## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 112:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 112:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/112:1:1)

ואם שיעבד לו נכסיו וכו' מדהצריך לכתוב גם דקנה משמע דס"ל דאם לא כתבו אמרינן מדקדק לכתוב שיקנה לחוד דלא מקנה ליה מה שקנה כבר דדוקא קאמר דומה למ"ש בסמוך כשכתב אחריות ולא כתב דאקני דלא אמרינן דאקני ט"ס הוא אפי' להרא"ש וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 112:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 112:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/112:2:1)

דווקא שפירש לו בפירוש כו' עד"ר: ולא אמרינן בזה אחריות ט"ס הוא הטעם דבשלמא בקרקעות שהיה לו שייך לומר חזקה דלא שדי זוזי בכדי ובודאי לא הלוה לו אלא מפני שסמך על הקרקעות שהיה ביד הלוה בשעת הלוואה משא"כ קרקעות שקונה אח"כ דאיך יסמוך עליהם שמא לא יקנם וז"ש מה ששיעבד ללוי כתב כו' ר"ל ולא כדאמרינן באחריות דעלמא דאפילו מה שלא כתב ככתוב דמי וק"ל: בכל מה שראוי להשתעבד אמרינן אחריות ט"ס הוא (ע"ל סי' רכ"ה מ"ש שם) מיהו אם כתב מקצת אחריות ולא פירש לו דאקני י"א דלא אמרינן עוד ט"ס הוא דהואיל דפי' מקצתן מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב בש"ע כ"כ מור"ם והוא מדברי נ"י והביאו ב"י לעיל סימן מ"ג ע"ש וגם בשם רשב"ם כתב שם דדאקני הוא ט"ס:


###### Prisha, Choshen Mishpat 112:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 112:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/112:3:1)

ואם לא כתב דאקני ומכר כו' ז"ל מ"ו לדעת הרא"ש היינו שפירש להדיא שלא יגבה מהם וק"ל עכ"ל ולפי מ"ש בסמוך דאם כתב מקצת אחריות ולא פירש דאקני דמודה הרא"ש א"ש בלא"ה וק"ל: אע"פ שהמלוה טוען ברי והלוקח טענת שמא פי' אפי' אם טוען טענת שמא ואאעפ"י שהתחיל בו קאי וק"ל: אז צריך הלוקח כו' וא"ת למה צריך להביא ג"כ ראייה באיזה שעה קנאו ולא סגי בעדים שקנאו כמ"ש ברישא אם יש עדים שקנאו כו' וגם לכאורה קשה דיוקים אהדדי שמתחלה כתב אם יש עדים שהלוה קנה כו' הא סתמא א"צ המלוה להביא ראייה אלא הלוקח ואח"כ כתב אבל יש עדים שהלוה היה מוחזק כו' משמע הא סתמא א"צ לוקח להביא עדים. וי"ל דוודאי אין לומר דראובן המלוה יבא להוציא מיד שמעון הלוקח מכח הלוואה שלו מסתמא אם לא שיברר ששדה זו שהוא ביד שמעון הלוקח היה של לוה שלו ובירור זה הוא ע"י אחד משני דברים או שיביא עדים שראו אותה ביד לוי הלוה והיה מוחזק בידו וע"י זה הוא נראה שהוא שלו או ע"י עדים שיודעים שלוי קנהו וקאמר דאם אין לראובן המלוה אלא עידי קנייה אזי אינו יכול להוציאו מיד שמעון המחזיק כיון דאין לו זכות אלא מכח עידי הקנייה הללו ועל ידם נתוודע שלא היה שלו ושל אבותיו מעולם ונוכל לומר שהקנייה היה אחר ההלוואה ואיך יוציאם מהלוקח המוחזק משא"כ כשיש לראובן המלוה זכות ע"י עדי חזקה שנוכל לומר על ידם שהיה של לוי ושל אבותיו מעולם אזי הוא עומד במקום לוי ואז אף אם יש עדים לשמעון הלוקח שקנהו לוי ולא היה שלו ואבותיו מעולם מ"מ מעמידין בחזקתו דלוי בכל מאי דאפשר ואומרים דקנהו קודם ההלואה אם לא שהלוקח יביא עדים שיאמרו בפירוש באיזה שעה קנהו ושקנהו אחר ההלואה וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 112:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 112:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/112:4:1)

וכן הורו הגאונים כו' עד שהכל בחזקת מקבל מתנה נשמע מזה דאע"פ שיש עדים שקנאם רק שאין יודעים שקנאוהו אח"כ מוקמינן אחזקת מקבל מתנה וה"ט משום דהכא ודאי היה מוחזק בהן דהא נמצא עתה בידו ובביתו ומסתמא מה שיש לאדם בביתו הוא שלו וה"ז דומה למש"ר בבבא שלפני זה ביש למלוה עדים שראובן היה מוחזק בו ומטעם שכתבתי שם ועמ"ש עוד מזה בבבא שאחר זה: ועוד יד בעל השטר על התחתונה ר"ל אע"ג דמכח מוחזק לא אמרינן שיהא נחשב הלוקח והיורש לודאי מ"מ הדין עמהם דיד בעל השטר על התחתונה. והיינו כיון דבעל השטר הוא איש נכרי לנכסים הללו אם לא מכח השטר מש"ה כל שאינו מפורש בשטר לית ליה זכות בגוה אם לא שתפס וע"ל בס"ס מ"ב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 112:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 112:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/112:5:1)

ואין בשום אחד מהן כתוב דאקני ולא מצי לכתוב דין זה אם כתב לשניהם דאקנה והמוקדם טען שידוע לו שלא קנהו אחר הלואות שניהם אלא (בין) קודם הלואת שניהן או בין הלוואתו להלוואה השניה משום דא"כ אין חידוש בזה דמוקמינן ליה בחזקת הראשון דהא בין אם היו בידו קודם הלואה בין אם היו בידו אחר הלוואתו קודם שלוה מהשני היה שלו משא"כ כשלא כתוב לשום אחד דאקני דאדרבה אי קנין בין שניהן היה של שני ואפ"ה מוקמינן ביד הראשון כשאין עדים כלל: והמאוחר טוען שלוה ולוה משנינו ואח"כ קנה כו' הא דלא כתב האי דינא אם המאוחר טוען שקנה אותה אחר הלוואת המוקדם ומשתעבדי לו לבדו משום דאם היה טוען כן לא היו נותנים כלום דריע טענתו בזה לומר דקנאם דווקא בין שני הלואות אלא סברא הוא או שהיו שלו מעולם או שקנה אותם השתא: ומה שכתב הרמב"ן דאם יש עדים שקנה חולקים חציה השנייה ולא אמרינן כיון שהנכסים הן ביד הלוה מוקמינן אחזקתו שהיה שלו ושקנהו קודם הלואת שניהן כמ"ש בב' בבות ראשונות ע"פ מ"ש. י"ל דשאני הכא דשניהן שם מלוה עליהן מאחר שידוע שקנה לא אמרינן ודאי קנהו קודם הלואת ראשון והוא שלו לבדו דילמא קנהו קודם הלואה השנייה והוא של שני לבדו. משא"כ בבבות הראשונות דמלוה ולוקח ויורש ומקבל דשני ענינים הן מוקמינן טפי אחזקה שהיה קודם למעשה הראשון וק"ל: ומ"ש שהוא הולך לסברתו כו' אע"ג דאינו דומה ממש וכמ"ש מ"מ כתב שהולך לסברתו לאפוקי מסברת י"א הנ"ל דלדבריהן גם כאן הוא ספק וכדמסיק וק"ל. אבל בד"מ כתב דגם סברא האחרת מודה בזה כיון דאינו מוחזק ע"ש: גם בכאן לעולם הוא ספק כו' פי' לעולם בין יש עדים שקנאה או אין עדים:


###### Prisha, Choshen Mishpat 112:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 112:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/112:6:1)

ולא כתב למלוה דאקני וקנה ומת כצ"ל: שהכניסה לו אשתו פי' מן הנכסים שקנה אחר ההלואה אבל מה שהיה לו קודם לכן אמרינן אחריות ט"ס הוא או שכתב בו בהדיא בלא אחריות: אפילו למ"ד לוה וקנה והוריש משתעבד כצ"ל: