## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:1:1) שלח לו חובו כו' דינים דסימן זה מצורפים למש"ר בר"ס שלפני זה שכתב שם ז"ל הלוה מעות מחבירו הם באחריותו עד שיגיעם ליד המלוה או ליד שלוחו ובא בסימן זה לפרש באיזה ענין נפטר ע"י שלוחו מהאחריות והנה מר"ס זה עד ס"ח כ"ר וסידר ז' דינים זא"ז ג' מהן והם הראשונים מהני לפטור הלוה מהאחריות אפי' בעשאו שליח בלא עדים ושנים מהן האחרונים לא מהני לפטרו אפי' א"ל בעדים והדין הרביעי מהני לפטרו דוקא כששלח בעדים ואלו כולם הם מדינא דגמרא ואח"כ כתב עוד דין ז' והוא ממנהג לפטרו אפי' בלא עדים ובאחד מכל אלה אין הלוה מחוייב למסור המעות ליד שלוחו דהמלוה עד שיהא בידו הרשאה ולא איירי בסימן זה אלא שבאם ירצה הלוה ליתנם לו באיזה ענין שיהיה פטור באחריות המעות. ואחר שכתבתי לך סידור דברי רבי' בקצרה אבוא לבארם בס"ד. מה שכתב שלח לו חובו כו' בב"מ דף צ"ח א"ל השואל שלחם ביד בנו או ביד עבדי ביד שלוחי ביד בנך ביד עבדך או שלוחך כו' חייב וכן בשעה שמחזירה ע"כ וכתב הנמ"י שם בפירושו להמשנה ז"ל דמהכא דא"ל משאיל שלח פטור שמעינן דאם א"ל מלוה או בכתבו מנה שיש לי בידך שלחה לי עם הבא ראשון ושלחה פטור עכ"ל הרי דדקדק ממשנה זאת דינים הראשונים שכ"ר כאן וכתב דבין בשואל ובין בלוה אין חילוק בין אמר לו פא"פ ובין כתב לו בכתב ושגם אין חילוק בין יחד לו פ' לכתב לו שלח עם הבא ראשון וה"ה עם מי שתרצה לא הזכיר רבי' ולא שום אחד מהפוסקים דבעינן בהני בבא קמייתא שיאמר לו כן בפני עדים דוקא דלא אברי סהדי אלא לשיקרא וכמש"ר בר"ס קפ"ב ע"ש וה"ה נמי אם אמר לשליח בלא עדים לך ואמור לפ' ששלחתיך שישלח לי מעותי על ידך והוא מודה בשליחות ששלחו דהוי שליחות ועד"ר. ומ"ש אפי' שהשליח עכו"ם כו' כן כתב [בעה"ת] שער נ' והביא ראיה מהרמב"ם ומשמע שם אפי' לא א"ל והפטר ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:2:1) אבל אם שלח כו' או במקום סכנת דרכים כו' נראה דגם האי דינא בתרא דשלחו במקום סכנת דרכים אינו שייך אלא בהאי דכתב לו שישלחנו עם מי שירצה דאילו בבבא קמייתא דיחד לו פ' אין תרעומתו עליו אלא על שלוחו שלא הו"ל להוליכו לו בעת הסכנה אבל הוא נתנם ברשות דזה שצוהו וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:3:1) ואפילו לא אמר לשליח כו' עד"ר דשם מבואר היטיב כוונת רבי' ורבינו כתב עוד רבותא דאפי' לא א"ל בפני עדים שיאמר להלוה שישלחם לו אלא לך וא"ל שדעתך לבוא לכאן כו' ונראה שלמדו רבינו ממ"ש שם בגמרא דבממציא לו שליח אינו נפטר הלוה והיינו כדפי' רש"י דא"ל אית לי זוזי גבי פ' ולא קמשדר לי אתחזי ליה דילמא אינש הוא דלא משכח לשדורי לי וכמש"ר אחר זה מיד ומשמע ליה לרבינו דדוקא בכה"ג דלא עשאו בלשונו שליח כלל אפי' בהבאתו לו אחר שיתנם לו הלוה דלא נפטר אפי' א"ל כן בפני עדים הא אם א"ל הביאם לי מהני בכל ענין שיאמר להלוה בשמו וגם משום דאמירה לו בשמו שישלחם לו בלא אמירה על ידך לית ביה רבותא כלל. וגם יש לומר דבכלל דברי רבינו הוא אלא שקיצר דמסתמא א"ל שיאמר להלוה שישלחם לו והיינו נמי דכתב רבינו בסמוך מסר לו חותמו וא"ל הבא לי מעותי והשליח אמר לו שלחני אליך לאמר שלח מעותיו [ואין כוונת רבינו לומר שהשליח שינה בשליחותו וכמ"ש בסמוך אלא] משום דמסתמא כשא"ל הביאם לי גם כן א"ל שישלח לו אלא שלא א"ל שלח ע"י וכמ"ש שם ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:5:1) (ו) לא עשאו שליח בעדים אלא שמסר כו' ז"ל הגמרא שם אמר רב יהודא אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליהם ר"י אמר אם עדים חתומים עליהן משלחין ע"כ וז"ל רש"י בדיוקני מסר בעל הפקדון לשליח סימנין וכתב לו (ר"ל או כתב לו) חותמו באיגרת למסור לו וא"ל לך והתראה לפ' ליתן לך מעות שיש בידו עכ"ל. וחותם הנזכר בדברי רבינו ר"ל ג"כ סימן שלו כגון כוורא דרב ועדים מעידים עליו ומשמע לרבי' דשמואל ור"י תרוייהו ס"ל דין הנ"ל דאם אמר לשליח בפני עדים מעות יש לי אצל פלוני לך והבא פשיטא דהוי שליח אבל אם לא אמר כן בפני עדים רק בינו לבינו אמור לך אצל פלוני ואמור לו שצויתיך לילך אצלו ואם יתן מעותי הביאם לי ובאולי לא יאמין לך שדברתי אליך דברים אלו הרי לך חותמי לסימן שמה שתדבר הוא ממני ומאתי ועל מסירת החותם העמיד עדים או שחותמו ניכר לעדים בזה פליגי שמואל סבר כיון שעל השליחות עצמו שא"ל הביאם לא העמיד עדים לא נפטר הלוה מהאחריות ורבי יוחנן סבר נפטר גם בזה. וזהו שדייק לשון רבינו לא עשאו שליח בעדים כלומר שליחות הנזכר לפני זה דהיינו דא"ל הביאם לי לא א"ל בפני עדים אלא מסר לו חותמו וע"י החותם יאמין לו כשיאמר להלוה פ' המלוה א"ל שצריך למעותיו ואם תתנם לי א"ל שאביאם לו וזש"ר ומסרו לו לאמר לך והבא לי מעותי כתב רבי' לאמר כלומר על ידי החותם יתאמת להלוה איך שא"ל להשליח לך והבא לי אבל אין עדים ממש על הדבר מש"ה פליגי בזה: ומה שכתב רבי' והוא בא כו' לאמר שלח לי מעותי לשונות הללו של המשלח ושליח שנקט רבי' לא מצאתי בשום פרשן ופוסק ונראה דרבי' אורחא דמלתא נקט וכתב גבי כל חד לישנא דשייך ביה דסתם דיבורו של מלוה אל השליח לך והבא מעותי וסתם דיבורו של שליח ללוה הוא פ' א"ל לאמר לך שתשלח לו מעותיו ואני אביאם לו כשתתנם לי וזה יתאמת לך ע"י החותם שנתן בידי ולא שכיון רבינו לומר שהשליח שינה מדברי המשלח. ובנוסח דפוס ב"י נדפס בו כאן תוספת דברים וז"ל והוא בא ללוה כו' עד חותמו לסימן והלך זה והראה הסימן ותובע המעות שבידו להוליכן לפלוני והעדים מעידים כו' לפי נוסח זה נ"ל דצריכין להגיה אות י' דמ"ש והוא בא צ"ל והוא יבא ומדברי המלוה הוא וה"פ דמתחילה כ"ר כלל הדברים דענין מסירת החותם הוא שמסרו בידו לסימן שעמו ילך ויאמר ללוה מה שיפרש אח"כ ויביא לו מעותיו ואח"כ פירש הדברים שהשליח יבא ללוה לומר פלוני שלחני כו' וכן עשה השליח והלך והראה כו' והעדים כו' וק"ל. ובין לנוסח זה ובין לנוסח קמייתא ראיה מכאן למ"ש לפני זה דגם בעשאו שליח בעדים וא"ל המלוה שיאמר ללוה בשמו שישלח לו מעותיו רק שלא אמר שישלחנו ע"י [אינו שליח] וכמ"ש לעיל ומיירי שגם הלוה מודה שלא דיבר אליו השליח שישלחנו על ידו מש"ה לא כ"ר כאן שום קבלת חרם ושבועה ולא כמ"ש מ"ו ר"מ ז"ל בש"ע כאן ג"כ דין שבועה כמש"ר בסמוך בדעת הרמב"ם. ונראה מדעתו שהבין דברי רבינו שיש שינוי טענה בין הלוה להמלוה. ואת הנלע"ד כתבתי ועיין בסמ"ע. ופסק רי"ף כשמואל כולי ע"ש באשר"י שכתב מה שנ"ל למה פסק רי"ף הכי ודחהו: ומה שכתב וכ"כ הרמב"ם כו' בסוף פ"א דשלוחים כתב ז"ל אבל אם לא היה הכתב כתב ידו שאין הלוה יודע שהוא כתב ידו אז אפי' היו כתובין בו סימנין ואותיות שביניהן ביחוד אם טען ראובן ואמר לא שלחתי כתב ואחרים רימו בו שמעון חייב כו' ויש מי שהורה שישבע כו' וכלשון רבי' שבכאן והנה נראה דהוא ז"ל פי' הך מימרא דדיוקני כמ"ש התוס' וז"ל שם דף ק"ד אין משלחין בדיוקני פי' אם אמר לסופר כתוב לפ' שישלח לי מעותי ע"י פ' ואח"כ חתם בדיוקני שלו אפי' עדים חתומים עליה שהוא דיוקני שלו אינו מועיל כו' ע"ש וז"ש הרמב"ם טען ראובן ואמר אני לא שלחתי כתב זה ואחרים רימו אותך דמשמע דבסימן מודה דשלו הוא והוא נתנו לו בידו אלא שמה שכתב בכתב שאני שלחתיהו לשלחו ע"י שליח זה זה לא בשליחותי אלא אחרים רימו אותך ואני לא כוונתי בנתינת החותם אלא לגלות שהוא נאמן וכמ"ש לעיל הרי הלוה חייב באחריותן כשמואל נמצא שמש"ר וכן כתב הרמב"ם טען המלוה ואמר כו' הכל ענין אחד הוא ור"ל שגם הרמב"ם פסק כשמואל אבל בפירושא דמילתא אינן שווין שהרי רבינו כתב לפני זה שליחות מעות בדיוקני כפירש"י והרמב"ם פירשוהו כדפירשו התוס' וכמ"ש. ומל' ב"י משמע קצת דס"ל דרבינו כתב טען המלוה ואמר כו' לבבא בפני עצמו ולא נהירא דא"כ קשה למה הפסיק רבי' ענין השליחות דפתח ביה והו"ל למסמך האי בבא לדינים הדומים לו שכתב אח"כ מס"ח ואילך וגם שכמעט דברים הללו נכללו במ"ש שם. ואשר לא העתיק רבי' גם ריש דברי הרמב"ם הנ"ל שכתב שהיה שם חותם מפני שסמך אמ"ש לפני זה ולא כתב אלא את אשר נתחדש בפירושו דהרמב"ם וק"ל. ומש"ר בס"א כתב לו שלח ע"י פלוני כו' פטור היינו כשמודה שהוא כתב ידו. וטעם דרמב"ם שכתב דהלוה חייב באחריותן והטעם דיש מי שהורה עיין בב"י וצ"ל דמיירי דאין השליח כאן דאל"כ היה צריך לישבע מטעם אחר כיון דאכחש ליה השליח וכמ"ש בסמוך ומה"ט נמי לא הזכיר רבי' כאן שבועה שצריך לישבע להלוה ששלחו (זו או) שנאנסו מידו כמו שהזכיר בסמוך וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:7:1) כתב הרי"ף היכא דשדר כו' והכי נהיגי תגרי כו' כצ"ל ור"ל דנהגו דאפילו לא יחד לו אדם רק כתב לו שלח שולחין ע"י זה שמביא הכתב וע"ז כתב הראב"ד ובמקום כו' ודוק: וכתב הראב"ד כו' מכאן עד סי"ג הכל מדברי הראב"ד הביאו בעה"ת שער נ' ובשער כ"ט ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:8:1) ודאי פטור כלומר ואע"פ שאין עדות על ההסכמה כיון שהודה בהסכמה ואיכא עדות שהוא כתב ידו: מתוך שיכול לומר נאנסו אף על פי שזו טענה גרועה וכמש"ר סימן ק"ח הרי גם טענת מסרתיו לשלוחך ע"פ כתבך טענה רעועה כיון שזה מכחישו ואומר לא עשיתיו שליח מעולם ואין זה כתב ידי: נאמן לומר מסרתיו כו' ומסיים בספר התרומה ז"ל ולא מצי היאך למימר שטרך בידי מאי בעי דהכי איפסיק הלכתא בפרק המוכר את הבית עכ"ל ור"ל דשם דף ע' פסקו כן ומטעם דהנפקד לא חש לשטרא כיון דיכול לטעון טענת נאנסו. וגם המפקיד לא חש דאורחא למדחיה נאבד שטרא: ואם הוא לוה ל' בעה"ת ואם הוא מלוה בשטר כו' ור"ל שאז יכול המלוה לומר שטרך בידי מאי בעי שאין ללוה טענת נאנסו דלוה חייב באונסים: אלא (שהמלוה צריך) [שצריך] לישבע שבועה חמורה כעין של תורה כך גירסת ספרים המדוייקים ור"ל כעין שהוא צריך לישבע על טענת נאנסו שהיא ש"ד ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:9:1) ואם התובע כו' הרי זה מחרים כו' עיין הטעם בב"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:10:1) השליח אינו נאמן כו' פי' להיות פטור משבועה ולפטור הלוה כשהן שנים מן החרם לפי שהן נוגעים בדבר כו' פי' שצריכין לישבע כדי ליפטר. גם בר"ס נ"ז בדין שלישות בס"א ובס"ב כ"ר דהיכא דיש תרעומת על השליש דאינו נאמן אפי' כדין עד אחד ושם בס"ג כתוב הטעם משום דיצטרך שבועה דאי לאו השבועה הו"א דהיה נאמן במגו דהיה אומר החזרתיהו להנפקד או הלוה מש"ה קאמר דאין זה מגו דהא גם בטענה זו לא היה מתנצל משבועה דהיה צריך לישבע וכדמסיק רבי' אח"כ וכ"ש אם היה טוען נאנסו מידי דהיה צריך לישבע ש"ד ומש"ה ניחא ליה למימר שנתנו למלוה וס"ד כשהן באין בתורת עדות א"צ לישבע כדין עדים וק"ל ועיין מ"ש בדרישה בסמוך סעיף י'. והקשה ר"ן כיון דס"ס נשבעין הם אין כאן נגיעות עדות כלל וי"ל כיון שא"א להאמינם אלא בשבועה אין תורת עדות עליהן שאין עדים צריכין שבועה: והלוה כו' חרם כו' וא"צ שבועה דהו"ל כאומר ודאי פרעתיך כו': ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:11:1) נשבע השליח ללוה או לנפקד ס"א למלוה או למפקיד כו': והלוה או הנפקד נשבע להמלוה היסת כו' זה ל' בעל התרומות שם מפני שיש עליו כעין טענת ברי מפני שהשליח מכחישו שלא נתן לו כלום וכה"ג אמרינן בקידושין גבי הן הן שלוחיו הן הן עדיו כו' והא נמי דכוותא היא. עי' בבעה"ת מה שהקשה ע"ז מכח חנוני על פנקסו ומה שתירץ: וי"א שאין על הלוה כו' כתב ב"י הטעם כיון שאומר ודאי פרעתיך והמלוה טוען שמא. ומה שלא הביא רבי' י"א אלו לעיל סימן צ"א בדין חנוני ופועל וב"ה כשהב"ה נתן לחנוני מעות ליתן לפועליו דכתב שם דנשבע החנוני לב"ה היסת שעשה שליחותו ונפטר ואמאי הרי ב"ה טוען שמא נגד החנוני י"ל דשם כיון שהפועלים נוטלים מב"ה דין שישבע החנוני כדי להפיס דעתו של ב"ה משא"כ כאן שאינם נוטלים וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:12:1) נשבע השליח כו' ונשבע המלוה כו' מקור דינים אלו בקידושין דף מ"ג ברש"י והרי"ף והרא"ש כמש"ר. וז"ל הר"ן שבועת השליח אינה אלא היסת ואינה שבועת המשנה כשבועת חנוני דהתם משום דליכא שבועת המשנה אלא כשנשבעין ונוטלין אבל מלוה דנשבע ונוטל צריך לישבע שבועת המשנה בנק"ח כשבועת שפועלים. וכתב עוד הר"ן ז"ל דהאי שבועת מלוה לא בדינא היא דהו"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך דחייב אלא משום דשלוחים מכחישים למלוה תקנו רבנן דלישתבע מלוה וא"ת השלוחים למה נשבעין הא אין הלוה טוען ברי נגדם שלא פרעו למלוה י"ל כיון שהלוה טוען ברי שנתן להם והמלוה טוען ברי שלא נתנו לו מצטרפין טענותיהן ומשביעין אותם וכיון דמש"ה הוא היכא דמת מלוה כו' (כמ"ש רבינו בסמוך בשם הרמב"ם) עכ"ל ר"ן. גם בעה"ת כתב דומה לדברים האלו שם ע"ש: נשבע השליח שנתנם כו' פי' שבועת היסת וכמ"ש ואם טען נאנסו צריך ש"ד ורבי' קיצר: שהשליח אינו נאמן כו' פי' לפטור הלוה: לפי שהוא נוגע כו' כמ"ש לעיל בשם ר"ן שכל עדים שצריכין שבועה לאו שמם עדים. וכתב עוד אפי' אם הלוה יפטור העדים משבועה לא מהימני דאיכא למימר בההיא הנאה דפטר להו משבועה המה מעידים לו אך אם פטרם מתחילה נאמנים עכ"ל ר"ן ור"ל מתחילה כשנתן להם הממון (ולא קודם שידע שיש שם ערעור בדבר השליחות) אמר הרי לכם המעות ואתם תהיו נאמנים לומר נתננו למלוה: חשוב כע"א ומזקיק כו' פי' אחר שיפרע הלוה להמלוה יחזור ויתבענו ויאמר שלא כדין פרעתיך והרי עד בדבר ואז מזקיקו עד הזה למלוה שישבע ש"ד אבל א"ל מיד שהרי אין נשבע ש"ד ונוטל כמ"ש בסימן פ"ד וסי' ק"ח וגם בטור סי' צ"ו: ואם הן שנים הן עדים כו' ז"ל ב"י ויש לתמוה כו' [עב"ח שהביאו] וצל"ע לפי סברתו ששנים לא יפקיעו ע"פ דיבורו של הלוה ממון המלוה א"כ גם לחייב למלוה שבועה לא יהיה הלוה נאמן שהרי השבועה אתיא לידי ממון שאם לא ירצה לישבע יפקיעו ממנו הממון ודומה לזה כ"ר סי' צ"ג בשם הרא"ש בס"ו ע"ש ובעיקר הקושיא אומר אני כאן כיון דלאו כ"ע דיני גמירי לידע שהוא יתחייב למלוה ושהשלוחים יהיו פטורים לכן סמכינן אדיבוריה דאי לאו לקושטא קאמר אין מדרך עולם לפטור השלוחים ולומר אני ראיתי שנתן לך אדרבה מיד שתבעו המלוה דרכו לחזור על השליח ולומר הרי נתתי לך המעות איה ואיפוא הם תן אותם לי ולפיכך זה שאמר מיד אני ראיתי שנתנו לך ודאי קושטא אמר. ועי"ל דכאן מיירי שקודם לכן עד שלא ידענו שום ערעור מהמלוה שמענו מלוה שאמר אני ראיתי שהשלוחים עשו שליחותם שהלכתי עמהן ובעיני ראיתי שנתנו לו והך דומה למ"ש הר"ן דאם פטר להו מתחילה מהימני ולא חיישינן לקנוניא כולי האי שפטרם מתחילה כדי שיהיו נאמנים אח"כ לומר שנתנום לו ה"נ לא חיישינן שאמר מתחילה ראיתי כדי שיהיו נאמנים אח"כ. א"נ מיירי שיש עדים על הדבר שנתן הלוה (להעדים) [להם] המעות וגם יש עדים שהלכו עם העדים עד שבאו אל המלוה ובא הלוה ואמר קודם שידענו מהערעור בפני נתנו להמלוה דמסתמא אינו משקר וכן משמע לשון רבינו שכתב כגון שהמשלח הלך כו' דמשמע שכן הוא ברור לנו שהלך עמהן וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:13:1) אבל אם בא השליח לבדו כו' אינו יכול להשביעו כו' סתם רבינו כאן כהרמב"ם שאינו יכול להשביעו כיון שאין מי שמבקש ליטול ממנו אבל לעיל סימן צ"א בחנוני ובפועלים הביא רבינו דעת הרמ"ה שחולק ע"ז וס"ל דאפילו בבא השליח דהיינו החנוני לבדו ואומר נתתי צריך לישבע מטעם כיון שבא ליטול מב"ה וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:14:1) שאלה לא"א הרא"ש ז"ל בכלל ס"ט דין י"ב כ"כ וע"ש: אם יש חילוק כו' משום דמצינו לענין קנין דיש חילוק ביניהן דאיכא מ"ד הולך לאו כזכי דמי וכמש"ר בסימן קכ"ה ובסימן רמ"ה מש"ה שאל אם יש נ"מ גם כן בזה וכן משמע לשון התשובה כתבתיה בדרישה אבל הוא דוחק דאין ענין זה לזה ועד"ר שם כתבתי פי' אחר ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 121:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 121:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/121:15:1) ואיני מבין דבריו מה ענין זה למודה מקצת וכו' עיין בב"י שהביא לשון הרמב"ם בסגנון אחר [גם הב"ח הביאו] ומתרץ שם להרמב"ם [וקצת מנהו בב"ח] גם עיין בכ"מ שם: ישבע הלוה ויפטר אע"ג דלעיל אמר דאין עליו אלא חרם סתם שאני הכא דאמר המלוה חזקה שליח עושה שליחותו והריני לא שוויתיו אלא ליקח כו':