## Pirkei Moshe on Avot Chapter 3

###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:1)

**עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו'.** הנה המפרשים פירשו המשנה הזאת בשני דרכים הא' הוא, שהג' דברים הם רמז לג' עולמות או מציאיות. המציאות הראשון הוא העולם הזה, ועליו אמר דע מאין באתה, כלומר, מציאותך שבאת כבר, ודעהו מעת התחלתו, שהוא מטיפה סרוחה. וכאשר תסתכל מציאותך פה מעת התחלתו, תתרחק מהעבירה. וכמו כן דע והבן והסתכל במציאות השני, והוא עולם הנשמות אחר המות, וז"א ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ואמר למקום עפר וכו', להבדילו מהמציאות השלישי, שהוא גם כן אחר המות בזמן התחיה, וכאלו אמר דע מציאותך תכף אחר המות, בשאול אשר אתה הולך שם, מקום עפר רמה ותולעה, אשר בהיותך רמה, הנפש תקבל ענשה או שכרה בעולם הנשמות.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:2)

ועל המציאות הג', אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כלומר, דע והבן המציאות הג', שהוא בזמן תחיית המתים, והוא יום הדין הגדול והנורא. והכוונה בכללות המשנה, לפי דרכם זו, היא, כי כאשר יסתכל ויתבונן האדם בג' עולמות אלו, לא יבא לידי עבירה, במה שיראה שכפי מה שישיג בזה העולם ויטרח בו, כן יתענג בעולם הנשמות, וכמו כן יזכה לעולם התחייה וכו'. והוא מסכים למה שביאר הרב בעל נוה שלום על פסוק יחיינו מיומים וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:3)

והדרך השני, שדרכו בו המפרשים, הוא, שהג' דברים אשר ביאר התנא פה, הם כנגד הקנאה והתאוה והכבוד, שהם המוציאין את האדם מן העולם, וכאשר לא יחטא האדם בהם, הוא מבוטח שלא יבא לידי עבירה. וכנגד הכבוד אמר, שיסתכל מאין בא, מטפה סרוחה, ועל כן אין ראוי שיתגאה ויתכבד על זולתו. וכנגד התאוה שהוא כולל כל התאוות הגשמיות, כמאכל והמשתה והמשגל ודומיהם, אמר לאן אתה הולך, כלומר, שיסתכל שהוא הולך למקום עפר רמה ותולעה, ואם הוא מרבה במאכל ובתאוה, הוא מרבה רמה, כמאמר התנא מרבה בשר מרבה רמה וכו'. וכנגד הקנאה שהוא כולל המשפט, והעושר, והעושק, והכעס, וענינים אחרים דומים לאלו, אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, שעל כל אלה יביאהו השם ית' במשפט.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:4)

ואמנם מה שאאמינהו אני, כולל הבנת כונת התנא האלהי הזה, מסכים אל הסדר הנאות להשגת התכלית, הוא, שאחר שהונחו הג' דברים שאמר שמעון הצדיק, אשר העולם עומד עליהם, והם התורה והעבודה וגמילות חסדים, שהכוונה הנכונה היתה למסדר המשנה, לשים מאמר שמעון הצדיק ליסוד מוסד, שרצה לכלול בו כל חלקי השלמות, ואמר שהם שלשה, שהעולם עומד עליהם, כמו שביארנוהו במקומו. על הכונה הזאת נמשכו כל המשניות כלן בפרק זה. והוקבעה משנת רבינו הקדוש בפ' השני, שנמשך גם הוא בא על אותה הכוונה עצמה, והודיע הדרך המביא אל שלמות השלשה דברים הנזכרים, כמו שביארנוהו גם הוא במקומו. וכל המשניות הנמשכות גם בפרק השני, היו על הכוונה ההיא, בבקשת הדרך המביא אל השלמות האחרון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:5)

עתה לבו ראה, כי להיות שרבינו הקדוש לא דבר רק באופן המביא אל שלמות מדרגתם, ולא באופן ההרחקה מהדברים ההפכיים אליהם, שמו בתחלת תהלת הפ' השלישי הזה, מאמר עקביא בן מהללאל, שהזהיר על ההסתכלות בשלשה דברים עצמם, כדי להרחיק האדם מן העבירה, וכאלו בא לומר, שמלבד היות מציאותם מציאות השלמות, כמו שביאר שמעון הצדיק, הנה ההסתכלות בהם לבד, ירחיק האדם מהגנות והעבירה והדרך הרעה. וז"א הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. וכנגד הגמילות חסדים, שהם המעלות האנושיות, אמר דע מאין באת מטפה סרוחה, ירצה, דע והבן התחלתך, ומזה לבד יבין האדם איך ראוי שיתנהג עם הבריות בטוב המדות, ושאין מעלה לך על זולתך.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:6)

וכנגד העבודה, והם המצוות, אמר ולאן אתה הולך, כלומר, דע והבן שאתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ואין דבר שיצילך משם רק המצוות, כי אם היית נצחי בעולם הזה, היה מספיק לך חלק המדות האנושיות לקיום הקבוץ המדיני לבד, אמנם להיות שאתה הולך אל עולם הבא, ואתה מתקרב בכל יום ויום אל המות, על כן ראוי שתדע לאן אתה הולך. ולא אמר ואנה תלך, לרמוז שלעולם הולך מיום הולדו, והכוונה, כי בזה יראה ויבין שלא יספיקו לו המדות האנושיות, בלתי קיום המצוות האלהיות, אשר יצילו אותו משאול, אשר הוא הולך שם.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:7)

וכנגד התורה אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ירצה, כי להיות התורה והעיון מסור ללב ולשכל בלתי הפועל החצוני, אמר שיזהר שיהיו לו אמונות טובות, ולא מהשבות פוסלות הכוונה האלהית, כי הוא עתיד ליתן דין וחשבון עליהם לפני בוחן לבות וכליות ממ"ה הב"ה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:8)

ואמנם לתרוץ הקושיא, אשר הקשו המפרשים במשנה הזאת, והיא, כי איך אמר שיסתכל שבא מטפה סרוחה, ושהולך למקום עפר רמה ותולעה כדי שיתרחק מהעבירה, שאדרבה זה יהיה סבה לשידבק בעבירה, במה שיביט אל צור ההפסד, ואל במקבת בור העפריות אשר הורכב ממנו. ואם היה מצייר היותו ממקום מעולה ונצחי, היה נותן אל לבו לעשות מעשים מעולים כפי מקורו והתחלתו, ואיך א"כ אמר שבהסתכל בדברים הנזכרים לא יבא לידי עבירה וכו'. עם היות שבכל הפירושים אשר פירשנו, אין מקום לקושיא זאת במעט ההשקפה, אפשר לומר עוד פירוש אחד אשר בו תתורץ, והוא, כי כוונת התנא לומר, שיסתכל האדם ויתבונן במעלת תהלת השגחתו ית' עליו, כי עם היות התחלתו ותכליתו ההפסד והעפוש, אחוז בחבלי ההעדר, עם כל זה רצה הקדוש ברוך הוא שיתן לפניו ית' דין וחשבון על כל פרטי מעשיו, והוא כאלו אמר דע שעם שבאת מטפה סרוחה, ושאתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, עם כל זה אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועל כן תאר אותו ית' פה בזה התאר. שהיה מספיק שיאמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני המקום, כמו שתארו אותו הרבה מהתנאים במסכתא זאת, אמנם הכוונה היא לומר, שראוי שתתבונן שעם היותך מצד טבעך כל כך שפל אפל, הפליא חסדו ית' עמך, שתתן דין וחשבון לפני גבוה מעל גבוה ממ"ה וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:9)

אך כל זה איננו שוה לי, ולא נתקררה דעתי בכל הפירושים האלה, לישב הכפל אשר כפל התנא ללא הועיל, שהיה מספיק שיאמר הסתכל בשלשה דברים, ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולמה כפל לומר דע מאין באת, ולחזור עוד שנית לומר, דע מאין באת מטפה סרוחה וכו', יחד עם הקושיא הראשונה שהקשו המפרשים, שהיא קושיא עצומה בעיני.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:10
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:10)

אשר על כן אומר אני, שזה השלם הודיע דרך הישר והנכון להשגת השלמות, והרחקת העדרו יחד, אשר הוא כפי המוסכם מכל החכמים, במה שישפיל ויכניע החלק החומרי אל החלק השכלי. כי במה שישפיל החומר וירומם וינשא הצורה והשכל, הנה בזה יתרחק מכל פחיתות, ויעלה מעלה מעלה במעלות תהלות השלמות כנזכר, וכאשר יכנע אל השכל, יפעל הכח, המתעורר, הפעולות הנאותות להשגת השלמות.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:11
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:11)

ועל כן התנא האלהי הזה, אמר שראוי שיצייר האדם מצד חלק צורתו העצמית, שהיא עקר האדם, ובו היה מה שהיה, ויתבונן מאין בא, בשצורתו ונפשו ונשמתו היא חצובה מתחת כסא הכבוד. וז"א דע מאין באת, שהוא ממקום גבוה, וזה יהיה סבה שתגביה החלק השכלי שבך, וכמו כן דע והתבונן לאן אתה הולך, שהנשמה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כי ממנו חוצבה, ושבה אל בית אביה בנעוריה, וכמו כן ראוי שתתבונן שגם נשמתך עתידה ליתן דין וחשבון לפניו ית', כי בציור כל הכבוד הזה, יהיה סבה חזקה שתעשה הנפש כל מעשיה, כפי מעלתה ורוממותה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:12
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:12)

וכמו כן אמר שתתבונן בפחיתות החומר ומקור הפסדו, וזה יהיה סבה שיכניעהו יפילהו ישפילהו לפני השכל כנזכר, וכנגד החומר אמר שנית דע מאין באת מטפה סרוחה, שהוא מקבת בור העפריות, אשר ממנו הורכב החמר. וכמו כן יצייר לאן הוא הולך החמר, שהוא מקום עפר רמה ותולעה, כי בזה לא יתגאה, ולא ילך אחר תאותו, בציירו שרמה אחריתו כנזכר, וכמו כן ראוי שיצייר שגם החומר עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כמו הנפש בזמן התחיה, מסכים לדעת (הרמב"ם) [הרמב"ן] בשער הגמול, וכמו שארז"ל משל לפסח וכו', ולזה אמר בשניהם שעתידים ליתן דין וחשבון, כי זה יהיה סבה לשיראו מלפניו ית', בציירם שהכל בא לידי חשבון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:13
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:13)

ועל כל מה שפירשנו, עדיין ראוי לדקדק קצת דקדוקים וספקות בלשון התנא האלהי הזה, אשר בהם נעמוד על אמתת כונת חכמתו, למה שידענו ממנו, שלא באו דבריו על צד הקרי וההזדמן, רק בדקדוק גדול מאד.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:14
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:14)

הספק הראשון, למה אמר ואין אתה בא, שהוא לשון הווה, ולא אמר ולא תבא לידי עבירה. השני, למה תפש לשון לידי, היה לו לומר ולא תבא לכלל עבירה, או ולא תבא עבירה לידך, או ולא תעשה עבירה, או ולא תעבור עבירה, או כדומה בלשון זה. השלישי, למה אמר בביאה לשון עבר, ובהליכה לשון הווה, היה יכול לומר מאין באת ואנה תלך, או מאין אתה בא ולאן אתה הולך וכו'. הרביעי, למה הזכיר מלת דע, שנראה באמת היותה מיותרת, שהיה מספיק שיאמר הסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה, מאין באת, שמלת הסתכל דבקה עם מאין באת, ולמה הפסיק במלת דע וכו'. הה', למה אמר ולפני מי אתה עתיד, ולא אמר ואל מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו', כי הנותן חשבון הוא נותן לאחר, ולא יאמר שנותן חשבון לפני אחר, כי אם יש נותן חשבון, ראוי שימצא מקבל, כי הנתינה מהמצטרף וכו'. הששי, מה שהרגישו קצת למה הזכיר מלת דין, כי הדין, הלוקח החשבון, הוא הדן את הדין, והיה לו לומר ולפני מי אתה עתיד ליתן חשבון. השביעי, למה הקדים הדין אל החשבון, כי ראשונה ילקח החשבון, ואחר כך יפסקו את הדין, והיה לו לומר ולפני מי אתה עתיד ליתן חשבון ודין וכו'. הח', למה אמר מאין באתה מטפה סרוחה, שהוא לשון מיותר בלי ספק, שהיה מספיק שיאמר מטפה סרוחה באתה, ולמקום עפר רמה ותולעה אתה הולך, ומה צורך בכפל הזה, לומר מאין באתה מטפה סרוחה, כסותם הדברים, ואחר כך מפרש אותם. וכן באומרו ולאן אתה הולך למקום עפר וכו' כנזכר. התשיעי, באומרו ולפני מי אתה עתיד וכו' לפני מלך מלכי המלכים, שמלת לפני היא כפולה בלי ספק, שהיה מספיק שיאמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שמלת מי דבקה עם מלך מלכי המלכים וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:15
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:15](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:15)

אשר על כן נרחיב עוד הביאור על נכון, מסכים אל הפירוש האחרון אשר פירשנו, בשהמשנה תתחלק לשני חלקים כנזכר, אשר בו יתורצו כל קושיות הלשון הנז', כמו שכתבנו בספר תפלה למשה מאמר ראשון חלק ראשון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:16
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:16](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:16)

ויתבאר עם ביאור קצת הקדמות בקצרה. ההקדמה הראשונה היא, שהשגת המושכלות תקרא תנועה, וכאשר יתנועע האדם אל האמת בם, היא הליכה, וההגעה היא ההשגה באופן, שכאשר יתבודד האדם, ויעיין בדברים העיוניים, יקרא הולך, ולפי הדעת התורני יקרא הולך להתדבק עם הסבה הראשונה, כי בהשגת העיון האמיתי תלך הנפש אל השם ית', ע"ד תורת ה' תמימה משיבת נפש, שהתורה תשיב הנפש להתקרב אליו ית' במה שתעיין בה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:17
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:17](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:17)

וההקדמה השנית היא, כי האדם כשפועל הפעולות הרעות מצד הרגלו בהם, תמשול החטא והעבירה בו, אחר הקנין הרע, ע"ד אומרם רז"ל כל מי שעבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר וכו', וכשפועל הפעולות הרעות, הנה בזה הוא הולך לימסר ביד העבירה, עד שתמשול בו, תחת היות מן הראוי שהוא ימשול בה, ע"ד ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו וכו'. וההקדמה הג' היא, מה שכבר ביארנו בפרק הקודם, על מאמר רבי באומרו וכל מעשיך בספר נכתבין וכו', שהאדם בעצמו הוא הנותן החשבון, והוא עצמו המקבל אותו, והדן את הדין, כי הוא מרשיע את עצמו, אלא שהוא לפניו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:18
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:18](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:18)

ועם זה אומר, שהתנא האלהי הזה, רצה להרחיק האדם מן העבירה, באופן קיים ושלם מאד, ואמר, כי לשיהיה שלם במעלות, ושיתרחק מכל העבירות והפחיתיות, ושלא לפעל פעולות רעות בשום צד אשר בא האדם בהם לידי העבירה והחטא, כפי ההקדמה השנית, כלומר, שלא יהיה הולך להמסר ביד החטא, וכל שכן שלא ימשול בו החטא, שהוא אחר הקנין, צריך שיסתכל בשלשה דברים, כי בזה אפילו התחלת הרגל הרע לא יתחיל בו בשום צד. וז"א הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה, כלומר, שאם לא תסתכל בהם, תפעול הפעולות הרעות, ובפעולות ההם אתה בא לימסר בידי העבירה, עד שתמשול בך כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:19
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:19](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:19)

והתחיל לבאר הג' דברים הנזכרים, ואמר דע מאין באת, ירצה, ראוי שתדע ותעיין בתחלת צורתך, ובשכל ההיולאני שבך. וההסתכלות שאמר ראשונה, הוא כולל לכל מה שיאמר, אמנם אומר דע מאין באת, היא תחלת הזהרה על העיון הראוי בחקירת התחלת השכל, ומאין בא, ואיך הוא עצם רוחני מוכן בטבע אל ההשכלה. ולהיות שהשכל ההיולאני כאשר יחול בחומר, כבר בא עד סוף המקום אשר שולח אליו, וכאשר יתחיל להשתלם הוא הולך וחוזר למקום אשר ממנו בא, על כן אמר מאין באת בלשון עבר, שכבר בא עד תכלית המקום אשר בא אליו, שהוא בעת היצירה, אמנם ההליכה היא בהווה, כי כל עוד שיעיין במושכלות, הוא הולך. וז"א ולאן אתה הולך, כלומר, תדע ותחקור בחקירה שלמה תנועת שכלך בהשגת המושכלות, כפי ההקדמה הראשונה הנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:20
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:20](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:20)

ואמנם אומרו ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הוא מובן כפי ההקדמה הג', כי האדם בעצמו הוא הנותן החשבון מהידיעות והאמונות האמתיות והכוזבות, וכן מהמעשים הטובים או הרעים, והוא עצמו הוא המקבל החשבון, ובזה נמצא שהוא הנותן החשבון והוא המקבל אותו, והוא הנותן את הדין, שהוא מרשיע את עצמו, כמדובר, אלא שכל זה הוא לפניו ית'. וז"א ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כלומר, לפני מי אתה בעצמך עתיד לתת החשבון והדין, ובאומרו שהוא נותן הדין, רמז היותו הוא בעצמו המקבל החשבון. והקדים הדין אל החשבון, להיות שבהיותו מספר הרע שעשה, הנה הוא מרשיע את עצמו קודם שיתן כל החשבון, ונמצא שהדין קודם להשלמת החשבון, כי לא יקרא חשבון סתם, רק אחר גמר כל פרטיו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:21
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:21](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:21)

וכמו כן, לא יתכן בשום צד לומר, ואל מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ממ"ה וכו', כי כאשר יאמר שאחד נותן חשבון לאחר, הנה לא ימלט להיות לאחת משתי סבות, הא', שהמקבל החשבון ההוא איננו יודע אותו, ועל כן מקבל חשבון, ובשם ית' לא יצדק זה בשום צד, כי הכל גלוי וצפוי לפניו ית'. הב', שנראה שהמקבל החשבון, הוא מקבל אותו בעד התועלת המגיע לו ממנו, ובשם ית' לא יצדק זה גם כן, כי אם צדקת מה תתן לו, ורבו פשעיך מה תעשה לו וכו', אשר על כן אמר שהחשבון איננו נתן רק לאדם עצמו, אלא שהוא לפניו ית' כדי שיאמר האמת, ולא יכחיש דבר מכל אשר פעל ועשה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:22
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:22](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:22)

ואמר עוד, שבהיותו מסתכל בעיון, והוא צד שלמות השכל, יסתכל פחיתות החומר, ולבבו יבין יחד, בהיותו מבין מאין בא מתחת כסא הכבוד, יחשוב ויצייר שבא אל המציאות הזה באמצעות החומר, אשר שכן השכל עליו, והוא כאלו אמר שיחשוב וידע ויצייר שני הגבולים יחד גבול התחלת הנפש, וגבול התחלת החומר, והיא נקודת ההתחלה, אשר ממנה באה אל החומר, שהוא, כאשר תחול בטפה הסרוחה. וז"א מאין באת מטפה סרוחה, כלומר, מאין באת מפאת השכל באמצעות הטפה הסרוחה וכו', וכאלו אמר, תצייר במעלת הנפש מאין באה, ותצייר שבאה אל השלמות מהיותה שוכנת בחומר, וז"א מטפה סרוחה, כי אם לא היתה הטפה ההיא, לא היתה באה פה הנפש. ואם כן, כשתצייר שתי ההפכיות האלה, מעלת הנפש ופחיתות החומר, תשתדל להשתלם ולא תבא לידי עבירה כנזכר. וכמו כן תצייר ותחשוב לאן אתה הולך, שהוא אל מקום שחוצבה הנפש, ושיסתכל שזה אי אפשר לה, בלתי שילך החומר אל מקום עפר רמה ותולעה, וכאלו אמר שיצייר גם כן שני הגבולים, גבול מה שאליו תתנועע הנפש, וגבול מה שאליו יתנועע החומר. וז"א ולאן אתה הולך, כנגד הנפש, למקום עפר רמה ותולעה כנגד החומר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:1:23
[Pirkei Moshe on Avot 3:1:23](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:1:23)

ואמר שיחשוב וידע גם כן לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון, ר"ל, שהוא הנותן הדין והחשבון, והוא המקבל, כנזכר, ואמנם שזה החשבון ידע שהוא עתיד לתת אותו לפני שני מלאכים, כדעת חכמי האמת, אחד מהם מלמד זכות, והשני חובה, והם הנזכרים בלשון רז"ל בשם סניגור וקטיגור, ואלה הם המזכירים לו עונותיו או זכיותיו כשישכח או לא יאמר אותם, ועל אלה אמר שידע לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון, ואמר שכל זה יהיה לפני מלך מלכי המלכים וכו', להורות כי אף על פי שהוא נותן החשבון לפני המלאכים הנזכרים, אם לא היו הם עומדים לפניו ית', כבר היה מקום לאומר שיאמר שישאו פנים לאדם, אבל הם כלם לפני מלך מלכי המלכים וכו', אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, ועל כן אמר שני פעמים לפני וכו', כאלו אמר, תצייר שאתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני הסניגור והקטיגור, וכל זה יהיה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולא אמר בחשבון האמונות, שהיא החלוקה הראשונה שיהיה בפני שנים אחרים זולתו ית', להיות שאין הקטיגור והסניגור רק על טוב ורע המעשים, כי האמונות אינם רק לפניו ית', בלתי אמצעי, ואין מקום לקטיגוריא, כי האמת והשקר הם הקטיגור והסניגור עצמם. ובזה נתיישבו כל דברי התנא על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:1)

**רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'.** הנה לתרץ קושית המפרשים, שהקשו, למה לא אמר בשלום המלך רק בשלום המלכות, אפשר שהמלכות הנזכרת פה, הוא רמז וכנוי אל הכחות הגשמיות והחושים החצונים. שהאדם הוא עולם קטן, והשכל הוא המלך המולך עליו, וכאשר יהיה שלום בין הכחות הגשמיות, ישתלם השכל, כי כלם יכנעו אליו. אמנם בהעדר שלום הגוף, כל א' מהכחות הגשמיות, איש לדרכו פנו, אחר התענוגים הגשמיים, ולא יוכל השכל לשלוט עליהם, וכמאמר דוד ע"ה אין שלום בעצמי מפני חטאתי, כי החטא גורם העדר השלום והתאחדות החומר והצורה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:2)

וביאר הענין באר היטב, הנביא ירמיה ע"ה, באומרו ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ואומר אבד נצחי וכו', ירצה, כשיזנח נפשי משלום הגוף, נשיתי הטוב הרוחני, ואמרתי גמרתי שאבד נצחי, והוא שלמות הנפש השם אותה נצחית, ואין תוחלת רק מצד השגחתו הנפלאה. והוא אומרו ותוחלתי מה' וכו', וע"ד זה אמר זה השלם, שהאדם ראוי שיתפלל תמיד בשלומה של מלכות זו, והוא שלום הגוף והכחות הגשמיות עם הנפש והשכל, דאלמלא מוראה שיש לכחות הגשמיות מהשכל, שהוא עליהם למלך, כל אחד מהכחות הנזכרים היה בולע לחבירו, ר"ל שכל אחד היה נמשך אחר תאותו, והיה מכניע את שאר הכחות שימשכו אחריו, שהאחד היה מבליע את חבירו, והיו כלם יחד כלים ונפסדים מאיליהם. והונחה משנה זו במקום הזה, להיות המכוון בה מסכים למאמר עקביא בן מהללאל הנזכר, במה שביאר מהכנעת החומר אל הנפש והצורה, כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:3)

ואפשר שיובן כמשמעו, שהוא שלום המלכות ממש, ויהיה מקושר בכוונת עקביא הנז', כי להיות שהוא אמר שבהסתכל האדם בג' דברים לא יבוא לידי עבירה, והוא כולו הסתכלות שכלי, אמר זה השלם, שהסבה עצמית אשר יסיר וימנע האדם מהעבירה, היא מוראת המלכות והמשפט, כי ירא האיש הפרטי המדיני, שאם הוא גוזל שיתלו אותו, ואם הוא הורג שיהרגוהו, כי ההסתכלות בסבות מצד השכל הוא לטובים, אמנם לרשעים לא יועיל ההסתכלות הזה כלל, ואינם נמנעים מהחטא רק מצד המורא מהמלכות, על כן אמר הוי מתפלל בשלומה של מלכות, ולא אמר בשלום המלך, רק המלכות, שהוא המשפט אשר בכל מדינה ומדינה, כי הצדק הוא שלום וקיום המלכות, ובשלום המלכות והם אנשי המלכות העושים משפט וצדק יפחדו החטאים. והוא אומרו דאלמלא מוראה, שיש לרשעים מהמשפט ומהעונש הנמשך משלומה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו, רוצה לומר, היו בולעים אותם חיים, ע"ד נבלעם בשאול חיים וכו', ועל כן לא אמר דאלמלא שלומה של מלכות איש את רעהו וכו', כמו שנכנס, כי יצא עם הסבה המחייבת השלום, שהיא המורא כו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:4)

**רבי חנניא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים וכו'.** להיות דעת עקביא בן מהללאל שיספיק להתרחק מן העבירה תגבורת השכל, בהסתכל בג' דברים, ודעת ר' חנניא סגן הכהנים היה, שלא יספיק הסתכלות השכל מצד עצמו להכנעת החומר, אם לא יהיה לו מניע מחוץ, מצד המלכות, הונחו מאמרי ארבעה שלמים ר' חנניה בן תרדיון, ור' שמעון, ור' נחוניא, שדעת כל אחד מהם הוא, שלא יספיק תגבורת השכל, ולא מוראת המלכות, להכניע החומר אל הצורה, כי בהיות המחשבה נפסדת, לא תספיק מוראת המלכות, וכ"ש משפט השכל, אשר על כן הניחו הם הדרך המביא לתקון המחשבה, וההישרה אל הכונה הנכונה, אשר כל בה תלוי האושר ביושר כנז', והיא תמצא באמצעות העסק בתורה בכלל.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:5)

והנה יש לראות בדברי השלם הזה, למה יתחייב שכשאין ביניהם דברי תורה יהיה מושב לצים, ואם כן, איפה, יתחייב שאף העוסקים במצות שפטורים מדברי תורה, יהיה מושבם מושב לצים, וזה אינו כן לפי האמת, שהעוסק במצוה פטור מתלמוד תורה, ומעלה הקדוש ברוך הוא עליו שכר כאלו היה לומד. ובכמה מהמצוות ארז"ל שמתבטלים מתלמוד תורה לעסוק בהם, ואף כשהאיש השלם יעשה סחורה עם שלם אחר כמוהו, ויהיו מדברים בעסקי משא ומתן להמצאת פרנסת ביתם, למה זה יקרא מושבם מושב לצים. זה לא יעלה על לב לעולם בלי ספק.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:6)

ועוד יש לראות מה שהקשו כל המפרשים, איך הוכיח אותו מהפסוק של ובמושב לצים לא ישב וכו', שהרי לא ביאר הכתוב איזהו המושב לצים. ועוד יש לדקדק, שלא היל"ל הרי זה מושב לצים, אלא הרי אלו ישבו במושב לצים, מאחר שהגזרה היה בהם, והם נושא הגזרה. ועוד יש לדקדק, שבשנים אמר ואין ביניהם דברי תורה, ויש ביניהם דברי תורה וכו', ואצל האחד אמר ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהיה לו לומר בכולם ואינם עוסקים בתורה, ועוסקים בתורה וכו', או יאמר גם באחד, ומנין שאפילו אחד שיש בו דברי תורה וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:7)

אמנם הכוונה לע"ד תתבאר, אחרי הודיע הבנת כונת התנא במלת דברי תורה. והיא באמת, כי כל אשר יעשה האדם אם יהיה מכוון לתכלית טוב ושלם הוא דבר תורה, כי התורה עצמה היא תסכים בשהאדם יעסוק בעסקיו, ובלבד שיהיה לשם שמים, וע"ד בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך וכו', וכאשר תהיה הכונה מכוונת לעבודתו ית' בכל אשר יעשה האדם, הוא דבר תורה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:8)

ולהיות שאי אפשר לאדם לעמוד בחברת זולתו, אם לא שיהיה לו כוונה טובה או רעה, או דבור, או מעשה, ולא ימלט משיהיה תכליתו בחבור ההוא לטוב או לרע, כי אם לא יהיה לתכלית רע טוב יקרא. והוא המכוון בפסוק אף לא פעלו עולה וכו', והרי הוא כאלו יש ביניהם דברי תורה, כי דברי תורה יקראו כל שאין תכליתם רע, כי מזה יתחייב שיהיה תכליתם טוב כמדובר. והנה אם יעמדו שנים ולא יהיה ביניהם דברי תורה, רוצה לומר, שלא תהיה מחשבתם, או דבורם, או מעשיהם, לשם שמים, הנה זה לבד יקרא מושב לצים, כאלו אמר שהעדר הכוונה השלמה, והתכלית הטוב, בכל מושב, זהו הנקרא מושב לצים, כי מאחר שאין תכליתם במושב ההוא לעבודת השם ית', הנה לא ימלט בשום צד מהתכלית הרע, ואין לך ליצנות גדול מזו. והוכיח אותו מהפסוק שאמר ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו וכו', יר', כי מהפסוק הזה תגלה ותראה אמיתת כל הדרוש על נכון, והמכוון בו הוא, שהאיש אשר לא הלך בעצת רשעים, שהוא העדר המחשבה הרעה, ובדרך חטאים לא עמד, שהוא העדר המעשה הרע, ובמושג לצים לא ישב, שהוא העדר הדבור הרע, הוא מאושר בהכרח, להיות שבהעדר הרע בשלשתם יתחייב השלמות בהכרח. וכאלו אמר כי כאשר לא ישב במושב לצים, יהיה בתורת ה' חפצו, וכונתו ותכליתו ובזה הוא, כאלו בתורתו יהגה יומם ולילה, כי ההגיה היא בלב, ומזה יתחייב, כי מי שיהיה חפצו לבד בתורה, לא יהיה זה מושב לצים, ושאם יעדר חפץ התורה יתחייבו כל הרעות הנז', ולא ימלט מהיות מושב לצים.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:9)

וליתר ביאור הדרוש, ביאר אותו מצד הפכו, כי שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, רוצה לומר, שתכליתם בכל אשר יפעלו הוא מכוון אל הטוב, הנה מצד תכליתם הטוב וכונתם השלמה, שכינה שרויה ביניהם, כי מצד הכונה השלמה ידבק השלם בסבה הראשונה, וזהו המכוון בשכינה שרויה ביניהם, שהוא רמז אל הדבקות הנמצא בהם עם השם ית', מצד כוונתם הטובה כנז'. ויבוא הרמז, עוד בהביא שני ההפכים, לרמוז, שלא ימלט בשום צד בחבור שני אנשים, בכל איזה מין מחבור שיהיה, שלא יהיה תכליתם אם לטוב ואם לרע כאמור, שהם כדמות חיוב ושלילה, אשר אין אמצעי ביניהם, כי אחר שהעדר התכלית הרע יקרא טוב, נמצא הטוב מקיף על חלקים רבים, עד אשר לכל אשר לא יקרא רע בהחלט יקרא טוב כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:10
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:10)

והראיה שהביא מהפסוק, יורה על כל חלקי הדרוש, באומרו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו', יר', השלמים אשר תכליתם טוב וכונתם שלמה, והם נקראים יראי ה', הם מדברים זה עם זה, והשכינה דבקה בהם בכל אשר ידברו, עד שהוא יקשב וישמע. וממאמר השלמים ההם יכתב ספר זכרון בפני עצמו לפניו ית', ויהיה מכונה הספר ההוא ליראי ה' ולחושבי שמו כו'. כי באומרו נדברו, ולא אמר דברו איש אל רעהו, כמשפט הלשון, הוכיח, שלהיות השכינה ביניהם, השכינה תישיר אותם אל הדבור הטוב, וכאלו הם נדברים מהשכינה לכל דבריהם אשר ידברו איש אל רעהו. כי כאשר תהיה הכוונה לעבודתו ית', הוא ית' מישיר השלמים בדבורם, ובמחשבתם ומעשיהם. והוא המכוון בפשט הפסוק באומרו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, יר', כי כאשר תכוון אליו ית' ותדעהו בכל מעשי ידיך, ובכל עניניך, הנה הוא יישר אורחותיך, כי ההתחלה לבד שתבוא ממך, והוא הרצון אל הטוב, הוא ית' ידריכך אל השלמות האחרון. ועל כן אמר שיראי ה' נדברו, כאלו השם ית' שם הדבור בפיהם, וזה מורה שהשכינה שרויה ביניהם בלי ספק, למה שדבריהם שמדברים זה לזה הם נדברים מאתו ית', ועם כל זה השם ית' הוא שומע, שהוא מתאוה לתפלתן ותהלתן של צדיקים. ובאומרו ליראי ה' ולחושבי שמו, הורה היות השלמות במה שירא האדם את השם ית', ויכוין תמיד אליו בכל פרטי מעשיו כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:2:11
[Pirkei Moshe on Avot 3:2:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:2:11)

ולהיות שהמעשה או הדבור לא יתכן רק בחברת שנים לפחות, כי האחד לבדו לא יעשה מעשה שלם, כי שלמות המעשה הוא אצל אחר, כמו שהם רוב המדות האנושיות, כמו הנדיבות והשוע והגבורה ודומיהם וכו', אמנם האחד כשיעמוד יחידי, הוא עוסק בתורה עצמה, ולא בדברי תורה, כאמור, על כן אמר ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, ולא אמר שיושב ועוסק בדברי תורה וכו', והוכיח שאפילו האחד שיושב ועוסק בתורה עצמה, הקב"ה קובע לו שכר קבוע תמידי, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו, וזה הפסוק נמשך עם הפסוקים הקודמים, שאמר ראשונה, טוב ה' לקוויו, רוצה לומר, שהשם ית' הוא טוב למי שמקוה לו, או טוב ה' יגיע למי שמקוה לו, ולכל אשר יקראוהו לענין הנפש, ולא לענינים גשמיים, וז"א לנפש תדרשנו, ר"ל, למי שידרוש אותו לענין נפשיי. ואמר, כי הנה זה יהיה טוב ויחיל, ויהיה מקוה לתשועת ה', כי מלת דומם מלשון תקוה, ע"ד דום לה' וכו', ואמר שטוב יהיה לגבר כאשר ישא בנעוריו עול התורה, כי כאשר ישתלם ובבחרותו ונערותו, הנה בזה כאשר ישב בדד ידום ויקוה אל השם ית', כי נטל עליו השם ית' נדבק עמו, מצד היותו מכוין אליו ית', ואין לך שכר גדול מזה כי נטל עליו השם יתעלה, כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:3:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:3:1)

**רבי שמעון אומר ג' שאכלו על שלחן אחד, ולא אמרו עליו ד"ת כו'.** הנה להיות דברי ר' חנניא בן תרדיון סתומים וחתומים, ובאו בלשון כולל, כמו שביארנו, בשנתן סדר כולל שכל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, והוא רמז אל הכונה השלמה בכל פרטי המעשים איך שיהיו כנז', שכינה שרויה ביניהם, וההפך להפך, הוקבע מאמר זה השלם במקום הזה, אשר הודיע הדבר יותר בפרטות, שאפילו באכילה אשר ישתתף האדם עם הב"ח הבלתי מדברים, וכונתם לשמים, שהוא דברי תורה, כמו שזכרנו הרי אלו נחשבים כמתים, כי בהכרח תכליתם רע כמו שזכרנו, ואם יהיה תכליתם רע, הרי החלק השכלי אבד מהם, והם כמתים, כי אין האדם אדם, רק מצד שכלו, וכאשר ימשך אחר החומר בהחלט, הרי זה חשוב כמת, כאומרם רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:3:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:3:2)

ועל זה אמר זה השלם, שהוא כאילו אכלו זבחי מתים, שאכילתם היא כאכילת המתים, והוא ע"ד אם אין תורה אין קמח, שפירש הרמב"ם ז"ל כי כל שלחנות מלאו קיא צואה, בלי הזכרת השם ית', וכן פרש"י, והוא מכוון מאד אל הדרוש אשר אנחנו בו, כי להיות שלא כוונו אליו ית', הרי הוא כאלו מלאו השלחנות קיא צואה וכו'. אמנם כאשר ישבו שלשה, ויאמרו עליו דברי תורה, ותהיה כונתם לעבודתו ית' באכילה ההיא, הנה השכינה כב יכול משתתפת עמהם, והוא כאילו אכלו משלחנו ית', שנאמר ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה', כי כאשר תהיה הכונה הנכונה והשלמה מצויה בשלחן, הנה השלחן ההוא הוא לפניו ית' תמיד לזכרון, כי הוא נמצא שם כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:4:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:4:1)

ונסמך לזה מאמר רבי חנניא בן חכינאי, שביאר כל הדרוש כלו, והוא, כי בהיות האדם במקום הראוי להתבודדות, ולכוין אליו ית', ועם כל זה הוא מפנה לבו לדברים בטלים, ולתכליות בלא הועיל, הנה איש כזה מתחייב בנפשו, שהוא ממית את נפשו, ומונע אותה מהשגת השלמות, והוא בלתי חפץ בו בשום צד. והוא אומרו **הנעור בלילה וכו'**, ירצה, הנעור בלילה, שהוא זמן נאות אל ההתבודדות, וכן **המהלך בדרך יחידי**, שאין דבר יטרידהו וימנעהו מהתבודד ומלכוין בענינים האלהיים, ובמעשיו הנפלאים ית' שמו, ועכ"ז הוא מפנה לבו לכתחלה לבטלה, הנה איש כזה **מתחייב בנפשו**, בלי ספק שהוא ממית נפשו להחיות גופו, והוא מהנחשבים מתים בחייהם, שהם כת הרשעים כנזכר, כי מי שיהיה לבו לשמים, כאשר יהיה לו עת הפנאי, יעיין תמיד במה שהוא עבודתו ית', ומי שלא יעשה זה, הנה זהו אות ומופת לבלתי היותו חפץ בשלמות בשום צד, כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:5:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:5:1)

**והוא מה שקיים עוד רבי נחוניא בן הקנה, באומרו שכל המקבל עליו עול תורה, והוא חפץ בתורתו ית', אין צריך שיתנו עליו עול מלכות למונעו מהחטא, כמאמר רבי חנניה סגן הכהנים, ולא עול דרך ארץ, שהם מעלות המדות אשר רמזו אותם השלמים, עקביא בן מהללאל ורבים שלמים הבאים אחריו, כמו שביארנו בדברי רבינו הקדוש.** וז"א מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כלומר, שלא יצטרך אליהם. אמנם איש כזה שזכר רבי חנינא בן חכינאי, שאינו חפץ בלמוד והעיון והכוונה לעבודתו ית', שהוא בכלל הפורק ממנו עול התורה המישרת אותו אל השלמות, הנה לאיש כזה נותנין עליו עול המלכות וענשם, ועול דרך ארץ, והם המישירים את האנשים והמונעים אותם מחטוא, במוסרים ותוכחות, והם השלמים אשר בכל דור ודור, המדריכים את האנשים לנחותם דרך השלמות, השם נפשם בחיים הנצחיים כנזכר, אולי יזכרו וישובו אל ה', כי היראה מהעונש מפאת המלכות, והרגל המדות הטובות שהם דרך ארץ, כמו שזכרנו, יהיו סבת שלמותו ורוממותו על זולתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:6:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:6:1)

**רבי חלפתא איש כפר חנניא אומר עשרה שיושבין ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניהם וכו'.** הנה מאמר השלם הזה, הושם לקיום כל הנאמר לעיל, בשהעסק בתורה הוא הדרך הנכון להתרחק מכל דבר רע, ולהתקרב אל הטוב, במה שהוא טוב, אשר בו יושג השלמות, שהוא הדבקות בו ית', והאהבה אליו, כמו שהוכחנו בפרק הקודם לזה. ועל כן רצה להוכיח שבכל מספר מאנשים שימצאו יחד, והם עוסקים בתורה, תמצא השכינה שרויה ביניהם, כלומר, שהם דבקים בו ית', כי מצד היותם עוסקים בתורה, הם נשמרים מכל דבר רע, ובכן הם מתבודדים ומעיינים בדברים האלהיים, כי התורה כלה היא אלהית, ובהיותם עוסקים ומעיינים בה, בהיותה היא אלהית, בהתאחדות השכל והמשכיל והמושכל, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל בפרק סח מהחלק הראשון מספרו הנכבד, ואנחנו הארכנו בביאורו במקומות רבים, וביחוד בביאורנו על ספר הכוונות לאבוחמד באלהיות. נמצא שבהיות האדם עוסק בתורה, השכינה שרויה עמו, שמתאחד עם השכינה בהיותו מעיין בה כנז'. וזהו המכוון בכל מקום, שנאמר שהעוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:6:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:6:2)

והנה זה השלם רצה לכלול כל המספרים, כי הנה לקח האחד, אשר עם היות שאיננו מספר, הוא יסוד כל מספר, כמו שפי' הראב"ע ז"ל בפרשת ואלה שמות כו'. ולקח מספר השנים, שהוא הראשון מהזוגים, ולקח הג' שהוא הראשון מהנפרדים, ולקח הה', שהוא המורכב מהשנים הנזכרים, ולקח העשרה שהוא כל המספר, כי כל מספר למעלה מעשרה איננו זולת העשרה, כי העשרה כולל כל מספר לאין תכלית, כמו שפירש הראב"ע ז"ל שם, על כן התחיל מלמעלה למטה, ואמר, שעשרה שיושבין ועוסקים בתורה השכינה שרויה ביניהם, כי התורה עצמה היא השכינה, ובהיותם הם עוסקים בה, הרי היא שרויה ביניהם, שמתאחדים בה כנז', והביא ראיה מפסוק אלהים נצב בעדת אל, כי העדה היא ממספר אנשים היותר גדול שבמספרים, שהוא העשרה, ונקראת עדת אל, כשהשכינה שרויה ביניהם. ואמר הכתוב שהאלהים ית' עצמו הוא נצב בעדה, כשיצדק בה שם עדת אל, שהוא כשהשכינה שרויה ביניהם, כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:6:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:6:3)

ואמר ומנין שאפילו חמשה, שהוא חצי המספר כלו, והוא המורכב מהראשון שבזוגים והראשון שבנפרדים, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה, והוא מה שאוגד אדם בידו בה' אצבעותיו, כמו שפי' הרמב"ם ז"ל, וקראה אגודתו מיוחדת לו, שהורה היותו הוא ית' שרוי בתוך האגודה על הארץ, וזה לא יתכן רק בחמשה בני אדם שהם בארץ, כי אין בעולם השפל נמצא שימצא בו השם ית', ושייוחד וייוחס אליו ית', רק האדם מפאת שכלו ונפשו העולה היא למעלה, על כן הביא ראיה מוכרחת מפסוק ואגודתו, שאגודה היא חמשה כנז', ובמה שקרא אותה אגודתו, לא יתכן רק בחמשה בני אדם שלמים, כי לא יקראו אגודתו רק מצד היותו הוא ית' אגוד בתוכם, כאלו הם בתוך ידו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:6:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:6:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:6:4)

ואחר אשר הוכיח היותו נמצא במורכב משני מיני המספרים הנזכרים, הוכיח איך הוא נמצא גם כן בראשון מהנפרדים לבדו, וז"א ומנין שאפילו שלשה, שנאמ' בקרב אלהים ישפוט, וזה כי אלהים הם שלשה, שסתם דיינים הם שלשה, ואמר שהוא ישפוט בקרב השלשה דיינים הנז', להיותן דנין דין תורה, הרי שלהיותם עוסקי' בתורה, כי המשפט לאלהים הוא, על כן נאמר שהשם ית' ישפוט בקרבם, שהוא שרוי עמהם כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:6:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:6:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:6:5)

ואחר שהוכיח הדבר בראש הנפרדים, הוכיח גם כן בראש הזוגים, כאמור, והוא אומ' ומנין שאפי' שנים, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע כו', כי באומ' שנדברו איש אל רעהו, הנה למדנו מאיש אל רעהו שהם שנים, ומאומרו נדברו ולא אמר דברו משמע שנדברו מהשם ית', שהיה שרוי ביניהם, כמו שפירשנו במאמר ר' חנניא בן תרדיון, ועל כן לא הביא רק עד איש אל רעהו, להורות שראייתו היתה ממלת נדברו, היות השכינה שרויה ביניהם, ומאיש אל רעהו היותה בשנים וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:6:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:6:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:6:6)

והוכיח עוד, שאפילו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכו', שהכונה בכל מקום שיושב ועוסק בתורה, שהיא שמותיו של הקב"ה השי"ת הוא דבק עמו, וכשבא לטהר מסייע לו, עד שיצדק באמת שהוא ית' מזכיר להם את שמו, כשהם עוסקים בתורה, להיותו הוא מסייע אותם לשיעסקו בה, כי אינו רוצה השם ית' רק שתבוא ההתחלה והרצון מהם, והוא יישר אורחותם לנחותם הדרך, דרכה של תורה, על כן אמר שבכל מקום אשר יזכיר השם ית' את שמו, שיזכרוהו העוסקים בתורתו שהיא שמותיו כאמור, יבוא השם ית' להמצא שם, ובאומרו אבא אליך וברכתיך, בלשון יחיד, הורה שאפילו שיהיה אחד, יבא אליו השם ית' וימצא עמו, כאמור, והיא הוכחה אמיתית ומוכרחת בלי ספק. ונתבאר בכל דבריו אלה אמיתת הדרוש, בשהכוונה המכוונת אליו ית', שהיא נקנית באמצעות העסק בתורה, היא המרחקת האדם מן העבירה, והמקרבת אותו לידי זכות, לאור באור החיים הנצחיים.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:1)

**רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר וכו'.** הנה השלם הזה סתם וחתם כללות הדרוש, אשר ביארו השלמים הקודמים, בשהעסק בתורה ובכלל העיון בדברים האלהיים והרצון השלם בהם, הוא הוא המשרה את השכינה באדם, על כן סתם וחתם דבר דרך כללות במלות קצרות, באומרו תן לו משלו וכו', שהרצון בו, תן לו לשם ית' תמיד מהדבר המיוחד לו, שהוא העיון בו, ובתאריו ובמעשיו, ובכלל בדברים האלהיים, כי זהו הדבר המיוחד לו. ולהיות שאפשר שיאמר האדם שיותר טוב הוא לתת לשם ית' מהדבר המיוחד לאדם, שאז ידבק בו שם נתינה שנותן מה שהוא שלו, אך במה שיתן לשם ית' הדבר המיוחד לו ית', והוא שלו בעצם וראשונה, אם כן אינו נותן לו דבר, ולא יצדק בו שם נתינה, שהרי לא יאמר נותן, מי שנותן לאחר הדבר שהוא של המקבל, על כן להשיב לזה אמר, שזה לא יתכן לומר בשם ית', כי אפילו שיתן לו האדם הממון, או כל דבר שיראה לפנים שהוא של האדם, הנה הדבר ההוא שהוא שלו, שהרויח הוא אותו, הנה הוא גם הוא שלו ית', ומאחר שהכל שלו, בין הדבר הרוחני הנמצא אצלנו, ובין הדבר הגשמי, כי הוא נתנו לנו, אם כן יותר טוב הוא שנתן לו הדבר היותר מיוחד לו, הנאמר סתם שלו, והוא הדבר הרוחני והשכלי כעיון והעסק בתורה כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:2)

וז"א תן לו משלו כי אתה ושלך שלו, ר"ל, תן לו העיון והעסק בתורה שהוא שלו ביחוד, לפי שאתה בחלק המיוחד שבך, שהוא השכל, עם מה שהוא לך, שהוא הממון וכל דבר גשמי, הכל הוא שלו, כי כן בדוד אצל נדבת הממון נאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, אם כן אחר שהכל שלו, ואין לך דבר מיוחד שתוכל לומר לו שאתה נותן לו משלך, יותר טוב הוא שתתן לו הדבר היותר מיחד לו, שהוא הדברים השכליים, מהגשמיים שהם מיוחדים לך, ולא לו. והוא דקדוק נכון, ומתישב אל הכוונה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:3)

ואפשר שיאמר תן לו הדברים השכליים המיוחדים לו, וביאר איך הדברים השכליים מיוחדים לו, ויקראו שלו יען הצורה שבה האדם אדם בעצם וראשונה, וכן כל הדברים המיוחדים אל הצורה, שהם הדברים השכליים כולם, הם מיוחדים אל השם ית'. וז"א כי אתה ושלך שלו, ר"ל, צורתך שהיא עקר מציאותך, ושלך, שהם הדברים השכליים אשר יקראו שלך ביחוד, מה שאין כן הדברים הגשמיים שאינם שלך, רק של גופך, הם שלו ית', ועל כן ראוי שתתן לו הדבר המיוחד לך, שהם הדברים השכליים, כאמור, והוא ביחוד העסק בתורה, כי זה החלק הוא הנתן לו ית' ביחוד.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:4)

ואפשר שאומרו כי אתה ושלך, רמז לשכל ולמשכיל, ובמלת שלו אל המושכל, וכאילו אמר שהמשכיל והשכל שהוא של האדם, הכל הוא של הדבר המושכל, שהוא השם ית'. והביא ראיה מדוד, שנאמר כי ממך הכל, יר', הכל שהוא הצורה אשר יקרא כל, כי בה הכל, ובה היה מה שהיה, כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בפרק הראשון מספרו הנכבד בשתוף צלם ודמות. וז"א כי ממך הכל, רוצה לומר, הנפש שהיא הכל, היא מושפעת בנו ממך, והנדיבות והנתינה, שהיא מפאת הנפש הרוצה בנתינת הכל, נמשך מידך ומכחך. וז"א ומידך נתנו לך, כלומר, מידך וכחך היתה הנתינה וההתנדבות, שהוא מפאת השכל המעשי כנודע, וזה הוכחה כי הדברים הנמשכים מפאת השכל, הם המיוחדים אליו ית', ועל כן כאשר ישתלם השכל במושכלותיו, אז יהיה דבק בו ית', והוא הדרך המביא אל השלמות האחרון, כמו שהוכיחו השלמים הקודמים אל השלם הזה, אשר על כן סתם וחתם דבר בכללות הדרוש כולו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:5)

**רבי יעקב אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק משנתו, ואומר מה נאה אילן זה, או מה נאה ניר זה וכו'**. אחר אשר הניחו השלמים הקודמים אופן ההנהגה הראויה להכנעת החומר, שלא יטה אחר התאוות הגשמיות כפי טבעו, והיה הכלל העולה מדעת כולם, שהעסק בתורה הוא סבת הכנעת הכח המרגיש בכלל, אשר הוא הנרצה אצל רז"ל באומרם בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין וכו', כי העסק בה תספיק למאוס ברע ולבחור בטוב, במה שהוא טוב, כמו שהוכיחו השלמים הקודמים, מסכים למה שביארנו בהבנת כוונתם, הונחו מאמרי שלשה השלמים האלה, רבי יעקב ורבי דוסתאי ורבי חנינא בן דוסא, שהשנים הראשונים ביארו האות והמופת להפסד המחשבות והכוונה של העוסק בתורה, והוא העוסק בתורה ואינו נעשה העסק קנין בנפשו כלל, כי איש כזה במהרה יסור ממנו. ורבי חנינא בן דוסא ביאר האות לקיום הכוונה והמחשבה הראויה, והוא תלוי בשיהיה העסק בתורה קנין קיים בנפש. והיו לפי זה מאמרי רבי יעקב ורבי דוסתאי מיוחדים להעמידנו על אותות חולאי הנפש, ומאמר רבי חנינא בן דוסא על אותות שמירת הבריאות על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:6)

והנה רבי יעקב אמר, שאלה אשר זכר, והשלמים הקודמים, שבהיותם עוסקים בתורה יתרחקו מהעבירות ומכל דבר רע, וישתדלו בבקשת השלמות, הנה צריך להוסיף עוד תנאי אחד על זה, והוא שיהיה העסק בתורה קנין קיים בנפשם, אך אם לא יהיה קנין דבק בנפש, הרי אלו מתחייבים בנפשם, להפסידה ולהטותה אל התאוות אחר הכחות הגשמיות. ואמר שהאות על שאין הקנין קיים דבק בנפש, הוא, שאם מהלך בדרך אשר היא המקום הראוי אל ההתבודדות, כמו שביאר רבי חנינא בן חכינאי, ועם שאינו מפנה לבו לבטלה, שאם הוא מפנה לבו לבטלה, כבר ביאר רבי חנינא בן חכינאי שמתחייב בנפשו כנזכר, רק ששונה משנתו כראוי, רוצה לומר, שמתבודד ומעיין בתורה כפי הראוי. ובהיותו בתוך עיונו ובתוך משנתו, קודם שיגמור עיון הענין אשר הוא מעיין בו, הוא מפסיק, ומדבר בדברים בטלים, שמסתבך בדמיון שנמשך אחר המוחשים, ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, שהם כולם דברים שהם מובטי החוש, כי החוש לא יהיה מוחשו רק החומר הפרטי, וכן הדמיון לא יהיה מובטו רק הפרטי הנבדל מצד חומרו, שיצדק בו מלת זה, ועל כן אמר, שאומר מה נאה אילן זה, ולא אמר ואומר מה נאה האילן, שיהיה נשמע שהיה מעיין בו מצד כללותו, שהוא מצד צורתו העצמית כנודע, ובאופן זה יהיה זה מובט השכל העיוני, ויהיה מושכל, ולא יהיה מוחש. אך באומרו מה נאה אילן זה, הוא מצד חומרו, כי לא יאמר פלוני זה, רק מצד חומרו המבדילו מדבר אחר, ועושה אותו פרטי כנודע. וכן בשאומר מה נאה ניר זה, שהוא מעשה הערוגות הנעשים בשדות, ורואים אותם עוברי דרכים, שכל זה נמשך מפאת הדמיון אשר ידמה, במה שיהיו מוחשי החושים, הנה איש כזה לא יהיה קיים במה שישכיל, כי לא נעשה העיון וההשכלה קנין קיים בנפש, כי אם היה כן, לא היה כח בדמיון להפסיק פועל השכל בהיותו משכיל.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:7)

וזה אות נפלא מאד, למי שאין עיונו בדברי תורה קנין קיים בנפשו, כי האיש העוסק בתורה בכונה נכונה כראוי, עד ששב העסק בה קנין קיים ושלם בנפשו, כשיתחיל לעיין בדרוש מדרושי התורה, לא יפסיק בתוך הדרוש מעצמו בלתי מונע מחוץ, והיה נטרד בצורות הדמיונות, על כן אמר שכאשר יקרה שבהיותו שונה משנתו הוא מפסיק מאיליו, ואין ההפסק במחשבה לבד, כי כבר יקרה כשגגה שיוצאה שתשתתף מחשבה מה בתוך העיון, אך לא תתחזק כל כך, עד שיביא לאדם לומר בפה מה שעבר במחשבתו, אך כאשר תעבור המחשבה אל הדבור, שיהיה ההפסק כל כך חזק בפועל עד שיאמר בפה מה שחשב בהפסק משנתו, הנה איש כזה הוא מתחייב בנפשו. על כן אמר ומפסיק משנתו ואומר, רוצה לומר, שמפסיק משנתו במה שמפנה לבו בדבר אחר, ולא די זה, אלא שאומר אותו בפיו ובשפתיו מה נאה אילן זה, והוא המוחש הפרטי כאמור, והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:7:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:7:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:7:8)

ואמר **כאלו** הוא מתחייב בנפשו, ולא אמר הרי זה מתחייב בנפשו כרבי חנינא בן חכינאי, להיות שרבי חנינא בן חכינאי דבר באיש אשר היה לו המקום והזמן הנאות אל ההתבודדות, ולא די שאינו מתבודד ומעיין בדברי תורה, אלא שמפנה לבו לבטלה, ועל כן אמר שזה כבר נתחייב בנפשו, במה ששם שלמות שכלו בדברים בטלים, אך זה שדבר בו רבי יעקב, הוא המתבודד ומעיין בהיותו מהלך בדרך, אלא שמפסיק עיונו והתבודדותו. והנה זה אינו מתחייב בנפשו, שאין לו קנין הרע כראשון, רק העדר הקנין הטוב, ועל כן אמר שהוא כאלו מתחייב בנפשו, כי זה יביאהו בעתיד לשיהיה מתחייב בנפשו, כי בהעדר הקנין הטוב והפסדו, יתחייב בהמשך זמן מעט הקנין הרע, אשר הוא יותר טבעי אל החומר, והוא משתוקק אליו בטבע, כמו שאמר השם ית' לקין הלא אם תטיב שאת וכו', שביאר לו בזה בחירתו והיותו יכול למשול על היצר הרע, הנקרא בשם חטאת שם, ואמר ואליך תשוקתו, שהוא משתוקק להמשיך האדם אליו, אך אם ירצה האדם ימשול בו בכח שכלו, וז"א ואתה תמשול בו. ועל כן גזר פה שמעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו. הנה זה העולה לפי דעתינו מדוייק בהבנת כוונת רבי יעקב, ונכון הוא.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:8:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:8:1)

אמנם ר' דוסתאי לבו ראה, שלא תפסד מעלת תהלת העוסק בתורה, במה שיקרה לו לפעמים שיהיה נמשך אחר הדמיון, כי להיות הדמיון מסתבך בשכל לפעמים יקרה זה לעומק העיון, כי בהיותו המעיין מתבודד בחוזק, יתחזק הדמיון, כמו שיקרה בשינה בעניין החלום, כמו שהרחבתי הביאור בזה בספר מהות השינה והחלומות, אשר חברתי לדרישת בקשת האדון דון יוסף נשיא יר"ה, יבוקש שם.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:8:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:8:2)

אשר על כן אמר הוא, שהאות הנכון על הפסד המעלה והקנין, הוא, השוכח דבר אחד מהדרוש אשר הוא מעיין בו, וזהו הנרמז במלת משנתו, והוא דקדוק אמיתי, והוא בתנאי אחר שלא תהיה שכחתו זאת מצד היותו מעמיק מאד בעיונו בדרוש ההוא, כי לפעמים יקרה, שבהיותו מעמיק המעיין מאד בדרוש מה, ישכח חלק רב ממה שהיה מעיין בו. והניח התנאי הזה, להודיע, כי על כן לא בחר הוא, באות אשר הניח ר' יעקב, כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:8:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:8:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:8:3)

וז"א **ר' דוסתאי בר' ינאי בשם ר' מאיר אומר כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו**, על הדרך שפירשנוהו בדברי רבי יעקב, כי הכל אחד, והוא מבואר בראיה שהביא, שאמר הכתוב רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, כי במה שתלה השמירה בנפש בשכחת דברי תורה, נראה ששמירת הנפש וקיומה, תלוי בהעדר השכחה בדבר מן הדברים אשר באו בתורה, והפסד הנפש יתחייב מהשכחה, כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:8:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:8:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:8:4)

וביאר התנאי הנז' באומ' יכול אפילו תקפה עליו משנתו, יר', יכול שיהיה זה כמו שאמר רבי יעקב, שאפילו שיקרה זה מצד עומק העיון ותקפו, כמו שחשב ר' יעקב, אחר שלא התנה תנאי זה, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך, כי על כן הוסיף הכתוב ופן יסורו מלבבך לרמוז שהפסד הנפש תתחייב משכחת דברי תורה שהוא מעיין בהם, כשיהיה זה בכונה מכוונת שישב ויסירם מלבו, כי בזה יורה היות עיונו בלתי קיים בנפשו, וזה יהיה סבה שיפסד מהרה כמדובר, וז"א הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:9:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:9:1)

**רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת וכו'.** עם שאני הרחבתי הביאור בפירוש המשנה הזאת בספר פני משה מאמר ח' סימן י"א, הנה עתה אבאר אותה, מסכים אל כוונתנו פה בקשר המשניות, כאשר יעדנו לעשות בכל ביארנו זה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:9:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:9:2)

ואומר כי אחר אשר הונחו מאמרי השלמים רבי יעקב ורבי דוסתאי, אשר שמו אותותם אותות להפסד מעלת גדולת העסק בתורה, והעדר קיום הקנין בנפש, כאשר ביארנו, הונח מאמר ר' חנינא בן דוסא, אשר בא בו האות והמופת לקיום הקנין הנז', דבק בנפש העוסק בתורה. ולהבין כונתו על נכון צריך לידע שהגזרה הראשונה היא עיקר כונתו, והוא מאמר פוסק וגילוי דעתו בקיום הקנין בחכמה דבק בנפש, לעולם לא יפסד. והגזרה השנית היא אות על אמות הראשונה, והשלישית היא אות על השנית, באופן ששתי הגזרות האחרונות, הם קיום הגזרה הראשונה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:9:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:9:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:9:3)

וזה כי הוא הניח ההנחה אשר נתאמתה אצלו, והיא הגזרה הראשונה אשר גזר, שכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וההפך להפך, וכוונתו בזה, שענין קנין הירא חטא הוא, שירא תמיד פן יהיה נכשל בחטא, ואינו בוטח בעצמו שלא יכשל, רק מפחד תמיד, ובכן יהיה מחפש תמיד ומעיין בתורה, לדעת להשמר מהחטא, והדבר הזה יביאהו לעסוק בתורה תמיד, ולהפליג השקידה על הלמוד, להיות שהחטא ימצא בכל פרטי מעשי האדם, ולא ימלט ממנו אם לא ידע ממה ראוי להזהר, ולא יעלה זה בידו רק אחר שקידה רבה בעסק התורה והתלמוד, כי הפרטיים המתחדשים, אשר יהיה אפשר החטא בהם, ושצריך ידיעה ותלמוד רב להשמר מהם, הם בלתי בעלי תכלית, אשר על כן יתחייב בלי ספק שהירא מהחטא ישתדל בכל עוז לדעת חכמת התורה, כללותיה ופרטיה ופרטי פרטיה, כדי שידע להשמר מן הטעות והחטא כאמור, ובכן תתקיים חכמתו עליו בלי ספק, כי יראת החטא יכריחהו להתמיד בה, וההתמדה בה תחייב קיום קנין החכמה בנפש כנודע.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:9:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:9:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:9:4)

על כן אמר באמת ובתמים, שכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וביאר הדבר בהפכו, באומרו וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, ואין זה מתחייב מהראשון, שאפשר שתתקיים החכמה בקדימת היראת חטא, ואפשר שתתקיים בקדימת דבר אחר, אף שלא תהיה יראת החטא, שאינו נמנע שתתקיים בהרבה דרכים, זולת קדימת היראת חטא, שאם היה אומר אין החכמה מתקיימת אלא בקדימת היראת חטא, היה שולל הכל. אך באומרו שבקדימת היראת חטא תתקיים החכמה, לא שלל בזה שאם לא תקדם היראת חטא לא תתקיים החכמה, על כן הוצרך לומר בכולם חיוב ושלילה. ואמר שאם אין היראת חטא קודמת לחכמתו, רק חכמתו קודמת ליראת חטא, לא תתקיים בשום צד, והטעם בזה הוא מבואר, כי האדם בטבע בהתחלת למידת החכמה הוא קשה אצלו, כמו שאמר ארסטו שהמעלה היא מושגת בקושי גדול, והטעם מבואר, כי קודם שיתענג האדם במה שישכיל מהחכמה, עמל היא בעיניו, וכל הכחות הגשמיות יתנועעו בכובד אל הלמוד הפך רצונם, יען אינם מתענגים בזה, אשר על כן, להניע הרצון, צריך שיהיה השכל מניעו לסבה חזקה, ולהיות היראת חטא סבה חזקה מאד לבקש החכמה ולהתמיד בה תמיד, כמו שהוכחנו, על כן גזר אומר שאם אין שם יראת חטא, לא תספיק שום סבה אחרת להתמיד בחכמה כדי שתעשה קנין קיים בנפש, כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:9:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:9:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:9:5)

ולהיות שהיראת חטא וכל חלקיה הם דברים שבלב, ובני אדם לא יוכלו לראות אם הוא ירא חטא, כי האדם יראה לעינים, על כן הוא בעצמו היה אומר, שהאות על שיראת חטאו תקדם לחכמתו היות מעשיו מרובין מחכמתו, כי היא הוראה שהוא ירא חטא, ומצד היראת חטא שהוא הקודם אצלו הוא מבקש החכמה. ובהיות החכמה נדרשת מאתו לבלתי יהיה נכשל בחטא, היה העיקר אצלו פעולת המעשים, ויהיו בלי ספק מרובים מחכמתו, שהכוונה ברבוי הזה, הפלגת השקידה בהם והזריזות בעשייתם יותר מבחכמה, כי רבוי המעשים על החכמה בכמות לא יתכן, בהיותם שני מינים מתחלפים כנודע.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:9:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:9:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:9:6)

אך כשאנו רואים שהוא עושה יותר עיקר מהחכמה, ואינו מתבטל מתלמודו לעשות מעשה טוב שיבוא לידו, הנה בזה יאמר בו שחכמתו מרובה ממעשיו, וזאת היא הוראה בלי ספק שחכמתו קדמה ליראת חטאו, ושהוא ירא חטא במקרה נמשך מהחכמה ולא בעצם וראשונה, ובכן לא תתקיים חכמתו, כי יתרשל בלמידתה, יען הכחות הגשמיות יגעים בשקידה בה, להיות הפך טבעם ורצונם, וכשאין כח ההכרח מניע אותו להתמיד בחכמה כמו שהוא בקדימת היראת חטא כאמור, תפסק ההתמדה ותשכח החכמה באורך הימים, ולא יהיה הקנין קיים בנפש כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:1)

ולהיות שגם זה לא יהיה נקל להודיע לבני אדם, אם מעשיו מרובין מחכמתו או אם חכמתו מרובה ממעשיו, יען אפשר שהאדם בהצנע לכת יעשה מעשיו הטובים בבורחו מהיהירות, והוא ענו ושפל רוח, ולפעמים יקרה גם כן שיעסוק תמיד בתורה לקיים מצות והגית בו יומם ולילה לאהבה את ה' אלהיו, אשר לפי זה יקרה גם העסק בתורה והעיון מצוה ומעשה רב, ויצדק בו שבעיונו עצמו מעשיו מרובים מחכמתו למבינים שלמות השכל המעשי.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:2)

על כן ביאר אות אחר מפורסם לכל, שיודע בו לבני אדם אם מעשיו מרובין מחכמתו, בשאם רוח הבריות נוחה הימנו ישפוט השופט בצדק שמעשיו מרובין מחכמתו בלי ספק, כי הקבוץ המדיני יאהבו זה את זה מצד הפעולות, כי מהם יודעו הכחות כנודע, ומה גם החלק ההמוני, שהם הרבים, לא תתקרר דעתם רק ברבוי המעשים, ואם יחסר האיש החכם מעשות מעשה אחד שיבוא לידו כראוי, אף אם יעשה מעשים טובים רבים, יפטירו בשפה יניעו ראש כנגדו תמיד להטיל בו חסרון המעשה ההוא, ולא תזכרנה הראשונות כמים עברו, אשר על כן כל שרוח הבריות נוחה הימנו, הנה רוח המקום ית' שמו שרוצה שתהיה חכמתו מתקיימת נוחה הימנו, וזה אות שמעשיו מרובין מחכמתו, יען ברבוי המעשים תתקיים החכמה בשלם, כמו שהוכחנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:3)

אמנם כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, שזה הוראה שחסר מהמעשה הצריך להשלמתו, ועשה מהחכמה עקר והמעשה טפל, הנה איש כזה אין חכמתו מתקיימת, ועל כן אין רוח המקום נוחה הימנו, ובזה הדרך והאופן תתישב כוונתו על נכון וזולתו שוא ותפל, לפי שאם נאמר שהם שלש גזרות מתחלפות יהיו סותרות זו לזו בהכרח, כי הנחת הנמשך יוליד סתירת הקודם, כי אחר הנחת שכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, איך יתכן שמי שמעשיו יהיו מרובין מחכמתו יספיק לשתהיה חכמתו מתקיימת, אם חכמתו קדמה ליראת חטאו שהוא סותר הקודם, וזה פשוט.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:4)

ואם באנו לישב דברי ר' חנינא בן דוסא כפי המובן משטחיות דבריו, שהם שלש גזרות שונות, ושלא תתחייב סתירה בהם כלל, נאמר שבהתרת ספק אחר כפי הלשון אשר נצטערתי בו כל ימי יתישב הכל על נכון. והוא שהיל"ל כל שיראתו מהחטא קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראתו מהחטא אין חכמתו מתקיימת, שהכנוי לו היה ראוי שיהיה ביראה מהחטא, ולא בחטא עצמו, כי איך ייוחד החטא לו, אם עדיין לא יצא אל המציאות, והוא ירא ממנו, ומשתדל שלא יבוא לעולם. אשר על כן אומר אני, שיראת חטאו הוא צודק על מי שחטא כבר, שהיה חוטא, והיה ירא מאד שלא ישוב לכסלה ולחטאו הראשון, כמו שיקרה במי שהוא נשוך הנחש, שכאשר יראה הנחש אפילו בחלום, ירא ממנו, כן מי שקדם לחכמתו יראת החטא, שחטא ושב בתשובה, ואחר התשובה הוא ירא מאד פן ישוב לחטאו, ולומד החכמה פן יקרהו שנית, כמו שקרה לו בחטאו, ואחר החכמה לא ירא עוד, הנה זאת החכמה היא המתקיימת, אמנם מי שקדמה לו חכמתו, ולא הספיק לו חכמתו לשומרו מן החטא, רק חטא אחר החכמה, ולא עוד אלא שהוא ירא עדיין לשוב לחטאו, הנה חכמתו זאת לא תתקיים, אחר שלא הספיקה לשומרו מן החטא, ועדיין הוא ירא פן ישוב אליו, שכל זה הוראה שאין החכמה בו קנין קיים בנפשו, וששכלו אינו גובר על חומרו להכניעו שלא ירא עוד מהחטא, וז"א וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:5)

ולהיות שכאשר לא יהיה שם חטא שקדם ולא יראת חטאו, לא יודע אם חכמתו מתקיימת או לא, על כן אמר גזרה אחרת, והיא, שכאשר ראינו שמעשיו מרובין מחכמתו, על הדרך שפירשנו, הנה אז נשפוט בצדק שחכמתו מתקיימת, אמנם כשחכמתו מרובה ממעשיו, שהיא הוראה שאינו לומד לשם שמים, אין חכמתו מתקיימת, והוא משפט ישר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:6)

ואמר גזרה שלישית, אשר בה יודע גם כן איזהו מאושר ושלם, והיא גזרה יותר כוללת, שכל שרוח הבריות נוחה הימנו, הנה הוא שלם בכל השלמיות בחכמה וביראת חטא ובכל אופני מיני השלמות, יען הבריות אינן מוחלין המומין אשר יראו באחרים, ומאחר שרוח הבריות כולם נוחה הימנו, אין ספק על שלמותו, אשר על כן יודע באמת שרוח המקום נוחה הימנו, והיא גזרה כוללת מתהפכת, ושני צדדיה אמתיים מהטעם הנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:7)

רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת הילדים וכו'. להיות שהונח במה שקדם, מה שראוי שיודע באותות קיום הקנין והפסדו, הונחו פה שני מאמרי השלמים האלה, הלא הם רבי דוסא בן הרכינס ורבי אלעזר המודעי, אשר ביארו יותר בפרטות הדברים המפסידים הקנינים הטובים והמעלות כולם, והיה ההפרש ביניהם, כי זה השלם, רבי דוסא בן הרכינס, ביאר הדברים המפסידים המעלות המדותיות והמעשים טובים ובכלל שלמות השכל המעשי. ור' אלעזר המודעי ביאר הדברים המפסידים המעלות השכליות, ובכלל שלמות השכל העיוני, אשר על כן זה השלם זכר ד' דברים המפסידים שלמות המעשים, ואמר שהם מוציאין את האדם מן העולם, יען הם סבת הפסד המעלות המדותיות, וההפסד הזה יהיה סבת היות האדם נוטה אחר התאוות, בהפסד הקנינים הטובים בנפש, ונטייתו אחר התאוות, תהיה סבת הפסדו וצאתו מהרה מן העולם.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:8)

אמנם רבי אלעזר המודעי, להיות שלבו ראה שהה' דברים אשר זכר, הם המפסידים השכל העיוני מצד אמונות כוזבות נוצצות בו, המפסידות את הנפש, על כן אמר שהעושה הדברים ההם אין לו חלק לעולם הבא, והוא עולם הנשמות, כמו שפי' הרמב"ם ז"ל, יען שלמות הנפש היא המביאה לאדם לחיי העולם הבא, וכשתפסד הנפש, ומה גם באמונות רעות, הנה היא נכרתת מהשגת התענוג הרוחני המושג מפאת המושכלות האמתיות המושגות בעה"ז, כמו שהרחיב הרמב"ם ז"ל דעתו בזה, ואני הארכתי בו באגרת תחיית המתים אשר חברתי לדרישת החכם כמה"ר דוד זלה"ה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:9)

והנה הד' דברים אשר זכר ר' דוסא שמוציאין את האדם מן העולם, הטעם מבואר בכל אחד מהם, כי הנה שינה של שחרית הוא מבואר, להיות שהעת היותר נאות אל הפעולות הוא כמו השחר עלה, כי אז נגמר העכול האחרון מהמאכל, והגוף יותר מוכן אז ונאות אל הפעולות מכל שאר שעות היום, ומה גם בהיות אז זמן קריאת שמע של שחרית, ועל כן מי שהוא ישן בעת ההיא היותר נאותה אל הפעולות הטובות והעיון וקריאת שמע ותפלה של שחרית, הנה הוא הוראה שמתרשל מהשגת השלמות, ושהוא נפתה מתאוות החומר המאוה אל השינה בעת ההיא, ואינו יכול לכבוש את יצרו לקום ממטתו, וכאשר יגבר עליו יצרו על זה, יגבר עליו גם בשאר התאוות הגשמיות, על כן אמר ששינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם, כי נמצא היותו בלתי כובש את יצרו, ובזה יפסדו המעשים כולם, ע"ד שאמרו רז"ל על פסוק הוי מושכי העון בחבלי השוא וכו', אמר רבי אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה וכו', והוא הנרמז מהם ז"ל בפ"ה במסכת סוכה שאמרו דרש רבי יהודה ברבי אלעאי לעתיד לבוא מביא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים וכו', שאומר שנדמה לרשעים כחוט השערה, הוא היות התחלת הרע תמיד כחוט השערה, בתת ליצר הרע מקום שיתגבר ויתחדש בכל יום תמיד, עד שנעשה כעבות העגלה, והוא משל נפלא, והארכנו בדרוש הזה בביאורנו על מגלת אסתר, ובמאמר השלישי מספר פני משה סימן ד' בביאור מאמרים רבים לרז"ל מסכימים אל הכוונה הזאת.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:10
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:10)

והטעם הזה בעצמו הוא ביין של צהרים, כי הצהרים כפי השכל הישר הוא בלתי נאות לשתיית היין, כי היין חם מאד, והצהרים הוא זמן חום היום, ובשתיית היין בזמן החום הוא כמוסיף אש על אש בעצים יבשים, ומי שאינו כובש את יצרו בזה, בהיות טעם היזקו ברור ומפורסם לשכל, ואין השכל יכול להתגבר על היצר הרע בזה, ויהיה מנוצח מתאותו אל שתיית היין, הנה זה מוציא אותו מן העולם, שאחר זה יתאוה לדבר יותר רע, עד שישוב כעבות העגלה, כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:10:11
[Pirkei Moshe on Avot 3:10:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:10:11)

וכן הוא הענין בנמשך אחר שיחת הילדים, שאין השכל סובל שיפסיד השלם זמנו בדבור של הבאי, כמו שהוא שיחת הילדים, שאין בה תועלת כלל לנפש, יען אין בדבריהם ממש, ודבור שכלי שלם כלל, וכן דבור עמי הארץ כשיושבים בבתי כנסיות, שהם עושים שתים רעות, כי במקום שהיה ראוי לדבר דברי תורה, הם מדברים דברי הבאי. ועל כן אמר שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, הנה שתים אלה מוציאין את האדם המתענג מהם מן העולם, כי אין התענוג בהם רק מפאת תאוה גשמית ותענוג חומרי, כי אין בדבריהם מושכל כלל, וכאשר לא ישתרר שכל האדם על יצרו, לבלתי יהגה משתים אלה, הנה יצרו יתגבר עליו ביותר מאלה, ויפסד לגמרי, ויטה בכל אות נפשו אחר התאוות הגשמיות, ובכן נתבארה הבנת כונת רבי דוסא על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:11:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:11:1)

**רבי אליעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדים, והמפר בריתו של אברהם אבינו וכו'.** הנה השלם הזה זכר חמשה דברים המפסידים המחשבות והדעות האמתיות, והם כלם דברים שמורים על הפסד כללות הדעות בתורתנו, ושהוא כופר בעקר יקר תפארת התורה והקבלה האמיתית.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:11:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:11:2)

הראשון הוא **המחלל את הקדשים**, כי האיש המחלל את הקדשים אשר צותה עליהם התורה כקרבנות ושאר קדשי שמים, הנה הוא חושב בלי ספק שלא באה המצוה עליהם רק לכוונה שניה, ושהמחלל אותם לא הפסיד הכונה האלהית, והנה איש כזה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, רק שמבקש טעם לגנאי לעבור על שרשי האמונות אשר טעמם נעלם ממנו, אין לו חלק לעולם הבא, כי בהיות זה דבר שאין ראוי לשנות ולחלל חלילה אפילו כחוט השערה, וזה מיקל בהם במחשבות נפסדות, ואומר על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין, הנה זה יקרא מין, ואין ראוי שיהיה לו חלק לעולם הבא, אשר נתיחד לשלומי הדעות האמתיות מקיימי תורתינו הקדושה בכל פרטיה, והקבלה האמיתית שבאה עליה איש מפי איש.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:11:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:11:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:11:3)

הב' הוא **המחלל את המועדים**, כי איש כזה אין ספק אלא שרוח מינות נוצצה בו, בחושבו שהמועדים אשר צוה ה' לשמור אותם לזכרון נפלאותיו וחסדיו נכתב כן, אע"פ שלא היו מעולם, כדי שיראו מלפניו ית', כמו שחשבו הכופרים האפיקורוסים האומרים שאין התורה מן השמים, רק שהמציאה איש מהאישים לנחותינו הדרך הישרה שיבור לו האדם, ושהמציא לנו זכרון ניסים ונפלאות כדי שנירא מהעונש, ועל כן מי שמבזה את המועדים, שהוא מראה בזה היותו מספק באמתת התורה, הנה איש כזה אין לו חלק לעולם הבא, שיצא מכלל ישראל, אשר באמונת התורה והקבלה האמיתית בה כל חיי רוחנו ונשמתינו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:11:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:11:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:11:4)

והטעם הזה עצמו הוא ב**מפר בריתו של אברהם אבינו**, אשר הוא המבדילנו משאר האומות, כי צאצאיו חתם באות ברית קדש אשר שם בבשרנו, וזה המפר בברית מילה, הוא החושב שאין הבדל בין האיש הישראלי לשאר אישי המין, והרי הוא בזה גם כן כאומר שאין תורה מן השמים, שאינו חושב שנתיחדה תורתו לאומה הנבחרת מאתו ית'. והוא הטעם עצמו במגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ופי' הרמב"ם ז"ל שהוא העובר על מצות התורה בפרהסיא, שהוא באמת כאומר לכל שאין לסמוך על מצוות התורה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:11:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:11:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:11:5)

ואף אם יהיה כמשפטו שמפרש התורה שלא כהלכה, שאינו מאמין בתורה שבעל פה, הנה הוא מין וכופר, ואין לו חלק לעולם הבא, ויהיו לפי זה השלשה הראשונים, והם המחללים את הקדשים, והמבזים את המועדים, והמפרים בריתו של אברהם אבינו כופרים תורה שבכתב, והמגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ערוכה בכל ושמורה על פי קבלתינו כופרים תורה שבעל פה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:11:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:11:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:11:6)

ואמנם המלבין פני חבירו ברבים הנה הוא כופר בכמה עקרים, מלבד היותו כופר בתורה, כי הוא ידע שהוא שופך דמים, דאזיל סומקא וכו' כמו שדרשו רז"ל על פסוק שופך דם האדם באדם כו', והוא שונא לו, הפך מה שצותה התורה, ובעשותו זה בפני רבים בפרהסיא, הוא כופר בהשגחתו ית' ובידיעתו, שחושב בלי ספק בלבו האכזר מי יודעני ומי רואני, וכופר בשכר ועונש, שאם היה מאמין שיש מעניש על העושה דבר רע כזה לחבירו, שהוא כהורג את הנפש כאמור, לא היה עושה זה. אשר על כן נסמך הדבר החמישי הזה שהוא קשה מכלם, כי כל המאוחר בלשון המשנה הוא יותר רע ויותר קשה, אחר ההשקפה הצרופה והבחינה הנאמנה. והיה הכלל העולה בכונת התנא, שכל העושה דבר תגלה ותראה ממנו כונתו הרעה, והיותו כופר בתורה ונפסד המחשבות, אין לו חלק ונחלה כלל לעולם הבא כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:1)

**רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת כו'.** אחר אשה הונחו הדרכים הנאותים להרחיק האדם מן העבירה, ומהפסד הקנינים הטובים והמעלות השכליות והמדותיות בכל האותות והמופתים על הפסדם וקיומם, כמו שנתבאר בפירוש מאמרי השלמים הקודמים כלם, הונח פה מאמר השלם הזה, אשר הזהיר על ההנהגה הכוללת הראויה בין אדם לחבירו, להרחיק האדם מכל ריב וכל נגע, ושיהיה רוח הבריות נוחה הימינו, כמו שהניח ר' חנינא בן דוסא.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:2)

והנה מאמרו זה כפי דרך הרמב"ם ז"ל, שפירש שראוי שיהיה האדם קל לשמש למי שהוא גדול, והוא הראש, ושיהיה כבד ומיושב עם שחור השער, והוא הקטן. תהיה כונת התנא לפי דרכו זאת, לתת הנהגה כוללת איך יתנהג האדם עם כל אופני מיני האנשים שתזדמן לו חברתם. ולהיות כי לא ימנע מחלוקת האנשים כלם מאחד משלשה מינים שונים, אם שיהיו גדולים וטובים ממנו, ואם שיהיו קטנים ופחותים ממנו, ואם שיהיו שוים לו, על כן הזהיר על ההנהגה הראויה לאדם עם כלם, להתרחק מן העבירה, ומכל דבר רע בקיום הקבוץ המדיני, עד שיהיה רוח הבריות כולם נוחה הימנו, כי מזה ימשך שרוח המקום תהיה גם כן נוחה הימנו כמאמר רבי חנינא בן דוסא וכו'. ועל מי שהוא גדול ממנו אמר, שכאשר יהיה קל ונקלה בעיניו בערך אל מי שגדול ממנו, והוא הראש, כפי' הרמב"ם ז"ל, הנה בזה יהנה מהגדול ממנו ויאהבהו, ויהיה עמו בשלום ובמישור, ותהיה דעתו מעורבת עמו, אך אם יחשוב שהוא שוה לו בהיותו גדול ממנו, הנה מלבד היותו טועה בזה, הוא גורם רעה לעצמו, שישנאוהו הכל ויחשבוהו לשוטה רשע וגס רוח, והיא הוראה על הפסד שכלו, ולא יהיה רוח המקום נוחה הימינו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:3)

ועל מי שהוא למטה ממדרגתו אמר ונח לתשחורת, כלומר שיהיה מיושב וכבד לפניו, כי אם ינהג קלות ראש עם מי שהוא קטון ממנו, שהוא שחור השער כאמור, יתבזה בעיניו, והוא מפורסם כי אם ישחק ויתגעגע עמו, הנה הקטון ההוא יעלה עליו ולא יחשיב אותו כלל ויהיה נבזה בעיניו נמאס, ובזה יהיה גם כן נבזה ונמאס בעיני פני כל רואיו, מפני שגרם לנערים ההם שהוא קל בעיניהם שלא ינהגו כבוד במי שגדול מהם, והוא באמת עון גדול, כי לקיום הקבוץ צריך שהקטנים ינהגו כבוד בגדולים, וזה בהיותו נוהג קלות ראש בפני הקטנים ממנו גורם הרעה הגדולה ההיא, ובכן אין רוח הבריות נוחה הימנו, כי הוא סבת קלקול סדר הקבוץ הראוי כנזכר, על כן הזהיר השלם הזה, שלקיום הקבוץ על נכון צריך שיהיה מיושב וכבד מאד בעיני פני הפחותים ממדרגתו, כי מלבד התועלת המגיע לו מזה, יגיע גם כן תועלת לכל הקבוץ כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:4)

ועל ההנהגה הראויה עם חביריו השוים אליו, שהם במדרגתו, אמר והוי מקבל את כל האדם בשמחה, ולהיות שהם הרוב, והגדולים והקטנים הם המעט, אמר באלה והוי מקבל את כל האדם בשמחה, על הסתם, כי הם הרבים כאמור, והנה בהיותו מקבל את כל האדם בשמחה, כולם יאהבוהו וישמחו בחברתו ואחותו, ובזה הוא מבואר שתהיה רוח כולם נוחה הימינו, שהוא הנרצה בהנהגה הזאת כולה כנז', כי מזה יתחייב בלי ספק שרוח המקום גם כן נוחה הימנו, כי בהיותו מקבל את כל האדם בשמחה, הוא מקיים מקרא שכתוב ואהבת לרעך כמוך, שהיא פרשה קטנה כוללת כל התורה כלה, כי הוא שרש גדול לקיום הקבוץ המדיני ושלמות המעשים כלם אשר באו בתורה, אשר על כן העושה זה הוא כמקיים כל התורה, הפך החמשה שזכר רבי אלעזר המודעי, כאשר ביארנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:5)

ואפשר שיפורשו דברי השלם הזה בכונה שנית, בשהניח ההנהגה הראויה לאדם בכל אשר יעשה, פן יקרהו כמקרה הכסילים אשר זכרנו השלמים הקודמים, הלא המה רבי דוסא ורבי אלעזר, והנה הוא מבואר שההנהגה הראויה בפעולות המעשים כולם, הוא אשר זכר הפילוסוף בספר המדות, כשיהיו המעשים נעשים מפאת התבונה והשכל הישר, ולא יתנועע בהם מצד התפעלות, או כונה, או מחשבה ותכלית חצוני ממשפט השכל הישר כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:6)

ובכן אמר השלם הזה, שכאשר יהיה המשפט בכל אשר יבחר לעשות מפאת השכל, וזה יהיה כאשר תקדם לו העצה הראויה, כמו שהניח הפילוסוף שם, והוא מבואר בעצמו, הנה אז כאשר יגזור עליו השכל, שהוא הראש ומשכנו בראש כנודע, אחר העצה היעוצה מפאת התבונה, ראוי שיהיה קל כנשר לעשות הדבר ההוא, וז"א הוי קל לראש, רוצה לומר שיהיה קל התנועה, ולא יהיה כבד למשפט השכל, שהוא הראש כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:7)

אמנם כאשר יהיה מצד התפעלות, מה שיורה עליו הפתאומיות, אז ראוי שלא יהיה קל התנועה לעשותו, אדרבה ראוי שיתישב על נכון ויהיה כבד מאד, ולא יעשוה מפאת תגבורת הליחה הגוברת עליו מצד הכעס, כי אז אפשר שיצא משפטו מעוקל, ואין ראוי למהר לעשותו עד יתישב היטב בעצה יעוצה כנזכר, ולהיות שעל הרוב יקרה המהירות אל הפעולה מצד תגבורת השחורה והאדומה השרופה, מפאת הכעס הגובר עליו, אמר ונח לתשחורת, יר', כאשר יהיה המשפט מפאת תגבורת השחורה, אז ראוי שתהיה מיושב, ולא תמהר, ולא תהיה קל להתנועע אל המעשה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:12:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:12:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:12:8)

ונתן לו כלל גדול לשלא יבוא לכלל כעס ולא יתפעל, לא מצד תגבורת האדומה ולא מצד תגבורת השחורה, בשיקבל לכל אדם בשמחה, כי השמחה תנגד את הכעס, אשר העצבון כרוך בעקבו תמיד כנודע, ובהיותו מקבל את כל האדם בשמחה ובטוב לבב הכל יאהבוהו, ותהיה רוח הבריות נוחה הימנו, וירגיל עצמו שלא להתפעל מפאת החומר, שהוא המפתח והמבוא אל כל המעשים הטובים, שיהיה לבו ברשותו לכל אשר יחפוץ יטנו, ולא יהיה הוא ברשות לבו, שאז יתגבר היצר הרע עליו ויטה אל התאוות במרוצה נמרצת, והוא הנרצה לרז"ל באומרם במלות קצרות כוללות כל הדרוש הזה רשעים הם ברשות לבם, אבל צדיקים לבם ברשותם וכו', ועל כן הזהיר השלם הזה בכלל הגדול הזה, להרחיק האדם מכל דבר רע ומכל הפעולות שיבוא מפאת החומר, בשירגיל עצמו לקבל כל האדם בשמחה כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:1)

**רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה, מסורת סייג לתורה, מעשרות סייג לעושר וכו'.** אחר אשר הונחו מאמרי השלמים האלה, בפרק הזה, על תכלית סדורם, בהנחת הדברים המרחיקים את האדם מהעבירות, וסבת ההתקרבות אליהם, מהם, כפי רוע הכנתם, ומהם, בהפסד הקנינים הטובים, לבלתי יכולת וחולשת שכלם להתגבר על יצרם ישתרר עליו גם השתרר, הונח מאמר השלם הזה, כי כל דבריו האמת והצדק, ובכלל דבריו דברי כל החכמים אשר קדמוהו, והוא ביאר כל הדרוש המכוון בפ' כולו בג' מאמריו אלה הנחמדים מזהב ומפז רב, כי הוא ביאר כל הדרוש בחולאי הנפש וסבת נטיית האדם אל התאוות, והדרך הנכון בתקונם, וקודם שאבא לבאר פרטי מאמריו, אבאר הכוונה הכוללת והקשר בשלשתם, ואחר כך אבאר המכוון הפרטי בכל אחד מהם, ואומר, כי נכללו בשלשה המאמרי' שלשה גבולים, והם תחלת תהלת ההבנה והידיעה מצד הנפש המהוללה, וסוף ותכלית השכר והעונש, והגבול האמצעי בעשיית המעשים הנאותים.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:2)

וראשונה הניח הגבול האמצעי, שהוא הנפעל, באומרו שחוק וקלות ראש וכו' עד סייג לחכמה שתיקה, ובו כלל סבת התקרבות האדם אל העבירות, בטבע החומר ממקבת בור העפריות אשר ממנו הורכב, והדרך המביא לתקון המעות הזה, ואחר כך הניח הגבול הראשון, והיא הכנת הנפש מצד הממציא אותה ומצד עצמה, ומצד הכלי והאמצעי אשר לה, להשגת השלמות שהיא התורה, בביאור הבחירה והרצון בה מצד עצמה, אשר הוא גם כן מענין בנין קנין הכנתה, והוא הנרצה באומרו הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם וכו' עד והכל לפי רוב המעשה, שהוא מאמרו השני, ואחר כך הניח הגבול השלישי, והוא רושם השכר והעונש הנתן לאדם כפי מעשיו. ותכליתו בעולם הנשמות, אשר בביאור השלשה גבולים כולם, יתבאר, שראוי לאדם להזדרז ולהשתדל להתרחק ולהסתלק מן העבירות, שהוא המכוון בכל הפרק, אם מצד טבע חומרו שנוטה בטבע אל המוחשות בהיות לאל ידו לתקנו, והוא הגבול הראשון, ואם מצד טוב הכנתו מצדו, ומצד הממציא אותו, ומצד הכלי שנתן לו להוציא שכלו מן הכח אל הפועל, ובחירתו ההחלטית לבחור בטוב ולמאוס ברע, והוא הגבול השני, ואם מצד השכר המקווה על הטוב והעונש על הרע, שאין כל דבר נעלם מהסבה הראשונה המשגיח בכל פרטי מעשיו, והוא הגבול השלישי כמו שיתבאר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:3)

ואחר אשר ביארנו כונת זה השלם הכוללת, וקשר אמריו עם קשר כונתו לכונת מאמרי השלמים אשר הונחו ראשונה, נבוא לביאור פרטי מאמריו וגזרותיו אחת אחת, ויען ראיתי דרך הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה הזאת, שהיא קצרה וארוכה, ערוכה בכל ושמורה ליודעי דעת ומביני מדע, ודרך שאר המפרשים ארוכה מארץ מדה וקצרה להשגת האמת ממי שאמרה, על כן אבחר בה הדרך האמצעי, כדרכי ימתק לחכי בכל ביאורי זה, לעמוד על הבנת כונת הדברים הנאמרים באמת, ואת היותר החרמתי, ידי למו פי שמתי, נאלמתי דומיה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:4)

בתחלת תהלת המאמר הראשון הניח זה השלם סבת חבת האדם אל התאוות, והמביא אליהם, לבקש הדרך לתקן את אשר עותו רוע ההכנה הזאת ורפואתה, והוא אומרו שחוק וקלות ראש מרגילים לאדם לערוה, והם שתי הכחות הנכללות בכח המרגיש, אשר ביארם הפילוסוף בספר המדות, ואנחנו הרחבנו שם הביאור בכל פרטי חלקיהן, והם הכח התאווני הנרמז בשם שחוק, והכעסני הנרמז בשם קלות ראש, כי הכעס יולד מהמהירות וקלות הפעולות, כנודע, והוא אשר קראו קלות ראש, ואמר שאלה השתי כחות הם המביאים לאדם לכל הגנות והפחיתות הנמצא בו, ולקח מלת ערוה על כל העבירות, שכל דבר רע חרפה היא לנו, וערוה יקרא בכל מקום.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:5)

והנה להיות שר' ישמעאל כלל כל הטוב בסיום דבריו במלת שמחה, ע"ד שאמר שלמה ע"ה ושבחתי אני את השמחה כו', כלל זה השלם כל הגנות והפחיתות במלת שחוק, ע"ד שאמר גם כן שלמה הע"ה לשחוק אמרתי מהולל כו', וזה כי השחוק והקלות ראש בלי ספק הם מפאת החומר, והם הוראה לבלתי היותו נכנע אל השכל, כי השכל לא ישפוט לעולם שיהיה השחוק והקלות ראש נבחר בשום זמן, רק הם התעוררות מפאת החומר, ושאין השכל שולט עליו, ועל כן הם מרגילין לערוה, כי מזה יבוא החומר לנטות אחר התאוות כולם במרוצה נמרצת.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:6)

ואחר אשר הניח חולי הנפש וסבת ההפסד הניח רפואתו, ולהיות שהחולי יהיה אם בשכל המעשי ואם בשכל העיוני, הניח שלשה דברים לרפואת המעשים הרעים, שהם העיקר אצל החומר, ואחד לרפואת השכל העיוני. והשלשה שהניח לרפואת המעשים כולם, הניחם כמי שמנהיג את הרופא עצמו כאשר יחלה. והנה הדבר הראשון שיצטרך אליו הרופא, הוא הידיעה בדברים המרפים את חוליו, וזה בשימצא אצלו ספר רפואות גנוז אתו של בקי מומחה, אשר לא יחטא בהבנתו, ויתנהג ברפואתו. ועל החלק הזה אמר מסורת סייג לתורה, וזה כי התורה היא ספר רפואת הנפש לנחותינו הדרך, השם נפשנו בחיים הנצחיים, אך צריך להזהר מאד שלא יחטא האדם בהבנתה, אשר על כן הדרך הנכון להשמר מן הטעות היא הקבלה האמיתית, כי שבעים פנים לתורה, והאיש החוטא יגלה פנים בה שלא כהלכה, על כן היה המסורת והקבלה האמיתית סייג נפלא להשמר מן הטעות, על דרך מאמר רז"ל מפי סופרים ולא מפי ספרים, שרצה בזה לרמוז התועלת המגיע משמירת הטעות בהיות הדבר מפי סופרים.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:7)

והדבר השני אשר יצטרך הרופא, הוא מציאות התרופות, שהם הכלי והאמצעי להמצאת הרפואה להוציא מן הגוף הלחות הרעות, שהם סבת החולי, וכן היו המעשרות תקון הפזור בממון אצל המעשים הרעים, שהממון הוא הכלי והאמצעי לעשות רע וטוב, ועל כן אמר שהמעשרות, שהוא הרגל פזור הממון בדבר טוב לעבודת השם ית', הוא הסייג הנכון לעושר, להרגיל עצמו לבלתי עשות עמו רק טוב, כי במה שיתן המעשרות, וירגיל עצמו בהם, יתהווה בו קנין טוב בהוצאת הממון, והיא התרופה הנאותה להריק לחות התאוות הרעות, אשר הם מתהוות בהוצאת הממון בענין רע, וכאשר ירגיל עצמו בהוצאת המעשרות, יתקן את אשר עותו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:8)

הדבר השלישי הוא, הנהגת החולה בשעת החולי, עד ישוב הזמן ורפא לו, שלא יאכל הדברים המזיקים, ולא עוד אלא שצריך שיזהר שלא יאכל ברבוי, גם מהדברים שמתיר לו הרופא לאכול, כן ברפואת הנפש צריך שיקדש עצמו במותר לו, כי בזה תחזיר הבריאות במהרה, וז"א נדרים סייג לפרישות, יר', שהנדרים שידור האדם לאסור עליו המותר לו, בדרך סייג והרחקה מהמגונה, הנה זה הוא סייג גדול לשמירת הפרישות והקדושה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:9)

והיה הכלל העולה מכוונת התנא בזה, להיות החומר מעוות מצד עצמו, צריך להתנהג עמו כמו שיעשו עם העצים המעוקמים ומעוותים, שצריך להחזירם אל הצד האחר ההפכיי אל הצד המעוות, כדי שיעמדו באמצע שהוא היושר, כן הדבר הזה, כי להיות השחוק והקלות ראש מרגילין אל הדברים הרעים, על כן צריך לעשות סייגים לפנים משורת הדין, כדי שיבוא האדם אל האמצעי, והיא הדרך הישרה שיבור לו האדם, והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:13:10
[Pirkei Moshe on Avot 3:13:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:13:10)

ואחר שביאר הסייגים הראויים לבקשת יושר המעשים כולם, כמדובר, הניח סייג אחר, לבקשת הדרך הישרה אצל שלמות השכל העיוני, לתקון המחשבות הרעות והנפסדות, ואמר סייג גדול בחכמה והידיעה, והיא השתיקה, וזה כי בהמצא הסכלות הקניני אצל החכמות, לא יתכן להשיג האמת עד יעדר בהחלט, ויבוא האדם במדרגת הסכלות ההעדרי, ואחר הסכלות ההעדרי יושג קנין שלמות השכל העיוני והידיעות האמיתיות, ועל כן אמר סייג לחכמה שתיקה, והוא הסכלות ההעדרי, והוא כאלו אמר שיזהר מהסכלות הקניני, כי בזה יושג השלמות כנודע, וזולת זה בענין החכמה, בכל מקום שידובר בדברי חכמה, השתיקה היא סייג גדול לשמירה מן הטעות, וכאשר אמר חכם אחד מן החכמים אם הדבור כסף, השתיקה זהב. ואמנם מה שלא אמר שתיקה סייג לחכמה, כמשפט הקודמים, והקדים הנושא אל הנשוא, הוא הכרח למה שאמרנו, כי להיות השלשה סייגים הראשונים אל המעשה, והיה זה לבדו אל החכמה, אמר שהסייג לחכמה היא השתיקה, כאלו גלה בזה היות הקודמים אצל המעשה, וכאלו אמר אלה הנזכרים הם סייגים למעשה, אך הסייג לחכמה היא השתיקה, והוא דקדוק אמיתי ונכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:1)

**אחר אשר השלים המאמר הראשון, והוא רושם הגבול הראשון אשר זכרנו, הונח מאמרו הב'.** תחלתו הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו כו'. והנה כללות מאמרו זה כולו כבר רמזנוהו, והוא מבואר, כי הניח שלשה דברים יקרים באדם, שהם סבות השגת השלמות, הא' הוא מצד הנותן, הממציא אותם בהכנה נאותה אל השגת השלמות, שנבראו בצלם אלהים מצד צורתם העצמית. הב' מצד הכנתם, בהיותם נבדלים משאר האומות מצד אבותיהם שהיו אוהבי השם ית', עד שקרא את בניהם בניו, וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים, יר', זולת מעלת הצורה העצמית אשר בה נקראים אדם, יש להם יתרון אחר מצד היותם נקראים בשם ישראל, והיא שנקראו בנים למקום וכו'. הג' מצד הכלי האמצעי שנתן להם להשגת השלמות על נכון, והיא התורה, וזה להם מצד היותם מיוחדים אליו ית' הנרמז בשם ישראל, מה שאין כן בשאר האומות, והוא אומרו חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:2)

ולהיות שכל זה איננו שוה, אם הפעולות האנושיות יהיו מוכרחות מפאת ידיעתו ית' שידעם קודם שיצאו אל המציאות, ולא יתכן להיות באופן אחר, על כן סמך לזה ענין בנין הבחירה והרצון עם ידיעתו ית', והסדר בהשגחתו ית' כפי רוב מעשי בני אדם, באומרו הכל צפוי כו'. הנה זהו כללות כונתו הכוללת במאמרו השני הזה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:3)

אמנם כדי לעמוד על אמתת הבנת כונתו בפרטות, ראוי להשתדל ליישב באמת הכפל בגזרותיו אלה, שהיה מספיק שיאמר חביב אדם שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכו', או שיאמר חבה יתירה נודעת לו לאדם שנברא בצלם שנאמר וכו', וכן בשאר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:4)

וכן במה שאמר הכל צפוי והרשות נתונה, הנה הוא קשה אצלי מאד, שהוא הנחת קושיא בלי תירוץ, ואין דרך החכמים להתעורר על הספקות בלתי תירוץ, כל שכן על שלם כרבי עקיבא, שראוי להאמין עליו שבא להעמידנו על נכון אמתת הדרוש.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:5)

אך אמנם אל הספק הראשון אפשר להשיב וליישב הכפל כפי דרך הרמב"ם ז"ל, שפירש שהודעת מה שהטיבו לו לאדם היא הטבה אחרת, והוא כאלו אמר שהם חביבים במה שנבראו בצלם, ונקראו בנים, ונתן להם כלי חמדה, אמנם זולת זה חבה יתירה נודעת להם במה שנתפרסמה להם החבה ההיא, והוא כאלו אמר שהיא חבה יתירה, במה שהחבה הנז' נודעת להם, והטעם בזה מבואר כי במה שידעו שנבראו בצלם ושנקראו בנים, ושנתן להם כלי חמדה וכו', ישתדלו יותר ברצון טוב ובזריזות להשיג השלמות, כי במה שיכירו וידעו היות צורתם ראויה להשגה גדולה להיותה אלהית, וכן במה שידעו שהם במדרגת הבנים עמו ית', ושאפשר להדבק בו בשהוא אוהב אותם כאב לבנים, וכן במה שידעו שיש להם אמצעי שלם וכלי נאות להשגת השלמות, הנה בזה תתעצם תשוקתם ואהבתם אל השלמות, ובזה יתיישב הכפל על נכון, אלא שלפי דעתי הלשון דחוק קצת כפי דעת הרמב"ם ז"ל שפירש שהחבה היתירה היא במה שנודעת להם וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:6)

אשר על כן לבבי יחשוב שהיתה כוונתו בכפל הזה להגיד חבה פרטית, זולת הכוללת לו ולזולתו, ותהיה גזרתו גדר החבה מחובר מסוג והבדל, והיה הכתוב בכל אחד מהם ביאור ההבדל העצמותי, ובזה יתיישב הכל על נכון, כי ראשונה אמר על האדם הכולל שהוא חביב שנברא בצלם, ומלת צלם היא נאמרת על הצורה העצמית, אשר בו נתעצם הדבר, והיה מה שהיה, כמו שפי' הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהחלק הראשון מספרו הנכבד, וז"א חביב אדם שנברא בצלם. ולהיות שגם כל שאר הבעלי חיים זולת האדם נבראו בצלם, והיא צורתם העצמית, אמר, שחבתו מאתו ית' יתרה במה שבראו בצלם, שהיא צורתו העצמית נבדלת מצורת שאר הבעלי חיים, במה שצלמו היה צלם אלהים, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם, מה שאין כן בשאר הבעלי חיים, כי עם שנבראו בצלם לא היה בצלם אלהים, ועל כן היתה חבת האדם יתרה וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:7)

וכן הענין בגזרה השנית, אמר, שישראל הם חביבין במה שנקראו בנים למקום, והנה גם שאר האומות אף על פי שלא נקראו כן הנה הנם בנים למקום, כי כולם נמשכו מאדם הראשון שהיה בנו ומעשה ידיו של מקום, ואמר שעם היות שכולם הם בניו, הנה במה שנקראו בייחוד ישראל, זה השם להבדילם מזולתם, נודעת להם חבה יתרה על שאר האומות דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם, כי אם היה מביא ראיה מפסוק בני בכורי ישראל לא היה זה מורה הבדל משאר האומות, יען היה מקום לאומר שיאמר שישראל קראם השם ית' בני בכורי, ולא שלל בזה שאומות העולם לא יהיו בניו, אף על פי שלא יהיה במדרגת הבן הבכור, אמנם במה שאמר בנים אתם וכו', משמע אתם קרויים בנים ואין אומות העולם קרויים בנים, וזה יורה ודאי שיש חבה יתירה לשם ית' עמהם, נבדלת מחבת שאר האומות בהבדל עצמותי.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:8)

וכן הוא בנתינת התורה, כי עם היות שהוא ית' נתנה גם לשאר האומות, כמו שדרשו רז"ל, בפסוק ה' מסיני בא וזרח משעיר וכו', הנה במה שנברא העולם בתורה, ונברא העולם בשביל ישראל, שהתורה וישראל היו שותפים בבריאה, כמו שדרשו רז"ל בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו', ובשביל התורה שנקראת ראשית וכו', הנה בזה חבה יתירה נודעת לו, ועל כן הוסיף בהבדל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם וכו', ובראיה שהביא נתבאר ההבדל העצמותי הנז' באומ' כי לקח טוב נתתי לכם, שהוא מאמר נאמר מפי שלמה הע"ה ברוח הקדש מפי השם ית', שאמר שנתן לנו בייחוד את תורתו שהיא מיוחדת לנו, אף על פי שקרא לכל האומות שיקבלוה, וזאת היא החבה היתירה, ובזה נתיישב הכפל על נכון כמשפט כל גדר מורכב מסוג והבדל כנודע.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:9)

ואחר אשר ביאר בטוב טעם ודעת, ההכנה אשר באדם להשגת השלמות מצד הנותן והמקבל והאמצעי הנאות להשגתו, שהיא התורה, ביאר איך אין מקום שיתנצל האדם באומרו שידיעתו ית' מכרחת את האדם אל צד מהצדדים, אשר על כן אין מבוא לבחירתו בפעולות שהוא מוכרח במעשיו אם טוב ואם רע, ועל כן בא להודיענו, שעם היות אמת ויציב ונכון שהכל צפוי וגלוי וידוע לפניו ית', הנה זה אינו סותר הבחירה, כי הרשות נתונה לאדם לבחור בטוב ולמאוס ברע כנז', וז"א הכל צפוי והרשות נתונה וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:10
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:10)

ואמר שעם היות הבחירה לאדם על כל מעשיו, ולפי זה היה ראוי שיתנהג השם ית' עמו במדת הדין הגמור, שאם יחטא יהיה נענש מיד, אחר שבבחירתו הגמורה יחטא ואשם, עכ"ז הוא ית' לא כן עושה, רק שיתנהג עם האדם במדת החסד ובטוב, ולא כפי הדין הראוי עליהם בהיותם בחיריים כנז', וז"א ובטוב העולם נדון, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, וביאר החסד האלהי וטובו הגדול בענין הדין הנז', והוא שהכל לפי רוב המעשה, כי אם יהיו זכיותיו מרובין על עונותיו לא תזכרנה עונותיו כלל, כמים עברו יזכור אותם שופט בצדק, וז"א והכל לפי רוב המעשה, שהוא תוספת ביאור גזרת ובטוב העולם נדון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:11
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:11)

ואפשר שכפי דרך הרמב"ם ז"ל שפירש לפי רוב מספר המעשים, שאם יתן האדם אלף זהובים בבת אחד למי שראוי, לא יעלה בידו מדת הנדיבות, כמי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים, שעשה אלף פעמים מעשה הנדיבות, כי ברבוי מספר המעשים מצד ההרגל, קנה קנין מעלת הנדיבות, ויהיה קיים בנפשו, והוא באמת אמיתי ונכון, יהיה זה ראיה לבחירת האדם, כי להיות האדם בחיריי במעשיו, והטבע אשר בו מפאת חומרו יובילהו אל התאוות הגשמיות, על כן הדין האמיתי שופט בצדק ודן את העולם בטובו הגדול, וז"א ובטוב העולם נדון, ועל כן היה גם כן השלמות מושג כפי רבוי מספר המעשים, להכניע החומר בהרגל הפעולות הטובות, וז"א והכל לפי רוב המעשה. ובין כך ובין כך יתיישב מאמר זה השלם על נכון. לבד זה ראוי להבין ענין הבחירה האנושית, איך תהיה אפשרית, בהיות הכל גלוי וצפוי לפניו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:12
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:12)

ובדרוש העמוק הזה ריש מילין אומר, ואסמוך על מה שהרחבתי הביאור בו בהיתר הספק מעיקרו בספר פני משה מאמר שלישי סימן ג' ושם גליתי חרפת אשפת מורשי לבבות החושבים שהרמב"ם ז"ל לא התיר הספק, כי הנה אמת במה שאמר בפרק השני מהחלק השלישי בהבדל ידיעתו מידיעתינו, התיר הספק מעיקרו למבינים, כדמותו בצלמו כאשר הניח אותו, והתירו הנביא ישעיה עליו השלום במלות קצרות באומרו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור, ותהיה וו ומאלהי, כוו ומקלל אביו ואמו וגו', והוא כאלו אמר למה תחשוב שלא ימנע משתי אלה, או שנסתרה דרכי מה', והוא לא ידע פרטי מעשינו, או שאם ידעם אנו מוכרחים במעשינו, ואם יענישנו אינו עושה משפט, וזהו ומאלהי משפטי יעבור, כמו או מאלהי וכו', הנה זהו תאר הספק, ואמר והוכיח שאין מקום לספק הזה כלל, אם מצד החקירה וז"א הלא ידעת, ואם מצד הקבלה האמיתית וז"א אם לא שמעת וכו' אלקי עולם ה' וכו', וסיים הכתוב באומרו אין חקר לתבונתו, כלומר, שהטעות אשר חייב הספק הוא בהקיש ידיעתו ית' אל ידיעתינו, כי אם היינו רואים בעין השכל הישר כי גבהו שמים מארץ גבהו דרכיו מדרכנו, לא היה מתחייב הספק כלל, והוא בעצמו מה שרצה הרב ז"ל בפרק תשעה עשר ופרק עשרים מהחלק הג' מספרו הנכבד, כמו שיתבאר במעט ההשקפה ליודע דעת חכמתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:13
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:13)

ואמנם התרו אגלנו ברמיזות, ויהיה מבואר למבינים, והנה הוא מובן עם מה שכתב ארסטו במאמר הח' מספר השמע, שהאפשר בשני צדדים הפכיים כאשר יונח בהווה חיוב איזה מהם, לא יסתיר האפשר ע"כ. ופירושו מבואר, כי אם אמרנו דרך משל שראובן ירוץ מחר או לא ירוץ, הנה כל השני צדדים אפשריים, וכאשר הוספנו על זה קיום צד אחד מהם בהווה, ר"ל בפועל, ואמרנו ראובן ירוץ מחר, או של יום מחר ראינו שהוא רץ, ואמרנו הוא רץ, הנה זה אף על פי שיהיה כן בלי שום ספק לא יסתור אפשרותו, כי לא יהיה מוכרח כמו שיקרה בכל הפעולות, בשעה שהן נפעלות מהאדם בהווה, שהצד הנפעל יהיה אמתי בהחלט, ולא יתכן הפכו, כי אם כן יהיו שני הפכים בזמן אחד, וזה מכת הנמנעות כנודע. ובהיות הצד ההוא ההווה מחוייב, לא יאמר היותו מוכרח, רק אפשרי, עם שלא יתכן בשום צד הפכו בהווה, והמשל בזה אם אני רואה את ראובן בהווה שהוא רץ, הנה יחוייב שיהיה כן, ולא יתכן בשום צד שיהיה בלתי רץ, בהיותו רץ בהווה, שאם כן יהיו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד כמדובר. ועכ"ז לא יאמר שהוא מוכרח במרוצתו מצד ידיעתי וראייתי, שאני רואה אותו רץ, כי עם שראייתי וידיעתי אמיתית, הנה פעולתו היא אפשרית.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:14
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:14)

כן ידיעתו ית' אינה מכרחת פעולות בני אדם, אף שידעם, יען הוא יודע אותם תמיד בהווה, כי אין עתיד לפניו ית', שהוא למעלה מהזמן, וכל הזמנים העתידים בערכנו לאין תכלית, הם הווים לפניו, וכמו שבערכנו ידיעתינו בהווה אינה מוכרחת, כן ידיעתו להיותה תמיד בערכו בהווה אינה מכרחת, ונתחייב הטעות בספק הזה, למה שאין אנו יכולין לצייר איך תהיה ידיעתו תמיד בהווה, אף במה שהוא עתיד אצלנו, ובהיותנו מקישים ידיעתו ית' אל ידיעתנו, נתחייב אצלנו הספק, אך מי שידע באמת שאין ידיעתו נופלת תחת הזמן חלילה, אף על פי שלא ידע איך יהיה זה, הנה במה שידע שכל הדברים העתידים אצלנו, הם הווים ונגלים אצלו עד סוף כל הדורות, לבבו יבין שלא יתחייב הספק כלל, ויהיה הדבר הנפעל נשאר באפשרותו, עם היותו ידוע אצלו ית', כי הוא כידיעתינו בדברים הנפעלים בהווה כמדובר. והוא מה שרצה הנביא ישעיה ע"ה באומרו שאין חקר לתבונתו, כי לא יצוייר בו שהניח הספק ולא התירו, ומה גם בהיות שתמה על המספק כאומרו למה תאמר וכו', שיורה על פרסום ההתר מעיקרו, והוא דרך הרמב"ם ז"ל בהתרתו כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:14:15
[Pirkei Moshe on Avot 3:14:15](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:14:15)

והשלם האלהי הזה במלה אחת התיר הספק כלו, על הדרך הנרשם באומרו הכל צפוי, לרמוז אל המשל אשר המשלנו מידיעתינו בהווה, כי בהיות שהכל צפוי לפניו ית' כאלו כבר היה על כן תהיה פעולת האדם אפשרית, וזה נרמז במלת צפוי, שהוא פועל עבר, ולא אמר הכל צופה ומביט, ליתר ביאור הכוונה הזאת, ובכן יתבאר שהרשות נתונה והפעולה אפשרית, כי אינה עתידה בערכו ית', רק בפועל עבר, שלא יתכן להיות באופן אחר, ולא נאמר בעבור זה שהיה הכרחי, רק אפשרי, והוא דקדוק נכון ואמיתי מאד, ונתבאר בו המאמר השני הזה כולו על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:1)

והתחיל במאמרו השלישי, באומרו **הוא היה אומר הכל נתון בערבון, ומצודה פרושה וכו'** עד סוף המשנה. והכוונה בו לרשום השכר המקווה לעולם הבא, בהרחבת ביאור הבחירה והרצון שהם סמוכים לעד לעולם, בביאור אופן ההשגחה האלהית במשל נפלא מאד, מסכים מכל צד, ונאות להישיר האדם אל הטוב במה שהוא טוב, ולהרחיקו מן העבירה ומכל דבר רע, שהיא הכוונה הכוללת בכל הפרק הזה כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:2)

אמר ראשונה שהכל נתון בערבון, וזה אפשר שיתפרש בשני פנים, אם שנאמר שהכל נתון בערבון, רוצה לומר, שכל דברי העולם הזה וכל הטובות המושגות לאדם בו, הכל נתן מאתו ית' בערבון, רוצה לומר, שנותנין לו הטובות לזמן, באופן שיהיה ערב תמיד לפרוע חובו בכל עת שיתבעו אותו הגבאין ממנו. והיותר נכון אצלי הוא, שמלת ערבון הוא משכון כמשמעו, והכוונה כי כל מה שנתון לו לאדם בעולם הזה מהטובות הזמניות, הכל הוא נתון מאתו ית' בערבון טוב, והוא הנפש אשר בידו נפש כל חי בערבון, ואם לא יפרע אדם חובו, הוא ית' יתפרע מהערבון והמשכון שהיא הנפש, אשר על כן ראוי שישער זה האדם, כשבאים עליו הטובות הזמניות, לפרוע חובו, פן יפסד הערבון ששוה יותר מהסחורות שנותנין לו לאין תכלית, ואם הוא מוציא הטובות ההם כפי מה שצוה עליו הבעל חוב, שהוא השם ית', ככתוב בתורתו ומקיים מצוותיו, הנה הוא פורע חובו, ויהיה הערבון נשמר תכלית השמור הטוב בידו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:3)

ואמר עוד שמצודה פרושה על כל החיים, והוא משל אל המקרים הסובבים עלינו בתמידות, שהיא מצודה פרושה על כל באי עולם, שהם כדגים שנאחזים במצודה כמאמר שהע"ה. וראוי לדקדק במשל הנפלא הזה, שלא אמר שכל החיים נאחזים במצודה, רק אמר שהמצודה היא פרושה על החיים, וטוב לפני ה' ימלט ממנה, כי השלם אינו נופל תחת מקרי הזמן, עם היות מצודתם פרושה על כללות בני אדם, אך אמנה הרשעים בנפשותם והמטים עקלקלותם ילכדו בה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:4)

ובשני הדברים הראשונים האלה נתבאר כל המשל בכללות, בביאור הטובות הזמניות, איך יגיעו לבני אדם מפאת ההשגחה והפרעון, מהם במקרי הזמן ותולדותיו, ומכאן ואילך ביאר כל המשל בכל פרטי חלקיו, והחלק הראשון הוא, שהעולם הזה עם הטובות הזמניות המושגות בו הוא כחנות פתוחה, כי העולם הוא דומה לחנות והיא פתוחה לרוחה, כי כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, אך אמנה אמונה אומן החנוני, שהוא השם ית', הוא מקיף תמיד, והוא כינוי אל השגחתו הנפלאה, שהוא מקיף על כל פרטי המעשים כולם, וצפוני טמוני כל בוחן לבות וכליות, אשר כל זה נכלל במלת מקיף, והוא משל החנוני, שאינו עומד במקום אחד מיוחד, שאפשר שיגנבו סחורתו ממקום אחר, כי השם ית' איננו כן, רק מקיף בכל צדדי החנות וצדי צדדים, באופן שלא יעלם ממנו שום מקום שלא יקיפוהו, שהוא משל מסכים להשגחתו הפרטית בכל פרטי מעשי האדם, ואם פי' הכל נתון בערבון יהיה כפי פירושנו השני, מלשון משכון, יהיה פי' והחנוני מקיף, שנותן בהקפה לזמן, שאינו גובה חובו לאלתר, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, ויהיה מסכים גם כן אל הכוונה, וזה, כי ראשונה אמר שהכל נתון בערבון, ולא אמר שהחנוני נותן בערבון, כי החנוני, והוא השם ית', אינו לוקח הערבון מהאדם, כשנותן לו הטובות הזמניות הנז', רק נותן אותם לו בהקפה לזמן, אך הערבון הוא נתון אצלו, אשר בידו נפש כל חי, כמו שביארנו, ועל כן לא אמר והחנוני מקיף בערבון, וכן לעיל לא אמר והכל נותנין בערבון, כי אין הנתינה בשעת הנתינה על הערבון, רק שהערבון, והיא נפש הלוקח, נתונה בידו, ונמצא כל מה שנתון לאדם, שהוא בערבון, אבל אופן הנתינה היא בהקפה, וזהו החנוני מקיף וכו', והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:5)

והשלים המשל באומרו שהפנקס פתוחה והיד כותבת, והוא ע"ד שדרז"ל על פסוק ביד כל אדם יחתום וכו', ועל כן לא אמר והחנוני כותב, רק והיד סתם, שהאיש אשר עליו הנמשל הוא הכותב חובותיו, והפנקס פתוחה לכל היד הכותבת, כי יד כל אדם יחתום בו חובה כנז', וענין החוב הנכתב הוא, כי אלה הטובות הזמניות הנתונות לאדם בערבון, הנה הלוקח אותם ומוציא אותם אל הדברים הטובים והראויים, לא נשאר חוב עליו, כי כבר פרע לבעל חובו, אך המוציא אותם בדברים רעים ובדברים בלתי ראויים, הנה זה הוא החייב אל הנותן, ונכתב חובו בפנקס ההוא.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:6)

ואמר עוד שכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והוא קיום הבחירה אשר זכר למעלה, שהרשות נתונה, ובכן כל הרוצה לעשות מעשים רעים הוא הלווה, והלוקח מהחנות, וזקפן עליו במלוה כאשר יוציא אותה בדברים בלתי ראויים, אשר עליו החוב עד יחזור בתשובה, ויפרע חובו, ויעבירהו מספר הזכרונות, וזה כלו ביאור מה שנאמר למעלה הכל נתון בערבון, אלא שפירש פרטי המשא ומתן.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:7)

ואמר שעם היות שביד האדם נתנה הבחירה לבחור בטוב או ברע, אלא שפועל הרע הוא שנשאר חייב, והוא אשר נאמר עליו לווה רשע ולא ישלם, הנה לא יחשוב האדם שהכל הוא על צד הקרי וההזדמן, ושאם לא יפרע הוא חובו מעצמו שלא יתפרעו ממנו, כי הנה הגבאים מחזירין תמיד בכל יום ונפרעים מן האדם. והוא פירוש מה שנאמר למעלה, שמצודה פרושה על כל החיים וכו'. והנה מ"ש שהגזברין, והם שלוחי ההשגחה בשמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה, כי כלם הם משרתיו עושי דברו, הם נפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, רוצה לומר, שמביאים ייסורין לצדיקים, ונותנים שלוה לרשעים, כי בזה נפרעים משניהם, כי נפרעים מן הצדיקים על קצת עונות שעשו, כדי שישארו נקיים לעולם הבא, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומאלה נפרעין שלא מדעתם, מפני שהם סבת בטול תורה, על דרך שאמרו לאותו שלם חביבין עליך ייסורין, והשיב לא הן ולא שכרן וכו', ונפרעים מן הרשעים במה שעוזבים טובם בידם, ובזה נפרעים מהם מדעתם, כי אם היה לו איזה זכות מצד איזו מצוה שעשו, מקבלים פה שכרם, והוא להתפרע מהם מכל חטאתם בעולם הבא, ונמצא שבמה שעוזבים אותם בהצלחתם ושלותם, נפרעים שלוחי ההשגחה מהם מדעתם שהם שמחים בזה, ועל מאי דסליק מיניה, והוא שלות הרשעים, שיש לאומר שיאמר שאין רצון יוצרם שתנתן טוב לרשעים, בהיותם הם פועלים הרע, כי בזה נמצא היותם חוטאים נשכרים, לזה השיב שיש להם על מה שיסמוכו בזה, והוא מה שנותנים להם עונשם בעולם הבא בהחלט, כי על זה הם סומכים. ועל ייסורי הצדיקים, שיש לאומר שיאמר שהוא עול שישולם להם רעה תחת טובה, אמר והדין דין אמת.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:8)

ואפשר שמה שאמר שנפרעים מבני אדם מדעתם, הוא על ייסורי הצדיקים, שהם שמחים בייסורים כשאין בהם ביטול תורה, ומה שאמר ושלא מדעתן, הוא על הרעות והייסורין הבאים על הרשעים שבועטין בהם, והם שלא מדעתן, ועל שניהם יחד אמר שיש להם על מה שיסמוכו, כי הטעם ברור ונכון להם בחכמת בוראם.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:16:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:16:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:16:9)

וביאר כללות הנמשל באומרו שהכל מתוקן לסעודה, יר', כל עניני העולם הזה והטובות הזמניות ותולדותיהן ותולדות תולדותיהן, אף על פי שיראה בהם לפנים ולכאורה, רוע הסדר והעדר ההשגחה, הכל הוא מתוקן ומסודר כפי הראוי להשגת סעודת השלמות והתענוג הרוחני לעולם הבא, והיא סעודת חמדת הנשמות הטהורות המתענגות בעולם הבא מזיו כבודו והודו ית' מבלי שפה. וז"א והכל מתוקן לסעודה, כאלו אמר שכל הנז' לעיל, הנה תקונו על האופן הנז' בכל פרטיו, והנהגת שלוחי ההשגחה האלהית בהם, הכל הוא מתוקן ומסודר לסעודה לעולם הבא. אשר על כן ראוי לאדם להזדרז ולהשתדל לילה ויום להשגת השלמות, ולהשמר מהטעות בהתעוררות חזק נגד התאוות, בציירו כל הדברים היקרים האלה הנרמזים במשל הנפלא הזה, כי זה כל האדם.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:1)

**רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה, אם אין חכמה אין יראה וכו'.** הן אמת המפרשים הנגשים לבאר המשנה הזאת נתחלפו מאד בפירושה, וקרה להם כל הבלבול וההתחלפות ביניהם, מצד חלוף הבנת כוונת המלות, אשר בהם כלולה הכונה. והנה הרמב"ם ז"ל לא ביאר רק מלות דעת ובינה, ואמר דרך כללות, שכוונת התנא בכפל הזה בכולם הוא, שכל אחד משניהם מועיל במציאות האחרת, ואם תעדר אחד מהם, לא תועיל האחרת. והוא הפירוש הנכון והאמיתי דרך כללות בכולם יחד. אך אמנם לדעת כונת התנא בפרטות בכלם, עם שקצתם האריכו למעניתם, אנחנו נקצר בביאור הכונה לבד, כמשפטינו בביאורנו זה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:2)

ואומר כי הנה שם התורה הנאמר פה, הוא נאמר ביחוד על האמונות המקובלות האמתיות ועל המצות, וביחוד השמעיות, ודרך ארץ הוא שם כולל כל הדברים הצריכים לקיום הקבוץ המדיני, והם הדברים הנכללים בהנהגת המדינה, ובכללם כל המצוות אשר קראום הקדמונים מצות שכליות, שהשכל יחייב אותם, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק הו' משמונה פרקיו בהקדמתו למסכתא הזאת, והוא הנכלל כולו במלת דרך ארץ כפי משמעותה, שהוא דרך כל הארץ להתנהג כפי השכל, כמו שהוא בהנהגת המדינות.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:3)

ואמר ראשונה דרך כללות, כי אם אין תורה אין דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ אין תורה וכו', ואין כוונתו לרשום בזה אופן השגת התורה או הדרך ארץ, כי לא נחית לזה כלל, רק רצה על הקיום וההעמדה, לקיים מה שנאמר מפי כל החכמים הקודמים, לקיום הטוב במה שהוא טוב, והרחקת הרע, אשר הוא תלוי באמת בשלמות העיון והמעשה גם יחד. ואמר כי אם אין תורה אלהית מקובלת מפורסמת לאמיתית, לא יתקיים הקבוץ במצוות השכליות, כי הם יבקשו טעמים כפי השכל לקיום הטעות, אך כאשר יבואו בתורה הדברים מבוארים, ויונחו לאמתיים בלתי פקפוק וערעור כלל, אז יתקיים הקבוץ על נכון, והאדם הפרטי ימצא בו הדרך ארץ וקיום המצוות השכליות, כאשר יהיו אצלו האמונות האמיתיות, וכל המצוות אשר באו בתורה, וכאשר ידע שאין להרהר בכל הכתוב בה, אז ישתלם בדרכי השכל, ומה גם בתקות השכר הרוחני המיועד בתורה, המקווה אחר המות. וכן אם לא יהיה שלם בדרך ארץ, והם המצוות השכליות, לא תתקיים התורה, כי אם לא ירגיל עצמו להתרחק מהגנות אשר יחייבם השכל, לא ישפוט על טוביותם כפי השכל הישר, אשר הוא סבת קיום התורה באמת. ולהיות שניהם צריכים לקיום שלמות האדם, ואי לא הא לא קימא הא, והא בהא תליא, על כן כפל הענין, לרמוז אל צורך שניהם יחד, והם אור התורה ואור השכל, שיש באמת צורך גדול לשניהם בהשגת הטוב וקיומו, אשר על כן הונחו בכל הגוים והעמים דתות בדויות, אשר קבלום עליהם לאלהיות, זולת הנהגות הפילוסופים והחכמים בדברם הנאותים לקיום אישי הקבוץ, כי זולת שניהם לא יתקיים הקבוץ על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:4)

ואמנם מה שלקח התנא הדבר בדרך שולליי ולא חיוביי, הטעם מבואר בעצמו. כי לא נשפוט על הכל מצד החלק, ועל כן לא נאמר שאם יש שם תורה ויהיה חלק ממנה, שנשפוט ממציאות חלק התורה שימצא שם דרך ארץ, וכן ממציאות חלק הדרך ארץ, שימצא באדם מה, לא נשפוט שימצא בו תורה, כי יצא המשפט מעוקל. ואין לאומר שיאמר שיקח לשון חיובי, ותהיה כונתו באומרו שאם יש תורה יש דרך ארץ, כאלו אמר שאם יש שם שלמות התורה כולה יהיה שם דרך ארץ, כי זה היה באמת מאמר בטל, כי שלמות התורה לא יוקף בגדר, כל שכן שלא יתכן שיכיר וידע שום אדם אנא ימצא שלמות כל התורה כולה, כי צריך עדן ועדנין להשגתה ולהכרתה וזה מבואר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:5
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:5)

אשר על כן תפס לשון שולליי, ורצה בו, כי מי שיעדר ממנו חלק מהתורה הצריך להשגת שלמותו, אשר בזה יקרא נעדר מהתורה, הנה זה יהיה נעדר מדרך ארץ, וכן בהעדר חלק מהדרך ארץ הצריך לו, נשפוט בצדק שנעדר ממנו שלמות הכל, וזה מבואר למבין, והוא טעם כולל לכולם, שלא היה יכול לומר אותו בלשון חיובי כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:6
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:6)

ומה שאמר עוד שאם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה, וכן אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת, הם טעם לגזרתו הראשונה שאמר, שאם אין תורה אין דרך ארץ, וזה מבואר באר היטב למביני המלות הללו, כפי מה שנתבאר בחכמה המדינית, ואנחנו הארכנו הביאור בהם במאמר הששי מספר פני משה בביאור המעלות השכליות, ונתבאר באמת שהחכמה והדעת הם מעלות השכל העיוני. כי הדעת הוא המושג אחר המושכלות הראשונות וההקדמות המפורסמות, והחכמה הוא הנודע אחר העיון מהדעות, כמו שנתבאר שם. ואמנם הבינה, והיא הנקראת גם כן תבונה, הנה היא ממעלות השכל המעשי, והיא המעלה אשר בה יישיר השכל אל המעשים הטובים והנאותים, וכן היראה, עם שאיננה מהמעלות השכליות אשר הניחו בחכמת המדות, הנה היא מעלה גדולה להרחקת המעשים הרעים, אשר בה ישפוט השכל על גנות הדברים הרעים והמגונים.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:7
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:7)

ולהיות כוונת התנא לומר ששלמות המעשה הוא סבת קיום שלמות העיון, וכן שלמות העיון הוא סבת קיום שלמות המעשה כנזכר, על כן אמר ראשונה, דרך כללות אם אין תורה שהוא כללות שלמות השכל העיוני בייחוד, אין דרך ארץ, שהוא כללות שלמות השכל המעשי ביחוד וכן להפך. ואחר שביאר אותו דרך כללות בשניהם, באומרו אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה כנז' ביאר הענין בחלקיו, כי היראה והבינה הם חלקי הדרך ארץ, שהיא אצל המעשה, שהיראה היא להרחקת המעשים הרעים, והבינה היא להשגת המעשים הטובים, וכן דעת והחכמה הם חלקי התורה ביחוד, ואמר, שאם אין חכמה אין יראה, והוא מבואר הטעם כי החכמה היא הפלגת השקידה על הלמוד והעיון, והיא שלמות אחרון בשכל העיוני, אשר על כן כדי שיהיה האדם שוקד בחכמה ויהיה שלם בה, צריך שיזהר וישמר מכל דבר רע, כי התאוה אל הרע והגנות לא יניח השכל שיהיה שוקד על הלמוד, ובכן הטיב התנא אשר דבר, כי אם אין שם יראה שהיא סבת הרחקתו מכל דבר רע, אי אפשר שתתקיים החכמה, וכן אם אין שם חכמה אמיתית שהיא סבת קיום המעשה בהכרת האמת בדברים האלהיים, אשר על כן ישפוט בקיום וחוזק, שראוי לעבוד את השם ית' ולא לזולתו, אין יראה, כי היא סבת קיום המעשה באמת, בהיותה סבת קיום היראה, כי כפי מה שתגדל החכמה בדברים האלהיים, תגדל היראה מלפניו ית'. וז"א אם אין חכמה אין יראה.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:8
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:8)

ואמר שאם אין דעת אין בינה, ואם אין בינה אין דעת, וביאור הדבר הזה כך הוא. בהיות שהדעת הוא קודם בטבע ובלמוד אל החכמה, כי כמו שהדעת מושגת מהמושכלות הראשונות, כן החכמה היא המושגת מדעות רבות, כמו שאמרנו, ועל כן בתחלת השגת שלמות השכל העיוני והמעשי, הנה לקיום שלמות הדעות והשגתם, לא יספיק שתמצא שם היראה להרחקת המעשים הרעים, רק צריך שתמצא שם תבונה לפעול בה המעשים הטובים, ויעסוק האדם אחר כך בשלמות השכל המעשי, ועל כן אם אין בינה לפעול הטוב אין דעת, וכן אם אין דעת, להכרת הטוב ושלמות השכל, לא יתקיים המעשה. אך כאשר יהיה האדם שלם בדעות, תצטרך לו היראה להתרחק מאד מהתאוה ומכל דבר רע כמדובר, כדי שיהיה שוקד על דלתות למודו יום יום כאמור. ומשתים אלה נתבארה הגזרה הא' הכוללת, שאם אין תורה אין דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ אין תורה כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:9
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:9)

ואחר שביאר הגזרה הראשונה בשני חלקיה כנזכר, ביאר עוד גזרה אחרת בתורה עצמה, באומרו אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח, והוא, כי אחר שביאר התורה בכל חלקיה, שהיא כוללת החכמה והדעת, אשר בה ימצא הדרך ארץ הכולל היראה והבינה, אמר, שאם יהיה האדם נטרד תמיד בבקשת מזונותיו, שהוא פרנסת הגוף, אשר א"א להחיות ולהתקיים בלתו, הנה בזה האופן א"א שתתקיים התורה בכללה, כי אם הנפש תהיה נטרדת בקיום הגוף, לא תעסוק בשלמותה כלל, על כן גזר אומר שאם אין קמח והוא מזון הגוף אין תורה, שהוא מזון הנפש. וכן אם אין שם מזון הנפש, הנה הגוף כמאן דליתיה, כמאמר רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים, ואם אין שם מזון הגוף, כי הקמח הוא מזון המדבר, ואם אין באדם שלמות התורה, נמשל כבהמות נדמו, ובהיותו כבהמות השדה וחיתו יער, אין ראוי שיהיה נזון בקמח, וז"א אם אין תורה אין קמח וכו', ועל כן לא נסמכה גזרה זאת אל הראשונה, בהיותם שניהם על התורה, יען ביאר הראשונה בכל חלקיה, ואחר כך ביאר גזרה אחרת בתורה עצמה כמדובר. ועם זה יתישבו דבריו על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:10
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:10)

ואחר אשר ביאר שהתורה והדרך ארץ שהוא שלמות השכל העיוני והמעשי בהצמדם יחד, יתמלא בית שלמות הנפש כולו אורה, ובהעדר אחד מהם יעדר האחר, נעתק לבאר היחס הראוי שימצא בשני החלקים הנז', לקיום השלמות אשר הוא התכלית המכוון כמו שהוכחנו, שכל כונת התנא השלם הזה הוא לבאר סבות קיום השלמות, ולא אופן השגתו, ובכן אמר שאחר שהוכיח שהמעשה והעיון צריך שימצאו בשלם יחד, לקיום שלמותו בנפשו, הנה צריך שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, כדי שיהיה קיים בשלמות, שכל רוחות התאוות והכחות הגשמיות אינם זזים אותו ממקומו, וזה כי מי שמעשיו מרובים מחכמתו, יהיה תכליתו האהבה אליו ית' לעובדו בלבב שלם, ובכן יצדק בו מאמר הנביא שאמר והיה כעץ שתול על מים, כי המים הם כנוי אל האהבה אליו ית', שהיא המחזקת אילן השלמות בכל חלקיו ושרשיו, הם העבודה בכל המעשים הנאותים לעבודתו, והוא משל נפלא מאד למי שמעשיו מרובים מחכמתו, שהם העיקר אצלו בשלמות, שזה יורה שתכליתו האהבה כנז', ובכן יצדק בו הכתוב הנז' והיה כעץ שתול על מים וכו', שהביאו למשל הבוטח בה'.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:17:11
[Pirkei Moshe on Avot 3:17:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:17:11)

אך כאשר יהיה תכליתו החכמה לבד, ויהיה המעשה טפל אצלו, הנה זה לא שם תכליתו האהבה, רק הידיעה מצד עצמה, וזו הוראה שאין בטחונו בשי"ת, אלא שבוטח באדם, שאם היה בוטח בה', היה שם תכליתו לעובדו ולאהבה אליו ית'. ובכן יצדק בו שדומה לאילן, שענפיו מרובים ושרשיו מועטין, כי בנקל יתפתה מרוחות התאוות והכחות הגשמיות, אחר שאינו מושרש על הכוונה הנכונה לאהבה את ה' אלהיו ולדבקה בו וכו'. על כן סמך לזה המשל הנפלא הזה, שהוא תוספת ביאור למה שקדם בסבות קיום השלמות, אשר על כן אמר הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה וכו', כי בכל מקום שאומר הוא היה אומר הוא תוספת ביאור מאמרו הקודם, כמו שביארנו בכל מקום כיוצא בו, ונכון הוא. וכל המשל מבואר באר היטב בשני חלקיו, ונשלם המשל בפסוק שאמר שהעץ השתול על מי האהבה כנז', מלבד היות שרשיו מרובין ואין כל רוחות התאוות מזיזין אותו ממקומו, שהוא הרחקת הרעות, הנה זולת הרחקת הרע הנמשך מהאהבה אליו ית', ימשך ההתקרבות אל הטוב, שהוא פרי הנפש, והוא השלמות. על כן השלים המשל באומרו ולא ימיש מעשות פרי, כי כאשר יהיו מעשיו מרובים מחכמתו, תהיה החכמה קיימת, וכן המעשה, באופן שכל אילן השלמות יהיה קיים בכל חלקיו, ועשה פרי למעלה, והוא מבואר ההמשל בכל חלקיו.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:18:1
[Pirkei Moshe on Avot 3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:18:1)

**רבי אלעזר בן חסמא אומר קנים ופתחי נדה הן הם גופי הלכות, תקופות וגימטריאות פרפראות וכו'.** להיות שרבי אלעזר בן עזריה ביאר שהחכמה היא חלק מהתורה, פן יחשדהו שומע שכפי נושא העיון תהיה מדרגת גדולת העיון ההוא, כמו שיקרה בחכמות החצוניות, שתתעלה מדרגת חכמה מה על זולתה כפי עלוי הנושא המעויין, אמר שאין כן בעניני התורה, כי להיותה אלהית בכל דבר שלא נמצא לו טעם, כמו שהם המצוות השמעיות אשר זכרנו, הן הם גופי הלכות תורתנו, כמו שהם דינים רבים שבאו במסכת קינין בקיני יולדת ונזיר וזבים וזבות ומצורע וכו', וכן דינים רבים שבאו במסכת נדה בפתחי נדה בדם הנמצא בנדה אם הוא מן החדר או מן העליה, וכן מי שאבדה וסתה שצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה, וכאלה דינים הרבה שבאו על זה, אשר עם היות נושאם פחות, להיותם על המצוות השמעיות המקובלות אצלנו מאתו ית', הן הם גופי הלכות תורתנו. אמנם התקופות שהוא כולל כל חכמת התכונה, אשר נושאם מעולה, וכן גמטריאות, שהם כוללות חכמת המספר וההנדסה וכל החכמות הלמודיות, הנה אלה כולם הם התחלות ללמוד החכמה, והחכמה היא חלק התורה כנזכר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:18:2
[Pirkei Moshe on Avot 3:18:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:18:2)

וזה, כי להיות האהבה אליו ית' הוא התכלית האחרון כמדובר, הנה הדברים אשר באו בתורה, שהם הישרת המעשים והמצוות השמעיות אשר נעשה אותם, להיותם מצוות מאתו ית', הן הם גופי הלכות, אך שאר הדעות, כגון תקופות ומולדות ושאר הלמודיות שנכללות במלת גמטריאות, הנה הנם פרפראות אל החכמה העיונית, שהוא שלמות השכל העיוני כמו שהוכחנו, אשר תכלית החכמה כולה היא להכיר את השם ית' בה, כדי שתתגדל האהבה כפי רבוי ההכרה. ולהיות זה התכלית, הנה כל הדבר המצווה מאתו ית', אשר נעשה אותו להיות מצווה מאתו בלתי השערה אחרת, הן הם גופי ההלכות, יען כל הדעות הם הכנה אל החכמה, והחכמה היא לתכלית האהבה המושגת בה כמדובר, על כן היה כל דבר מצווה מהשי"ת עיקר יקר המובט אל השלמות. ועל כן הונח מאמר זה השלם בחתימת סתימת הפרק הזה, להיות שבו נרמז היות התכלית האחרון באהבה, אשר מזה יתחייב היות העבודה אליו ית' עיקר יקר תפארת השלמות, וביחוד החלק המונח בתורה להתרחק מן הרע והמגונה, אשר עליו תסוב כוונת הפרק השלישי הזה כולו כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:18:3
[Pirkei Moshe on Avot 3:18:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:18:3)

והסדר הכולל בפרק הזה, מלבד הכוונה הכוללת בו בהרחקת האדם מן העבירה ומכל דבר רע ומגונה, כמו שביארנו בתחלתו הוא, כי אחרי אשר הונח מאמר עקביא בן מהללאל, ששם דרך כולל להרחיק האדם מן העבירה מצד ציור השכל, הונח מאמר רבי חנניא סגן הכהנים, שגם הוא ביאר הסבה העצמית להרחקת העבירות בהכנעת החומר, זולת הציור אשר זכר עקביא. ואחריו הונחו מאמרי הד' שלמים רבי חנניא בן תרדיון, ורבי שמעון, ורבי חנינא ורבי נחוניא, אשר כל אחד מהם ביאר דרך ישר ואות נאות לתקון המחשבות, והכוונה הנכונה להרחיק האדם מכל דבר רע, והם כולם מושגות באמצעות העסק בתורה. והונחו אחריהם מאמרי רבי חלפתא ורבי אליעזר בן יהודה, אשר בהם נתבארה הכוונה הכוללת לארבעתן, כמו שכתבנו בביאור דבריהם על נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 3:18:4
[Pirkei Moshe on Avot 3:18:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/3:18:4)

והונחו מאמרי השלשה שלמים רבי יעקב ורבי דוסתאי ורבי חנינא בן דוסא, שהשנים הראשונים ביארו האות והמופת להפסד הכוונה הנכונה, ורבי חנינא בן דוסא ביאר האות על שלמותה, כנז' בביאורנו על דבריו, ואחריהם הונחו שני מאמרי רבי דוסא בן הרכינס ורבי אלעזר המודעי, שהם ביארו יותר בפרטות, הדברים הגורמים הפסד המחשבות הנאותות והכוונה הראויה. ואחר אשר הונחו כל המאמרים הקודמים להרחיק האדם מן העבירות והמחשבות הרעות, וביחוד בעבירות אשר בין אדם למקום, הונח מאמר רבי ישמעאל, אשר הזהיר על ההנהגה הראויה להרחיק האדם מן העבירות אשר בין אדם לחבירו. ואחריו הונח מאמר רבי עקיבא האלהי, אשר אזן חקר ותקן סבות נטיית האדם אל התאוות הגשמיות בכלל ופרט, והפסד המחשבות ורפואתם ותקונם דרך כללות, להרחיק האדם מהם בדרכי רפואת הגוף, כמו שהרחבנו הדבור בביאור דבריו, ובחתימת סתימת הכל הונח מאמר רבי אלעזר בן עזריה, אשר כלל בדבריו קיום מאמרי השלמים אשר הונחו לפניו, בביאור קיום השלמות בשני חלקי שלמות השכל, והם העיוני והמעשי, כמו שהרחבנו הביאור בדבריו, והונח אחריו מאמר רבי אלעזר בן חסמא לתוספת ביאור רבי אלעזר בן עזריה, ובו נשלם מה שראינו לבאר בפרק השלישי הזה בס"ד.