## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:1:1)

**מותר** עט״ז. הב״ח הקשה מברייתא ל״א ב׳ והפר״ח הקשה מסעיף ג״ד מתוספתא דרשאי לומר לעכו״ם ופסחים למ״ד א׳ פיקו וזכינו חמירא דבני חילא. והט״ז תי׳ הכל וי״ל דלחזקיה דלא יאכל בציר״י לתוך זמנו הא לפני זמנו שרי בהנאה רק באכילה מ״ה לר׳ יהודה עתוס׳ פסחים כ״ח ב׳ ד״ה וחד והרי״ף והרא״ש ז״ל משמע דפסקו כחזקיה רבי׳ דר״א פכ״ש דלא כר״מ ז״ל פ״ח מה׳ מ״א ה״ט. ובגמרא כ״ט א׳ דפריך אי ר׳ יהודה דעכו״ם נמי לר׳ אבהו פריך ולחזקיה א״ש מתני׳ רבי יהודה של עכו״ם מותר לאחר הפסח בהנאה ובאכילה אסור מ״ה ושל ישראל אסור קנס ג״כ ובה״ע פוסק כר״י והני ברייתת כר״ש והא דפוסק בה״ע כר״ש לפני זמנו כמ״ש הטור בשמו בתמ״ג י״ל לאחר זמנו פסק כר״י דלדידן נמי לפני זמנו כר״י ולאחר זמנו כר״ש ובפסחים כ״ח ב׳ משמע משעה שאסור באכילה אסור בהנאה כר״י היינו מק״ו מערלה שלא נעבדה עבירה עיין פ״י ומיהו לאחר הפסח שמותר באכילה ג״כ לר״ש מ״ה ולית ק״ז מערלה כאמור. ומ״ש הב״ח מלא בדק יבדוק תוך המועד ולאחר המועד יבואר אי״ה באות ז׳ ובמ״א ח׳. חמץ של עכו״ם תוך הפסח אסור בהנאה דלא קיי״ל כרב אחא ב״י ועפר״ח ולכן אסור להריח בלחם עכו״ם. ע׳ עירובין ס״ד ב׳ ובטור מ״ש בה״ע בטלו לאחר פסח אסור באכילה ושרי בהנאה אין טעם כו׳. ולמ״ש הט״ז אף של הפקר אסור באכילה ומותר בהנאה לר״י ולחזקיה וצ״ע ועח״י ג׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:2:1)

**בי״ט** עט״ז ודיעבד אף בי״ט ראשון שרי אף בסתמא. דאיסורא לא ניחא דליקני עב״י וע״ש. וביום שמיני אם קבלו אסור בהנאה עטו״ר ולבוש ס״ג אע״ג דבקיאין בקביעא דירחא ולא עבר ב״י מ״ה עשו גדר ובכ״מ יום ב׳ כיום א׳. ואם קבלו ביה״ש יום א׳ לכאורה לאחר הפסח ספק דרבנן לקולא וי״ל איקבע איסורא כבסי׳ שמ״ב מ״א. עמ״א כאן א׳ ועי״ד ק״ו בזה ועח״י וי״ו בי״ט אחרון א״צ כפיית כלי א״י למה בסי׳ תמ״ו ושם בחד יומא די בכפיית כלי ועכ״פ בעי ביו״ט אחרון דרבנן שלא לזלזל ונראה אף נוקשה צריך כפיית כלי וצ״ע. ועיין מ״ש אי״ה באות ג׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:3:1)

**וטוב** עט״ז דיעבד אפילו שותק כל שלא עשה מעשה אמרינן דאיסורא לא ניחא דליקני אפילו משתמרת ועומד שם עב״י וע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:3:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:3:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:3:2)

**והוי** יודע דחצירו של אדם אם ניחא ליה קונה אף איסורי הנאה כבסי׳ תמ״ו ומ״ז כי מגביה ישראל קנאו. ומיהו סתם איסורי אכילה מסתמא לא מפקרי בעלים ועיין מהרש״א ז״ל ביצה ל״ח ב׳ דסתם אסורי אכילה בעלים מפקירין עמדתי בפריי לי״ד וצ״ע ומספקא לי איסורי הנאה אי סתמו הפקר או לאו ונ״מ בגר שיש פקדון אצל ישראל ומת קודם הלילה ואמר הישראל קודם שמת יזכה לי חצירו ומת ואח״כ חזר הישראל ואמר שאין רוצה לזכות בו קודם שמת הגר ולמ״ד כל דלא עבר כ״א בעשה תשביתו לא קנסו כדבעינן למימר באות ו׳ ז׳ ובמ״א ג׳ למ״ד דקנסו בעבר אע״ה יצוייר בשש דהשתא אי סתם איסורי הנאה ד״ת או דרבנן הפקר הם כבר זכה הישראל ומה שחזר אח״כ א״י דלאו ברשותו תו להפקיר ועבר ב״י ואסור לאחר הפסח משא״כ אי סתמו לאו הפקר לא זכה ישראל מעולם וכיון שחזר קודם שמת לאו של ישראל ומותר לאחר הפסח. סבור הייתי ללמוד זה מירושלמי פ״ט דשביעית ה״ה ר׳ חזקיה סליק גבי ר׳ ירמיה אמר ליה זכיתי לי אוצרי א״ל צור לי אילין פריטין גבך וא״ל הרי מקומך מושכר לי א״ל לא כן אפקרתן חזר וזכיתה בהן ופי׳ המפרש הגאון מהר״ר אליהו ז״ל דר״ח אמר דפירות שביעית בשעת הביעור רחמנא אפקריה וזכה בהן כו׳ ור״י אמר דשוכר מקומו ותקנה לו ואמר ר״ח לדידן דלא אפקרתן אסור כדין זמן הביעור יע״ש וזה יש לדחות:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:1)

**לעכו״ם** עט״ז וצ״ל דלא מהני אלא שמחוץ לבית. ודיעבד אף בלא ייחד זוית כל שלא קיבל אחריות שרי ולכתחלה כתבו ז״ל שראוי למכור החדר ג״כ עמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר עא״י אות י״ג בשם ש״א סימן ג׳ דאין למכור חמץ לעבד כנעני שלו ועא״ר אות ו׳.והנה אף אין אחרים מוכרים לו ועי״ד סי׳ רס״ז סי״ז בלא טבל אין גופו קנוי לו אפ״ה מעשה ידיו וכל שיש לו לרבו ולא נ״מ אלא אם טבל שיצא לחירות ועש״ך אות למ״ד. ובטבל פשיטא דעבר בב״י בעשה ואפשר אף בעשה תשביתו עד הלילה ובמקום אחר כתבנו מזה ואם א׳ אמר לעבד וש״כ הריני נותן לך במתנה ע״מ להחזיר אחר הפסח לפי מ״ש הא״ר אות י״ח וכ״מ בלבוש דמתנה ע״מ להחזיר לכתחלה אסור משום חומרא דחמץ ודיעבד שרי בהנאה לאחר הפסח וכדבעינן למימר לקמן אי״ה אות ו׳ ומ״א ה׳ י״ל דהאדון לא קנה דלש״כ נמי לא הקנה ממש רק ע״מ שתחזיר לו ודומה לי״ד רס״ו סכ״ב ובש״ך אות ל״ט. וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:2)

**ומ״ש** הט״ז שאין להסגיר החדר כו׳ עח״י אות י״ד וא״ר ז׳ דוקא קודם המכירה הא מכר כדין וקנה עכו״ם ואח״כ הניח אותם אע״פ שאין ראוי וגוערין בו מ״מ דיעבד שרי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:3)

**ומעשה** בא׳ שמכר חביות גדולות יי״ש והניח חותם לאחר המכירה יש להתיר ואף קודם המכירה מכירה דידן בשטר כראוי כל קוואר״ט בסך כך וכך והעכו״ם אם רוצה פותח אותם ועושה מה שרוצה רק החותם עד למדידה א״כ שרי ואפשר אף לכתחלה והנה בח״י כתב מטעם הערמה ועב״ח וזה במכירה מועטת דהוי ביטול מקח רק בגילוי דעת סגי כר״ן ר״פ וכל שהניח חותם קודם נראה שאין רוצה במכירה משא״כ כה״ג כאמור. וגם מ״ש הב״ח שלא יניח חותם על החדר הא על החביות יוכל העכו״ם למכור לחבירו החביות במשיכה וימדוד אחר הפסח ועא״ר דעכו״ם לא סמכה דעתיה משא״כ מכירה שלנו הראוי ולא הוי גילוי דעת ודאי דיעבד שרי ואף לכתחלה כה״ג דהחותם רק עד למדידה וזוקף עליו במלוה והיי״ש שלו מעתה ודע אם מוכר כל קווארט בסך רב י״ל דהוי ביטול מקח בעכו״ם ובזה ל״ש גילוי מלתא וראוי למכור כדרך העולם דליהוי מכירה כראוי וכ״ש אם היהודי מכר בכפר לעכו״ם היי״ש שיש לו בעיר והניח חותם ולא ידע העכו״ם מזה עדיף טפי דל״ש לא סמכה דעתו אלא אפי׳ שידע כה״ג דיעבד ודאי שרי. ומצאתי בכתבי א״א הרב ז״ל שו״ת א׳ מרבינו הגדול הגאון המפורסם בדורו הכהן הגדול מאחיו מהור״ר חיים כהן ראפפורט ז״ל אב״ד דק״ק לבוב והגליל הביא מ״ש המ״א אות ד׳ דמשמע מ״מ בדיעבד לא מסר המפתח שרי ואי״ה שם יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:4)

**ומ״ש** שאין למכור החמץ למומר וחמץ של מומר אסור לכל ישראל ער״ן וכ״מ פ״א מחו״מ ה״ד וחולין ד׳ חמצן כו׳ ועח״י אות י״ד דאין ליקח אחר הפסח מיד חמץ מן מומר ואפשר ספק שמא נעשה אחר הפסח שרי עח״י תמ״ט א׳ וחולין ד׳ ב׳ ד״ה מותר ומהרש״א שם וא״ל דקושטא קאמר אף בדרבנן לא שביק היתרא דא״כ להכעיס נמי יהא שרי ובס׳ ראש יוסף כתבנו שם. ומיהו יש לומר לעשות לכתחלה ס״ס או ספק דרבנן אין עושין עי״ד ק״י וקכ״נ דקונים דברים מבושלים מעכו״ם דסתם אב״י וס״ס התם מדוחק הוא:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:5
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:5](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:5)

**והוי** יודע מומר שנשא עכו״ם הוולד עכו״ם ולהיפך הוולד ישראל עיין אה״ע מזה ומ״מ דיעבד צ״ע די״ל עדיף מתינוק שנשבה לבין עכו״ם ואין לך אונס גדול מזה ואף בישראל אנוס אסור זה עדיף טפי ודיעבד אם קנה ממנו בה״מ י״ל. ולמכור לאשת מומר לעכו״ם לכתחלה לא ואם א״א שאין אחר מוכר לה בתנאי שתחזיק לעצמך ולא תמכור אף לבעלך וכמ״ש הט״ז אות ו׳ בזה שרי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:6
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:6](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:6)

ומה שכתב ומעשה כו׳ בסימן תמ״ג בט״ז ומ״א ה׳ ו׳ חליפי חמץ לאחרים מותר ומכל מקום דווקא בהפסד מרובה הא הפסד מועט אין להשיאו עצה בכך. וגם שמא ימכור עכו״ם לישראל. ועיין משנה למלך פרק ה׳ מהלכות אישות הלכה א׳ סוף ד״ה הכלל העולה שלא מצא מבואר אם איסורי הנאה דרבנן אסור למחליף עצמו יע״ש. וברש״י חולין ד׳ ב׳ מבואר דרבנן ג״כ אסור למחליף עצמו. וכי תימא שפירש כן לסלקא דעתך דר׳ יהודה א״כ מרויחין דהוה דרבנן ובתוספות ד״ה מותר י״ל כן ובספר ראש יוסף הארכתי שם.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:7
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:4:7](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:4:7)

אם קנו חמץ שעבר הפסח מן מומר ולא ידע שהוא מומר וכדומה פשיטא דמקח טעות הוא עיין משנה למלך פרק ה׳ מהלכות אישות הלכה ז׳ (במשנה למלך) ובהלכות מכירה פרק י״ו הלכה י״ד וביורה דעה קי״ט סעיף י״ג ואם ירצה המומר להחזיר המעות רשאי דשלו הוא נוטל וכאמור. עיין ביורה דעה בסימן צ״ט בש״ך אות י״ז כתבתי בשם גאון אחד מעשה באחד שלקח מיד לאחר הפסח דוודאי נעשה בפסח רק שחבית אחת נעשה אחר הפסח י״ל דמותר להוסיף ולבטלו יע״ש. הנה בלא הפסד מרובה אין להתיר דיש ספק ספיקא לאיסורא שמא הלכה כהר״ב דאין מוסיפין בדרבנן ושמא הכל נעשה בתוך הפסח. וכל שכן אם עירב הכל ביחד נעשית נבילה לח בלא בישול עיין יורה דעה צ״ט. אבל בהפסד מרובה י״ל אף רובא דאיסורא ומיעוט היתר כההיא דעצים שנשרו לתוך ״התנור״ יבש ביבש שמע מינה רובא דאיסורא מוסיף ומבטל בדרבנן ושם ביארתיו. וחביות בין חביות גדולות דבר חשוב עיין יורה דעה (קל״ב) סעיף ב׳ אף בדרבנן לא בטל ועיין ט״ז תמ״ז אות י״ח תקנתיה דידיה. מעשה באחד שמכר חמץ ויין שרף לעכו״ם כראוי וזקף הדמים במלוה ובתוך הפסח הפסיד העכו״ם הרבה מיין שרף ולקח עכו״ם אוהבו של ישראל המפתח מיד העכו״ם לית חששא. ואפשר רשאי הישראל לקבול לפני השר שיקח המפתח מיד העכו״ם שלא יפסיד לגמרי כי הוא עכו״ם עני. אבל אם לקח הישראל המפתח מהעכו״ם י״ל דאחריות על ישראל ואסור לאחר הפסח וצ״ע. אפר חמץ שעבר הפסח צ״ע דאע״ג דכי קניס ר׳ שמעון בעיניה על ידי תערובת אף פחות מששים אפשר לא קניס כבסימן תמ״ז במ״א מ״ד אפר אפשר גרע טפי. ואם שהה חמץ על מנת לבערו בפסח ושרפו בפסח עיין תוספות פסחים כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי י״ל דאפרו מותר דלא עבר בל יראה. ובפתיחה בריש הספר חלק א׳ פרק א׳ סעיף י״ב הארכתי. אבל קנה בפסח על מנת לבערו ובערו בהא לא קאמינא. ועיין משנה למלך בהלכות חמץ ומצה פרק א׳ (ופרק) ג׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:5:1)

שמא. עיין ט״ז. והמ״א אות ו׳ מטור משמע בלא שמא ומבטיחו שאם ירצה יקחנו ממנו והט״ז מתיר אף להבטיחו שיתן לו ריוח ובעולת שבת דלכתחלה אסור. והעולם מקילין כמו שכתב הט״ז. ועיין אליה רבה י״ב ובלא תנאי. אם מכר חמץ בשעה ששית לעכו״ם י״ל דהוה מכירה ולכאורה תליא בפלוגתא אי עביד מהני עיין חו״מ ר״ז וסימן ר״ח בדרבנן ג״כ. ועיין קידושין מכרן וקידש בדמיהן ועיין שו״ת פני יהושע חלק או״ח סימן י״ב וי״ד ולעיל הביאותיו ועיין סימן תל״א בשיירי כנסת הגדולה בשו״ת רבני ויניציאה. וביטול לא מהני בשש הא מכירה גמורה או מפקיר ברשות הרבים מהני עכ״פ דלאחר הפסח כהאי גוונא. ואמנם בסימן תמ״ו בב״י לא משמע כן. אבל במכירה לעכו״ם י״ל מהני ועיין ט״ז תמ״ו א׳ וצ״ע:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:6:1)

ולא. עיין ט״ז. והמשאת בנימין בסימן מ״ג האריך הביאו המ״א אות (ה׳) מטעם אדעתיה דכולי עלמא לא אפקריה. ואסור לתבוע העכו״ם אם אין רוצה הא לתבוע היהודי שקנה יכול לתבוע לישראל שקנה שלא כדין. ויראה שיש למכור החדר והחמץ בסך רב הרבה יותר משויו ויזקוף במלוה ובדיניהם אין לחוש לביטול מקח ועיין חו״מ רכ״ז סעיף כ״ו א״כ שום אדם לא יתן הסך הזה. ומיהו מהא דסעיף ג׳ מוכר בדבר מועט אין ראיה דהתם הבעלים מפקירין ואין לחוש לביטול מקח עיין חק יעקב ט״ז ובתרומת הדשן ק״כ. ומכל מקום גם כאן להיפך י״ל כך. ואם מעט יותר פחות מכדי אונאה בוודאי שרי לכתחלה וכאמור ושום אדם לא ירבה ואי״ה במ״א יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:7:1)

אף על פי שביטל. עיין ט״ז. עיין ב״י ירושלמי פסחים פרק ב׳ הלכה ב׳ כר׳ יוחנן. עיין פרי חדש אות ג׳ דהר״מ ז״ל למד הניחו שוגג מסימן תמ״ט בחנות והוא הדין ביטול דמסתמא בטלו. וזה יש לדחות ועיין בהגאון המפרש דפוס דעסויא ובתשובת הרשב״א סימן ע׳ ובתוספות שם ד״ה אתייא הרגיש בזה. גר שמת קודם פסח חמצו לאחר פסח שרי (הפקר הוא) ירושלמי שם הביאו החק יעקב אות א׳.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:7:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:7:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:7:2)

שותפים עכו״ם וישראל בחמץ וחלקו לאחר פסח חלק עכו״ם מותר ושל ישראל אסור דבדרבנן יש ברירה חק יעקב ב׳. ועיין אליה רבה א׳ הביא מיורה דעה קמ״ו סעיף ד׳ גר ועכו״ם מעות וחמץ כו׳. ועכו״ם שגזל חמץ מישראל ועבר פסח צידד באליה רבה לקולא. גם במעשה דטחן עכו״ם דגן ישראל ואפה פת בפסח והביאו אחר הפסח צידד להקל. ואם הניח ישראל חטים ברחיים ובא עכו״ם ואמר לישראל שלתתו וטחנו עיין חק יעקב אות ד׳ בשם חינוך בית יהודא סימן י״א דיש הרבה ספיקות לקולא. ומסיח לפי תומו אפשר כוונתו שיחזיק לו ישראל טובה. ואפשר בלאו הכי אין עכו״ם נאמן לאסור עיין יורה דעה מ״ח בט״ז אות י״ט. ומיהו אם דרך ללתות החטים קודם טחינה ראוי לאסור. ואם הוא בעל הרחיים צ״ע. ואם הוא עכו״ם דעלמא י״ל דהוה כגזל עכו״ם וקנאו בשינוי וכמו שכתב החק יעקב. וי״ל להחליף העכו״ם וליתן לו חטים אחרים. אם עכו״ם הביא דורון לישראל ובתוכו חמץ ג״כ וקיבלם הישראל בפסח ולא ידע עיין חק יעקב ה׳ י״ל דאיסורא לא ניחא דלקני וזכיה בטעות לא הוה זכיה והניח בצ״ע. ובמ״א אי״ה יבואר עוד. אם בישל עכו״ם בפסח חמץ בשביל חולה ישראל ונבלע בכלי לאחר פסח אף למאן דאמר כלי הבלוע מבישולי עכו״ם צריך הכשר כהאי גוונא י״ל צד היתר דאיכא היכרא עיין יורה דעה קי״ג בט״ז אות ט״ו ותרי צדדים להיתרא. אבל בישל תבשיל ובתוכו חמץ שנתבטל בששים דלאחר הפסח שרי. ואמנם יש איסור בשולי עכו״ם עיין ט״ז שם ועיין סימן שי״ח מה שכתבתי שם.


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:7:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 448:7:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/448:7:3)

מעשה ביהודי מכר חמץ לעכו״ם ואמר כל מה שבחדר זה שלך הוא ואח״כ בא יהודי אחר ונתן במתנה ליהודי זה חמץ והניח שם צריך עיון דאם היהודי א׳ נתן אח״כ החמץ לשם שהיה ברשותו י״ל דשרי כי כן אמר להעכו״ם כל מה שתמצא שם הכל שלך מה שאין כן חמץ אחר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וצ״ע. עיין סימן תמ״ו מ״א א׳ וסימן ת״ן בט״ז (ה׳) דבר שלא בא לעולם בחמץ. וחצירו של עכו״ם למאן דאמר עכו״ם מעכו״ם נעשה שליח י״ל הוא הדין חצירו עיין סימן תמ״ח ובחק יעקב שם והבן: