## Pirkei Moshe on Avot Chapter 2

###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:1)

**רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה וכו'.** הנה יש לדקדק במשנה הזאת קצת דקדוקים וספקות. הא' מצד הלשון והוא שלא היה צריך להזכיר מלת ישרה, כי בשיאמר איזו היא דרך שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה וכו' ויבאר הדרך שראוי שיבור אותה האדם ידענו באמת שהיא ישרה. ואם היה אומר איזו היא הדרך הישרה שיבור לו האדם היה קצת מתוקן, אבל באומרו איזו היא דרך ישרה שיבור וכו' נראה שיש עוד דרך אחרת שהיא גם כן ישרה אשר אין ראוי שיבור אותה האדם. ועוד נראה שמלת שיבור אינה צודקת פה ומלת לו גם היא מיותרת, שהיה ראוי שיאמר איזו היא דרך ישרה שילך בה האדם כי מלת ברירה לא תפול רק בשני דברים טובים זה בורר לו אחד וזה בורר לו האחר. ואף אם היה אומר שיבור היה מספיק שיאמר איזו היא דרך ישרה שיבור האדם ולא היה צורך במלת לו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:2)

הספק השני הוא מה שכבר ספקו בו המפרשים איך אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו' שנראה מתוך פשט המשנה שאין קדימה למצוות מאחת לחבירתה. ואנחנו מצאנו ראינו בכמה מקומות בתלמוד שמתבטלין ממצוה אחת למצוה אחרת חמורה ממנה. ועוד דקלותה וחומרתה תורה שתהיה להם קדימה במעלה. ועוד מאי שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, שהיה מספיק שיאמר שאין אתה יודע שכרן של מצוות ולא מתן שכרן. ומאמר והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה קשה הישוב, שלא יתכן היות פירוש הפסד מצוה על הפסד הממון המגיע מצד עשיית המצוה כמו שחשבו קצת מהמפרשים כי זה לא יקרא הפסד המצוה רק הפסד הממון או הפסד האדם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:3)

הספק הג' הוא במה שאמר הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך וכו' כי נראה באמת היות מלת דע מיותרת בהחלט שהיה מספיק שיאמר הסתכל בג' דברים כו' מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכו'. ועוד שנראה כל המאמר הזה האחרון בלתי מקושר כלל ובלתי גזרה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:4)

ואומר שכונת רבינו הקדוש במשנתו זאת היא מכוונת למשנת שמעון הצדיק הראשונה, והיה הענין כי למה שראה ששמעון הצדיק שם חלקי השלמות ליסוד מוסד ואמר שהם קיום העולם, רצה רבינו הקדוש לבארם בפרטות ולבאר הדרך הנכון להשגתם בתחלת תהלת הפרק השני הזה. ולהיות ששמעון הצדיק לא בא לבארם רק לומר שעליהם העולם עומד, על כן הזכיר הקודם במעלה ראשונה, ואחר כך מה שהוא למטה ממנה כפי חלוף מדרגתם, והזכיר התורה ראשונה כי היא תקדם אל המצות והמדות האנושיות ואחר כך הזכיר העבודה שהיא רמז למצות האלהיות שהם קודמות למדות המדיניות ואחר כך הגמילות חסדים שהם המדות כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:5)

אמנם רבינו הקדוש היתה כונתו לבאר אותם כפי מדרגת פעולתם וכפי דרך השגתם והקדים ראשונה הגמילות חסדים כי היא תקדם בטבע באדם שהמדות הטובות יכינו אותו לקבל כפי הראוי העבודה האלהית, והעבודה היא גם היא תכין האדם להשגת התורה על נכון, ועל כן היה החלק הראשון מאיזו היא דרך ישרה וכו' עד ותפארת לו מן האדם רושם המדות האנושיות אשר קראו שמעון הצדיק גמילות חסדים. והחלק השני והוא אשר קראו שמעון הצדיק העבודה מהוי זהיר עד ושכר עבירה כנגד הפסדה. והחלק השלישי אשר קראו שמעון הצדיק התורה מהסתכל בג' דברים עד סוף המשנה, אשר בביאור הג' חלקים האלה יותרו הג' ספקות כל אחד מהם בביאור חלקו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:6)

ואמנם להתר הספק הראשון וישוב החלק הראשון נאמר שרצה רבינו הקדוש לבאר לנו הדרך הראוי שיבחר האדם במעלות המדות האנושיות בכל מדה ומדה בפרט ונתן כוללים לשיעשה אותם האדם כפי תנאי המעלה כפי הזמן, והמקום, והשיעור הראוי וכו'. וזה, כי הנה הדרך הישרה איננה נבחרת באמת בכל זמן ובכל דבר רק בתנאים ידועים לחכמי המדות, כי הצדקה או הנדיבות או ההסתפקות או הענוה והסבלנות וכדומה לאלה המדות האנושיות הנה אין טוביותם בכל זמן שוה ואין ראוי שיבחר האדם אותם ויעשה אותם בכל זמן, כי לפעמים הנדיבות הוא מזיק אם יהיה לאדם רע או בזמן בלתי נאות כי כל זה תלוי בבחינת הפועל שיבחון הזמן והענין והנושא אשר בו יפעל ותנאים אחרים כפי המעלה אשר לבבו יבין בתבונה ובדעת בכל מלאכה ופעולה שיפעל.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:7)

נמצא לפי זה שיש דרך ישר כולל והוא הטוב במה שהוא טוב מצד עצמו כמו שהוא הנדיבות או הגבורה או הסבלנות וכדומה, אמנם אין ראוי שיבחר אותם האדם תמיד באופן אחד רק שיברר ויבחר אותה לעשותה בעת הראוי וכפי הראוי אשר בזה תפול ברירה על נכון ואז תהיה דרך ישרה פרטית. ולהיות שהברירה הזאת היא כפי מה שיראה ויבין האדם הפועל אותה והם תנאים מסורים לאדם הפועל שיפעל כפי הראוי ולא לפעולה מצד עצמה, על כן אמר שעם היות שיש דרך ישר כולל הנה הדרך הישרה שיבחר ויבור האדם לו בפרטות כפי השערתו שהוא רמז לתנאי המעלה היא כל דבר שהוא טוב לעושה, שתהיה ראויה לו ושיהיו לה כל תנאי המעלה, שאז עם זה יהיה תפארת לו מכל האנשים בפעולה ההיא כי בזה כלל רושם המעלה בפעולה הפרטית הראויה בכל פרטי המעלה כנז', וזה כי אם איש אחד יעשה פועל הנדיבות במקום שאינו ראוי הנה לא יפארוהו בזה האנשים אמנם כאשר יפארוהו על פעולתו הנה זה יורה היות הפעולה ההיא נפעלת בכל תנאי המעלה כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:8)

ואפשר לפרש עוד פירוש אחר בזה לישב מלת לו, שהיה ראוי לומר ותפארת לה, כלומר, לפעולה מן האדם, כי באומרו שהיא תפארת לעושה הרי הוא כאלו אמר ותפארת לו, כלומר, לעושה אותה יש לו תפארת בעבורה והתפארת מסתמא הוא מן האדם שמפארים אותו, ואם כן למה זה הוצרך לחזור לכתוב ותפארת לו מן האדם. אך כוונתו בזה כי הכלל בפעולה הפרטית נרשם במה שאמר כל שהיא תפארת לעושה בלבד כי בזה כלל לשתהיה הפעולה עשויה כפי תנאי המעלה מאחר שהתנה בה שתהיה תפארת לעושה אותה ביחוד. ואמנם להיות שהפעולה אף שתהיה נפעלת בשלמות כפי הראוי בכל פרטי תנאי המעלה אם לא יפעל אותה אדם טוב כי אם איש רע לא יאמר האיש ההוא שלם ולא זו הדרך הישרה שיבחר לו האדם, כי הטוב צריך שיהיה קנין קיים מתמיד בנפש השלם, על כן אמר שצריך שיהיה תפארת לאיש הפועל הפעולה ההיא מן האדם, כלומר, שיהיה מפואר מבני אדם ונחשב לאיש טוב ושלם, וז"א ותפארת לו מן האדם וכו'. ובזה הותר הספק הראשון בכל חלקיו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:9
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:9)

ואמנם אל החלק השני אומר כי מה שאמר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה אין הכונה לומר שלא תדחה זו מפני זה כי לא אמר הוי הולך למצוה קלה כמו לחמורה וכמו כן לא אמר הוי זהיר למצוה קלה כמו למצוה וכו' עם למ"ד, שיורה על ההליכה אליה קודם זולתה, רק אמר שבזמן עשיית כל מצוה כפי סדר קדימתה יהיה זהיר בה כי אם לא היה אצל המצות רק השכר הנה היה ידוע אצלנו שהמצוה היותר חמורה שכרה יותר גדולה כפי השורש המושרש אצלנו שלפום צערא אגרא, ירצה, כי לפי חומר המצוה הוא השכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:10
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:10)

אמנם להיות שהמתן שכר הוא אחר זולת השכר שהוא נתן מאתו ית' מתנת חן וחסד, הנה אותו המתן שכר שהוא למעלה מהשכר ואיננו נתן לפום צערא או לפי חומר המצוה רק לפי הרצון ושלמות הכוונה במצוות איננו ידוע אצלנו. ועל כן אמר שיהיה זהיר וזריז במצוה קלה כבחמורה, לפי שעם היות שידענו ששכר המצוה הוא לפי חומרתה, הנה המתן שכר לא ידענו מה הוא כי אין ערוך אליו ואיננו כפי הפעולה רק כפי הרצון והכוונה והתכלית אשר על כן אין ראוי שיחסר כל מכל הראוי שימצא בשלמות הכוונה הנכונה בכל המצוות קלות וחמורות כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:11
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:11)

ולהיות שמהנאמר נראה שיתחלף שכר המצוות כפי חומרתן וקולתן אמר שהדרך אשר בו ידע חלוף השכר במצוות הקלות והחמורות בעשותו אותם הוא בשישער עונשם כשלא יעשה אותם, וכן העבירה ידע השכר המגיע לו כשלא יעשה אותה מצד שישער ויחשוב העונש המגיע לו בעשותו אותה וז"א והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ר"ל תחשוב ותשער ההפסד המגיע לך כשלא תעשה המצוה שזהו הפסד מצוה כנגד שכרה בעשותך אותה, וכאשר תשער שכרה וערכה מזה תדע כמה אתה מפסיד בהפסיד המצוה ההיא שהוא הפסד כל השכר. וכמו כן תחשוב ותשער השכר המגיע לך מבלתי עשות העבירה מצד ההפסד המגיע לך מעשות אותה ומעונשה ולפי זה שכר עבירה רוצה לומר שכר עזיבת העבירה כמו שארז"ל במסכת קדושין היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכו', וזה ראוי שיובן בלי ספק בשבאה עבירה לידו וכבש את יצרו ולא עשאה, על כן אמר ושכר עבירה כנגד הפסדה. והותר בזה הספק השני וחלקיו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:12
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:12)

ואל החלק השלישי אומר שהוסיף התנא מלת דע מה למעלה וכו' לרמוז אל חלק העיון והמדע, וכאלו אמר שבמה שידע ויבין בחקירתו השלמה ענין ודרוש ההשגחה על נכון, בזה יהיה שלם בידיעה ובתורה, ומידיעתו זאת בשלמות יתרחק מן העבירה, כי במה שידע שיש משגיח בפרטי מחשבותנו ודבורנו ומעשינו, כי על שלשתם אמר עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין, והוא כאלו אמר שיסתכל ויתבונן שעין רואה מחשבתו ותוכן לבו ואזן שומעת דבריו וכל מעשיו נכתבים למעלה מפאת ההשגחה ויהיה שלם בעיון, והמשך הלשון כך הוא הסתכל בג' דברים הנז' הסתכלות והתבוננות שלם ובזה לא תבוא לידי עבירה. ועוד יגיע לך בזה שלמות הידיעה במה שתדע השלשה דברים בידיעה אמתית באופן שבבת אחת יגיעו לך שלמות העיון והרחקת העבירות כנז' והוא כנגד התורה שאמר שמעון הצדיק ע"ה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:13
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:13)

ואפשר שיאמר הסתכל בשלשה דברים בשיש עין רואה ואוזן שומעת וכו' וזה תדענו ממך מבלי שתצטרך לידע בזולתך דבר, והוא כאלו אמר שממנו ידע ויכיר שיש עין רואה למעלה כי למה שיראה בו בעצמו עין רואה יש לו לדון ולידע שהיוצר עינו הלא יביט והנוטע אוזן הלא ישמע, וז"א דע מה למעלה ממך רוצה לומר דע והבן ההשגחה האלהית שהיא למעלה על השמים וזה תדעהו ממך במה שיש בך עין רואה ואוזן שומעת, ומזה תשפוט שכל מעשיך בספר נכתבין שהוא הדבר השלישי הנמשך מהב' הראשונים כי מאחר שיש רואה ושומע פרטי מעשיך יתחייב שמעשיך יהיו נכתבין למעלה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:1:14
[Pirkei Moshe on Avot 2:1:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:1:14)

ואמנם להיות מלת נכתבין קשה הישוב בעיני, שהיה ראוי שיאמר וכל מעשיך בספר כותבין, אפשר שיובן עם מה שאמרו רז"ל והאריכו בו יותר חכמי האמת ז"ל בשאיבריו של אדם הם המעידים בו על כל עבירות אשר יעשה ומעשיו הם הולכים לפניו ית' ומעידים עליו וכאומ' ז"ל על פסוק וביד כל אדם יחתום וכו' כי הזהיר התנא האלהי הזה לאדם שיסתכל בשלשה דברים, וזה יהיה סבה חזקה לשלא יבא לידי עבירה, ואמר שידע ויבין שכל הנודע למעלה הוא יוצא ממנו עצמו, שהוא המגיד ומעיד על עצמו, וז"א דע מה למעלה ממך רוצה לומר דע לך שכל מה שנודע למעלה הוא נודע ממך ומצדך. וביאר איך הוא נודע מצדו, והוא שעינו הרואה, ואזנו השומעת וכמו כן כל מעשיו כלם נכתבים מאליהם בספר הזכרונות, ועל זה האופן נמצא שהוא בעצמו הוא המעיד בו כאמור, ומלת בספר נכתבין שב לשלושתם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:2:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:2:1)

**רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.** יש מהמפרשים שאמרו, שדרך ארץ הם המדות האנושיות המושגות מפאת השכל הישר, וכן המלאכה שהוא רמז אל השכל המעשי המביא אל המלאכה, כי העיוני לא יישיר אל פועל חצוני כלל כנודע. ועל פי הנחתם זאת, כי היא ישרה בעיני, אפרש המשנה הזאת, ואומר, כי למה שראה רבן גמליאל זה, בנו של רבנו הקדוש, דברי אביו בביאור אופן השגת השלמות בשלשה החלקים אשר זכר שמעון הצדיק, כמו שכתבנו, ולא נחית לבאר איזה יכשר משלשתם, ואיזהו היותר נבחר, רצה בנו זה לבאר שהתורה היא העקר, שהוא החלק הראשון שזכר שמעון הצדיק, והחלק האחרון הוא טוב עמו על צד היופי והנוי, ומצורך השתי קצוות יודע צורך האמצעי, והוא חלק העבודה, על כן אמר שיפה העיון התוריי, עם המעלות המדותיות אשר מפאת השכל הישר, ולא אמר צריך שיהיה תלמוד תורה עם דרך ארץ, או כדומה לזה, לרמוז שהעקר העצמותיי בשלמות הוא התלמוד תורה, אמנם הדרך ארץ הוא, ליפות התלמוד תורה, ולא להוסיף על עצמות שלמותו, והוא כמו שאמרו הטבעיים על ענין הדברים הטבעיים והמלאכה בהם, כמו שהוא החטה שהיא מלאכת הטבע, והפת הנעשה בדרך מלאכותיי אחר הטחינה והאפיה וכו', שיאמר היות המלאכה מיפה את הטבע בזה, ולא תוסיף המלאכה עצמות בדבר הטבעי, רק יופי מקריי, כן הדרך ארץ מיפה את העיון ושומר אותו. והוא הנרמז לרז"ל במה שאמרו ששאל טורנוסרופוש את רבי עקיבא איזה מעשים נאים וכו', כמו שהארכנו הביאור בו בספר פני משה מאמר ראשון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:2:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:2:2)

ואמנם אמר, כי עם היות שבהיות התלמוד תורה עם הדרך ארץ אינו מוסיף עצמות כלל, רק תוספת היופי והנוי, עכ"ז כאשר יחסר הדרך ארץ הנז', והוא הנקרא מלאכה, להיות מצד השכל המעשי כנז', הנה העדרו יהיה סבת העדר העיון, ויגרור עון גדול, וכאלו אמר, כי עם היות שבהמצא המלאכה עם התורה אינו רק תוספת יופי, עכ"ז העדר המלאכה מהתורה גורר עון גדול, והוא בטול התורה עצמה שסופה בטלה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:2:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:2:3)

ואפשר שיאמר שהתורה שאין עמה שלמות השכל המעשי, אין האדם לומד אותה לתכלית טוב ונמצא תכליתה בטל. וז"א סופה בטלה, כלומר, אחר שאין עמה שלמות השכל המעשי להישיר אל הטוב במה שהוא טוב, הנה בזה יתבטל תכלית למידת התורה, שראוי שיהיה לעבודת השם ית', ומזה יתחייב עון גדול בכל אשר יעשה, אחר שאין לו פניה אל הטוב האמתי. ואומר שיגיעת שניהם משכחת עון, הוא טעם נכון למה שביארנו, והוא, כי כאשר יטרח ויגע האדם להשלים השכל העיוני והמעשי, שהיא יגיעה רבה באמת, במה שירגיל עצמו להיות כובש את יצרו לפעול הטוב תמיד, הנה יגיעת כל זה הוא סבה לשישכח העון ולא יזכר עוד, כי הרגל טוב המעשה והעיון, שניהם מדרגות לעלות בגרם השלמות האמתי, ומזה נמשך כי כאשר תחסר המלאכה, והוא שלמות המדות מהתורה, הנה החסרון ההוא גורר העון של התורה הנז' כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:2:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:2:4)

ואם נאמר שאומר שכל תורה שאין עמה מלאכה הוא על העסק בפרנסה, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, יתיישב גם כן היטב, כי כאשר תחסר הפרנסה, או המביא אליה שהיא המלאכה, הוא מוכרח שיתבטל האדם מהתורה כדי לבקש פרנסתו, וזה גורר עון גדול שהוא הבטול הנז', ועוד עונות ותועבות גדולות מאלה שיחוייב לו לעשות, כדי למצוא פרנסתו כנז', וכמאמר רז"ל לעולם יעבוד אדם ע"ז ואל יצטרך לבריות, שרצו בזה לומר בלי ספק, שיעבוד עבודה שהיא זרה לו, נמבזה ונמס, ואל יצטרך לבריות.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:2:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:2:5)

ולהיות שכדי לקיים התלמוד תורה והדרך ארץ, צריך שיהיה עוסק תמיד בתורה ובעשיית המעשים הטובים, ולא יטפל בעסקי אחרים פן יתבטל מהשגת שלמותו, ומזה ימשך שלא ימצא איש שירצה לעסוק בצרכי צבור, כי יהיה ירא שלא יפסיד שלמותו אשר בידו, לז"א שהעוסקים עם הצבור בצרכיהם, אף על פי שיהיה נטרד בבקשת צרכיהם, הנה זכות אבותם מסיעתם להעמיד שלמותם, ובידם טובם, והוא החלק העיוני, וכמו כן צדקתם שהוא החלק המעשי תעמוד לעד שלא תפסד עוד, אלא שהשם ית' מעלה עליהם שכר כאלו היו עושים התורה והמצוות ושלמות המעשים כלם, וז"א ואתם, כלומר, אין צריך לומר שלא תתבטל בזה התורה אשר בידם, ולא המעשה, לפי שזכות אבותם מסייעתם, וצדקתם אשר בידם עומדת לעד, קיימת ולא תפסד, ואין סופה בטלה ולא גוררת עון, כמו שאמר למעלה, אלא שכל מה שיתבטלו מעשות מצד העסק בצרכי הצבור, מעלה הש"י עליהם שכר, כאלו עשו אותו בפועל. וז"א ואתם מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיתם, ירצה ואתם, עם עסקיכם זה, מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיתם בפועל כל המעשה הטוב האפשרי לכם. ואפשר שיאמר שכל מה שעושים הצבור מהטוב והצדקות בסבתם, מעלה השם ית' שכר עליהם כאלו הם בעצמם היו עושים אותו, כי גדול המעשה יותר מן העושה וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:3:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:3:1)

ואמנם הזהירם התנא אל העוסקים עם הצבור על דבר אחד, אשר יצטרכו מאד ליזהר בו, והוא, כי להיות שהעוסקים עם הצבור יצטרכו בהכרח לשאת ולתת עם הרשות, המלך או השר אשר הצבור תחתיו, אשר יוציאם ואשר יביאם, על כן אמר שיהיו זהירים מאד ברשות, והוא המלך או השר ההוא, בשני דברים:


###### Pirkei Moshe on Avot 2:3:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:3:2)

הא' שלא יבטחו בשר ההוא, בשיעשה בעבורם איזה דבר מצד אהבה, או התחברות, או התקרבות שיהיה להם עמו. כי לרוחק היחס אשר ביניהם א"א שיהיה ביניהם אהבה כלל, שאין ההתקרבות ההוא רק לצורך עצמן, ולא מצד אהבה, כי אין אהבה אלא בדומים, ואלה נראין כאוהבים בשעת הנאתן. ויש לדקדק שלא אמר שהם אוהבים בשעת הנאתן, לרמוז כי אף בשעת הנאתן אינם אוהבים, רק נראין כאוהבים. ועוד, שאפילו למדרגת מראים עצמם אוהבים לא יגיעו, שלא אמר נראים אוהבים בשעת הנאתם, אלא שנראים כאוהבים בדמיון מה, ואינם נראים אוהבים ממש אף בשעת הנאתן, אשר על כן ראוי שלא יבטחו בהם העוסקים עם הצבור בשיעשו רצונם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:3:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:3:3)

והב' שבבטחון אהבת הרשות עמהם, לא יעשו עול לשום אדם, בסומכם שהרשות יציל אותם מדוחקם, והיה כי יצעקו אל המלך לא יענישנו, כי אין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:1)

ואמנם אומרו **הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו**, אפשר שיהיה שב אל הרשות הנז', כמו שפירשו קצת מהמפרשים, והוא מבואר בעצמו. אמנם הפירוש הנכון אצלי הוא, שהוא שב אל רצון השם ית', ואמר שישתדל האדם לעשות רצון השם ית' כמו שהוא משתדל לעשות רצון עצמו, ירצה, כי כמו שרצון עצמו יעשה אותו בשמחה ובטוב לבב, ולא ימנענו שום טרדה ושום דבר מחוץ, ועושה כל אפשרותו לשים אותו בפועל, כן ראוי שיעשה רצונו ית' בכל דברו הטוב, אשר דבר ביד משה עבדו, כדי שיעשה הוא ית' רצון האדם כרצונו ית', ולהיות שמזה נמשכה מבוכה רבה, כי אם האדם ראוי שיעשה רצונו ית' כרצון עצמו, אם כן כאשר יבא דבר שיצטרך לעשות רצון עצמו ורצון השם ית', נראה שראוי שיעשה רצון עצמו איך שיהיה, כמו שראוי שיעשה רצון השם ית', מאחר שהשוה אותם. לז"א, שראוי שיבטל רצון עצמו כאשר יצטרך לבטלו מפני רצון השם ית' העומד כנגדו, וכאלו אמר שכאשר ינגד רצונך לרצון השם ית' בדבר מה, הנה אז ראוי שתבטל רצונך מפני רצון השם ית', כדי שהוא ית' יבטל רצון אחרים מפני רצונך, כי לא יצדק בשום צד שיבטל השם ית' רצונו מפני רצונך, לפי שרצונו הוא הטוב במה שהוא טוב אשר לא ישתנה, אך יבטל רצון אחרים מפני רצונך וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:2)

ואפשר שירמוז עוד, בשראוי לאדם שכל פעולותיו ומעשיו אשר יעשה, יפעל אותם ברצון מוחלט, ולא מצד אונס או לאיזה תכלית אחר, זולת תכלית הטוב במה שהוא טוב, או מצד יראה שירא מהעונש, כי פועל כזה לא יהיה רצוני בהחלט, ואינו פועל שלם. על כן הזהיר שיעשה רצונו ית' כרצון עצמו, ר"ל ברצון מוחלט ולא באונס, וז"א כרצונך, רוצה לומר תעשה אותו בכל רצונך, בלתי אונס כלל. ואמר שיעשה זה, כדי שהוא ית' יעשה רצון האדם וישלימהו בכל אשר ירצה, כמו שהוא רצונו ית' תמיד לעשות טובה עם כל איש ישראל, וחפץ בטובתן. וז"א כדי שיעשה רצונך כרצונו, רוצה לומר, כדי שיעשה וישלים השם ית' רצונך בכל אשר תאוה נפשך, כמו שהוא רצונו ית' תמיד לעשות טובה עמך, והיית אתה המונע רצונו זה, מצד רוע המעשים, וכאשר תעשה רצונו ברצון מוחלט ושלם, אז הוא ית' יעשה רצונך, כאשר עם לבבו ורצונו תמיד לעשות.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:3)

ואפשר שאומר כדי שיעשה רצונך כרצונו, ר"ל שיעשה שרצונך יהיה דומה ממש לרצונו, כי כמו שרצונו הוא אל הטוב בהחלט, כך רצונך יהיה תמיד אל הטוב, ולא תרצה הרע בשום צד, ואומר בטל רצונך מפני רצונו, ירצה בטל רצונך המיוחד לך, כפי מה שאתה חומרי, מפני רצונך השכלי, שנקרא רצונו ית', יען הוא רצון לעבודתו, כדי שהשם ית' יבטל רצון אחרים החומרי מפני רצונך, רוצה לומר כדי שתישיר אתה אחרים אל טוב ההצלחה, ויהיו נשמעים אליך, ויבטלו רצונם מפני רצונך.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:4)

או יאמר, השתדל לעשות רצונו כרצונך, רוצה לומר, תעשה רצונו, ויהיה זה כמו שתרצה אתה, תבחר כרצונך לעשות רצונו באופן היותר נאות שיראה לך, כי כאשר יצדק בו שאתה עושה רצונו, א"א שיהיה זה רק בעשיית הטוב, ועל כן כשיצדק בו התאר הזה, עשהו כמו שתרצה, כדי שהוא ית' יעשה רצונך כמו שירצה הוא ית' ולא כאשר תרצה אתה, רק כרצונו ית', שהוא ידע הטוב לך המוחלט ולא אתה. והוא ע"ד מה שפירש רש"י ז"ל בפסוק ואתה אל תיראו כי התחת אלקים אני שהוא פירוש נכון ומבואר בפסוק.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:5)

**הלל אומר אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך וכו'.** הנה מסדר המשנה אחר שהביא דברי רבן גמליאל, שאמר, שהדרך ארץ הוא מיפה את התורה, באומרו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, כמו שביארנו, סמך לזה מאמר הלל הזקן שהוא מסכים עמו מכל צד, בתתו סדרים ישרים ויקרים, לקיום והתאחדות הקבוץ המדיני וההישרה ללמוד התורה. והנה גם כן הוא מסכים למאמרו שקדם בפרק הקודם, באומרו אוהב שלום ורודף שלום וכו', כי מלבד מה שביארנו שראוי לאדם שיאהב השלום וירדוף אותו, והשלום הנז' שם, הוא התאחדות החומר והצורה, הנה בכלל זה ירצה ההתאחדות באישי הקבוץ, כי בהצמדם יחד יגדל כח השלמות ביתר שאת, הן בעניני התפלות הן אל כביר לא ימאס, הן בעניני הצדקות ועשיית המצוות ברוב עם הדרת מלך, הן בעניני המסים והארנוניות, כי אם יפלו, האחד יקים את חבירו, על כן הזהיר בפרק הזה, שלא יפרוש היחיד מהצבור, שהם הרבים, כי אם יתפלל יחידי, אולי לא יכוין בתפלתו, או יבא לידי עון אשר חטא ולא תהיה תפלתו נשמעת. אמנם בהיותו עם הצבור, תפלת הצבור נשמעת, על כן אמר ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, והוא טעם למ"ש אל תפרוש מן הצבור, כלומר, לא תאמן בעצמך באומרך שאתה לבדך תתפלל ותהיה תפלתך מקובלת, וכן בשאר הדברים, לא תדמה ולא תחשוב שכדאי אתה לשלא תבא תקלה על ידך, כי אין ראוי שיאמין האדם בצדקתו עד יום מותו, כי היצר הרע צופה לצדיק ומבקש להמיתו וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:6)

ולהיות שיש מהאנשים שמאמינים בעצמם, ובוטחים בצדקתם, ממה שראו קצת אנשים פרצו פרץ המטים עקלקלותם, ונתפתו מיצרם, ויחשבו שהם בטוחים לשלא יעשו כמו אותם האחרים אשר כשלו ונפלו, על כן אמר שאין ראוי לאדם שיבטח בזה, באומרו שכמקרה הכסיל לא יקרהו, כי מי יודע, כשיבא למדרגת אותו הכסיל או הסכל, היעמוד לבבו נגד יצרו, לז"א ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, כלומר, לא תדין אותו לבלתי כובש, ותבטח על זה לשתהיה אתה כובש, עד שתגיע אתה למדרגתו, באותו פרק, באותו מקום, ותהיה כובש את יצרך, וכאלו חזק בזה מ"ש ואל תאמן בעצמך וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:7)

ואפשר שאומרו **ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו**, יר' שכאשר יהיה לאדם מה הפרש עם איש אחר, שיבזהו האיש ההוא, או יעשה לו הפסד, או כל איזה רע אחר, אין ראוי שירשיע אותו, וידין אותו לכף חובה, עד שיצייר הוא היותו הוא במקום חבירו הנז', ומה שהיה חפץ הוא שיעשו לו בהיותו הוא במקום חבירו, זה ראוי שידון עליו, ע"ד ואהבת לרעך כמוך. וזהו עד שתגיע למקומו, יר', לא תשפוט כנגדו עד שתצייר בשכלך שהגעת במקומו, כאלו היית אתה במקומו ממש.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:8)

ואמנם אומרו **אל תאמר דבר שא"א לשמוע שסופו להשמע**, אפשר שיפורש בב' פנים אם על הדברים אשר יספר האדם מענייני העולם וגלוי הסודות לחבירו, ואמר שאל יאמר לחבירו שום דבר בחשבו שא"א שישמע הדבר ההוא, ובבוטחו בזה יגלה סודות אשר השתיקה בהם היתה מועילה, וההגלות מזיק, ואמר שלא יבטח בחושבו שא"א לשמעו שום אדם, כי אין דבר שאין סופו להשמע ויזיק לו, וז"א שסופו לישמע וכו'. ואפשר שיהיה מאמרו זה על לימוד התורה, ותהיה מלת שמיעה מושאלת על ההבנה כמשפטה בהרבה מקומות, ואמר שלא יאמר על שום דבר של עיון שאי אפשר לשמוע ולהבין אותו, ועל כן לא ירצה לעיין ולהתבונן בדבר ההוא, בחושבו שלא ישיג אמתתו, כי אין דבר נמנע ההבנה, ועם רוב קושי הבנתו סופו לישמע, ע"ד יגעת ולא מצאת אל תאמן וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:4:9
[Pirkei Moshe on Avot 2:4:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:4:9)

ואמנם לפי הגרסא האחרת, שאומר שאפשר לשמוע, יאמר, שאל יאמר על דבר של עיון אם לא אלמוד היום אלמוד אותו למחר, מאחר שאפשר לך לשמעו אותו היום. וז"א אל תאמר דבר שאפשר לשמוע אותו היום, אל תאמר שסופו להשמע, ותדחהו למחרתו, כי אין ראוי לומר זה, וכמו כן לא תדחה אותו מצד עסקך באומ' לכשאפנה אשנה ויש זמן, דשמא לא תפנה, ותשאר בלי ידיעתו, אשר על כן אין לדחות שעת הלמוד בשום וזמן בעולם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:1)

**הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וכו'.** להיות עקר יקר תפארת כוונת הלל להישיר האדם אל הלמוד התוריי, וכל השלמות הקודם לו הוא במדרגת אמצעי ודרך המביא אליו, כמו שאמר במאמרו הקודם, שתכלית אהבתו את הבריות הוא לקרבן לתורה, על כן סמך לזה מסדר המשנה מאמר אחר להלל עצמו במעלת הלמוד והדרך המביא אליו מתחלה ועד סוף, והוא מסכים גם כן למאמר רבן גמליאל, שהורה היות תלמוד תורה עקר והדרך ארץ תפל לו, שמה שיסמך אליו, הוא על צד היופי והנוי כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:2)

אמנם ראוי להתעורר במאמרו זה, שנראה היותו סותר למאמר אחר נבחר בלתי חולק, שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, כי באומרו שכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו, נראה שצריך שתקדם היראת חטא אל החכמה, ומהמשנה הזאת נראה שצריך שתקדם החכמה אל היראת חטא, באומרו שאין בור ירא חטא, והם מאמרים סותרים. ועוד צריך לראות אופן המדרגות האלה, שלא באו על צד הקרי וההזדמן. ועוד יש לראות, למה לא אמר ולא כל המרבה בסחורה חכם וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:3)

אשר על כן יראה באמת, שבא לבאר סדר השגת השלמות, מתחלת ההעדר עד סוף השלמות כלו, אשר הוא היות האדם משלים לזולתו בחכמה, אשר הוא השלמות אחרון כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:4)

ולהיות מדרגת הבור הוא המשולל מכל המדות האנושיות, שאין לו לא חכמה ולא מדות, אמנם ע"ה הוא אשר לו מעלות מדותיות, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה הזאת, על כן אמר שהבור, שהוא המשולל אפילו מהמעלות המדותיות, לא יהיה ירא חטא, כי להיות מדרגת הבור הפחותה שבכל המדרגות, עד שהיא מדרגת ההעדר הגמור, כאמור, על כן גזר אומר שהבור לא יהיה ירא חטא, כי הירא חטא צריך שיקדמו לו קצת מדות, שיכינו אותו, לשיהיה ירא חטא. וכשלא יהיה בור, אפשר לו להיות ירא חטא, ואחר שהיה ירא חטא, אפשר לו להיות חכם. אמנם אף אם לא יהיה בור, לא יהיה חכם, שהוא אשר הגיע אל המעלות השכליות, אם לא קדם היותו ירא חטא, שהוא השלם במעלות המדותיות, והוא הכובש את יצרו, מסכים למאמר האומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו ית', והוא כאלו אמר, כי מי שלא יהיה לו הכנה מה, והורגל קצת אל המדות, לא יהיה שלם בהם, שהוא ירא חטא, והיראת חטא אשר תמצא במוכן אליה, תקדם אל החכמה כאמור. ואמר שהעם הארץ, שהוא ממדרגה אחת יותר מהבור, בשהוא בעל מדות, עם שאפשר שיהיה ירא חטא, לא יהיה חסיד, כי החסידות הוא אחר ידיעה מה, ולפחות אחר שלמות המדות בהחלט.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:5)

ואמנם הביישן, עם שאפשר שיהיה חסיד, אחר היותו ירא חטא, ויהיה שלם במדותיו, ויהיה לו ידיעה מה, בשידע ויבין מעצמו, הנה לא ילמד מאחרים, ולא יהיה תלמיד הגון, כי התלמיד צריך שלא יתבייש מלישאל אל הרב, על כן אמר ולא הביישן למד וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:6)

ואמנם הקפדן עם שאפשר שילמד מאחרים, כי הקפדנות לא ימנעהו מללמוד מרבו, הנה לא יהיה ראוי להיות רב מלמד לאחרים, כי מי שהוא קפדן לא יוכלו השומעים ללמוד ממנו, כי אם ישאלו לו דבר ויהיה קפדן, לא ישיב, ובזה לא יצא הלמוד ממנו אל הפועל.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:7)

אמנם המרבה בסחורה, הנה עם היות שזה לא ימנעהו לשיהיה ראוי ללמוד וללמד, הנה עכ"ז אינו ראוי שיחכים את תלמידיו, כי עם שילמוד להם, לא יהיה הלמוד כל כך, עד שיחכים אותם, כי להחכים את התלמידים, צריך שיהיה הרב מפליג השקידה על הלמוד, ועל כן איש כזה אינו מחכים את תלמידיו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:5:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:5:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:5:8)

ואחר שביאר השתלשלות מדרגות הראוי להחכים את התלמידים, להזהיר להם שילמדו תורה ממי שאינו קפדן, ושאינו מרבה בסחורה ולבו ראה שבני עליה כאלה הנם מועטים, ולא רבים עושים תורתם קבע, אמר שבמקום שאין אנשים עם התנאים הנזכרים, ישתדל הוא להיות איש, וללמוד מעצמו ע"ד שפירש הרמב"ם ז"ל והוא אומרו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:6:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:6:1)

ויען הזהיר זה השלם במאמריו הנחמדים מזהב ומפז רב, על ההרחקה מהרע וההתקרבות אל הטוב, בהשתדלות נמרץ, והשלים מאמריו דרך כללות, באומרו השתדל להיות איש, כי הוא שם כולל השלמות כלו, אשר יתוארו בו השלמים בתכלית השלמות, אמר, שידע באמת שתצטרף ההשגחה עם ההשתדלות, בכל פרטי מעשי האיש הפרטי, והוא כאלו אמר שהזהיר על דרכי השלמות וההישרה אליו, למה שראה הוא בעצמו מעשי ההשגחה, במה ש**הוא ראה גלגלת אחת צפה על פני המים וכו'.**


###### Pirkei Moshe on Avot 2:6:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:6:2)

והנה יש לראות למה אמר וסוף מטיפיך יטופון, שנראה היותו מותר, שאחר שאמר על דאטפת אטפוך, ידענו שלא בדרך נבואה היה זה, רק ששפט במשפט השכל, שכל המטיף יטיפוהו וכו', ואחר שרצה לכפול המאמר, להורות על הכלל, שהגזרה הראשונה היתה פרטית אל הגלגלת, והשנית כוללת לכל המטיפין שסופן יטופון, היה לו לומר וסוף המטיפין יטופון, למה כנה אותה גם כן אל הגלגלת ההיא באומרו וסוף מטיפיך וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:6:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:6:3)

אשר על כן לבבי יחשוב, שרמז בזה לדרוש יקר הערך, והוא, כי עם היות שהרשע הוא חרבו של השם ית' להמית רשע, כמאמר דוד המלך עליו השלום, באומרו פלטה נפשי מרשע חרבך וכו', אשר מזה היה נשמע, שהרשע אשר הוא עושה רע לרשע אחר בהשגחתו ית', לא יגיע לו עונש כלל, מאחר שהוא שליח ההשגחה כנז', על כן בא זה השלם להודיע ולהודע, שגם העושה רע לרשעים, מסודר מפאת ההשגחה, יבא לו רעה, להיות שהשם ית' מגלגל חובה על ידי החייב ההוא, והיותו הוא כדאי לשיהיה אמצעי לעשות רע לאחרים, תבואהו רעה מפאת ההשגחה. והוא מ"ש הלל נגד הגלגלת הצפה על פני המים על דאטפת אטפוך, ירצה, מפני שאתה הרגת לאחרים ועשית להם רעה, על כן באה עליך הרעה הזאת. ועם היות שהעושים לך רעה היו שלוחי ההשגחה בזה, לשלם לך כאשר עשית לאחרים, והיה נראה שאין ראוי שיהיה להם עונש, עם כל זה גם הם יטופון, יען נתגלגל הענין על ידם. וז"א וסוף מטיפיך, ירצה, וסוף מטיפיך, עם שנראה שכדין עשו, עם כל זה גם הם יטופון. אמנם אם היה אומר וסוף המטיפין יטופון, לא היה נשמע רק שסוף כל המטיפין לאחרים שלא כדין הם יטופון לבד, ולא יתפשט הדבר יותר, ולא היה נשמע שגם המטיפין למטיפין, גם הם יטופון, רק המטיפין, על כן אמר וסוף מטיפיך וכו'. והוא דקדוק טוב ונכון מאד.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:1)

והשלים זה השלם פניני אמריו, באומרו מרבה בשר מרבה רמה וכו', אשר בהם נתן סדר כולל אחר ההזהרות הראויות, ודרך להגעת השלמות וההרחקה מהגנות, בהודיע הנהגת האדם את עצמו ואת ביתו ואת מדינתו דרך כללות, מספיק לאיש השלם להשגת הטוב האחרון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:2)

וכנגד הנהגת האדם את עצמו, אמר, שהאיש אשר מגמתו הוא להרבות בשר, ולהמשך אחר התענוגים, והוא נמשך אחר טוב החומר, וטוב הנפש ישליך אחרי גוו, הנה איש כזה, מה שהיה מבקש הוא מפסיד, כי הוא מבקש קיום הגוף בזה, והוא עושה דברים הגורמים הפסדו, שבזה מרבה רמה, כי רבוי המאכלים מפסידים את הגוף ומכלים אותו מהכח כנודע. והיתה הרמה כנוי אל ההפסד. וכמו כן מי שמרבה נכסים לשמוח בהם, הנה הוא להפך, שמרבה דאגה בהפסדם, והטורח על אסיפתם, שהם באמת כמאמר המליץ, מלא כף נחת חלוש מאד, והוא מושג ממלא חפנים אלף עמל מכאיב.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:3)

וכנגד הנהגת הבית אמר מרבה נשים מרבה כשפים, ירצה, כי המרבה נשים כדי שיתענג בהם במשגל, והוא לתכלית רע, הנה יפסד תכליתו מאליו, שהן עושות מכשפות באופן שלא יתענג עם שום אחת מהן, כי כל אחת מהן תשתדל להוציאו מן העולם, ואם היה מסתפק בהכרחי מהן, היה מתענג כראוי והיה טוב לנפשו ולגופו. וכמו כן המרבה שפחות כדי שישרתו בבית, והן יותר מהצריך אליו, עד שלא תוכל אשתו להשגיח בהן, הנה בזה מרבה זמה, וילדו לבהלה, ולא יזכה שישרתוהו, כי כל אחת תלך אחר שרירות לבה וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:4)

ועל הנהגת המדינה אמר מרבה עבדים מרבה גזל, ירצה, כי המרבה עבדים לשישרתו ויעבדו בעבודת המדינה, כמשפט עבדי השרים והסגנים, הנה כאשר ירבו אותם יותר מהראוי, עד שלא יוכלו בעליהן לזון אותם, הנה בזה מפסיד המדינה, שמרבה גזל, והוא רע לכל המדינים בלי ספק.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:5)

וכנגד החמשה דברים הנזכרים, אמר חמשה דברים אחרים הפכיים להם, אשר בהם תתוקן ההנהגה, כפי הראוי בו ובביתו ובמדינתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:6)

ועל תקון הנהגת האדם את עצמו, אמר מרבה תורה מרבה חיים, והוא כנגד מה שאמר מרבה בשר מרבה רמה וכו', רוצה לומר, כי מי שהוא מרבה טוב הנפש, הוא מרבה חיים, שהוא קיום האדם, הפך המרבה בשר, שהוא מרבה הרמה וההפסד, כאמור. והוא, כי התורה היא נותנת חיים לבעליה בעה"ז ובע"ה, כאומ' כי היא חייך לעה"ז, ואורך ימיך בע"ה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:7)

וכנגד מרבה נכסים שמרבה דאגה, אשר הוא גם כן אצל הנהגת האדם את עצמו, כאמור, אמר מרבה ישיבה מרבה חכמה, כלומר, מי שמרבה ישיבה, הנה הוא משיג מה שמבקש, ויהיה לו שמחה וטוב לבב, ע"ד פקודי ה' ישרים משמחי לב, כי אין שמחה כשמחת החכם בחכמתו, כמאמר דוד המלך ע"ה, באומ' תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך, כמו שביארתיו במקומו, כי שמחת פניו ית', הוא רמז אל הדבקות, המושג באמצעות החכמה האלהית, אשר בה תפול שובע שמחות וגיל.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:8)

ועל תקון הנהגת הבית, אמר מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום וכו', כנגד מרבה נשים מרבה כשפים אמר, שהמרבה עצה בהנהגת אשתו ובני ביתו, הנה הוא מרבה תבונה, וכאשר ירבה תבונה, לא ירא מרבבות כשפים, כי יתבונן בכל פרטי מעשיו, ויכוון בהם, עד שנשיו לא יטו את לבבו, כי התבונה היא המישרת אל טוב המעשים כלם, כנודע בחכמה המדינית.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:9
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:9)

וכנגד מרבה שפחות מרבה זמה, שהוא גם כן מהנהגת הבית, אמר מרבה צדקה מרבה שלום, וזה, כי בהרבות השפחות בבית ונעשתה הזמה בבית, כי הן תלכו אחרי הבחורים, להרביץ בפוך התאוות אבני תשוקתן, הנה בזה תשא הבית עול המריבה כל ימותם, וקטטה גדולה. אמנם פועל הצדקה הוא להפך, שהוא מרבה שלום, בתת לכל אחד חקו בצדק, ואיש על מקומו יבא בשלום ובמישור.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:10
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:10)

ועל תקון הנהגת המדינה אמר קנה שם טוב קנה לעצמו, והוא כנגד מה שאמר מרבה עבדים מרבה גזל, והוא, כי בהרבות עבדים אשר בהם יתרבה הגזל במדינה, יצא לו שם רע במדינה בלי ספק, על כן אמר, שההפכיי לזה הוא קנין השם טוב במדינה, כי זהו תקון וסדר כולל להנהגת המדינה, שישתדל האדם לקנות לו שם, כי הוא טוב משמן טוב, ולא שיהיה תכליתו השם מצד עצמו, רק עשיית הטוב, אשר ימשך ממנו השם הטוב מעצמו, כמו שביארנו בדברי השלם הזה עצמו, בפרק הקודם. ורצה בזה, כי כאשר יהיה זה מגמת פניו, יעשה כל פרטי מעשיו לתועלת המדיניים כפי הראוי. ולא אמר מרבה שם מרבה לעצמו, להיות שהשם הוא נקנה לו מפאת המדיניים, ואין בידו להרבותו כשאר הדברים הנזכרים, רק שבהיותו פועל הפעולות הנאותות, כפי ההנהגה הראויה אל המדינה, הנה בזה יקנה מאחרים לעצמו השם טוב ההוא, הפך הגזל שאינו מרבה לעצמו, רק לעבדיו, וז"א קנה שם טוב.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:7:11
[Pirkei Moshe on Avot 2:7:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:7:11)

ואמר דרך כלל, כי מי שקונה השם טוב, הנה הוא קונה בזה בכלל דברי תורה וחיי הע"ה, יען השם הטוב אי אפשר שיקנה אותו רק מצד פרסום מעשיו הטובים, ושלמותו המפורסם לכל בני המדינה, ועסקו בעיון ובתורה, כי הנהגת המדינה תכלול ההנהגות כלם, על כן אמר קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:1)

**רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי, הוא היה אומר אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ע"כ.** והנה המפרשים הרגישו ג' קושיות עצומות. א' הוא למה זה הזכיר ממי קבל, מה שלא זכר בשום אחד מהקודמים בפרק הזה, ומהנמשכים אחר זה. ב', בגזרת אם עשית תורה וכו' שהיה לו לומר אם למדת תורה הרבה, או אם עשית מצוות הרבה, ולמה אמר הרכבה זו. ג', מה טעם הוא כי לכך נוצרת לשלא יחזיק טובה לעצמו, אדרבה, להיות תכליתו ההשגה ההיא, ראוי להחזיק טובה לעצמו במה שהשיג התכלית המכוון ביצירתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:2)

אמנם לדעתי יאמר, כי להיות שהלל ביאר היות עקר השלמות תלוי בעיון, ושמאי ביאר היות עקרו ותכליתו במעשה הנמשך מהעיון, אשר הוא לדעתי מעלת גדולת האהבה אשר בשם מעשה יכונה, יען הוא מפאת השכל המעשי והרצון, על כן אמר מסדר המשנה שזה השלם קבל מהם, ועל פי השרשים ההם אמר מאמרו זה, ובזה הותר הספק הראשון. ואמר, שאם השיג מדרגת האהבה ברבוי, אשר היא תקרא עשיית התורה באמת, כי לא יצדק שתעשה התורה שהוא רמז אל העיון רק באהבה, שהיא פועל היוצא ונמשך בהכרח מהעיון, כי מההכרה אליו ית' תמשך האהבה, שהיא המעשה, ועל כן יאמר שמעשה העיון הוא האהבה, שהוא מעשה נמשך מהעיון, בלתי אמצעי מפועל גשמי כלל, כמו שביארנו בביאור מאמר רז"ל באומרם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וכו' בדרוש מעלת תהלת הרצון על השכל וכו', במאמר האחרון מספר פני משה בעיון דק מאד. והוא מה שרמז פה באומרו אם עשית תורה הרבה, והוא דקדוק נכון, ובו הותר הספק השני. ואמנם אומרו אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ירמוז לדרוש עמוק ונכון גם הוא, והוא, כי להיות עצמות האדם, הוא הצורה העצמית, כאשר תשתלם. והנה השלמות האחרון הוא האהבה, כמו שהוכחנו שם, מסכים לדעת הרמב"ם ז"ל בכל דבריו בספרו הנכבד, עם שרבים לא עמדו בזה על אמתת הבנת כונת חכמתו. אם כן, כשיאמר האדם שמחזיק טובה לעצמו בהשגת האהבה, נראה שעצמותו הוא דבר אחר, זולת השלמות ההוא, ושהשלמות ההוא הוא דבר נוסף על עצמותו, ועל כן מחזיק טובה לעצמו בשלמות ההוא, כלומר, שהוא טובה על עצמו, וזה שקר שאין כל עצמות צורתו רק מפאת האהבה אליו ית', והוא מה שביאר באומרו כי לכך נוצרת, כלומר, כדי להשיג השלמות הזה נוצרת בצורתך העצמית, ואין מציאותך ויצירתך רק להשיג זה, אם כן אל תחזיק טובה לעצמך, כי בזה תורה היותו דבר נוסף על מציאותך, והוא דקדוק נכון וישר, והותר בו הספק השלישי.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:3)

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה וכו'. בהיות דעת רבן יוחנן בן זכאי מורכב מדעת הלל ושמאי, בשהשלמות האנושי תלוי בשלמות השכל בשני חלקיו, והם העיוני והמעשי בכל פרטי חלקיהן, ואם רבו, סמך לזה מסדר המשניות משנת חמשה תלמידים שהיו לו לרבן יוחנן בן זכאי, אשר מהתארים שהיה מתאר אותם רבן יוחנן בן זכאי רבם, ומהתשובות שהשיבו לו כל אחד מהם כשבא לנסותם על דעותם בדרכי השלמות, וכן מהמאמרים המיוחדים לכל אחד מהם, תגלה ותראה כונתם על נכון, מסכים לדעת הרב בכל דברו הטוב אשר דבר, ועל כן זכר שהיו החמשה שלמים אלה תלמידי רבן יוחנן בן זכאי וכו', שהוא כאלו אמר שהיו תלמידיו במה שהלכו בשטתו, ועם שכל אחד מהם בחר לעצמו חלק אחד מהשלמות זולת מה שבחרו חביריו, הנה מהחמשה חלקי השלמות אשר בחרו בהם איש חלקו עלה בידיהם השלמות כלו בלתי חסרון כלל, והיו התארים אשר היה מתאר אותם רבם מסכימים כפי חלקי השלמות אשר בחר כל אחד מהם, אשר השלמות כלו נחלק בהם כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:4)

והנה השלמות כפי אפשרות החלוקה, יתחלק אל עיון ואל מעשה. והנה העיון יתחלק בשני חלקים, והמעשה בשלשה חלקים, וכלם צריכים אל הקבוץ המדיני. הראשון מהעיוני, הוא מהאנשים שהם יודעים תורה הרבה, והם בעלי זכירה, שזוכרים כל מה שלמדו עם שאינם דקים בעיונם, כי כן יקרה על הרוב שהבעלי זכירה לא יהיו דקים בעיונם ומפולפלים, והם הנאותים אל המשפט והדינין, שצריך שיהיו זוכרים הדינין, כדי שלא יענו את הדין, ויחתכו אותו כבוא הבעלי דינים לפניהם לדין, וכזה היה רבי אליעזר בן הורקנוס, וכמו שנרמז בשבחו שהיה משבח אותו רבן יוחנן בן זכאי, באומרו שהיה בור סיד שאינו מאבד טיפה, והוא משל נפלא, מסכים עם הנמשל בו מכל צד, ונאות אל הכונה. וזה שהבור ומה גם בהיותו בנוי בסיד ולא בעפר הנה מדרכו הוא, שעם שמימיו אינם גוברים למעלה, הנה לא יכזבו מימיו ולא יצאו ממנו, והם מכונסים ומקובצים בו תמיד, כמו שהוא בבעל זכירה, שכל מימיו מכונסים בתוכו ואינו מאבד טפה, שהוא כינוי אל השכחה, שאין שכחה מצויה בו כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:5)

והחלק השני מהעיון הוא הפך זה, והוא המעיין המפולפל דק השכל, להוציא דבר מתוך דבר, והוא צריך גם כן בקבוץ המדיני, מלבד השלמות מצד עצמו, והוא, כי לפעמים יקרו דינים אשר לא כתוב בספר, וצריך בעיון עמוק ומפולפל להוציא דבר מתוך דבר, ולהורות נתן בלבם, וכזה היה ר' אלעזר בן ערך, ונרמז בשבחו במשל מסכים גם הוא מכל צד, במה ששבחו רבן יוחנן בן זכאי רבו, באומרו שהיה מעיין המתגבר, כי המעיין עם היות שאין מימיו מכונסים ומקובצים בו, הנה מימיו נובעים הרבה, ומתגבר והולך תמיד כל היום.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:6)

ואמנם החלק המעשי יושלם בשלשה החלקים, החלק הראשון הוא המעלות המדותיות, וזה יושלם בטוב ההכנה והמזג, כי בהמצא טוב המזג והתכונה במעט העיון והשכל הישר, יהיה שלם בכל המדות הטובות האנושיות, וכזה היה יהושע בן חנניה, ונרמז ברמז נפלא בשבח ששבחו רבו, באומרו אשרי יולדתו, שרמז היותו מאושר מצד תולדתו הכוללת מזגו ותכונתו, אשר בזולת זה הוא קשה אצלי ישוב התואר הזה מיוחד לאיש, מה שנראה היותו תאר כולל לכל מאושר. אך לפי כונתינו זאת הוא תאר מיוחד אל טוב המזג והתכונה, שהם מכינים אל טוב המדות בלי ספק.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:7)

החלק השני הוא העושה לפנים משורת הדין הכולל, והוא באמת כפי החכמה המדינית, היודע לשער המעשה הפרטי, שמסכים עם הסדר הכולל, כפי הדת, כי מי שידין על פי הכוללים כפי התורה, בלתי השערה והשקפה אל הנושא הפרטי, הרי זה חסיד שוטה, וכבר ביארוהו רז"ל במשל נפלא מאד, אמרו היכי דמי חסיד שוטה כגון דקא טבעא אתתא בימא ואמר אסור לאסתכולי באפה וכו', וזה כי האיש הרואה את האשה טובעת בים, ואם היה עוזר לה ונותן לה יד היתה נצולת, והוא אינו רוצה לפשוט לה ידו מצד הסדר הכולל אשר לו מן התורה, שאסור אפילו להסתכל באשה, הנה זהו חסיד שוטה, שלא אמרו זה בנושא הפרטי ההוא, שיש לו לשער, כי מוטב להציל נפש אחת מישראל מהתרחק מהסתכל בעריות, וכבר השרישונו רז"ל על זה, ועל כיוצא בו, באומרם אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ וכו', והכוונה להם ז"ל, כי הנושאים הפרטיים המתחדשים, הם לאין תכלית, לא יקיפם שכל אנושי, ועל כן אפילו במקום שנאמר בהם חוץ מדבר פלוני, אין למדים מזה לומר שבכל דבר אחר זולת אותו שהוציאו הם נלמוד מהכלל ההוא, שכבר אפשר שיתחדש פרטי אחר, שיצטרך שלא נלמוד בו מן הכלל ההוא, אשר על כן נשאר לשכל השלם לשער הפרטי המתחדש שיעשה כפי השעה וכפי הזמן, ואם יצטרך לעשות לפנים משורת הדין. וכזה היה יוסי הכהן, כי כן נשתבח מפי רבן יוחנן בן זכאי רבו, באומרו יוסי הכהן חסיד וכו', והוא חלק המעשה, אצל המשפטים כדת ודין, ובכללם כל מצות עשה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:8)

והחלק השלישי, והוא בתקון הכח המתאוה, ובכלל הכח המרגיש, אשר נכללו בו כל מצות לא תעשה, הוא הירא חטא, כי הירא חטא הוא הנרחק מכל העבירות, ונזהר בכל מה שאסרה התורה, ומכל דבר רע, והוא צריך מאד לקיום הקבוץ המדיני, כי אם לא יהיה נשמר האיש מדבר רע, ויעשה כל מה שיתאוה אליו מצד הכח המרגיש, יפסד הקבוץ בהחלט, ובו נשתבח שמעון בן נתנאל. על כן היו כל החמשה חלקים הנזכרים צריכים מאד לקיום הקבוץ ולהשגת השלמות, כי בשני חלקי התורה, אשר זכרנו, יוכלל שלמות השכל העיוני, ובשלשה חלקי המעשה, והם טוב ההכנה אשר בכללו המעלות המדותיות כלם, ועשיית המעשים הנעשים על פי התורה ובכללם מצוות עשה כלם, ותקון הכח התאוני, ובכללם מצוות לא תעשה כלם, יוכלל שלמות השכל המעשי כלו, וסדרם על הסדר כפי מדרגת התלמידים אצל הרב, ולא כפי מדרגת הלמוד.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:9
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:9)

ואחר אשר הונח השבח, שהיה משבח אותם רבם, איש ואיש כפי מעלתו ומדרגתו, כמו שביארנו, הניח הבחירה בחלק המשובח מכל החמשה חלקים, והנבהר מכלם אצל שלמות הנפש, וקיום הקבוץ אשר לשניהם, היו החלקים כלם כמו שהוכחנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:10
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:10)

ולהיות דעת רבן יוחנן בן זכאי, שאהבה היא התכלית, ומדרגת האהבה תהיה כפי מדרגת ההכרה כנודע, וכמו שהרחבנו בהוכחה על זה בספר פני משה במאמר העשירי, ובכן היה אצלו העיון והלמוד, גדול מכל חלקי המעשה החצוני אשר זכרנו, עם היות המעשה גם הוא צריך להשגת העיון כמדובר, על כן כשהיה בורר החלק היותר משובח מהחמשה חלקים הנזכרים, בבחינת הצריך לשלמות המעשה, היה אומר שאם יהיו כל חכמי ישראל הנזכרים בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה, מכריע את כולם. והטעם מבואר בזה, כי מי שיהיה זוכר כל מה שקרא ולמד בהיותו מהלומדים מקטנותו, כמו שהיה זה השלם, הנה בזה יהיה יותר שלם לידיעת הפרטים המתחדשים, מכל השלמים שתלמודו בידו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:8:11
[Pirkei Moshe on Avot 2:8:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:8:11)

אמנם בבחינת שלמות העיון והמחקר, להשגת האמתיות והכרת הדברים האלהיים, יהיה המפולפל וחד השכל, הוא היותר שלם והיותר נבחר, והוא היותר צריך אל השלמות האחרון, שהיא האהבה כנז', יען תגדל האהבה כפי מה שתתרבה ההכרה, אשר היא מפאת העיון והמחקר כנז', ועל כן בבחינה זו אמר אבא שאול משמו, שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואף אליעזר בן הורקנוס עמהם, ואלעזר בן ערך שהיה כמעיין המתגבר בכף שניה יכריע את כולם. כי כל המעשה, בכל חלקיו בשלמות, הם לתכלית העיון, והעיון לתכלית האהבה, כנז', ועל כן אמר ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם מכריע את כולם. ולפי דרכנו זאת, לא יפול הספק העצום שנסתפקו בו המפרשים, אם חכמי ישראל הנזכרים פה, הם זולת התלמידים הה', וחשבו שאם גם הם נכנסים בכלל חכמי ישראל, יהיה מאמר סותר בעצמו, וכמעט ב' הפכיים, כי לפי דרכנו הנה ההכרעה היא בבחינות שונות, ויהיו כל חכמי ישראל מאמר כולל כמשפטו, ולא פרטי זולתם, שהוא דוחק גדול באמת. ואין סתירה בזה כלל, כי בבחינת שלמות החלק המעשי בכל פרטיו, היה הבקיאות בתורה, והזכירה בכללותיה ופרטיה, מכריע את כולם, אף שיהיה אלעזר בן ערך עמהם, שהפלפול והמחקר איננו שוה, והוא תפל לשלמות המעשה כנז'. אמנם בבחינת העיון וההכרה, הנה העיון והפלפול הוא עקר יקר תפארת ההכרה, ושלמות העיון מצד עצמו כנז', והזכירה והבקיאות עם כל חלקי המעשה טפלים אליו. ותתיישב כונתו בזה על נכון, בשלמות ביאור הדרוש, מסכים לכונת הרב רבן יוחנן בן זכאי מכל צד כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:1)

**אמר להם צאו וראו, איזה היא דרך טובה שידבק בה האדם.** רבי אליעזר אומר עין טובה וכו'. אחר אשר הונח שבח החמשה תלמידים, בשכל אחד מהם בחר לו חלק אחד מחלקי השלמות, אשר הוא נחלק בהם, כפי אפשרות החלוקה, כמו שהוכחנו, והיו השבחים צודקים מכל צד, כפי דעת כל אחד מהם, והונח גם כן איזה הוא החלק המשובח מחלקי השלמות בשני חלקיו, המעשי והעיוני, בשבח השלם הנמשך אחריו, על יתר חביריו, הונח עתה אופן הנסיון, אשר נתנסו על ידי רבן יוחנן בן זכאי רבם, אשר בא לנסותם, לדעת מה בלב כל אחד מהם בגדר השלמות ורשומו, בששאל לכל אחד מהם, איזו היא הדרך הטובה שראוי שידבק בה, וילך בה האדם השלם, ואיזוהי הרעה שראוי שיתרחק ממנה, כי עם היות שידיעת שני ההפכים אחת, יען נמצאו אצל דעות בני אדם התחלפות רב, אפשר שימצא דעת מי שיחשוב, שהטוב והרע, הם בערכו שוים, ועל כן אפשר, שמי שיבחר בטוב לא ימאס ברע, כי לא יראה היותו רע בעיניו, ובכן לא יהיו אצלו שני הפכים, אך טוב כלו, כי אין מי שיבחר ויפעל רק הנראה בעיניו היותו טוב.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:2)

אמנם להבין לשון המשנה הזאת על נכון, ראוי להתעורר עליה בקצת הערות. אחת היא, שהיה לו לומר איזוהי היא הדרך הטובה, למה אמר איזו היא דרך טובה, שנראה שיש הרבה דרכים טובים, אלא שרצה לדעת, איזו היא היותר טובה שראוי שידבק בה האדם, כמו שהקשינו במשנה הראשונה מזה הפרק. שנית, באומרו שידבק בה האדם, שהיה לו לומר שילך בה האדם, או שיעשה אותה האדם, מאי שידבק בה. שלישית, שהיה לו לומר שראוי שידבק בה האדם, כי אין מקום לשאלת איזו היא הדרך שידבק בה האדם, שהרי כל אדם נדבק בדרך שבוחר בה, והם דרכים בב"ת, אך מה שראוי שידבק בה היא דרך אחת לבד. הרביעית היא, שאחר שהשאלה היתה איזו היא הדרך הטובה, איך באו תשובות רבי יהושע ורבי יוסי ורבי שמעון על ההולכים בדרך טובה, ולא בדרך הטובה עצמה, כי חבר טוב, ושכן טוב, והרואה את הנולד, אינם הם הדרך הטובה שידבק בה האדם, ואם היה שואל מי הוא הנדבק בדרך הטובה, היתה תשובת חבר טוב שכן טוב וכו' תשובה נכונה. אך הוא שאל על הדרך, והם השיבו על ההולכים בה, והיה להם להשיב למה ששאלו להם, כמו שהשיבו ר' אליעזר בן הורקנוס ור' אלעזר בן ערך עין טובה ולב טוב, שהוא הדרך עצמה שראוי שידבק בה האדם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:3)

והנה אמת לפי דרכנו יתישב הכל על נכון, כי להיות שרבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו היו שוים בדעתם, בשיצטרכו להשגת התכלית האחרון, שהיא האהבה אליו ית', כל חלקי השלמות אשר זכרנו, ולא היה ההפרש ביניהם רק באיזהו החלק היותר נבחר להשגת התכלית, כי כל אחד מהם חשב, היות החלק אשר בחר, הוא העקר להשגת התכלית, עם היותם כלם נבחרים, וכן היה דעת רבם כמו שהוכחנו, על כן שאל להם איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם, ירצה, עם היות כאן חמשה דרכים טובים כלם, איזו מהם היא שידבק בה האדם יותר מבאחרות. ולא יתכן לומר איזו היא הדרך, יען הם חמשה כאמור, וכמו כן לא היה יכול לומר שילך בה, או שיבחר בה, לפי שבכלן ראוי שילכו ושיבחרו אותן, אך באיזו מהן ידבק האדם בו יותר מבאחרת, זאת היתה שאלתו, כי הדבקות בדבר מה, יורה חבה יתירה על האחרות. ובזה הותרו השתי הערות הראשונות.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:4)

ובמה שהוסיף מלת טובה, בהיות ידוע אצלם, שהדרכים הטובות המביאות אל התכלית, היו חמשה ולא יותר, כפי אפשרות החלוקה, לא הוצרך לומר שראוי שידבק בה האדם, שהרי בדרך טובה אינם נכנסים רק החמשה הנזכרים, ובכלם ראוי שידבק האדם. ובכן כשיאמר שידבק בה האדם, הוא כאלו אמר מהחמשה דרכים, שהם דרכי השגת השלמות, וכל אחת מהם הוא טובה, איזו היא מהם שהאדם השלם, הראוי להקרא אדם, ידבק בה מאליו בבקשו התכלית האחרון, ובזה הותרה ההערה שלישית.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:5)

ואמנם למה שהיו דעת רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן ערך שחלקי השלמות המביאים אל התכלית, הוא השכל העיוני, כמו שביארנו, והשלמות העיוני הוא מסתפק בעצמו, ואין צורך לו לחברת אחר זולתו, כמו שיצטרך המעשה, כי המעשה לא יושלם רק עם אחר, והעיון יושלם בהתבודדות, על כן השיבו שני השלמים האלה בדרכים עצמם. כי כשראו שרבם שאל להם איזו היא הדרך הטובה מהחמשה הנזכרים, השיב רבי אליעזר בן הורקנוס כפי דעתו וסברתו, שהראיה השכלית בהשגות האמתיות העיוניות, היא הדרך הטובה, והיא הזכירה בדרושים, כי הזוכר הדבר הוא הרואה אותו בעין שכלו, אך מי ששכח מה שלמד, נסתר מעין שכלו, כל עוד שהוא נשכח, כמו שיקרה לעין עם המוחש, כי הקש ראות השכל אל המושכל כהקש ראות העין אל המוחש, כמו שנתבאר באלהיות והוא נכון. על כן אמר עין טובה, כלומר, הראיה השכלית הטובה שיראה תמיד מה שהשיג מהאמתיות. ורבי אלעזר בן ערך אמר, שהעקר הוא שיהיה לו לב טוב, והוא כנוי אל העיון דק והחכמה. כמאמר שלמה המלך עליו השלום בלב נבון תנוח חכמה, ואמר איוב חכם לבב וכו', שהחכמה היא בלב, ועל כן אמר שעקר יקר תפארת השלמות, היא החכמה, כי בחכמה ובעיון הדק יושגו כל שאר החלקים בנקל, אשר על כן גזר הרב, שבכלל דבריו היו דברי כלם, והוא קל להבין היות דברי הרב צודקים.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:6)

ואמנם השלשה שלמים, אשר שמו שלמות השכל המעשי, עקר השלמות להשגת התכלית האחרון כמדובר, תפשו המתואר תמורת התאר, להיות שלמות המעשה נשלם בחברת אחרים, ובזה הותרה ההערה הרביעית. כי על כן השיבו במתואר, עם היות שלא היתה שאלת הרב בעצם וראשונה, רק על הדרך ילכו בה, לרמוז לו, שיצטרך אל המעשה לחברת אחר, ואי אפשר שיסתפק בעצמו ההולך בה. ועל כן השיב רבי יהושע, אשר שם השלמות בטוב ההכנה מצד המזג והתכונה, שהדרך הטובה היא שיהיה האדם חבר טוב לכל, כי מי שהוא טוב המזג והתכונה אשר בהם יקנה המעלות המדותיות הטובות, יהיה חבר טוב לכל עולם, ובזה ישיג השלמות והתכלית האחרון על נכון, כי זה יביאהו להשגת כל השלמות. ועל כן אמר חבר טוב, כאלו אמר שהדרך הטוב שידבק בה האדם, הוא היות חבר טוב לאחר. כלומר, שישתדל למצוא אחר לשיהיה לו חבר כפי הראוי וכו'. וזולת זה רצה עוד בתשובתו זאת, שאם היה משיב חברה טובה, היה נשמע שלא יצטרך השלם לבקשת החבר לעשות עמו חברה טובה, רק כאשר יזדמן לו החברה, ותהיה טובה, תהיה אז דרך טובה, אך באומרו חבר טוב הורה, שראוי שישתדל האדם להיות חבר לאחר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:7)

וכן רבי יוסי כפי סברתו, שהחסידות הוא חלק השלמות הנבחר, אמר שכן טוב, שהוא השוכן אתו תמיד, לשיפעל עמו לעולם הראוי כפי השעה והזמן, לפנים משורת הדין כנז'. וכן רבי שמעון, במה שאמר הרואה את הנולד, להיות דעתו שהיראת חטא הוא חלק השלמות הנבחר, אמר שלשלמות היראת חטא צריך שהאדם יקבץ הזמן, ההווה עם העתיד תמיד, ובזה לא יהיה נכשל בעון כלל, ולא אמר הרואה מה שיולד, רק הרואה את הנולד, לרמוז שאין ראוי שישער הדבר שיבא כפי היותו עתיד, רק כאלו כבר נולד, כי יש הפרש רב בין שתי ההשערות, כי בהיותו משער שכבר בא, תהיה ההזהרה מהכשלון בא בפועל, והוא דקדוק אמתי ונכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:8)

וזה ביארו יותר בדרך רעה, שראוי שיתרחק ממנה האדם, בשהשיב ר' שמעון שהוא הלוה ואינו משלם, כי אם היה זה רואה את העתיד, כאלו כבר בא בפועל, היה רואה את ההזק שנמשך לו מזה, בשלא ילוו לו עוד אם אינו משלם, ובכן היה משלם מיד, שהיה בוחר ברע לפי מחשבתו במיעוטו, אך במה שאינו משלם, מורה שאינו ירא חטא, ואינו רואה את העתיד כאלו כבר בא בפועל, וזה מבואר בעצמו. וכן בכל השאר הם מבוארים, כי מה שהשיב רבי אליעזר בן הורקנוס שהדרך הרעה שראוי שיתרחק ממנה האדם, היא עין הרע, הוא מבואר שהוא על מי שאינו רואה מה שלמד, ושוכח תלמודו, שהוא עין השכל, הבלתי רואה בפועל מה שלמד. וכן תשובת רבי אלעזר בן ערך באומרו, שהוא לב רע, הוא מבואר גם כן, שהוא העדר החכמה והפלפול וחדוד השכל כאמור. וכן רבי יהושע במה שאמר חבר רע, ורבי יוסי שאמר שכן רע, השיבו על פי סברתם, כי החבר רע הוא אשר לו מזג ותכונה רעה בלי ספק, והשכן רע הוא הפועל שלא כדין, כי על כן יקרא שכן רע, כל שכן שלא יפעל לפנים משורת הדין.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:9:9
[Pirkei Moshe on Avot 2:9:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:9:9)

ובכן על פי שני ההפכים האלה גלה רבן יוחנן בן זכאי דעות תלמידיו אלה, כפי מה שהיה הוא מבין בהם, אשר על כן היה מתאר אותם בתארים אשר נזכרו במשנה הקודמת, ובצדק כל אמרי פיו, במה שגזר שבכלל דברי רבי אלעזר בן ערך דברי כלם, יען החכם בחכמתו יתרחק מכל דרך רעה, וידבק בכל דרך טובה, כי החכם ידע מאוס ברע ובחור בטוב בכל חלקיו, ונתיישב עם זה ישוב נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:1)

**הם אמרו שלשה דברים.** רבי אליעזר אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך וכו'. הן אמת השלשה מאמרים שנתייחדו לכל אחד מהחמשה תלמידים הללו, ראוי שיהיו מסכימים כפי דעתם וסברתם, כי על כן הובאו פה ונבחרו מיתר דבריהם. ובכן אנחנו כפי דרכנו בדעותם בחלקי השלמות, נשתדל בכל עוז ליישב דבריהם, מסכימים לכונתם הנזכרת.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:2)

והנה במאמר השלם רבי אליעזר בן הורקנוס, שהוא הראשון אשר נתחלק בשלשה חלקים, הרגישו המפרשים שנראה היותם חמשה דברים והזהרות וגזרות שונות. ומהר"י אברבנאל פירש, שגזרת שוב יום אחד לפני מיתתך אינה גזירה בפני עצמה, רק מתחייבת מגזרת אל תהי נוח לכעוס. וכן גזירת והוי זהיר בגחלתן, דבקה עם גזירת והוי מתחמם וכו', ובכן נשארו שלשה לבד. אך לדעתי גזרת ואל תהי נח לכעוס אינה גזירה בפני עצמה, רק טעם נכון אל הראשונה, והשנית היא גזרת ושוב יום אחד לפני מיתתך, והשלישית היא גזרת והוי מתחמם כנגד אורן עד סוף המשנה. ובכן יהיו כל השלשה גזרות הזהרות ומצוות על חיוב דבר ולא על שלילה. כי לפי דעת המפרשים הנזכרים היתה גזרת אל תהי נח לכעוס הזהרה בשלילת הכעס, ואיננה כשאר הגזרות.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:3)

ואמנם הבנת כונת השלם הזה בדבריו אלה תובן בנקל, מסכים למה שביארנו בדעתו, אצל השלמות אשר שם ליסוד מוסד, ועקר יקר הערך, להשגת התכלית הזכירה, במה שילמוד האדם באופן שימצא תלמודו בידו בכל עת ובכל רגע. ולהישיר ולהדריך אל המכוון הזה, אמר שלשה דברים שהם דרכים נאותים מאד להישרת התכלית הזה. הראשון הוא בקשת החברה בלמוד, וזה מבואר למבינים, כי מה שיוציא האדם בפיו ובשפתיו הוא הדבר אשר יזכור יותר, כי אם לא יוציא אותו בפיו ובשפתיו לא יזכרהו. ועל כן צריך שיהיה למודו עם חבר, כאומרו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו', אך אם ישב בדד וידום, עם שזה יועיל אל העיון הדק מפאת ההתבודדות, הנה לשיזכור האדם מה שילמוד, יצטרך אל הדבור החצוני כנזכר. על כן הזהיר ראשונה יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, ירצה, כדי שתתקיים בידך הזכירה, אתה צריך לחבר, וכדי שתתקיים חברתו עמך, צריך שתזהר מאד שיהיה כבודו חביב עליך כשלך, כי אם לא תעשה כן, במהרה תנתק חוט החברה ותפסד בלי ספק.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:4)

ונתן לו כלל גדול לשיהיה כבוד חבירו חביב עליו כשלו, כדי שלא תפסד החברה, והוא שלא יהיה נח לכעוס, כי אם יהיה נח לכעוס, הנה בבואו לכלל כעס, שיתפעל מכעסו פתאם בלתי השקפת המשפט השכלי, יבוא לכלל טעות, ולא יוכל להשוות המדות. כי כל כעס יתחייב, לבלתי היותו מצייר שווי המדות בינו ובין האיש אשר הכעס כנגדו, שאם היה משער היותו כמו עצמו ובשרו, לא היה כועס כנגדו, כמו שאין אדם כועס כנגד עצמו. ועל כן הזהירו על קיום החברה בהזהרת הסבה המחייבת הפסדה. ובזה היו הב' גזירות הללו גזרה אחת באמת ובתמים, והיא סבה עצמית לבקשת חלק השלמות, אשר בחר בו השלם הזה, מכל החמשה חלקים הנשארים, כמו שהוכחנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:5)

ההזהרה השנית אשר הזהיר זה השלם לבקשת המכוון אצלו, והיא שתמצא בידו למודו כמדובר, הנה היא ושוב יום אחד לפני מיתתך, מסכים למאמר רז"ל שאמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כי מה שיועיל לעולם הבא הוא, שקרוב למיתתו ימצא בידו ובזכירתו מה שלמד, כי אם שכח אותו לא יועיל לו, כמו שיועיל למי שהוא בידו, ועל כן אמר שלא יאמר השלם שיעסוק בפלפול וחדוד השכל, ובסוף ימיו ישתדל ללמוד תורה הרבה, כדי שיהיה בקי בתלמודו, רק ראוי שיחשוב אדם שבכל עת הוא יום אחד לפני מיתתו, כי לא ידע יום מותו, ובכל יום שהוא חי, הוא יום אחד לפני מיתתו, בכן ישתדל שימצא בכל יום תלמודו בידו, וז"א ושוב יום אחד לפני מיתתך, רוצה לומר, שוב בתשובה הראויה לפני המקום, אשר היא בשהאדם ההולך לבית עולמו ימצא תלמודו בידו, שהיה תשובת השלם באמת ובתמים.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:6)

ההזהרה השלישית לשימצא תלמודו בידו היא והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, ירצה, האיש אשר ירצה ללמוד תורה הרבה, אין צריך שיעמיק הרבה בדברי חכמים, רק שיהיה נהנה מהם, כאיש הנהנה מן האש כשיעמוד נגד האש נרחק ממנו, ולא בתוך האש, כי יכוה. ועל כן אמר והוי מתחמם כנגד אורן, ולא אמר והוי מתחמם באורן, שירצה בזה על ההרחקה מהפלפול והעומק בהתחלה, ע"ד מאמר רז"ל לגמור איניש והדר לסבור. והזהירו על מה שראוי שיזהר, אחר שיגיע למדרגת הפלפול, באומרו והוי זהיר בגחלתן, ירצה, כי התורה ודברי חכמים הם גחלי אש, והמפלפל בהם, והמעמיק בהם, אפשר שיצא מכונתם האמיתית, והיא נשיכה ומכת נפש בלתי סרה, כי אין לה תרופה כלל, ועל כן ביאר זה בדרך משל נאות, שיקרהו למפולפל מאד, כמו שיקרה לנכנס בתוך גחלי אש, באומרו והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:7)

וביאר עוד הטעם למה ראוי להשמר מאד מהטעות בדבריהם, והוא להיות הטעות שהוא משל לנשיכה, מכה רבה אצל חולאי הנפש, אשר לא תוכל להרפא בכל הג' גבולים אשר יצויירו אצל המכה הנעשית על ידי נשיכת איזה ב"ח, הא' הוא בגבול הא', והיא הנשיכה עצמה, אם היא עמוקה או על העור לבד, ואמר שנשיכתן היא כנשיכת השועל, שהוא מעמיק מאד כשנושך, כמו שכתבו הטבעיים. ואמנם הגבול השני הוא עקיצת הכאב אחר הנשיכה, והנה נשיכת השועל איננו מכאיב כאב עוקץ, כי אין בו ארסיות, אך עקיצת העקרב היא עקיצה גדולה, עם שנשיכתו אינה אלא בעור, הנה לרבוי הארסיות שהוא נכנס ועובר מהרה הוא עוקץ, ועליו אמר ועקיצתן עקיצת עקרב. והגבול השלישי הוא אצל התרופה, ומהם הלחישה, ועליו אמר שלחישתן לחישת שרף, אשר לא ישמע לקול מלחשים, כמו שפירשו הרמב"ם ז"ל. וחתם וסתם הדברים בכללות המשל, באומרו שכל דבריהם כגחלי אש, אשר על כן הרוצה ליהנות מהם ראוי שיתנהג בהם כמו שיתנהג המתחמם אצל האור, שאין ראוי שיכנס בתוכו, רק שלא יהיה קרוב מאד, ולא רחוק מאד, רק באופן אמצעי, שיגיע לו התועלת ממנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:10:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:10:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:10:8)

כן הלומד והנהנה מדברי חכמים, אין ראוי שיפלפל בהם ויעמיק בהם, יותר מהמוכן מדבריהם באמת ובשכל ישר, ולא שיקח אותם בלתי הבנה, כי זהו משל העומד רחוק מהאש שאינו נהנה ממנו כלל, זה לא יאות לשלח, רק שיעיין בהם עד שיבין אמתתם, ויהיה המושכל ההוא שמור אצלו, כי בזה האופן יצדק בו שהוא נהנה ממנו, אך אם אין כונתו בו רק הפלפול, ולא יהיה נשמר אצלו, כמי שנכנס בתוך האש פתאום, ויצא ממנו פתאום, שיכוה מעט, ולא יהנה ממנו ומחומו כלל. והוא משל מסכים מכל צד, אשר על כן חזר וחתם הדברים בו, באומרו וכל דבריהם כגחלי אש.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:11:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:11:1)

**רבי יהושע אומר עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם וכו'.** הנה להיות דעת ר' יהושע, שמי שיהיה טוב המזג והתכונה, יהיו לו המעלות המדותיות בטבע, ומצד המעלות המדותיות, ישיג השלמות האחרון כמדובר. והוא מבואר שהמזג היותר הפכיי אל המדות הטובות, הוא מזג השחוריי, כי בתגבורת השחורה יהיה צר עין, ויצרו מתגבר עליו מאד, כי השחוריי, כאשר יבחר בדבר רע, לא יסור ממנו בנקל, רק בקושי גדול, והוא בורח מחברת בני אדם, ואינו שמח כלל עמהם, ובכלל הוא שונא את הבריות. על כן גזר אומר השלם הזה, כי שלשה דברים אלה, שהם נמצאים במי שמזגו רע, ותכונתו מגונה כמדת השחוריי, הם סבת הפסד שלמות האדם, מצד הפסד מדותיו כאמור. וז"א עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. ירצה, כי עין הרע, והוא צרות העין שעינו רעה בשל אחרים, ואיננו העין שזכר ר' יהושע בן הורקנוס, כמו שפירשו המפרשים. ויצר הרע, שיגבר היצר מצד רוע המזג והתכונה כנזכר. ושנאת הבריות, שיאהב הבריחה מהישוב, הנה שלשה דברים אלה מוציאין את האדם מן העולם, יען הם סבת הפסד המדות החשובות והטובות, ומהפסד המדות, יפסד מהרה הגוף כלו, ברודפו אחר התאוות, והוא לקברות יובל.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:11:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:11:2)

ואפשר שבשלשה דברים הללו, רצה בהם רבי יהושע דבר אחד, ותכלית אחד, והוא הדרך הטובה שידבק בה האדם, שאמר שהוא חבר טוב, ואמר שהאיש אשר יהיה לו רוע המזג כנזכר, הנה הוא צר עין נגד חבירו, ומזה ימשך שיהיה לו יצר הרע, שחומד בנכסיו ועובר על לאו דלא תחמוד, ומקנא בו ובכל אשר לו, ובזה מתגבר עליו יצרו, עד ששונא אותו, והם שלשה גבולים אשר יקרו באנשים הרעים והחטאים בכל פעולה שיפעלו, כי ראשונה עין רואה, והוא סרסור העבירה, כמאמר רז"ל לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה וכו'. ואחר הראיה החושיית, תמשך מחשבת לב חומד, הוא שטן הוא יצר הרע. ואחר כך תמשך השנאה באיש ההוא, שהוא הקנין קיים בנפש, נמשך מהשני סרסורים הנזכרים, כמדובר, והוא דרך נכון וישר מסכים לכונתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:12:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:12:1)

**רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, התקן עצמך ללמוד תורה וכו'.** להיות דעת רבי יוסי שהחסידות הוא חלק השלמות הנבחר, הזהיר גם הוא על הדברים המביאים אליו, והוא גם הוא אמר שלשה דברים, אך שניהם אפשר שהם לבדם הזהרה, והשלישי הוא הודעה על דבר הנמשך משניהם, ולא הזהרה. ואמנם השני דברים שהזהיר עליהם, אחד מהם הוא על הממון, אשר הוא האמצעי לפעולת החסידות, על הרוב לעשות בו לפנים משורת הדין כנזכר. והנה שלמות זה תלוי, בשיצייר האדם הפועל בו, שממון חברו הוא שלו, ובכן יעשה עם חברו לפנים משורת הדין, כמו שהיה רוצה הוא שיעשו אחרים עמו, להיות ממונו חביב עליו. נמצא, שכאשר יהיה ממון חברו חביב עליו כשלו, יעשה עמו לפנים משורת הדין. אך כדי שיעשה זה כפי גדר החסידות, צריך שיקיש הסדרים הכוללים והמשפטים הישרים, אשר באו בתורה, עם הדברים המתחדשים, שלא יהיו סותרים זה לזה, רק יפעל כפי השעה, באופן שלא יסתור הסדר הכולל מהתורה, כי לא יקרא חסיד אם לא יהיה על פי התורה, שידע מה שראוי לעשות כפי הדין, ועושה לפנים משורת הדין, אך אם לא ידע מה שראוי לעשות כפי הדין, לא יצדק בו שעושה לפנים משורת הדין, אף אם יתן את כל הון ביתו, כי מי יודע אם יטעה בתתו השיעור יותר מהראוי, ואף אם לא יטעה יהיה זה במקרה, כי לשיהיה בעצם וראשונה, צריך שידע את הדין לאמתו, ויפעל בו כפי השעה לפנים משורת הדין הידוע אצלו. ועל כן הזהיר ההזהרה השנית, באומרו התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, רוצה לומר, כשיהיה החסידות על פי התורה, תתקין עצמך במדות הטובות ללמוד תורה, לפי שאינה ירושה לך, שתירש אותה פתאם, אשר על כן, צריך שתקדם ההכנה כדי ללמוד תורה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:12:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:12:2)

ולפי זה אפשר שרצה עוד, באומרו התקן עצמך ללמוד, ולא אמר למוד תורה, לרמוז, שמה שהזהיר אינו בייחוד על למוד התורה דרך כלל, רק על ההזהרה בלמוד הצריך לפי השעה, כי זה יבוא מצד עצמו, ולא מצד הסדר הכולל הכתוב בתורה. ועל כן אמר התקן עצמך, כלומר שתהיה אתה מוכן מצד עצמך אל הלמוד, כי אם לא יהיה בך הכנה, לא תדע רק הסדר הכולל, וזה אינו מועיל למדת החסידות, אם לא ידע לשפוט הראוי כפי השעה והמקום והדבר, עם שאר התנאים. והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:12:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:12:3)

ואמר שימשך משתי ההזהרות האלה, שכל פרטי מעשיו יהיו לשם שמים, כפי השעה וכפי הסדר הכולל, שהוא באמת הפועל לשם שמים, כי מי שיפעל ע"פ הסדר המונח בתורה בהחלט, בלתי השקפה אל הזמן ואל שאר התנאים הנזכרים, אינו פועל לשם שמים, כי כבר יפול לפעמים הטעות לעבודת השם ית', כמו שאמרו רז"ל על החסיד השוטה, כמדובר. וכמו כן מי שיפעל הכל לפי צורך המקום והזמן, בלתי השקפה אל הסדר הכולל המונח בתורה, יהיה הטעות רב כפלים, אשר על כן יצטרכו שני הדברים גם יחד, לשיהיו המעשים כלם לשם שמים. הא', הוא שישער כפי השעה לעשות לפנים משורת הדין, והוא הנרמז באומרו יהי ממון חברך חביב עליך כשלך כו', שהוא האמצעי לפעולה הפרטית. הב', שיהיה מסכים לסדר הכולל הדתיי כפי התורה, הוא הנרמז באומרו התקן עצמך ללמוד תורה וכו', ואמר שמשתי אלה יהיו מעשיו כלם לשם שמים. ואפשר שהיא הזהרה שלישית, שיזהר שכל פרטי מעשיו יהיו לתכלית עבודתו ית', לא לתכלית אחר חצוני, המפסיד את המחשבה, ובלתי מביא אל התכלית האחרון המכוון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:13:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:13:1)

**רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה.** וכשאתה מתפלל וכו'. הנה השלם הזה הודיע גם הוא שלשה דברים, אשר בהם תשלם תכלית שלמות מעלת תהלת היראת חטא, עד יעשה קנין קיים בנפש. הדבר הראשון הוא, שירגיל עצמו בקריאת שמע, שהיא עבודה שבלב, ובה יחודו ית'. ושראוי לעובדו ולא לזולתו, עם עקרים אחרים מתורתינו הקדושה. וכן שירגיל עצמו להתפלל לפני המקום, כי הנה ההרגל הזה יתקן כונתו שתהיה לעבודתו, בהיותו מכוין בתפלתו אליו ית', אשר על כן אמרו רז"ל שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים וכו', שהדבר פשוט תכלית הפשיטות, שאין השם ית' מתאוה לתפלתן לפי שהוא צריך לה, כי מה יוסיף ומה יתן לו בשבחיו של בשר ודם. וגם אין צריך לישאל אדם אליו ית' בפיו ובשפתיו כדי שישמע השם ית', כי הוא בוחן לבות וכליות וצפוני טמוני כל, וכמאמר הנביא בשמו ית' והיה טרם יקראו ואני אענה, כלומר, שאין צריך לקריאה בפה אליו ית', כי טרם יקראו בפה הוא ענה, ועכ"ז עוד הם מדברים בתפלה, והוא שומע, להיותו מתאוה לתפלתן כאמור. והיותו מתאוה לתפלתן, הוא להיותו מתאוה לשלמותם של צדיקים, אשר תחלת תהלתן היא התפלה, אשר בה יישירו נגדו ית', ותהיה כונתם לעבודתו, אשר היא התחלה ומבוא גדול להשגת השלמות כנזכר. וז"א הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה, ולא אמר הוי קורא שמע ומתפלל, רק אמר הוי זהיר, לרמוז, שצריך שתהיה הכונה שלמה, שהוא העקר בזה. וזה יתבאר היותו כן, כאשר יהיה זהיר בה, שהזהירות בה יורה על היות הכונה שלימה והרצון טוב.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:13:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:13:2)

ואחר שהזהיר ההזהרה הראשונה הנזכרת, שהיא הרגל התפלה, המביאה אל קנין הכוונה הנאותה לעבודתו ית', הזהיר על דבר שני לתקון הכוונה בתפלה, כי אף אם ירבה תפלה פעמים רבות, אם תהיה תפלתו קבע כמצות אנשים מלומדה, וכמי שצווה לעשות עסק מה וינפש ממנו, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, הנה איש כזה לא תתוקן כונתו לעולם, כי מהרגל הפעולות, אם לא ישתתף בו הרצון והכוונה באהבת הדבר ההוא מצד עצמו, לא יתהוה הקנין לעולם. ועל כן אמר וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום וכו', ר"ל, כשהאדם מתפלל, שהוא עומד לפניו בתפלתו, צריך שיעמוד כאיש השואל צרכיו מאת המלך והוא עומד לפניו, שאז לא תהיה כונתו לבטלה, אנא ואנא, רק להישיר דבריו אליו באימה וברעדה. על כן אמר וכשאתה מתפלל לפני המקום אל תעש תפלתך קבע, ירצה, לא תעשה תפלתך כדבר קדוש וחובה עליך, כי בזה לא תהיה כונתך שלמה רק כמצות אנשים מלומדה כנזכר, רק תהיה תפלתך תחנונים, רוצה לומר, כמתחנן לפניו, ישגיח בך לתת שאלתך ולעשות את בקשתך כי בזה תכוין אליו ברצון טוב. וביאר הטעם למה ראוי להתחנן לפניו, כי חנון ורחום הוא מצד עצמו, והוא מצד תפלתך, בראותו שאתה מתבודד ומכוין אליו לעבודתו, אף אם נגזרה גזרה עליך, הוא ארך אפים ורב חסד, ועל כן יהיה נחם על הרעה אשר דבר לעשות, ועל כן ראוי שתתפלל לפניו בכונה נכונה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:13:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:13:3)

ואחר שהזהיר שתי הזהרות להיישיר הכונה אליו ית', הזהירו הזהרה שלישית לשתהיה היראת חטא קנין שלם בנפש, והוא שלא יהיה רשע בפני עצמו, וזה כי כל אדם יתבייש לעשות הרע והמגונה בעיני אדם, אמנם כשיהיה דבר שבינו למקום ירשע בכל אות נפשו הבהמית, וכאשר יקרהו כן, הנה אז לא יתהוה לעולם הקנין בנפשו, בהיות הכוונה נפסדת, שהוא העקר להויית הקנינים הטובים, כי הרגל הפעולות בלתי הכונה האמיתית, לא די שלא יתהוו מהם הקנינים הטובים, אלא שיתהוו קנינים רעים בנפש מצד הכוונה הנפסדת. אשר על כן לשלמות היראת חטא, צריך שיזהר שלא יהיה רשע בפני עצמו, כשאין אחר עמו כלל. וז"א ואל תהי רשע בפני עצמך, והוא מבואר היותו מסכים אל הכונה כפי דעת רבי שמעון, ששם חלק השלמות הנבחר היראת חטא כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:14:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:14:1)

**רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב את האפיקורוס וכו'.** הנה להיות דעת רבי אלעזר בן ערך, שעקר יקר השלמות הוא הפלפול והחכמה והידיעה אשר תתוסף מפאת השכל, זולת הכתוב בספר, שהוא שלמות השכל העיוני כנזכר, על כן הזהיר פה שלשה הזהרות לשלמות העיון על נכון. ההזהרה הראשונה היא שיהיה שוקד ומתמיד ללמוד תורה. ולא אמר הוי שוקד בתורה, רק אמר שיהיה שוקד בלמידתה, לרמוז על הלמוד הראוי בה, להבין דבר מתוך דבר, כי זהו למוד התורה שהכל בה, אלא שצריכים אנו למוד להבינה, וכל מה שנבין הוא דבר מתוך דבר, ע"ד הפוך בה דכולא בה וכו'. ועל כן אמר, שיהיה שוקד, שהוא הרגל פעולת השכל העיוני, שיהיה מתמיד בלתי הפסק.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:14:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:14:2)

ואחר שהזהיר על ההרגל וההתמדה בעסק התורה ובהבנתה, אמר הזהרה אחרת להשגת המושכלות, שיעלו בידו המושכלות האמתיות מהעסק בה, באומרו ודע מה שתשיב את האפיקורוס. והנה יש לדקדק שהיה לו לומר ודע להשיב את האפיקורוס. אך רמז בזה לדבר יקר הערך, יצטרך מאד בפילפול ובמשא ומתן עם החולק, והוא שמי שישא ויתן עם שכנגדו, ויאמר לו תשובות מקובלות אצלו, או שמצאם כך כתובות בספר, הנה בנקל יהיה מנוצח, אם לא ידע מצד עצמו בידיעה שלמה מה שהוא משיב, כי כאשר תהיה תשובתו מצד ידיעתו, הנה אז ינצח את הכל, ומה גם את האפיקורוס, שהוא המין הבלתי יודע המושכלות האמתיות, המושגות מלמוד תורתינו הקדושה. על כן אמר ודע מה שתשיב, כאלו אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלמה, ולא שתהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך, או מלומדת מאחר, כי כן לא תנצח אותו כאמור, והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:14:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:14:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:14:3)

ואחר אשר הזהיר השתי הזהרות הנזכרות המועילות להשגת שלמות השכל העיוני, והוא ההרגל בעסק התורה, אמר, שאם כה יעשה, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ועל הדבר הראשון שאמר הוי שוקד ללמוד תורה, שהיא ההתמדה בעסק התורה, אמר ולפני מי אתה עמל, ירצה, כדי שתתמיד בעסק התורה, ותהיה שוקד על דלתות הלמוד יום יום, דע לפני מי אתה עמל, וכאשר תצייר שאתה עמל בפני השם ית', שצופה ומביט עמלך, לא יהיה הספק בעמלך.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:14:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:14:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:14:4)

ועל הדבר השני, והוא העיון והידיעה המתחדשת מצד הפלפול, שהיא התולדה היוצאה מהלמוד, והיא הפעולה המיוחדת לשכל העיוני, כי הראשונה איננה רק עמל וטורח בתורה, אמר ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, יר', כשתתמיד בעיון והפלפול בתורה עד שתוציא פעולת השכל העיוני לאורה, בשתבין דבר מתוך דבר כמשפט המעיין, והוא פעולתך המיוחדת לך מצד צורתך העצמית, הנה תדע ותשער מי הוא בעל מלאכתך זאת, שודאי ישלם לך שכר פעולתך זאת המיוחדת לך כנזכר, שהורה בזה היות זה החלק הוא המביא אל התכלית האחרון כמו שאמרנו, והוא הדעת אשר שבח רבן יוחנן בן זכאי רבם על יתר חביריו, להיות דעתו דעת עליון, שהאהבה היא התכלית האחרון, אשר המביא אליה באמת ובתמים, הוא העיון והידיעה וההכרה בדברים האלהיים, כי כפי מדרגת ההכרה בפרטי הדבר הנאהב, כן תהיה מדרגת האהבה אליו, וזה ידוע ומפורסם מעצמו, והרחבנו הביאור בו במאמר העשירי מספר המדות, נכבדות מדובר בו להכריע ולהכריח הדעת האמיתי הזה, עד שהוכחנו בראיות בריאות וטובות, היות זה דעת האחרונים כלם. והדוברים על הרב המורה עתק, בחושבם שדעתו הוא היות התכלית האחרון, הוא העיון מצד עצמו, שהוא שלמות השכל העיוני, ולא האהבה, שהיא שלמות הרצון והשכל המעשי, לא ירדו לסוף דעתו דעת עליון, כי שם הוכחתי מצד לשון הרב עצמו שהתכלית האחרון הוא באהבה, וגלה דעתו זה בכל חבוריו כמו שביארנו שם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:15:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:15:1)

**רבי טרפון אומר היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה וכו'.** הנה אם מאמר רבי טרפון במ"ש היום קצר והמלאכה מרובה, הוא משל הפועל העצל בימים הקצרים ימי טבת, והנמשל הוא חיי האדם הקצרים ורבוי החכמות ועצלות בני אדם, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, יתישבו דברי רבי טרפון בזה האופן שנרשם בדבריו אלה. קוצר השגתנו מצד הזמן והפועל והמתפעל, בהיותנו מחוייבים להשתדל בהשגתם, ובחמלת ה' עלינו נותן לנו שכר כפי השגתנו, עם היותו מחוייב עלינו. וביאר ראשונה סבות קוצר השגתינו מצד הזמן, והוא אומר היום קצר, כי ימי שנותינו יש בהם שבעים שנה על המעט ואם בגבורות שמנים שנה וכו', ומצד המתפעל אמר והמלאכה מרובה, והוא משל אל החכמות אשר רבו חלקיהן כמדובר. ומצד הפועל אמר והפועלים עצלים וכו'. וביאר היות השכר רב מאד באומרו והשכר הרבה, ולהיות שהיות הפועל עצל יקרה על הרוב כאשר לא יהיה חיוב מוטל עליו, על כן אמר שאיננו כן בחיי האדם, כי לכך נוצר, והוא מחוייב לעשות פעולת בעל הבית, כאלו השכירו לכך, והוא חוב מוטל עליו, וז"א ובעל הבית דוחק.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:1
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:1)

ולהיות שנראים שני הפכים, שיהיה בעל הבית דוחק כאלו מכריח את השכיר בפעולתו, מצד חיוב גמור, כעבד ישאף צל, ושיתן לו שכר הרבה כאלו הוא בן חורין על כן סמך לזה מאמרו השני, שאמר **לא עליך המלאכה לגמור**, יר', שני הדברים גם יחד הם אמתיים, כי לא עליך המלאכה לגמור, כלומר, אינה מוטלת עליך בחיוב לגמור, כשכיר שנותנים לו שכר קצוב על מלאכה קצובה, שצריך שיגמור אותה, איננו כן, שהרי השם ית' נתן לאדם בחירה ורצון לבחור בטוב ולמאוס ברע, ואיננו מוכרח במעשיו, אך איננו בן חורין בהחלט, כי לכך נוצר כמדובר, וז"א **ולא אתה בן חורין להפטר.**


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:2
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:2)

והנה שתי ההנחות האלה נראים הפכיות לפי הנראה, עם שלפי האמת אינם הפכיות, כי החיוב איננו חיוב, אך הוא בחיריי בפרטי מעשיו, ואם לא יבחר בטוב, יהיה נענש מפאת ההשגחה, ותהיה התולדה על פי השתי הנחות הנזכרות, שאם למד האדם תורה הרבה נותנין לו שכר הרבה, אחר שבחר בה בבחירה שלמה, ונאמן הוא בעל מלאכתו שישלם לו שכר פעולתו, כלומר, לפי רבוי פעולתו לא יחסר השכר בשום צד. וביאר הטעם למה בעל הבית דוחק, והוא להיות שהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם, ובהיות שאין לו לאדם זמן אחר להשגת השלמות, רק בעודו בחיים הגשמיים חייתו, על כן בעל הבית דוחק, והוא אומרו ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, כלומר, דע שמתן שכרן של צדיקים הוא לעתיד לבוא, כי שם נתן להם השכר, עם היות שכרם אתם בעולם הזה, על כן אמר שמתן שכרן לעתיד לבא, ולא אמר ודע ששכרן של צדיקים לעתיד לבא, כי הוא כאלו אמר שהשכר עם היותו ראוי ומתחייב מצד פעולתם בעולם הזה איננו נתן רק לעתיד לבא, והוא שמור לבעליו לעולם הבא בעולם הנשמות, אשר שם הסתרים גלויים והכל צפוי וכו'. הנה זהו הפירוש לפי דעתי מתישב בדברי רבי טרפון, בהיות דבריו הראשונים בדרך משל וחידה.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:3
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:3)

אך אמנם אם איננו משל, רק הנמשל עצמו, יהיה היום הנזכר פה, הוא כנוי לחיי האדם הנאמר בו בהשאלה, כמו שבא בתורה היום הזה מצוך ה' לעשות את כל החקים האלה וכו' ואומר ויצונו ה' לעשות וכו' לחיותינו כהיום הזה וכו', וכאלה רבים באו בתורה שכנתה החיים האנושיים בשם יום, והמלאכה תהיה מעשי בני אדם, והפועלים הם בני אדם, ובעל הבית הוא השם ית', שהוא בעל העולם כלו, הנקרא בית, כמו שאמר יעקב אבינו עליו השלום אין זה כי אם בית אלקים וכו'. ולעמוד על כונתו על נכון, ראוי להתעורר במאמרו השני, בקצת ספקות. הא', באומרו לא עליך המלאכה לגמור, שהיה לו לומר לא עליך לגמור המלאכה, כי מה שרצה לפי הנראה הוא שאינו מוטל עליו לגמור את המלאכה. השני, באומרו ולא אתה בן חורין להפטר ממנה, שהיה לו לומר ואין אתה יכול להפטר וכו', ומאן דכר שמיה הכא בן חורין. השלישי, באומרו אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה וכו', היה לו לומר אם למדת תורה הרבה יתנו לך שכר הרבה, למה אמר נותנין לך, אם הוא על השכר הנתן בעולם הבא. הרביעי קשה באמת, שנראה מאמרו כפול ומיותר, באומרו ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, שהרי נכלל זה באומרו נותנין לך שכר הרבה. הה', במאמר ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, נראה היותו בלתי מתישב כלל, שהיה לו לומר ודע, שמתן שכרן של צדיקים הוא לעתיד לבוא. אשר על כן על כל הערות האלה, ויותר מהנה, ראוי להעמיק עוד בדבריו אלה, לעמוד על נכון הבנת כונת חכמתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:4
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:4)

ואומר שהמלאכה הנזכרת בדבריו איננה חכמה רק מלאכה כמשמעה, כי איננה משל כמו שזכרנו, רק הנמשל עצמו. ומה שהניעני לזה באמת, הוא, שלא נתקררה דעתי בשום צד שתצוייר בחכמה, וכל שכן בחכמת התורה קצבה וקץ, שהעיון המחקריי, וכל שכן התוריי, יתפשט לבלתי תכלית, ואלו חיינו אלף שנים פעמים, ונחדש למודים בכל יום תמיד, לא יוגבל המושג אפילו בחלק מהכל, שהבלתי בעל תכלית לא יכלה לעולם, כל שכן שלא יוגבל ויורשם הכל כלו. ובאומרו והמלאכה מרובה, נראה שיש לה גבול קצוב, אלא שהיא מרובה, והחיים קצרים להשיגה כלה, דמשמע שאם היו החיים ארוכים היה אפשר לבוא עד קצה, כי כן יתחייב טבע לשון התנא למבינים.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:5
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:5)

אשר על כן לבבי יחשוב, שהמלאכה היא נאמרת על שלמות השכל המעשי, שיש לו קצבה בעשיית המצוות ותקון הכח הכעסני והתאוני במדות הטובות, אך היא מלאכה מרובה באמת. והיה אפשר להשיגה אף אם הזמן קצר והמלאכה מרובה, אם היו הפועלים שהם הכוחות הגשמיות, זריזים ומשתדלים בהשגתה ברצון טוב, אך הם עצלים, יען הכחות הגשמיות כלם נכנעים בטבע אל התאוה הגשמית, כמאכל, והמשגל ודומיהם, ועל כן הם עצלים, כשיפעלו הטוב שהוא הנקרא מלאכה, כי המעשה הרע הוא העדר מלאכה, ולא מלאכה, אשר על כן גזרו רז"ל שהרשעים בחייהם קרויים מתים, להיותם בלתי פועלים, והחיים הם פעולה והמות העדרה, כמו שהרחבנו הביאור בזה בספר פני משה בהרבה מקומות, ועל כן אמר פה סתם והמלאכה מרובה, ולא אמר והמלאכה הטובה היא מרובה, כי סתם מלאכה אינה רק הטובה כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:6
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:6)

ובכן אחר שהניח קושי השגת המעשה המביא אל העיון, לקוצר הזמן ורבוי המעשה, ביאר הסבה העצמית, והיא, עצלות הכחות הגשמיות, ובכללם האברים כלם, שהם הפועלים המעשה החצוני הטוב שלא כרצונם, עד שיעשה קנין קיים בנפש בהתמדת ההרגל בם, אחר אשר יכנעו הכחות אל הנפש המתאוה אל הטוב, במה שהוא טוב. והניח הב' דברים המחייבים הפעולות לעשותם, והם השכר המקווה מהם, וצווי הבעל הבית דוחק תמיד לאמר כלו מעשיכם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:7
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:7)

והובא המאמר השני לבאר הדרוש כלו באר היטב, באומרו הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להפטר וכו', ירצה, המלאכה אשר זכרנו אינה מלאכה שיהיה תכליתה המלאכה עצמה, כדי שיתחייב לגמור אותה כמו שהוא הדבר הנכסף מצד עצמו כשיהיה לו קצבה כמו שהיא המלאכה. ואמר, שלהיות שאין המעשה החצוני הנקרא מלאכה מצד עצמו, רק להיותו מכין אל העיון, על כן אינך מחוייב לגמור אותו, רק שתסתפק בצריך לך ממנו להשגת העיון, והעיון אינו נכסף מצד עצמו, רק להיותו מביא אל האהבה, שהיא המעשה הפנימי הנפעל מפאת הרצון כנודע, וז"א לא עליך המלאכה לגמור וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:8
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:8)

ובזה יתיישב אצלי המאמר שנתחבטו בו הראשונים בסוף פרק קמא דקדושין במחלוקת ר' עקיבא ור' טרפון אם תלמוד גדול או מעשה גדול, כי הנה מחלקותם היה על המעשה החצוני והעיון איזה מהם גדול, ואמרו שנמנו והסכימו כלם בשהעיון גדול מהמעשה החיצוני, יען התלמוד והוא העיון מביא לידי מעשה. אחר שהוא המעשה הפנימי, והיא האהבה, שהוא התכלית האחרון, כמו שביארנו היות כן דעת רבן יוחנן בן זכאי, רבו של רבי טרפון, כי כל תלמידיו נועדו לב יחדיו בכל המאמרים היקרים הנז', לבנות על הפנה הזאת אשר פנה אליה רבם. ולהיות שהמעשה הפנימי הזה לא יושג רק בידיעה כמו שזכרנו, כי כפי ההכרה בדבר תהיה האהבה, על כן הסכימו ונענו כלם שהתלמוד גדול מהמעשה החצוני, יען מביא לידי מעשה אחר, והוא הפנימי, ועל כן לא אמרו תלמוד גדול שמביא אל המעשה, רק אל מעשה, לרמוז אל מעשה אחר זולת המעשה שנחלקו עליו, והוא דקדוק נכון. ואני הארכתי בביאור המאמר הזה בספר הנהגת החיים בפרק הט' חלק ג' יבוקש שם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:9
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:9)

ונמצא לפי זה שהמעשה החצוני הוא המדרגה היותר שפלה, והיא התחלה אל השלמות שמביא לידי תלמוד, והיא אשר קראה ר' טרפון פה מלאכה, להיותה המעשה החצוני, והוא דקדוק אמתי, ואמר שאין המלאכה מוטלת עליך כמו תכלית אחרון, כדי שתתחייב לגמור אותה, רק שתסתפק ממנה כשיעור ההכרחי להשגת העיון, ובזה הותר הספק הראשון.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:10
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:10)

ולהיות שיש לאומר שיאמר, שאחר שאין המלאכה נכספת מצד עצמה, א"כ מי שיוכל להשתלם בעיון, בלתי המעשה החצוני, מצד טוב הכנתו וטוב מזגו והרכבתו, לא יצטרך לפעול המעשה החצוני שהוא הנזכר בשם מלאכה, על כן אמר ולא אתה בן חורין להפטר, כי השם ית' צוה המצוות כדי שיזכו לשכר המקווה בהם, אף אם לא יבואו אל שלמות העיון, כי לא רבים יחכמו, והשם ית' רצה לזכות את כל ישראל, כמאמר רבי חנניה בן עקשיא, שהוא המכוון אצלו לפי דעתי, באומרו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כי אין הכוונה על ריבוי המצוות הפרטיות, רק במה שהרבה ב' דברים תורה ומצוות, בהיות התכלית מושג בתורה לבדה. על כן אמר ולא אתה בן חורין להפטר, כלומר, שמלבד היות המעשה החצוני מביא אל העיון, הנה מי שיפעלהו, אף אם לא יבוא אל העיון לעולם, הנה שכרו אתו. על כן צוה הקדוש ברוך הוא המעשה החצוני בצווי, והעובר ואינו עושה, ראוי שיענש, ואין האדם בן חורין להפטר ממנו כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:11
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:11)

אמנם לישב מלת בן חורין, אפשר לומר עוד, ויתבאר עם מה שאמר רבי יהושע בן לוי שאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, כמו שנבאר אותו במקומו בס"ד, והוא כנותן טעם למה יצטרך המעיין והעוסק בתורה אל המעשה, אחר שאינו נכסף מצד עצמו רק לבא בו אל העיון, והוא, שאם היה האדם, כשמתחיל לעסוק בתורה, מקנה שם או תאר בן חורין, אז היתה הקושיא חזקה, שלא היה לו צורך אל המעשה, והיה ראוי להפטר ממנו, אך להיות שאין אתה בן חורין מתחלה, רק שאתה צריך ללמוד תורה מעט מעט, עד שתבא למדרגת בן חורין, אחר שתהיה שלם בה, על כן אתה צריך מאד אל המעשה תחלה, שהוא הסבה לשתשלם בה, וז"א ולא אתה בן חורין ליפטר, רוצה לומר במה שאתה בן אדם, אין אתה שלם בתורה בלתי התחלת הלמוד בה, עד שתקרא מתחלה בן חורין להפטר מהמעשה. והוא דקדוק אמתי ונכון, ובזה הותר הספק השני.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:12
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:12)

ואחר אשר ביאר צורך המעשה החצוני להביא אל שלמות העיון, כמו שזכרנו, ביאר השכר בשניהם גם יחד, זולת היותן שניהם לתכלית אחר אחרון, והוא המעשה הפנימי, אשר הוא האהבה אליו ית', כמו שזכרנו. וראשונה ביאר שכר העיון, להיותו כרוך בעקבו, שהוא התענוג המושג בהשגת האמיתיות, כי הנה שכרו אתו. וז"א אם למדת תורה הרבה, הנה נותנין לך שכר הרבה בעודך לומד אותה, שהוא תענוג הידיעה, ע"ד פקודי ה' ישרים משמחי לב. וז"א נותנין לך שכר הרבה, כלומר, בלמוד עצמו נותנין לך שכר הרבה, זולת המקווה לעתיד לבא, ובזה הותר הספק השלישי.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:13
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:13)

ועל שכר המעשה החצוני הנזכר לעיל בשם מלאכה כאמור, אמר ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, כלומר, עם היות פעולתך החצונית לתכלית העיון, הנה השם ית' שהוא בעל מלאכתך הנזכר, הוא נאמן שישלם לך בע"ה שכר פעולתך, ע"ד מאמר רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכו', כי לא אמרו שכר עיון או שכר תורה או חכמה בהאי עלמא ליכא, כי עם היות שיש שכר גדול הערך אל העוסק בתורה בעולם הבא, עין לא ראתה אותו, עם כל זה, זולת אותו השכר הרוחני, יש לו שכר אחר בעודו מעיין ולומד בתענוג הידיעה, כי רב הוא, הנרמז באומרו נותנין לך שכר הרבה כמדובר. ועל כן, על שכר המלאכה, אמר ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, על כן אין ראוי שתהיה עצל בה, כי השכר הרבה כמ"ש בתחלה. ובזה הותר הספק הרביעי.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:14
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:14)

ואמנם אומרו ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, הוא באמת גדול הערך, אשר ביאר בו התכלית האחרון בשלמות, שהוא האהבה אליו ית', כמו שהוכחנו, כי על כן נחתם ונסתם הפרק הזה במאמר רבי טרפון זה, אחרי דעות חביריו תלמידי רבן יוחנן בן זכאי רבו, כי כלם פונים אל הפנה הזאת אשר נתיסדה על פי רבם, בשהתכלית האחרון הנצחי הוא האהבה אליו ית', והוא השכר אשר האדם יתחיל לקבל אותו בעה"ז, עם היותו נשלם אחר המות בתכלית השלמות, כי האהבה אשר תתענג בו הנפש בעולם הנשמות, היא בלתי מתיחסת אל המושגת פה. אך אמנה מהמעט המושג מצד ההכרה, מן המאוחר אל הקודם, בדברים האלהיים בעה"ז, תודע באמת השכר הנתן לעתיד לבוא בתענוג האהבה הנזכר, על כן חתם וסתם הדברים זה השלם, באומרו ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, כי לא רצה לומר שידע שנתינת השכר הוא לעתיד לבוא, כי זה לא ימנע מחלוקה, אם שירצה בו שאין נותנין לו שכר פה כלל, וזה שקר, שכבר יתענג האדם פה באהבה אליו ית', כפי מה שיכיר וידע וישיג מהדברים האלהיים.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:15
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:15](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:15)

ואם ירצה לומר שהשכר העיקרי הוא בע"ה, זה פשוט, ומי לא ידע בכל אלה כי השכר הרוחני אשר לנפש לבדה, הוא גדול הערך מהמושג פה, בהיותה מסתבכת בדמיון והכחות הגשמיות, רק אמר, שנתינת השכר לצדיקים לעתיד לבוא, ישתדל לדעת אותו פה, במה שיכיר הדברים האלהיים על פי החקירה והעיון, כמאמר רבי אלעזר בן ערך, אשר שובח מפי רבם יותר מדברי כלם, כי בכלל דבריו דבריהם, כמו שביארנו, כי בזה ידע נתינת השכר לעתיד לבוא לצדיקים, בשהוא התענוג המושג לנפש האוהבת אליו ית' לאין תכלית. וז"א ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, כלומר, נתינת השכר לצדיקים לעתיד לבוא, דע אותו פה, כי זה אפשרי לך מצד עיונך ולמודך וחקירתך בדברים האלהיים כמדובר, אשר התענוג דבק במה שתאהבם מצד הכרתך אותם, כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:16
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:16](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:16)

והיה הסדר הכולל בפרק הזה נמשך ממה שהונח בקודם אליו, כי אחר אשר הונח בפרק הקודם דרך כלל, רושם האושר האינושי בשהוא יתחלק בשלשה חלקים, אשר נזכרו מפי שמעון הצדיק בתחלתו, ונתבארו עוד מפי רשב"ג בסופו, הושם מאמר רבינו הקדוש בתחלת הפרק הזה, להיותו מבאר הדרך הראוי להשגת כל השלשה חלקים הנזכרים, כמו שביארנוהו. ועל היסוד הזה נמשכו כל המשניות אשר הונחו בו, כי אחר שהונח דעת ר', והוא ר' יהודה הנשיא, באופן השגת כל השלשה חלקי השלמות כנזכר, הונח מאמר רבן גמליאל בנו, אשר ביאר איזה יכשר משלשתם, והתיחסות החלק השלישי עם הא', שהוא במדרגת היופי והנוי, לקיום הקבוץ המדיני כמו שביארנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:17
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:17](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:17)

ועל כן הונחו אחריו מאמרי הלל הזקן, אשר נתן סדרים יקרים וישרים למוצאי דעת, בקיום הקבוץ המדיני על נכון, כמו שנתבאר בפירוש דבריו, ביאור מספיק בקשר מאמריו כלם. ואחר שהונח הסדר הנכון לבקשת השלמות בקיום הקבוץ המדיני והתאחדותם יחד, הונח מאמר רבן יוחנן בן זכאי, אשר גלה בו דעתו בעקר יקר השלמות, אשר תכליתו האחרון היא האהבה אליו ית', אשר הרכיב דעתו זה מדעת הלל ודעת שמאי אשר קבל מהם.


###### Pirkei Moshe on Avot 2:16:18
[Pirkei Moshe on Avot 2:16:18](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/2:16:18)

ואחר אשר הונח דעת רבן יוחנן בן זכאי, הונחו דעות חמשה תלמידיו, אשר חלקו השלמות כלה בה' חלקים, וכלם מסכימים לדעת רבן יוחנן בן זכאי רבם, שכל אחד מהם שבח חלק אחד מהה' חלקים, שהוא לדעתו יותר נאות להשגת התכלית האחרון. ואחריהם נכתב מאמר ר' טרפון, שהיה גם הוא תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, ונהתם ונסתם הפרק במאמרו אשר ביאר בו כל הדרוש על נכון, מסכים מכל צד ונאות לדעת רבן יוחנן בן זכאי כמדובר. ובו נשלם מה שראינו לבאר בפרק הב' הזה בס"ד.