## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:1:1) המלוה את חבירו ע"פ אינו גובה כו' משנה הוא בסוף ב"ב ע"ש. ומ"ש אפי' מנכסים שקנה אחר ההלוואה כו' כתב המ"מ בפי"ח ממלוה שזהו שאמרו בפרק מי שמת מיניה ואפי' מגלימא דאכתפיה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:2:1) ומ"ש אבל המלוה בשטר טורף מהלקוחות. בסי' קי"ב יתבאר דיש חילוקים באם קנה אחר שלוה ומכרו ע"ש: ומהמקבל מתנות לקמן בסי' קט"ו יתבאר שהשבח אינו גובה המלוה אלא חצי מלוקח וממקבל מתנה אינו גובה שבת כלל: אפי' אם אינו מפורש בשטר כו' דאחריות ט"ס הוא שטעה ולא כתבה דהא לא שדי איניש זוזי בכדי גמ' פ"ק דב"מ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:3:1) ומיהו אם פירש בפי' שלא קיבל ק"ק פשיטא וי"ל דקמל"ן דאף דלא כתב לו אלא בהאי לישנא שלא קיבל עליו אחריות והלוה מכר נכסיו בלא אחריות וקמל"ן דאפי' מהן אינו טורף אף שאם יטרוף מהם לא יהיה היזק ללוה מהטריפה והוא לא התנה עמו אלא שלא קיבל עליו אחריות דהיינו שלא יהיה לו היזק מהטריפה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:4:1) ואם קדם המכר או המתנה להלוואה אינו טורף אף ע"ג דפשיטא הוא מ"מ כתבה רבי' משום בבא דבתריה דאם יש הוכחה כו' וק"ל: ואם יש הוכחה שלא כיון כו' אבל מן הסתם אין לחוש לזה ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:5:1) וכן אם נתן ללוה כו' האי וכן לאו אדסמיך ליה קאי אלא אמ"ש אם פירש בפירוש שאינו מקבל עליו אחריות או אם קדם המכר או המתנה להלוואה דאינו טורף מהם וע"ז קאמר וכן אם נתן כו' ב"י: בין שקדם למכר כו' עיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ד סי' ג' ותמצא שלא שאלוהו כי אם אמתנות וגם השיב דבמכר אינו מועיל תנאי וכמ"ש בסמוך לכ"נ למחוק תיבת בין ותיבת למכר ותיבת או וצ"ל ולא כתובה שקדם למתנה כו' וגם ראיתי בס"א מוגה כן: ואע"ג דכתב ליה דאקני. פי' אם לא כתב ליה דאקני פשיטא שאין הב"ח טורף ממנו דהא אם לא נתקיים התנאי חזרה המתנה אל הנותן ולא גרע מאילו נתן המתנה שניתן לו אחר ההלוואה לאחר דאין ב"ח גובה ממנה דהוה לוה וקנה ומכר או נתן דלא משתעבד אלא אפי' כתב לו דאקני והשתא אם תחשוב מה שהמתנה חזרה אל הנותן כאילו נתן הלוה המתנה לאחר היה ב"ח גובה ממנה ולכ"כ דאפי' דאקני אינו מועיל מטעם שכתב דהרי לא קנה כו'. גם י"ל דלרבותא בעלמא כ"כ וה"ק אפי' ב"ח שנתחייב כבר ואע"ג דבשעת ההלוואה כתב לו דאקני וא"כ סברא לומר הואיל שכבר כתב לו בפירוש דאקני לא יועיל התנאי קמ"ל דהרי לא קנה כו' וכן מוכח בב"י ובד"מ לעיל סי' צ"ט שהביא תשובת הר"ר יודא בן הרא"ש שכתב ג"כ דין זה ולא הזכיר שם ל' דאקני אלא ודאי לרבותא בעלמא כ"כ: אבל אם קנה קרקע והתנה עמו המוכר כו' וטעם החילוק שבין מתנה למכר מבואר בתשובה שהשיבו הר"י בן הרא"ש ורבי' (וב"י וד"מ הביאו לעיל בס"ס צ"ט) עיין שם שכתב חילוק בין מתנה למכר ועוד האריך שם: ולא היה לו בן אחר אבל אי היה לו בן אחר ב"ח אינו טורף ממנו אלא חצי שדה שבא על חלקו בירושתו וק"ל: ואח"כ לוה בסוף התשובה סיים וכתב דגובה המלוה בין שלוה בחיי אביו בין אחר מותו ומ"מ ממ"ש בסמוך דהו"ל כלוה ואח"כ קנה וכתב ליה דאקני. מוכח דעיקר תשובתו זו היתה אכשלוה ואח"כ מת אביו דהיינו בלוה ואח"כ קנה. ומה"נ כתב וכתב ליה דאקני דאי לא הוה כתב ליה דאקני לא היה יכול ב"ח לטרוף ממנו מאחר דאביו התנה בפירוש שלא יחול עליו שיעבוד דב"ח וא"כ מסתמא גם דעת הבן כשמת אביו שאינו רוצה לזכות בשדה זו מכח ירושה אלא ע"מ שלא יחול עליו שיעבוד ב"ח כמו שהתנה אביו ואין מזכין לאדם בע"כ אבל בשכתב לו דאקני מיד כשמת אביו ובא השדה ממילא לרשות הבן אפילו רגע א' הרי שיעבוד המלוה חל עליו ואף אם יאמר אח"ז לא ניחא לי בירושה סתם ל"מ לאפקועי מיד המלוה כיון דכתב לו דאקני וכמ"ש לפני זה דזה לא עדיף מאילו קנה ומכרה דטורף מהלוקח מכח דאקני ואע"ג דלא נזכר לא בשאלה ולא בתשובה דאיירי בנדון זה דכתב ליה דאקני ס"ל להרא"ש דבנדון זה דלא היה בן אחר אף שלא כתב ליה דאקני כאילו כתב לו דמי דמסתמא סמך עליו (הלוה) [המלוה] שירשה מאביו ומש"ה דקדק וכתב דהו"ל כלוה ואח"כ קנה כו' בכ"ף הדמיון דמדמה נדון זה ללוה ואח"כ קנה וכתב ליה דאקני דעלמא וגם אפשר לומר משום דגם דאקני הוא ט"ס וכאילו כתב דמי וכמש"ר בשם הרא"ש בר"ס קי"ב ע"ש: ומ"ש ביאר עוד בתשובה הוא בכלל ע"ד סי' ד' ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:6:1) אבל אם מצא ביד הלוה בנ"ח כו' משנה פ' הניזקין: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:7:1) לפיכך אם נתן הלוה מתנה לאחרים כו' דינים אלו הן שם בפ' הניזקין ובפ' יש נוחלין ורבינו כתב לפיכך ור"ל כיון שאינו גובה ממשועבדים במקום שיש בנ"ח ואפי' ממקבלי ממנה מש"ה אם נתן מתנה וקאמר ואחריו לפלוני אז גובה מהאחרון משום דמתנתו היה בנ"ח לראשונים ואגב זה שרצה לכתוב שאם אמר ואחריו הדין שלא יגבה מהראשונים כתב נמי שאם לא אמר ואחריו שגובה מכולם וגם י"ל דהאי לפיכך קאי נמי אמ"ש בדין קמא דאם יצא עליהם ש"ח גובה מכולם וכפי החלוקה כו' דאם היה הדין שיכול לטרוף ממשועבדים אפילו במקום שיש בנ"ח. אז אם היה רוצה המלוה היה גובה כל החוב מאיזה מהם שירצה דלא עדיף מה שנתן הלוה לחבירו מאילו הניח הלוה אצלו ולא נתנו לשום אדם וק"ל: ר' לפלוני וש' לפלוני כו' דנקט האי סדר משום רבותא דסיפא היכא דאמר ואחריו לפלוני אחרון אחרון נפסד דאע"ג דנראה דהוא אוהבו יותר מן הראשון שהרי נתן לו מתנה מרובה. רשב"ם: א"א כל הקודם בשטר זכה שהרי לכולם נתכוין ליתן ביחד כיון דלא אמר ואחריו אלא שאין אדם יכול להוציא ב' דברים כא' וכגון שלא פסק בינתיים דא"כ הו"ל נמלך רשב"ם וככ"ר לקמן בסימן רנ"ג והיינו דוקא כשלא חילק להם חלקים שוים אבל אם היה מחלק להם חלקים שוים ר' ר' מתוך שיכול לומר ד' מאות בין שני אלו ולא אמר ודאי להקדימו תחילה אמר כן וגובה מן האחרון אשר"י ויש חולקים אזה כמ"ש המ"מ בפ"ו דזכיה: ובעל ד' מאות ד' חלקים ול"ד להא דלעיל סי' ק"ד סי"א דחולקים בשוה דהתם שאני כיון דכל א' הלוה לו מעות חל שיעבודא דכל א' על הנכסים כשוה משא"כ הכא שאין כאן שיעבוד כלל אלא גובה מתנתו של זה והרי הוא גילה דעתו בשעת הנתינה שרוצה ליתן לזה חלקים בנכסיו ולזה ב' ולזה א' והו"ל כאילו אמר כן בהדיא: ואם יצא עליהן שט"ח גובה מכולם היינו כשלא נשאר כלום מהירושה ביד היורשין אבל אי נשארה גובה מהיורשין דוקא בנ"ח ולא ממקבלי מתנה כמש"ר לקמן סימן ר"נ ורנ"ג וכ"פ ב"י כאן: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:8:1) ואם מכר הלוה קרקע בעירו כו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ' דין י"ח: ומ"ש ולא עדיף האי מגברא דאתי מחמתיה אע"ג דעדיף מיניה לעניין שאם נשאר בידו דלוה זיבורית שידחהו הלוקח אצל זיבורית שביד הלוה התם שאני משום דדין תורה הוא דב"ח יטול מזיבורית וכמ"ש לעיל ס"ס ק"ח משא"כ בזה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:10:1) הניחו הלקוחות בנ"ח ונתקלקלו כו' איבעיא דאפשיטא בס"פ מי שהיה נשוי: כגון שסילקו שיעבודו מהם ולקח מהמלוה בקניין כו' עד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:11:1) וא"צ ליקח חצי שדה מזה כו' אבל אם היה יכול לגבות שדה מכל א' אינו גובה מא' הכל כמש"ר בס"ס ק"ז והא דכתב בסמוך גבי ר' לפלוני כו' דגובה מכולם וכפי החלוקה כו' התם מיירי שנתן להם מעות או מטלטלין א"נ מיירי שנוטל מכ"א שיעור שדה ועי"ל דהתם נמי מיירי שנוטל כל א' חובו מאיזה מהן שירצה והאחרים צריכין ליתן לאותו שגבה ממנו כל א' כפי חלקו. וקיצר שם דלא בא אלא ללמדינו שהחוב נגבה מכולם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:12:1) ואם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר כו' כ"כ בתשובתו כלל פ' דין י"ח: כשבא לידו שטר ישן כו' ע"ל בסי' ס"א וצ"ח וע"א: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:13:1) לוה שמכר נכסיו כו' כ"כ בעה"ת בשער דלא נ"ט ומ"ש וחתם המלוה על שטר המכירה כו' השני נוח לי כו' ע"ל ר"ס קמ"ז לעניין שטר מכירה דהפסיד המערער בכה"ג כיון שחתם נפשו אשטר מכירה וי"ל דבשטר שיעבוד דהכא שאני דיש לו בלא"ה התנצלות לומר סברתי שיפרע לי במעות או בדבר אחר ונראה שכן היה דעת הב"י במה שסתם וכתב דשאני הלוואה וכדי של"ת דמ"מ הו"ל לגלות להלוקח מש"ה כ"ר די"ל דניחא היה לי בקנייתו כי הוא נוח לי: ומ"ש אח"ז בתשובת הרא"ש שכן הדין נמי כשיש ללוי שטר על הבית התם נמי מיירי שהיה לו עליו שטר שיעבוד דאל"כ אין לו שייכות למ"ש כאן. גם בלאו ה"נ שם לא עשה לוי מעשה לגרע כחו אלא שהיה עומד במעמד המכירה ואין זה מעשה ומה שמינהו על הבניין אין זה יפוי כח דיכול לומר כוונתי היה לאחר שיהיה בנוי לפי רצוני אטרפנו מידך ועמ"ש עוד מזה שם ר"ס קמ"ז: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:15:1) לוה שלוה ואח"כ נתן כו' כ"כ בעה"ת בשער כ': ואח"כ נתן במתנה נכסיו וע"מ להחזיר הא דנקט דינו בע"מ להחזיר משום סיפא נקט כן דאם המתנה קודמת להלוואתו כו' א"נ לרבותא קאמר הכי דהו"א כיון דס"ס יחזור ימתין זה עד שיכלה זמן מתנתו של זה: וכן יכול לדחותו בכל פעם עד"ר: מדר"נ נתבאר בסי' פ"ו. ויליף ליה מונתן לאשר אשם לו כו': ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:16:1) שמעון הלוה ליהודא בשטר כפול הוא לעיל סימן פ"ז ס"ה: הואיל ושמעון הודה לו. פי' מודה שעדיין חייב לראובן. ומטענה אם מודה שמעון שש"ח זה פרוע הוא לא איירי כאן וגם ב"ח אין טוענין שהוא פרוע ודין ההוא נתבאר לעיל סימן מ"ז ופ"ו ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:17:1) לא היה ללוה נכסים כו' ל"מ בעודן בידו כו' כל זה בבעה"ת שער מ"ג. ע"ל סי' ק"א מ"ש שם: ומ"ש דכי היכי דבעלי חוביו משועבדים לו. פי' ללוה: ונפלו השטרות לפני היורשים כו' פירוש היינו דוקא אחר תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משועבדים לב"ח וכמ"ש לעיל ר"ס ק"א דאל"כ ק' מ"ש כאן למ"ש שם ע"ש. אבל א"ל דאפי' לדינא דגמ' גובה המלוה משט"ח שנפלו לפני היורשים מכח דשטר הוא שיעבוד קרקעות וקרקעות של ב"ח של לוה משועבדים לו ואין כאן מטלטלין דיתמי דז"א דשטרי מחשבי מטלטלי דעיקר החיוב שהם חייבים לו הוא מעות: ואפי' קנו בעל חוביו של לוה נכסים אחר שלוה מהמלוה שלו ק"ק מאי קמל"ן בהא כיון דכבר אשמועי' דאפי' נעשו חוביו של הלוה אחר שלוה הוא אפ"ה משועבדים לו וה"ה זה ועוד דמשמע שעכ"פ בעינן שיקנו הב"ח נכסים קודם שלוו הם משמעון מלוה שלהם וזה ודאי אינו לדינא וי"ל דקמל"ן דל"ת דבעינן שיהו לשמעון ב"ח הללו בשעה שלוה הוא מראובן או לפחות שיהיה להן קרקעות בשעה שלוה שמעון מראובן דאז אמרינן כיון דבשעת הלואת ראובן לשמעון היה לבעל חוב דשמעון קרקע אף שעדיין לא לוו הן משמעון מ"מ כשאח"כ לוו משמעון איגלאי מילתא למפרע דנשתעבדו לראובן משעת הלואת ראובן לשמעון. קמ"ל דלא בעינן שיהיה להן אז קרקע. וכיון דאשמועינן הא ממילא נשמע ג"כ דאפי' קנו הב"ח קרקע אחר שלוו הן משמעון גם כן נשתעבד לראובן וק"ל: אבל אין לומר דה"פ ואפי' קנו ב"ח של לוה אחר שלוה ב"ח של לוה מהמלוה שלהם דהיינו מהלוה של מלוה הראשון שהוא מלוה שלהם דא"כ הול"ל כך בקיצור ואפי' קנו ב"ח של לוה נכסים אחר שלוו ממנו ועוד שלא הו"ל לומר אחר שלוה הלוה מהמלוה שלו בלשון יחיד מאחר שמתחיל בלשון רבים דקאמר שקנו בעלי חוביו. ועוד דדברים הללו דברי בעה"ת המה שכ"כ בשער מ"ג והוא כתב שם בהדיא ז"ל שקנו ב"ח של לוה אחר שלוה ליה הראשון מהמלוה דהיינו מהמלוה ראשון: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:19:1) או שבעלי חוביו מכרו נכסיהם אחר שלוה הוא מהמלוה נראה דהאי שלוה הוא מהמלוה לצדדין קתני דמה שמסר הלוה הש"ח צריך שתהיה אחר שלוה הוא מהמלוה שלו ומה שמכרו ב"ח נכסיהם צריך שתהיה אחר שלוו הם ממלוה שלהם דהוא לוה של הראשון ונקט לשון יחיד אחר שלוה הוא ר"ל כל לוה ולוה לפי דינו. אבל א"ל כפשוטה שכל זה נעשה אחר שלוה לוה הראשון ממלוה שלו. דז"א אפילו אם ב"ח מכרו נכסיהן קודם שלוה לוה הראשון ממלוה שלו הוי הדין ג"כ כיון שמלוה שלהם הלוה להם קודם המכירה ומ"ש וכן בשטר שיש ללוה על ב"ח כו' ז"ל ב"י וצ"ע דמשמע שלא צריך שיכתוב שיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי אלא בשטר שיש למלוה על המוכר ומשום דשטר נכלל בכלל מטלטלין אבל בשטר דאחר מה צריך לכתוב עכ"ל ולעד"נ דמ"ש וכן בשטר ר"ל או בשטר וקאי באם מכרו ב"ח של הלוה נכסיהם דהיינו מטלטלי דנקראו נמי נכסים אם יש לשמעון לוה של ראובן שטר על לוי דהוה לוה שלו שיעבד מטלטלי אגב מקרקעי אע"ג דאין לראובן על שמעון שטר כלל אפ"ה יש לו לראובן דין קדימה על המטלטלי שמכר לו כמ"ש לפני זה ראובן הלוה לשמעון ע"פ כו' ואין להקשות הא אם מכר או נתן הלוה השני מטלטלין אין מלוה שלו יכול לגבות ממנו מכח תקנת השוק דיש כמה ענינים דלית בהו תקנת השוק כמש"ר לקמן סי' שנ"ז וכן צריך לומר לעיל סי' ק"ז ס"ז ול"ד למש"ר בסמוך בס"ס זה בשאלה דשם משמע דהיה ידוע שהיה בו דין תקנת השוק לולי שהיה שט"ח וק"ל: כיון שהוא קודם למכירה כו' ר"ל כל א' לפי דינו כמ"ש בסמוך: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:20:1) דאחר שלוה הוא משניהם יחלוקו. פי' כדין לוה ולוה ואח"כ קנה שנתבאר לעיל סי' ק"ד. ומ"ש רואין אם הלוה הלוה לב"ח בשטר נקט שטר משום דע"י השטר שנכתב בו הזמן אנו רואין אם הלוה הלוה לב"ח שלו אחר שלוה משניהן או לא: וכתב לראשון אגב זה קאי גם אאם חובותיו של לוי קודם לשניהן מש"ה לא כתב שהוא בדאקני אבל בלא אגב א"א דהא קי"ל דאין קדימה למטלטלין ובבא זו קאי אבבא הנ"ל דאין ללוה אלא שטר חוב שהן מטלטלין וה"ה אם כתב לשניהן אגב הראשון קנה ולא השני אלא דבא לומר דאין קדימה לראשון בלא אגב ומ"ש או קודם שלוה מהאחרון כו' מיירי דכתב לראשון או לשניהן דאקני ומשום דפשוט הוא לא כתבו בפי' ולא כתב דצריך לכתוב אגב אלא הואיל שהוא שייך בב' חלוקות ולאפוקי דאקני לא צריך לכתוב אלא בחלוקה א' דהיינו או קודם שלוה מהאחרון. א"נ משום דאקני הוא בכלל אחריות ט"ס כמ"ש בסי' שאחר זה וברישא דלוה לב"ח אחר שלוה משניהן לא מהני לראובן כתיבת אגב להיות מוקדם להשני וכמ"ש בסי' ק"ד ס"ז ז"ל דהו"ל כמו לוה ולוה באגב ודאקנה והדר קנה דזכה בו התופש וכמ"ש שם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 111:21:1 [Prisha, Choshen Mishpat 111:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/111:21:1) שאלה לא"א הרא"ש ז"ל בכלל פ' דין ה' כ"כ. ומ"ש מוקדם לשטר שהיה לו לראובן על שמעון ר"ל מוקדם לנתינת השטר שהיה לראובן על שמעון שנתנו ללוי. א"כ המעשה כך היה ונקטיה רבי' משום דע"י קדימה זו היה מבורר שהלוואת יהודה לראובן היה קודם נתינת ראובן לשמעון שהרי הזמן שבשטרות מוכיח שבשעת הלוואת יהודה עדיין לא הלוה ראובן לשמעון וק"ל: וזכה בו מדין קדימה ר"ל ששטרו מוקדם קודם נתינה ללוי: