## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 144:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 144:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/144:1:1)

שנים שהחזיקו כו' בגמרא עובדא שם דף כ"ט ע"ב בההוא אמתא: ובאים בטענה כלומר טוענים מהמערער לקחנו: לפיכך אם עשו חלוקה וו בשטר פי' אם אלו השנים עשו שטר ביניהם מתחילה שכ"א ישתמש בו שנה זא"ז ושמשו בו ג"ש והשטר לפנינו אף שאין אנו יודעין אם קנאוהו מהמערער או לא אלא שהן טוענין שקנאוהו יחד מהמערער הוה חוקה בג"ש הראשונים כ"כ רשב"ם וכתב ודלא כי"מ דכיון דקלא אית ליה הוה ליה חזקה מיד כיון דלא מיחה וכמו שמכרה להם בפניו וגם לא כי"מ דבעי שש מפוזרות עכ"ל. וכתב הר"י דה"ה נמי אם טוענים שלקחו מפלוני ועשו להם המוכר שטר מכר הר"י מיירי בשמודים השנים שלא קנאוהו מהמערער אלא מאחר ויש בידם שטר קנין מאותו פלוני וקמ"ל דגם בזה אף שלא החזיקו שום אחד מהן ג"ש וגם לא עשו הן בעצמן שטר בחלוקת אכילתן מ"מ הו"ל למחות כיון שיצא קול ששותפין הן בקנין זה ולא בתורת גזילה בא לידם ואנן טוענין להן שודאי אותו שמכר להן קנאהו מהמערער והוא שיש עדים שהיה דר בה מוכר זה יום אחד וכדלקמן סי' קמ"ו סעיף כ':


###### Prisha, Choshen Mishpat 144:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 144:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/144:2:1)

אכלה האחד שנה ומכרה כו' שם סוף דף מ"א מימרא דרב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 144:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 144:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/144:3:1)

אכלה האב שנה כו' עד סוף הסימן נתבאר ממ"ש שם בגמרא דף מ"ב ע"א: ומ"ש וירשה הבן בזה א"צ שטר שהרי הבן בטענת ירושה מהאב הוא בא ואין זה דרך גזלנות משא"כ בלוקח מהבן דשם בעינן שטר דבלא שטר לית ליה קלא כמ"ש בסמוך ועהגד"מ שם כתבתי אי האי בן צריך להיות גדול בשעת חזקה או לא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 144:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 144:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/144:4:1)

אכלה המחזיק בחיי המערער שנה כו' אע"ג דזה שהורישו לבנו כבר מת עתה בשעה שמערער הלוקח על המחזיק בו מ"מ כיון שהערעור שמערער הלוקח עתה בא מכחו דהראשון קראו מערער וק"ל: אפילו הזכיר שדה זו בפירוש כן מוכח מדברי הרי"ף והרא"ש ע"ש ודלא כרשב"ם ועד"ר: והיה לו למחזיק ליזהר בשטרו לעולם פי' אפילו היה בידו כמה שנים בפני הלוקח ולא מיחה בו אפ"ה אין לו חזקה אם טוען שקנה מהאב דהוה ליה לשמור שטריה לעולם מאחר שמכר בן ראובן קרקע זה בתוך ג"ש הראשונים דמכירת הבן עדיף משאר מחאה דשם אם ישתוק ג"ש אחר המחאה נראה כחוזר בו מהמחאה אבל הכא כיון שמכרה לאחר א"א לחזור בו מהמחאה שאפי' אם יודה שמחאתו היתה שלא כדין והשדה של המחזיק אין בדבר זה כלום לחוב ללוקח עכ"ל הרא"ש דף קצ"ג ריש ע"ג אבל אם מכרה לאחר ג"ש דהיתה ביד המחזיק לאו כלום הוא דיכול לומר אבדתי את שטרי אחר ג"ש קודם שמכר וכמש"ר בסימן קמ"ו סימן ל"ב: ובס"ט שם. עוד שם בסימן קמ"ו סל"ב דהא דבעינן שיזהר בשטרו לעולם היינו דוקא אם אין ידוע שהמחזיק ידע שיש להלוקח שטר מהמוכר לו דאז אין לו מגו דהיה אומר קניתיה מהלוקח ראשון כיון דאינו יודע שיש להלוקח שטר מהמוכר וירא שהמוכר הראשון יבוא (עליו) לערער עליו אבל אם יודע המחזיק מהשטר שיש להלוקח מהמוכר אז נאמן אם מחזיק ג"ש בפני הלוקח במגו דממך קניתיהו ועיין בתשובת רשב"א הביאו ב"י בסימן קמ"ו מס"א ובש"ע סימן קמ"ו ס"ח ועד"ר: וי"א דוקא שמכר הבן בשטר כו' פי' אז לא הוה חזקה אם מכר זה לבדה: ומש"ר ורבי יצחק פי' אפי' בלא שטר ז"ל מור"ש ז"ל נ"ל שהוא רבי' יונה ולא ר"י בעל התוס' כי התוס' נוטים לסברא הראשונה עכ"ל ועד"ר: כי אין למערער לחקור כו' פי' המערער שיש לו עדים שהיה השדה שלו ושל אבותיו מש"ה אין לו לחקור כי בטוח הוא שלא יוציאו השדה מידו כ"א בראיה וחזקה גמורה ומפורסמת כדת ודין משא"כ המחזיק שאין לו ראיה שקנה כ"א השטר מכר מש"ה אף לאחר ג"ש צריך ליזהר בשטרו עד שיודע לו שלא מכרו המוכר דזה הוי המחאה ולא יהנה לו החזקה: ומ"ש שלא ימכור אחר שדהו כו' פי' המוכר זה שהוא נחשב לאחר מאחר שכבר מכר לו לפי טענתו וק"ל: ודברי א"א הרא"ש ז"ל לקמן בההיא כו' ר"ל לקמן בסימן קמ"ו סל"ב ע"ש: ומש"ר נוטים לסברא הראשונה צ"ע למה כתב נוטים הא כתב שם בהדיא דדוקא בשטר אמרינן הכי דהו"ל כמחאה כו' ע"ש: