירור והר״ם ז״ל מפרש חיטי לא בעי פירור ואפי׳ מכונסין (חוץ מהשק) שהיו מפזרין ונהמא שקשה לפעמים בעי פירור וז״ש ואם קשה ואין הים מחתכו במהרה דאי מפרש חיטי בעי טחינה נהמא לא משמע אף נהמא דקשה קצת לא ואיך כתב סתמא היל״ל חיטי דוקא אלא היפך לגמרי מרש״י ובה׳ עכו״ם וחוקותיהם פ״ח ה״ו כיצד מאבד עכו״ם ומשמשיה שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח כרב יוסף עכ״מ שם וסבור הייתי לומר שמ״ש הר״מ ז״ל כיצד ביעור חמץ שורפו או פוררם וזורה לרוח עיקר המצוה לכתחלה לשרוף ולזרות לרוח שאפר אוכלין אין מגדל צמחים בפ״ע ולא הוי זוז״ג כלל או פורר וזורה ג״כ למי שאין מדקדק כ״כ כרבי יוסי בע״ז מ״ג ב׳ דזוז״ג שרי כה״ג ובעכו״ם דנהפוך הוא דעץ ואבן מתכת שחוקים אין מגדלין צמחים בפ״ע ושרופים מגדלים צמחים בפ״ע כמו שיראה הרואה בחולין פ״ח ב׳ בתוספות ד״ה שחיקת וד״ה שוחק ומשו״ה כתב לכתחלה מצוה מהמובחר שוחק וזורה לרוח בלא שריפה דאין מגדל צמחים בפ״ע וליכא כלל זוז״ג ושורף אז מצוה מהמובחר לים המלח ועכ״מ שם ומ״ל ולפי מ״ש הוי א״ש אלא דא״כ אמאי לא כתב הדין למי שאין מדקדק כ״כ דרשאי לשרוף ולזרות לרוח והבן ועמ״מ א׳ ואי״ה שם יבואר עוד יע״ש ועמ״ל פ״ג מחו״מ הי״א האריך לפרש הד׳ חלוקות ברבה ורב יוסף:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:1:2)

**והנה** מ״ש הט״ז ז״ל לפרש דהר״מ ז״ל כרבה היינו דודאי בע״ז דליה״מ במקום שאין ב״א מצויים אף מתכות לא בעי שחיקה דאין עוברים שם אבל חמץ אף במקום שיש ב״א מצויים בים המלח א״צ פירור דחוזק המים מחתכים הא בשאר נהרות בעי חמץ פירור (ועב״י כעין זה ומ״ש בהל׳ עכו״ם דשורף ומטיל לים המלח אפשר נמי במקום שב״א מצויים) דאין המים מחתכים במהרה. ורב יוסף אמר ע״ז דלא ממאיס אין מאיסה במים כו׳ חמץ דממאיס אף שאין נחתך מאוס הוא במים ולא יקחום אדם (לרש״י גרס ממים שרשו מסם כמו נמס ולהר״מ ז״ל כפי פי׳ הט״ז ז״ל מאס שורשו) ומשום דאי הוי מפרש כרש״י חטי ונהמא ממיס ממסית ונימוח יותר יש לפרש בל׳ הר״מ ז״ל דפוסק כרב יוסף מרבה ובאמת הלכה כרבה בר מתלת כמ״ש בכ״מ בשם הרמ״ך ז״ל בה׳ עכו״ם והי׳ להר״מ ז״ל לפרש דבריו לכן כתב הט״ז דהר״מ ז״ל מפרש בדרב יוסף דממאיס א״כ אין לפרש בדבריו ולטעות שפוסק כרב יוסף רק כרבה ובהכרח לומר דנקיט הר״מ ז״ל קולא מה שלא נזכר ברבה דהיינו אם אין קשה לא בעי פירור. והטור נקיט שפיר טפי דפוסק כרבה ולא מחלק בין שאר נהרות לים המלח כמ״ש הב״י דמחמיר בדבר דלא בקיאין במים איזו חזק והרפה ויה״מ רחוק מאצלינו וכאמור. ועט״ז י״ד קמ״ו אות י״א:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:2:1)

**והמנהג** עט״ז אם קיים מצות שריפה בשעה ה׳ ומצא אח״כ חמץ יבער ככל דבר דבתוך הפסח אם מצא בי״ט כופה כלי ונחה״מ ישרוף אף שכבר קיים מצות שריפה בע״פ דלר״י דבשריפה י״ל כר״ת דהיינו בפסח דומיא דנותר כרת ולאו בל תותירו ה״ה חמץ משא״כ ערב פסח עד הלילה דלית כרת דלאו ב״י כ״א עשה תשביתו ליכא למילף במה מצינו מנותר שבכרת ולאו ומש״ה מקילין ג״כ בס׳ ושאר קולות הואיל ולית כרת עד הלילה כבסי׳ תמ״ז א״כ נהי בשעה ו׳ שורפין ממנהגא כר״י וכפירש״י משא״כ כשכבר קיים וע׳ אות ג׳. ועי׳ בתוס׳ פסחים י״ב ב׳ ד״ה אימתי מבואר לר״ת לר״י משבע ג״כ בשריפה ועתוס׳ כ״ח א׳ ד״ה וחמץ וכ״ז ב׳ ד״ה אין וצ״ע ודע דאנן פסקינן הלכה כחכמים דמנקברין ואפרן אסור לא שיהא ספק אי כר״י או כרבנן והכי והכי לחומרא ונ״מ באם אירע ספק אי נאפה פת מצה בגחלת חמץ דליהוי ס״ס דודאי הלכה כחכמים ובפריי לי״ד כתבנו בק״י ספק פלוגתא ונתערבה באחרות נמי אסור יע״ש וע׳ ב״ש אה״ע סי׳ כ״ח נ״ד וח״מ שם משמע דספק הוי אי הלכה כר״י או כחכמים. ומ״ש הב״ש שם דיכולה למכור לחולה צ״ע דהא בריאה לדידיה אסור ועמ״ל ה׳ אישות אין מקומו פה וצ״ע בדין זה אי אפר הוי ודאי איסור או ספק:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:3:1)

**ואם** עט״ז דבריו מקושי ההבנה ואם נפרש מ״ש ז״ל משעה ו׳ לר״י כשיש עצים מצותו בשריפה בשש ואם אין עצים אין לו להמתין עד תחלת שבע דברגע א׳ יעבור בעשה או בל״ת ג״כ למ״ד הכין כ״ש דקשה טובא בדבריו ז״ל. וי״ל דה״פ דאדרבה מדף כ״ז ב׳ מוכה כהרא״ש דאל״כ אמאי לא פירש״י ז״ל קולא בשעה ו׳ לר״י כשאין עצים יושב ובטל בו׳ עד תחלת ז׳ ויעבור רגע בעשה ולשיטתיה התורה אמרה תשביתו רגע קודם שש ע׳ ד׳ ב׳. אלא דאם יראה סוף ה׳ שאין לו עצים מחויב לבער בכל דבר בסוף ה׳ ולא יושב ובטל בשש שכבר ביערו סוף ה׳ והיינו דוקא כה״ג סובר הרא״ש לרש״י ז״ל בסוף ה׳ כשרואה שלא יהיה לו עצים בשש מבערו בה׳ בכל דבר משא״כ בשיירא כשאין עצים יושב ובטל לגמרי כי עדיין לא זמן הביעור ועצים אין לו ואף להרא״ש דבה׳ דוקא בכ״ד מהטעם שמא לא יהיה לו עצים משא״כ זמן רב קודם הפסח וכאמור. וברא״ש לא סיים בה׳ שמותר בהנאה כמ״ש בטור והיינו כמ״ש. ונ״מ בזה ליוצא בשיירא דבודק ומבערו בשריפה לפי המנהג דשמא הלכה כר׳ יהודה ומבטל בליל בדיקה וביום כששורף אין מבטל אלא כשיגיע פסח ועסי׳ תל״ו במ״א א׳ ותמ״ד במ״א אות ג׳ ועי׳ חידושי פסחים:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:4:1)

**וכן** עט״ז לשון המחבר הוא ל׳ הר״מ ז״ל פ״ג הי״א וכן הפחמין ולדידיה דפסק כחכמים אף אפרן אסור בהנאה עב״י. ועי׳ באר הגולה ד׳ לשון הרמב״ם ז״ל ולחומרא לכאורה די״ל כמ״ש הרא״ש ז״ל כ״ז א׳ דלוחשות אסור דבעינן לחומרא כמ״ד לוחשות אסורות ועמ״א ה׳ בשם הרמ״ך הביאו הכ״מ שם ועי״ד קמ״ב ס״ז גחלת של אליל דיעבד שרי הפת אפילו לוחשות וכמ״ש הר״מ ז״ל פי״ו ממ״א הכ״ד וכמ״ש הכ״מ שם דזוז״ג מ״ה שרי ומדרבנן אסור דיש שבח עצים וגחלים לוחשות בפת ספק לקולא והיה לבאר בשלה ע״ג גחלים בלא תנור אסור בלוחשות בערלה וכ״ה וכ״ש ע״ז דספק מן התורה לחומרא. או י״ל דמספקא ליה אי הלכה כר״י או כחכמים ומשו״ה כתב שורפו טוב יותר או פוררו אם אין לו עצים (וזה דוחק) ואפר הנשרפין מיקל די״א נקברין אפרן אסור רק מדרבנן וספיקו לקולא משא״כ אפה בגחלים לוחשות אסור הפת לכ״ע אף בערלה וכ״ה אלא שא״א לפרש כן שבי״ד קמ״ב ס״ז פסק בהדיא אפילו לוחשות מותרות ועש״ך שם אות י׳ בסופו. גם מ״ש הכ״מ פי״ו ממ״א הכ״ד דזוז״ג הוי דרבנן משמע לוחשות לחוד הוי ד״ת צ״ע בערלה וכ״ה ועתוס׳ פסחים ע״ה א׳ ד״ה וגרפו והמ״א אות ה׳ הזכירם יע״ש. ואי״ה במ״א ה׳ אבאר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:4:2)

**והנה** אפר חמץ נוקשה צ״ע אי אסור בהנאה די״ל דוקא בשעה ששית חמץ ד״ת חמיר טפי וגזרו אטו שביעית משא״כ אפר נוקשה בפסח כה״ג. ועח״י אות ט׳ וא״ר ה׳ הביאו דמותר לכסות בו דמצות לאו ליהנות נתנו יע״ש. ועמ״ש בפריי לי״ד וכאן בפתיחה כוללת ובשאר דוכתי דאנן קי״ל אף מצות דרבנן לאו ליהנות נתנו:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:4:3)

**עיין** ח״י אות ו׳ שלהבת של חמץ מותר בשם בית הלל י״ד קמ״ב א׳ והח״י הקשה עליו מביצה ל״ט א׳ ובחידושי ביצה כתבנו בסוגיא דלשם וכאן אין להאריך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:4:4)

**מעשה** ששלחו יין שרף של פסח ע״י עכו״ם בלי חותם כלל לעיר אחרת וקיבלו הישראל וכבר נתן הלוקח דמים למוכר קודם לכן מהו הדין. תשובה יש לדון בזה הרבה ובקצרה זה פתרונו. היין שרף אסור לשתות בפסח עי״ד קי״ח חבית וצריך ב׳ חותמות יע״ש ושמא החליף העכו״ם ושתה המובחר והטוב והחליף בכפר ביי״ש חמץ ואף ע״פ עד הלילה אין תקנה לבטל היי״ש זה בס׳ של יי״ש פסח דאף ספק תורה אין מבטלין ואי בטלו אסור ושאני חמאה דקיל איסורו מאד ושאר טעמים עש״ך י״ד קט״ו אות כ״ח. ולאחר הפסח י״ל דספק חמץ שעבר הפסח יש להקל בהנאה עכ״פ ומ״מ י״ל דעבר תוך הפסח בספק לאו דב״י. וכ״ח דהוי ס״ס שמא לא החליף וא״ת החליף אכתי מסתמא לא שתה הרוב ומ״ה חד בתרי בטל במינו ולא עבר ב״י כמ״ש המ״א תמ״ב א׳ י״ל אע״ג דיי״ש פסח שוה לכאורה ממש בטעמא עם י״ש חמץ כשהוא מן המובחר אכתי אפשר הוי מין בא״פ ומ״מ לאו חד טעמא מקרי עי״ד בש״ך צ״ח. ואם לא קבלו הלוקח יש להקל אחר הפסח כי מדרבנן משיכה דוקא תו הוי הפקר בינו לבינו ולא מיקרי חמץ ש״י שעבר הפסח משא״כ אי קבלו צריך לשפוך ואפשר המוכר חייב לשלם ללוקח דהוי ברי הזיקא וגרמא בידים חשוב דלא חתמו כראוי. ואף אם אירע המעשה ביום שמיני י״ל דלא הוי ספק דרבנן לקולא דקרוב לודאי שהחליפו דאל״כ אמאי אסור בדרבנן בי״ד קט״ו דיעבד בלא חותם א׳ ולאחר הפסח כה״ג בח׳ אפשר לצדד ויתבאר בתמ״ז ותס״ז אי״ה ובתמ״ח מזה והכלי או עץ יגעיל וזכוכית עסי׳ תנ״א במ״א אות מ״ט ואי״ה שם יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:5
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:4:5)

**פ״א** הלכתי לטייל בחה״מ פסח באתי לרחיים היו מונחים שם שקים מלאים חמץ מאלצי״ן וחטים לתותים של עכו״ם ורציתי לישב עליהם כעין שרשיפא אמרתי צ״ע כי חמץ עכו״ם אסור בהנאה ופסחים כ״ו עצים דאיסורא בשרשיפא כו׳ וביצה ב׳ב׳ אין סומכין כרעי המטה הא לא״ה שרי אף אם י״ל דמוקצה אסור בהנאה מוקצה כזה לא אסרו שם משא״כ בחמץ כה״ג דהוי מ״ה ודאי הנאה חשיב ואסור לישב עליהן ועסי׳ קע״א ס״ב:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 445:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/445:5:1)

**קודם** עט״ז ובסי׳ תל״ג אות ה׳ פי׳ דכאן מיירי שמשליך לרחוב העיר יע״ש וכאן הקש׳ ע״ז דא״כ כיון שכבר הפקירו מקודם אף אם ימצא אח״כ אף למאן דפסק כר׳ יהודא וכפי׳ ר״ת אין מחויב לשורפו וע״כ הפירוש כאן שמשליך בחצירו וסותר המחבר למ״ש בתל״ב ס״ו ולדינא העיקר כמ״ש המחבר שם דודאי חמץ קודם איסור אין רשאי להשליכו בחצירו לרה״ר קודם איסורו יכול להשליכו כו׳ והיינו מדינא או אם כבר שרף ומצא אח״כ כמ״ש הט״ז אות ב׳ ולאחר זמן איסורו אם בטלו ומשליך במתכוין שיאכלו בהמות של הפקר אסור ובאין מתכוין מ״ה שרי ומ״מ ראוי להשליכו לבית הכסא או מפרר כו׳ ואם לא בטלו אז עובר ב״י אף שמוציא מרשות לרוב דיעות ועט״ז בסי׳ ת״מ אות ד׳ ע״ש. ועסי׳ תל״ב דאין ספק מוציא מידי ודאי אף באיסור דרבנן וע׳ תוס׳ פסחים ט׳ א׳: