## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:1:1) כל דבר המיטלטל כר נאמן המוחזק לומר מכרתו לי כו' כלל הדברים הללו דבדברים העשוים להשאיל ולהשכיר או שראו עדים שמסרו לידו בשאלה בפקדון כשלא ראו אותו בידו קודם תביעה אע"פ שאחר שמראהו בב"ד ומכירים אותו העדים שהוא של התובע אפ"ה נאמן לומר לקוח היא בידי במגו דלהד"ם ובאינו עשוי להשאיל וגם אין עדים איך שבא לידו נאמן בלא מגו דאמרינן ודאי לקח דאל"כ מטלטלי ראובן מאי בעי ביד שמעון וכן לטענת החזרתי א"צ מגו ומש"ה לא הזכיר רבינו שום מגו בטענות הללו בסא"ב אבל לטענת לקוח והוא עשוי להשאיל או שיש עדים שבא לידו בתורת שאלה או שכירות דליכא טענת בידו מאי בעי לזה בעינן מגו דהחזרתי ואי איכא עדי מסירה ועדי ראיה תו לית ליה מגו וכמש"ר בסמוך ס"מ ומש"ר בס"ח בד"א בדברים שאינם עשוים להשאיל כו' קאי אבבא הנזכרת בדברי רבינו בסס"ה והיינו דלא מסר לו בעדים וראו אותו עתה בידו וכדדייק לישנא דבד"א כו' ורבינו לא זא"ז קאמר ובזה נתיישב למה כ"ר הני דינים בג' בבות זא"ז וכנ"ל ולא כללינהו יחד ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:2:1) לפיכך אם טוען המוחזק משכון הוא כו' פי' כמו שנאמן לטעון עליו שלקחו להחזיק בגוף החפץ כן נאמן לטעון משכון הוא בידי אע"ג שמודה שגוף החפץ אינו שלו במגו דאי בעי היה טוען לקוח הוא בידי. ומ"ש שנאמן בשבועת היסת כדפרישית לעיל ר"נ בסי' ע"ב סי"א כ"כ לדעת הראב"ד אבל כתב שם ג"כ שהגאונים ס"ל דצריך לישבע בנק"ח וכבר הוכחתי שם שהרא"ש ורבינו ס"ל כוותייהו. דהגאונים ולא בא כאן אלא לומר דמהני מה שהוא מוחזק גם להיות נאמן לטעון שהוא משכון בידו אע"פ שהוא מודה שאינו שלו להגדיל הרבותא כתב דאפילו בשבועת היסת איכא מ"ד שהוא נאמן דומיא דלוקח וכדי שלא נבוא לטעות ולומר דס"ל הכי לדינא מסיק וכתב כ' הרמב"ם אע"פ כו' נשבע בנק"ח והו"ל למכתב והרמב"ם כתב אלא משום דאין כאן מקומו וכבר כתבתי הפלוגתא במקומו בסי' ע"ב לא דקדק כאן ועד"ז כתב הב"י. והיותר נראה דהפלוגתא רימז במ"ש כדפרישית לעיל ולא כ"ר הנאמנות בשבועת היסת אלא להגדיל הרבותא וכמ"ש ואח"כ מביא דברי הרמב"ם ללמדנו דאפילו אם לא טען שהוא משכון בידו אלא שנתחייב לו בשום צד ואח"כ בא זה הטלטל לידו ותופסו עד שיפרע לו כך וכך מה שנתחייב לו דגם בזה נאמן בנק"ח מש"ה לא כתב והרמב"ם כתב בלשון פלוגתא דבכה"ג דלא בא לידו בתורת משכון י"ל דכ"ע מודים דצריך לישבע בנק"ח. ובזה נתיישב למה כ"ר דין זה בשם הרמב"ם ולא כתב בשם הגאונים וכמ"ש לעיל בסי' ע"ב ודוק ועד"ר ופרישה לעיל סי' ע"ב: וכתב הרמב"ם אע"פ כו' כ"כ בר"פ ח' דטוען בדין חזקת מטלטלים: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:3:1) וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה שאם טוען נתחייבת כו' בכלל ע' דין ה' כ"כ וכבר כתבו ג"כ רבינו לעיל בסי' ע"ב סט"ו ע"ש והא דכ' לעיל ר"ס ע"ה בשם הרא"ש דא"צ לברר דבריו ע"ש מ"ש דלק"מ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:4:1) ואפילו אם המערער מסר החפץ להמחזיק בעדים פי' אפילו מסרו לו לפקדון וכדמסיק שהמפקיד לחבירו בעדים כו': או לקוח הוא בידי במגו כו' וה"ה דיכול לטעון משכון הוא בידו שהלויתי לך עליו אחר שבא לידי בתורת פקדון ונאמן במגו דהתזרתי לך. וק"ק למה הוא נאמן לומר לקוח הוא במגו דהחזרתי הא אם היה טוען החזרתי לך היה צריך להזהר שלא יראה מתח"י לעולם לכך ניחא ליה לומר לקחתיה ממך ואין לומר דה"ק דנאמן לומר לקחתיה ממך בעודו בידי או שהפקדתו בידי במגו דהיה יכול לומר קניתי ממך אחר שהחזרתי אותו לידך שהיה נאמן אף שרואים בידו עתה דהא גם בזה לא היה נאמן דהא בטענת לקוח זו בעינן מגו כיון שמסרו בידו בעדים ואין לו מגו אלא אי בעי היה אומר החזרתי לו לחוד והדרא קושיא לדוכתא דאין זה מגו די"ל דטוען לקוח כדי להראות לעין כל. לכן צ"ל דטענת לקוחה היא גרועה מצד אחד מטענת חזרה דאילו חזרה דכל מה שהופקד ביד חבירו לחזרה קאי משא"כ טענת לקוחה היא בידי דהוא ענין אחר דפקדון לאו למכור לו קאי ומש"ה מחשב טענת חזרה למגו וק"ל. ובזה מיושב נמי מש"ר בסי' קל"ד ס"ב דאם לא ראו עתה בידו נאמן לטעון לקוח במגו דלהד"ם כו' דק' מאי מגו הוא והרי לא ניחא ליה לטעון לקוחה בידו כדי להראותה וא"א ליישב אם לא בדרך זה משום דלקיחה טענה גרועה מאחר שידוע שבא לידו בתורת אומנות מי יאמר שלקח משא"כ במגו דלהד"ם וק"ל ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:5:1) במגו שהיה יכול לומר נאנסו כו' כ"כ גם הרא"ש בפח"ה בשמעתתא דאומן ע"ש וקמ"ל דלא אמרי' דהי"ל מגו כמגו במקום חזקה ועדים דמסתמא אינו עובר אדעת המפקיד שא"ל אל תחזירהו לי אלא בעדים גם ל"ל להחזירו לו בלא עדים ולהביא נפשו לש"ד קמ"ל דאפ"ה נאמן במגו אבל בהלואה כה"ג אינו נאמן כמ"ש בסימן ע' ס"ה דבלוה לית ליה מגו דהא חייב באונסים וק"ל. ואע"כ שטענת נאנסו טענה גרועה היא דלא שכיח וכמש"ר בסימן ק"ח ס"ז מ"מ טענת החזרתיו ג"כ טענה גרועה היא דהוי העזה לכן נאמן במגו. והא דאינו נאמן בשבועת היסת במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו למדה"י או מתי דהיה נאמן כדמסיק רבינו דהא כבר כתבתי לעיל סי' ע' בשם הרא"ש במגו גרוע כזה (דאמרי אינשי הרוצה לשקר ירחיק עדיו) לא אמרינן ע"ש לכך לא נאמן במיגו דטען כן אם לא שיטעון כי דהחזרתי כו' דכיון דטען כן שומעין לו אע"פ שהיא טענה גרועה וכנ"ל. ונראה דדוקא קאמר דנאמן לומר החזרתיהו לך במיגו דנאנסו אבל איני נאמן לומר לקחתיהו במיגו דנאנסו דכל האומר אל תחזירהו לי אלא בעדים הרי גילה דעתו שאינו מאמין לזה שהוא בידו בטענתו כ"א בעדים אפילו בחזרה דאינה בעינה כ"ש בטענתו לקוחה היא בידי דהיא בעינה ולא מהני ליה המיגו דנאנסו כ"א לטענת חזרה דאינו לפנינו דהיא מעין טענת נאנסה וק"ל: ואם טוען החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני כו' אבל אם אמר בפני עדים סתם ל"מ וכמש"ר בשם הרמ"ה סימן ע' ע"ש בסי"ז: נשבע היסת ונפטר וכן הוא הסכמת הרא"ש ורבינו לעיל שם סי' ע' דלא כהרי"ף ורבי ישעיה דחולקים שם בהלואה ושם נתבאר דכשאמר אל תחזירהו לי אלא בפני פלוני ופ' גם להרא"ש אינו נאמן ל מר מסרתי לך בפני אחרים עד שיאמר החזרתי לך לפני אותן פלוני ופלוני ומתו או הלכו למדה"י וע"ש וה"ה כאן אינו נאמן אלא בש"ד ובמיגו דנאנסו: ואם לא מסרו בעדים אפילו אם ראו אותה עתה בידו כו' פי' עתה סמוך לירידתו לדין באופן שאינו יכול לטעון החזרתים ועמ"ש ברה"ס: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:6:1) וגם ראו אותו עתה בידי אז איני נאמן לומר לקוח כו' כ"ש דאינו נאמן לומר החזרתיו לך דהא ראו אותו עתה בידו וכ"ש דאינו נאמן לומר החזרתיו לך ביני ביני ואח"כ לקחתי ממך וכשראו עדים עתה בידו שלו ראו דהא אינו נאמן לומר לקחתיה אם לא במיגו דהחזרתיו והרי ראו בידו ואינו נאמן בטענת חזרה לחוד וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:8:1) אבל בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר כו' בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מ"ו) מימרא דרב הונא בר אבין ושם דרבא אפיק בכה"ג אפי' מיתמי וע"ל סי' ע"ב: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:9:1) וכתב הרמב"ם הורו הגאונים כו' בפ"ח מהלכות טוען כ"כ בשם הגאונים ועד"ר: שצריך לישבע היסת לפי שטוענים ליורש פי' כמו שאם היה אביהן קיים והיה טוען ברי שלקוח הוא בידו היה מזקיקו להמערער לשבועת היסת כן אנן מזקיקינן להמערער שבועת היסת בטענת שמא שטוענין הן: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:10:1) כיון דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו כו' פי' מטלטלים א"צ לכתוב שטר וראיה על שקנאו דכיון שהם נמצאים בביתו הוא נאמן לומר שלקחן ממנו (משא"כ בקרקע דאין שייך ביה לומר שעומד ברשותו) וקאמר דבדברים העשוים להשאיל ולהשכיר שאין מהני לו המציאה בביתו לטעון שקנאו ל"מ ליה גם חזקת ג"ש דהא גם בקרקע ל"מ חזקת ג"ש אלא הימנוהו ליה בטענותיה שטוען שטר ראיה היה לי ואבדתיהו ובמטלטלים שאין דרך לכתוב עליהן שטר אין בידו אלא טענת חזקה וחזקה גרידא לאו מידי היא וזהו שאמרינן בכל מקום חזקה מכח שטרא קאתיא ר"ל החזקה אינו מהניא אלא עם טענת שטרא היה לי ואבדתיו וק"ל: וכ"כ הר"ר יונה כו' ר"ל כ"כ לדינא אבל לא מטעמיה וע"ל בסימן קל"ה שם נתבאר דרבינו ס"ל כטעם רבי' יונה ולא כטעם דב"ה ויש ביניהם נ"מ לדינא וע"ש מ"ש עוד מזה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:12:1) כאשר יתבאר בהלכות גניבה ע"ש בסימן שנ"ו גם לעיל בסימן צ' ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 133:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 133:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/133:13:1) כתב הרמב"ם מי שהיה בידו דברים כו' בפ"ח מהלכות טוען כי' וכ' המ"מ שדין זה הוא כשלא יצא לו שם גניבה בעיר והבעלים אין טוענים השאלתיו או השכרתיו לאותו פ' אע"פ שאם היה טוען כן היה נאמן השתא שטוען גנובין אינו נאמן דאחזוקי אינשי בגנבי כו' עכ"ל ורבינו לא הבין דברי הרמב"ם כן שהרי כתב כיון שהמערער טוען שהשאילם לאותו פ': שאדם עשוי למכור את כליו כצ"ל ולמחוק כל וכן הוא שם במיימוני: אני השאלתים כו' מוציאין כו' פי' ואית ליה עדים שיודעים שהיו שלו וכמש"ר בס"ח דאל"כ היה זה נאמן במיגו דאינם שלך. וא"ל דשאני הכא דקאי ארישא דמיירי שהוא הודה שהיה שלו דמ"מ יש לו מיגו דאי בעי לא הוה מודה וכן משמע בסימן קל"ד: אפילו אם היה אותו כו' לא היה נאמן פי' לפי שאמרינן לו הבא עדי מכירה אף לוה נאמר לא היה לך לקנות ממנו מאחר שאתה ידעת שהם של פ' זה עד שבירר בעדים שקנהו ומש"ה אפילו מעותיו שהוא אומר שנתן בעדן א"צ להחזיר לו משום תקנת השוק דלא היה לו לקנות: כיון שהמערער טוען שהשאילם או השכירם לאותו פ' כבר כתבתי שהמ"מ כתב דמיירי שטוען שגנובין הן מאתו ועד"ר. ולפי מה שפי' רבינו לדברי הרמב"ם דלא מיירי שטוען גנובין הן ואפ"ה ס"ל דאין מוציאין מידו היה מצ"ל ליה מ"ש זה מהא דאיתא בגמרא וכתבו רבינו בסי' שאחר זה בס"ג בטלית היוצא מיד אחר וטוען שהאומן מכרה לו ואמר לי שאתה מכרת לו דאינו נאמן דמ"ש כלי ביד אומן ומ"ש דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ביד כל אדם אלא [די"ל] מכח (קנס) [קושיא] זה פשוט בעיני רבינו שאינו נאמן בדברים העשוים להשאיל מש"ה הקשה על הרמב"ם בקיצור וק"ל.