## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:1)

**הקדמה לסימן תס״ז**


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:2)

**ראשונה** צריך לחקור סי׳ החימוץ בעיסה אימתי חמץ גמור ואימתי נוקשה. וסימן החימוץ בחטים וה׳ מיני דגן מה הם ואם חטים שלימות הוי חמץ גמור כל שיש בהם סימן חימוץ או נוקשה הוי. והנה בעיסה נתנו חז״ל שיעור כקרני חגבים חמץ גמור וחייב כרת הכסיפו פניו נוקשה הוי כבסי׳ תנ״ט בטור וש״ע ס״ב ופסחים מ״ו א׳ ומ״ח ב׳. ויש עוד נוקשה מי פירות עם מים כבסי׳ תס״ב ושם פירשנו דנוקשה הכסיפו פניו לדידן דרבנן אבל נוקשה מי פירות עם מים וניכר בהם חימוץ י״ל דאף למ״ד נוקשה הוי מ״ה הוי יע״ש ומ״מ אפשר ב״י ליכא ביה ונ״מ בעבר הפסח עליו עס״ס תמ״ז. ויראה דוקא רוב מי פירות עם מעט מים הא רוב מים משהו יותר ממחצה ומעט מי פירות בתר רוב אזלינן ויש בו כח לחמץ ואם ניכר כקרני חגבים חייב כרת אבל מי פירות לבד בלי מים אפי׳ שהה כל היום ונתערבו סדקיו זה בזה אין זה חימוץ בהם. ופסחים ל״ח ב׳ מבשל מחמע ליה כו׳ והיינו אפי׳ תוך שיעור מיל בפושרין עפ״י שם. וקשה לימא מבושל במי פירות לבד בלי מים אף עירב אח״כ מים עמו תו אין מחמע דכבר מבושל הוא והדין הוא דין אמת אף לדידן בתס״ב דשעת הדחק שרי במי פירות לבשל אם אח״כ עירב מים אין בא לידי חימוץ ובחטה שלימה כה״ג י״ל נמי בה״מ שאין חוששין שמא לא נתבשל יפה ועמ״א תס״ג ד׳ ואי״ה בפנים יבואר מזה. ולרש״י שפירש מי פירות לבד נוקשה הוי א״ש. ומיהו נתבשל במי פירות כמאב״ד ועירב אח״כ מים יראה דהוי חמץ גמור וראיה מתס״ג שם שמא לא נתבשל יפה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:3)

**ואם** שהה עיסה שיעור מיל אף שאין סי׳ חימוץ כלל הוי חמץ גמור וחייב כרת ואף שלא נמצא כן בפי׳ מ״מ הכין הוא וער״מ פ״ה הי״ג מחו״מ שיעור מיל הוי חמץ וכ״ן הכסיפו פניו אסור משמע לכאורה שיעור מיל והכסיפו פניו חדא הוא אדרבה דוק מרישא איפכא בצק החרש וכייל עמו שיעור מיל וכמ״ש המ״מ דקרני חגבים עם משמיע קול חדא הוא ומיניה ה״ה שיעור מיל. והיינו הניחו בלי עסק הא עוסק כל היום אפי׳ עסק כל דהו אין מחמץ וכההיא דטיף טיף שם ל״ט ב׳ וא״ח תנ״ט. וזה כל שלא נולדו סימני חימוץ הא נולדו סימני חימוץ אפילו הכסיפו פניו לא מהני עסק בבצק וקרני חגבים חייב כרת ומן הסתם אמרו ע״פ הרוב כל שעוסק אין בא לידי חימוץ. גם הטלת צונן מהני לעיסה כבסי׳ תנ״ז ס״ב ועמ״א שם ו׳ הניח בצ״ע ועח״י שם אות י״א ומ״מ ודאי פושרין כחמימות הרוק אין מבטל החימוץ. והנה הטלת צונן מהני אף כל היום ואף מעל״ע שהרי אם קרא שם בי״ט א׳ דפסח מהני הטלת צונן עד סוף יום ב׳ ואף דכבוש כמבושל ומבושל מחמע זה טעות דלהפליט ולהבליע הוי כמבושל לא לענין חימוץ וה״נ אם רואה סימן חימוץ לא מבטל ליה הטלת צונן כאמור:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:4)

**ואמנם** כל זה בעיסה אבל חטים וה׳ מיני דגן שלימים שבא עליהם מים לא נתבאר מפורש מה הוא הסי׳ המובהק שלהם דליהוי חמץ גמור ולחייב כרת עליהם רק זה לבד מצאנו בדברי חז״ל פסחים מ״ם א׳ לתת חטים נתבקעו אסורים לא נתבקעו מותרים יע״ש פלוגתא דשמואל ומר עוקבא. ואמנם אם לא נולד סי׳ ביקוע ונפלו חטים למים ולא שהו שיעור מיל פשיטא דלא גרע חטה שלימה מעיסה כה״ג דאין חימוץ וכ״מ ברא״ש פכ״ש מ״ם א׳ בנמצא חטה בקועה בעיסה כיון דעיסה לא נתחמצה קודם מיל כ״ש החטה ועסי״א ועמ״א אות ד׳ הביא ראיה ע״ז ויבואר בפנים אי״ה וע׳ מ״ש לקמן אי״ה דהטלת צונן בחטה י״ל דלא מהני ובעיסה מהני דנכנס בכל חלקי העיסה משא״כ בחטה אבל שיעור מיל פשיטא דלא גרע חטה מעיסה. ואמנם אם נולד סי׳ חימוץ בחטים שלימות שהוא הביקוע צריך לידון הן שהה שיעור מיל מעת שבא למים הן לא שהה שיעור מיל אם הוי חמץ בבירור וחייב כרת או נוקשה הוי. ולדידן נוקשה דרבנן. ומיהו בלא נולד שום ביקוע ושהה החטים שיעור מיל מעת שבאו המים עליהם משמע דפשיטא דלא הוי חמץ כלל וראיה ממה שהקשה רבינו אפרים מארבא דטבעה בחישתא שלא שאל רבא אם נתבקעו והוצרך לחלק בין מינח נייחי ללתיתה ע׳ ברא״ש פכ״ש מ״ם א׳ והתם שהו החטים יותר ממיל ש״מ כל שלא נתבקעו שרי אף שהו שיעור מיל ולקמן אבאר עוד. ואמנם הלבוש בסעיף ט׳ כתב תבשיל שנמצא חיטים ושעורים אפי׳ נתבקעו ממש לא הוי חמץ גמור מן התורה כ״א חמץ גמור מדרבנן לא נתבקעו אין חמץ גמור מדרבנן ואפ״ה נוהגין לאסור התבשיל יע״ש משמע אפי׳ נתבקעו בבישול ונתבקעה ממש אפ״ה הוי רק חמץ דרבנן ובבישול ל״ש מיל או פחות ע׳ פני יהושע פסחים ל״ט ב׳ והנה צ״ע ומכל הפוסקים משמע הביקוע חמץ גמור והרי״ף ז״ל למיכל חטים בעינייהו הוי ספק תורה הן דמר עוקבא או לשמואל ועכ״פ נתבקעו ממש הוי חמץ גמור וחייב כרת מ״ה אף תוך שיעור מיל משמע וכ״כ הרא״ם הביאו המרדכי פכ״ש והב״ח בס״ב חטים שנתבקעו הוי חמץ גמור וחייב כרת יע״ש. ומיהו מהר״מ ז״ל פ״ה מחו״מ ה״ג וה״ח שכתב חטים שלא נתבקעו אין חמץ גמור מ״ה אין ראיה לומר הא נתבקעו הוי מ״ה דאיהו סובר נוקשה מ״ה אסור ונוקשה הוי כמו שיראה הרואה שם בפ״ד. הי״א והי״ב ועמ״מ שם ה״ה דמשוה דעת הר״מ ז״ל עם הרי״ף רבו ז״ל. ועמ״א תמ״ז ה׳ נוקשה בטל בששים וע״כ חטה בקועה ממש מ״ה הוי ואוסר במשהו ולדידן שא״א בקיאין נתרככה אסור:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:5
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:5](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:5)

**באופן** דלמידין מכאן חטים שלימות שבאו עליהם מים ונתבקעו ושהה שיעור מיל עכ״פ הוי חמץ מ״ה וחייב כרת ומ״ש הרא״ש ז״ל פסחים מ״ם ב׳ חטה בקועה בעיסה הוי ספק חמץ קודם שיעור מיל או כ״ז שעוסק בה ממילא כיון דעיסה לא נתחמצה אגלי מילתא גם החטה משא״כ לאחר שיעור מיל נתבקע ממש חמץ מ״ה ובתבשיל ל״ש שיעור מיל ונתבקע ממש הוי מ״ה וחייב כרת ואם שהו שיעור מיל ולא נתבקעו בזה סובר רבינו אפרים לחלק בין לתיתה ובין מינח נייחי עמ״א ג׳ ד׳ וט״ז ג׳ דאסור ועדיין ספק אי מ״ה אסור בשיעור מיל ואין ביקוע או מדרבנן ואם הטלת צונן מהני או לאו. עמ״א אות י״ב כתב לרבינו אפרים אין ודאי חמץ אלא ספק חמץ יע״ש ואי״ה בפנים יבואר זה והטלת צונן ע׳ בטור בשם אב״י העזרי ובב״י שם דארבא דטבע בחישתא י״ל שהועלה ממים והפר״ח הסכים כל שמונחים במים אף כמה מעת לעת אין מחמיצין (והיינו בלא נתבקע) ולפ״ז בה״מ כ״ז שמונחים במים ולא נתבקע אף יותר ממיל י״ל למכור לעכו״ם בפסח קודם שהועלה ממים. ואי״ה בסי״ב יבואר לדינא בנמצא חטה שלימה במים צוננים שהה הרבה בלא מלח וציר ונמצא שם בשר די״ל להתיר כה״ג בה״מ. ועסי׳ תנ״ג במ״א ב׳ במיני הריפות יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:6
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:6](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:6)

**ויש** להקשות עדיין מנא הא מילתא דאמרי רבנן (הרי״ף ז״ל פכ״ש ל״ט והר״מ ז״ל פ״ה מחו״מ ה״ג) תבשיל שיש בו חטה שלא נתבקע מותר הביאו הט״ז בס״ט והא מפסחים מ״ם א׳ בלתיתה או אף בשהה דלא כרבינו אפרים או כמ״ש המ״א אות י״ב דספק הוי זהו במים הא בבישול אין לדמות למים צוננים ובפסחים ל״ט ב׳ מבושל מחמע ולא משני בחטים שלימות ולא נתבקע ואף שי״ל זה עדיין צ״ע בזה ואי״ה במ״א י״ב אבאר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:7
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:7](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:7)

**דדע** דאפוי שאין בא לידי בישול הא פת חמץ אפוי ונתן אח״כ לקמח עם מי פירות אפשר דמחמץ וברייתא דפת שעיפשה ונפסל מכלב שראוי לחמע עיסות אין ראיה דהתם עם מים קאמר וע״י החמץ מתחמץ במהרה ועמ״א אות ט״ו בשם תשובת הרשב״א במ״ש ואפשר ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:8
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:8](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:8)

**ודע** עוד דראוי לבאר ענין רוטב שמוליך ומפליט מכולו ובכולו הוא כל דבר הצלול מים ומי פירות ושמן ושומן צלול כל המתבשל בתוכו מפליט ומבליע בכולו. מנא אמינא לה מהא אמינא לה מי״ד ק״ד ס״ב עכבר בשומן רך שמתנועע הוי כבוש אלמא דשומן נמי כבוש מיקרי ה״ה וכ״ש מבושל כה״ג ואף שומן פעפוע יש לו חדא די״א שאין היתר מפטם לאיסור ועוד מ״מ למידין כל דהוי כבוש כה״ג ה״ה מבושל כה״ג ומן התורה אוסר עד ששים בא״מ. ועשו״ת בית יעקב סי׳ צ״ט משמע מדבריו כשיש טופח ע״מ להטפיח ומונח חטה עליו הוי כבוש וצ״ע חדא בי״ד ק״ה ס״א בש״ך א׳ מה שחוץ לכבישה שרי ובצ״ב ס״ד ברוטב גופא יש מחלוקת אי מוליך מה שחוץ לרוטב ופסחים ע״ה ב׳ סיכה משהו די בקליפה ובי״ד ק״ה ס״ח אצל האש כ״נ ועמ״א ט״ו בשם תשובת הרשב״א קע״ו לחות רב כמוהל במליחה ג״כ כ״ק ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:9
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:9](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:9)

**עוד** רגע אדבר בענין חטה שלימה שסימן הביקוע הוא חימוץ כמש״ל אם נמצא במי פירות אף בביקוע אין אומרים מסתמא החמיצה מקודם כי מימי פירות אין דרכן להתבקע וא׳ מאלף שמתבקע ממי פירות (ואם מתבקע ממי פירות אין ביקוע וכקרני חגבים בעיסה סימן חימוץ בהם כי קי״ל מי פירות אין מחמיצין) ולכאורה ממ״ש הר״ן ז״ל בתשובה סי׳ נ״ט בחטים שנמצאו מבוקעות שיש ספק מחמת לחות הגדיש נתבקע או ממי גשמים שירדו עליהם בקציר והשיב רחוק הוא לתלות הביקוע במי פירות יע״ש וא״כ אף אם נאמר דיארע לפעמים כן מ״מ תולין במצוי אלא דבסי׳ תס״ב ס״ו חטה בדבש מותר וסתם משמע אף בנתבקע ומיהו י״ל בלא נתבקע ושהה הרבה בתוכו וכרבינו אפרים במינח נייחי חדא לא הוי לי׳ לסתום ועוד בתבשיל מתירין במשהו להמחבר ה״ה זה וממ״ש הר״ן ז״ל שם דלא מסתבר לתלות מחמת לחות הגדיש היינו מהמת לחות הגדיש לא שכיח הא במי פירות כה״ג שכיח ששרוי בתוכן ומתבקע. ועשו״ת צ״צ קכ״ג ואי״ה בפנים בט״ז יו״ד אבאר עוד במעשה א׳ מזה וראיה ממ״ש הרא״ש ז״ל בחטה בקוע בעיסה וכאן אין להאריך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:10
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:10](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:10)

**והך** חטה בדבש אפי׳ אין ששים דיעבד מי פירות אין מחמיצין ע׳ לבוש שם ועולה שבת. ומה שראוי לדבר עוד והוא זה דחמץ י״א דהוי דשיל״מ וי״א דלא הוי דשיל״מ עסי׳ תמ״ז וכאן ובלבוש ובי״ד ק״ב בש״ך י״ד וט״ז י״ג והנה י״ל לקולא מאחר דלדידן צריך הכל שריפה לא הוי דשיל״מ ולפ״ז בי״ט אחרון בח׳ ש״פ דנוהגין להקל וכן בשאר דברים שמותר לשהותן י״ל דהוי דשיל״מ ולפ״ז בתס״ז בט״ז ד׳ בס״ס לשהותו שרי ולאכול אסור דהוי ס״ס בדשיל״מ עי״ד ק״י בש״ך נ״ז מזה וכאן בסי״ב די״א להתיר בס״ס לאכול לעת הצורך וא״א להמתין בתרנגולת אז ס״ס חשוב הוא. ודע ס״ס בדשיל״מ בא״מ יש לעיין ביה ובש״ך שם אות נ״ז משמע קצת הטעם דכל באלף לא בטיל ה״ה בס״ס וי״ל יע״ש באות נ״ו. ומיהו כל שאנו מחמירין מחמת מנהג אם יש עוד ספק י״ל להתיר כמו ספק מוכן בי״ט שני ואי״ה בפנים יבואר. עוד י״ל תערובות קודם הפסח בתס״ז ס״ב מותר לשהותו מס״ס ואסור לאכול משא״כ בנעשה תוך פסח כיון דנוהגין לשרוף הכל ואסור לשהות אין מחלקין להתיר בס״ס השהייה ולאסור האכילה כההיא דסי״ב במליגת התרנגולים והבן זה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:11
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:11](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:11)

**קיי״ל** בי״ד דבר הנאסר במשהו לא אמרינן ביה חנ״נ דל״ש לתא דבב״ח דבעינן טעם גמור ונ״מ לדידן קדירה שיש בה תבשיל ונמצא חטה בקועה דהכל אסור ואח״כ אב״י העמידו בתנור קדירה זו אב״י עם תבשיל וקדירות אחרות י״ל דהוי ריח משהו ונט״ל דשרי עמ״א תמ״ז אות מ״א ואי״ה בט״ז אות י״ז בתרי משהו אבאר זה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:12
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:12](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:12)

**במליחה** ע׳ סעיף י״ד ושם יבואר אי״ה לחלק בין נאכל מחמת מלחו או לאו וציר מבשר מלוח אף נאכל מחמת מלחו מחשב רותח כבסי׳ צ״א ס״ה בי״ד. ואם נפל על כלי יבואר שם בעזה״י. ואם הניחו בשר בכלי שהיה בו חטה בציר או הניחו בשר שם ועירה עליהם רותחין עי״ד צ״ה בש״ך אות ך׳ ויבואר לקמן אי״ה בסעיף י״ד מזה וכאן אין להאריך:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:13
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:1:13](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:1:13)

**או** עט״ז ועמ״א דלא כעולת שבת דחייש שמא יטחון העכו״ם וימכור לישראל כ״כ הר״ן לשיטתית דאין ביקוע שרי בחטים כלתיתה ומוקי במבוקעים משא״כ לדידן כרבינו אפרים בס״ב דמינח נייחי וכ״ה ברש״י פסחים מ״ם והני חטי דלא מינכר כו׳ דאי מינכר לא הוי מקשה בפשיטות מכלאים לשמא יטחון. והנה הטור כפל דבריו ויש חשש חימוץ ואינו ניכר אין מוכר לעכו״ם שימכרם לישראל כיון שאין ניכר החמץ וכ״ה בלבוש והיל״ל חטים שטבעו אין מוכרין לעכו״ם אם אין החימוץ ניכר אלא ברישא רבותא לישראל שרי בלא הודעה אע״פ שאין ניכר ולעכו״ם אסור באין ניכר הא ניכר שרי לעכו״ם ג״כ וי״ל ה״פ כיון שאין ניכר יש חשש שימכור כך אבל לחוש שיטחון וימכור כולי האי ל״ג בחשש חימוץ גם לרבינו אפרים אין ודאי חמץ רק ספק ואפשר רק נוקשה עמ״א י״ב ואות ד׳ אלא דחששא שימכור כך כיון שאין ניכר ואם נתבקעו פשיטא אסור דהוי ד״ת וחיישינן שיטחון ורבותא ברישא וסיפא ועח״י א׳ וא״ר א׳ ולמ״ש א״ש דברי הח״י. ומ״ש הח״י דעובר ישראל בב״י עא״ר שם דמבטל דלא חזיתא יע״ש. ועח״י ב׳ אם עבר וקיימן וזרע לאחר פסח גדוליו מותרין תמ״ג אות ט׳ וצ״ע בלא נתבקעו דהוי רק חשש חימוץ וספק בשהה שיעור מיל עמ״א ד׳ ואפשר נוקשה הוי כל שלא נתבקעו כלל עמ״א י״ב א״כ ספק חמץ שעבר הפסח דרבנן עסי׳ תמ״ח ותמ״ט ושם כתבנו מזה. ואל תטעה לפרש חש״ש חימוץ כלומר חששא שימכור לישראל דוחק זה לא ניתן להאמר רק חש״ש חימוץ לא חמץ גמור כאמור. והמחבר שהשמיט שאין ניכר משמע לכאורה לעכו״ם בכ״ע אסור שיטחון קמח ולישראל מעט פשיטא דבניכר א״צ להודיעו ותמ״ח הט״ז והמ״א הסכימו להתיר בניכר הביקוע אף לעכו״ם הרבה. ועמ״א א׳ וב׳ ואי״ה שם יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:2:1)

**ומודיעו** עיין טורי זהב פסחים מ״ם ב׳ ור״מ ז״ל פ״ה מחו״מ ה״ט וכמ״ש כאן בש״ע. והבין הט״ז ז״ל מפשטות מהרש״ל שפירש דברי הר״מ ז״ל כן בגירסתו קבא קבא סתם היינו בין לישראל ולעכו״ם ולישראל בהודעה ולעכו״ם בלא הודעה כי יש ס״ס בעכו״ם משא״כ בישראל עלח״מ שם הא הרבה לישראל אסור בהודעה גם כן שמא יבואו מכשול שלא יודיע ומש״ה לא זכרו בגמ׳ היתר הרבה בהודעה וע״ז הקשה הט״ז דודאי הר״מ ז״ל והמחבר סוברים דוקא לעכו״ם מעט הא לישראל בין רב ומעט בהודעה שרי דוקא והטור שכתב ומסתברא כבעל העיטור לשיטתיה דגרס קבא לישראל. עב״י. ומיהו להלכה הסכים למהרש״ל ז״ל וכגי׳ הטור לישראל קבא ובהודעה דוקא דאין סומכין שיאכל קודם פסח דבחזקה ורובא נמי אין סומכין כל היכא דיש לתקן בקל כההוא דר״פ נישייליה הא הרבה בהודעה לא שמא ישכח להודיעו ולעכו״ם מעט שרי דהוי ס״ס שמא לא ימכרנו לישראל ושמא יאכל ישראל קודם פסח אף לכתחלה אין עושין ס״ס בידים זה עדיף דמסתמא יאכל לצרכו. ויש חיסור לשון בט״ז וצ״ל משא״כ במוכר מעט לעכו״ם יש ס״ס. ולישראל רבותא ודוקא מעט בהודעה והב״ח ס״ב מחמיר כפי הנראה לעכו״ם מעט אסור ולישראל מעט בהודעה והנ״ץ מתיר מעט לעכו״ם דהוי ס״ס ועלח״מ ואי״ה במ״א יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:3:1)

**דכיון** עט״ז דעת המחבר שכתב בסתם דעת רבינו אפרים לאסור בלא ביקוע בין חיטין ושעורין ואף בשרייה מועטת דמינח נייחי ולמ״ש בתנ״ג דהאידנא אסור ללתות אפ״ה צריך כאן לטעמא דמינח נייחי לאסור אף לשהותן ודיעבד ג״כ אסור ומיהו עבר ושהה לאחר פסח צ״ע די״ל ספק חמץ שעבר הפסח הוי ע׳ מ״ש בהקדמה ועסי׳ תנ״ג בט״ז ומ״א אות ד׳ וט׳ בלתיתה ומ״ש שם יע״ש ועמ״א כאן אות י״ב. ולקמן בס״ט דמתיר התבשיל במשהו היקל הא למיכל בעיניה לא אף שלא ניכר שום ביקוע ואפי׳ על פי אבוב לא היה מתבקע אסור למיכל בעיניה כל ששרוי במים ועפר״ח וח״י ז׳ ולקמן בט״ז אות י׳ דלדידן עכ״פ נתרככה בעינן הכל במשהו הא בעיניה משמע אף חטים קשים ביותר אסור בעינייהו ואף לתיתה אסור לדידן בתנ״ג ואי״ה בס״ט יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:4:1)

**מכח** עט״ז ועמ״א ד׳ הביא דברי מרדכי הארוך ואי״ה שם יבואר והנה מ״ש הט״ז ליהנות מהם ביחד היינו ב׳ ב׳ לא כולם ביחד עי״ד סי׳ ק״י ס״ז ומיהו בספק איסור שנתערב ונפל א׳ לים י״ל דמותר ביחד כולם בב״א דהוי נמי ס״ס שמא אין כאן איסור כלל ושמא האיסור נפל לים ועי״ד שם וכאן במ״א. ומ״ש דיש דילוג באגור הב״ח הקשה כן דההוא דמרדכי הארוך יש בהכרי חטים ביקוע משא״כ כאן דאותן שירדו עליהם גשמים מסירם והשאר איכא ס״ס ופירש שם דה״ק כמו שם דמותר אם אוכל קצתם דהוי ס״ס ה״ה כאן באמצעות החטים יש ס״ס כל שמסיר העליונים ומ״ש הט״ז במשה״ו דרבנן צ״ע דאותן שלתלחלחו מסירם והשאר הספק שמא ירדו גשמים על הכל או לאו. גם מ״ש דבתנ״ג מותר אם טוחנן דאין חוזר וניעור והיינו קמח לח בלח מקרי וכמ״ש המ״א שם ו׳ ועט״ז שם ב׳ ואמאי כאן פסק דחוזר וניעור כו׳ היינו אמאי אוסר כאן באכילה ג״כ צ״ע דמה חוזר וניעור שייך כאן דחששא שמא ירדו גשמים על הכל. ולומר דקשיא ליה אמאי יטול אותם שנתלחלחו יטחון הכל קודם פסח כמו דגן שצמח ביש ששים ל״ד התם טירחא הוא לברור וגם שם דיעבד קאמר לא לכתחלה משא״כ כאן דראוי ליטול אותן שנתלחלחו וי״ל דה״פ דודאי לא ירדו גשמים על כל החטים כ״א הספק שמא ירדו על קצתן ויבשו לזה אמר דאי בודאי יש ששים שלא ירדו גשמים נגד הספק שמא ירדו על קצתן גשמים פשיטא לאכילה שרי ולטחון קודם פסח וע״כ הספק שמא לא יש ששים ומ״מ קשה קושיא א׳ כיון דס״ס הוא אמאי לא מתירין באכילה ככל ס״ס והלשון מגומגם קצת ומ״ש שכ״מ בסעיף שאח״ז אם ס״ג התם הטעם אחזוקי איסורא לא מחזקינן לא מטעם ס״ס אלא קאי אס״ד ואס״ו דמתיר שם באכילה מטעם ס״ס וכאן אוסר באכילה ועמ״א ה׳ וט״ז ה׳ ועפר״ח כאן ובד״מ דפוס פיורדא ראיתי בהג״ה שכתב דדין האגור אין סותר לדין הרשב״א והיינו כי ערימות הם בשיבולת וקשין ועליונות הגדיש כגג וכיסוי וניכר שלא ירדו המים באמצעות הגדיש יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:4:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:4:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:4:2)

**ואמנם** מתשובת הר״ן ז״ל סימן נ״ט הובא בש״ע ס״ו קשה אלא דגם שם משמע הטעם כמו בתשובת הרשב״א ז״ל דמצוי הוא כשמונחין בקשין וגשמים מזלפין על עליונות הגדיש ובאמצע אין מגיעין שם המים משא״כ במעשה דאגור חטים בעליה שיש ספק בכולו שפיר אמר דלאכילה אין לסמוך להתיר. ומ״ש הר״ב בסי״ב להתיר מכח ס״ס י״ל משהו דרבנן אבל למיכל חטים בעינייהו לא ועוד י״ל דנולד ס״ס בפסח מתירין ס״ס כי לדידן חמץ לא מיקרי דשיל״מ דאם אוסרין צריך לשרוף הכל ולהתיר השהיי׳ ולאסור האכילה אין נראה לכן מקילין בכל משא״כ קודם הפסח דשיל״מ הוי כה״ג להתיר השהיי׳ ולא באכילה ובהקדמה כתבנו בזה. ולהלכה כתב הט״ז בשעת הדחק שרי ועח״י יו״ד וט׳ מ״ש ב׳ ב׳ קשה וכאן חשש שמא ירדו גשמים על הכל. ועיין עולת שבת מ״ש דס״ס כרוב וחמץ במשהו לא הלכו אחר הרוב וע״פ עד הלילה מהני ס״ס צריך לחלק בין ההוא דסי״ב יע״ש וס״ס המתהפך עי״ד ק״י בזה ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:5:1)

**אין** עט״ז הרשב״א ז״ל בתשובה סימן ק״ב ובאות ד׳ כתבנו בשם הד״מ דכאן ניכר לעין שלא שלט הגשם באמצעית הגדיש וכן בס״י תשובת הר״ן מצוי הוא כן שהגשם לא יעבור באמצעית הגדיש ובהרשב״א שם שמכוסה בשיבולת וקש למעלה ואמנם יש לעיין למה הביא המחבר בס״ד תשובת הרשב״א שאין חוששין לסתם חטין של אותה השנה דהיינו שהולכין בתר רובא וכמ״ש המ״א ה׳ ולא כתב הסיפא אפי׳ אמצעית הגדיש ולא היה צריך להעתיק תשובת הר״ן בס״ו כי היא היא ומיהו ההוא דס״ו העתיק לומר דעליונות שנתבקע חמץ הוי ולא תולין בלחות שיש בהם דהוי מי פירות כי ל״ש שיתבקע מזה וכ״כ הלבוש ושמש״ה אמר שאין המים נוגעים באמצעית לא מחמת ספק כמ״ש הר״ן שם בסי׳ נ״ט דהמבוקעות אין ספק והוי ודאי חמץ יע״ש. ומ״מ מ״ש בס״ד שאין חוששין לסתם חטים של אותה השנה קשה וי״ל דאף שאר ערימות של אותה השנה מותרין השיבולות עליונים ג״כ דהולכין בתר רובא ואין מחמיצין בנפילה בעלמא ומיד זב למטה ול״ד לארבא ואף שרבו גשמים ומיהו שם קאמר דא״כ לחם לא נאכל והא יש תקנה באמצעית הגדיש ובלבוש משמע עליונות הגדיש כה״ג כרבו גשמים יש לחוש דליכא אלא חד ספק וצריך עיון לדינא:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:5:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:5:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:5:2)

**מ״ש** המחבר בס״ג אם לא נשתנו מראיהן הא נשתנו אסורין עב״י ולבוש גם לשהותן אסור הא לא באו בספינה אף נשתנו מראיהן אם אין בקל אחרים י״ל דשרי:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:6:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:6:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:6:1)

**יש** עט״ז הנה קמח בדבש בלא לתיתה מי פירות הוי כבסי׳ תס״ב ס״ו אלא דוקא לאכול כך הא לעשות משקה מע״ד אף קמח בדבש כל שאין ששים תחילה תו מחמיץ במים קודם שנתבשל היטב ומיהו קודם פסח היתר ובטל בששים עם המים ומשעה ה׳ עד הלילה אם ידוע שעירב קמח או כלים קטנים שדרך לערב קמח ויש חששא שמא אין ששים נגד הקמח או שמא יש במקום א׳ שלא נבלל יפה הנה לדידן חנ״נ בשאר איסורין וכבוש בדבש רך הוי כבוש עי״ד ק״ה וק״ד א״כ נעשה הדבש נבילה וצריך אח״כ ששים נגד כל הדבש ולית במים ששים נגד כל הדבש דהא נ״ט ומושבח. הלכך למאן דמתיר כלים קטנים לעשות מהן משקה מע״ד קודם ה׳ הא מה׳ עד הלילה לא מה״ט דאמרן ומיהו משום אין מבטלין איסור שרי כל שיש ספק אי מערבין דומיא דחמאה עי״ד קי״ד בש״ך כ״א וקט״ו כ״ח יע״ש אלא מטעם דנ״נ כה״ג דשמא עירב סולת או קמח עם מים כמ״ש ז״ל ודיעבד אם בשלו כך י״ל בה״מ דלא נודע אפשר דלא אמרינן חנ״נ לכתחלה צריך לבשלו קודם ה׳ וחביות גדולות מכוורת שאין דרכן לזייף אף שאין ניכר החדרים משמע דעת הט״ז להיתר אף לאכול תוך הפסח.הדבש ההוא וה״ה לבשל תוך הפסח מע״ד מאותן חביות גדולות שאין דרכן לזייף וכנראה מלשון הר״ב דסיים שלא לאכול כ״א מהכוורת בחבית משמע שרשאי לאכול בפסח ממנו וה״ה משקה לעשות ממנו בפסח אם יהיה ראוי לשתייה בי״ט דאל״כ אין לעשות בחה״מ מלאכה של אחר י״ט. והנה מ״ש והוכיח דמותר לעשות משקה בפסח מחביות גדולות אף דפשיטא הוא דהא אף באכילה שרי כמ״ש הר״ב א״כ כ״ש משקה די״ל משקה חמור דשמא יש קמח בתוכו ולא נבלל יפה ונ״ט במים במשהו בפסח משא״כ לאכול בעיניהם הוי מי פירות אין מחמיץ לכן כתב דאין חשש כלל בחביות גדולות שאין מערבין בו כלל קמח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:6:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:6:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:6:2)

**ומ״ש** מכרכום ה״פ מדחזינן שהכרכום נימוח בתבשיל ולא נשאר מאומה א״כ בהכרח אף שמערבין חוטי בשר נבילה דרכו להפך ולהיות הכל כרכום א״כ בתר השתא אזלינן וקצת דוחק לפרש כן דברי הט״ז ז״ל גם שם יש חשש י״נ יע״ש. ועמ״א רי״ו אות ג׳ והח״י כאן אות ט״ז כתב חלב חידוש דלא נשתנה לדבר המותר והנה י״ל מ״מ בשביל זה לא הוי שרינן חלב טמאה דלא הוי חידוש כ״כ דדם אסרה תורה ולא שנשתנה לגוון אחר והא דם שבשלו מותר מ״ה לרוב הפוסקים וכן הלכה משא״כ חלב טמאה ול״ל קרא יע״ש. ואם ידוע שעירב קמח או סולת לדבש ונפל לתבשיל בפחות מס׳ כתב הח״י הסומך על היתר רבינו יונה דנהפך לדבש לא הפסיד יע״ש ועמ״א אות י״א. והיינו כששהה זמן מה בתוך הדבש דודאי במעט זמן אין נהפך לדבש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:6:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:6:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:6:3)

**והוי** יודע דבי״ד פ״ד ובש״ך אות ל״ז דבש דרכו להעמיד ולקיים דברים הנטמנים בתוכו וכמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה סי׳ פ׳ דברים השלימים מעמיד כההוא דב״ב בהורדוס טמנה שבע שנין בדובשא ודברים הנחתכים ממהר לכלות יע״ש ולפ״ז חטים שלימים הנמצאים בדבש בפסח אע״פ שזה זמן רב כבושים בתוכו מעמיד הוא וכבוש כמבושל בדבש רך נעשה הדבש חמץ ואוסר לתבשיל במשהו שאין נראה לחלק בין דבר שהיה בו בריית נשמה או חטה א׳ כברייתה משא״כ עירב סולת זמן רב דנהפך לדבש י״ל דבה״מ שרי וכדכתיבנא. ואי״ה במ״א ז׳ יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:7:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:7:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:7:1)

**ותאנים** עט״ז מ״ש קמח י״ל מי פירות וסולת יש לחוש וע׳ לבוש ולנ״ד זפרי״ן נמי אסור דלא ליתי לאחלופי ועיין לבוש בדבש מחבית מצוי הוא ולא חיישינן לאחלופי משא״כ בלנ״ד זפרי״ן שאין מצוי ויאמרו שבא מעבר לים וכן פירות יבישים מישראל קונים שידוע ומצוי הוא לייבש לשם פסח ולא אתי לאחלופי. ופירות שיבשם עכו״ם עם לחם חמץ בתנור א׳ משום ריחא י״ל בדיעבד לאסור התערובות קיי״ל אין ריח הפת אוסר. עסי׳ תמ״ז ומ״מ י״ל שנגע בלחם חמץ. וראזינק״ס אדומות אין אוכלים והשחורים קטנים יש מתירין יע״ש ועמ״א אות ח׳ ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:8:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:8:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:8:1)

**וצוק״ר** קנדי״ל עט״ז מ״ש ביורות חמוצות סתם כלים אב״י ונ״ט בר נ״ט הוא עסי׳ תמ״ז מזה ועח״י. ומ״ש צוקר קנדיא שאוכלין בי״ט אחרון היינו הוט צוקר שלא נעשה בו שום בישול באמת הוט צוקר מבשלין בכלים מיוחדים כידוע לאומנין ותולדתו הוא קנים הגדילים בקרקע ומרתיחין במים ומוציאין כעין קמח כן אמרו לי קצת סוחרים. ועמ״א אות ט׳ ולכתחלה נוהגין למכור אפילו הוט צוקר ודיעבד אין אסור ויראה אפי׳ צוקר קנדי״ל שלנו שמבשלין ביורות חמוצות אם שהה אין לאסור בהנאה אחר הפסח כי הוי נ״ט בר נ״ט ואב״י עסי׳ תמ״ז שם. ומ״ש הט״ז דלא אתי לאחלופי היינו כיון שאין מצוי בינינו שפיר חיישינן לאחלופי כמו תאנים מגינתו ולאנ״ד זפרי״ן באות ט׳ וזיי״ן לזה תירץ דניכר הוא ומשונה צורתו:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:8:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:8:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:8:2)

**ואם** יש בחה״מ פסח יומא דשוקא וריוח הרבה במכירת הצוקר י״ל דרשאי למכור בחה״מ הוט והעידו קצת סוחרים שאין מערבין בהוט צוקר שום קמח ומ״מ הכל לפי המנהג ובמקום שנהגו איסור אין להתיר בפניהם ובמקום שנהגו היתר מותר. ועכשיו עושין ישראלים הוט צוקר לפסח ועושין קצת שינוי בו דלא ליתי לאחלופי ושפיר עושין ונתקן עפ״י גדול הדור ועפר״ח. ועיין לבוש מ״ש יש מקילין בצוקר קנדי״ל ובי״ט אחרון אין להחמיר בהם כ״כ יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:9:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:9:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:9:1)

**כרכום** עט״ז וכ״כ הלבוש וע׳ אות ז׳ הפרש בין דבר המצוי אצלינו דל״ש אתי לאחלופי ובין דבר שאין שכיח ולא מצוי דחיישינן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:10:1)

**אפי׳** עט״ז בשם הב״ח שם בסי״א דנתרככה עכ״פ בעינן והטעם דיש מחמירין דחוששין לפסוק כמר עוקבא פסחים מ״ם א׳ כל שמניח ע״פ אביב והן מתבקעין וא״א בקיאין אבל לא נתרככה וקשים הם בקיאין אנו ולא הגיע לחימוץ יע״ש ועפר״ח כאן. ויראה לי זה דוקא בשיש ששים דמשהו דרבנן הא באין ששים הוי כמו למיכל חטי בעינייהו דטכ״ע ד״ת ובס״ב בדגן שטבע בנהר אע״ג דלא נתבקע אסור מדלא שאל רבא על הביקוע יע״ש וגם לא שאל אם נתרככה למיכל בעיניה אסור דהוי ספק תורה עכ״פ בשרוים במים כ״ש בתבשיל חם אין להתיר אף בקשים מאד ועמ״א אות י״ב. מיהו אם נפל חטים לתבשיל מעלה רתיחות דהוי חליטה עסי׳ תנ״ד במ״א ד׳ בזה אם קשים מאד אף באין ששים י״ל לקולא והמורה צריך ליזהר בזה. ולענין הנאה בנתרככה ולא נתבקע הט״ז באות ט״ו משמע דעתו דאסור בחד ספק בהנאה ושורפין הכל ועא״ר אות ח״י הסכים דאסור בהנאה אבל הא״י אות כ״ו צידד בה״מ להתיר בהנאה יע״ש וצ״ע בזה. ומ״מ המורה צריך לראות היטב אם לא נתבקע כ״ש סדק מעט הוי סימן החימוץ:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:10:2)

**מעשה** אירע בק״ק קאמרנא שעשו לחמים עגולים שקורין קניידלי״ך ממצה טחונה ולשו עם שומן אווז ומלח ופלפלין בלי מים כלל וטגנו בשומן עולה עליהם מכל צד והניח אח״כ בקערה ועירו עליהם רוטב רותח מכלי ראשון ומצאו בא׳ מהן חטה נתרככה ושאלו אותי מהו הדין של המאכל והכלים בפסח:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:10:3)

**תשובה** בנתרככה לבד ולא נתבקעה החטה יראה דשרי המאכל דלמאי ניחוש לה מי פירות עם ביצים אין מחמיצין ומעט מלח אף בשלנו הואיל ונשתנה צורתו אין מחמץן עסי׳ תס״ב במ״א ו׳ שומן אווז לאחר התכה כבר הלכו להם מי הדחה יע״ש ובסי׳ תס״ג במ״א א׳ ותיקא במשחא ומלחא שרי ולדידן דיעבד עכ״פ מותר יע״ש ובתס״ב בעת הדחק יע״ש ופלפלין בלא מים אין מחמיץ עסי׳ תנ״ה במ״א י״ט. ותס״ב במלח דוקא דמים חשוב. ומה שעירו הרוטב לא היה מגיע הרוטב כלל לאמצע העיגולים ועירוי כ״ק פועל ואף למ״ד בחמץ כ״ש נמי אוסר מ״מ לא נתחמצה במעט רגע ע״י הרוטב שלא הגיע לתוך העיגולים ודי להשליך אותו הלחם שמצאו החטה בתוכו לא השאר. ואם מצאו חטה בקועה בא׳ מהם יש לדון ולומר הביקוע סי׳ חימוץ ומי פירות אין מחמיצין י״ל מקודם החמיצה אף דלא מחזקינן איסורא כה״ג הורע חזקתיה ומיהו ממ״ש המחבר בתס״ב ס״ו חטה בדבש אין אוסר וע״כ בנתבקע דבלא כן הא כאן בתס״ז ס״ט אף בתבשיל מתיר בלא ביקוע ודוחק לומר דנתן טעם אף באין ששים בדבש עמ״א י״ב ועיין שו״ת צמח צדק סי׳ קכ״ב ואין מהנמנע שיתבקע ממי פירות ובמי ביצים דתפח ואפשר שיהיה העיסה כקרני חגבים ויותר במי פירות ואפ״ה אין חמץ ובמים הוי זה סי׳ חימוץ. והנה בסי״א בחטה בקועה בעיסה דפסק הר״ב לאסור העיסה אף בלא שהה כלל אלמא תלינן שהחמיצה מקודם דהביקוע הורע חזקתיה והרא״ש פסחים מ׳ א׳ חטה בקועה בעיסה דאם העיסה לא החמיצה כ״ש החטה ולא אמרינן מקודם החמיצה והיינו דסובר דאפשר ביקוע בחטה אין סימן מבורר אבל לדידן ביקוע חמץ גמור הוי א״כ ה״ה במי פירות כן מ״מ אין מהנמנע שיתבקע חטה ממי פירות. וער״ן בתשובה הובא בש״ע כאן ס״ו (בשו״ת נ״ט) דל״ש שיתבקע מלחות הגדיש היינו דמעט הוא הא שרוי בימי פירות רבים מתבקע ואמנם המעיין בפר״ח כאן סעיף ט״ז במעשה דצ״צ קכ״ב חטה בשומן אווז האריך שם והנה בדבש ויין אם שוהה הרבה י״ל דנתבקע מחמת היין ודבש ושרי משא״כ בטיגון שומן החוש יעיד דאין דרך להתבקע מחמת טיגון השומן א״כ אם מצא ביעיגולים חטה בקועה י״ל דשכיח הוא ותולין דמעלמא אתי אבל בנתרככה לבד שרינן לדידן וכאמור ואי״ה באות י״ב יבואר עוד ובסט״ו גבי תרנגולת צלויה שנמצא עליה חטה ג״כ:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:10:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:10:4)

**אם** נתנו העיגולים בקערה וחתכו ועירו רוטב ומצאו חטה נתרככה י״ל לאסור עירוי וכ״ש מחמירין בלא שהיה שיעור מיל בחמין אין שיעור. ואף שכבר מבושל בשומן שמא לא נתבשלה יפה וכ״ש אם חותכין החטה ומצאו קמח לבן הרי ראינו שלא נתבשלה יפה ועסי׳ תס״ג במ״א אות ד׳. ובהקדמה הקשינו מפסחים ל״ט ב׳ מבושל מחמע ולא מוקי במי פירות תו אח״כ במים אין מחמיץ ולרש״י דנוקשה הוי שפיר ועשו״ת הר״ן נון ט׳ י״ל כה״ג הוי מי פירות ומים וי״ל נוקשה בטל בס׳ ואי״ה באות כ״א יבואר בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:11:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:11:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:11:1)

**ביום** עט״ז נט״ל להמחבר בתמ״ז ס״י מותר ולדידן מנהגא לאסור א״כ פשיטא דמותר לשהות בשמיני בכ״ש ממשה״ו. אבל פחות מששים אסור לשהותו עמ״א י״ד. וכללא הוא כל שמותר לשהות כ״ש דמותר למכור ובהנאה אבל יש שאסור לשהות ומותר למכור כמ״ש המחבר ועיין לבוש כאן. ומדלא למדה הט״ז כ״א מק״ו משמע לכאורה שאר תרי דרבנן כמו נוקשה פחות מששים (עמ״א תמ״ז ה׳ וט״ז י״ט) או יבש ביבש במינו ברוב או מין במינו בלח פחות מששים ויצוייר יין שרף פסח עם יי״ש חמץ (אף דעיקרם אינו מינו מ״מ בתר טעמא אזלינן בין לקולא ולחומרא עי״ד צ״ח בש״ך אות ו׳ ובע״פ עד הלילה י״ל יי״ש לטעמיה ונרגש באלף יש לגזור אטו אינו מינו) י״ל דאסור לשהות בח׳ של פסח ומה גם דמשהו י״ל לסמוך אשאלתות כו׳ אמנם בלבוש כ׳ י״ט אחרון דרבנן ושהייה ג״כ דרבנן תרי דרבנן לא החמירו משמע כל תרי דרבנן ל״ג בשהייה. ומיהו בשאר ימים אף תרי דרבנן נט״ל ומשהו או שאר תרי דרבנן אין ללמוד משמיני של פסח ועמ״ש בתמ״ז במ״א אות מ״א. והוי יודע דאיסור שהייה בחצי שיעור מ״ה הוא וכ״ש בלח בא״מ בפחות מששים דנהפך לאיסור חיך אוכל יטעם וי״ל דלכ״ע מ״ה הוי ועפר״ח כאן ומ״א תמ״ז מ״ב ומ״ד. ואם ביטל ע״פ ואמר כל חמץ שיהיה לי בפסח הר״ז בטל למ״ד דיכול לבטל אף דבר שלא בא לעולם עסי׳ תמ״ו במ״א א׳ ושו״ת מור״ם מלובלין ז״ל ובשו״ת ב״ח אפ״ה אם פחות מששים בשמיני בא״מ אסור לשהותה דשהייה דרבנן מ״מ אי לא בטלו ד״ת גם למ״ש הרשב״ץ ז״ל במאמר יבין שמועה וכ״נ מהר״ן ר״פ שהייה מ״ה אטו אכילה נהי דמ״ה בביטול סגי מ״מ קרוב לאיסור תורה הוי. ואי״ה במ״א י״ח אבאר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:11:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:11:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:11:2)

**והוי** יודע צלי אצל האש הנאסר מחמץ כ״נ עי״ד ק״ה חילוקי דינים היכא דבעי ששים מדינא א״צ נטילה והיכא דבעי לחומרא ס׳ ומדינא כדי נטילה נמי א״כ בשמיני כה״ג אסור לשהות וצריך ליטול כ״נ ממנו ולהשליך והשאר שרי לשהותה. ואם בע״פ עד הלילה נאסר כ״נ ואח״כ בשלו בקדרה קודם הלילה אף שיש ששים בחתיכה נגד האיסור דכ״נ אמרינן חנ״נ עי״ד צ״ו בש״ך ט׳ א״כ צריך אח״כ ששים נגד הנטילה וכ״נ אסור דאין הגעלה באוכלין עסי׳ ק״ו שם בט״ז וש״ך א׳ ב׳. ולפ״ז חתיכה שנאסרה מדינא בשמיני כדי נטילה ועבר ושהה לאחר הפסח ובשלו בקדרה בכ״ר אח״כ כל שאין ששים נגד הנטילה לכאורה תלוי במחלוקת בתמ״ז במ״א מ״ד אי צריך לאחר הפסח ששים או פחות מששים נמי לא קניס. ושם כתבנו די״ל אכ״נ לא עבר ב״י רק נ״נ מדרבנן א״כ לכ״ע א״צ ס׳ כ״א נגד הבלוע ואפשר נהפך היתר לאיסור וה״ה לב״י ואפשר ב״י ל״ש חיך אוכל יטעם. והבן זה וצ״ע ואי״ה בסוף הסימן אראה לכתוב עוד דינים מפוזרים השייכים לזה ובפתיחה בריש הספר ח״ג הארכנו בדינים השייכים לסי׳ זה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:11:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:11:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:11:3)

**ודע** בשמיני של פסח בחמץ גמור או באין ששים אע״ג דלא עבר מ״ה בב״י דבקיאין בקביעא דירחא אפ״ה קניס ר״ש לאחר הפסח כמבואר בטור תמ״ח בלחם חמץ דורון לישראל דב׳ הימים שווין הם דלא אתי לזלזולי ועסי׳ תמ״ח. ואפילו עשה עיסה בשמיני של פסח וראה שאין לו שהות לאפות אם לא נתחמצה תחילה וקדים ומבטל ליה ועבר אח״כ ושהה לא אמרינן דהוי תרי דרבנן כה״ג וכמש״ל ועמ״א תמ׳ז אות מ״ו. ומה שקשה איך יבער בי״ט וגם שביעי של פסח איך יבער עסי׳ תמ״ו אות ב׳ במ״א ושו״ת ח״צ ז״ל ואי״ה במ״א י״ד יבואר עוד ועשו״ת פני יהושע ח״א סי׳ ט״ו ויבואר ג״כ במ״א י״ד בעזה״י:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:12:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:12:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:12:1)

**וכן** עט״ז דבריו הקדושים צריכין ביאור כי הרא״ש ז״ל פסחים דף מ׳ אהא דנתבקעו כו׳ כתב חטה בקועה במצה י״ל דא״צ כדי נטילה שהביקוע אין חמץ גמור רק קרוב כו׳ וכיון דעיסה לא נתחמצה כ״ש החטה ולא חיישינן שמא היה החטה במים דרגילים לשמור המים. ויש אסרו אותה מצה ויש אסרו הנאפות עמה ולא נהירא וכן כתב הרא״ם דחותך מקום פעפוע יע״ש הובא בטור. וא״כ מסקנתו יש לומר בספק חמץ אין צריך כ״נ והרא״ם בניכר חטה חמוצה די כ״נ בצלי ואפייה ובב״י משמע דהרא״ש הסכים לבסוף דבקוע סי׳ חימוץ וכנראה מהרי״ף דספק תורה כו׳ וכמ״ש בהקדמה דחטה בקוע חמץ גמור וע״כ חולין שהייה במים בהכרח או בקמח וכבר נתחמצה מקודם ואוסרת כדי נטילה באפייה בעיסה אין אוסרת בצונן כלום לדעתו ז״ל. והקשה הב״י ממ״ש הרא״ש דהמים שומרים אותו משמע הא לא״ה חטה חמוצה אוסרת כל המים ולקמן כתב חמץ בצוננים אין אוסר דאין נ״ט בצונן (הובא בסי״ב יש מי שאוסר תוך הפסח) ותי׳ דכאן תוך הפסח שפיר אמר אם היה במים משהו פליט ואוסרת כל שלשו ממים יע״ש והנה המחבר כאן הביא דברי הרא״ש להלכה חטה בקועה בעיס״ה או אפויה כ״נ לחומרא אף בעיסה או מחמת דוחק הלישה במקום שנגע החטה פולט כ״נ מחטה בקועה בעיסה ולא יותר כי מים שומרים אותן וע״כ נפל בשעת לישה או בקמח היה החטה ולמעט זמן בשעה שעירו המים ללוש לא חיישינן שנתחמצו המים רק בלישה פצע החטה ודי כדי נטילה. ויש מי שאוסר כל העיסה או אותו מצה לכאורה הוא תשובת הרשב״א ז״ל קע״ו הובא בב״י ושם אוסר כל העיסה לא אותה המצה בלבד מב׳ טעמים א׳ שהחטה נגע דרך גלגול בכל העיסה (ובצונן נמי מחמת דוחק הלישה משהו פולט) ועוד שהמים מוליכין הטעם בכל יע״ש ונאמר יש מי שאוסר כל העיסה הרשב״א וטור בשם אחרים כל המצות (ולא הנאפות רק ממה שלשו במים עב״ח) או אותה המצה טור בשם קצת גדולים והיינו כאן נמצאו וכאן היה בעריבה ודרך גלגולה נגע בכל הבצק שבידו אותה המצה ועמ״א י״ו ועיין באר הגולה והבן. והר״ב שהגיה תוך הפסח אוסרין וקודם הפסח לא לכאורה כוונת הט״ז בו דתוך הפסח חיישינן שחטה במים צוננין היה ופליט משהו ואוסר כל העיסה וקודם הפסח משהו בטל וכמ״ש בסי״ב ובט״ז אות י״ו אלא דא״כ איזה חילוק יש בין עיסה או מצה ואף שי״ל בזה מ״מ דברי הר״ב יש לפרשן שסמך על תשובת הרשב״א ז״ל וכמ״ש המ״א ט״ו וי״ו דאם נמצא החטה במצה א׳ בידו כאן נפלה ואסורה מצה זו בצונן תוך הפסח דע״י מיעוך ודיכה משהו פולטת בצונן ואם נמצאת בעיסה שלימה כל העיסה אסורה וזה תוך הפסח במשהו הא קודם הפסח בטל משהו הנפלט בששים ועד״מ. ומ״ש הט״ז לתרץ דברי הרא״ש עב״ח ודרישה ולבוש וכ״ה בד״מ שם דהרא״ש סובר חטה בצוננין נאסרת החטה ואין אוסרת המים (היפך דעת אבי העזרי הובא בטור ויבואר אי״ה בסי״ב) וא״כ שפיר אמר הרא״ש דאם היה במים נתחמצה החטה ואח״כ ע״י מיעוך הלישה נאסר בצונן העיסה דמשהו פליט בכה״ג. ועיין אות י״ו. ומ״ש הט״ז פסק רמ״א עפ״י מהרי״ל ומהר״ש כבר כתבנו בזה לעיל. ומ״ש נתרככה אע״פ שלא נתבקע לדידן והר״ב שלא הגיה בס״י וי״א וי״ב וסי״ד סמך אמ״ש בס״ט וכ״כ הפר״ח סט״ו ועח״י אות ל״א צידד קצת בה״מ באין בקוע רק נתרככה אפשר שהר״ב גופא כתב וכן נוהגין ממנהגא אבל בה״מ סמך אמ״ש המחבר וא״כ בנתרככה ובה״מ י״ל דשרי באכילה וצ״ע ובהנאה י״ל אף למאן דחולק אח״י בס״ט כאן שרי ואי״ה בסי״ב יבואר עוד. ועט״ז אות י״ז כתב הרוקח יע״ש. דאם נמצא במים וספק שהה מעל״ע י״ל אסור אף בה״מ. ומ״ש בשם הלבוש שהקשה בהג״ה דאם אמרינן עתה נפלה לא החמיצה כלל דאם העיסה לא ניכר חימוץ כ״ש חטה הקשה ותי׳ הט״ז דשמא החמיצה כבר ר״ל אע״ג דלא מחזיקין איסור ממקום למקום וכההיא דסי׳ תס״ב ס״ו חטה בדבש ואף ביקוע להמחבר שרי די״ל במי פירות נתבקע ג״כ משא״כ כאן שנמצא במצה היה חטה ביקוע הרי איגלאי דביקוע על פי הרוב חימוץ וגם כרת כמ״ש בהקדמה א״כ בהכרח מקודם היה חמוצה ומ״ש הט״ז ספק חמוצה הוא לשיטת הרא״ש ז״ל שצידד דחטה בקועה ספק חמץ הוא וכ״ש לדידן ביקוע סי׳ חימוץ בודאי עפ״י הרוב. ולפ״ז נתרככה לדידן בס״ט דא״א בקיאין י״ל עתה נפלה כקושיית הלבוש. ואם בעיסה לא נראית סי׳ חימוץ כ״ש חטה והוכחה שהחמיצה כבר ליתא בנתרככה לבד אם לא באפויה י״ל וצ״ע. ועמ״ש באות יו״ד במעשה דקאמרנא ועסי׳ תס״ב ס״ו ובמ״א ו׳ בשומן אווז. ועפר״ח סט״ו בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:13:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:13:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:13:1)

**אם** עט״ז עי״ד סי׳ ס״ח סי״א ובש״ך כ״ז ובק״ה בט״ז ד׳ דכ״ש יש לאסור באין ה״מ דמפליט ומבליע אבל אין מפליט ומבליע כאחד ועסי׳ תמ״ז במ״א ט׳ ובתנ״א אות ג׳ ואות י״ג יע״ש. וחמץ במשהו אוסר בכ״ש ומפליט ומבליע כא׳ מחטה הקשה לתרנגול אם היס״ב במים תוך הפסח אבל קודם הפסח עד הלילה שוה חמץ לשאר איסורין והך מליגה אע״ג דבי״ד ס״ח סי״א אוסר לכתחלה בכ״ש מיירי כאן שנמלח על גבי הנוצה והודח ומולגין בכ״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:13:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:13:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:13:2)

**עב״י** סוף הסימן הביא בשם המרדכי מלגו תרנגולת בע״פ בכלי חמץ ואסרו תרנגולת יע״ש ועח״י אות ל״ג ובאמת ע״פ עד הלילה בכ״ש יש להתיר וכן עירוי רק כ״ק עד הלילה ואפשר זה לי״א עד הלילה במשהו אף למ״ד כ״ש מפליט ומבליע כהרשב״א ומ״מ אין מפליט ומבליע כא׳ ואם הדיחו כלי פסח ביורה חמץ בפסח בכ״ש בה״מ יש להתיר עא״ר תמ״ז י״ד ובמ״א תנ״א ג׳ וח״י ח׳ ואף ב״י יש להתיר וכ״ש אב״י ועש״ך י״ד צ״ה באות ך׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:14:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:14:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:14:1)

**אסורה** עט״ז עמ״א אות י״ו וח״י וכ״א מזמן לזמן מחזיקין איסור וממקום למקום לא מחזיקין איסור. ובטור מעשה שמלגו כו׳ ואסר רבינו ראב״ן יע״ש ולא הזכיר בקועה והמחבר לשטתיה בס״ט דוקא בקועה הא נתרככה אף בכ״ר במשהו התבשיל מותר ופירוש קודם רתיחה קודם שהרתיחו התרנגולת (לא בצוננין וממקום למקום לא מחזיקין איסור) וכן יש לכוין דברי הט״ז עם דברי המ״א לחלק בין זמן למקום ועיין אות י״ו וי״ז ואי״ה שם יבואר עוד. וכתב הט״ז ואין להקשות הא הוי ס״ס (ט״ס בקצת דפוסים) שמא עתה נפלה ושמא מעוכלת בתרנגולת די״ל בחטה שלימה אף בקועה לא מעוכלת. ומ״ש שמא לא נתחמצה קשה דהא בקועה כתב המחבר והוי ודאי חמץ לדידן וכ״מ באות ט״ו. ואפשר כ״כ לדידן אף נתרככה אסור במליגה אמאי הוי ס״ס ותי׳ דספק חסרון חכמה אין בגדר הספק ומ״מ באות ט״ו התיר למכור לדידן בנתרככה בס״ס כי הא אבל בחד ספק בנתרככה אוסר בהנאה דלא כח״י עמ״ש באות י״ד מזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:14:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:14:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:14:2)

**והנה** המחבר בס״ט היקל בנתרככה במשהו דספק א׳ בדרבנן לקולא וכאן החמיר בספק א׳ י״ל מזמן לזמן גרע טפי אוקמיה אחזקה דהשתא בלא היו המים בדוקים דלית חזקה דמעיקרא ברורה עי״ד ק״ה בספק כבוש בדרבנן לקולא יע״ש ועוד בקי״א בש״ך אות א׳ במשהו אי אמרינן שאני אומר יע״ש. ולפ״ז אף בשאר בשר הדין כן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:14:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:14:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:14:3)

**עוד** יש לראות בס״ט היקל המחבר בנתרככה דפסק כשמואל ואף בס״ב ספק הוי ה״מ בעינייהו הא משהו דרבנן עמ״א י״ב ואף הר״ב דאוסר דהלכה כמר עוקבא הא לא נתרככה בקיאין ואכתי ספק הוי בדגן בארבא בלא נתרככה אסור וע״כ מטעם ספק דרבנן ולקולא והא קיי״ל בי״ד ק״י בש״ך דין י״ט ובתורת השלמים ל״ב דבר שיש איסור תורה ומצד אחר בא לו ספק דרבנן לחומרא וכמ״ש מהריב״ל בספק טריפה שבשלו בכלים ולאחר מעל״ע אסורים יע״ש ועי״ד סימן א׳ יע״ש וכ״ת ספק פלוגתא קיל מספק מעשה זה להמחבר בס״ט ולהר״ב קשה גם להמחבר קשה מס״ב גם בי״ד כתבנו במחודשים דאין לחלק בין ספק פלוגתא ולומר דסומכין אשאילתות כה״ג דא״כ במינו ברוב כה״ג אסור אפי׳ בלא נתרככה ולא משמע כן מסתימת הפוסקים אם לא הואיל ולא נודע ספק תורה עד שבא דרבנן מקילין כה״ג ועי״ד ק״י בזאב לדיר שיש בהמות רבות ונכנסו מיד אחריו כה״ג צ״ע ושם כתבנו מזה. ואי״ה בסוף הסי׳ ובמ״א יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:15:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:15:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:15:1)

**חטה** בקועה עט״ז להמחבר בס״ט אף בספק א׳ בתבשיל במשהו בלא נתבקעו שרי התבשיל עמ״א י״ב כ״ש בס״ס אלא להר״ב כ״כ דכאן דהוי ס״ס מודה הר״ב דשרי למכור בלא נתבקע רק נתרככה ובס״ט דליכא כ״א חד ספק אוסר הר״ב אף בהנאה דלא כח״י עמ״ש באות יו״ד יע״ש. הא חטה בקועה לדידן חמץ גמור הוי ולית ספק כלל דלא כמ״ש הרא״ש בפסחים אהא דחטה בקועה ועיין סעיף י״א ועפר״ח ואי״ה בסוף הסעיף ובמ״א יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:16:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:16:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:16:1)

**אם** עט״ז כמ״ש באות י״ב דצונן אין מפליט ומבליע כלל אף משהו ומ״ש הרא״ש ששומרים המים דאל״ה נתחמצה עכ״פ החטה יע״ש. ומשמע דעתו כן ועיין אות י״ז ועיין לבוש סי״א וסי״ב והמעיין בטור וב״ח יראה שאבי העזרי חולק עם הטור בתרתי דלאבי העזרי חטה נתרככה אף שהה מעל״ע במים צוננין אין מחמיץ אבל חטה חמוצה נ״ט במים נאפשר אף בצונן ולטור נהפוך הוא חטה מחומצת במים צוננים אבל אין נ״ט במים ועב״ח שם בבקועה כו׳ ולפ״ז מ״ש המחבר חטה בקועה או לחם חמץ שרי תוך הפסח זאת דעת הטור אף בפסח שאין מפליט בצונן ויש מי שאוסר הוא סברת הב״י להרא״ש במ״ש ששומרים המים עט״ז י״ב וא״כ איך יפלוג הטור על הרא״ש וצ״ל דמיירי קודם פסח ומאן הוא דיעה א׳ בסתם שמתיר משמע אף תוך הפסח ואבי העזרי לא התיר בלחם חמץ עכ״פ אוסר ועיין באר הגולה אות ע׳ וצ״ע ומ״ש באות פ׳ עמ״א אות י״ט ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:17:1)

**מכח** ס״ס עט״ז מ״ש הב״ח בס״ט דלא הוי ס״ס גמור להתיר באכילה שמא נתעכל דהוי ספק חסרון ידיעה כתב הט״ז דזה הוי ספק לכל העולם. ובס״א בהג״ה נמי ס״ס גמור הוי והואיל ואין הפסד על כן אסור באכילה ומותר בשהייה דהוי כעין דשיל״מ ובעת הדחק אה״נ שם שרי באכילה וכמ״ש באות ד׳ ומ״ש תשובת הרשב״א עמ״ש באות ה׳ הקשה כן יעויין שם ז׳ והעלה אף ס״ס באיסור תורה מהני אלא היכא דיש לו חיטים אחרים אין לאוכלם דהוי כעין דשיל״מ משא״כ היכא דיש הפסד מתירין באכילה בס״ס כי הכא ובאות ט״ו באין בקועה דמתיר למכור ולא לאכול אף דהוי ס״ס כמ״ש שם אפשר בנתרככה לא הוי ספק גמור דהבקי מבחין אי ראוי לביקוע או לאו וכמר עוקבא פסחים מ׳ א׳ משא״כ בדגן ס״א הוי ספק גמור דהא לא ידעינן אי ירדו גשמים כלל עליהם לכן בדחק שרי באכילה. ובס״ט בלא נתרככה מתירין עט״ז יו״ד אף דספק הוי כמ״ש המ״א אות י״ב דבארבא אף בלא נתרככה אסור בעיניה ומתירין במשהו מטעם ספק דרבנן לקולא י״ל דזה הוי ספק גמור לא חסרון ידיעה והבן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:17:2)

**כתב** הרוקח כו׳ עט״ז. והפר״ח פירש כפשוטו שעכו״ם הביא מים בדלי מבאר ולקחו ממים לתבשיל ואח״כ מצא גרעין חמץ בדלי התירו התבשיל כי אומרים שעכו״ם אח״כ נתן חמץ לא מעיקרא יע״ש ויהיה מלת כי עכו״ם שב אהיתרא להתיר התבשיל יע״ש. והט״ז ז״ל לא הונח לו בזה דאף דנאמן דסובר דמזמן לזמן נמי מקילין בחד ספק באיסור משהו דרבנן אכתי אין עכו״ם עושה להכעיס ולהכשיל ישראל ועי״ד בדוכתי טובא וא״כ אין לתלות לקולא שעכו״ם נתן אח״כ חמץ בכוונה ועוד הלשון כי עכו״ם הביא המים שמא נתן חמץ באותה שעה משמע בעת שהביא לא אח״כ. ע״כ הגיה וכצ״ל ולא נודע כשלקחו מים מהבאר (ומלת דלי ט״ס לפ״ז) ויהיה מלת כי עכו״ם פירוש אמה דסמיך ליה ואדמעיקרא כי המים שבבאר התירו דממקום למקום ומכלי אחר אין מחזיקין ריעותא כמ״ש המ״א בי״ו וח״י וכ״א. משא״כ המים שבדלי אסרו אף מה שבשלו ממנו קודם שמצאו הלחם כי שמא עכו״ם שלא בכוונה היה לחם בידו ונפל להדלי שם בעת הבאה מזמן לזמן מחזיקין ריעותא כדכתיבנא. ולהלכה פסק דבצונן אין נ״ט כלל דלא כמ״ש הר״ב דוקא בספק אלא אף בודאי אין נ״ט בצונן ומיהו כבוש מעל״ע אוסר ופשוט הוא ובזה י״ל דבמעשה ההיא מש״ה הוצרכו לומר כן דאם היה בבאר הוי ספק מזמן לזמן ואסור בספק כבוש אף במשהו דרבנן כמו מליגה בחד ספק ומטומאה יליף לה כמ״ש הט״ז באות י״ד דאזלינן בתר השתא ואי״ה במ״א יבואר מזה ועפר״ח לחם חמץ במים אף פחות ממעל״ע אסורים המים שמא נשארו פירורין במים דממאיס וראיה מתמ״ז סעיף ד׳ בהג״ה. וא״כ למ״ש הט״ז שם אות ו׳ דסינון לא מהני וכ״ש כאן דלא סיננו הוצרך הרוקח לומר כו׳. ולדינא במחלוקת שנויה אי מהני סינון כה״ג כמ״ש הט״ז ומ״א שם אות י״ג. ודאי באם יש מים אחרים סמוך ישפכו זה אבל באין אחרים מצויים כי מזמן לזמן מחזיקין ריעותא ושמא נשרה מעל״ע ושמא סינון בחמץ משהו לא מהני כט״ז אבל חטה כה״ג יש לצדד ועיסה בבאר עמ״א תמ״ז אות וי״ו. ולדידן נט״ל בפסח אסור ונ״מ עד הלילה באין ששים או בפסח ויש ספק אי נשרה מעל״ע בצוננים הוי ס״ס שמא לא הוי מעל״ע ושמא נט״ל בפסח שרי כי כ״מ שכתב הר״ב מחמת מנהגא איסור מיחשב לספק עמ״ש בהנהגת או״ה בפריי לי״ד משא״כ היכא שכתב הר״ב וכן עיקר. ולחם חמץ נ״ט לשבח במים ועיסה מצה לבאר ושהה מעל״ע יש להתיר בפשיטות דתפח תלטוש בצונן עמ״א תנ״ז אות ו׳ משא״כ בחטה כה״ג יש ספק עמ״ש בהקדמה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:17:3)

**ובתרי** משהו בי״ד צ״ב בט״ז אות י״ו פירשתיו כי סובר משהו הבלוע בגוש א״א לצאת ולהתפשט לחוץ. ושם כתבנו אי צריך ששים בתערובות הב׳ או לאו וכ״ז משהו הבלוע באוכל גוש הא בלוע בכלי הואיל ואין לכלי פליטה מגופו יש כח במשהו לצאת מכלי וא״ש מ״ש הרוקח בכף ועא״ר תס״ז א׳ כ״כ וכאן במ״א י״ג הוכחנו כן דאל״כ כלי דבלע איסור משהו לא תיהני לה הגעלה (ואין לחלק בין כ״ח חדש שבולע טובא אפ״ה משהו פולט) ומ״ש הט״ז דמש״ה נאסר הכף דשמא נגע בחטה בלי אמצעית המים קשה אם כן בשאר אסורין כה״ג ניחוש כך וליתסר הכף אלא דרוטב מחלק הטעם בשוה ויש ששים ועא״ר תמ״ז א׳ ועי״ד צ״ד ס״ג ובט״ז ח׳ התם החשש שיבלעו בלי אמצעי וטעם ב׳ באיסור ושם הקשינו הא קיי״ל ב׳ כלים אין בולעין זה מזה בלי מים עי״ד צ״ב ס״ח בהג״ה. וכ״ז ביבש אבל משהו בלח אוסר לעולם ומ״ש על הלבוש עמ״א בכמה דוכתין דעתו כן לדידן הוי זה יבש ביבש דלא בטל בפסח וא״ר בתמ״ז הליץ בעד הלבוש. דסובר כל שאין איסור מחמת עצמו בטל ברוב בפסח יע״ש. והש״ך בנה״ך שם והמ״א כאן אות י״ג אוסרין תרי משהו יע״ש והמיקל בה״מ ומניעת שמחת י״ט בתרי משהו באוכל גוש אין לגעור בו וכ״ש להתירו בהנאה התבשיל השני דשרי בתרי משהו וצ״ע. ועא״ר תס״ז:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:17:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:17:4)

**ודע** במשהו דאין נ״נ אין נ״מ לאחר הפסח דעבר ושהה הכל שרי לאחר הפסח במשהו עסי׳ תמ״ז ועסי׳ תמ״ב במ״א אות ט׳ מעמיד כשעבר ושהה אסור לאחר הפסח ועח״י שם או כשהשאור בעין והחמיץ עיסה אחר הפסח דכולה אסורה אם נתן אח״כ מעיסה זו לשאר עיסה אין מחשבין אלא לפי חשבון השאור דלא נ״נ כולה אף במעמיד ועי״ד ביי״נ. ואף דמעמיד הוי כבעין כל דלית טעם ממש ליכא למגזר אטו בב״ח כאמור ומיהו כל דלא דרך בישול י״א דלא נ״נ אף בנ״ט ונ״מ עוד בדשיל״מ במינו במשהו ונפל אח״כ לא״מ דלא נ״נ ונ״מ בריח ומשהו ונותן טעם לפגם עסי׳ תמ״ז במ״א מ״א ואי״ה בסוף הסימן יבואר עוד:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:18:1)

**לבור** עט״ז עב״י מבואר מדבריו דלמ״ד חוזר וניעור אף טעם לבד חוזר וניעור וצ״ע במ״א תמ״ז י״ג דלכולי עלמא בטעם אין ניעור וי״ל כ״ע היינו ב׳ דיעות המוזכר שם ומ״ש אם לא שאבו כ״פ קודם פסח אסור אף ירדו קודם הפסח והח״י אות מ״ד מתיר נ״ט בר נ״ט דהיתרא וא״י א״כ ירדו תוך הפסח לבור נמי דהגעלה היתה בזמן היתר ועוד דקוו וקיימי ונ״ט בר נ״ט לחודיה לא מהני בחמץ עסי׳ תמ״ז והנה לח בלח י״ל דנבלל יפה ובי״ד צ״ב מיירי מקצת החתיכה חוץ לרוטב ונפלה שם הטיפה עליו הא נפלה הטיפה לרוטב אין צריך ניער כלל. והט״ז כתב דמי״א כו׳ ובה״מ יש לצדד להתיר התבשיל אף אם לא שאבו עד הפסח ומיהו התבשיל דיעבד יש לסמוך בה״מ אנ״ט בר נ״ט כו׳ עסי׳ תמ״ז אם הגעלה היה בזמן היתר וי״ל כן כוונת הח״י ומ״ש בשם המרדכי דחטה במים צוננים אין מחמיץ מחלוקת הוא בטור בשם אבי העזרי. ועמ״א ד׳ ועסי״ב בחטה בקועה כו׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:18:2)

**מעשה** דמשרת שהביא מע״ד כו׳ ומ״ש דאין אוסרת בצונן עיין באות י״ו ומ״ש לא מצינו שחולק בדבר זה עיין במרדכי סימן תקע״ב פכ״ש מעשה ששרו בשר בלילה ולמחר מצאו גרעין ושאלו לרבינו משולם ולרבינו שמואל הכהן ואסרו הביאו הב״י כאן משמע בצונן אסור ועשו״ת פנים מאירות ח״א סימן ט״ו דף ך׳ ב׳ עמד בזה יע״ש ואם נאמר ונדחוק דשם מיירי כבוש מעל״ע ובין הכל היה כ״ד שעות מ״מ מ״ש המרדכי בתקס״ח דלא התיר אלא מטעם דצונן אין מחמיץ ועיין בטור משמע בצונן אסור וי״ל אדרבה משם ראיה להתיר בצונן והא דנתן טעם דחטה בצונן אין מחמיץ היינו בשהה מעל״ע ומש״ה כתב אח״כ בשם רבינו יחיאל באור זרוע ככר לחם יש לסמוך אשאלתות היינו מטעם דצונן אין נותנין טעם ומשמע שם פחות מששים לא וי״ל בע״א. ואמנם מ״ש הט״ז במרדכי משמע דחטים היו בפסח ואין נ״ט א״י לפרשה דבחטים כתב הטעם דבצונן אין מחמיץ דתטיל בצונן ואולי בעיסה או לחם צ״ל וכאמור ועיין במרדכי ותבין. ומ״מ צ״ע כי צ״ל שבשלו הדבש בע״פ ובשעת המציאה לא היה מעל״ע עד עתה דאל״כ כל שיש ספק מעל״ע מזמן לזמן תו בעת הכבישה פולט בכל רגע בפסח ובמשהו ועיין באר היטב אות ל״ד דמעשה בליל א׳ דפסח וע״כ כמ״ש כאן דאל״כ הוי כחטה בתרנגולת בתמ״ז ס״ג חממוה בפסח דנ״ט מחדש וכ״ז דוחק גדול דאין ראוי לשתייה בזמן קצר בזה ולא תוסס עדיין ולא הוי למסתם כ״כ. ומשמע דהביא בכלי מהבית ובמ״א ל״ג בכרוב וי״ו וח״י וכ״א משמע דממקום למקום לא מחזיקין ריעותא ועט״ז י״ד ועפר״ח כאן בשם הב״ח אי מחזיקין ממקום למקום ואי״ה יבואר שם וי״ל דהחבית היה סתום ותולין במצוי שבחבית היה החטה כי לא העלים עיניו מכלי לומר עתה נפלה ועסי׳ תס״ב במ״א במי צימוקין ודבש הניח בצ״ע אם הוי מי פירות ומכאן אין ראיה לסתור כי החששא שהחטה היה בדוד קודם שנשתנה המים לדבש ונתחמצה אז. ולענין הלכה בחטה בקועה במי דבש בה״מ ומניעת שמחת י״ט י״ל דהוי ס״ס שמא מי דבש מי פירות ואין מחמיץ ודרך המי פירות להתבקע חטה כמ״ש בסי׳ תס״ב ושמא לא היה חטה מעל״ע במים וצונן אין נ״מ במי צימוקין וכ״ש בלא נתבקע רק נתרככה שי״ל כן ולא מלאני לבי להתיר בשתייה רק בשהייה או למכור לעכו״ם שיש לסמוך דשרי כה״ג וכבר הארכתי בתס״ב במ״א ו׳ מזה ועדיין צ״ע. ועפי״ל טראנק שקורין קווא״ס ברוסיא י״ל דדין מים יש לו לא מי פירות וגרע ממי צימוקין ומי דבש ולא עוד אלא גריעי ואם נפל חטה לשם ולא שהה שיעור מיל וסלקוה ולא נתבקע י״ל מי פירות עם מים ממהרין להחמיץ עמ״א ד׳ ובתס״ב בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:18:3)

**שאלו** אותי מהו ליקח קאפ״ע מאינו ישראל שקולין הקאפ״ע בכלי שקורין ברעניר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:18:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:18:4)

**תשובה** בשעת הדחק שאין להם אחרת ומניעת שמחת י״ט א״י איסור ליקח לכתחלה מהם עי״ד קכ״ב בש״ך וצ״ו ול״ו בש״ך י״ז דמרקחת חריף מותר דיש כלים מיוחדים לכך וכ״ש בברעניר שאין מיוחד כ״א לקאפ״ע ועסי׳ תמ״ז בט״ז אות יו״ד וכאן ליכא למקנסיה וכולהו היתרא איתנהו בהו אב״י ונ״ט בר נ״ט דהיתרא וכלים מיוחדים לכך. ואם יש לחוש שקולין בו שעורים קלוים אין לותתין השעורים ולאו חמץ הוא ואפילו קולין לפעמים א׳ מאלף חטה לתותה כמה ספיקות יש ונתבטל ג״כ בששים קודם הפסח. ואמנם צריך לברור יפה יפה שמא יש גרעין שעורה נתעכב בהם ובמים יחמיצו ושמא לא נקלה יפה באור ושמא חי לגמרי הוא ועסי׳ תס״ג ועצהי״ט לטחון הכל קודם י״ט. והנה אם נתערב בקאפ״ע גרעינין חטים וכדומה חמץ ונטחן הכל קודם פסח דק דק י״ל דל״ד לקמח בתנ״ג במ״א ו׳ דמיקרי לח בלח דקאפ״ע לא נטחן כ״כ דק מאוד כקמח ובקמח גופא אם נטחן גם עם הסובין י״ל דודאי אם אופה לפסח דחוזר וניעור דסובין אין נבלל יפה וצריך לרקד הקמח יפה יפה שיהא דק ונבלל יפה אז דין לח בלח הוי ועסי׳ תצ״ח במ״א כ״ח אפר באפר לח מקרי. וה״ה קלו קאווע בכלי ב״י חמץ ונתערב אח״כ עם אחרים דלא מהני טחינה כאמור. ומה שאומרים שיש חשש שטחין בחמאה להיות מבהיק ג״כ חמאה זו אין בה חשש חימוץ בצונן וכלים מיוחדים וחששות רחוקות וספק לא חיישינן לה דאל״כ בואו ונאסר הקאפ״ע שמא מושחין פניהם לאחר שקולין בשומן חזיר וכדומה וחששות כאלו לא שמענו. וגם נתבטל כה״ג בטחינה בששים קודם כי מעט הוא שמושחין אם אמת הוא ומסתמא אין להמציא חששות. ומיהו לא התרתי אלא מדוחק גדול ומניעת שמחת י״ט. גם לאחר בשר לא נשתה קאפ״ע וע״כ נתבטל טעם החמאה בששים ה״נ קודם הפסח נתבטל טעם החמץ שבחמאה אם יש בה מעט דמעט חמץ כי בצונן כל עשייתה וישראל קדושים הם ודאי לכתחלה אין לקנות שום דבר שיש בו חשש כל דהו והכלי שקולין בו מחמץ לפסח צריך ליבון לכתחלה עסי׳ תנ״א וכאמור אבל בסתמא אין לחוש כדאמרן:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:19:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:19:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:19:1)

**קולף** עט״ז מ״ש דמספיקא כולם אסורים עי״ד ק״ה ומ״א ל״ב ומ״ש עוד הקשה המ״ב דכאן א״צ קליפה כלל דכחוש הלשון קצת דחוק ויש איזה חיסור לשון בדבריו. והמ״ב שם כתב טעם המחמירין לאסור כולם דשמא נגע החטה בכולם או דמפעפע במליחה בששים ויוצא מחתיכה לחתיכה וע״ז כתב שם דגם טעם זה אינו דכחוש א״צ ששים אלא קליפה א״כ אחרות אף קליפה א״צ (כיון דלא חייש שמא נגע החטה בכולם לשיטת המ״ב שם) עוד כתב שם דבלא״ה שרי אחרות דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב ויבואר אי״ה במ״א אות ל״ב:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:20:1)

**ויש** עט״ז ועמ״א אות ל״ג במעשה דמהר״מ מלובלין ז״ל סימן צ״א בנמצא זפק מלא חטים במליחה יש יותר להקל דודאי לא נגע ושאר דמונחים בזפק ובלוע א״י בלי רוטב אף במליחה ובזה אנו בקיאין בין כחוש לשמן עי״ד ק״ה וכאן החמירו בנמצא חטה מונח על הבשר דשמא נגע בכולה. וכבוש בציר ע״י מליחה כמבושל ממש ואוסר אחרות בהנאה ככל חמץ גמור בסי׳ תמ״ז ס״א:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:20:2)

**הב״ח** ז״ל בתשובה סימן נ״ד האריך בדין מליחה ואי״ה יבואר קצת במ״א ל״ג. וכאן אעתיק מ״ש שם בסוף התשובה דף למ״ד א׳ ותוכן כוונתו שם במקום שנוהגין לאחר הדחה אחרונה מולחין מליחה קצת ומניחין הבשר בכלי בשר ונמצא שם חטה אם בשולי הכלי ליכא שום טיפת ציר שרי הכל באכילה דנאכל מחמת מלחו אין מפליט ומבליע ועי״ד סימן צ״א ס״ה בהג״ה התיר בה״מ דבקיאין בין מליחה מועטת משא״כ אם יש בשולי הכלי טיפת ציר אם כן חזינן דנפלט ציר ע״י מליחה זו וי״ל גם החטה פלטה טיפת ציר על ידי מליחה ובי״ד צ״א ס״ה בהג״ה שלישית דציר מיחשב רותח אף במליחה מועטת ואף שהכל מונח למעלה מהציר ולית כבוש מ״מ טיפה שפלטה החטה דין מלוח גמור יש לה ולשיטת הב״ח אוסר בששים הכל ולדידן ודאי לטיפה ההיא דין מליחה יש לה ותלוי במנהג ועא״ר אות ל״ה הביא זה בקיצור יע״ש:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:20:3)

**דין** טהור מליח וטמא תפל עסי׳ שמ״ו וה״ה כאן. ואם לא נתרככה החטה אף במליחה שרי מתרי טעמי א׳ כל שיבש אין המלח פועל בה ולא נתרככה מקילין באיסור משהו לא בפחות מששים כמבואר בסעיף ט׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:4
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:20:4](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:20:4)

**אם** נמצא חטים בכלי כשר בבשר מליח וציר דנאסר הכלי בודאי או בלא ציר דנאסר הכלי כ״ק עכ״פ אם הניחו אח״כ בשר לשם ומלחו מליחה גמורה ולא יש ציר בשולי הכלי אין מליחה לכלים להפליט אף משהו ואם יש ציר אח״כ אוסר ובע״פ עד הלילה א״צ לשער כ״א כ״ק מכלי עי״ד בזה. עיין סוף הסי׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:21:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:21:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:21:1)

**העוף** עט״ז ועמ״א ל״ז ואם נמצא חטה קולף ואם לא קלף ובישל כך אפשר להתיר דהבהוב אין מפליט כלל ובפרט מי שנזהר ומהבהב מעט ועיין עולת שבת בזה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:21:2
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:21:2](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:21:2)

**מ״ש** המחבר בס״י וי״א וי״ב וי״ד וט״ו חטה בקועה והר״ב לא הגיה כלום משמע דעת הט״ז לדידן אף באין מבוקעת ועפר״ח סט״ו כ״כ ועח״י צידד בזה ולעיל כתבנו מזה. ואי״ה במ״א ל״ג יבואר עוד. עיין בירושלמי פרק אלו עוברין ה״ה (דפוס דעסויא) רבי ירמיה ור׳ שמואל בר יצחק בשם רב קדירה שבישל מוד״ה לא יבשל מאותו מין עד לאחר הפסח הא ממין אחר מותר לאחר ג׳ תבשיל (ופריך) כשם שמבטל אינו מינו כך יבטל מינו. מין מעורר מינו לאסור עכ״ל ופי׳ הגאון המפרש צ״ל להגיה חמירא ובתוס׳ שם ד״ה ובלבד הניח דברי הטור בצ״ע בסימן קכ״א בי״ד דמכאן מוכח דנט״ל מותר ע״י ג״פ הגעלה יע״ש. וי״ל דשמא בבלי דף למ״ד חולק על ירושלמי הואיל ועיקרו מ״ה או יאמר דכר״י סובר רב במינו במשהו ואין ראיה מכ״ח ישבר דמשהו נשאר בתוכו בכלי חרס ומעורר מינו כדמסיק בירושלמי וגזירת הכתוב הוא ערא״מ פרשת צו משא״כ לדידן דבטל מינו ע״כ התורה העידה על כ״ח שאין הגעלה פועל כלל בו ועדיין צ״ע ומהא דירושלמי י״ל ראיה למ״ש בי״ד צ״ט ס״ז בשם הרשב״א ז״ל דע״י הגעלה ג״פ איקלש טעמא וא״א ליתן טעם ממש בשום תבשיל כ״א כ״ש ובטל הוא משא״כ שם:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:21:3
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 467:21:3](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/467:21:3)

**אמר** הכותב ראיתי לרשום כאן קצת דינים הן מה שכבר רשמתיו ובקיצור והן מחודשים קצת. **א׳** מ״ש באות יו״ד במעשה דק״ק קאמרנא קמח ממצה טחונה עם שומן וביצים ומצאו חטה אי הוי מי פירות יש לדון בו הואיל וכבר היה מים במצה אע״פ שנתייבש באפייה מ״מ מעוררין כח המים עם השומן ומחמצין החטה ועשו״ת הר״ן ז״ל סי׳ נ״ט חטה מבוקעת שאסרו מחמת לחות שיצאו מהם השיב א״כ אח״כ הוי מי פירות עם מים יע״ש היטב אע״פ שכבר נתייבש ונטחן קמח וי״ל התם תפחו מקודם יע״ש היטב. וגם י״ל הוי מי פירות ומעט כח המים באפייה נוקשה כל שאין כרת בטל בס׳ עסי׳ תמ״ז במ״א י׳ ותס״ז בזה במ״א ג׳. **ב׳** בשו״ת שבות יעקב חלק שני סי׳ י״ז סובין ומורסן לכ״ע בתרנגולת הוי כמעוכל יע״ש וצ״ע באין ה״מ ובה״מ מקילין בחטה שבורה וצ״ע. מ״ש שם הרבה פוסקים מתירים אף בחטה שלימה ובד״מ משמע דבשלימה אין ספק ואסור בה״מ ועמ״א שם ואפשר סובין נוקשה הוי ומעט קמח שהיה דבוק בו י״ל הוי כמעוכל. **ג׳** אם נמצא חטה בכלי עץ שהיה בשר כשר עם ציר הרבה ונתבטל קודם הפסח בששים עד הלילה ונטלו החטה משם י״ל בפסח מותר דיעבד עכ״פ אם שמוהו בשר בכלי הזה דאין חוזר וניעור דיעבד וכה״ג בשאר איסורין ביש ששים מותר לבשל בקדירה אע״ג דנוגע האיסור בהכלי או בכף משא״כ כשלא היה ציר רק מעט וכדומה הנה יש מליחה לכלים להבליע ואוסר דיעבד אם הניחה בכלי תוך הפסח דאין ביטול בכלי כבסי׳ תנ״א במ״א אות נ״א ואות ך׳ ולכתחלה להניח שם י״ל דאסור לחוש לדיעה דחוזר וניעור ודיעבד קיי״ל דאין חוזר וניעור אף ליתן מהלח לדבר אחר ולחמם כל שאין יבש כיבש. **ד׳** מ״ש הט״ז באות ך׳ מה שלמעלה מציר שרי צ״ע כי בי״ד מיירי לענין דם אין מפעפע למעלה משא״כ שאר איסורין עכ״פ מידי מליחה לא גרע ציר זה וציר הנוטף מבשר מליח אף שנאכל מחמת מלחו רותח הציר כמבואר בי״ד צ״א ס״ה בהג״ה שלישית ועשו״ת ב״ח סי׳ נ״ד וא״כ אם נמצא חתיכה מקצתה תוך ציר ותחתיה חטה אז אף מה שלמעלה מציר אותה חתיכה אסורה כולה מדין מליחה וכמו טמא מליח וטהור טפל ונגע בקצה האחר ומ״ש הר״ב בי״ד דאין אוסר מה שלמעלה מכבישה היינו במים ומשקה לא בציר מליח וכבר הערתי בפריי בי״ד מזה ובש״ך א׳ בק״ה שם. ובה״מ ומניעת שמחת י״ט המצדד להתיר אותה חתיכה גופא כמו עוף שלם אין לגעור בו. **ה׳** חמץ אי מקרי דשיל״מ כתבנו מזה ובי״ט אחרון בנוקשה בששים דמותר לשהותו אי חמור מיום שביעי או יום א׳ של פסח דהתם י״ל דמש״ה לא מקרי דשיל״מ דאסור לשהותו לדידן כתבנו לעיל מזה: **ואגב** אכתוב אם א׳ בישל דם דגים מכונס הרבה בכלי עם קשקשים דשרי כבסי׳ ס״ו בי״ד ונפל מעט דם בהמה שיש ששים לתוכה אם בכ״ר שרי ובכ״ש דאין מבשל י״ל דהוי דשיל״מ יבשל וירויח מד״ת לדרבנן דם שבישל השתא אם מרויח דרבנן אע״פ שנשאר ד״ת כההוא דשו״ת צ״צ ס״ט בפריי לי״ד ק״ב ופר״ח ז׳ ביצה טריפה בי״ט כ״ש כה״ג ותליא בהא דכלי בין הכלים הוצאות מעט עצים מעשר שני חוץ לירושלים אם יש דרך לירושלים כ״ש אם נתקרר ורצה להחם דאין רשאי כ״א שיחמם וכ״ת בתר שמא ודם דגים אפשר לא מקרי דם הא בורכא דבכריתות ריש דם שחיטה כל דם אף דגים במשמע אי לאו מיעוטא יע״ש. **ו׳** עמ״ש בפתיחה ריש הספר הרבה חידושי דינים. ועש״ך י״ד ק״ב כלי בין הכלים משהה מעל״ע ומרויח מדין תורה לד״ס ה״ה דם כה״ג. ושם כתבנו עיסה ששהתה עשר מנוטין בלי עסק ולשו אח״כ ב׳ עיסות ונתערבו שלשתן ואפה א׳ מהן ושתים שהו עשר מנוטין בשולחן ספק תורה אם נאמר היתר בהיתר מ״ה אין בטל עט״ז י״ד ק״ב בשם הר״ן א״כ לא נתבטל תחלה שלשתן ועתה ב׳ הנשארות ספק תורה ואסורין ואף שלשתן בגדר הספק מ״מ צ״ע בזה וכ״ש אם נאכל א׳ מהן וכפתיחה הארכנו: