## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 11:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/11:1:1)

שולחין לו ב"ד שלוחם שיבא ליום המזומן לדין כו' בב"ק דף קי"ג א"ר חסדא קובעין זמן בה"ב זימנא בתר זימנא ולמחר כתבינן. ופי' רש"י קובעין זמן ליום ב' בשבת ואם לא יבא מזמינין אותו ליום ה' ואם לא יבא מזמינין אותו ליום ב' וכל היום ממתינין לו שמא יבא ואם לא בא כתבינן פתיחא עליו למחר ומסיק שם דרב אשי איקלע לבי רב כהנא חזא לההיא איתתא דאזמנוה לדינא בפניא ובצפרא כתב פתיחא א"ל לא ס"ל מר דקבעינן זימנא בתר זימנא א"ל ה"מ גברא דאניס וליתא במתא אבל הכא כיון דאיתא במתא ולא אתיא מורדת היא עכ"ל הגמ'. וכתב הב"י דמדלא אמר אבל איתתא דאיתא במתא אלא קאמר אבל הכא ש"מ דאין חילק בין איש לאשה אלא הכל תלוי באיתא במתא או לא וכדברי הרמב"ם שבסמוך ומשמע מזה שאין מזמנין לדין אלא ליום המזומן להן לישיבת הדיינים והיינו בימיהן מתקנת עזרא בב' וה' ובזמנינו דקביעות כל הימים שווים עכ"פ אין מזמנין אלא ליום הקבוע לפי מנהג העיר והיינו שכ"ר שולחין שיבא ליום המזומן לדין: ומ"ש לא בא מזמינין אותו פעם שניה כו' ר"ל ג"כ כל פעם ליום הקבוע לפי מנהג העיר כמו בימיהן דאם לא עמד ביום ב' דלא הזמינוהו עד על יום ה' ואח"כ עד על יום ב' השני אבל השליחות להזמינו היה באיזה יום שירצה התובע אז שלחו הדיינים אל הנתבע שיהיה מוכן לדון עם פלוני ביום הקבוע לישיבת הדיינים הסמוך לו כמש"ר אחר זה ז"ל ואם הזמינו ע"ש שלשתן כו' עד בד"א שלא הזמינו ביום הידוע כו' וכמ"ש שם וק"ל ועמ"ש לעיל ר"ס ה' עוד מזה: מנדין אותה בפעם ראשון כו' פי' למחרת של יום ראשון וכמ"ש לעיל ל' הגמרא וטעמו ורבינו נמשך אחר ל' הגמרא ואורחא דמילתא נקט. אבל אשה שדרכה לצאת ואיש שאין דרכו לצאת הוה איפכא וכדמסיק רבינו בשם הרמב"ם וק"ל: כתב הרמב"ם שגם לאיש כו' עבד"ר. והוא יוצא ונכנס פי' בעיר.


###### Prisha, Choshen Mishpat 11:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/11:2:1)

והשליח נאמן כו' בב"ק דף כ"ב. אבל אין כותבין הנידוי על פיו כו' פי' משום דכי מתירין לו הנדוי אין מתירין לו עד שישלם שכר הסופר ולא משקינן ממונא אפומא דחד. ואע"ג דנידוי מסתמא חמירא ליה לאינשי מממון כל דהו דשכר כתיבת פיתקא דנידוי מ"מ שאני נידוי דאין שולחין יד להוציא מידו מידי אלא בידם לנדות למי שירצו דלענין להוציא מידו אפי' כל דהו בעי עדים. ועבפ"ר בס"ס ח':


###### Prisha, Choshen Mishpat 11:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/11:3:1)

ואם הזמינו השליח ולא הזמינו ע"ש שלשתם כו' בד"א כו' כל זה בסנהדרין דף ח' ז"ל אמר רבא הני בי תלתא דייני דיתבי ואזל שליחא דב"ד ואמר מפומא דחד לא אמר כלום עד דאמר משמיה דכולהו וה"מ בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא ל"ל בה עכ"ל ומזה מוכח דגרסינן בדברי רבינו בד"א שלא הזמינו ביום הידוע אבל אם הזמינו ביום בבי"ת כו' [כמו בב"ח].


###### Prisha, Choshen Mishpat 11:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/11:4:1)

מזמינים על פי אשה ושכנים כו' בב"ק דף קי"ב ועבד"ר ועיין בל' הרמב"ם פכ"ה וש"ע שכתב והלך השליח ואומר לשכנים או לאשה כו' והיא היא דמה לי שהב"ד אומרים להאשה או להשכנים ומה לי שלוחים וק"ל: וכ"ש ע"פ שליח ב"ד כו' ז"ל מ"ו ר"ש ז"ל אע"פ שהוא כ"ש מ"מ כתבו דל"ת מאחר שהוא שליח ב"ד ולא חזר להודיעם שנעשה שליחותם גרע טפי עכ"ל וא"ת וא"כ ה"ה מיבעיא ליה מאי כ"ש וי"ל דרבינו הוצרך לומר דכ"ש הוא כדי שלא תקשה למה לא הזכיר רבא ג"כ שליח שלא חזר כמו שהזכיר אשה ושכנים מש"ה כתב דרבא לא הוצרך להזכירו דס"ל דכ"ש הוא אבל מ"מ אי לא כתבו רבינו לא הוה ידעינן ליה. שמא כבר מצאוהו פי' ע"י שליח ב"ד רש"י. כשיש לו לבא בו ביום ואין דרכו עוברת כו' ק"ק הא אף אם אין דרכו עוברת מ"מ יבא היום ויכנס ויהיה בעיר. ולפני זה קאמר דאם הוא בעיר אין סומכין עליהן. וי"ל דלא קאמר לפני זה דאין סומכין עליהן אלא כשהולכין בעיר כאן וכאן בשווקים וברחובות דאז שייך למימר דמצאוהו ע"י שליח ב"ד שפגעוהו אבל כשבאין מן הדרך נכנסין מיד דרך שער העיר לביתם ולא ישהו בעיר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 11:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 11:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/11:5:1)

מי שכתבו עליו נידוי כו' מימרא דרבא ומסקנת הגמרא שם (ריש דף קי"ג): ומש"ר שהיה מסרב לעשות ציווי ב"ד פי' שבא לב"ד ופסקו לפרוע להתובע והוא מסרב ואומר איני רוצה לשלם שדינו מבואר בסימן ק' שנותנין מיד אדרכתא על נכסיו ואם אין מוצאין לו נכסים מתרין בו בה"ב ואח"כ מנדין אותו וקמ"ל הכא דאם אחר שנידוהו אמר אקיים ציווי בית דין קורעין את הנדוי ואע"פ שמשתמט ואינו פורע איזה ימים אמרינן דלא מחמת סרבנות אינו פורע אלא שטרח אחר זוזי אלא שיש להסתפק אם דינו הוא כמי שקבל עליו מידו לפרוע ואינו משלם דמבואר שם בסימן ק' דאין מנדין אותו אלא כותבין אדרכתא אנכסיו ואם אין לו נכסים אפ"ה אין מנדין אותו ע"ש ורש"י פי' שם דלא ציית על שב"ד אמרו לו צא תן לו ולא נתן ונתיישב פירושו אל' הגמרא דקאמר על דלא ציית לדיינים אבל לשון רבינו שכתב לשון סירוב משמע כמ"ש מיהו אינו מוכרח ונוכל לומר דגם כוונת רבינו הוא כדפי' רש"י ול"ד קאמר מדכתב ז"ל על שהיה מסרב לעשות ציווי ב"ד כו' מיד כשאומר מקבל עלי כו' אבל באתינא לדינא כל כמה דלא אתא אפקירותא היא רש"י. ומש"ר והוא נותן שכר הסופר ז"א שם בגמרא אבל הרמב"ם כתבו ג"כ גבי האי דינא וז"ל ב"י והכ"מ הכי אמרינן בהגוזל גבי שליח בית דין מהימן כבי תרי כמ"ש בס"ס ח' עכ"ל ובאמת הוא תמוה שאין עניינו לכאן ואפשר דקמ"ל דאע"פ דקרעינן לשטר נידוי אע"פ שעדיין לא יפרע ליה מ"מ אין קורעין הנידוי עד שיפרע תחילה לסופר שאם לא עכשיו אימתי וק"ל: