## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:1:1) השביח לוקח את השדה כו' טורף אותה כמו שהיא עם שבחה מימרא דשמואל בפ"ק דב"מ כמ"ש בדרישה וז"ל הרא"ש שם דמשום דלא תנעול דלת בפני לווין אלמוהו רבנן לשיעבודא דב"ח שלא יפסיד כלל ממה שמכר הלוה קרקע המשועבדת לו וגובה השבח מן הלוקח כמו שהיה גובה אילו היתה השדה ביד הלוה והיה גם הוא עמל בה ומשביחה הלכך אפי' הוצאה לא מהדר ליה ואע"ג דבלוקח מגזלן מחזיר לו הנגזל ההוצאה הכא תקנה היא לב"ח כדפרישית עכ"ל וכתב עוד שם דכל עיקרו דשמואל לא אתי אלא לאשמועינן ששיעבוד המלוה על השבח ולא שיטול את כולו ופעמים נוטל את כולו כגון שכתב למלוה דאקנה ולא כתב ללוקח דאקני עכ"ל וה"נ דהאי שבח אשבח הלוקח אלא שאנו מחשבינן כאילו מכרו להמוכר הלוה והלוה חזר ומכרו להלוקח דהו"ל כמו לוה ולוה ואח"כ קנה ומכר וכמש"ר בסמוך מ"מ כיון דכתב להמלוה דאקני לחוד מיד שקנה הלוה השבח מהלוקח נקנה להמלוה לחוד וכשחזר ומכרו להלוקח נשאר בשיעבודו דהמלוה לחוד וק"ל ואחריו נמשך רבינו וכתב דכתב ליה דאקני. אבל נראה דתרווייהו לאו בדוקא נקטי וכתבי דהא לעיל סימן קי"ב כ"ר בשם הרא"ש דס"ל דגם בדאקני אחריות ט"ס הוא אלא הכא פי' דברי הרא"ש למלוה כתב סתמא דממילא הוי דאקני וללוקח פירש דלא ישתעבד ליה בדאקני א"נ כתב להלוקח שאר אחריות ולא כתב לו דאקני דאז הוי כאילו מיעטו בהדיא לענין זה (אם לא [שלא] יהיה להמוכר ב"ח לגמרי וכמ"ש ג"כ סי' קי"ב) וזהו שדייק רבי' בתחילת דבריו וכתב טורף אותה כמו שהיא עם שבחא דמשמע כל השבחא והיינו בדכתב למלוה דאקני ולא ללוקח וכל' הרא"ש ועד"ר. וכן מוכח ל' רבי' כיון דס"ל דדאקני הוא ט"ס מדכתב ע"ז ז"ל דקי"ל היכא דכתב ליה דאקני כו' ולא כתב לפני זה דאיירי בדכתב לו אלא ודאי ס"ל דסתמא הו"ל כאילו כתב לו דאקני ומזה מוכח דהמגיהין דברי רבי' בר"ס קי"ב וכותבין דצ"ל שם ואין כן דעת א"א הרא"ש ז"ל. טעות הוא בידם ודוק: ומ"ש או נתייקרה עמ"ש בר"ס קט"ז. דקי"ל היכא דכתב לו דאקני ולוה כו' באשר"י כתב ולוה ולוה וגם רבי' רמזו במ"ש דכתב ליה ור"ל ליה למלוה ראשון דמיניה איירי. ואח"כ כתב ולוה ר"ל לוה עוד אח"כ משני וכתב לו דאקני ג"כ. אלא דאכתי קשה דהו"ל ולוה ומכר לכן צ"ל דרבינו קיצר כאן וכתב דקיי"ל בדאקני ולוה וקנה חולקין וסמך אמ"ש לעיל בסימן ק"ד וקי"ב בדין דאקני דמשם נתבאר ג"כ דלא צריכין דאקני אלא א"כ מכר אח"כ השדה שקנה וה"נ בשבח דומה כאילו קנאו המוכר מהלוקח וחזר ומכרו ללוקח וכדמסיק רבי' וכ"כ הנ"י ז"ל והא דאמרינן שגובה הב"ח השבח משום דכתב ליה דאקני טעמא דמלתא לפי שאנו רואים שבח זה כאילו קנאו מוכר מן הלוקח דהא לאו אדעתא למשקל מיניה השביח וכאילו מכרו ללוקח שהרי לוקח הוציא מעותיו והו"ל כאילו לוה ולוה ואח"כ קנה ומכר. אבל אילו היינו רואים אותם כאילו היה ברשות של מוכר ב"ח היה גובה חציו אפי' לא כתב לו לוה דאקני עכ"ל. וכבר כתבתי דלהרא"ש אמרינן גם גבי דאקני אחריות ט"ס וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:2:1) וחוזר הלוקח וגובה הקרן ברייתא ס"פ מי שמת ופ"ק דמציעא: מנכסי המוכר כו' פי' אם יהיה לו בנ"ח קרקעות או מטלטלין שלא היו בידו בשעת שגבו ממנו המלוה דאם לא כן היה אומר לו הלוקח הנחתי לך מקום לגבות ממנו: ומ"ש או ממשועבדים ר"ל גם כן שמכר הנכסים שקנה אחר שטרף המלוה מהלוקח אלא שזהו קצת דוחק דא"כ למה המתין הלוקח עד שמכר המוכר שלא גבה אותן מיד שקנאם. ולכך תירץ המ"מ דאיירי במשועבדים שהיו לו כו' [עב"ח שהביאו] ועד"ר: השבח פי' חצי השבח שנטל המלוה אינו גובה אלא מבנ"ח מפני תיקון עולם כיון דאין קול להשבח לא ידעי הלקוחות להזהר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:3:1) והרמב"ם חילק כו' בפכ"א מהל' מלוה כ"כ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:4:1) מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות כו' עי' בהרי"ף מ"ש על סברא זו נוטל כל השדה עם השבח המגיע לו דהיינו החצי כנ"ל טורף ואינו נותן שום הוצאה ולפעמים טורף כולו וכגון דכתב למלוה לחוד דאקני וכ"כ מ"ו ר"ש ז"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:6:1) אבל עשאה אפותיקי שאמר כו' דוקא בשא"ל בהאי לישנא שהוא אפותיקי מפורש ב"י: אפי' יש לו מעות אינו יכול לסלקו וכתב המ"מ בשם הרמב"ן דאפי' היורשים שהם במקום מורישם אינם יכולים לסלק במעות שהרי הוא כמכירה כיון שלא פדאה האב ולא צוה לפדותו עכ"ל: אלא יטול כל השדה עם השבח כאן פי' עם כל השבח דכיון דעשאו לו אפותיקי כל מאי דאשבח בדידיה אשבח: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:7:1) ורואין במה שנשאר כו' גם אדלעיל קאי: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:8:1) יטול כולה עם שבחה כ"כ הרי"ף והרא"ש משום דאמר ארעאי אשבח ומיהו הוצאה שקיל מב"ח דהוצאה גבי דידיה הוא ואיהו מתהני מינה: ומותר השבח ר"ל המותר על ההוצאה שהוא השבח שלא נתן לו נוטל מן המוכר שכך כתב ליה בשטר מכירה אנא איקום ואשקוט כו' כדלעיל: והשאר יפסיד דהא איכא פסידא גביה מעיקרא דליכא שבחא כנגדה רי"ף ורא"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:9:1) אין ב"ח נוטל מהם דהואיל דכבר תלשם נחשבים כמטלטלין הנאבדין דאין ב"ח גובה מהן: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:10:1) אפילו אם נגמרו כו' וכתב רש"י והרמב"ן והרא"ש אלא שעדיין צריכין לקרקע מעט. אבל אם עומדים לתלוש כתלוש דמי. וכתב ב"י שרבי' סתם דבריו כדעת הרא"ש. וא"כ צ"ל מש"ר אלא שתלשם כבר ל"ד קאמר אלא שעומדים לתלוש וכן פי' הרמב"ן לדברי הרי"ף וב"י הביאו ע"ש: (וצ"ע דכאן הרא"ש ורבי' ס"ל דהעומד לתלוש ואינו צריך לקרקע כלל כתלוש דמי ולעיל בסימן צ"ה כתב רבי' בשם הרב רבי' אשר דפסק דכל זמן שמחובר לקרקע אפי' עומד לתלוש לגמרי לאו כתלוש דמי לפי מ"ש שם דצריך לקרקע מעט אפי' הרמב"ם מודה שחשוב כמחובר לקרקע): ואינו נותן לו כלום פי' מן ההוצאה אבל חצי שבח נותן לו וכנ"ל בדין שבח: ישארו הפירות ללוקח פי' ואין שייך לומר כאן כמו בשבח הנ"ל דרואין אם אין מגיע לשיעור שדה אז תלוי ברצון הלוקח. אלא בפירות אמרינן דעכ"פ ישארו ללוקח. אם לא ששניהן נתרצו לדמים: ונותן לו הוצאת עידור וניכוש ל' הרא"ש נקט שכ"כ כאן ואפשר משום דגם עידור ענין ניכוש הוא וכמ"ש לקמן ר"ס של"ה מש"ה נקט האי לישנא בפירות ע"ש ודו"ק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:11:1) אבל מקבל מתנה כו' אינו גובה כלל מן השבח הטעם דכיון שלא הדר גבי מהנותן דלא כתב ליה אנא איקום ואשקוט כו' לא מפסיד ליה במידי דלא אפסדיה לב"ח בשלמא לגופא של קרקע א"ל אמאי זבנת מהיכן אגבה חובי אבל שבשא א"ל מאי אפסדתיך בפירש"י: שהשביח השדה בידו פי' ברשותו: וכתב הרי"ף דוקא שבח הבא כו' דכי היכי דגבי ארעתא מטענת מהיכן אגבה חובי ה"ה לשבחא דממילא דא"ל אילו לא לקחת קרקעי כל מה שעלה בה ממילא הייתי גובה ממנה חובי ב"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:12:1) ואם הנותן קבל עליו אחריות כו' כ"כ הרמב"ם פכ"א ממלוה וכתב המ"מ דטעמו פשוט כיון שיש בו אחריות הרי היא כמכר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:13:1) ורואין אם השבח נגד ההוצאה כו' זה קאי גם אאם אסיק באביהן שיעור ארעא ושבחא דאפ"ה צריך ליתן להיתומים ההוצאה כשעשאה לו אפותיקי וכמש"ר אחר זה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 115:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 115:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/115:14:1) ואם ב"ח אומר אביכם השביח כו' וכן הדין אם הלוקח אומר אני השבחתי וב"ח אומר הלוה השביע דיש חילוק בין עשאו אפותיקי ולא עשאו כמו כאן כ"כ בעה"ת בשער ג' וא"ל בשעת הלוקח לפי ענינו ודינו הנ"ל. ונראה דמקבל מתנה דינו לענין זה כיתומים לגמרי וק"ל: והם אומרים אנחנו השבחנו כו' כתב ב"י אבל כו' [עב"ח שהביאו]: