## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 183:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:1:1)

הנותן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה תוספתא וירושלמי כתבו הרי"ף והרא"ש פ' א"נ: ומש"ר סחורה ידועה נקט ידועה לומר לך דאפ"ה אין לו עליו אלא תרעומת גם נקט משום סיפא דדוקא כשאמר לו לקנות סחורה ידועה הוא דהוי רמאי כי קנאה לעצמו אבל סתמא אפילו רמאי לא הוה דהא יכול לקנות לו אחרת ופי' של סחורה ידועה נראה דר"ל קנה לי מין בגד זה אף ע"פ שלא דקדק עמו תנה לי מאיש פ' ובגד פ' בפרטות וכן משמע ל' התוס' דקתני הנותן מעות לקנות לו פירות ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת וכתבו רבינו בי"ד ס"ס קע"ז ושם לא כ' סחורה כ"א לקנות לו פירות כל' התוס' והיא היא וכמ"ש ומיהו אינו מוכרח כ"כ ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:2:1)

לקחה השליח לעצמו פירוש ובמעות עצמו וכאשר יתבאר ועד"ר. ומ"ש צריך להודיע למשלח פי' רש"י והר"ן כדי להוציא נפשו מחשד רמאות ותרעומת ומה"ט מסיק הרמב"ם בפ"ד דמפרש וכ' דאפילו אם מפחד דמתוך כך יזדמנו לאחר מ"מ יודיעהו אחר הקנין וכ"פ בש"ע ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:3:1)

אחר שזקפם עליו במלוה פי' וכ"ש אם לא זקפם אלא שלח בם יד ושינה ממה שצוה אותו דהוה עליהן גזלן וקנה בשינוי ואם הותירו הותירו לו: שאין זה דין אמת אלא כו' פי' הלוקח לעצמו במעות חבירו לעולם המקח של המשלח אפילו שלח בהם יד וחוזר משליחותו בפני עדים וכ"ש בזקיפה עליו במלוה ועד"ר ובסמוך:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:4:1)

זבין לי האי מידי דקדק לכתוב האי מידי כמש"ר ברה"ס לקנות סחורה ידועה דאל"ה ודאי יכול לומר את זו קניתי לי ולראובן אקנה אחרת וכמ"ש לעיל: וזבין ליה מסתמא כו' בש"ע כ' סתמא ור"ל דזבין סתמא ולא פי' בשעת קנייה אי לראובן אי לשמעון כו' אפ"ה קנייה ראובן וגם גי' מסתמא מתפרשת הכי ור"ל מסתמא כל זמן דלא שמענו דהדר ביה משליחותו: לזבינא מעליא קא מכוין פי' שיזכה לו מיד בקנייתו שיהיה ידו כידו וגם השליח קיבל עליו את השליחות משא"כ כשאמר ראובן אייתי לי כו' דלא כיון על הקנין אלא על ראייתה לכן יכול לחזור כמו שסיים וחילוקים כאלו כ"ר ג"כ לקמן ס"ס ר"ט בהמגביה מציאה לחבירו דחילק שם בין אומר זכה לי או תן לי ע"ש בס"ס: ואומר שקונה לעצמו פי' ובמעות עצמו וכדמסיים:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:5:1)

אבל בשליחות לא דלא תקנו מי שפרע אלא בלוקח שנתן מעות ליד המוכר בתורת קנין גמור משא"כ בשליחות שלא מסר לידו המשלח המעות אלא שיקנה לו בו: אבל אי יהיב ראובן לשמעון זוזי כו' אדעתא דראובן כו' האי אדעתא אינו ר"ל שבפי' אמר למוכר אלא ר"ל שנתנם למוכר סתם וקאמר אדעתא לאפוקי שלא קנה לנפשו ודומיא דרישא דמיירי בזבנה סתם אלא שהיה דעתו לקנות לראובן אפ"ה אמרינן דמסתמא דעת המוכר להקנות למי שהמעות המה שלו משא"כ ברישא דהמעות באמת המה של שמעון אלא שנתנם לו אדעתא דראובן והרי חזר קמי משיכה: חזר בו שמעון וזבניה לנפשיה לכאורה הול"ל ושקליה לנפשיה דהא כבר נתן להמוכר מעותיו ונראה דבכיון דייק וכתב וזבניה כו' כלומר שחזר מיד ויחד מעות אחרים לתת אל המשלח ומשך להסחורה על שמו (דזהו זבניה לנפשיה מיקרי) ולא ביקש לזקפן עליו במלוה ולהכי כשהודיעו כן למוכר זכה לעצמו אבל זקפן עליו במלוה או ששלח בו יד אפי' הודיעו למוכר לאו כל כמיניה לזבוני לנפשיה בזוזי דחבריה וכדעת הרמב"ם הנ"ל: וכי לא הדר כו' לא אמרן כו' ארישא קאי אבל ודאי אי קנה במעות ראובן אפילו אמר אייתי כו' נמי קנה ראובן וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:6:1)

בין לאכילה בין לסחורה כו' פי' לאפוקי ממ"ד פ' הגוזל קמא דס"ל שליח ששינה קנה לנפשו בשינוי למיהוי הריוח שלו אליביה דוקא בששלחו לקנות חיטים לאכילה איכא קפידא כשמשנה וקנה שעורים דקנאם בשינוי אבל שלחו לקנות חיטין לסחורה ליכא שינוי דמה לנו אם ירויח בזה או בזה אבל לפי מאי דקיי"ל דאינו קונה בשינוי כלל אין חילוק בין קנאם לאכילה או לסחורה אם פחתו פחתו לו הואיל ושינה יאמר הלה אם לא שינית לא היה הפסד:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:8:1)

היה השער ידוע כו' עד"ר שם כתבתי ל' הגמרא והתוס' והרא"ש וביאורו וכאן אכתוב ביאור דברי רבינו על נכון. מ"ש היה השער ידוע וקצוב כו' פי' כגון כלים קטנים וכל דבר שדרכו למכור במדה או במשקל המדה או המשקל בכך וכך. ואין לו קצבה היינו כמו טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד ולפעמים מוותר למכור בזול ולפעמים בצימצום. והוסיף לו עליו מדעתו פי' שא"ל קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך זה משלי: חולקין השליח והמשלח כתב רש"י כו' [עב"ת שהביא ל' רש"י ול' הרי"ף והנפקותא שביניהם]: ואם הוא דבר שאין לו קצבה הכל למשלח ואע"פ שאומר לו בפירוש ועוד אני מוסיף לך כו' מ"מ כיון דלפעמים מוותר למכור בזה בזול מסתמא לאו למתנה נתכוין אלא לשם מכר נתכוין וה"ק הנני מוותר לך עוד א' מה שלא היה עושה לך מוכר אחר ולהכי הכל לבעל המעות ע"כ כלל דברי הגמרא ופליגי בה ר"ת ור"י אי דוקא בהוסיף מדעתו איירי אי לא וכדמפרש ואזיל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:9:1)

ופי' ר"ת כו' כצ"ל: בד"א כשהוסיף כו' כלומר בד"א דבדבר שיש לו קצבה חולקים אלא כשהוסיף לו מדעתו ואומר בפירוש הרי לך א' תוספת וכנ"ל דאז חולקין מטעם הנ"ל אבל אם בלא דעתו נתן לו יותר כלומר שהקצבה ו' הוא בדינר והוא נתן לו ז' אפי' א"ל הרי לך ז' מ"מ כיון שלא א"ל ועוד אני מוסיף לך מסתמא לא ידע לקצבה ולפיכך הכל לבעל המעות וס"ל ה"ה בכל מעות נותן העכו"ם כגון שהיה לו לקבל ממנו מנה ונתן לו מנה ודינר דהוא לבעל המעות דלא שייך לומר לשם מתנה נתכוין ובודאי בתורת פרעון החוב נתן הכל ולפיכך לית ליה לשליח בההיא מעות שום שייכות בעולם: ור' יונה כו' ס"א ור"י וכן הוא בתוס' ומרדכי ובסמ"ג נדפס בהדיא ר' יצחק ועד"ר: דגבי מקח אין חילוק כולי פי' אלא בכל ענין הדין שחולקין בדבר שיש לו קצבה ומה שסיים וכתב ז"ל דלגבי מקח כו' ונתן הכל לבעל המעות תיבת לבעל ל"ד אלא כלומר ונתן הכל בעד המעות גם י"ל (דפליג) [דפי'] תיבת לבעל דוקא ור"ל שהנותן היה דעתו שיהיה הכל לבעל המעות והוא זה שנתן לו ולא עלתה על דעתו שהוא שליח אבל לפי האמת שהוא שליח אמרינן דחולקין ביש לו קצבה גם י"ל דמש"ה אמר לבעל המעות משום דר"י ס"ל שבחשבון הוא הכל לשליח כדמסיק מש"ה קאמר אף שכתב שיהיה הכל לשליח מ"מ במקח שאני שכיון שקיבל ממנו עתה מעות דעתו ליתנו לבעל המעות מש"ה יש ג"כ לבעל המעות בו החצי ופליג עם ר"ת בתרתי דהיינו במקח ס"ל חולקין בדבר שיש לו קצבה ובמעות דעלמא ס"ל הכל לשליח ור"ת ס"ל דבתרווייהו הכל להמשלח וה"ט דר"י דגבי מקח אע"פ שנתנם לו בלא דעתו מ"מ כיון שנתן לו מכח המעות שמקבל עתה יש לבעל המעות שייכות בה לפיכך חולקין כשיש לו קצבה מכח הני טעמי שכתבתי לעיל בשם רש"י ובאין לו קצבה הכל לבעל המעות דאף שזה נתן לו כ"כ מ"מ כיון שבעד המעות שקיבל ממנו עתה נתנן לו דינו כאילו נתן לו כ"כ מדעתו כיון דלפעמים נותנין כל כך בעד המעות בכיון בלא טעות אבל שבחשבון שכבר חשב עמו כמה חייב לו ועתה אינו נותן לו כלום שתאמר שנותן לו בעד מה שמקבל ממנו אין לבעל המעות שייכות כלל בהיתרון מש"ה הכל להשליח כנ"ל ביאור דברי פלוגתתם ועד"ר: והיה מחזיר לו המותר דוקא כאן דהמעות הן של העכו"ם ומעולם לא זכה בהן עדיין הישראל המשלח משא"כ אח"כ בסמוך בתשובת מוהר"ם דהמעות של המשלח היו ונתנן להשליח ליתנם לעכו"ם וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 183:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 183:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/183:11:1)

דבשלו יכול לקדש השם הא דכתב יכול לקדש משום דאפי' בשלו הו"א דאינו רשאי וכמש"ר לקמן בר"ס רס"ו אלא שאם רוצה כמו שפסק מוהר"ם דלא יעכבם שמעון על הספק דלהאי פסק היה לו לשמעון לעכבם (ממש) [ממ"נ] אי לא יזכור העכו"ם זכה שמעון ואי יזכור יתנו לו וק"ל: ששכחם העכו"ם זכה שמעון ע"ל ר"ס קכ"ה בדין הנותן מעות לראובן ליתנם עבורו לשמעון ורצה לחזור וליקחם מידו דיש חילוק בין דמי הלואה ובין דמי פקדון: וכיון שלא שכחם העכו"ם אין שמעון כו' פי' כיון שלא שכחם וצריך להחזיר לראובן מטעם שהוא צריך ליתנם לעכו"ם אין שמעון יכול לבוא בטענה אחרת לומר אני זכיתי בהעכו"ם ע"ד שכ"ר הדין לעיל ר"ס קכ"ה דאין שליחות לעכו"ם: והרמ"ה זצ"ל סתר דבריו כצ"ל ור"ל והר"ם הנ"ל דפליג עמיה מביא ראיות ועיין בהגהות אשר"י ומרדכי: