## Pirkei Moshe on Avot Chapter 5

###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:1)

**בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר א' וכו'.** אחר אשר ביאר השלם שמעון הצדיק ע"ה הדברים אשר בהם תלוי האושר, שהם התורה והעבודה והגמילות חסדים, כאשר ביארנו, שהם כוללים העיון ושני חלקי המעשה אשר בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, ונמשכו אחרי זה בכל הפרק ההוא משניות השלמים אשר דברו ברושם השלמות בכל חלקיו, ובאה משנת רבינו הקדוש בפרק השני להישיר אל הדרך המביא לשלשתם כאשר ביארנו, וכן נמשכו כל המשניות בפרק השני על הכוונה הזאת, בהנהגה הראויה להשגת השלמות, והתחיל מהאחרון, שהוא המעשים טובים אשר בין אדם לחבירו, והם המדות האנושיות, ואחר כך המצוות, ואחר כך העיון. ובתחלת תהלת הפרק השלישי באה משנת עקביא בן מהללאל להרחיק האדם מהדרך הרעה בהסתכלות שלשה דברים כנגד השלשה דברים הנז', ועל הדרך ההוא נמשכו כל המשניות הנמשכות בפרק השלישי כלו, בהנהגה הראויה להרחיק האדם מן העבירה ומכל אורח רע. ואחר כך בתחלת הפרק הרביעי באה משנת בן זומא, לבאר תקון הכונה הראויה בכל הטובות האנושיות, וחלקם לארבעה סוגים, וכל המשניות הנמשכות בפרק הד' באו להישיר הכונה אל השלמות, כמו שהוכחנו בביאורנו בהם. עתה בפרק האחרון הזה ממסכת אבות, הניח מסדר המשנה הראשונה הזאת כדמות חתימה למה שנתבאר למעלה, כי להיות המכוון בכל הפרקים הנז' להודיענו השלמות האחרון, ולהדריכנו אל הדרך השם נפשנו בחיים, ולהרחיקנו מהדרך הרעה, ולתקן כוונתינו להישירה אל התכלית הנכסף, נמשכה אליהם המשנה הזאת, אשר בה הורו רז"ל כמה מעלות טובות אל השלמים, וכמה שכר נתן להם, וכמה גדול עונש הרשעים שמאבדים את העולם, אשר היא סבה חזקה לשיברחו מן הרע ויתקרבו אל הטוב בכל אופני מיני ההשתדלות האפשרי, ועל הכוונה הזאת באו כל המשניות הנמשכות אחריה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:2)

ואמנם בביאור המשנה נאמר, כי הנה כלל מה שביארו בה המפרשים יתחלק לשלשה פירושים, עם שהם לא השלימו אותם. הא' הוא פירוש ה"ר מתתיה היצהרי ז"ל, אשר לדעתו היתה כוונת שאלת והלא במאמר אחד יכול היה להבראות, כאלו אמר, שלא היה צריך לברוא השם ית' מדרגות מתחלפות מהנמצאים, אלא שיברא אותם כולם נצחיים, ולא יהיה באדם יצר הרע כלל, רק שיהיה חומרו כחומר הגלגלים, ולא יהיה אפשרי לחטא. ובאה התשובה שרצה השם ית' לברוא נמצא א' שיהיה אמצעי בין התחתונים והעליונים, על דרך שארז"ל בב"ר אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני אותו מן העליונים נמצא חי ולא מת, ואם אני בורא אותו מן התחתונים מת ולא חי, אלא אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, שאם יחטא יהיה מת, ואם לא יחטא יחיה וכו'. שהכונה מבוארת בשרצה השם ית' לברוא נמצא בעל בחירה ורצון אפשרי אל הטוב ואל הרע, שאז כשיחטא יהיה ראוי לעונש, וכשלא יחטא יהיה ראוי לשכר, והוא דרוש גדול הארכתי אני בו בספר תורת משה בסוף פרשת נח. ושם ביארתי מזמור ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו' מסכים אל הדרוש הזה מכל צד. והוא מה שאמרו במשנה הזאת שנבראו הנמצאים במדרגות מתחלפות בעשרה מאמרות, כדי שיהיו האנשים בעלי בחירה ורצון ואפשריים אל החטא, להפרע מהרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:3)

השני היא, שהשאלה היא שאחר שהפועל הפשוט ית' שמו יכול ליפעל דברים מתחלפים ברצון אחד, פשוט תכלית הפשיטות, אם כן למה הוצרך לברוא העולם בעשרה מאמרות, ובאה התשובה שגם כדברי המקשה כן הוא, שבמאמר אחד יכול להבראות, אף שהיו הנבראים מתחלפים, אבל בראו בעשרה מאמרות, להפרע מן הרשעים שמאבדין העולם אשר נברא בעשרה מאמרות, אשר היותו נברא בעשרה מאמרות יורה על יקר עיקר תפארת גדולתו, ושהמאבד אותו מאבד דבר גדול הערך, והמקיים אותו מקיים דבר גדול שנברא בעשרה מאמרות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:4)

השלישי הוא, שהשאלה היא למה הוצרך השם ית' לברוא הוא בעצמו ובכבודו, בלתי אמצעי כלל, כל הנמצאים, כי היה מספיק שיברא כללות העולם, ובפרט המלאכים, יש מאין, ואחר כך שאר הנמצאים יבראו באמצעות השכלים הנבדלים, בהשתלשלות אלו מאלו, ומה היה צריך ליחד מאמרו ית' על כל דבר ודבר, עד שהוצרך שיברא בעשרה מאמרות וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:5)

ובאה התשובה על זה, שהשם ית' אפשר היה לברוא אותו על ידי אמצעיים כנז', אמנם להודיע חבתו עם הנבראים, ועם העולם כלו בכל פרטיו, עד שמפני זה יודע שהרשע, בהיותו מאבד את העולם, הוא מאבד דבר גדול, ועל כן ראוי להפרע ממנו, והצדיק המקיים אותו, מקיים דבר גדול, אשר על כן ראוי שינתן לו שכר טוב, על כן בראו בעשרה מאמרות. והמשילו בזה משל למה הדבר דומה, למלך או שר שצוה לבנות לו פלטרין, אשר אפשר שיהיה בשתי פנים, אם שיאמר לבונים לבנות לו בית נאה לדירתו סתם, והבונים ההם יעשו בציורם כל פרטי המעון ההוא מהחדרים וחדרי חדרים. ואם שיצוה השר עצמו אל הבונים הנז', על כל פרטי הבנין במאמר מיוחד שיעשו אותו כך וכך, הנה המין השני הזה יורה על חבת אהבת השר ההוא אל הבית הנז', והיותו בעיניו גדול הערך, עד שעל כן רוצה לצוות בפרטות על כל פרטיו. כן ענין הבריאה, רצה הקדוש ברוך הוא ליחד מאמרו על כל דבר ודבר, כדי להודיע את יקר תפארת גדולת תהלת העולם בעיניו ית'. וז"א אלא להפרע כו' וליתן שכר טוב לצדיקים וכו', כי במה שנברא בעשרה מאמרות, היא הוראה על גדולתו כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:6)

ואמנם היות הרשע מאבד את העולם כשיחטא, המשילו גם בזה משל מסכים מכל צד, שדומה אל הבגדים המצויירים שמציירים בו צורות רבות מתחלפות יקרות מאד, כי אם תפסד אחת מהצורות ההן, מרקב או עכברים, הנה הפגם ההוא יגיע לכל הבגד, ולא לצורה ההיא בלבד, וכן יאמר שנפסד הבגד ההוא, כשיפסד חלק ממנו, וכל שכן כאשר יהיה ההפסד בצורה היקרה שבצורות, שאז יגיע ההפסד יותר אל כל הבגד, כן הרשעים במה שמאבדין את עצמן, הם מאבדים את העולם כולו וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:7)

הן אלה קצות דרכי המפרשים, והנה אמת אפשר לומר במשנה הזאת דרכים רבים ואופנים שונים, כפי כל חכמה וחכמה מהחכמות אשר מצאנו ראינו בהם, כולם נוסדו יחד על עשרה דברים, וראש אחד לכל העשרה. כי הנה ההגיונים שמו עשרה מאמרות ההגיון, והיה הראשון מהם העצם והט' מקרים. והלמודיים שמו מספר העשרה, והוכיחו בעלי התשבורת היות כל מספר מורכב מעשרה וחלקיו, והא' הוא אשר כל מספר הוא בכחו, והוא בכל מספר במעשה, והוא יסוד המספר, כי כל מספר הוא קבוץ אחדים, כמו שהרחיב הביאור על זה הראב"ע ז"ל בפרשת ואלה שמות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:8)

והתוכנים יש מהם אשר שמו עשרה גלגלים, וחשבו היות העשירי הוא הגלגל היומי המקיף על כולם. וכן הוכחנו אנחנו בספרי בית אל"ים ושער השמים, אשר העתקנו בכדור העולם ועיון הכוכבים, והרחבנו הביאור בהם, וביארנו שם היות כן דעת הראב"ע ז"ל והרבה מן האחרונים. והטבעיים חלקו הנמצאים לעשרה, האחד מהם הוא החומר הראשון, והב' הצורה, שהם שתי ההתחלות היצירה, וההעדר לא מנו אותו, כי לא ישאר עם המורכב. והד' יסודות פשוטים שהם ששה, והד' אופני מיני מורכבים כוללים שהם הדומם והצומח והחי והמדבר. שהם כולם עשרה, והחומר הראשון שוה לכולם. והאלהיים שמו עשרה שכלים נבדלים מניעים לגלגלים, והשכל העליון שמו אותו לגלגל ראשון עולה על כולם. וחכמי האמת דורשי רשומות חתומות בחותם תעודת חמדת הדת, אשר הוציאו לאור כל תעלומה, שמו אותותם אותות עשר ספירות בלי מה, והספירה העליונה שקולה כנגד כולם. אשר על כן על כל דרכי העשירות האלה היה אפשר לישב דברי המשנה הזאת במעט ההשקפה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:9
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:9)

אמנם אנחנו לא נאמר רק על פי דרכי תורתינו הקדושה כפשטה, כי אין לנו עסק בנסתרות במקום הזה, ואומר שהעשרה מאמרות הם רמז לעשרת הדברות, אשר הם שרשי תורתינו הקדושה, ואפשר שהעולם הנזכר במשנה, הוא כנוי גם אל האדם שהוא עולם קטן, זולת העולם כלו בכללו שנברא בתורה, שהתורה היתה כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא, כאומרם רז"ל חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם וכו', וכמו שדרשו רז"ל במלת בראשית, שהיא לדעתם ז"ל בית הכלי. ובכן הניח להנחה מונחת, שהעולם כולו נברא בתורה הכלולה בעשרה מאמרות, שהם העשרה דברות. ואם היה מאמרו על העולם הקטן, יאמר, כי תכלית האדם הוא התורה, ובתורה נברא האדם, כמו שרמזו רז"ל באומרם ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, שהכוונה בזה, שאם יקבלו את התורה יהיו חיים לעולם, ואם לאו הרי הם כמתים, שהתורה היא הנותנת חיים לבעליה, נמצא שהאדם נברא בתורה שנאמרה בעשרה מאמרות ודברות יקרות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:10
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:10)

ולהיות שהמאמר הראשון, שהוא אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך פסל וכו', שהוא מציאותו ויחודו, ושראוי לעובדו ולא לזולתו, הנה בזה המאמר לבדו היה כולל כל התורה כולה, כי אם יעבוד האדם את השם ית', ויכוין כל פרטי מעשיו אליו, ויהיה הוא יתעלה אות יישיר נגדו, הנה זה יספיק להשגת השלמות והתכלית האחרון, וכאומרם ז"ל בכל דרכיך דעהו זו פרשה קטנה כוללת כל התורה כלה וכו', שכונתם בזה, במה שיכוין האדם אליו ית' בכל פרטי מעשיו, כולל כל דרכי ההשגה אשר תכלול אותה כל התורה כולה, על כן באה השאלה שבמאמר הראשון מהעשרת הדברות היה יכול להבראות, שהוא כולל כל המאמרות והדברות כנז', כי במה שיכוין האדם אליו ית', יעשה כל פעולותיו שלמות תכלית השלמות, ואין צריך להזהירו עוד על הפרטים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:11
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:11)

ובאה התשובה שהשם ית' ברא העולם, אם העולם בכללו, ואם האדם, שהוא עולם קטן, בעשרה מאמרות, והם העשרת הדברות כנזכר, כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם בקלקולם וחטאם. והכונה, כי הרבה השם ית' הדברות והציורים וההזהרות בפרט על כל דבור ודבור, כדי שהחוטא מלבד מה שעושה נגד מה שיחייבהו השכל, יהיה עובר על מצותיו ית', אשר על כן יהיה ראוי לעונש גדול, שמלבד מה שעושה רע, הוא עובר על מצוותיו ית' ודברותיו, וכן לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, כי במה שמקיימין את המצוות להיותם מצוות מאתו ית', הם ראויים לשכר גדול, מלבד היותם פועלים הטוב במה שהוא טוב, שהכל יכספוהו. וגזרת שנברא בעשרה מאמרות, דבקה לפי זה עם להפרע מן הרשעים, שנותן טעם, ולא עם שמאבדין את העולם, וכאלו אמ' שנברא העולם בעשרת הדברות, והכונה בו שברא בתורה שנתנה בעשרת הדברות כדי להפרע מן הרשעים, שהרי נברא בעשרת הדברות, ועל כן יתפרע מהן שעונשם רב, וכן לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, ויהיה שכרם טוב יען נברא בעשרה מאמרות כנז', וז"א שנברא בעשרה מאמרות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:12
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:12)

ואפשר שמאמר שנברא בעשרה מאמרות דבק לשמאבדים את העולם, כאלו אמר שבראו בעשרה דברות שבתורה, כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדים עולם שנברא בעשרה מאמרות, ובאבדם את העולם הם עוברים העשרה דברות כלם, אשר בהם נברא העולם, והכל הולך אל מקום אחד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:13
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:13)

ואפשר שיתישב כפי פשוטו, בעשרה מאמרות שבפרשת בראשית, כמו שביאר הרמב"ם ז"ל שרמז עוד אל דרוש אחר, והוא, שאחר ההנחה בשהעולם נברא בעשרה מאמרות, אשר נתבארו במעשה בראשית, באה השאלה, כי למה היה צריך השם ית' לברוא אותו בעשרה מאמרות, כי היה מספיק שיברא אותו במאמר הראשון, שהוא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והיה יכול לכלול במאמר ההוא השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ומה היה צריך לספר סדר הבריאה ואופן השתלשלותם זה מזה. ובאה התשובה, שברא העולם על הסדר הזה, ולא במאמר אחד דרך כללות, להודיע ולהודע שהאדם הוא התכלית האחרון בבריאה, ושכל מה שקדמו בעולם השפל בראו לצורך האדם, ואם היה בורא אותו במאמר אחד, היה נראה שלכל דבר יש לו תכלית מיוחד, ולא אחד בהם יהיה תכלית לאחר, מאחר שאין סדר לבריאתם, ואף אם היה מין האדם נפסד, כי ישחית כל בשר את דרכו על הארץ, הנה שאר המינים לא יפסדו, ולא יגיע הנזק לכל העולם, רק למין ההוא לבדו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:14
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:14)

אמנם עתה בסדר הזה מהבריאה, בשהאדם הוא האחרון בבריאה, ובו נשלם הטוב, שראתה החכמה האלהית שעמו היה טוב מאד, שהוא טוביות התכלית, נמצא לפי זה כי בהפסד האדם, שהוא תכלית כל הקודם אליו, יפסד הכל, כי כל הקודם אל התכלית הוא טפל בצרוף אל התכלית, ובהבטל התכלית יבטל הקודם אליו כנז'. על כן אמר שנברא בעשרה מאמרות, להורות שהאדם הוא האחרון והתכלית המכוון, כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את כל העולם כשמאבדים את עצמם. ונתן הטעם למה מאבדים את העולם, באומרו שנברא בעשרה מאמרות, רוצה לומר, כי מאחר שנברא בעשרה מאמרות, נראה היות האדם הוא התכלית, ואם כן אחר שהוא התכלית, בהפסדו יפסד ויאבד כל העולם, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה, וכמו כן לתת שכר טוב לצדיקים, כי בצדקתם מקיימין את העולם, כי בקיום התכלית יתקיים כל הקודם אליו. והוא דרוש אמיתי ונכון ומתישב על לשון המשנה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:15
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:15](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:15)

ואפשר עוד לומר פירוש אחר במשנה הזאת, מיוסד על אדני פז, דרוש אמיתי ועמוק מאד, והוא, כי הנה השם ית' ברגע אחד המושג אצלו ית', אף שלא יהיה מושג אצלנו, ברא השני חומרים הראשונים כדעת הרמב"ן ז"ל, או השמים והארץ לדעת שאר המפרשים שסדר הבריאה הוא מונה במלת בראשית וכו'. והנה לכל הדעות בתחלת הבריאה לבד, הוא שברא יש אחר האין המוחלט, ומשם ואילך עשה יש מיש, כי בריאה לא תאמר פה רק על היציאה אל היש אחר האין, והעשיה היא יש מיש, והוא המכוון בפסוק באומ' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כלומר בהתחלה לבד, מהשמים והארץ, ברא אלקים יש אחר האין כנז', והוא המאמר הראשון הנמנה בעשרה מאמרות, כפי מה שביאר הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה הזאת. ואמר התנא בדרך שאלה, כי במאמר הראשון, והוא ברגע הראשון אשר ברא יש מאין, היה יכול לברוא כל הדברים בשלמותם, או היה יכול לעשות שהם יהיו משתלמים מעצמם, כי כאשר גזר על מציאות הד' יסודות, הם היו מתרכבים בכח הגרמים השמימיים ונותן הצורות, וכל שכן הצמחים, כי הארץ תוציא צמחה כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ומה היה צריך לצוות על כל דבר ודבר בפרט, כאשר צוה וחלקם בעשרה מאמרות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:16
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:16](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:16)

ובאה התשובה הנכונה על זה, בשרצה השם ית' לצוות על כל פרט ופרט מהנמצאים הפשוטים והמורכבים, ולסדר אותם באופן שכאשר ירצה הוא ית' להוציא אותם מטבעם, יהיה לו מקום בצדק ובמשפט שלא ינגד אל הטבע שהוטבעו בו, כי אם היו כל הדברים נבראים במאמר אחד, בלתי צווי וסדר פרטי בכל אחד ואחד, כשהיה רוצה השם ית' לקרוע הים לישראל, אם שהיה יכול בזה, היה מנגד למאמרו הראשון.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:17
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:17](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:17)

אמנם כאשר יסדם בחכמה מתחלת הבריאה, תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עמהם וכל אחד מהם, לעשות בהם כרצונו הגמור והמוחלט, כי במה שבראשונה עשה המים שהם מכסים לים, ואחר כך גזר עליהם שיקוו אל מקום אחד, הנה בזה היה לו מקום, לכשיחטא המין האינושי, שישובו המים כבראשונה לכסות את הארץ, ולהביא מי המבול, שכן התנה עמהם כשכנסם אל מקום אחד, וכן באמור להם יקוו, היה לו מקום לשיהיה זה בתנאי שיקרע כל עת שירצה, ולא ינגד זה לטבעם, וכאומרם ז"ל תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, כמו שבא בבראשית רבה על כל דבר ודבר שהתנה הקדוש ברוך הוא אל כל האותות והמופתים אשר עשה, ועל כל אשר יעשה בביאת משיחנו, כי הנה הנם כל הנמצאים בשמירת התנאי הנז', אשר לכל אשר יחפוץ יטם, והראיה כי אחר שנקרעו המים ושבו להתחבר כבתחלה, שבו לשמור תנאם הראשון כבתחלה, כי בזה יתבאר מאמר רבותינו ז"ל בפסוק וישב הים לפנות בוקר לאיתנו וכו' דהיינו לתנאו הראשון וכו'. שהוא קשה הישוב, יען מביא ראיה לתנאו עם הים שנקרע, מפסוק שמדבר במה שקרה אחר הקריעה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:18
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:18](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:18)

אך הנכון הוא, כי מה ששב הים לשמור תנאו הראשון, רוצה לומר, ששב לשמור התנאי להתקרע כאשר יצטרך פעם אחרת, כמו שהיה קודם שנקרע, כי בעודו קרוע, לא יאמר היותו שומר תנאי, שכבר השלים תנאו, אך כששב כמו שהיה קודם, יצדק בו ששב לשמור תנאו, ומזה הוכיח שהיה לו תנאי קודם שנקרע, כיון שאומר שחזר לשמור תנאו כו', והוא ק"ל. ושם נאמר אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל, צויתי את השמים שישתתקו לפני משה, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע וכו'. ולבאר זה הדרוש יותר, נאמר שם עוד אמר רבי אלעזר מתחלת ברייתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר יקוו המים, למה הקורא למי הים, הקורא למי הים, שני פעמים, אחד בדור המבול, ואחד בדור אנוש וכו', שהורו היות מאמר יקוו המים מכוון למה שירצה לעשות, להפרע מן הרשעים, ולתת שכר טוב לצדיקים, כי כדי שיעמדו לפני יהושע שהיה צדיק, השמש והירח, נתיחד המאמר במאורות, באומרו יהי מאורות, וכן ביונה שצוה השם ית' את הדג שיקיא אותו, כמו שבא שם, כי במה שגזר ואמר ישרצו המים וכו', היה מקום לתנאי זה, כי לולא המאמרים המיוחדים בכל דבר מאלה, לא היה משנה אותם השם ית' מטבעם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:19
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:19](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:19)

ונרמז הדרוש הזה בדברי רז"ל בשמות רבה פרשת בא אל פרעה וז"ל ואתה הרם את מטך וכו', אמר רבי אלעזר הקפר אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשית יבשה וכו', אמר לו הקב"ה לא קראת מתחלת התורה מה כתיב ויאמר אלקים יקוו המים, אני הוא שהתנתי עמו כך וכו', שמשה רבינו עליו השלום נתקשה אצלו היות השם ית' משנה הטבע הנטבע בדברים בתחלת בריאתן, שנראה עול בחקו ית', ובאה התשובה שמצד שנתייחד במים מאמר יקוו המים היה בצדק להעשות כן, ואיננו עול חלילה. והוא מה שאמר התנא פה, כי כדי ליפרע מן הרשעים, כמו שנתפרע מפרעה ומכל חילו שגזר על הים ויטבעם, ומקרח ועדתו שפצתה הארץ את פיה ותבלע אותם, וכמו כן לתת שכר טוב ושלם לצדיקים, כמו שהיה בענין משה ויהושע ובדניאל חנינה מישאל ועזריה ויונה ודומיהם, על כן נברא בעשרה מאמרות, כדי להתנות תנאי עם כל הנמצאים להפרע באמצעותם מהרשעים ולתת שכר לצדיקים כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:1:20
[Pirkei Moshe on Avot 5:1:20](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:1:20)

ועם זה יתיישב אומרו והלא במאמר אחד היה יכול להבראות, ולא אמר לברוא אותו, שהכוונה שהיה יכול להבראות ולהשתלם מאליו מכח מאמרו הראשון כמו שפירשנו. וכן יתיישב היטב לפי דרכנו זה מה שאמר להפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים, כי לא אמר להרבות עונש הרשעים ושכר הצדיקים, רק מציאות הפרעון באמצעות הנמצאים כמדובר. וכמו כן יתורץ מה שהקשו קצת מהמפרשים באומרם שלא ימנע מהחלוקה, או העולם נתעלה יותר במה שנברא בעשרה מאמרות, או לא. אם תאמר הראשון, אם כן מה צריך סבה גדולה מזאת לשנברא בעשרה מאמרות, שתשובתו בצדו שבראו בעשרה מאמרות, כדי להגדיל יקר תפארת מעלתו ורוממותו. ואם לא נתעלה בזה יותר, אם כן למה יחייב רבוי המאמרים להוסיף עונש לרשעים, או שכר לצדיקים, כי אם איש אחד דרך משל יקנה חפץ שוה זוז אחד בעשרה זוזים, ונגנב מאתו, ונמצא הגנב, ובא לשלם, היתכן שיפרע עשרה זוזים מפני שקנה אותו זה בעשרה, אם הוא אינו שוה יותר מאחד כנז'. כי כפי מה שפירשנו לא תפול קושיא כלל. והוא מסכים לאמת מכל צד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:2:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:2:1)

**עשרה דורות מאדם ועד נח וכו'.** אחר אשר הוכיח שנברא העולם בעשרה מאמרות, להפרע מן הרשעים, שהיא החלוקה הראשונה, ולתת שכר טוב לצדיקים, שהיא החלוקה השנית, המשיך אחר זה מסדר המשנה עשרה עשרות דברים, מורים על השגחתו ית' הנפלאה בשכר הצדיקים וכללות האומה הנבחרת, ועונש הרשעים שמאבדים את העולם, והעשרה הראשונה היא, העשרה דורות אשר היו מאדם ועד נח, אשר בו נתבאר בעצם וראשונה, איך נפרע מן הרשעים בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ, הפך הטבע כפי רצונו ית', והוא אומרו עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו'. כי בעשרה דורות אשר מאדם ועד נח הוכיח איך השם ית' נפרע מהרשעים, ונפרע מהם בצדק ובאריכות אפים, שממתין להם אולי ישובו בתשובה, וכאשר ראתה החכמה האלהית כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ בכמה עבירות חמורות, כי מלאה הארץ חמס, הביא עליהם את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, ושבו המים לכסות את הארץ להפרע מן הרשעים, ונודע בזה רחמנותו ית' ואריכות אפו, שהמתין עד יצא כנוגה צדקת נח, אשר יהיה ראוי להמלט הוא לבדו, להשאיר לנו אחרית ותקות המין כולו. ויען ראתה ההשגחה האלהית שעתיד לצאת נח לעולם, אחר הדורות הללו, האריך אפו לכוונת התכלית הזה, נוסף על היותו מכוין לפתוח דלתי התשובה לפניהם, אולי יזכרו וישובו אל ה'. והוא אומרו להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שהביא עליהם את מי המבול, כלומר, שתמיד הכעיסוהו בלתי הפסק, עד הזמן שהביא עליהם את מי המבול, ועם כל זה הוא ית' סובל וממתין, שזה יורה אריכות אפו כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:2:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:2:2)

ואחר אשר הניח החלוקה הראשונה, והיא, איך הוא נפרע מן הרשעים, הוכיח החלוקה השנית, והיא, שנותן שכר טוב לצדיקים מהשכר שקבל אברהם ממנו ית', והוא העשרה הב', שהם עשרה דורות אשר היו מנח ועד שבא הוא לעולם, שכולם היו מכעיסין אותו ית' מזמן נח עד הזמן שבא אברהם, בלי הפסק כלל, שלא הרהרו תשובה בלבם, והוא ית' המתין להם עד שיצא אברהם לאויר העולם ונטל שכר כולם, וכפר בעד כל הדור, ועשה עמו השם ית' ניסים ונפלאות, הפך הטבע כנודע, אשר הוא הוראה על אמתת דברי התנא באומרו לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:2:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:2:3)

ועל כן לא אמר בנח עד שבא נח ונטל שכר כולם, כי לא הספיק צדקות נח לקבל שכר כלם, וכאומרם ז"ל בדורו היה צדיק אבל אם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום וכו', ועל כן הביא' מסדר המשנה להוכיח שהשם ית' נפרע מן הרשעים. ואמנם המשנה השנית בעשרה דורות אשר מנח ועד אברהם, הביאה להוכיח איך השם ית' נותן שכר טוב לצדיקים, ממה שמצאנו ראינו שאברהם אבינו קבל שכר אנשי דורותיו, שהיה כדי לכפר על כולם כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:3:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:3:1)

**ועל כן סמך לזה המשנה האחרת, והיא העשרה השלישית אשר הורה בה הפלגת שלמותו של אברהם, והיותו ראוי אל כל הכבוד הזה, באומרו עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה, ועמד בכלן.** ואמר שהסבה אשר נתנסה אברהם אבינו, היתה, כדי להודיע לכל העולם כמה היא חבתו של אברהם אבינו עם השם ית', והוא מסכים לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב, שהנסיון היה לתועלת הרואים, והוא רמוז במלת להודיע וכו', והוא כאלו אמר שלא היתה הכונה בנסיונות הנז' רק להודיע אל כל העולם חבת השלמים עם השם ית', ממנו יראו וכן יעשו, והנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם וכו'. ואומרו כמה היא חבתו, ולא אמר להודיע חבתו של אברהם אבינו, רמז, כי הנסיון היה מספיק פעם או פעמים על הרוב, ולמה הוצרך לנסותו עשר פעמים. ואמר, שהסבה שנתנסה עשר פעמים היתה כדי להודיע לכל כמות חבתו, ולא מציאות חבתו, שזה כבר היה נודע לכל העולם, שהוא היה מפרסם מציאותו ית' בכל עבר ופנה, כמו שרמזו רז"ל באומ' מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכו', אשר על כן רצה לנסותו עשר פעמים, כדי שיכירו וידעו כל העולם גודל וכמות חבתו עד היכן היא, כי מי יוכל לסבול ייסורין עשר פעמים בגופו ובממונו, ובבנו ובאשתו ובכל אשר לו, כי פעם או פעמים ושלש אפשר לסבול בתקות השכר, אמנם מי שיבואו עליו עשר פעמים יהיה בועט בהם ובשכרם, ולמה שידעה חכמתו ית' שהיה עומד בכולם, על כן רצה לנסותו עשר פעמים, להודיע לכל כמה היתה חבתו וכו'. ואומ' להודיע איננו דבק עם ועמד בכולן, רק עם עשרה נסיונות, שהוא תחלת הגזרה, כי סוף הגזרה היא ועמד בכולן, ולהודיע כמה חבתו וכו' הוא טעם לתחלת הגזרה, ובכן לא יפול ספק על פירושינו זה, שהוא מסכים לפירוש הרמב"ם ז"ל, שאמר שהנסיון היה לתועלת הרואים וכו', אמנם למנין הנסיונות והנסים הנז' בפרק הזה, לא נחיתנא לבלתי לכת מהלך התוספת והאריכות, בהיות שהרמב"ם ז"ל ושאר המפרשים האריכו למעניתם בזה, ויספיק לנו ידיעת אמתתם להבנת כונת התנא בלתי ידיעת פרטיותם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:4:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:4:1)

**עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות כו'.** אחר אשר הוכיח בג' עשרות אשר זכר, מה שהונח במשנה הראשונה, שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים, ולתת שכר טוב לצדיקים, כי בעשרה דורות מאדם ועד נח הוכיח העונש, ובשתים האחרות הוכיח השכר, ויען ראה שהשכר אשר הוכיח הוא לאיש פרטי, רצה להוכיח הענין גם כן בשכר האומה הנבחרת והעונש לשונאיהם, וזה הוכיח בארבעה עשרות, שתים המורות על השכר, שהיא החלוקה השנית במשנה הראשונה, והוא שהשם ית' נותן שכר טוב לצדיקים בכל האותות והמופתים הפך הטבע, ושתים אחרות המורות על העונש, אשר על כן ברא עולמו בעשרה מאמרות, לעשות אותות ומופתים בשכר הצדיקים ובעונש הרשעים כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:4:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:4:2)

והנה השתי עשרות המורות על השכר הטוב שנותן לצדיקים, הם העשרה ניסים שנעשו לאבותינו ביבשה בתוך ארץ מצרים, ועשרה אחרים על הים. והשתי עשרות המורות על עונש הרשעים בכל האותות והמופתים, הם עשרה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ועשרה אחרות על הים, כמו שמנו אותם המפרשים, עם שיש ביניהם הפרש והתחלפות במציאותם. ולכל הפרושים הנה הנם ארבעה עשרות, מורות על אמתת ההנחות אשר הונחו במשנה הראשונה, שהשם ית' נותן שכר טוב לצדיקים, ונפרע מן הרשעים על ידי נסים ונפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו גדול מעל שמים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:4:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:4:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:4:3)

אך מה שראיתי לדקדק במשנה הזאת, אשר לא ראיתי לאחד מהמפרשים, הוא, שבעשרה ניסים שנעשו לאבותינו לא נתיחדו לשם ית' כמו שנתיחדו העשר מכות שנאמר בהם שהביא אותם הב"ה על המצרים, ולא אמר כן בעשרה ניסים, רק שנעשו לאבותינו, ולא אמר מי עשאם, והיה לו לומר עשרה ניסים עשה הב"ה לאבותינו במצרים וכו', כמ"ש במכות. אשר על כן לבי אומר לי באמת ובתמים, מהכרח הקושיא הזאת, שהשתי עשרות ניסים שנעשו לאבותינו, לא היו רק במה שנצולו מהשתי עשרות של מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים ועשרה בים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, ועל כן לא אמר שעשה השי"ת הנסים הנז', יען נעשו מאליהם, במה שהכה את המצרים לבדם, ונצולו הם. והוא דקדוק אמיתי ונכון אצלי. ונתישבה המשנה על נכון, שהנסים היו שתים שהם ארבע, כי המכות היו נסים ומופתים כנודע, והיו כפולים בבוא המכות על המצרים לבדם כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:4:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:4:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:4:4)

עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וכו'. אחר אשר הוכיח השכר הנתן לאומה הנבחרת בחמלתו עליהם מפני אהבת האבות אברהם יצחק ויעקב הביא העשרה הח', אשר הוכיח בו שהטובות שעשה השם ית' לאומה הנבחרת לא עשה אותם רק בעבור אהבתו עם אבותם, ולא בעבור עצמם, כי הם הכעיסוהו בהבליהם כמה פעמים, ובכל זאת לא הניח לאיש לעושקם, והצילם מיד כל הקמים עליהם לכלותם, והוא אומרו עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר וכו'. יר', אחר אשר עשה השם ית' להם את כל האותות והמופתים במצרים ועל הים כנז', והם ראו את כל היד החזקה, לא שתו לבם לכל זאת, והוא הנרמז במשנה באומרו במדבר, שרמז מקום העשרה נסיונות, להורות שהיו מנסים את השם ית', ולא היו בוטחים בו, אחר שראו את כל האותות והמופתים, וכחו הגדול והנורא לבלתי בעל תכלית. ואף גם זאת, אחר כל העשרה נסיונות אשר נסו את השם ית', כאלו היה השם ית' מנוסה מהם, ועמד השם ית' בנסיון לעשות להם כל מה ששאלו, כי גדול מעל שמים חסדו, עם כל זה לא שמעו בקולו, בהיותם רואים בעיניהם כי כל מה שהיו רוצים לנסותו לא עצר להם דבר, ולא נפל דבר מכל אשר עלה על לבם ארצה אפילו כחוט השערה, ובכל זאת לא שמעו בקולו, כמו שהוכיח מהפסוק שהביא, שנאמר בשם השם ית' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. כי מלבד מה שהביא ראיה על מספר העשרה נסיונות שנתנסה השם ית' מהם, היתה עיקר כונת התנא להביא סוף הפסוק, שבכל זאת אמר השם ית' שלא שמעו בקולו, ועם כל זה לא מאסם ולא געלם מצד אהבת אבותם, כי הוא הנרצה אצל התנא בזה להוכיח כמה ארך אפים לפניו ית', שעם היות עם בני ישראל מקטני אמנה, כי בראותם בעיניהם את כל האותות והמופתים בשמים ובארץ, היו מספקים ביכלתו ית' ונסו אותו עשר פעמים כנז' עם כל זה לא עזב חסדו ואמתו עמהם, מצד אהבת האבות שהיו מקיימים את העולם כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:4:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:4:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:4:5)

ואמנם העשרה נסיונות מנה אותם הרמב"ם, והמה בכתובים מבוארים באר היטב. הא' היה על ים סוף, באומ' המבלי אין קברים וכו'. השני, במרה על המים באומרו וילונו העם על משה לאמר מה נשתה וכו'. הג', במדבר סין כשנתן להם המן באומרו מי יתן מותינו ביד ה' כו'. הד', בהניחם המן עד הבקר באומרו ויותירו אנשים ממנו עד בקר וכו'. הה', שיצאו ביום השבת ללקוט, בהיות שאמר להם משה רבינו עליו השלום היום לא תמצאוהו בשדה וכו', ואומר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכו'. והו', ברפידים על המים, באומרו וירב העם עם משה וכו'. הז', בחורב על מעשה העגל. הח', בתבערה, באומרו ויהי העם כמתאוננים וכו'. הט', בקברות התאוה בבקשת הבשר, באומרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וכו'. הי', במדבר פארן בענין המרגלים, אשר שם נאמר הפסוק הזה שהביא התנא לראיה, וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי אשר מפשט הכתובים נתבאר בפירוש כמה ארך אפים לפניו, שלא חרה אפו בהם בכל הנסיונות האלה, כי פעם אחת ושתים ושלש היה מספיק להאריך אפו, עד יכירו וידעו יכלתו ית', וכי לא חסר כל מכל אשר נסו אותו עד עשר פעמים, אין זה כי אם רוע לב, ובכל זאת לא געלם, שזה יורה באמת אהבה וחבה יתרה בהם מצד אבותם כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:1)

**עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש וכו'.** אחר אשר הונח במשניות שקדמו שמונה עשרות דברים, המורים על חסד השם ית' על ברואיו, לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו, ושעם כל ההכעסות שהכעיסוהו עם בני ישראל לא עזב חסדו מהם, לא מאסם ולא געלם, ספר עתה הנסים שנעשו להם לישראל בבית המקדש, שמורים על אהבתו ית' אותם, אחר הנסיונות שנסו אותו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:2)

ואמנם אומ' עשרה ניסים נעשו לאבותינו וכו', ולא אמר עשרה ניסים עשה הב"ה לאבותינו בבית המקדש, יורה על אמתת פירושנו אשר פירשנו לעיל, כי לא יתואר ולא יכונה הנס אליו ית', רק במעשה שעושה בעצם וראשונה בשימת משים, ולא מצד הדבר הנמשך ושלילת ההיזק כאמור, ועל כן נמצא שכל העשרה ניסים אשר זכר בעל המשנה, הם כולם שלילות הנזק כאמור, ולא מציאות התועלת בעצם וראשונה, אשר על כן אמר, שהם עשרה ניסים שנעשו לאבותינו מאיליהם, שנמשך היות נס להם, עם היות שלא היו הניסים האלה פועל מיוחד להם, רק העדר ושלילת הנזק כאמור. והוא דקדוק נכון ואמתי אצלי.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:3)

ואמנם היותם כולם נסים נגד הטבע, כאשר יורה עליו מלת נס, שהוא קנין או ענין נעלם ממנו סבתו, ראיתי ונתון אל לבי להכריח הדבר מצד הענין ולשון המשנה על נכון, יען ראיתי להרמב"ם שברח קצת מלומר שהם הפך הטבע, עד שפירש בנס הששי שאמר שלא נצחה הרוח את עמוד העשן, שבעת ההקרבה היה האויר נח, וזה באמת במחילת תהלת חכמתו הוא הפך הנשמע מלשון התנא, כי מלת נצחה שהוא מורה על הנצחון לא תתיישב רק בהיות שם רוח רב מתקומם לנצח את העמוד ואינו יכול לנצח אותו. על כן יראה באמת שכולם הם הפך הטבע, כמו שיתבאר.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:4)

והנה הנס הראשון הוא, שלא הפילה אשה מריח בשר הקדש, וזה כי להיות בית המקדש באמצע העיר, והיו כמה נשים סביבות המקדש, והיה בשר הקרבנות שמן מאד שריחו נודף, ומעולם לא האכילו מבשר הקדש לשום אשה מעוברת, ועכ"ז לא הפילה שום אשה, הנה הוא באמת נס גדול. והוא, כי עם היות שיש נשים רבות שאינם מפילות מפני הריח שיריחו מכל מאכל אשר יאכל, הנה יש גם כן נשים רבות שמריח כל שהוא, אם לא יאכילו אותם מהדבר אשר הריחו, מפילות מיד, על כן אמר, שהנס בירושלם היה ששום אשה בעולם לא הפילה מריח בשר הקדש וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:5)

הנס הב' שלא הסריח בשר הקדש מעולם, וזה הוא מבואר היותו גם הוא הפך הטבע, כי עם היות שיש בשר שכפי טבעו אינו מסריח מהרה, הנה בהיות זה הבשר שמן ורך, שהוא סבת העיפוש, והיה בהם נאכלים לשני ימים, עכ"ז לא הסריח מעולם, כי גם שיקרה שלא יסריח לפעמים, הנה לא יקרה זה לעולם, אך במה שהיה זה תמיד, כי לא נמצא מעולם שהסריח, הוא נס גדול, ועל כן הוסיף מלת מעולם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:6)

הנס הג' הוא שלא נראה זבוב בבית המטבחיים, וזה כי עם היות שיש קצת מקומות שאינן מצואים בהם זבובים, וכן בזמן מהזמנים לא ימצאו זבובים, כמו שהוא במקומות הקרים מאד, על כן אמר שהנס היה שבכל המקומות היו נמצאים זבובים, זולת בית המטבחיים, שהיה ראוי שימצאו שם יותר מבכל שאר המקומות, כי שם מצויים תמיד להיותן ניזונות מלחות הבשר. וז"א לא נראה זבוב בבית המטבחיים, כלומר, כי שם לא היו נראים, אך בכל שאר המקומות היו נראים, וזה היה באמת נס גדול. והיה הנס הזה נעשה לאבותינו שבהיות שלא היה קרב אל בשר הקדש שום שקץ, ולא היה מסריח, היה מורה על שהיה השם ית' מקבל קרבנותם בסבר פנים יפות. והוא הטעם עצמו במה שלא אירע קרי לכהן גדול, כי עם היות לכאורה שאלה אינם דברים שיגיע מהם תועלת לכללות ישראל, עד שיצדק בהם שהם נסים נעשו לאבותינו וכו', הנה אחר ההשקפה הצרופה יראה באמת שכולם הם ניסים נעשו לאבותינו, ועם שלא נעשו להם בעצם וראשונה, כמו שזכרנו, רק נעשו להם מאליהם, יצדק באמת שנעשו להם בשמירת בשר הקרבנות מכל עפוש, ושלא ימשך מהם נזק לשום אדם, וכן בהמצא הכהן גדול בקדושה ובטהרה ביום הכפורים, שהוא מורה על שלמות האומה, בהיות הכהן גדול עומד ביניהם ובינו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:7)

ועל דרך זה היה הנס החמשי והששי שלא כבו הגשמים בשום ענין אף בזמן שהיו הגשמים רבים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח אף בזמן המצא רוח סערה גדולה וחזק את עמוד העשן, ואלה שניהם כלם הפך הטבע, כי עם היות שימצא לפעמים בהיות המטר מעט והאש גדולה, שלא יכבה המטר את האש, הנה בהיות המטר גדול מטבע המים לכבות את האש, ובהיות שלא כבו הגשמים בשום זמן את אש של עצי המערכה שהיו יורדים עליו, הוא נס הפך הטבע. וכן בהיות מטבע העשן שאיננו עומד בפני הרוח, אף שיהיה הרוח חלש, כל שכן בהיות הרוח חזק, כמו שיקרה פעמים רבות, הנה הוא הפך הטבע באמת, שלא נצחה את עמוד העשן, כי שלילת הנצחון לא יאמר רק על המתגבר, כמו שביארנו, והוא מבואר בעצמו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:8)

הנס השביעי הוא שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וזה, כי העומר היה נקרב במקדש ביום ששה עשר לניסן קודם חצי היום, ולא היו אוכלים מן החדש עד חצי יום ששה עשר לניסן שהיו מקריבין את העומר, ומחצי היום ואילך היו אוכלים חדש, בסומכם על החזקה שכבר נקרב העומר, שבית דין זריזין להקריבו, ואם היה נמצא פסול זה שלא הקריבוהו קודם חצות, היו נכשלים ישראל, שהיו אוכלים חדש קודם הקרבת העומר, ואמר שכזה לא נמצא מעולם, כי לעולם היה נקרב קודם חצות, והיו אוכלים החדש בלתי מכשול כלל, והוא נס גדול באמת, שלא יארע מקרה בשום זמן בכוון השעות כאמור. וכן בשתי הלחם, שלא היו מקריבין מנחות מהחדש עד שהיו מביאין שתי הלחם, וכן לחם הפנים שהיה מונח משבת לשבת, ואם היה נפסל בתוך ימי השבוע, לא היו יכולים להניח אחר עד יום השבת, והיה נמצא כל אותם הימים בלתי לחם הפנים, ואמר שכזה לא אירע בבית המקדש, ששלשתם היו נס אחד, שהיה נמשך הנס לישראל בהעדר מציאות הפיסול בהם לברכת תבואתם ופירותיהם ולחמם, כמו שביארוהו רז"ל, שהיתה הברכה מצויה בהם בשביל השלש מצוות הללו כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:9
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:9)

הנס הח' שהיו עומדים בעזרה כל אחד בצד חבירו צפופין, רוצה לומר דחוקים, כמו שפירש בעל הערוך, והיה הנס בזה, שמדרך העולם הוא שהעומדים כאשר ישבו יתרחבו ירכיהם, ויצטרכו למקום יותר ממה שהיו צריכים בהיותם עומדים, ובכאן היה הפך הטבע, כי בהיותם עומדים היו צפופים ודחוקים, וכשהיו משתחוים, שהיתה ההשתחויה בפישוט ידים ורגלים, אז היו מרווחים, רוצה לומר, בהיותם משתחוים, שאז יצטרכו כפי הטבע למקום יותר רחב כנז', זה היה נס בלי ספק, על כן אמר ומשתחוים רווחים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:10
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:10)

הנס התשיעי הוא שלא הזיק נחש ועקרב בירושלם. ויש לדקדק גם בזה, שלא אמר שלא נשכם נחש ועקרב, כי זה אינו נס, שאפשר לאדם להתרחק ממקום מושבם, ושומר נפשו ירחק מהם, אך אמר שאף שהיו נושכים לפעמים במקרה, כמו שיקרה ליושבי עיר הרים סביב לה כירושלם, כי דרך נחש עלי צור, לא היה נמשך נזק מנשיכתם. וז"א לא הזיק נחש ועקרב בירושלם מעולם, אשר בזה האופן היה נס גדול בלי ספק.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:5:11
[Pirkei Moshe on Avot 5:5:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:5:11)

והנס העשירי הוא שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלם, ויש לדקדק גם בזה, שלא אמר צר לי המקום שלנתי בירושלם וכו', להגדיל הנס, והוא, כי במקום שנמצאים אנשים רבים בבית אחד, הנה יראה אל הלן שם שהמקום צר ללון שם, ואחר שלן שם, לא יראה לו המקום צר כמו שהיה נראה לו קודם, אך בירושלם, שרוב השנה היה כל יושב בירושלם ביתו מלא אורחים מהעם העולים לרגל, אמר, שלא די שלא אמר אדם לחבירו אין לי מקום ללון, אלא אפילו צר לי המקום לא אמר, ולא די שלא אמר צר לי המקום שלנתי, כי אחר שלן אינו כל כך מצוי שיאמר צר לי המקום שלנתי בו, אלא אפילו צר לי המקום שאלין בו, קודם הלינה, מעולם לא אמר אדם לחבירו אפילו דבר זה, וזה היה בלי ספק בדרך נס, שעם היות כל הבית מלא אורחים, היה נראה לכל אחד שהמקום רחב ומרווח ללון בו, כל שכן לעמוד שם ביום. והוא דקדוק נכון. ונתבאר למבין, היותם כולם הפך הטבע, אשר בהם תגלה ותראה יכולתו ית', והיותו עושה נפלאות לבדו, נגד הטבע הפרטי, לתת שכר טוב לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:1)

**עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות, ואלו הן פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה וכו'.** הן אמת בעשרה העשירית הזאת תגלה ותראה את כל, ונוכחת אמתת ההקדמה הרשומה במשנה הראשונה, כפי מה שביארנו בה בעניין בנין האותות והמופתים והתנאים אשר התנה הקדוש ברוך הוא עם הטבע בתחלת תהלת יצירתם, כי עם היות יכולתו ית' לאין תכלית, צדקתו עומדת לעד עם הטבע לבלתי ישנה בו דבר אשר לא הודיעו לו בתחילת יצירתו, כאשר יחייבוהו המשפט והצדק האלהי אשר עליו אין להוסיף, כי אין בו ית' שנוי רצון ממה שעלה במחשבה בתחלת בריאת כל הנמצאים, והוא הדבר אשר ביארנוהו אנחנו בפירוש המשנה הראשונה מזה הפרק, וביארו הרמב"ם ז"ל באר היטב בפרק השמיני משמנה פרקיו, אשר הקדים בפירושו במסכתא הזאת, וגם בפירוש המשנה הזאת יצא כברק חץ כונתו למבינים, ואשר לא עמדו על סוד מכתבו, להעדר ההבנה בכונה הכוללת אצלו, יפטירו בשפה יניעו ראש נגד הרב אשר לא כדת, כי כל דבריו האמת והצדק, כי לא כחש הרב חלילה מציאות היכולת האלהי לעשות אותות ומופתים בשמים ובארץ נגד הטבע, אף אם לא היה מתנה כן מתחלה, ולא יכחיש שמציאותם בעת הצורך הוא דבר רצוני ולא מתחייב בטבע, כמו שחשבו קצת מהמפרשים, שזה דבר לא יכחישהו תנוק בן יומו, אשר לא ראה אור הכתובים כתובים באצבע אלקים, בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ בכמה מקומות, כמו שנזכרו לעיל במצרים ועל הים, כי כלם עשאם מרע"ה ברצונו ושליחותו ית' כפי הצורך וההכרח, כמו שביאר הרב עצמו ז"ל, בפרק ח' מהלכות יסודי התורה שאיננו חולק חלילה למה שכתב בפ' ח' משמנה פרקיו, ובפרק כ"ט מהחלק השני מספרו הנכבד, ובפירושו למשנה הזאת, כי כל כונתו וכונת רז"ל היא להשתדל להסיר מעל השם ית' עקשות פה המתפלספים בשינוי הרצון ועול בחקו ית', בשנותו טבע הדברים ממה שהוטבע בהם, וכל ישעם וכל חפץ הירא את דבר השם הוא, לומר, שכן התנה מתחלה עם כל הדברים הנבראים שיעשה בהם כרצונו, בכל עת שיצטרך ישנו את תפקידם, כי כן יהיה שינוי טבעם בעת הצורך בצדק ובמשפט, ולא יהיה שינוי ברצונו ית', ולהיות שאני הארכתי בפנה הזאת מאד על דברי הראב"ע ז"ל בביאור התורה במקומות רבים, אשר הסכים בזה לדעת הרב ז"ל, גם בספר פני משה הרחבתי הדרוש הזה מאד בביאור דברי הרב ז"ל בכל מקום אשר דבר בזה, גם בספר הנהגת החיים בביאור מאמרי רז"ל, שבאו בבראשית רבה, הארכתי מאד והשתדלתי לישב דבריהם מסכימים אל הכונה הזאת, אשר קצת מהם זכרתי בפירוש המשנה הראשונה מזה הפרק בדרך העברה. על כן אמרתי אשמרה לפי מחסום במקום הזה שאמרתי לקצר, ואין אני רשאי להאריך, גם כי הדברים פשוטים אצלי תכלית הפשיטות שאין מקום לטעות בדברי הרב באמת ובתמים, כי כלם נכוחים למבין וישרים וברים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:2)

לבד זה ראיתי ונתון אל לבי לבאר למה יחדו הדברים האלה הנז' במשנתינו זאת, לערב שבת בין השמשות, אשר נתחבטו בו המפרשים כולם. ומה שאאמינהו אני, אבארנו בקצרה על פי יסודי הרב ז"ל ודרכי. במה שנאמר שנבראו העשרה דברים אלה ערב שבת בין השמשות, הוא מסכים לדרך הרלב"ג ז"ל, שכתב במאמר הו' פ"י מספר מלחמות ה', שההויה בששת ימי בראשית, אשר נתיחסה להם בריאה, היתה רצונית, ומה שנמשך מן ההויה ביום השביעי ומיום השביעי ואילך היתה הויה טבעית וכו', וכללות כונתו היא, שהויית הנפלאות היא כמו ממוצעת בין ההוויה הרצונית אשר נתחדש ממנה העולם, ובין ההויה הטבעית אשר נמשך בה מציאות העולם אחרי התחדשו עד כאן.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:3)

ועם שהוא ז"ל לקח המיצוע הזה בין ההוייה הרצונית והטבעית בבחינה אחרת, זולת מה שנאמר אנחנו, הנה דרכו זה בהמצאת מציאות המיצוע הרמוז בערב שבת בין השמשות היא ישרה בעיני, וזולתו אצלי שוא ותפל. ואומר, כי בעשר' דברים אלה, אשר לא בא עליהם המחלוקת, זולת סברת היש אומרים בארבעה או שלשה אשר הוסיפו עליהם, או שמו במקום אחרות שנזכרו, הנה באלה הנזכרים ראשונה, נכללו לפי דעתי, כל האותות והמופתים בשמים ובארץ אשר עשה השם ית' במצרים ועל הים ובמדבר, ואף כל הניסים שעתיד לעשות לאין תכלית, כי אלה הנז' פה הם כמו כוללים, ועם שיש מהם פרטיים, הנה בכללם כללות האותות מאותו המין. וביאור זה, כי הנה פי הארץ, שהוא הראשון, עם היותו נראה לכאורה על הנס אשר נעשה בבליעת קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה וכו' הנה הוא דבר כולל כל האותות והמופתים אשר עשה השם ית' ביבשה, ואשר יעשה לאין תכלית. וכן פי הבאר, שהוא הב', עם היותו נראה על פרטיות הבאר שיצאו ממנו מים בזכות מרים, או על הצור שהכה מרע"ה ויזובו מים, הנה הוא גם כן על כל הניסים אשר עשה השי"ת, ואשר נעשו ביסוד המים. וכן פי האתון, שהוא הג', עם היותו על פי אתון בלעם, שדברה כדבור אדם, שנאמר בה ויפתח ה' את פי האתון וכו' הנה הוא גם כן נכלל בו כל הנסים אשר נעשו ויעשו בכל הבעלי חיים המרגישים חוץ מטבעם. ובקשת, שהוא הדבר הד', עם היותו על הקשת אשר נראתה בענן אחר המבול, הנה הוא כולל לכל האותות הנעשות בשמים, בהיות הקשת נמצא מנצוצות השמש עם העב המוצב נגדו. וכן המן, שהוא הה', עם היותו נאמר על המן אשר הוריד להם לישראל, השם ית', לאכול במדבר, הנה נכללו בו כל האותות אשר עשה ואשר יעשה ביסוד האויר, שהיא תתגשם בו כנודע. וכן המטה, שהוא הדבר הששי, הוא כולל לכל האותות והמופתים אשר עשה משה במטהו, כי הוא אצלי מטה משה, אשר אמר לו השם ית' ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות וכו'. וכן בשמיר, שהוא הדבר השביעי, והוא כפי מה שקבלו רז"ל, תולעת א', שאין דבר קשה עומד בפניו, שבו חקק מרע"ה את אבני האפוד, ושלמה המלך עליו השלום חקק בו האבנים לבית המקדש, והנס הוא, ששם בו השם ית' מתחלת ברייתו של עולם, הכח ההוא שיעשה הפועל ההוא לעת הצורך, הפך טבע שרץ כמוהו. ועם היות הדבר הזה פרטי בשמיר, הנה נכללו בו גם כן כל הניסים והמופתים אשר נעשו בשרצים, בצפרדעים וכדומה להם, ובכל אשר יצטרך עוד לעשות בהם בעת הצורך לאין תכלית.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:4)

ואמנם השלשה דברים הנשארים, שהם הכתב והמכתב והלוחות, הם דבר אלהי לא תושג אמתתו, כי הנס בהם באמת בשמים ובארץ, שהתורה שנתן השם ית' מן השמים בלוחות הראשונות אשר נאמר בהם והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא וכו' ונתנה בארץ, הוא נס בתוך נס, אשר כל בהם חיי רוחנו ונשמתנו, השם נפשנו בחיים הנצחיים בעולם הזה ובעולם הבא לחיותנו כהיום הזה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:5)

ואמנם ההפרש אשר בין הכתב והמכתב שנראה היות שניהם דבר אחד נבוכו בו המפרשים, אך הנכון אצלי הוא, שהכתב הוא התורה הכתובה על הלוחות, והוא כללות הדבר הנכתב. והמכתב, הוא הכתיבה החקוקה, והוא רושם האותיות מבלי השקפת הדבר הנכתב בהם. וכן משמע מן הכתוב שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וכו', דמשמע שהחריתה על הלוחות, והוא רושם האותיות, הוא המכתב, ואמר שהתורה והכתיבה, אשר בה נכתבה, חרותה, וכן הלוחות שהוא נושא הכתיבה, שהכל היה באמת בדרך נס ופלא, כולם נבראו בין השמשות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:6)

והכוונה באומרו שנבראו בין השמשות, כפי מה שביארנו, בהיות כל האותות והמופתים אשר נעשו ואשר יעשו נכללים באלה, תהיה באמת להיות ענין הנפלאות ממוצע כנז' בין הדברים שנבראו ברצונו הפשוט, ובין הדברים שנמשכו אחר כך בטבע, כי במה שפועל השם ית' בנבראים הפך טבעם, הוא דומה בזה לבריאת העולם בהויה הרצונית במה שמחדש בהם דבר, על כן נאמר שנבראו בין השמשות, כלומר, בין הדברים הנפעלים ברצונו ית', ובין הנבראים בטבע ובהמשכות. ויהיה נבחן עוד המצוע הנז' בפלאות בבחינת האין והיש, כי התחדשות הפלא, עם היותו יש מיש, אחרי היותו בנושא בלתי מתחדש, הנה הוא יש מאין בענין השתנותו לענין מחודש בהחלט, אשר לא היה בכחו וטבעו כלל להיות כן. ועל דרך זה נאמר שנבראו כלם בין השמשות, בהיותם אמצעיים בין הדברים שנבראו מהאין המוחלט, ובין הנמשכים יש מיש, והוא נכון באמת.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:7)

ואפשר לומר עוד בזה, כי הדבר אשר עלה במחשבת השם ית' הפועל האמיתי לעשות, והוא הכחניות הנמצא בדבר קודם שיצא אל הפועל, נאמר בו שנברא בין השמשות, יען הוא ממוצע בין הפועל, שהם ששת ימי בראשית, ובין המנוחה בהחלט, שהוא השבת, כי בהיות הכחניות בדברים הנבראים במחשבתו ית' מתחלת בריאתם, שיעמדו לעשות רצונו ית' לעת הצורך, בכל השנויים אשר תגזור חכמתו ית' בהם כפי הצורך, יאמר שהם אמצעיים בין הפועל החצוני ובין העדרו, שהיא המנוחה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:8)

ועל כן נמצא מאמר לרז"ל במסכת פסחים פרק מקום שנהגו בשם ר' נחמיה שהוסיף על הדברים האלה האור והפרד, להיותם דברים שהיו בכח הדברים הנבראים, ולא היו צריכים אל פועל חצוני רק הכחניות אשר היו בפשוטים, אשר מהרכבתם יתהוו, כמו האש המתהוה מהכאת שני אבנים זו בזו, או ברזל בברזל יחד, וכן כל גשם בגשם שמהכאתם יתהוה האור. וכן הפרד בהרכבת הסוסיא והחמור, אשר על כן אמרו שם שגם הם נבראו בין השמשות. ובברייתא אחרת נאמר, שעלו במחשבה להבראות, ששניהם רצו באמת על הכחניות אשר בדברים להוציא דבר אחר מהם, זולת מה שנמצא בהם. ולהיות כן ענין הפלאות כנודע ממציאותם ומהותם, להיותם דבר מתחדש בדבר הנברא, אשר עלה מתחלת היצירה במחשבתו ית', והוא התנאי שהתנה בהם מתחלה, כי לא נשתנה רצונו בעת העשותם, על כן נאמר שנבראו בין השמשות. והוא גם כן דקדוק נכון ואמיתי באמת.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:9
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:9)

ובין כך ובין כך נתבארה הבנת כונת התנא במה שמנה העשרה דברים הללו, שהם כוללים כל הניסים ונפלאות אשר בהם נחתמו העשרה עשרות, לאמת מה שהונח במשנה הראשונה כפי דרכנו האחרון, שהוא הנכון, שברא העולם השם ית' בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים, כאשר יצטרך בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ להתנות עם כל פרטי הנבראים במאמרים מיוחדים להם, על כל אשר יצטרך לעשות בהם לעת הצורך כנז', כי הוא הנרמז באומרו שנבראו בין השמשות כמדובר.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:10
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:10)

ואמנם מה שנאמר עוד ויש אומרים אף קבורתו של מרע"ה, ואילו של אברהם, ויש אומרים אף המזיקין כו', הנה הוא לדעתי שהם הוסיפו עוד על העשרה אלה הדברים, כי כן תורה באמת מלת אף כנודע לבקיאין בלשוננו הקדוש, ולא כמו שחשב אחד מהמפרשים שהם במקום המטה והשמיר, מפני שראה שלא נזכרו בברייתא, דאין זו הוכחה כלל.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:11
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:11)

ואמנם ליש אומרים הראשון, יתבאר טעמו בנקל, שקבורתו של משה, אשר נאמר בה ולא ידע איש את קבורתו עד היום וכו', היה באמת נס הפך הטבע, כי בהיותו מקום מוגבל בעל מרחקים ככל גשם, איך לא ימצא ולא יודע ולא ישיגנו החוש הגשמי, והוא פלא. וכן אילו של אברהם אבינו שנזדמן שם לפי שעה, הוא גם כן פלא פרטי. ולהיות אלה השנים, לפי דעת היש אומרים, דברים נבדלים מהפלאות הכוללים, שאינם פעולות נעשות בנושא שיתחדש בו דבר הפך הטבע כשאר הניסים, על כן לבם ראה למנות אותם זולת העשרה הראשונות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:12
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:12)

ופירוש המפרש הנז' ביש אומרים הראשון הכריחו לומר ביש אומרים השני שהצבת גם היא מהדברים שנבראו בין השמשות, ונסתייע בזה במה שמצא במסכת פסחים שאמרו צבא קמייתא מאי עבדא. אלא ודאי בידי שמים היא, כי מזה דן שהיתה גם היא מהדברים שנבראו בין השמשות. ולבבי לא כן יחשוב, חלילה שאין בצבת נס כלל, אף אם לא היה אפשר להעשות אלא בצבת אחרת, שהוא דעת יחיד שם בגמרא, וכבר בא שם סברת המקשה, שחשב, שאפשר לעשותה בדפוס על ידי התכה, עם שלא נתקבלה סברתו, אשר על כן אומר אני, שאף אם נאמר שא"א לעשותה בלתי צבת אחרת תקדם לה, הנה היא כשאר הדברים הנבראים, ומה צורך היה לברוא אותה ערב שבת בין השמשות, ולמה לא נאמר שברא אותה השם ית' בשאר הימים כשאר הנבראים, כי האדם לא יהיה נולד רק מאדם אחר, וכן כל בעל חי, והראשונים ברא השם ית', ואחר כך נמשכו האישים למיניהם, ומה נשתנתה הצבת משאר הדברים הנבראים, עד שיצטרך לברוא אותה בין השמשות כשאר הדברים אשר מנה שנבראו בין השמשות וכו'. ועוד שגם הלשון איננו סובל אותו, ואינו מתיישב למבין, שהיה לו לומר אף המזיקין והצבת אשר בצבת עשויה, כי באומרו והצבת בצבת עשויה, נראה שהיא גזרה בפני עצמה, מורכבת מנושא ונשוא כנודע, אם לא שנא' שיש שני מיני צבת, שיש ממנה עשויה בצבת, ויש ממנה נעשית באופן אחר, ותהיה גזרת בצבת עשויה הבדל, ובכן יתכן שהוא זכרון הצבת הנבראת בין השמשות בהבדלה, לשלול האחרת. ועוד שלא היה צריך להזכיר טעם, כמו שלא נזכר בשום אחד מהאחרים, והיה מספיק שיאמר אף המזיקין והצבת הראשונה, ומה היה צריך לתת טעם, בהיותו מפורסם לדעת המניח אותו. ומי יתן ויודיעני המפרש הזה אם מלת צבת, הנז' ראשונה במשנה, היא הראשונה אשר ברא הב"ה, או אם היא הנעשית אחר כך על ידי הצבת הראשונה, כי אם היא הראשונה, איך אמר שבצבת עשויה, שהרי אינה עשויה רק בידי שמים, ואם היא הנמשכת אחר כך על ידי הראשונה, אם כן היא גזרה בפני עצמה, והנזכרת בנושא הגזרה איננה הנבראת, רק הנז' בנשוא הגזרה, ובכן לא יתכן לומר שכונת התנא לומר שנבראת גם היא בין השמשות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:13
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:13)

אשר על כן, בהכרח הענין והלשון, אומר אני, שהיש אומרים לא הוסיפו רק המזיקין, והוא אומרו אף המזיקין, וכונתו בזה, כי הדברים אשר הם אמצעיים בין שני דברים אחרים, יאמר שנבראו בין השמשות, כי בין השמשות הוא זמן אמצעי בין זמן המעשה וזמן המנוחה כאמור. ובכן המזיקין לדעת רז"ל, אם רצו בהם מציאותם בפועל כפי הנראה משטחיות דבריהם, הנה הנם אמצעיים בין בני אדם ובין המלאכים, שאמרו שיש להם ג' דברים כבני אדם וג' כמלאכי השרת וכו', על כן אמר שהם נבראו בין השמשות. ואם רצו לומר שמציאותם הוא מציאות הכחניות אל הרע, והפחיתות והגנות, אשר בזה הם אמצעיים בין השכל הדומה למלאכי השרת, ובין החומר שהוא השם האדם היותו בן אדם, כי מצד אביו יהיה החומר כנודע, יהיה מתיישב על נכון, על הדרך שביארנו, שכל דבר שהוא בכח יאמר היותו נברא בין השמשות. ולכן אמר שאף המזיקין שהם הכחניות אל הרע, והוא הדעת הנרמז לרז"ל באומ' הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, כי הכחניות אל הרע הוא באמת היצר הרע, והוא המזיק, והוא המסבב והגורם את המות קודם זמנה הטבעית. ולהיות שאלה היש אומרים ראו או שמעו סברת האומר שהצבת הראשונה נבראת ולא נעשית בכלי אחר, עד שעל כן יתכן שגם היא נבראת בין השמשות, להיות שאינה נבראת מצד עצמה, שאינה רק להמצאת הכלים הנעשים על ידי האור, אמרו אלה היש אומרים שאיננו כן, כי גם הצבת הראשונה גם היא היתה עשויה בצבת, ולא נבראת בידי שמים, רק שלקחו שני אבנים ועשו מהם מלקחים, כדי לעשות בהם צבת אחת מברזל. וז"א והצבת בצבת עשויה, כלומר, הצבת הראשונה מברזל איננה נבראת בידי שמים, רק היא עשויה בידי אדם, על ידי צבת מאבנים או מעצים, כי בשני גופים איך שיהיו אפשר שילקח הברזל בהם להכניסו לאור ולהוציאו מן האור, שהוא נקל מאד, ויקראו מלקחים, שהוא מלשון לקיחה, שלוקחין דבר אחר על ידו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:6:14
[Pirkei Moshe on Avot 5:6:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:6:14)

ואפשר שכוונת התנא לומר שגם היא נבראת בין השמשות, והוא כאלו אמר שנבראת במחשבת השם ית', כי במה שברא העצים והאבנים היה בכח גם כן הצבת הנעשית בשני אבנים ובשני עצים, ותהיה הצבת עולה במחשבה, ויאמר היותה נבראת בין השמשות, כמו האור והפרד אשר ביארנו, שיוצאים מכח הרכבת שני דברים כנז'. ואמנם להיות דבורו בצבת הנעשית על ידי כלים, ולא הנעשית על ידי דפוס בהתכה באור, כי אותה אינה צריכה לכלים, על כן להבדילה מאותה האחרת אמרו היש אומרים, שאף המזיקין והצבת הנעשית בצבת אחרת נבראו בין השמשות, על הדרך שביארנו, ונמצא לפי זה שמלת והצבת שהיא הנז' ראשונה, היא הנבראת עם הנזיקין בין השמשות לדעת יש אומרים, אלא שהזכירה עם הבדלה, למעוטי הצבת הנעשית בדפוס, ובזה יתיישב הלשון על נכון, שאותה הנעשית על ידי דפוס בהתכה, לא נבראה בכח שני דברים אחרים, שאינה כמו הפרד, רק כשאר הנמצאים הנמשכים המשכה טבעית על ידי עושי המלאכה כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:1)

**שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו'.** אחר אשר הניח מסדר המשנה העשרה עשרות הנז' להוכיח בהם פרטי מעשי השגחתו הנפלאה, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, אם טוב ואם רע, והוא השכר לצדיקים והעונש לרשעים בצדק ובמשפט המשיך אחריהם רושם השלם, והוא הנקרא חכם, כי שם החכם כולל החכמה האלהית, וכל חכמה אשר תהיה מפאת השכל העיוני. וכן החכמה המדינית, וכל חכמה אשר תהיה מפאת השכל המעשי. ואמר ששבעה דברים מגונים ימצאו בגולם, והוא הנעדר מהחכמה, כי גולם גדרו הנכון הוא, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל האיש אשר יהיו לו מעלות שכליות ומדותיות, אלא שאינו שלם בהם, ואינם הולכות בו על הסדר הראוי, ויש בהם ערבובין ובלבולים, ונקרא גולם, להיותו דומה לזה לכלי אשר יעשהו האומן, ויחסרהו ההשלמה והתיקון כסכין והסיף אשר יצא מיד הנפח קודם שיושחזו ויחודדו, שהם הנקראים גלמי כלים, כן האנשים שיש בהם מעלות מדותיות ושכליות, ואינם שלמים בהם, הם כחומר וגולם הדבר, קודם שתשלם בו הצורה, ועל כן לרשום שלמות החכם אמר השבעה דברים המורים על השלמת צורת שלמותו. והנה התחיל מאמרו בז' הפכיים אשר בגולם, יען בגולם הם כולם מציאות שבעה דברים וסכלות קניני, ובחכם הם שלילת השבעה מיני סכליות. ולהיות תכלית כוונתו רושם שלמות החכם, ביאר פרטיותם בחכם, וז"א שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. ואחר שאמר זה דרך כלל, התחיל לפרטם, ופרטם בחכם, להיות תכליתו זה כנז', עם היותם כלם בו שלילות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:2)

והנה אמת בסדר השבעה דברים הללו נבוכו המפרשים, והסדר הנכון אצלי הוא, שביאר רושם השלם בחכמה בכל איזה מין מחכמה שתהיה, מצד הנהגתו הראויה לו עם מי שגדול ממנו, שהוא דומה לרבו, ועם השוה לו, ובכללו חבירו בתורה, ועם מי שקטון ממנו, ובכללו הוא תלמידו. ועל הראשון שהוא הנהגתו עם מי שגדול ממנו בחכמה אמר שאינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ורבים הקשו בזה, שהרי אמרו לא הביישן למד, ואמרו מכל מלמדי השכלתי, ואם אינו שואל על ספקותיו למי שהוא גדול ממנו בחכמה, למי ישאל. אך קרה להם הספק הזה למה שלא דקדקו בלשון התנא, כי לא אמר שלא ישאל למי שגדול ממנו בחכמה, ולא ידבר עמו, רק אמר שלא ידבר בפניו, כי זה לא יתכן רק כשידבר עם אחר בפני מי שגדול ממנו בחכמה, כי אין ראוי לדבר רק עמו כשעומד לפניו, ולא ידבר בפניו עם אחר, שאינו מן הראוי והמוסר, ולא נאה לחכם לדבר כשנמצא לפני גדול ממנו רק בשאלות על הספקות אשר לו אל הגדול ההוא ללמוד ממנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:3)

והדבר השני הוא, ההנהגה הראויה לו עם השוה לו, והוא חבירו במשא ומתן של הלכה, ואמר שהחכם השלם כשמפלפל עם חברו אינו נכנס בתוך דבריו, רק ממתין עד שישלים דבורו ויבין לאשורו, ואז ידבר דבריו גם הוא, והוא אומרו ואינו נכנס בתוך דברי חבירו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:4)

והדבר השלישי היא, ההנהגה הראויה לו עם מי שקטון ממנו בחכמה, אשר הוא אצלו במדרגת תלמיד, והוא שלא יהיה נבהל להשיב לשאלת התלמיד השואל מאתו, כי זה יקרה לפעמים ברב הבלתי שלם, וכל שכן בגולם, כי כאשר ישמע ששואלים ממנו דבר, שנולד הספק מצד העדר הבנת השואל, יהיה נבהל מיד בשומעו הדבר, וירצה למהר להשיב בבהלה, ובראות התלמיד בהלת הרב בתשובתו, ימנע פעם אחרת מלשאול, ויהיה סבת מניעת הטוב מבעליו, כי החכם לא יעשה כזאת. וז"א ואינו נבהל להשיב.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:5)

ואחר שביאר הנהגת החכם השלם הראויה לו עם רבו וחבירו ותלמידו, בהרחקת הדרך המגונה בשלשתם, חזר לבאר הדברים הראויים בבחירת הדרך הנכון בשלשתם, ועל אופן הנהגתו עם הרב ועם התלמיד אמר שני דברים, וחברם יחד, להיותם שניהם דבר אחד מהשבעה דברים שזכר, והוא הדבר הרביעי. והוא אומרו שואל כענין ומשיב כהלכה, כי להיות הנהגתו עם מי שגדול ממנו, שישאל לו תמיד על ספקותיו כאמור, ואמר שיהיה שואל כענין, כלומר, שישאל מופת כאשר יסבלהו ויחייבהו הענין אשר בו תהיה השאלה, כי יש דברים שראוי לישאל עליהם מופת סבה, כמו שהוא בעניני הלמודיות, ויש דברים שראוי לישאל עליהם מופת ראיה ולא מופת סבה, כי לא יחייבהו נושא החכמה ההיא אשר עליה שואל, וכן בכיוצא בזה צריך שהחכם ישאל תמיד מתיחס עם מה שיחייב טבע הענין אשר עליו ישאל.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:6)

ולהיות הנהגתו הראויה עם מי שקטון ממנו, השואל, כפי טבע התלמיד ששואל, וטבע הרב להשיב, אמר שישיב לו כהוגן, ולא יהיה נבהל להשיב, ושישיב לו כהלכה, כלומר שתהיה תשובתו אליו כפי השגתו, וכפי מה שיחייב נושא הדבר אשר עליו שאל התלמיד, שיתן לו מופת על מה שראוי להביא עליו המופת כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:7)

ועל הנהגתו הראויה לו עם חבירו, שהוא השוה לו והאמצעי בין שניהם, אמ' השלשה דברים הנשארים. הראשון הוא, שכשמפלפל עם חבירו, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. ויש לדקדק שלא אמר ששואל על ראשון ראשון וכו', שזה הלשון יאמר בתלמיד אצל הרב, וכן לא אמר שמשיב על ראשון ראשון, שזה יצדק ברב אצל התלמיד, אבל אמר אומר, שזה צודק בין החברים כשיהיה המאמר שוה בשניהם, שלא יקרה ביניהם הבלבול בקדימת ההקדמות, או ההצעות וסדר הדבור במשא ומתן של הלכה, שהעדר הסדר בין המפלפלים ונושאים ונותנים בדבר חכמה, יחייב הערבוב והבלבול בלי ספק. והדבר הזה הראשון הוא בסדר הראוי במשא ומתן.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:7:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:7:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:7:8)

והשני דברים אחרים אשר יזכור, הם ההנהגה הראויה אחר המשא ומתן שיקרו בין המפלפלים שני דברים. הא', הטעות באחד מהם, שאינו רוצה להודות שלא שמע טעם בדבר ההוא, רק ששמע ורוצה לקיים מה שלא שמע מרבותיו. והב', כשלא ירצה להודות לדעת חבירו בהיותו מכיר שהאמת אתו. כי בשני הדברים המגונים האלה אשר בגולם, יתחייב הבלבול והערבוב לעולם, ולא יסכימו בשום דבר לעולם. על כן אמר, שהשלם בחכמה לא יפול מאחד מאלה, כי על מה שלא שמע יודה ויאמר שלא שמע. והשני, שכאשר ישמע מחבירו האמת יודה עליו, ובכן יסכימו שניהם בדעת האמיתי. ואמר, שחלוף כל הז' דברים הללו הם בגולם, כמו שביארנום בפרטות, והוא מבואר שבגולם הם כולם טעות בקום עשה, ובשלם הם כולם העדר הטעות, כי היותו שואל כענין ומשיב כהלכה, הנה הוא היותו בלתי משיב שלא כסדר, כי המשיב שלא כסדר הוא טועה בקום עשה, אך השואל כענין ומשיב כהלכה היא הדרך הטבעית והישרה, ואינו עושה דבר משונה, ולא יאמר רק שנשמר מן הטעות כאמור, וכן היותו משיב על ראשון ראשון וכו', והיותו מודה על האמת, שנראה לכאורה היותם אלה בקום עשה, הנה שלמותם הוא ההזהרה מההפך, כי שמירתם איננו דבר נוסף על הסדר האמיתי כפי טבע הלמוד, והוא ק"ל. ונתיישבה בזה המשנה כלה על הכונה הכוללת כפי הענין והלשון בסדר נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:8:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:8:1)

**שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות וכו'.** אחר אשר הניח רושם השלם בכל חכמה, אשר כלל בה כל השלמות העיוני כאמור, והיתה הכונה למסדר המשנה בזה, כי כאשר יהיו השבעה דברים האלה בחכם, יודע באמת שהוא שלם בתכלית השלמות, ושהשם ית' ברא עולמו בעשרה מאמרות, לתת שכר טוב לשלמים כאלה בכל דור ודור. הניח עתה אופני מיני הפורעניות המתרגשות לבא בעולם מפאת ההשגחה, להפרע בהם מן הרשעים שמאבדין את העולם בשבעה גופי עבירות, וכמו שהשבעה מיני פורעניות הנז' פה, הם כוללות כל אופני מיני פורעניות האפשריות לבוא בעולם, כמו כן השבעה גופי עבירות, הם סוגי העבירות, אשר תחתיהם יהיו כל אופני מיני עבירות שיצויירו בבני אדם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:8:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:8:2)

והנה אמת, התנא לא בא לחדש לנו השבעה מיני פורעניות, שהרי הם מבוארות באר היטב בכתובים בקללות התורה, כי הנה נזכר הרעב שלשה פעמים, הראשון של בצורת, באומרו ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם כברזל וכו'. השנית של מהומה ושל בצורת, באומ' ונתתם ביד אויב בשברי לכם מטה לחם וכו' והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו וכו'. השלישית של כליה, באומ' ואם בזאת לא תשמעו לי וגו' ויסרתי אתכם וגו' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו וכו'. הרביעית הדבר, באומ' ושלחתי דבר בתוככם. החמישית החרב, באומ' והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכו'. השישית החיה רעה, באומרו והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם וכו'. השביעית הגלות, באומ' ואתכם אזרה בגוים וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:8:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:8:3)

והנה מלשון התנא עצמו יראה באמת שלא בא לחדש השני דברים, רק אחת מהם לבד, כאומ' שבעה מיני פורעניות באין לעולם, על שבעה גופי עבירות, כי אחד מהם לבדו הוא אשר חדש התנא, והוא נשוא הגזרה, שהיא היותם באים על שבעה גופי עבירות, והנושא הוא הידוע, שאם היו שניהם מחודשים מפי התנא, היה לו לומר שבעה מיני פורעניות באין לעולם, ועל שבעה גופי עבירות הן באין וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:8:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:8:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:8:4)

והנה היות מיני הפורעניות האלה כוללים כל אופני מיני הרעות, הוא מבואר כי הרעב הוא כולל העדר כל אופני מיני מאכל, והדבר כולל כל המיתות, והחרב והחיה והגלות הם כוללים כל הייסורין הקשים, וצרות רבות ורעות שיצויירו בעולם, וכן השבעה גופי עבירות האלה, הם כוללים כל אופני מיני העבירות הנעשות בסתר ובגלוי. ויראה באמת שהפורעניות האלה באות על גופי העבירות האלה, מדה כנגד מדה, במעט ההשקפה. כי הנה בעון העדר המעשרות בא הרעב, מדה כנגד מדה, כי כשקצתם מעשרין וקצתם אינם מעשרין בא רעב של בצורת, שאיננו רעב כולל לכולם, כמו שהעבירה לא היתה כוללת, ועל כן מקצתם רעבים ומקצתם שבעים. וכאשר גמרו כולם שלא לעשר שום אחד מהם, אז רעב של מהומה ושל בצורת באה, מדה כנגד מדה, כי במה שגמרו שלא לעשר מה שצוה השם ית' לתת לעני ואביון וללוי, הסיר מהם התבואה בהחלט במהומת המלחמות והאויבים, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל. וכן כאשר יגיעו למדרגה שאפילו החלה, שהוא דבר מועט מן העיסה, הם נמנעים מלתתה, רעב של כליה באה לעולם, מדה כנגד מדה, שלא יהיה להם בית מנוס לאכול כלל עד שיאכלו בשר בניהם וכו'. וז"א ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה, רוצה לומר, כאשר גמרו שלא ליטול את החלה מן העיסה רעב של כליה באה, מדה כנגד מדה כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:8:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:8:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:8:5)

ואמנם הדבר, שהוא הפורענות הרביעי, בא על המיתות שלא נמסרו לב"ד, והם המיתה בידי שמים והכרת, כי כאשר יתחייבו על המיתות הללו, יביא השם ית' עליהם הדבר להוציאם מן העולם, וכן על פירות שביעית, והם פירות שנת השמיטה, שהם לעניים, המעכב אותם בידו, אחרי הזמן שחייב לבערם מן הבית, נתחייב במכת הדבר, כי כל אוכל תתעב נפשו, והיא מדה כנגד מדה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:8:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:8:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:8:6)

ואמנם החרב, שהוא הפורענות הה', הנה הוא בא על ענוי הדין, והוא היות הדיין משהה את הדין הברור אצלו, והוא עון גדול, וכל שכן עוות הדין, והוא היותו מטה משפט שלא כדין, וכן על המורים בתורה שלא כהלכה, שכל אלה עשה הדיין בחוזק יד נגד החלשים והדלים שאין לאל ידם לדבר נגד הדיינים, הנה השם ית' יביא עליהם חרב נוקמת נקם ברית, מדה כנגד מדה, שבחוזק יד יגרשום מארצם, תחת היותם הם מתגברים בחוזק יד על העניים והאביונים בענוי המשפט ועוותו, והיותם מורים בתורה שלא כהלכה, וכן העם המקיימים עליהם דיינים כאלה, ישתתפו גם הם בפורענות ההוא, להיותם מחזיקים ידי עוברי עבירה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:1)

**ואמנם החיה הרעה, שהוא הפורענות הששי, בא על שבועת שוא ועל חלול השם, מדה כנגד מדה, להיות שהנשבע לשוא והמחלל את השם ית', ובכללו כל עבירות שעושה אדם בסתר ובגלוי, כאשר יעשה אותם בשאט בנפש, והוא החוטא בשכלו, שאינו מכיר מעלתו ורוממותו ית', הנה הוא באמת נמשל כבהמות נדמו, ועל כן תבא עליהם חיה רעה ושכלה אותם, שאין ראוי שיהיה לו יתרון על כל חית הארץ.**


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:2)

ואמנם הגלות, שהוא הפורענות השביעי, והוא כולל פורעניות הרבה, אשר בכללו הגלות, בא על ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ושמיטת הארץ, והוא גם כן מדה כנגד מדה, כי כל גופי העבירות האלה הם נגד משפט אלהי הארץ, כי הע"ז היא לאלהי נכר הארץ, וגלוי עריות היא טומאת הארץ שנאמר בו ולא תטמא את אדמתך וגומר, והשפיכות דמים היתה תלויה בארץ שנאמר בו לארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה והדם יחניף את הארץ, וכן שמיטת הארץ, שהיא מנוחת הארץ בשנה השביעית, מי שלא ירצה שתנוח ותשבות הארץ הקדושה, ראוי שיהיה גולה ממנה, ולא יגיע לו הנאה ממנה כלל, מדה כנגד מדה, תחת אשר לא רצה במנוחתה, ותחת אשר טמא אותה בגלוי עריות, והלך אחרי אלהי נכר הארץ בע"ז, ושפך הדם הנקי בקרבה, ראוי שיהיה גולה ממנה, והם מדה כנגד מדה כלם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:3)

ונתבאר מכללותה שהשם ית' מביא הפורעניות האלה, שהם כוללים כל אופני מיני הפורעניות שבעולם, להפרע מן הרשעים מכל אופני מיני הרעות והעבירות שעושים בעולם, שמאבדין בזה את העולם היקר, והוא נפרע מהם בהשגחתו הנפלאה בכל האותות והמופתים, כמו שנרמז כולו במשנה הראשונה כמו שביארנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:4)

בארבעה פרקים הדבר מתרבה ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה וכו'. הנה במשנה הזאת נמשך תאר העונש על העבירות, והוא תוספת על המשנה הקודמת, ואיננו פורענות בפני עצמו, זולת השבעה הנז' לעיל, שהרי הוא פורענות הדבר. ואיננו גם כן עבירה אחרת בלתי נכללת בנז' לעיל, שהם העדר נתינת המעשרות ומתנות עניים, שכלם בכלל המעשרות הנז' לעיל, אך הוא תוספת ביאור העונשים הנמשכים מפאת ההשגחה מדה כנגד מדה, לידע ולהודיע ולהודע שהשגחתו ית' עומדת לעד, לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו, ועם היות שאמר לעיל שדבר בא לעולם על המיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, לא שלל בזה שלא יבא הדבר בעבור דבר אחר זולת זה, כי כבר אפשר שיהיה עונש אחד לשתי עבירות שונות. וכבר אפשר גם כן שיהיו שני, עונשים לעבירה אחת, אשר על כן אין להקשות כלל ממה שנתבאר לעיל שהרעב בא מפני עון המעשרות, כי לא שלל בזה עונש אחר בעון ההוא עצמו, שכבר אפשר שיהיה גם הדבר בעבור עון המעשרות. וכן ממה שנאמר שהדבר בא על מיתות שלא נמסרו לבית דין, כי לא שלל בזה שלא יבא הדבר גם על עבירה אחרת, וכן אפשר שיתרבה על המעשרות, וזה פשוט למביני גזרות הלשון.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:5)

ואמנם אמר שבארבעה פרקים אלו מתרבה הדבר, ולא אמר שיבוא הדבר להיות העונש מדה כנגד מדה, וזה, כי להיות שאין הכל נמנעים מתת המעשר לעני בשנה השלישית ובשנה הששית, שחייבים לתת המעשר לעניים ככתוב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך, ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו ושבעו וכו', וכן בשנה הששית וכו', ואם היו כלם נמנעים מתת המעשר היה בא רעב של מהומה ובצורת בעולם. וכן אם היו מקצתן מעשרין ומקצתן בלתי מעשרין, אפשר שתהיה רעב של בצורת באה, אמנם זה אינו אלא על המצוי, שימצאו תמיד קצת אנשים, עם היותם מיעוטא דמיעוטא, שאינם נותנים המעשר לעניים, הנה בעון זה מתרבה הדבר, שכאשר יבוא הדבר על דבר אחד, אם יקרה שיבוא בשנה הרביעית והשביעית ובמוצאי שביעית, יתרבה אז בעון המעשרות, שיקרה תמיד עון בהם אצל קצת אנשים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:6)

והנה הוא באמת מדה כנגד מדה, כי הנמנע מתת המעשר ההוא לעני, חושב שיחי עוד לנצח, ויחסר לו לפי אורך חייו, ויחסרהו מהעני, והשם ית' יפרע לו מדה כנגד מדה, שיחסרו חייו, וישאר תבואתו לאחרים, תחת אשר לקח הוא מהחלק הראוי לעניים לעצמו. וכן הוא הענין במוצאי חג הסוכות בכל שנה ושנה, שהוא זמן האסיף, שאוספים כל תבואתם לאוצר מפני הגשמים, ולהיות שלא יחסר בעם מי שיגזול את העניים, במונעו מהם מתנותיהם, לקט שכחה ופאה, על כן היה מתרבה הדבר מיד אחר הסוכות בכל שנה ושנה, כאשר יקרה דבר בעון דבר אחר כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:9:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:9:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:9:7)

ומה שאמר בד' פרקים, רוצה לומר בכל הארבעה זמנים על הסתם, כאשר יקרה דבר בהם, כי לא נזכר במשנה שיתרבה כאשר יהיה שם עון מעשר עני וכו', רק אמר שיתרבה אז בעבור מעשר עני וכו', שזה הוראה על פירושנו, שאין עון המעשר הזה כעון המעשר אשר הונח במשנה הקודמת לזאת, כי העון ההוא איננו תמידי על הסתם רק לפרקים, אך זה הוא על הסתם, כי לא יחסר איזה איש פרטי שלא יהיה נכשל בזה, והוא דקדוק נכון, ובו יותרו כל הספקות אשר ספקו המפרשים בזה, והקושיות שהקשו ממשנה זו אל הקודמת, זולת מה שתרצנו כפי דקדוק הלשון.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:1)

**ארבע מדות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום, שלי שלך ושלך שלי עם הארץ וכו'.** אחר אשר הביא מסדר המשנה אופני מיני הפורעניות, להודיע ולהודע איך השם ית' מודד בהם מדה כנגד מדה, כמו שהוכחנו מכל מה שקדם, לקיים מה שנאמר במשנה הראשונה שנברא העולם בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים, להיות עיקר יקר הבריאה, והתכלית הראשון המכוון בה אצלו ית', לתת השכר לצדיקים, כי אף פורענות הרשעים איננו נכסף אצלו ית' מצד עצמו, רק לתכלית טוב כנודע. הביא מסדר המשנה ששה מיני מדות, כל מין מהם ד' מדות, אשר מהם תגלה ותראה תהלת מעלת השלם וחרפת אשפת מורשי לבב הפחות, כי בכל מין מהם יהיה נרשם השלם והפכו והאמצעי ביניהם, כמו שיתבאר בביאור כל מין מהם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:2)

ואמנם הסדר המכוון אצל התנא בששה מינים הללו, לכלול בהם כל חלקי השלמות, הוא כך, כי ראשונה, במין הראשון אשר הוא אצל הקבוץ המדיני וקיומו, שיאות לאדם כפי היותו אדם מחלקי הקבוץ איך שיהיה, ולא כפי היותו בעל דת, הביא ארבע מדות, והוא אומרו ארבע מדות באדם וכו', אשר מהם יראה רושם השלם, והוא החסיד, אשר יאות לקיום הקבוץ המדיני, ורושם החסר ההפכיי לו, והוא הנקרא רשע, ושני אמצעיים כפי אפשרות החלוקה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:3)

ובמין השני, שהוא ארבע מדות בדעות, הם אצל המעלות המדותיות, שהם אחר שלמות השגת הדברים המדיניים, ונתבאר, בדעות הארבע הנז', רושם השלם בהם, והחסר בהם, שנקרא גם הוא רשע, ושני אמצעיים בינוניים כפי אפשרות החלוקה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:4)

ובמין השלישי, שהם ארבע מדות בתלמידים, הם בחלק השלמות, אשר יצטרך אחר קצת מהמעלות המדותיות, קודם השגת שלמות המעשה, על דרך אומרם ז"ל שתלמוד מביא לידי מעשה, ואיננו שלמות העיון, רק התחלה מה אשר יצטרך להישיר אל המעשה, ועל כן כנו אותו לתלמידים באומרו ארבע מדות בתלמידים וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:5)

ובמין הרביעי והה', הם הארבע מדות בנותני צדקה, והארבע מדות בהולכי בית המדרש, ולקח התנא הצדקה במקום כל המצוות, כמו שאצל המעלות המדותיות היה הצדק כולל כל המדות, כן בדרך צדקה חיים נצחיים וכללות כל המצוות, כי להיות רוב המצוות המעשיות נעשות על ידי הממון והנתינה, נלקחו כולם בשם צדקה, ואופן הנתינה והפזור, והוא שלמות המעשה המושג אחר התחלת העיון כנז'. ונסמך לזה הולכי בית המדרש, שהוא רושם השלם במעשה בהישרת השכל הישר אשר קדם במדות התלמידים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:6)

ואחר שלמות המעשה, הביא רושם השלם בעיון, והוא המין הששי מארבע מדות ביושבים לפני חכמים כו', שהם שלומי הדעות, אחר השלמת המעשה, עד שיבואו לגדר העומדים לפני חכמים שלמים, ובהם יורשם השלם בעיונו, אשר הוא כנפה שמוציקה את הקמח וקולט את הסולת וכו', שהוא השלמות האחרון בשכל העיוני, הנה זהו סדר מסדר המשנה, והמכוון אצלו במה שהביא ששה מיני מדות כמדובר, ובכולל הזה, המכוון אצלו בהם יובנו דבריו בהם בנקל, ועם כל זה אנחנו נשוב נבארם אחד אל אחד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:7)

והנה המין הראשון הזה, הוא מבואר, שהאומר שלי שלי ושלך שלך, והיא המדה האמצעית אצל הקבוץ המדיני בכל הדברים אשר הם אצל אנשי המדינה, עם היות שלא יפסד הקבוץ בזה, הנה יתקיים על נכון, כי יולדו מזה ריבות לאלפים ולרבבות בהפרשים אשר יפלו ביניהם, כי כל אחד מהם יאמר על דבר אשר יפול הפרש ביניהם שלי הוא, ועד האלהים יבוא דבר שניהם, ובכן יתרבו הקטטות והמריבות בכל עת ובכל רגע. אך אמנם איננו רע בהחלט, שיפסד הקבוץ המדיני בסבתו, כי כאשר ישתדל כל איש מאישי הקבוץ לשמור חלקו, ושיהיה מבורר ומבואר באופן שלא יפול עליו הפרש, איש על מקומו יבוא בשלום, ועל כן אמר התנא שזו מדה בינונית. אך אמר, שיש אומרים שזו מדת סדום, ויש להם על מה שיסמוכו, כי האומר שלי שלי ושלך שלך אינו רוצה לתת כלל משלו, ויד עני ואביון לא יחזיק, כאנשי סדום, ועם היות שאיננו זה בעצם וראשונה במדה הזאת, שאפשר שאחר שיאמר על דבר שהוא שלו, יתן לעני משלו, הנה זה יקרה על המעט, כי מי שהוא כל כך מצומצם בנכסיו, שאינו רוצה ליהנות מאחר, כדי שלא יהנה האחר ממנו, הנה זה יביאהו למדת סדום, ועל כן גזרו שיש אומרים שזו היא מדת סדום.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:8)

ואמנם המדה האמצעית האחרת היא, האומר שלי שלך ושלך שלי, והיא טובה מהראשונה, כי בזה יתקיים יותר הקבוץ המדיני, כי במה שויתר מנכסיו, ואמר שהם של חברו, יהיה סבת ההתחברות, וחברו יתפייס בשיהיה שלו משל חברו, ועל כן אמר, שהאומר כן הוא עם הארץ, והוא השלם במעלות המדות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. ואחר שביאר השתי מדות האמצעיות בין שתי הקצוות בזה, ביאר השתי קצוות, ואמר, שהאומר שלי שלך ושלך שלך הוא חסיד, כי בזה יהיה סבת קיום הקבוץ המדיני לעולם, כי יאמר כן כל אחד מאישי הקבוץ, ולא יפול לעולם הפרש ביניהם, כי אם יעשה כן אחד מהם, הנה מעלתו זאת יחייב לחברו שיעשה גם הוא כן, ובכן יהיו תמיד באהבה ואחוה שלום ורעות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:10:9
[Pirkei Moshe on Avot 5:10:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:10:9)

והמדה הד', והוא הקצה הרע, הוא, האומר שלי שלי ושלך שלי, וקראו רשע, כי הוא סבת הפסד הקבוץ בהחלט, כי יהיה כל אחד מהם גוזל ועושק לחבירו ואומר אין פשע, כי שלו ושל חבירו שלו הוא, וזה יקרא רשע באמת, אצל הנהגת המדינה ולכל דבר.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:11:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:11:1)

**ארבע מדות בדעות נח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו וכו'.** להיות הכח הכעסני הוא השרש פורה ראש ולענת הפחיתיות כולם, והוא סבת העדר המעלות המדותיות, אמר, כי עם היות הכעס התפעלות חמרי, וכמעט שאין ביד האדם להמלט ממנו, ומה גם אם יהיה אדומיי שהוא ממהר לכעוס, שכמעט אין בידו למנוע הכעס מעצמו, להיות השכל מושל על החומר ועל ידי ההרגל, אפשר להסיר ממנו כל פחיתות וכל גנות, אף שיהיה מתחייב מצד מזגו, כי המזג והתכונה וכן המערכה אינם מכריחים את האדם לשום דבר, רק שהם מטים אותו אל הצד ההוא אשר יחייבו, אך לא יכריחו, שאפשר לאדם על ידי ההרגל בהפכיי לתקן את אשר עותו רוע המזג והתכונה כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:11:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:11:2)

ועל כן גזר אומר, שמי שהוא נח לכעוס ונח לרצות, אשר היא מדה בינונית ואמצעית בין שתי הקצוות, הנה יצא שכרו בהיות נח לרצות בהפסדו, כלומר, שלא הועיל לו החלק הטוב, שהוא היותו נח לרצות, לתקן את אשר עותו היותו נח לכעוס, כי בא לכלל כעס בא לכלל טעות ושוב אין לו תקנה כאשר ישוב מכעסו על אשר חטא בהתחלתו. ועל כן אמר שיצא שכרו, שהוא הרצוי, והרי הוא כאלו לא היה, בסבת הפסד מציאות כעסו בהתחלה, וז"א נח לכעוס ונח לרצות יצא שכרו בהפסדו. והמדה הב' האמצעית, היא במי שהוא קשה לכעוס וקשה לרצות, שהיא יותר טובה מהראשונה, ואמר שהאיש אשר זה לו, יצא הפסדו, במה שהוא קשה לרצות, בסבת שכרו, כי רב הוא, במה שהוא קשה לכעוס, כי במה שהוא קשה לכעוס ימנע מבא לכלל כעס, ואף כשיבוא לכלל כעס, הנה יהיה זה לסבה חזקה, ובכן אף שיהיה קשה לרצות אחר כך, יהיה לו טעם וסבה בצד מה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:11:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:11:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:11:3)

ואמנם מי שהוא קשה לכעוס ונח לרצות, הנה זהו חסיד באמת אצל המדות שיתרצה אל הטוב, ויהיה נרחק מהקנאה ומכל התאוות הנמשכות מהכח הכעסני, ואף אם יחטא לפעמים ועתים רחוקות, יהיה נח לרצות וישוב ונחם מהרה. ואמנם הפכו, שהוא הקצה הרע, והוא מי שהוא נח לכעוס וקשה לרצות, הוא רשע גמור, כי יתפעל מיד מהכח הכעסני, ולא יתרצה עוד, וישוב הרע קנין קיים בנפשו. ונמצאו בזה שתי קצוות ושני אמצעיים, להיותם משתתפים בקצוות, כי מי שהוא נח לכעוס ונח לרצות, יהיה לו צד אחד מהרשע וצד אחד מהחסיד, וכן הוא מי שהוא קשה לכעוס וקשה לרצות, והוא ק"ל.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:12:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:12:1)

**ארבע מדות בתלמידים ממהר לשמוע וממהר לאבד יצא שכרו בהפסדו.** וזה מבואר ההבנה, כי המתחיל בידיעת ההקדמות המקובלות, אשר יצטרך מהם אל העיון והשגת האמתיות בשלמות העיון, הנה אף שיהיה ממהר לשמוע ולהבין מה שיאמר לו רבו, שהוא שכרו, הנה במה שיהיה ממהר לאבד מה ששמע, יצא שכר מהירות השמיעה, והרי הוא כאלו לא היה, בהפסד מהירות השכחה והאיבוד, כי לא יועיל לו שכרו כלל במה שהוא ממהר לשמוע, כאלו לא היה כלל, והוא האמצעי הרע.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:12:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:12:2)

ואמנם האמצעי השני, הוא יותר טוב ממנו, והוא הקשה לשמוע ולהבין, ואחר שיבינהו, הוא קשה לאבדו, הנה זה תקן הפסד קושי ההבנה בשכר קושי האיבוד והעדר השכחה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:12:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:12:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:12:3)

וביאר הקצה הטוב באומרו ממהר לשמוע וקשה לאבד חכם, ושם לו השם האמיתי, כי זה יחכם באמת, שבהיותו ממהר לשמוע ולהבין, יוסיף לקח יום יום, ובמה שיהיה קשה לאבד, יעמוד תלמודו בידו, וישתלם בכל חכמה שיביאהו לידי מעשה, מה שאין כן באחד מהשני אמצעיים, כי אף מי שהוא קשה לשמוע וקשה לאבד, עם היות שיצא הפסדו בשכרו, הנה בהיותו קשה לשמוע, לא יספיק לו הזמן להשתלם בחכמה, וכל שכן האמצעי האחר, שהוא הממהר לשמוע וממהר לאבד, שלא יועיל לו כלל מהירותו לשמוע, שחכמתו לא עמדה לו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:12:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:12:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:12:4)

ואמנם הקצה האחר, והוא היותר רע, הוא, הקשה לשמוע וממהר לאבד, אשר לא יצלח לכל, וקראו חלק רע, כי הוא באמת חלק רע, אף אם יעסוק כל ימיו בתורה, כי להיותו מאבד מיד מה ששומע, יהיה תמיד במדרגת הבור, או על הרוב במדרגת עם הארץ, שאי אפשר לו להיות חסיד אם לא תקדם לו ידיעה מה, כמו שביארנו, ועל כן אמר שהוא חלק רע מצד מזגו ותכונתו. ושני האמצעיים גם במין הזה יהיו משתתפים בשני הקצוות גם יחד, כראשונים, אשר על כן יקראו בינוניים. וזה, כי הממהר לשמוע וממהר לאבד, החלק הראשון הוא ממדת החכם, והחלק השני מהחלק רע, וכן הקשה לשמוע וקשה לאבד, החלק הראשון הוא מהחלק רע, והשני מהחכם, אשר על כן היו תמיד שני אמצעיים, כפי אפשרות הרכבת חלקי שתי הקצוות כנודע.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:1)

**ארבע מדות בנותני צדקה רוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים, יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו, יתן ויתנו אחרים חסיד וכו'.** הנה במין הד' הזה מהמדות, קשה מה שלא יעלם מעיני פני כל מעיין, איך אמר, שהד' מדות אשר יזכור הם כלם בנותני צדקה, שהרי שתים מהם הם בבלתי נותנים, והם הקצה האחד לרוע, והוא הרוצה שלא ליתן ושלא יתנו אחרים, והאמצעי הראשון, והוא הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן. ועוד קשה באמת לתת טוב טעם ודעת כונת הרוצה לתת הוא ושלא יתנו אחרים, מה הוא תכליתו בזה, וכן טעם הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן, מאי דעתיה, שאם חשב היות הנתינה דבר טוב, היה לו לחפוץ לתת הוא, ואם חושב שהנתינה היא רעה, ועל כן ירצה שיתנו אחרים, הרי זה שוטה רשע וגס רוח, ולמה שם אותו לבינוני, ואמר שעינו רעה בשל אחרים, שנראה שאין לו דופי אחר רק היותו צר עין וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:2)

ואומר ראשונה, שאפשר לומר שהד' מדות שזכר בנותני צדקה, הם כולם נותני צדקה בפועל, אך הד' מידות המתחלפות בהם, הוא ברצון אצל הנתינה, ותהיה לפי זה מלת רוצה שהתחיל בה נמשכת אל כל הגזרות, וכאלו אמר, שהרוצה במה שנותן הוא ואינו רוצה במה שיתנו אחרים, הנה עינו רעה בשל אחרים, שהוא צר עין שאינו חפץ בטובת חבירו. וכן ההפכיי לזה, והוא הרוצה במה שיתנו אחרים והוא אינו רוצה לתת, הנה אף על פי שיתן, כיון שאינו רוצה במה שנותן, הנה עינו רעה בשלו, כלומר שאיננו נותן בעין יפה. אמנם הקצה הטוב הוא, הרוצה במה שנותן הוא, ורוצה ושמח במה שיתנו אחרים, הוא החסיד. והקצה האחר הוא, הרוצה ושמח במה שלא יתנו אחרים, ואינו רוצה במה שנותן הוא, הנה איש כזה אף על פי שיתן ויתנו אחרים, כיון שהוא אינו רוצה בנתינתו ולא בנתינת האחרים, ונעשה הדבר שלא כרצונו, הוא רשע, שנפסדה תכונתו וכונתו אל הטוב, במה שאינו חפץ בנתינה בהחלט במקום הראוי. ובכן יתיישב היטיב אומרו בנותני צדקה, כי כלם נותנים, אך ההפרש בהם הוא ברצון והחפץ בנתינה כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:3)

ואפשר לומר בזה, והוא הנכון אצלי, כי אומרו בנותני צדקה, רוצה לומר, שיהיו הד' מדות באנשים שנוהגים לתת דרך כללות, כי לא אמר ד' מדות בנתינת הצדקה, כי אז היה מוכרח שיהיו הד' מדות בנתינה עצמה, אך במה שאמר בנותני צדקה, ר"ל בנוהגים לתת צדקה, כאלו נאמר בקהל א' או עיר אחת שנותנים צדקה לעניים ומתפרנסים עניי קהלם או עניי עירם, אשר בכללות יאמר בהם שהם דרך כללות נותנים צדקה, אך כאשר יבחנו כפי פרטיותם, יהיה פרטי בהם שאינו נותן הוא כלל, ואינו רוצה שיתנו אחרים, והוא שונא הצדקה בהחלט.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:4)

ואפשר שמפני שהקהל מכריחים אותו על כרחו שיתן, יקרא גם הוא נותן, כמו שארז"ל שממשכנין על הצדקה וכו'. ואפשר לומר גם כן שאומ' בנותני צדקה, ר"ל בענין נתינת הצדקה, כי הבלתי רוצה לתת בשאט בנפש, ואינו רוצה שיתנו אחרים, אף על פי שלא יתן לעולם, הנה מדתו זאת בענין נתינת הצדקה תהיה כנודע. ובין כך ובין כך לכל הפירושים הנה הקושיא הראשונה מתורצת לגמרי.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:5)

ואמנם הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, הוא האמצעי היותר רע מהאמצעי האחר, כמשפט המינים הקודמים, שהאמצעי הנז' ראשונה משני האמצעיים, הוא יותר רע מהנמשך אחריו. ובכן אומר, שהרוצה שיתן הוא ולא יתנו אחרים, יש בו מן הרשע ופשע בענין קנין הצדקה, שכונתו רעה, שמורה במה שרוצה הוא לתת ושלא יתנו אחרים שאין תכליתו בנתינת הצדקה רק יוהרא בעלמא, אשר על כן רוצה שיתן הוא ולא יתנו אחרים, כדי שיאמר ותגלה ותראה כבודו המדומה, ולא יאמר שהאחרים עשו המצוה, וזהו עינו רעה בשל אחרים וכו', רוצה לומר שעינו רעה בשם הטוב שיצא לאחרים על זה, ובזה תכליתו וכונתו עדי אובד. אמנם הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן, מורה בכונתו זאת שמכיר מעלת הצדקה ומרחם על העניים, אלא שהוא כילי וחמדן מאד, ורוצה שיגמר הדבר מצד רחמנותו על ידי אחרים, ואליו לא יגיעו, וזהו עינו רעה בשלו, רוצה לומר הוא חס על ממונו, והוא רע עין עליו באמת, ונמצא כוונתו רצויה, אבל מעשיו אינם רצויים, ועם היות גם זה חלק רע, איננו כמו הראשון, שכיון שכונתו שלימה לעשות צדקה, אלא שחס על ממונו, הנה כונתו זאת בהמשך הזמן יתקן המעשה, ובראשון הוא להפך, והוא ק"ל. ובו יתורץ הספק השני.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:6)

אך קצה השלמות בזה הוא, שירצה לתת הוא משלו ושיתנו אחרים, וזה נקרא חסיד, כי הצדיק איננו משתדל רק לשלמות עצמו, והנותן הצדקה בעין יפה, ומשתדל למצוא אנשים מהוגנים לתת להם, יקרא צדיק. אך הבלתי מתפייס בזה, אלא שמשתדל בכל עוז להשלים בזה גם לאחרים, הנה זהו חסיד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:13:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:13:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:13:7)

וההפכיי לו, והוא הרוצה שלא לתת, וכן רוצה שלא יתנו אחרים, הנה זה כונתו ומעשיו רעים וחטאים, והוא רשע גמור. וז"א לא יתן ולא יתנו אחרים רשע וכו', כי כונתו זאת יורה על הפסד המעלה בו בהחלט, ונעשה הפכי קנין רע בנפשו וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:14:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:14:1)

**ארבע מדות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר עשייה בידו, הולך ועושה וכו'.** הנה גם בזה אפשר לומר מה שאמרנו בראשונה, כי מה שאמר בהולכי בית המדרש, ר"ל, בקהל שיאמר עליהם בכללות שהולכים לבית המדרש, עם שיש בהם פרטיים שאינם הולכים ולא עושים, ויש שעושים ואינם הולכים וכו', שהם שתי מדות נעדרי ההליכה. ואפשר שגם אלה שאומר שיש מהם שאינו הולך, ר"ל שעל הרוב אינו הולך, עם שהוא מכת ההולכים, אך להיות שאין תכליתו הלמוד, אף שהולך לפרקים לתכלית אחר חצוני מכוון אצלו, יקרא בלתי הולך. ועם שראיתי לאחד מן המפרשים שהרחיק מאד היות המעשה הנז' פה מעשה המצוות, לפי שהוקשה אצלו כי מה ענין המעשה לענין בית המדרש, ולא זכר מאמר רז"ל לא המדרש הוא העקר אלא המעשה וכו', ומי יתן ואדע מה יאמר במשנת הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכו', כי לפי דעתו ז"ל צריכים אנו לומר שהלמוד ההוא על מנת לעשות לא היה בבית המדרש. אשר על כן הנכון אצלי, שהעשיה הנז' פה, היא באמת עשיית המצוות, שאם לא כן היה לו לומר הולך ואינו לומד וכו' לפי פירושו, ואומר שיש ד' מדות בקהל, אשר יאמר בהם שהם לומדים והולכים לבית המדרש דרך כלל, כי יש בהם מי שהולך תמיד לבית המדרש, אך אינו הולך שם ללמוד על מנת לעשות, הנה זה שכר הליכה ללמוד בידו. ויש אמצעי אחר, שהוא העושה ואין תכליתו הלמוד מצד עצמו כלל, רק המעשה הנמשך ממנו, ועל כן אינו הולך, שמסתפק במעט הידיעה שידע, וזה שכר עשיה בלבד בידו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:14:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:14:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:14:2)

אך הקצה הטוב הוא, ההולך ללמוד על מנת ללמוד ולעשות, וזהו אומרו הולך ועושה, כלומר, ששתי התכליות נכספות אצלו גם יחד, כמו שהוא הלומד על מנת לעשות, שאינו כמו העושה ואינו הולך, כי אין תכליתו רק המעשה משולל מהידיעה, ועל כן אין בידו רק שכר העשיה, אך הלומד על מנת לעשות, הנה תכליתו הוא הלמוד, והוא שוקד בו בתנאי נוסף על הלמוד, שהוא המעשה, והוא החסיד שכוסף שני הדברים גם יחד, כי הצדיק כשעוסק בלמוד ישתלם בו, ותכליתו בו שלמות העיון לבד, וכשעוסק במעשה תכליתו המעשה, ואין לו אז עסק בעיון, אך המחבר שניהם יחד תמיד, שהוא אשר יצדק בו שהולך ועושה שניהם יחד, הוא החסיד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:14:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:14:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:14:3)

והקצה הרע הוא, המשולל משניהם גם יחד, ולא חפץ בברכה. וז"א לא הולך ולא עושה רשע כו', יר', שבשאט בנפש הוא בלתי חפץ לא במעשה ולא בלמוד, שזה הוראה היות כונתו רעה ונפסדת, כי הרשע והפשע נעשה קנין רע בנפשו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:15:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:15:1)

**ארבע מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך, משמרת ונפה.** ספוג שהוא סופג את הכל וכו'. יען הונחו במשניות הקודמות חמשה מיני מדות המביאות אל השלמות האחרון, כמו שקדם זכרו בתחלת המין הראשון, והיה השלמות האחרון שלמות החכמה אשר אליה יצטרף שלמות המעשה, כמו שביארנו במקומות רבים מביאורנו זה. רצה עתה לבאר רושם החכם, כי היושבים לפני חכמים לא היו רק חכמים שבאים לפניהם לשאת ולתת בדבר הלכה ערוכה בכל ושמורה, ואמר שיש בהם ד' מדות, אחר אשר יצאו מתחת כנפי הרב והגיעו למדרגת חכמים נושאים ונותנים בחכמה לפני חכמים גדולים מהם. המדה הראשונה היא דומה לספוג, הנקרא אישפונגה בלעז. והשנית למשפך, והוא הנקרא אינבודו בלעז. ושניהם מדות אמצעיות אצל החכמה, ולא אחד בהם שלמה. הראשונה היא כת החכמים שאין להם כח הבורר להכיר האמת ולהדבק בה, ולהרחיק השקר, רק יקבלו הכל, אם שקר ואם אמת, ולא יבחינו בין האמת והשקר, כי הכל יפותח בשכלם בשוה, ויקבלו הכל כמו הספוג, שכל משקה אם זך ואם עכור יקבלהו ויחזיקהו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:15:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:15:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:15:2)

והכת השנית היא כת החכמים שיקבלו כל הדעות בנקל ובמהרה, אך לא יחזיקו בם כלל, כי אין כונתם רק העיון דרך העברה, בלתי השקפה אל הדבר המעוין, כמו המשפך שאין המשקים נכנסים בו להיותם בו בעצם וראשונה, רק דרך העברה, שאין הכונה בהכניס אותם שם רק ההעברה עצמה, והוא משל נפלא אל המעיין מצד העיון לבד, ולא מצד הדבר המעויין.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:15:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:15:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:15:3)

ועל כן היה האמצעי הראשון יותר רע מזה השני, כמשפט יתר האמצעיים אשר זכרנו בשאר המינים אשר קדמו, והטעם מבואר בזה, כי האמצעי הראשון במה שישארו אצלו הדעות כולם בלתי ברירת הצודק מהם מהבלתי צודק, יעלה בידו סכלות קניני. והאמצעי השני, אף שיקבלם כלם, אחר שאינם בו רק דרך העברה, ולא ישאר בשכלו דבר מהם, יעלה בידו סכלות העדרי, שהוא פחות רע מהראשון כנודע.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:15:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:15:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:15:4)

ואמנם הקצה הרע בזה, הוא הכת הדומה למשמרת, הנקרא בלעז קולאדירה, שכאשר ישימו בתוכו כל איזה משקה, יעבור בו החלק הזך, והשמרים, והוא החלק העב שבו, ישאר במשמרת ההיא, כמו שהוא על הרוב בכלי העושים בו המים, הנקרא אגואה ארדיאינטי, היוצאים משמרי היין, והם כת החכמים הטפשים אשר יעיינו בחכמה, ויבררו תמיד הדעת הנפסד, ויניחו הדעת הנכון, כי הדעות החדות והדקות יעברו במוחו ולא יחזיק בהם, והוא החלק רע. אמנם הקצה האחר הטוב מאד, הוא כת החכמים הדומה לנפה, והוא הנקרא סידאסו בלעז, שמוציאה את הקמח שהוא הפסולת בערך אל הסולת הנשאר בתוכה, והוא משל נפלא מאד לכת החכמים ישרי הדעות, כי הדעות הדקות מאד לפום חורפם שבשתא, והוא משליך אותם ממנו, ולוקח הסברא הקיימת לעד, כמו הסולת אשר הוא עקר התבואה והסובין צפין על פי הנפה שאינה מקבלת אותם בשום צד, והסולת הוא משל אל הדעות האמיתיות בין הסובין ובין הקמח, וזהו החלק הטוב באמת.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:1)

**כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל הדבר בטלה האהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם וכו'.** כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים וכו'. אחר אשר הניח מסדר המשנה ששה מיני מדות, אשר על כל מין מהם ארבעה מדות, והם שתי קצוות ושני אמצעיים, אשר מהם תגלה ותראה המדה הטובה בכל מין ומין מהם, והיא הנבחרת אצלו ית', אשר השלם בה הוא אשר נאמר עליו כל מה שקדם מהשכר, והקצה הרע הוא אשר נאמר שהאיש אשר אלה לו, הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ, ונרשם בששה מינים הנז' רושם השלם כפי פרטי חלקי השלמות מן הקודם בהשגה אל המתאחר, כמו שאמרנו, עתה לבו ראה להניח אחר זה ארבעה כוללים, אשר מהם יודע איזה השלם אחר השגת השלמות בכל חלקיו, אשר בהם יהיה הקבוץ נבחר וקיים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:2)

הכולל הא' הוא, באהבה אשר בינו לחבירו, כי להיות שנמצאו שני מיני אהבות כפי אפשרות החלוקה, כמו שיתבאר עוד, עם שהפילוסוף חשב שהם שלשה, אשר יהיה לו המין הנבחר מהם, הוא השלם אשר יתקיים העולם בשבילו, והוא האיש אשר אמר התנא עליו שברא השם ית' את עולמו כדי לתת לו שכר טוב, שהוא התכלית המכוון ביחוד בבריאת העולם, ולא העונש לרשעים, כי זה נמשך במקרה משכר הצדיקים, כמו שכבר ביארנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:3)

והכולל הב', במחלוקת אשר בינו לחבירו, כי כאשר יהיו חלוקים בענין מה, כשיחלוק השלם על חביריו לשם שמים, לתכלית הכרת האמת במה שהוא אמת לעבודתו ית', יורה על שלמותו באמת. והונחו שתים אלה בבת אחת, להיותם כמעט הפכיים, כי המחלוקת הפך האהבה לכאורה, אך כאשר יהיו שניהם מסודרים מפאת השכל הישר, אז יהיו שניהם אחד ולא הפכיים, כי בשניהם ידרשו האמת והנאות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:4)

והכולל השלישי הוא, שמלבד שלמותו ישתדל להשלים לחביריו. כי זה יורה על קנין שלמותו היותו קיים בנפשו, אשר לא יחטא לעולם. והכולל הרביעי הוא בשלשה דברים כוללים, הנמצאים בשלמים, הפך הקנאה והתאוה והכבוד, כי האיש אשר ימצאו בו השלשה דברים היקרים האלה, הוא הקדוש בלי ספק ויהיו הד' כוללים הללו, כל המאוחר יורה יותר על הפלגת השלמות, כמו שיתבאר בביאור כל אחד מהם בס"ד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:5)

והתחיל בכולל הראשון, ואמר כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה האהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם, ע"כ גדרם באופני מיני האהבות. והנה לדעתי הגדילו עצה הפליגו תושיה וחכמה ודעת בדבריהם אלה, אשר כוללו בהם כל אופני מיני האהבות בכל פרטי חלקיהם, אשר האריך בהם הפילוסוף במאמר השמיני והתשיעי מספר המדות. והנה הפילוסוף כפי החקירה ראה שהאהבות היו שלשה מינים שונים, והם הטוב והערב והמועיל, בכל חלקי כל אחד מהם ואם רבו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:6)

והתנא האלהי לבו ראה שכולם נקבצו באו בשני כוללים, והם אהבת הטוב ואהבת הערב, כי אהבת המועיל לא יוכסף, רק מצד הערבות שיערב לאוהב התועלת ההוא, כי אם לא יערב לו לא יבקשנו בלי ספק, והיא חקירה יקרה לרז"ל ודקדוק נכון. ונמצא, שכל האהבות בכל חלקיהן לאלפים ולרבבות, זולת אהבת הטוב, כלם נכללים תחת מין אהבת הערב. ולפיכך היה הכלל העולה בזה, שכל אהבה שהיא תלויה בדבר, והוא הערבות, כמו שמבאר במשל פרטי בשני אוהבים אשר היתה אהבת הערב אצלם בהפלגה, והיא אהבת אמנון ותמר, הנה האהבה ההיא לא תהיה נצחית, כי אין התמדתה רק כל זמן שתתמיד הסבה, והוא הערבות ההוא, כמו שקרה לאמנון עם תמר כנודע. וכן בכל אהבה שהיא נתלית בדבר אחר, בהבטל הדבר ההוא, אשר בעבורו היתה האהבה, תבטל האהבה. ולהיות הערבות ההוא מצד מקרה גשמי, אשר יפסד בהפסד החומר, הנה בהפסד היופי, או הדבר הגורם הערבות, כאשר יהיה מקרה מפאת דבר חומרי, יפסד הערבות, ובהפסד ובביטול הערבות, תבטל האהבה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:7)

אך אמנה כאשר תהיה האהבה אהבת הטוב במה שהוא טוב, ואין לה תלייה בדבר דבק לחומר, באופן שלא יפול בה ההפסד, הנה בזה הוא מבואר שאותה האהבה אינה בטלה עולמית, וז"א ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה עולמית וכו', וביאר הדבר במשל אהבת דוד ויהונתן, שהיתה אהבת הטוב במה שהוא טוב, בלתי תלויה בדבר כלל.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:16:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:16:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:16:8)

ומה שראוי לדקדק על פי דרכנו זה לפי דעתי בדברי התנא, הוא, שלא אמר כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בהבטל הדבר בטלה האהבה, רק אמר בטל הדבר בטלה האהבה, שהם שתי גזרות, אשר התולדה מהם נודעת בעצמה, כי רצה התנא להודיע לנו שרש הדרוש מעיקרו, באומ' בטל הדבר בטלה האהבה, כלומר, כשתהיה האהבה תלויה בדבר כמו שביארנו, להיות הדבר ההוא מקרה דבק בחומר אין לו טבע הנצחיות, כי ההפסד דבק בחומר, על כן גזר שיתבטל בלי ספק הדבר אשר בעבורו היתה האהבה, ומביטולו יתבאר בטול הנמשך, והוא בטול האהבה, וזה, כי אם היה אומר בהבטל הדבר תבטל האהבה, היה נשמע שכבר אפשר שלא תבטל הדבר, רק גזר אומר שכשתבטל הדבר אז תבטל האהבה, כי כל גזרה תנאיית תצוייר העדר התנאי במציאות הדבר כנודע, אך להיות שהאהבה שהיא תלויה בדבר, יבטל הדבר בהכרח, על כן לא הניח אותה תנאיית כנז'. ולא אמר בטל הדבר ובטלה האהבה בו"ו, כי אם היה אומר כך, לא היה נשמע שיהיה תלוי זה בזה, ושתבטל האהבה בבטול הדבר, רק שיהיה מודיע בטול שניהם, ואפשר שיהיה זה בזמנים מתחלפים כפי טבע הלשון, על כן אמר בטל הדבר בטלה האהבה, לרמוז אל חיוב בטול האהבה מבטול הדבר, ושהם תלויים זה בזה, ומזה נמשך שבהבטל הדבר תבטל האהבה, והוא דקדוק נכון. אמנם האהבה האמתית שאין לה תליה בשום דבר בעולם אינה בטלה עולמית, יען אין לה סבות ההפסד כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:17:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:17:1)

**וסמך לזה הכולל השני, שהוא הפכו, באומ' כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו'.** והנה בפירוש המשנה הזאת נבוכו המפרשים בהבנת כוונת גזרת סופה להתקיים, כי אם הוא נאמר על השני חולקים, איך אפשר שיתקיימו שניהם יחד, בהיותם חלוקים בסברתם, ואם הכונה היא לומר שלסוף יבואו במוסכם לסברא האמיתית, הנה אין זה קיום המחלוקת, רק הפסד המחלוקת, כי המחלוקת הפכיי למוסכם כנודע. ועוד, שהמשל שהביא לזה ממחלוקת הלל ושמאי איננו צודק לפי זה, כי לא חזר מעולם שמאי לסברת הלל. וכן אין לומר שמלת מחלוקת הוא נאמר על החולק נגד הסברא האמיתית לבדו, ושיאמר שכשחולק לשם שמים ולא לקנתר תהיה סברתו מתקיימת, כי יהיה לפי זה מאמרו אין מובן לו וסותר את עצמו, שאם המחלוקת הוא כנוי אל החולק לאמת, איך יתקיים ויתאמת הסותר לאמת, וגם המשל איננו מסכים עם הנמשל.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:17:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:17:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:17:2)

אשר על כן לבבי יחשוב, שכוונת התנא היא לומר לנו דברים מתחייבים כפי הטבע, ולא דברים מתחייבים מפאת ההשגחה, ובכן אמר, כי כאשר יאמר אדם מה סברא אחת אמיתית, הנה כשיחלוק עליו אחר, הנה אם הוא חולק לשם שמים, יהיה תכליתו ומחשבתו במחלוקת ההוא להתקיים בפועל דעתו וסברתו, שאומר סברתו להיותו חושב שהוא האמת, ואין תכליתו המחלוקת, רק ידיעת האמת, ובכן אף שיטעה בסברתו, הנה שכרו אתו, כמאמר רז"ל הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, והוא מצד הכונה במחלקותם כאמור.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:17:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:17:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:17:3)

אמנם כאשר לא יחלוק לשם שמים, לא יהיה תכליתו וסופו לקיים סברתו, רק לסתור סברת חברו לבד, שהתכלית הוא המחלוקת מצד עצמו, ולא קיום סברתו, כי הוא יודע שחברו אומר האמת, אלא שרוצה לחלוק עמו לקנתר כנז', והוא מה שרצה התנא הזה באומ' כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופו להתקיים וכו', והוא כאלו אמ' המחלוקת אשר הוא לשם שמים יש לו סגולה טובה, אשר בה יוכר באמת אם הוא לשם שמים, והיא שסופו ותכליתו של החולק הוא שיתקיים דעתו בפועל. והמחלוקת שאינו לשם שמים, הנה אין סופו ותכליתו של החולק שיתקיים דעתו בפועל, שכבר ידע והכיר שחבירו אומר האמת, רק כונתו וסופו ותכליתו הוא לקנתר ולסתור דעת חבירו לבד, ובכן באומ' סופו להתקיים, הוא כאלו אמר שמחשבת החולק ותכליתו במחלוקתו הוא שיתקיים בפועל דעתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:17:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:17:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:17:4)

ואפשר שתהיה הגזרה מסורסת כמשפט בהרבה מקומות, והיא רושם וגדר המחלוקת שהיא לשם שמים, והוא כאלו אמר כל מחלוקת שסופה ותכליתה להתקיים היא לשם שמים, וכל שאין סופה להתקיים אינה לשם שמים, והוא מתיישב על נכון כפי הלשון וכפי הענין בין כך ובין כך בלי דוחק כלל. והביא משל לשני החלוקות גם יחד, שמחלוקת הלל ושמאי היה תכלית כל אחד מהם בלי ספק לקיים דעתו, בחושבו כל אחד מהם שהאמת אתו, ואם היה מכיר שמאי שהאמת עם הלל, היה מודה לו בלי ספק, וזהו לשם שמים, לבקשת האמת. אמנם מחלוקת קרח ועדתו עם משה רבינו ע"ה, נודע באמת שהיה לקנתר, שכבר השיגו מעלת משה רבינו עליו השלום, ושהאמת אתו, רק היו רוצים במחלוקת מצד עצמו, ועל כן נענשו בעונש גדול, להיות תכליתם ומחשבתם רעה, ולא אמר זו מחלוקת משה וקרח, כי מלת מחלוקת הנזכרת פה, היא נאמרת על דעת החולק לאמת, ולא על האומר האמת, כי לא יקרא חולק רק החולק על האמת, והוא דקדוק נכון ואמיתי.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:1)

**כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו כו'.** הנה בכולל השלישי הזה, הראה התנא רושם השלם בתכלית השלמות, שאיננו מתפייס בשלמותו, רק שמשתדל להשלים אחרים זולתו. ורושם ההפכיי לו לרוע, שאינו מתפייס ברעתו, אלא שהוא חפץ בהשחתת עולם, אשר על כן אין מספיקין בידו לעשות תשובה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:2)

והנה דרך המפרשים בביאור המשנה הזאת הוא כפי דרך הרמב"ם ז"ל, שהוא שכר ועונש אלהי, כי השגחתו הנפלאה תסבב שלא תבוא חטא על יד מי שמזכה את הרבים, וכל המחטיא את הרבים יענישהו השם ית' בשימנעהו מן התשובה, והוא דרך נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:3)

אך לבבי יחשוב שאין מבוא אל ההשגחה בכוללים האלה, רק כלם הם דברים שהודיענו התנא שהם מתחייבים כפי הטבע, וכונתו במאמרו זה, כי השלם המשתלם לזכות את הרבים יורה באמת על היות השלמות קנין קיים בנפשו, כי במה שידע והכיר מעלת השלמות רצה שישתתפו אחרים בו, ובכן הוא מבואר שלא יבוא חטא על ידו, כי אם הוא משתדל לזכות את הרבים, כל שכן שישתדל להרחיק החטא, ולהיות שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בשגגה, אמר, שכשיבא החטא בו או בזולתו מחביריו המשתתפים עמו, לא יבוא על ידו בכונה מכוונת לסבה הנז', והוא מבואר בעצמו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:4)

והפך זה יקרה במחטיא את הרבים, שנעשה הרע והחטא קנין קיים בנפשו, עד שחושב שהרע הוא טוב, ועל כן רוצה שישתתפו אחרים בו, או הוא כ"כ רשע שרוצה וחפץ בהשחתת עולם. וכאשר הגיע הרשע למדרגה זו, הוא מבואר שאין ספק בידו לעשות תשובה, כי שערי תשובה ננעלו לפניו, שאינו מכיר הטוב, ואיך יפעלהו. וז"א אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כלומר, שהגיע למדרגת הרשע והפשע, עד שאין כחותיו מספיקין בידו לעשות תשובה, ועל כן לא אמר במחטיא את הרבים אין מצוה בא על ידו, הפך הראשון, כי אין כונת התנא על העונש האלהי, רק להורות על שלמות הקנין והמעלה, דבקה בנפש בראשון, והפסדו בשני, אשר על כן בקיום הקנין הטוב, גדרו הוא שלא יבוא חטא על ידו, רוצה לומר, בשימת משים לקיום הקנין הטוב. וההוראה עליו הוא שמשתדל לזכות את הרבים, שיורה באמת היות הטוב קנין קיים בנפשו כאמור, ובהפסד הקנין הטוב וקיום הקנין הרע בנפש הרשע, אשר גדרו הוא שאין מספיקין בידו כחותיו ואבריו וכל מחשבותיו הרעות לעשות תשובה. וההוראה על היות הקנין הרע בו בקיום, היא היותו מחטיא את הרבים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:5)

ובזה הוא מבואר, כי מה שאמר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, שהוא כאלו אמר כאשר ראינו איש שמזכה את הרבים, הנה הוא מורה בזה שהמעלה והשלמות הוא קנין דבק בנפשו, ויצאו ממנו הפעולות שלמות, ואין דבר בלתי מתוקן יוצא מתחת ידו, שהוא גדר שלמות וקיום המעלה בנפש, וז"א אין חטא בא על ידו וכו'. וכן בהפך, כאשר ראינו איש מחטיא את הרבים, הנה זה הוא הוראה שיש לו גדר הרשע, ששערי תשובה ננעלו לפניו, והוא מכת האומרים לרע טוב ולטוב רע, ז"א אין מספיקין בידו לעשות תשובה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:6)

וביאר הענין יותר במשל נאות לשתי הגזרות, בשני נושאים מתחלפים, לראשון אמר, כי הנה משה רבינו עליו השלום זכה, וזיכה את הרבים, ולהיות שבמה שהיה מזכה את הרבים, היה מפאת המעלה הדבקה בנפשו, נחשב הזכות לו, כי הוא היה מקורו וסבתו, והביא ראיה ברורה מן הכתוב שנאמר עליו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, כי מלת עשה מושכת עצמה ואחרת עמה, וכאלו אמר משה עשה צדקת ה', ועשה הוא משפטיו עם ישראל, יר', המשפטים שעשו ישראל, הרי הוא כאלו הוא עשאם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:18:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:18:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:18:7)

וביאר ההפך מירבעם שהחטיא את ישראל, ונחשב חטא ישראל כאלו עשאו הוא, וחלילה לאל מעול בזה, כי בצדק ובמשפט היה, כי במה שהוא החטיא את ישראל, הנה החטא נתחייב מצד רעתו וקנינו הרע הדבק בנפשו, בהיותו הוא סבת החטא. וז"א ירבעם חטא והחטיא את הרבים, וכלו נחשב לו לחטא, שנאמר בו על חטא ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל, הרי שנאמר בו על חטא ירבעם סתם, ואחר כך מפרש ומבאר שהחטא הנז' הוא אשר חטא והחטיא את ישראל, הרי שמה שחטא ומה שהחטיא לישראל, קראו חטא ירבעם, שכנה הכל את ירבעם בצדק ובמשפט. בהיותו הוא הסבה כנז', ועל כן לא הספיקו ביד ירבעם לעשות תשובה, להיות רעתו רבה כאמור, ולא בא חטא על יד מרע"ה, להיותו שלם השלמים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:1)

**כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו וכו', תלמידיו של אברהם אבינו עין יפה וכו'.** אחר אשר הונח רושם השלם, בשלא יסתפק בשלמות עצמו, אלא שמשתדל להשלים לכל, ע"ד שאמרו רז"ל גדול המעשה יותר מן העושה וכו', חתם וסתם הפלגת השלמות בכולל הד' הזה, במה שיאות להשלים עצמו, ובמה שיאות להשלים זולתו, כי מי שיהיו לו שלשה דברים הללו, יהיה הוא שלם בתכלית השלמות, וישלים לאחרים, ויתקיים הקבוץ המדיני בהם קיום חזק, והם שלשה דברים הפכיים אל הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם, כמו שנכתב ונחתם בסוף הפרק הקודם. אשר על כן הפליג התנא על שלמותו במה שאמר, שהאיש אשר אלה לו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, שנתפרסם ההשתדלות הנמרץ שהיה משתדל אברהם להשלים את כל העולם, וביארו אותו רז"ל בהרבה מקומות, ואמרו שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה היתה מגיירת את הנשים וכו', שנעשה בהם קנין בנפש בין איש לאשתו במלאכת הבית.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:2)

ודמה אל האיש אשר יהיו לו השלשה הפכים, והם הקנאה והתאוה והכבוד, כמדובר, לתלמידיו של בלעם הרשע שהפליגו רז"ל בגנותו, עד שאמרו שהיה בועל אתונו לרוב תאותו הבהמית, וכאלה רבות עמו. והיה אפשר לתנא לקצר ולומר כל מי שאין בידו הקנאה והתאוה והכבוד, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, וכל שיש בידו וכו', אלא שרצה לבאר רושם הקנאה והתאוה והכבוד ומקורם, כדי שידע האדם להזהר מהם ולבחור בהפכיהם, ועל כן תאר שני ההפכיים גם יחד בתוארים חיוביים. וכן היה אפשר לתנא לקצר ושלא להאריך בכלל ופרט, והיה יכול לומר כל מי שיש בידו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, וכל מי שיש בידו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם. ולמה תנא דרך כלל, והדר מפרש דרך פרטי, אלא ודאי בא ללמדנו שהג' דברים האלה, אשר זכר ראשונה, כוללים כל השלמות, ואם רבו חלקיו. וכן השלשה דברים הרעים ההפכיים להם, כוללים כל הרעות והפחיתיות. וזה, כי אם היה מקצר ואומר על הדרך שאמרנו, היה נשמע מזה שמי שיהיו לו הג' דברים הנז', הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, אך לתלמידיו של אברהם אבינו היו לו שלמיות אחרות, לאלפים ולרבבות, זולת אלה, אשר על כן אמר ראשונה, שמי שיהיו לו השלשה דברים האלה אשר יזכור, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. ואחר כך פירש שתלמידיו של אברהם היו עין טובה ורוח נמוכה וכו', כלומר כל שלמותם, עד שעליהם היו נקראים תלמידיו, היו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה. ועל כן לא אמר תלמידיו של אברהם אבינו היה להם עין טוב ורוח נמוכה וכו', שהיה נשמע שהיה להם אלה הג' דברים, עם שהיו להם עוד דברים אחרים כאלה, אך באומרו תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה וכו', רמז שאלה הג' דברים היו הגורמים היותם תלמידיו של אברהם אבינו וכו', וכן ההפך לזה בתלמידי בלעם הרשע וכו', והוא דקדוק נכון.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:3)

ואמנם העין טובה הוא מבואר היותו הפך הקנאה, כי הקנאה תהיה ותתהוה מצרות העין, כי לא תשבע עין לראות, וכאשר יראה האדם דבר בזולתו, שאין בו, יקנא באיש ההוא, וישתדל בכל עוז שיהיה לו הדבר ההוא, ורוב מה שיקרה, הוא בענין הממון והשררה. ועל כן אמר, שמי שיהיה לו עין יפה, לא יקנא בממון אחרים ובנכסיו ובשררתו, כי יראה אותו בעין יפה, ויסתפק במה שיש אתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:4)

והרוח נמוכה הוא מבואר היותו הפך התאוה ותקונה, כי התאוה תתהוה מהשתרר היצר הרע על היצר הטוב, ומתגבורת החומר אשר יכללהו הרוח, שהכח התאוני רוח הוא באנוש, וכאשר תהיה הרוח החיוני הכולל כל הכחות הגשמיות נמוכה, ונכנעת אל הצורה והשכל, הנה בזה יתוקנו כל התאוות הגשמיות הנמשכות מתגבורת הרוח הנז', ועל כן אמר, שתלמידיו של אברהם אבינו, בהצטרפות העין היפה, היה להם רוח נמוכה, שהיו מכניעים החומר כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:5)

ואמנם הנפש שפלה הוא מבואר גם כן היותה תקון הכבוד המדומה, כי כל הפסד השכל בענין הכבוד המוציא את האדם מן העולם, הוא היות נפשו מתאוה לעלות למעלה ראש, ושכל האנשים יכנעו אליו ויחלקו לו כבוד, והוא לא יצטרך לכבדם, וזהו באמת מה שמוציא את האדם מן העולם, כמו שביארנו בביאור דברי רבי אלעזר הקפר, אשר על כן אמר, שתלמידי אברהם אבינו עליו השלום, זולת השני דברים הנז', הכוללים תקון הכח התאוני, היה להם נפש שפלה, שכולל כל תקון הכח הכעסני, כי כאשר יחשיב עצמו האדם לשפל, לא ירדוף אחר הכבוד המדומה, אדרבה, בהיותו מחשיב עצמו לשפל, יחשוב שכל אדם גדול ממנו ויכבדהו, ונמצא שיהיה מכבד את הבריות, שהוא גדר הכבוד האמיתי, כמו שנתבאר בדברי בן זומא.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:6)

ואמר שתלמידיו של בלעם הרשע, כל ישעם וכל חפצם, אשר בעבורם היו תלמידי בלעם, הם עין רעה, שהוא רושם הקנאה וסבתה, ורוח גבוהה, שהוא תגבורת היצר הרע והרוח המסתבך בו אל התאוות, אשר לא יכנע אל השכל, והוא רושם התאוה וסבתה כנודע. וכן נפש רחבה, הוא הרוצה להרחיב כבודו והודו שיכבדוהו הכל, שמחשיב עצמו לשר וגדול, כי זה באמת רוחב הנפש, שמחשיב היות מצבו גדול מאד, ועל כן ירצה שיכבדוהו הכל, ויבלה בזה ימיו ושנותיו בהבל, והם השלשה דברים שמקצרים ימיו ושנותיו של אדם ומאבדין נפשו וגופו, כמו שביארנו במאמר ר' אלעזר הקפר ז"ל, ועל כן אמר באלה גם כן, שתלמידיו של בלעם הרשע עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה, ולא אמר תלמידיו של בלעם הרשע היה להם עין רעה וכו', להורות שכל עצמות הלמוד שלמדו מבלעם הרשע היו הג' דברים הללו, בלתי רעות אחרות, אשר עליהם היו תלמידי בלעם, כי בהם היו נכללות כל הרעות, ואם רבו חלקיהן, כמו שביארנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:7)

ואחר אשר ביאר רושם הטובות והרעות אשר בהם נכללות כל שאר הטובות והרעות כמדובר, ויתוארו בהם השלמים אחר השלמת שלמותם, עד שיגיעו למדרגת תלמידי אברהם אבינו שהיו תכלית השלמות, וכן ההפכיים לאלה לתלמידי בלעם שהיו בתכלית הרוע. רצה התנא לרשום סמוך לזה שכר השלמים הנז', ועונש הרשעים הנז' בדרך כלל, אשר השכר אשר יזכור כולל כל חלקי השכר האפשרי בעה"ז ובעה"ב, והעונש כולל גם הוא כל אופני מיני העונשים וחלקיהן, ואם רבו, בשני העולמות גם יחד, והוא אומרו תלמידיו של אברהם אבינו אוכלים העולם הזה ונוחלים העולם הבא. וזה מבואר בעצמו, כי האיש אשר אלה לו לא ידאג ולא ידאב בעולם הזה, כי כאשר יעדר מהקנאה שהיא רקב עצמות, ויסתפק במה שיש לו, שוב לא ידאג ולא יתעצב על מה שיראה בזולתו. וכן כשיהיה החומר נכנע אל השכל, ולא ירדוף אחר התאוות, לא יהיה להוט אחריהם, ויהיה תמיד בשובה ונחת. וכן כאשר לא ירדוף אחר הכבוד המדומה, אשר הרודף אחריו כל ימיו מכאובים, ישמח כל ימיו, ובכן יהיו חייו בעולם הזה במנוחות שאננות. והראיה שהביא ממה שאמר שלמה הע"ה להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכו', היא ראיה ברורה על הכוונה הנז', כי אוהבי השם ית' השלמים, כאשר יגיעו בדורם למדרגת השלמות האחרון, כמו שהיה אברהם אבינו עליו השלום בדורו, שנאמר בו מפיו ית' אברהם אוהבי וכו', ואמר שלמה המלך ע"ה ברוח הקדש, בשם השם ית', שיש לו ית' להנחיל אוהביו בהיותם בעולם הזה, כמו שיורה מלת יש שהוא בהווה, אמנם בעתיד, שהוא בעולם הבא, ימלא אוצרותיהם, כי שם בעולם הבא הם אוצרות הצדיקים, כי בעולם הזה אין להם אוצר, כי הם כאורח נטה ללון, דרך העברה, והאוצר הוא הבית אשר ישימו בו כל עיקר נכסי האדם הצפון לו, כן אוצרות אוהבי השם ית', הם באמת בעולם הבא, כי הם משתדלים בעה"ז לעשות מעשים טובים, כדי שיתמלאו אוצרותיהם בע"ה, ועל כן אמר השם ית' עליהם ואוצרותיהם אמלא, שהוא ודאי בע"ה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:19:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:19:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:19:8)

וביאר ההפך בתלמידי בלעם הרשע, אשר הדבר יותר מבואר בהם בשני העולמות גם יחד, והוא אומ' אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, יר' באומ' יורשין גהינם, על העונש המגיע להם בעולם הזה, כי היורש יקרא יורש כאשר תגיע לו הירושה והנכסים אשר ירש, ובכן יאמר באמת שיורש האדם גיהנם, כשיגיע לו העונש מגיהנם, והוא הצער והעצבון המגיע לנפש על הרעות, ועל כן הקדים ירושת הגהינם לירידת באר שחת, שהיא כינוי למיתה, להיות ירושת הגיהנם בעה"ז כנז', וזה מבואר, כי מי שיהיו לו הג' דברים הנז' המוציאין את האדם מן העולם, שנותיו תקצורנה, וכל ימיו מכאובים, ואין לו חלק בעולם הרוחני, שהדברים האלה מוציאין אותו מן העולם הזה ומן העולם הבא, ועל כן אמר שיורשין גיהנם בעולם הזה, ויורדין לבאר שחת אחר המיתה, כן יורד שאול לא יעלה, שהם הפך ממש מתלמידי אברהם אע"ה, והראיה שהביא ממאמר דוד הע"ה תסכים לזה, כי באומרו תורידם ה' לבאר שחת, והוא רמז צער הרשעים שהם האנשי דמים אשר יזכור בעה"ז, והוא כאילו אמר שיגיעו למדרגה שהשם ית' יורידם מהרה אל המות, כי החיים יורידם אל המות מיום הולדם כנודע, אמנם היורד, כאשר יורידוהו אחרים נוסף על ירידתו, ירד פלאים פתע, על כן, על קוצר שנותם וצרותיהם וצרות צרותיהן אמר תורידם לבאר שחת, כי באר שחת הוא כנוי למיתה כמו שזכרנו, ולרמוז אל מיתתם אמר לא יחצו ימיהם, שהוא כנוי אל המיתה קודם חצי ימיהם, והתפלל דוד הע"ה שעם היותו הוא איש דמים, שופך דמי אויבי ה' ית', לא יקרהו כן חלילה, וז"א ואני אבטח בך, יר', בשופכי דם אויביך אבטח בך שלא תורידני לבאר שחת, ושאאריך ימים וכו'. ובכן יהיו הראיות שתיהן על שתי העולמות גם יחד, ולעולם יהיה מונח שכר ועונש העה"ז, קודם השכר והעונש אשר אחר המות, כפי טבע קדימתן, וכמו שהניחם התנא על הסדר, כי ראשונה אמר אוכלים העה"ז, ואחר כך נוחלין הע"ה, כסדר קדימתן בטבע כאמור. וכל זה כתבתי יען ראיתי המפרשים מבולבלים בזה, ולא אחד בהם בחר בדרך הזה, בהיותו בעיני דרך ישר יכשר בעיני פני אלהים ואדם, ומוכרח מצד הלשון והענין, והוא הנכון באמת.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:1)

**יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'.** אחר אשר הניח מסדר המשנה כל המשניות הסתומות הנז' לעיל, אשר בהם נתבאר באר היטב גדר ורושם השלמות והשלמים אשר נברא העולם לתת להם שכר טוב, כאשר הונח במשנה הראשונה, וכמו כן נרשם בפרטות מהות הפחיתות והרע, והרשעים בנפשותם, והמטים עקלקלותם בכל פרטי חלקיהן, כמו שהארכנו הביאור בהם, הביא עוד שתי משניות בחתימת הפרק הזה. בראשונה מהם, והיא זאת אשר אנחנו בביאורה, זכר שני מאמרים יקרים לר' יהודה בן תימא, בהזהרה אחת שהזהיר הוא ז"ל, שהיא כוללת כל חלקי השלמות אשר נרשם בכל הפרק כולו. ובמשנה האחרת הביא מאמרי בן בג בג ובן הא הא, שהם ביארו איך בהיות האדם עוסק בתורה, יגיעו לו כל חלקי השלמות הנז' בכל פרטי פרטיו, עיוני ומעשי.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:2)

והנה זה השלם יהודה בן תימא, יען ראה שכל הרעות באות ומתחייבות מפאת החומר אשר מטבעו לנטות אל התאוות במרוצה, וינהגהו השכל בכבדות אל הפעולות הטובות הנמשכות מפאת התבונה, על כן הזהיר על ארבעה דברים אשר החומר מתנועע בהם בעצלה הפך טבעו ורצונו, והודיע ההפך במאמרו השני, כי כאשר יהיה החומר בלתי נכנע אל השכל, ירוץ אל התאוות וישתרר עליו גם השתרר, וכל שכן שלא יתנועעו בקלות למה שישפוט השכל הישר. והאיש אשר אלה לו, אין לו תקנה עולמית. זהו העולה מכללות כונתו בשני מאמריו אלה. ואמנם להבנת כונתו במאמר ראשון צריך לדעת, כי להיות שראה זה השלם היות האדם מורכב מארבע יסודות, אשר כל יסוד מהם יש לו איכות מתחלף מאיכות חברו, אם בפועל ואם במתפעל, וכמו כן ימצאו בו כפי האיכיות המתחלפות הנזכרות, ארבע לחות דומות באיכיותיהן לאיכיות הארבע יסודות. כי הנה השחורה היא דומה ליסוד העפר, שהיא קרה ויבשה, וההפכיית לה, הדומה ליסוד האויר, הוא הדם, שהוא חם ולח כמו האויר. והלבנה היא דומה ליסוד המים, שהיא קרה ולחה, וההפכיית לה, הדומה ליסוד האש, היא האדומה, שהיא חמה ויבשה כמו האש. וכפי האכיות האלה אשר באדם, יהיו פעולותיו והפעליותיו, כי הקור והחום הם סבות הפועל, והלחות והיובש הם סבת ההפעלות, כמו שנודע מטבע האיכיות והמזגתם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:3)

על כן אמר זה השלם, שכפי הלחות הללו ואיכיותיהם, ראוי שתהיינה הפעולות כפי הישרת השכל הישר, וזה, כי העזות והחוזק והקיום בדברים יבוא מפאת המרה שחורה, שהיא קרה ויבשה, והיא יותר קשה מכולם, כמו שהוא יסוד העפר. ועל כן השחוריי, אשר תגבר בו הליחה הזאת, יהיה עז, ויוסר בקושי מסברתו. ואמר זה השלם, שזה העוז והחוזק ראוי שיהיה באדם השלם, כמו שהוא בנמר שהוא עז וחזק, אך לא לדברים הגשמיים, כמו שיחייבוהו טבע החומר, רק לעשות רצון אבינו שבשמים, שהם פעולות השלמות אשר הוא הרצון האלהי בלי ספק, לחיותינו כהיום הזה. וכנגד יסוד האויר, שהוא ההפכיי לו, וכמוהו ליחת הדם באדם. אמר וקל כנשר, כי האויר יסוד קל, והוא המחייב באדם הקלות אל הפעולות הרעות, אשר בטבע החומר להיות קל בהם. ואמר, שזה הקלות ראוי שיהיה בהפלגה, אך לא לדברים הגשמיים כאשר יחייב טבע החומר כנז', רק לעשות רצון אבינו שבשמים, והם הפעולות השלמות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:4)

וכנגד יסוד המים, שהם היותר ממהרות לרוץ מכל היסודות, ומטבעם תתחייב המרוצה מצד לחותם, וכמוהו הלבנה באדם, אשר היא סבת מרוצת האדם אל הפעולות מצד קלות התפעלותו, כאומרו פחז כמים וכו' אמר זה השלם, שהמרוצה הזאת, אשר בטבע האדם אל הפעולות הרעות מפאת החומר, ראוי שתהיה חזקה כמרוצת הצבי, אך שתהיה לעשות רצון אבינו שבשמים כאמור. וכנגד היסוד ההפכיי לו, שהוא יסוד האש, אשר כמוהו באדם הוא האדומה, שהיא סבת הכעס והגבורה כנודע, כי פעולות הגבורה תהיה בהצטרפות הכעס, כמו שביאר הפילוסוף במאמר הד' מספר המדות. אמר, שתהיה גבורתו זאת כגבורת הארי שהוא הב"ח היותר חזק וגבור מפאת חומרו, אך ראוי שתהיה הגבורה הזאת באדם לעשות רצון אבינו שבשמים כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:5)

והוא מבואר באמת, כי כאשר תהיינה הד' דברים הללו, והם העזות, והקלות, והמרוצה, והגבורה לעשות הפעולות כפי התבונה ומשפט השכל הישר, יצאו ממנו הפעולות שלמות תכלית השלמות, ויהיה האדם שלם מאד, עד שיהיה ראוי אל שיהיה העולם נברא בשבילו, לתת לו שכר טוב לפעולתו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:6)

אך אמנה כאשר יהיה להפך, שלא די שלא יהיה עז לעשות רצון אבינו שבשמים, אלא שיהיה עז כנגד השכל, שיהיה מורד בו וישתרר עליו גם השתרר, שהוא הנקרא עז פנים בפי רז"ל, שהפנים רמז לשכל ולצורה העצמית כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בשתוף פנים, הנה איש כזה אין לו תקנה עולמית כלל, כי כאשר ישתרר החומר על השכל, לא יוסיף עוד להכנע אליו, והוא אפשרי רחוק באמת. והוא הנרמז במאמרו השני אשר נסמך אליו, באומרו הוא היה אומר עז פנים לגיהנם, יר', הנה העז לעשות רצון אבינו שבשמים, שאינו עז הפנים, רק עז החומר להכנע אל השכל, הנה זהו השלם, אך מי שהוא עז הפנים, שהעזות הוא בנפשו נגד השכל בשאט בנפש, שאין לו בושה כלל, הנה איש כזה הוא לגיהנם, שאין לו תקוה לשוב, אך מי שהוא בוש פנים, שהוא ההפכיי לעז הפנים, יש לו תקוה ללכת לגן עדן. וז"א ובוש פנים לגן עדן.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:20:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:20:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:20:7)

וסמך לזה תפלה קצרה, כוללת כל השלמות בבנין בית קדשנו ותפארתנו, שהוא סבת העסק בתורה, אשר כל בה חיי רוחנו ונשמתנו, כי בעסק בתורה יושג השלמות כולו בכל פרטי חלקיו כנרשם לעיל, שהיא תישיר השכל אל הפעולות הטובות, ותתן הסדרים הראויים להכנעת החומר אליו. ולהיות שהגלות סבת העדר העסק בתורה, על כן אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך וכו', והם לדעתי שני מיני תפלות א' לעתיד, שתבנה עירנו, כי בבנין בית קדשנו ותפארתנו ובהשיב שכינתו לתוכו הוא מבואר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. והתפלה השנית היא בזמן הגלות הזה, כאלו אמר שלפחות עד שתבנה עירנו ראוי להתפלל שיתן חלקנו בתורתו, כלומר אף שלא נוכל להשתלם בתורה כפי הראוי, רק אחר בנין עירנו בהיותינו שם בשובה ונחת, כי לא נתנה התורה רק לאוכלי המן, לפחות יהיה לנו חלק בה. וז"א ותן חלקנו בתורתך, ר"ל שיהיה חלקנו בה להתנהג על פיה להשגת שלמותינו, השם נפשנו בחיים הנצחיים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:1
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:1](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:1)

**בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה, וסיב ובלי בה, ובה תחזי ומינה לא תזוז, שאין לך מדה טובה הימנה וכו'.** להיות שהניח מסדר המשנה מאמר יהודה בן תימא, ששם דרך להשגת השלמות האחרון, וחתם מאמרו בתפלה לפניו ית', יתן חלקנו בתורתו, למה שידע היות השלמות כלו כלול בתורה, סמך לזה מאמר בן בג בג, אשר הרחיב עוד הביאור בזה באומ' הפוך בה והפך בה דכלה בה, ובה תחזי, וסיב ובלי בה, והיא גרסת הרמב"ם ז"ל, והיא הנכונה באמת, במה ששם גזרת ובה תחזי קודם וסיב ובלי בה, כי בספרים הנמצאים אצלנו מצאנו גזרת ובה תחזי אחר וסיב ובלי בה, ואיננו נכון לדעתי. כי קודם שיגיע האדם לימי הזקנה, וכל שכן לימי השיבה, יראה נפלאות מתורתינו, ועל כן ראוי שתסמך לגזרת דכולה בה וכו'. והנה כונתו במה שכפל גזרת הפוך בה, לחזק הענין ולהפליג ההזהרה על השקידה בלמוד, כאלו אמר הפוך בה, ושוב והפוך בה, פעם אחר פעם, שלא תסתפק במה שתלמוד הדבר פעם אחת ולא תחזור בו, כי ראוי באמת שתהפוך בה, ותשוב ותהפוך בה שנית, דכולה בה, כלומר, שכל הדברים כלולים בה, ואם לא תמצא בקשתך בפעם הראשונה, תמצאנה בפעם השנית, וכן בשלישית, כל עוד שתשוב תעיין בה תוסיף לקח, כי בא הכפל על רבוי הפעמים כמשפטו, ולא על שני פעמים בלבד.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:2
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:2](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:2)

ונתן הטעם על ההפוך באומרו דכולה בה, ואמר שכאשר יפליג השקידה בה יחזה ויראה בה נפלאות האמיתיות, כי באומ' ותחזי בה, הוא כאלו אמר שיראה האמיתיות, כי ראית השכל אל המושכל הוא כמו ראית העין אל המוחש, וכמו שהעין לא יראה רק המוחש אשר הוא במציאות אמיתי חוץ לנפש כי אם ידמה הדמיון דבר מה, וידמה שרואה אותו העין, איננה ראיה אמיתית רק דמיונית. כן השכל לא יאמר בו שהוא רואה, רק כשיראה האמיתיות שמציאותם מציאות המושכל. אך אמנה הדבר הבדוי והשקר איננו מושכל, רק צורה דמיונית, והדבר שאיננו מושכל לא יאמר שרואה אותו השכל, ובכן כשאמר ובה תחזי, שכונתו שיראה בעין השכל, הוא כאלו אמר שיראה האמיתיות, וזה נכון. ואליו רמז הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הזאת באומ' ובה תחזי, פי' ותראה האמת בעין השכל, ע"כ. שרמז באמת כי על פי השרשים אשר זכרנו יתחייב שסתם ראיה תהיה אל האמת, וכאלו אמר שלהיות הראיה בעין השכל יתחייב שיראה האמת.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:3
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:3](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:3)

ואפשר שבא הכפל לרמוז לשני זמנים, והם ימי הנערות וימי הבחרות, וכאלו אמר הפוך בה בימי הנערות, והפוך בה שנית בימי הבחרות. והטעם לזה, שאין לך דבר אחר זולתה שתעיין בה, כי הכל בה, ועל כן ראוי לך לשוב בה בכל הזמנים, כי בה תשיג כל המבוקש אצלך בכל זמן. וז"א ובה תחזי, וכן על דרך זה יהיה אומר וסיב ובלי בה, כלומר אף בימי הזקנה, ואחר כך בימי השיבה, ראוי שתעסוק בה, ומינה לא תזוז גם מן השיבה והלאה. וביאר הטעם לזה באומרו שאין לך מדה טובה הימינה, כלומר שאין לך מדה אחרת למדוד בה מעשיך, כי המדה היא כמו האמה שמודדין בה הדבר לראות אם הוא ישר, יען האמה תשוה היושר, וכן התורה היא כמו אמה ומדה למדוד בה הכל, כי אם יסכים הדבר עם מה שכתוב בתורה, אז יהיה הדבר ההוא ישר, ועל כן נקראת התורה והדת מדה, והיא השאלה נכונה באמת. ואמר, כי להיות שאין לך מדה טובה הימינה, על כן ראוי שלא תזוז ממנה כל ימי חייך, כי בה תמדוד כל פעולותיך וכל השגותיך לדעת האמיתות בהם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:4
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:4](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:4)

ולהיות מלת בה כפולה ללא צורך, שהיה מספיק שיאמר הפוך והפך בה, כמו שאמר וסיב ובלי בה, חד בה לשניהם, על כן אפשר לומר כי הפוך בה הראשון רוצה לומר שיעסוק בתורה, ויהפוך בה תמיד מצד אל צד, מראשה לסופה ומסופה לראשה. והפך בה השני רוצה לומר שיהפך עמה שאר הדבר, ותהיה מלת בה כמו עמה, כי הראשון הוא ההפוך בה בעצמה, והשני הוא שיהפך עמה כל הדברים, כלומר, שכאשר ילמוד שאר החכמות יהפכם עמה, שישים מגמת פניו שיסכים מה שילמוד עם הכתוב בתורה, וזהו המכוון באומרו והפך בה, כאלו אמר בכל עת אשר תהפך יהיה עמה, כי אי אפשר שתאמר ששאר החכמות לחוד ותורה לחוד, שהרי הכל בה, ואין שום חכמה בעולם שלא תמצא אותה בה, ועל כן כל מה שתלמוד יהיה בחברתה, שיסכים עמה, כיון שהכל בה, וז"א דכולה בה. ומה שאמר ובה תחזי, רוצה לומר עמה תראה בעיני הבחינה הנאמנה האמת בכל הדברים והחכמות. ועל כן הזהיר ואמר שגם עד זקנה ושיבה מינה לא יזוז, כי אין לנו מדה טובה הימנה, כוללת כל שאר המדות, וז"א ומינה לא תזוז, שאין לך מדה טובה הימנה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:5
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:5](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:5)

ונסמך לזה מאמר בן הא הא שאמר לפום צערא אגרא, והנה לדעתי כונתו הנכונה במאמרו זה היא, שלא יאמר אומ' שיספיק לו שילמוד בתורה קצת ימיו, אשר בהם ישיג האמתיות, ואחר שיהיה בקי בחדרי תורה, מה לו לחזור ולשוב לעסוק במה שכבר למד, כי אין דעתו נכונה בזה, שהרי התורה היא מים שאין להם סוף, ואלו חי האדם אלף שנים פעמים, ויעסוק בתורה לעולם, תתחדש לו ידיעה מחדש, כמאמר דוד הע"ה רחבה מצותך מאד וכו', ומסכים למאמר בן בג בג, שאמר דכולה בה, אמר בן הא הא כי כל אשר יוסיף האדם עמל וטורח וצער בהתמדת העסק בה, להיות זה נגד רצון החומר וטבעו, הנה לפי רבוי הטורח והצער בלמודה יהיה שכר ההשגה, כי להיותה רחבה מאד כנז', על כן כל אשר יוסיפו לטרוח בה ישיגו יותר, וההשגה היתרה היא השכר אשר אמר פה. וז"א לפום צערא אגרא, והוא כאלו אמר, כי לפי מה שיטרח בה האדם תהיה מדרגת השגתו, כי החיים קצרים ומלאכת השגת התורה מרובה בערכם, אף אם היו כפלי כפלים לאין תכלית.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:6
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:6](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:6)

ואפשר גם כן שהשכר הנז' פה, הוא השכר הרוחני המקווה אחר המות, שהאחד נמשך מהאחר, כנודע ליודעי דעת ומביני מדע, כי כפי מדרגת ההשגה בעולם הזה, תהיה מדרגת התענוג בעולם הנשמות, שהוא השכר הרוחני המקוה לאדם לאחר המות, ובין כך ובין כך כונתו מבוארת, מסכים למאמר בן בג בג כנז', דאמר הפוך בה דכולה בה וכו', ואמר בן הא הא, כי כפי מה שיטרח בה, כן יהיה שכרו, כי אין להשגת אמתתה סוף ותכלית, וכל אשר יוסיף האדם העסק בה, ישיג יותר כנז'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:7
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:7](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:7)

ועל כן נסמך לזה מאמר אחר לבן הא הא עצמו, כפי מה שנמצא בספרים שלנו, להורות שכל ימי חיי האדם הם צריכים לו להשגת התורה, ולא יבואו עד קצה כי היום קצר והמלאכה מרובה וכו', על כן אמר הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה וכו', והנה כונתו לפי דעתי בכל החלוק הזה, להודיע ולהודע שכל הזמנים הנגבלים בחיי האדם הם צריכים כולם להשגת השלמות האחרון, ויחסר הזמן להשגתו כי רב הוא, יען השלמות המושג בחיי האדם הוא המבדיל אותו משאר הב"ח, כי כל הבעלי חיים, ואף האדם, הם כולם נוטים אל ההפסד מיום הולדם, וכאשר יישירו מתחלה ועד סוף אל השגת השלמות יהיה להפך, כי ילכו ולא ייעפו, יעלו אבר כנשרים, יום ליום ישיגו יותר, ויוסיפו השגה על השגתם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:8
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:8](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:8)

וכלל עוד בזה תירוץ קושיא הקשו קצת, למה זה יגוע אדם ואיו, ולא יהיה קיים לעולם, ויחי עוד לנצח לא יראה השחת, וביא' זה השלם הטעם הנכון לזה, והוא, כי כפי טבע הרכבתו, אם לא יהיה בדרך נס, הוא נוטה תמיד בטבע אל ההפסד, וכאשר יגיע אל מספר ששים שנה, הגיע לזקנה, וכאשר יגיע לשבעים, יגיע לשיבה, שהיא אפיסת הכח, ואם בגבורות הטבע, יגיע לשמונים, וכאשר יגיע לתשעים, ידכה ישוח, ואם יגיע למאה, הרי הוא כאלו עבר ובטל מן העולם, ואם כן למה זה יוסיף השם ית' ימים על ימיו ושנים על שנותיו, כי כל אשר יוסיף לחיות, ימיו מכאובים. הנה זהו כללות כונתו בחלוק הזה אשר עשה משנות חיי האדם, לקיום מה שאמר כי לפום צערא אגרא. אשר על כן לבבי יחשוב שזה המאמר מיוחד לו, שהוא מסכים עם מאמרו הראשון, ואיננו לשמואל הקטן כמו שנמצא במקצת ספרים.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:9
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:9](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:9)

ואמנם דבריו מבוארים בעצמם, מסכימים אל הכונה הנז', כי כלם חלק אותם כפי מה שיצטרך להשגת השלמות עד מספר הששים, אשר הגיע לימי הזקנה, כי משם והלאה די לו בשישמור מה שהשיג, על כן אמר, שכאשר יגיע הילד לחמש שנים, ראוי שיתחיל במקרא, וכאשר יגיע לעשר שנים, יתחיל במשנה, וכאשר יהיה בן שלש עשרה שנים, ראוי שיתחיל בעשית המצוות אחר הלמוד אשר קדם לו, מהיותו בן חמש שנים עד היותו בן שלש עשרה, וכאשר יגיע לחמש עשרה שנים, במה שהתמיד במקרא ובמשנה ובמצות, יעסוק בתלמוד, כי לעולם יהיה כל מה שקדם בידו מצורף למה שילמוד אחר כך. ואמר, שכאשר יעסוק בכלם, במקרא ובמשנה ובמצות ובתלמוד, עד היותו בן שמונה עשרה שנים, אז ראוי לו שישא אשה, כי יתנהג עמה על פי התורה והמצוה אשר למד, ואם לא יקדם לו הלמוד הנז', אין זווגו עולה יפה. אך על פי הסדר הזה ראוי שישא אשה בהיותו בן שמונה עשרה שנה, שהוא עזר לו להשגת שלמותו, על דרך מאמר רז"ל על פסוק לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר וכו', זכה עזר, לא זכה כנגדו וכו'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:10
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:10](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:10)

ואמר שכאשר יהיו שנותיו מסודרים על פי הסדר הזה, הנה כשיהיה בן עשרים שנה יהיה רודף אחר יצרו, כי אז יהיה היצר בתכלית התגבורת והכח, והוא מצד תלמודו אשר בידו ושלמותו, ירדוף אחריו להשפילו ולהכניעו, וז"א בן עשרים לרדוף. וכאשר יגיע לשלשים יהיו לו כח גדול נגדו, כי באלה העשר שנים אשר בין העשרים עד השלשים ירדוף אחריו וישיגהו, וישפילהו ויכניעהו בהרגל הפרישות כראוי, עד שבהגיעו לשלשים יהיה לו כח גדול נגדו, כי נלחם כל הימים ההם עמו, ע"ד שארז"ל הצדיקים לוחמים ביצרם כו', והוא אומרו בן שלשים לכח. וכאשר יהיה החומר כלו נכנע אל השכל, ויעסוק אז בלמוד, בלתי התנגדות הכחות הגשמיות אשר היו מטרידות בצד מה ההשגה והעיון להבין דבר מתוך דבר, הנה אחר עשר שנים, אחר השלשים, כאשר יגיע לארבעים, יגיע למדרגת הבינה שצריכה צלותא כיומא דאסתנא לאהדורי סברא ברה מאירת עינים, וז"א בן ארבעים לבינה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:11
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:11](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:11)

וכאשר יתמיד להבין דבר מתוך דבר מארבעים עד חמשים, אשר השיג בהם הסברות היקרות והטהורות, אז ראוי ליקח ממנו עצה בדברים העיוניים, לדעת איזה דרך ישכון אור, ודרכי ההשגחה, כאיש המנוסה בדברים שצריכים בהם עצה, והיא העצה היעוצה מאת ה', כאשר תבוא מאיש נבון וחכם כזה, אשר התנהג בימי חייו על פי הסדר אשר קדם, וכל שכן שיהיה ראוי לשילקח ממנו עצה בדברים הנפעלים, אשר מפאת השכל המעשי, כי לאיש אשר אלה לו, מקרא ומשנה ומצוות ותלמוד, ואשר כח בו להכניע החומר, ועמו תבונה להבין תוכן הדברים על בורים, לא יבצר ממנו מאומה מכל אשר ישאלו את פיו בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה ערוכה בכל ושמורה, וכל הדברים האלה נקבצו באו לו עד ששים שנה, כי מחמשים עד ששים יהיה ראוי לעצה הנכונה כפי התבונה בכח גדול וביד חזקה. וכאשר יגיע למספר ששים שנה, הנה משם והלאה די לו שיהיה נשמר אצלו מה שהשיג עד הזמן ההוא, ומשם והלאה, כל זמן שמזקינין, כאשר יהיו שנותיהם עד ששים על הסדר הנז', תהיה דעתם מתישבת עליהם, ולא שתתחדש ידיעה בהם יתרה על מה שכבר השיגו, כמו שהאריך הר"ן ז"ל בדרשותיו על זה בדרוש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וכו', על כן אמר בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, על דרך הכתוב שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכו', וכאשר יהיה בן תשעים שח רומו לעפר, עד שבהגיעו למאה, בכל האותות והמופתים, הנה הוא כאלו עבר ובטל מן העולם.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:12
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:12](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:12)

אשר על כן טוב לו כי ישא עול התורה והשלמות בנעוריו, כי כל ימי השגת השלמות הם נ"ה שנה, והם מזמן היותו בן חמש שנים עד היותו בן ששים כאמור, אשר על כן ראוי שישתדל האדם בימי הבלו מתחלת יצירתו בהשגת שלמותו, כי לא ידע מה ילד יום, וכמה יהיו ימי שני חייו, ואף אם יחיה זמן רב, לא ידע אם יבהלוהו מאורעות רעות ומקרים זרים יטרידוהו מהשגתו, אשר על כן הניח השלם הזה הגבולים האלה, להודיע לאדם איך ראוי שישתדל להשגת השלמות, כדי שישיג בו התענוג לאור באור החיים הנצחיים, כי לפי מה שיטרח בעה"ז יאכל לעולם הבא, כמאמר רז"ל מי שטרח בערב שבת שהוא העולם הזה יאכל בשבת שהוא העולם הבא שכלו שבת, והוא מה שרצה השלם הזה במאמרו הקודם שאמר לפום צערא אגרא כמו שביארנו.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:13
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:13](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:13)

והיה הסדר הכולל בפרק הזה מבואר על פי ביאורנו בו, כי אחר אשר הונח במשנה הראשונה שברא השם ית' את העולם בעשרה מאמרות, לתת שכר טוב לצדיקים ולהפרע מן הרשעים וכו', הניח מסדר המשנה עשרה עשרות דברים המורים על כל האותות והמופתים, אשר עשה השם ית' לתת שכר טוב לצדיקים ולהפרע מן הרשעים בכמה דורות שנמשכו אחר בריאת העולם, ותגלה ותראה בהם השגחתו הנפלאה בשכר והעונש בעולם הזה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:14
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:14](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:14)

ואחריהם הניח רושם השלם, והוא החכם סתם, הכולל העיון והמעשה בשלמות, אשר היה התכלית המכוון בבריאה לתת לו שכר טוב בכל האותות והמופתים הנז', באומרו שבעה דברים בגולם וז' בחכם. ואחריו הניח אופני מיני הפורעניות, והם מיני העונשים הנמשכים מפאת ההשגחה, באומרו שבעה מיני פורעניות באין לעולם וכו', והוסיף בתואר העונשים במשנה הנמשכת אחריה באומ' בד' פרקים הדבר מתרבה וכו'. ואחר אשר ביאר רושם החכם הראוי אל השכר, ורושם העונשים להפרע מן הרשעים, הניח ששה מיני מדות, אשר כל מין מהם הם ארבע מדות, תגלה ותראה מהם מעלת תהלת השלם ופחיתות הרשע ההפכי לשלם, ושני אמצעיים בכל מין מהם בין שתי הקצוות. ואחר זה הניח ארבעה כוללים, אשר מהם יורשם השלמות בכל חלקיו, חלק אחר חלק עד החלק האחרון, כמו שביארנוהו במקומו. ואחר אשר נשלם רושם השלמות והשלם והפכם כראוי, הניח מאמר רבי יהודה בן תימא, ששם דרך והזהרה להשגת השלמות הנרשם. ואחריהם מאמרי בן בג בג ובן הא הא, אשר ביארו היות כל השלמות כלו מושג בעסק התורה בחלוק ימי האדם כפי הראוי להשגת השלמות והתכלית האחרון. ובו השלמנו מה שראינו לבאר במסכתא הזאת כולה.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:15
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:15](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:15)

והיה הסדר הכולל בכל המסכתא הזאת מבואר מהסדר אשר כתבנו בכל פרק ופרק ממנה, והוא, כי בפרק הראשון הניח סדר הקבלה לסבה אשר זכרנו שם. ואחר סדר הקבלה ביאר הדברים אשר בהם תלוי האושר האנושי, ושם להם ליסוד מוסד מאמר שמעון הצדיק, וכל משניות הפרק כולו יסבו בלכתם על מרכז הדברים אשר בהם האושר.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:16
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:16](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:16)

ובפרק השני הונח הדרך המביא אל האושר הנז', והונחו בו ההנהגות הראויות להשגת השלמות האחרון. וכל המשניות המובאות בו בלכתם ילכו על הכונה הנכונה הזאת.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:17
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:17](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:17)

ובפרק השלישי הונחו הדברים אשר הם סבת הרחקת הגנות והפחיתות בהשקפה הצרופה בהם, ובכלל נתבאר בכל הפרק כולו, הדברים המרחיקים את האדם מן העבירות, קלות וחמורות.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:18
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:18](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:18)

ובפרק הרביעי הונחו כל אופני מיני הטובות האנושיות, וההנהגה הראויה בהם כפי דרכי השלמות לעבודתו ית'.


###### Pirkei Moshe on Avot 5:22:19
[Pirkei Moshe on Avot 5:22:19](https://torahapp.org/share/book/Pirkei%20Moshe%20on%20Avot/r/5:22:19)

ובפרק החמישי נכתב ונחתם הטוב המגיע לשלם, אשר נתעלה במעלות הנרשמות בפרקים הקודמים והשכר הנתן לו בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ, זולת הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא. אשר על כן גזרו רז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא ליעיין במילי דאבות, להיות המסכתא הזאת יסוד מוסד לרושם השלמות בכל חלקיו, וההנהגה הראויה להשגתו ולהרחיק האדם מהפכו, ואופן ההנהגה בטובות האנושיות, ורושם השכר והעונש בשני העולמות גם יחד, כי הוא חיינו ואורך ימינו לאור באור החיים הנצחיים.