## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 484:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 484:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/484:1:1)

**והדר** עט״ז מ״ש וכתב הרא״ש כיון דתקנת חכמים הוא כו׳ ע׳ ר״ה כ״ט ב׳ תוס׳ ד״ה ברכת ובפני יהושע נתקשה במלת דוקא שכתבו התוס׳ מה בא למעוטי יע״ש ולא ידענא למה נתקשה מר״ן ז״ל בזה ואמאי לא נימא דה״פ דלא מיבעיא לחם של שבת דנמי חובה לאכול אפ״ה אין מוציא כמ״ש המ״א בסי׳ קס״ז אות מ״א דמצער פטור מה שא״כ מצה חובה הוא הוי כשאר מצות וז״ש התוס׳ דוקא ביין קידוש וברכת המוציא של מצה מיבעיא דלאו הנאתן הן ולגירסא דגרס דלהנאתן נמי א״ש בפשיטות דוקא זה מיבעיא הא ברכת אכילת מצה לא מיבעיא כפירש״י שם דזהו ודאי ברכת המצוה הוי ומוציא משא״כ ברכת המוציא הוי נהנין. ואפ״ה פשיט ליה כיון דחוב הוא מוציא. והנה כבר כתבנו לעיל בפריי דהא דאמרינן בר״ה כ״ט א׳ כל המצות שיצא מוציא מטעם ערבות ונהנין לא ליתהני ולא ליברך וערא״ש ברכות כ׳ ב׳ באשה אפשר אין שייך ערבות (וערש״י חומש פ׳ נצבים לעברך בברית ערבות יע״ש) א״כ י״ל דנשים אע״פ שחייבות במצות ד״ת כל שיצאו אין מוציאין אחרים אם נאמר דל״ש ערבות גבייהו. ואמירת הגדה אפשר דאף שלא יצאה עדיין אין מוציאה לאנשים ע׳ תוס׳ מגילה ד׳ א׳ ד״ה שאף הן לחד תירוצא הם מדרבנן ומיהו לנשים מוציאה כשלא יצאו הם עדיין וכאמור וברכת אכילה מצה והמוציא נ״מ אף לאנשים וכדכתיבנא:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 484:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 484:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/484:2:1)

**ומברכים** עט״ז דאפי׳ לזימון אין מצטרף עמהם דכבר אכל ובירך בהמ״ז ועסי׳ קצ״ז בשתה לענין זימון וכאן בלא״ה אסור לשתות בין ג׳ לד׳ כו׳:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 484:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 484:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/484:3:1)

**יקרא** עט״ז דכל שקורא מלה במלה ואחר עונה עמו לא הוי ברכה לבטלה ואע״פ שיצא יכול להקרות מלה במלה אבל אסור לברך כל הברכה ביחד וחבירו ישמע או יאמר אח״כ הכל ביחד זה אסור עסי׳ קס״ז סי״ט. גם מדרבנן הוא דאין מוציא אחרים הא מ״ה אע״פ שיצא מוציא אע״פ דנהנין הוא כמו בהמ״ז וכדומה. ומ״ש בפירוש הטור בשם רב עמרם הקשה על הב״י דאין מקום למ״ש רב עמרם תו לא מצי למשתי ב״ה היה לו לומר דתו לא מצי אכיל בביתו דאסור לאכול בב׳ מקומות ע״כ פירש דרב עמרם סובר דאין איסור לאכול סעודה בב׳ מקומות ור״ע מיירי ג״כ שכבר אכל בביתו ובירך בה״מ ואין תקנה לברך בהמ״ז בבית אחר דהיינו שיאכל עוד כזית ויהיה נחשב לאפיקומן ויברך שם בהמ״ז כו׳ ויברך על הכוס שם א״כ תו לא מישתי בביתו בהמ״ז ר״ל איך שתה למפרע בבהמ״ז ויהיה עם זה ארבע כוסות ושוב איך ישתה כוס ד׳ בביתו והוא קצת דוחק. גם קשה הא בלא״ה מברך על כל הכוסות אם לא שנא׳ שאם יברך בהמ״ז כאן יצטרך לשתות מהכוס בהמ״ז וצ״ע. כתב עוד הט״ז דמש״ה להרי״ף והרא״ש אין מוציא בהמ״ז משום דאע״פ דנאמר דהוי מצוה מ״מ הואיל וליכא הכשר מצוה ל״ש אע״פ שיצא מוציא. ותיקן בזה דאע״פ דבהמ״ז בלילה זה חובה הוא דל״ש אי בעי לא אכיל דצריך לאכול כזית מצה אפ״ה אם יצא אין מוציא אחרים הואיל ואין כאן הכשר מצוה ולא אמרו אע״פ שיצא מוציא בברכת המצוה אלא שחבירו יעשה אח״כ המצוה משא״כ כאן וע׳ לעיל ה׳ ברכות מ״ש בזה: