## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 182:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:1:1)

אסור להשתתף כו' עפ"ד מיתות וכתבו שם רשב"ם ור"ת כמש"ר כאן בשמם וסיים שם ר"ת בטעמו כיון דבזמן הזה נשבעין בקדשים שלהן ואין תופסין בהן אלוהות ואע"פ שמזכירין עמהן ש"ש וכוונתן לאלהיהן מ"מ אין זה שבועה וגם דעתם לעושה השמים ואע"פ שמשתתפין ש"ש וד"א לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך עכ"ל והרמב"ן כתב דמאי דאמרינן אסור להשתתף כו' לאו איסורא ממש קאמר דהא לא מיתסר אפילו מדרבנן דמשום לפני עור ליכא אלא במה שא"א לו לעשות אלא על ידי ישראל ועוד אפשר דאין נזהרין שלא לידור ושלא לקיים בשם ע"ז ונראה דלא ישמע על פיך לא אתי להכי כלל אלא לישראל גופא מזהיר רחמנא אבל בכה"ג אפילו מדרבנן לא מיתסר כיון שהעכו"ם נשבע מאליו ע"י שנתחייב שבועה לישראל ומשום דלא מיתסר אלא ממדת חסידות בעלמא אמרינן בפרק בני העיר דאמר אבוה בר איהי תיתי לי דלא עבדית שותפות עם העכו"ם כו' ולכאורה היה נלע"ד דגם רבינו ס"ל כהרמב"ן דלית ביה אלא מדת חסידות ומש"ה כ"ר בא"ח סימן קנ"ו ז"ל יש ליזהר דמשמע זהירות בעלמא לכתחילה איכא אבל איסור גמור בדבר ליכא בהשיתוף לכתחילה גם באשר"י בפ' ד' מיתות כתב ז"ל מ"מ צריך ליזהר תחילה שלא יעשה עמו שותפות אבל אין ראיה כ"כ מל' ליזהר דהא שם בא"ח לפני זה כתב ז"ל ויזהר מלהזכיר ש"ש לבטלה כו' והתם ודאי איסור יש בדבר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:2:1)

אסור לעשות סחורה כו' נתבאר בע"ה בי"ד סימן קי"ז:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:3:1)

ואם עבר השותף כו' הוא ממ"ש בסי' קע"ו סי"ז ע"ש וה"נ אם יש הפסד הרי חבירו אמר לא היה רצוני שתעשה סחורה בדברים האסורים: (ד)


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:5:1)

שלוחו של אדם כמותו כו' בריש האיש מקדש ילפינן שליחות לכל התורה כו' מדכתיב גבי גירושין ושלח נלמד שהוא עושה שליח ועוד מדכתיב גבי קדשום ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטים והלא אינו שוחט אלא א' אלא מכאן ששא"כ ועביד שם צריכותא ואסקי' דמגירושין ומקדשים ילפינן לכל התורה כולה חוץ מלדבר עבירה והיכא שהשליח אינו בר חיובא [עיין בב"ח] אפי' לדבר עבירה: וכ' הרמב"ם ז"ל האומר לשלוחו צא כו' ואין העושה שליח צריך קנין ומה שהאריך רבי' בהעתקת לשונו ולא קיצר לכתוב וכ"כ הרמב"ם דאין העושה שליח צריך קנין נראה לומר דאילו כתב סתם אין העושה שליח צריך עדים הוה משמע דדוקא לעצמות המינוי שממנה שליח הוא דא"צ עדים אבל כשקונה השליח או שום אדם דבר מחבירו צריך עדים כמו בגיטין וקידושין דלמינוי השליח א"צ עדים ולענין קבלת הגט והקידושין צריך עדים כמש"ר בא"ע סימן ל"ה מש"ה העתיק גם ריש דבריו ללמדנו דהאי א"צ עדים קאי גם אמ"ש לפני זה דהיינו אפי' אכשמוכר או קונה השליח:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:6:1)

עבר השליח כו' ג"ז לשון הרמב"ם שם וכתב הטעם משום דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכמש"ר בסמוך: וחילק הרמב"ם ז"ל דוקא שהודיעו שהוא שליח כו' פ"ב משלוחין דין ד' כ"כ אעבר אדעת משלחו ע"ש ועד"ר: שמשך או שהמשיך פי' כשמכר השליח שאז המשיך להלוקח או שקנה שאז משך ולאפוקי ממשמעות הגהות אשר"י וכתבתי לשונו בדרישה ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:7:1)

טעה וקנה ביוקר אפילו בכ"ש כו' כן הוא בגמרא פ' אלמנה ניזונת שליח כמאן כו' וכתב הרי"ף והרא"ש והלכתא שליח כאלמנה שאם טעה כל שהוא מכרה בטל וכן פי' רש"י ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:8:1)

לפיכך אם התנה כו' פי' השליח התנה עם המשלח שיהיה שליח אפילו לעיוות: אם מכר לו כו' צ"ל דמיירי שהתנה עמו שלא יהא בו אונאה ובאופן שכ"ר לקמן סי' רכ"ז סכ"ד דאל"כ הא כ"ר שם סמ"א דיש אונאה לקרקעות כשהוא בכפל דהיינו שוה ק' בר' וכ"ש כאן דמכר לו שוה מנה שהוא כ"ה דינרים בדינר והיותר נ"ל דלשון הרמב"ם תפס רבינו והרמב"ם והרי"ף ס"ל דלעולם אין אונאה לקרקעות כמש"ר שם בשמם ועיין עוד בדרישה: וכתב הרמ"ה ז"ל כו' והמע"ה ואע"ג דהמשלח טוען ברי והמוכר טוען שמא הא אמרינן בר"פ הפרה דגם בכה"ג אמרינן המע"ה וכמש"ר סימן רס"ג ע"ש גם יש עוד סברא לזה דמסתמא כיון שאין לו שכר על שליחותו מה לו ולצרה זו שיקבל עליו לשלם מה שעיוות וודאי מסתמא לא קיבל עליו לכך יכול לומר להמשלח להביא ראיה משא"כ לקמן סימן קפ"ה ס"ה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:9:1)

וכתב ר' האי דה"ה נמי כו' שהשוו חכמים מדותיהם זכות הלוקח להמוכר וכמו גבי יתומים שמכרו ע"י ב"ד כמ"ש לעיל סימן ק"ט ור"י ורא"ש ס"ל דוקא ביתומים שכמו שהיתומים סומכים על הב"ד כן הלוקח סומך עליהן שלא יעשו לו עול והוה ב"ד שלוחים של אלו ואלו משא"כ בנדון זה דלוקח ידע עם מי נתעסק ומה שקנה ובודאי מחל בפחות משתות וע"ל סימן רכ"ז וא"ע סימן ק"ד:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:11:1)

וכ' הראב"ד ז"ל שכן הדין כו' ע' פי' הראב"ד בדרישה וע"ז כ"ר דהרא"ש לא ס"ל הכי אלא עובדא הכי הוה שהודיעו שהוא שליח ומן הדין המקח בטל ויכול השליח להחזיר לו מעותיו אלא שהמעשה היה שלא היה להשליח מעות ולהמוכר לא היו יכולין לכוף שיחזיר לו המעות אף שהיה בידו מעות משום שהמעשה כך היה שלא היו יכולין לברר שנעשה שליח סתם והמוכר היה אומר ודאי התנה עמך בין לתיקון בין לעיוות והמע"ה וכמש"ר בשם הרמ"ה בסמוך ומ"מ הואיל שהשליח הודה שעשאו שליח סתם ונתבטל המקח הצריכו ר"נ לחזור ולקנות מהמוכר וזהו דוקא בהודיעו שהוא שליח אבל אילו לא הודיעו הרי לעצמו קנאו וא"צ לחזור ולקנותו מהמוכר אלא הוא מוכר למשלח באחריות. וזש"ר ואילו קנה השדה סתם כו' ר"ל המעשה היה בהודיעו אבל אילו קנה סתם ולא הודיעו היה המקח קיים ולא כהראב"ד שלא חילק בין הודיעו או לא ותולה הכל בדעת המשלח והרא"ש ס"ל דאינו תולה בדעת המשלח כלל ודוק ועד"ר מ"ש עוד מזה: וזה נוטה לדעת הרמב"ם כו' כלומר מ"ש הרא"ש בקנה שלא באחריות כשקנה סתם ולא הודיעו המקח קיים נוטה לדברי הרמב"ם שכ' בעבר ע"ד משלחו כשלא הודיעו המכר קיים ודינו בינו ובין משלחו כשאר כל אדם שקנה לעצמו ומיהו כיון שאפשר לחלק ולומר דבקנה שלא באחריות דוקא כתב הרא"ש כן כמ"ש בחידושים להכי כ"ר לשון נוטה כדבר שאין לו הכרע ובזה נסתלקה תמיהת ב"י שתמה למה כ' נוטה ע"ש ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:12:1)

הפוסק על השטר פ' א"נ דף ע"ד מקור דין זה וע' בי"ד סימן קע"ה: לא השליח ולא המשלח משלח לא דמצי אמר היה לך לפסוק כשער הגבוה ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי שליח לא דמה בידו של זה לעשות שב"ד יקללוהו ואע"ג דבשלא הודיעו המקח קיים אי הוה קנין גמור לגבי מוכר וכמש"ר לעיל ואם כן השתא נמי למה לא יקבל מי שפרע כיון שלא מכר אלא לו מ"מ אכה"ג לא תיקנו חכמים מי שפרע כיון דאינו חוזר מדעתו אלא מכח המשלח וגם לא נגמר המקח בקנין גמור בין המוכר והשליח כן תירצו תלמידי רשב"א ועמ"ש רבינו בסימן קפ"ג ס"ד בשם הרמ"ה (והוא) דלא תיקנו מי שפרע אלא בין מוכר ולוקח ולא בין המשלח והשליח ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:13:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:13:1)

מכור לי משדי בית סאה כו' כתובות דף צ"ט היכא דא"ל זבין לי ליתכא וזבין ליה כורא לא תיבעי לך דודאי מוסיף על דבריו הוה כו' ופי' הרא"ש דודאי ליתכא מיהא קני בע"כ של מוכר אם ירצה הלוקח אבל הלוקח אי בעי מצי אמר אין אני רוצה לקנות אלא כור ביחד:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:14:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:14:1)

ה"ז עובר על דבריו פי' כשמכרו בב' שטרות וכדמסיק וה"ט דלא ניחא ליה דליפשו עליה שטרי משום דזילי נכסיה: בד"א כו' ועשה ב' שטרות פי' ואז אפילו א"ל מכור לי סתם נמי המכר בטל וע"ז פליג ר' האי וכדמסיק רבינו ופלוגתתם תלוי בפי' סוגיית הגמ' וגירסתם ועד"ר שם כתבתי ובררתי בס"ד הכל על נכון: אפילו מכרו לב' בשטר א' כו' דלא ניחא ליה בהרבה בעלי דינים: וא"א הרא"ש ז"ל כ' כו' ולא הכריע ק' דבטור א"ע סימן ק"ג כ' דמסקנת הרא"ש כרב האי וכתבו שם הב"י ומור"ש ז"ל והעלו זה בתימה שם בא"ע ונ"ל ליישב שכאן לא כתב אלא שלא הכריע ור"ל ולא הכריע בטעם והוכחה וראיות שהדין עם רב האי ושם בא"ע כ' ומסקנת הרא"ש הוא כרב האי ולא כ' שהרא"ש הכריע כרב האי ור"ל מדכתב דברי רבינו האי באחרונה משמע דס"ל כוותיה ויש חילוק גדול בין הכריע למסקנא דהמכריע דבר א' בראיות סומך אשמועה ההיא למילף מיניה גם לדוכתא אחרינא ולדמויי ליה כל דכוותיה אבל מסקנא אינו אלא לשמועה ההיא דעלה קאי המסקנא ולא ילפינן מיניה ות"ל: והרמב"ם כ' כו' המשך ל' רבינו הוא כך והרמב"ם כ' ברישא א"ל מכור לי בית סאתים כו' ל"ק ולא חילק פי' ומשמע לכאורה דאפילו אמר סתמא ומכרו לשנים אפילו בשטר א' נמי לא קנה וכ' עוד כו' כלומר אבל ממ"ש עוד בסיפא סתם המקח מובן מדבריו דס"ל ג"כ כהרי"ף דיש חילוק בין שטר א' לב' שטרות ובב' שטרות אפילו אמר מכור סתמא לא קנה ודלא כר' האי ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 182:15:1
[Prisha, Choshen Mishpat 182:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/182:15:1)

אינו מכור אלא ע"ז התנאי כו' כל זה נלמד מפ' א"נ דף ס"ד מעובדא דההיא איתתא דאמרה לההוא גברא עד את ונוולה אחי כו' (פי' קרובים ואוהבים): ומש"ר הוי אבק רבית כן הוא דעת הרא"ש אבל להרי"ף ורמב"ם רבית קצוצה הוי כמ"ש בסימן ר"ז ב"י ועד"ר שם הארכתי: