## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 145:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:1:1)

הביא המחזיק עדים כו' עד"ר: אם זה מכחיש את זה כו' עד והשני מעיד שאכל דה"ו ולא כו' נראה דא"צ שיכחישו שניהם זה את זה והראיה דמסיק וכתב ואם אינן מכחישין וא"ו כו' הרי דנקט דאין שום אחד מהן מכחיש את חבירו ש"מ הא הכחיש אחד את חבירו לא הוה חזקה אע"פ שלא הכחיש גם השני את זה וא"ל דנקט הכי דאילו הוה אחד מהן בלא הכחשה היה צריך לשלם אפילו הפירות דז"א דהא מסיק בסמוך דא"צ לשלם ע"פ עד אחד שמעיד שאכל פירות ג"ש רצופים דאם נאמין לו בהא הו"ל נמי חוקה לכ"נ דמ"ש והשני מעיד כו' ר"ל או השני מעיד כו' א"נ איידי דסיפא דאחד אומר אג"ה וא' אומר בד"ו כו' נקט נמי הכא מכחישין זא"ז דבסיפא ודאי לא סגי כשלא יכחישו שניהם זא"ו במקום דלא מוברי דאל"כ היה צריך לשלם הפירות על פי עד אחד דאינו מוכחש דמתוך שאינו יכול לישבע נגד העד דהרי מודה לו שאכלן צריך לשלם וכמ"ש בסמוך דבזה לא שייך למימר אם נאמין לו ולעד בהא הו"ל נמי חזקה וכמש"ר בסמוך ס"ו דהתם (הביא) [העד] מעיד שאכלן ג"ש רצופים אבל בהא לא מעיד העד שאכלן רצופין דליהוי בו חוקה וק"ל: ומחזיר הקרקע ולא הפירות ואהודאת פירות אינו חייב לשלם הפירות דבסמוך שהרי אומר דידי אכלתי:


###### Prisha, Choshen Mishpat 145:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:2:1)

ושנה חמישית לא הוה חזקה כצ"ל לא בלא דלי"ת:


###### Prisha, Choshen Mishpat 145:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:3:1)

י"א אם הוא באתרא דמוברי דהוה חזקה דאזלינן בתר כל חד מינייהו דמעידים שאכל רצופין גם י"ל דס"ל כדעת הר"ר ישעיה דלעיל ר"ס קמ"א דס"ל דאם אכל רצופים באתרא דמוברי הוה חזקה דכ"ש דהו"ל למחויי ורבי' אזיל לסברתו דכתב שם דלא הוה חזקה כשאינן מוברי וק"ל: כיון דלדברי שניהן אכלם רצופין כלומר כשתצרף דברי שניהן הרי לא הוברר כו' ב"י ועד"ר: וכן באתרא דלא מוברי לא הוה חוקה כו' א"ל מ"ש מהא דכתב לעיל סימן ק"מ בשם הרשב"א דאפי' אם דרו ו' בשש שנים עלתה לו חוקה משום דמצטרפין ה"נ נימא דמצטרפי ויהיו רצופין דשאני התם דאין ריעותא בעדותן אלא כ"א מעיד כל מה שאפשר לו להעיד דהיינו שנה שדר בו ומש"ה מצטרפין משא"כ הכא דאיכא ריעותא בעדותם דכל חד על ג"ש בדילוג וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 145:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:5:1)

ל"ש אם אחד מעיד עליהם הטעם דהו"ל מחויב שבועה כנגד העד ואינו יכול לישבע (דהא הוא ג"כ מודה שאכלה) ודינו שמחויב לשלם וזה דומה לנסכא דרבי אבא ע"ל סימן ע"ה ואע"פ דאין נשבעין על הקרקעות פירות שכבר לקט ואכל הם כשאר ממון וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 145:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:6:1)

מחזיר הקרקע דהא יש עדים שהיתה של מערער ואין לזה ב' עדי חזקה. ואצ"ל כשאין עדים כלל על אכילת הפירות כו' אפשר שכתב זה אע"ג דפשוט הוא כדי לכתוב עליו דגם בזה צריך המחזיק לישבע שאינו ח"ל כלום מהפירות שאכל ובכל אלו ישבע המערער כו' שבועות אלו שבועות היסת נינהו וע"ל ר"ס ק"מ: שאינו ח"ל כלום מהפירות אבל לא ישבע שקנה הפירות דא"כ הוי שבועות סותרות זא"ז:


###### Prisha, Choshen Mishpat 145:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:7:1)

הביא ב' עדים שאכלה ג"ש והוזמו משנה פרק ח"ה עד"ר שכתבתי לשונה: משלמים למערער דמי הקרקע משום כאשר זמם נוסף על קרקע שלו שנוטלה בעינה: שהרי נתבטלה עדותן פירוש ודוקא הקרקע שידוע שהיא שלו והם בעדותן בעי לאפסודי שייך גבה כאשר זמם משא"כ פירות שאין לו עדות שאכלם או שנטלם זה אלא עדות אלו שהביאם המחזיק והרי נתבטלה עדותן ואפילו לא הוזמו רק בשנה אחד לא אמרינן דהב"ש שלא הוזמו עליהן יהיו נחשבים כאילו העידו על אותן ב' שנים ב' עדים אחרים ואז היו צריכין אלו שהוזמו לשלם דמי הפירות של ב' השנים אלא אמרינן עדות שנתבטלה מקצתה נתבטלה כולה וגם כיון דהוזמו על שנה אחת רשעים נינהו ופסולים לעדות: ויודעים כמה היו לאפוקי אינן יודעין כמה היו וכמ"ש בסמוך בשם הרמב"ם: אז צריכים המוזמים לשלם למערער כר שהרי הם היו רוצים להפסיד אותם מהם ואע"ג שגם המחזיק חייב להחזיר הפירות של פחות מג"ש ע"פ עדותן מ"מ גם הם חייבים לשלם משום קנס כמו שאמרינן גבי קרקע שחוזרת לבעליה וגם הם חייבים לשלם לו דמי הקרקע ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 145:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 145:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/145:8:1)

יפרע כל כת מהן שליש דמי הקרקע וא"ת הא יוכלו שני כיתי עדים הראשונים להתנצל ולומר אנחנו בעדותינו לא בעינן להפסיד למערער אלא אדרבא זכות היה לו בעדותינו לחייב המחזיק בפירות וי"ל דמיירי שבאין כל ג' הכיתות יחד לב"ד ומעידין זא"ז וכיון דראה כל אחד שני כיתות האחרים ידעי שהחזקה תגמר בעדותם וכ"כ התוס' שם בפח"ה והא דסתם רבינו י"ל משום דמסתמא אין המחזיק מביא העדים כי אם כל שלשתן יחד כדי שלא להתחייב ע"י הראשונים בהפירות וק"ל: ואם הוזמו כת אחת מהם משלמים פירות כו' ואם הוזמו ב' כיתות מהן נראה דאינו משלם אלא פירות דשנה אחת ע"פ הכת שלא הוזמו וגם העדים המוזמים משלמים יחד פירות של אותה שנה לבד וגם נראה דדוקא קאמר דמשלמים פירות ולא קרקע דדוקא לענין עדות תשלומי פירות א"צ שיזומו כולם דהא בעדות כל כת יש נ"מ לענין פירות דאם לא היה מעיד אלא כת אחת או ב' כיתות היה מתחייב המחזיק ע"פ לשלם הפירות להמערער משא"כ לענין קרקע דבעינן שיזומו כולם דהא אילו לא הוזמו לא היה עדותם כלום לענין קרקע כ"א בהצטרפות כולם יחד וכשהוזמו כולם ליכא עליהן תשלומי פירות דהא נתבטלה עדותן וכמש"ר לפני זה. ואחר שכבר כ"ר חילוק דין בין פירות לקרקע קיצר אח"כ בהעדאת ג' אחין עם הצטרפות אחר עמהן וכתב ואם נמצאו זוממין משלמין ג' האחין החצי והאחר החצי ור"ל וכפי הדין הנזכר דהיינו אם הוזמו כולם אין משלמים פירות כ"א קרקע ואם לא הוזמו כל אחד על שנה אח' אז משלמין פירות ומשלם אותו אחר לבד חצי פירות שהיה מפסיד ע"י והאי דעמו ג"כ החצי ולא אמרינן גבי אותו האחר כיון שנתבטלה עדותו במקצתו דהיינו כל אותה שנה שהוזם בו תתבטל כולהו דלא אמרי' הכי כ"א בשנים שהעידו בבת אחת על ג"ש והוזמו על א' מהשנים אבל כאן שהעידו על כל שנה בפ"ע זא"ז מחשב כל הגדה לעדות בפ"ע אע"פ שהאחר העיד ג"פ ואמרינן אי לא העיד בפעם ג' על השנה השלישית אז היה מתחייב המחזיק לשלם להמערער פירות ב' השנים שכבר העיד עליהן עם ב' האחים זא"ז ובפעם הג' בא להפסידו מש"ה צריך לשלם. ואע"פ שנמצא שאותו האחר משלם ע"פ עדות עצמו שהעיד על ב' השנים הראשונים אין זה קושיא דהזמה מילתא אחריתא היא ומעלמא אתי להו שאם ראובן העיד על אשה א' שהיא א"א ואח"כ בא עליה הוא או אחיו ה"ז נהרג עמה ונמצא זה מת בעדות עצמו וטעמא דחיובא דהשתא מילתא אחריתא היא כ"כ הנ"י שם ועמ"ש עוד מדין עדות ג' אחין ואחר עמהן לעיל בס"ס ל"ח. ועוד כתב הנ"י וז"ל וא"ת ה"ד אי כשהודו קודם גמר דין אין להם לשלם כלום כדאיתא במסכת מכות ואם לאחר גמר דין כיון דקא מחזיק בגוה זכה בה מיד והו"ל כאשר עשה. ותירץ אחד מגדולי רבני צרפת שא"א כאשר זמם ולא כאשר עשה כיון שאפשר בחזרה. והריטב"א ז"ל תירץ דאיירי שהמחזיק הוא חוץ לקרקע כשדן עליו ואחר שנגמר הדין הוזמו עדיו קודם שהחזיקו שם והשתא הוא כאשר זמם עכ"ל: