## Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav

###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:1:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:1:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/502:1:1)

**אין** עט״ז. הנה לדעתי קצת כיון ברש״י ז״ל ביצה ל״ג א׳ במשנה ואין מוציאין האור דמוליד ובגמרא ע״ב דמוליד בי״ט ולא כתב מפרש בגמ׳ או כדמפרש בגמרא כדרכו ז״ל כי הגמרא כר״ש בזה דנולד מותר בי״ט ומש״ה אין מוציאין כטעם הר״מ ז״ל פ״ד ה״א שמכשירין מעי״ט ומש״ה זכר מלת בי״ט עלח״מ שם אבל רש״י אע״ג דפוסק שם ד״ה והלכתא כר״ש במוקצה בנולד י״ל סובר כר״י בי״ט (עי׳ בטור תצ״ה) מש״ה אמר דמוליד לחוד היינו נולד והוסיף וי״ו ואין מוציאין דמישך שייכי כעין חד טעם כמו שאין מגבב בחצר דמוקצה הוא זה נולד ומוקצה ולהר״מ ז״ל אין שייכות להדדי ועא״ר ב׳ דבשבת המעשר פירותיו אסור דיעבד לא בי״ט יע״ש ואי״ה בתק״ג יבואר בעבר ובישל מי״ט לחול וי״ל התם דרבנן הואיל וכאן בהוציא אש מ״ה הוא להט״ז ובחידושינו ביצה הארכנו דמשמע לכאורה להר״מ ז״ל מכשירין לא קיי״ל כר״י יע״ש וע׳ בהרע״ב דמי למלאכה שבורא אש בי״ט משמע מדרבנן לא הכנה ונולד רק נראה כמלאכה שבורא אש בי״ט ומלאכה גמורה ליכא דמוקי בברזל על אבן וכדומה ויוצאין ניצוצי אש לאו הבערה והדלקה הוא רק נראה כו׳ ויהיה הפי׳ במשנה אין מוציאין מאבן דנראה וכ״ש להדליק ממנו נעורת ממים כו׳ זה אפשר מ״ה אסור שלא התירה התורה מביום השבת הא י״ט שרי רק מאש מצויה כו׳ ומה שסיים הר״מ ז״ל שאפשר מעי״ט זה אפילו מאש מצויה אם לא שיש הפסד עצים ובחידושינו הארכנו אין מקומו פה:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:2:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:2:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/502:2:1)

**כל זמן** עט״ז בסימן שט״ו ס״ז מתיר כלי שא״צ לאויר שתחתיו ובט״ז ז׳ יע״ש ואי״ה במ״א יבואר עוד (ט״ס ס״ו וצ״ל שט״ו):


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:3:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:3:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/502:3:1)

**הואיל** עט״ז הקשה מתקי״ד ס״ב בט״ז ה׳ דשם אוסר ליקח פתילה מנר לנר מ״ש מהכא דשרי ונראה כו׳ וכצ״ל בוי״ו והוא ענין בפ״ע דלפעמים כו׳ כמ״ש בתקי״ד אות א׳ שיש מתירין כיבוי בא״נ וקצת תירוץ על קושייתו די״ל בין כאן דא״נ הוא ובין התם להאיר דהוי מתוך ולא הותר הכיבוי מכח מתוך או למ״ד ביום השבת הא בי״ט שרי הבערה לא כיבוי ולפ״ז ליקח אוד ממדורה להאיר יש לאסור כמו התם ואפשר ה״ה בקי״ן האלץ אסור דממעט אורה ועא״ר משמע דשרי כה״ג. וכתב עוד דה״ה ממדורה למדורה אחרת שרי כל לצורך א״נ:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:4:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:4:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/502:4:1)

**אין** עט״ז ועמ״א אות י״א משמע אף יבישה אסורה יע״ש ועפר״ח ואי״ה שם יבואר:


###### Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:5:1
[Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 502:5:1](https://torahapp.org/share/book/Peri%20Megadim%20on%20Orach%20Chayim/s/Mishbezot%20Zahav/r/502:5:1)

**לדידן** עט״ז בשעת הדחק מבואר היתר בהר״ב גופא ואפשר אף שיש לו מה יאכל התיר כל שיש דחק עמ״א ט״ו. שוב ראיתי בא״ר ח״י פירש כן ונהנתי. והנה לומר דוקא בפסח נוהגין כי חששו שמא נגע פירור חמץ בקדירה חמה וחמץ במשהו דרבנן עושין כעין הגעלה עי״ד קי״ג סי״ו בדרבנן ויהיה הפירוש אם לא על ידי הדחק כלומר לתרץ מנהג העולם בפסח דוקא מה״ט הוא ומש״ה כתב ע״י הדחק לא בשעת הדחק (עמ״א י״ד בד״מ וכמ״ש רש״י ז״ל לפעמים וע״י הדחק אם נאמר כן וזה דרך רחוקה). ועוד הא בורכא נמי הוי דוקא איסור דרבנן שאין לו שורש בתורה כבש״ע וג״פ דוקא לא חמץ משהו אלף הגעלות נמי לא מהני ואוסר דיעבד בפסח וזה יסוד מוסד בה״פ: