## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 139:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:1:1)

שנים שחלוקים בדבר כו' בפרק ח"ה דף ל"ד ופסק ר"נ כל דאלים גבר ומסקינן שם ז"ל והלכתא הב"ד לא תפסי (אפילו אם מבקש הא' מן הב"ד שיתפסוהו אם לא ברשות שניהם) ואי תפסי לא מפקינן. וכתב האשר"י בפ"ק דב"מ הטעם דהאי דינא כל דאלים גבר משום שאין ב"ד מחויבים למתות למי שבא ליקח דבר שאין אנו יודעים של מי הוא והוא אומר שלי הוא ואין ראוי לפסוק להן דין חלוקה שמא נפסיד לאחד מהם ויותר ראוי לומר שכל מי שתגבר ידו בכחו או בראיה שיזכה וסומכים ע"ז שכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות. ועוד שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו בידו יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול. ועוד יאמר זה מה בצע שאמסור נפשי היום או מחר יביא הלה ראיה ויוציאנו מידו. אבל היכא ששניהם מוחזקים בגוף הטלית מחויבים אנו למחות שלא יגזול א' את חבירו דכל מה שתפס אדם בידו בחזקת שלו הוא ואי היינו אומרים דכל דאלים גבר היה אחד גוזל מה שביד חבירו הילכך צריכים לפסוק להו דין חלוקה: ומיהו שכנגדו יכול להשביעו פי' שבועת היסת כדין מנה לי בידך כו' וכן כתב ב"י. וא"ת פשיטא כיון דקיי"ל דנשבעין היסת גם אטענת קרקעות וכמש"ר בס"ס כ"ו וצ"ה י"ל דהו"א כיון שהוא תפסו ברשות חכמים שאמרו כל דאלים גבר דלא ישבע ויאמר לו אילו גבר יד שלך ג"כ לא השבעתיך. ועוד כיון דדין זה דכל דאלים גבר אינו גמר דין אלא תלוי ועומד עד שיבורר הדבר וא"כ הו"א דלא ישבע קמ"ל. וכל זמן שלא יביא האחד ראיה כו' וא"ת הא כבר כ"ר ואותו שתגבר ידו תחילה הוא שלו עד שיביא האחר ראיה וי"ל דשם לא בא אלא ללמדנו דאף אם גבר ידו של האחד וזכה בו כתקחז"ל מ"מ מהני ראיה שיביא השני להוציא מידו והו"א דה"ה אם גבר ידו של השני להוציא מיד ראשון דג"כ מהני קמ"ל כאן דלא וק"ל: אין מניחים לו ליקח מזה שגברה ידו תחילה ז"ל הרא"ש שם פח"ה דלא מסתבר שיתקנו חכמים דבר שיהיו כל ימיהם במריבה ובמחלוקת היום יגבר זה ולמחר יגבר האחר אלא פסקו כל דאלים וגבר בפעם הזאת גבר וסמכו ע"ז דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיה כו' וכמ"ש בסמוך:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:2:1)

בא שלישי וחטפה כו' היינו כדברי רב אשי שם דף ל"ה ור"ל שבא שלישי קודם שגבר אחד מהם וחטפה ממקום שמונח וכן מוכח שם בסוגיא ומפירוש ר"ש ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:6:1)

ופי' רשב"ם כו" שהרי אינו יודע כו' וליכא למימר שיחזירנה למקום שנטל ותהיה הפקר לשניהם כבתחילה דהא פסקינן גבי ב"ד אי תפסו דלא מפקינן וכנ"ל וכתבו רבי' בסמוך: והרמב"ם כתב שמחזירו למקום שנטל בפ' ט"ו מטוען כ"כ וס"ל דלא דמי לב"ד דהתם ביד ב"ד הוא משומר לשניהן וידם שוה בה משא"כ בידו של זה ושיתן לכ"א ואחד ג"כ לא מסתבר כיון שלקחו מרשות הפקר לכן מחזירו לרשות הפקר ועד"ר: וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה ומיהו פי' ר"י כו' נראה דהמשך לשונו הכי הוא הרא"ש הסכים לסברא הראשונה שהוא פי' רשב"ם ור"י נמי ס"ל כוותיה ומיהו פי' ר"י כו' ודו"ק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:8:1)

ואם תפסוהו כו' עד שיתברר של מי הוא כבר כתבתי לעיל שכן מסקנת הגמרא שם והטעם דמאחר שבא ממון של ישראל ביד ב"ד לא מפקינן אותם מידם עד שידעו למי ישיבו ומה"ט לכתחילה לא יתפסוהו אם לא מדעת שניהם כי שמא האחד שאומר לבית דין לתפוס שקרן הוא ואין לו עדים ורוצה להפסיד חבירו דיודע הוא כיון דתפסו לא מפקינן עד שיביא האחר ראיה רשב"ם והו"ל לרבינו להפך ולכתוב תחילה דין דאם תפסוהו ב"ד אסור להוציאו מידן ואח"כ לכתוב דאם אמר אחד שיתפסוהו ב"ד אין שומעין לו אלא שרבינו נמשך אחר לשון הגמרא הנ"ל וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:9:1)

כתב הרמב"ם כו' בפ"ט מטוען: ומש"ר אפשר שר"ל כו' ר"ל הא דכתב בזה חולקין ולא כתב בה דין דכל דאלים גבר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:10:1)

ואם הם חלוקים על שדה כו' כגון שמת בעל השדה כו' שם פח"ה דף ל"ג עובדא דקריביה דרב אידי שכיב ושביק דיקלא כו' (וע"פ גירסת ר"ח ור"י שלא גרסי' שהביא עדים שהוא קרוב טפי אלא שהוא קרוב והשני לא הוה ידיע אם היה קרוב או לא) וכדאביי ורבא דאמרי התם כיון דאודי שאכל הפירות אודי וחייב לשלמם ולא אמרינן דיהא נאמן לומר דידי אכלתי במגו דאי בעי הוה אמרי לא אכלתי הואיל שהקרקע יוצא מידו מן הדין דבקרקע ליכא מגו כן פירש רשב"ם ור"ל כיון שאין לו זכות בפירות אלא מכח הקרקע והקרקע יוצא מתח"י בעדים הללו ואין לו בו מגו צריך לשלם לו הפירות. ואין זה דומה למש"ר לקמן בסימן קמ"ה דאם אמר המחזיק אכלתי הפירות ג"ש והביא עדים שאכל פירות השדה ב' שנים דמוציאין מידו הקרקע וגם פירות של ב' שנים וא"צ לשלם הפירות שאכל בשנה השלישית אף על פי שהודה שאכל גם בשלישי אלא שאין העדים יודעין מזה דשאני התם דאם אתה בא לחייבו על שאכל בשלישי וע"פ דיבורו אם כן יש לו חזקה יכולו שלו בטענתו שטוען שקנאה מזה המערער שהיתה שלו משא"כ באכילה זו שאינו נאמן שלקחו לא מזה שמת ולא מזה שעדים מעידים עליו שקרוב הוא להיות לו חזקה ע"י אכילתו אפי' אכל בו ג' שנים ואף שאנו מאמינים לו שאכלן אין הקרקע שלו לא מכח חזקה ולא מכח קורבה שהרי עדים מכחישים אותו ואומרים שאידך הוא קרוב וממנו אינם יודעים כלום ואין לו שייכות לשדה זה וגם אינו נאמן במגו דאי בעי אמר קניתיה ממנו דאין זה מגו לחשש שיש קרוב יותר מזה וכמש"ר דומה לזה לקמן סי' קמ"ו וק"ל. ובכל אלו לא שייך שודא דדייני דכל אלו אפשר לברר ומש"ה דיינינן בכל דאלים:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:11:1)

ויש דבר שחלוקים עליו כו' כגון המחליף פרה בחמור מקור דין זה הוא בב"מ דף ק' וכ"ר בסימן ר"ג עם חילוקי דיניו ושם ביארתיהו בארוכה בס"ד וכאן אבוא בקצרה. מה שכתב כגון המחליף כו' הא דנקט לשון המחליף בפרה וחמור ולשון מכירה וקנין בשפחה ה"ט דבהמה אינה נקנית בכסף אלא בחליפין או במשיכה לכך קאמר בהו המחליף דאילו קנאה במשיכה היינו רואין ברשות מי ילדה משא"כ במחליף פרה בחמור דמשמשך בעל הפרה את החמור נקנה הפרה לבעל החמור בכל מקום שהיא לפיכך לא ראינו כשילדה אבל עבד ושפחה דנקנים בכסף ומשנתן מעות נקנית לו השפחה בכ"מ שהיא הילכך אין ידוע ברשות מי ילדה וכ"כ רשב"ם ור"ן פח"ה דף ל"ה כגון שעומדת באגם ורבינו קיצר דבגמרא קאמר דמיירי בבהמה עומדת באגם ובשפחה שעומדת בסימטא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 139:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 139:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/139:12:1)

וכן כל כיוצא בו דאיכא דררא דממונא לשניהם כו' פירוש מש"ה לא אמרינן ביה כל דאלים גבר בשני עניינים הנ"ל אלא אוקמי' ממון אחזקתו דהיינו אחזקת מרא קמא כשעומדת באגם ובחזקת הלוקח כשהוא מוחזק בו משא"כ בארבא דאי הוי של זה לא הוי של זה מעולם וכן הוא בהדי' בגמר' כתבתי לשון בדרישה: ומש"ר שיש שייכות ממון לשניהם משום דאפשר דבשעת חליפין ילדה כ"כ גם כן רשב"ם שם ולפני זה כתב עוד משום דכיון דהפרה והשפחה של שניהן היו בזא"ז וכ"א טוען שילדו בהיותן ברשותו. ורבינו אפשר דהשמיט פי' זה הראשון בכיון משום דס"ל דלעולם כשיש ספק אי קודם או לאחר חליפין ילדה אז אזלינן בתר מרא קמא כיון שהממון היה מתחילה שלו ובספק הן שוין אוקמינן ממון אחזקתיה משא"כ בשעת חליפין דאז שניהן היו שוין שהרי באותה שעה בא המוכר להוציא מרשותו ולמכרו להלוקח ולזה דוקא מועיל החזקה דלוקח אמרינן הואיל דיש לו גם חזקת ממון דשוה בו עם המוכר מועיל לו חזקתו דרשותו שלא להוציא מידו: ומ"ש רבינו פי' דררא דממונא שייכות ממון כו' כן פי' ר"ש בפח"ה דף ל"ה. והתוס' פירשו שם דררא דממונא דבלא טענותיהם ראוי הדבר שיסתפקו בו וכמש"ר כאן די"מ כן. ורש"י פי' בפ"ק דב"מ דררא דממונא חסרון ממון שאם יפרע זה שלא כדין הוי חסרון ממון כו' וע"ל ר"ס פ"ז מ"ש בענין דררא דממונא: