## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:1:1) דבר תורה מעות כו' כר"י בב"מ דף מ"ז ופירש"י כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו אבל ר"ן כ' שם שאין למדין הדיוט מהקדש אלא מסברא בעלמא דבדין הוא שיהיו קונות כיון שרוב הקניינים נעשים בכסף ע"כ ונראה לי מעות דוקא קונות ד"ת ולא משיכה ומסירה וכן מוכח בסימן קצ"ט ס"ג גבי אם מכרו היתומים פירות ומשכן הלוקח ונתייקרו אפ"ה יכולין לחזור משום דהעמידו דברוהם על דין תורה שמעות קונה ולא משיכה ע"ש: אחד בעלי חיים ואחד שאר מטלטלין פי' כיון שמעות קונות אין חילוק בין ב"ח למטלטלין משא"כ אילו הוינו אומרים כר"ל דמשיכה מפורש מהתורה ויליף לה מדכתיב או קנה מיד עמיתך שאין נקנה עד שיצא מיד זה ליד זה והיינו באופן היותר טוב דהיינו הגבהה במקום שהיא שייכא כדמסיק רבינו וכמ"ש שם ברש"י דף מ"ז: חזר המקח לרשות לוקח לכל דבר פי' לענין אונס למיחש וכחשא ויוקרא וזולא: ואין א' מהם כו' פי' וגם אין א' מהן יכול לחזור והא דכתב ואין א' קמ"ל דל"ת המוכר דיש (או שימשוך) בידו המטלטלין והמעות ידו על העליונה יכול לחזור: הן שלו מן התורה ואם קידש כו' נ"ל דמש"ה כתב זה ללמדנו דאף לאחר התקנה אם קידש אשה מקודשת דקנין מעות מהתורה לא זז ממקומו לענין קידושין דאיסורא הוא ולחומרא: (ב) (ג) ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:4:1) וחכמים תקנו כו' טעם התקנה יתבאר סי"ג ומבואר בגמרא פרק הזהב דכשם שתקנו משיכה למוכרים כך תקנו ללוקחים שכל שלא משך גם הלוקח יכול לחזור בו: עד שיגביה כו' או שימשוך כו' נראה דמדר"ל למדו לתקן קניינים אלו דהא לר"ל עיקר הקנין הגבהה כמשמעות ל' מיד עמיתך וכמ"ש בסמוך ואח"כ משיכה: (ה) ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:6:1) וכיון שמשך כו' פי' כ"א וא' לפי דינו שנתבאר לעיל מקום הראוי לו לקנות: או שנמסר לו והא שלא הזכירו ברישא לפי שנכלל במאמר או שימשוך לפי' ר"י ורא"ש דס"ל דאין קונים במסירה כ"א ספינה וב"ח משום דמסירה דידהו הוה כמו משיכה כמ"ש בסמוך וכיון דלא בעי מסירה מיד ליד שייך לקרות לה שם משיכה: ואינו יכול לחזור בו וכתב ב"י והיינו בדלא עייל ונפיק אזוזי כדלעיל סימן ק"צ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:7:1) שאין אחד יכול להגביה כצ"ל ונמחק תיבת מהם וכן הוא ברמב"ם פ"ו דמכירה: ויראה כיון שהוא משוי כבד כו' ל' רבינו הוא זה וחולק על הרמב"ם וס"ל דאפילו פשתן א"צ להגביהו וטעם פלוגתתן עבד"ר: (ח) ואם מגביה כו' ול"ד לרוכב בר"ה הנזכר בסי' הקודם ס"ב דשאני הגבהה דעיקר הקנין הוא בהגבהה וכנ"ל אלא שלא הטריחוהו בכך ולהכי כי טרח ועבד הגבהה פשיטא דקניא: ספינה נקנית במשיכה או במסירה מבואר בגמרא דר"ל כל חד וחד כדינו משיכה כשהיא בסימטא או בחצר של שניהם ומסירה אם היא בר"ה או בחצר שאינה של שניהם: י"א דה"ה נמי כו' ר"ל שיחזיר סיפא לרישא: (ט) וכן בב"ח איכא מ"ד כו' פי' אבל אנן קי"ל דסגי בעקירת יד ורגל וכמש"ר ר"ס קצ"ד ואף על גב דטעמייהו דספינה ובהמה שווין כמו שמפרש מ"מ בהאי עדיף בהמה מספינה וכדאמרינן התם בפרק הספינה אליבא דשמואל דשאני בהמה כיון דעקרה יד ורגל אידך למיעקר קיימי אבל ספינה אי משך כולה אין לי לא לא ע"ש דף ע"ה: משום דכי משך לה כל דהו אזלא ממילא פי' אפילו לא משכחת אלא כשהוא אוחז בחבל ומנענע בה כל שהוא הולכת מכוחו אפ"ה מותר וכמ"ש ר"י בסמוך סעיף י"ב אבל משיכת מטלטלין דצריכין משיכה ממש ומש"ה סגי בהו משיכה כל דהו כדמסיק ולא מהני משיכה כל דהו בספינה וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:11:1) כתב הר"ר יונה י"א דספינה אינה נקנית כו' כלומר מה שאמרו בגמרא דספינה במשיכה כשהיא בסימטא או בחצר של שניהם היינו דוקא אם הספינה עומדת על המים או רקק בכה"ג דרך הספינה למשוך אבל אם היה ביבשה ל"מ לה משיכה אפילו בסימטא דאין דרכו ביבשה במשיכה ולהכי אין מועיל לו קנין אלא בהגבהה שהוא מועיל אפילו בדבר שאין דרכו בכך וכמ"ש בסמוך ס"ז ועבד"ר: עד שיגביהנה פי' ואם א"א להגביהה צריך שיוליכנה לסימטא שיש בו מים וימשכנה שם וק"ל: כתב הרמב"ם ספינה שיש בה טורח כו' לשון הרמב"ם בפ"ג דמכירה מבואר יותר דז"ל שם כיון שא"א להגביהה ויש במשיכה טורח גדול כו' ופירש דבריו שבא לומר דהא דאמרי אביי ורבא מסירה קונה בר"ה ובחצר שאינו של שניהם ומשיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם לאו בחדא מחתא מחתינהו דמשיכה בסימטא קונה בכל המטלטלין ובכל דבר אבל מסירה דהוא קנין גרוע אינה אלא בספינה ומשום שיש טורח גדול במשיכתו וה"ה נמי שאר מטלטלין שהם גדולים וכבדים די להם במסירה בר"ה וא"ת הא משיכה דספינה היינו דוקא כשהיא ע"פ המים כמ"ש ר' יונה ובמשיכה ההיא ליכא טורח וכמ"ש בסמוך הרא"ש דכשמנענעים ביה מעט הולך מעצמו ע"פ המים וא"ת אכתי אמאי מהניא מסירה בר"ה ודוחק לומר דלא ס"ל לרמב"ם כר"י שא"כ הו"ל לרבינו למיכתב והרמב"ם כתב וי"ל דאע"פ שבסימטא קל משיכת הספינה כשהיא על המים אבל בר"ה דלא שייכא ביה משיכה אלו לא היה מהני מסירה היה צריך למשכה מן הר"ה אל הסימטא שיש בו מים וזה ודאי יש בו טורח גדול למשוך ספינה גדולה כ"כ רחוק ומש"ה תקנו מסירה וא"ת א"כ גם בסימטא כשאין שם מים תועיל לה מסירה ואמאי כתב הר"ר יונה לעיל עד שיגביהנה וי"ל כיון דשייכא משיכה בסימטא וכשיש שם מים יכול למשוך בקל לא פלוג ביה רבנן ולא רצו לתקן ביה כלל מסירה אלא יגביהנה או יגררנה למקום שיש מים וימשכנה שם ולפי מ"ש ר"ן בפ"ק דקידושין לק"מ דז"ל שם א"נ ה"ט דמסירה ל"ק בסימטא משום שכיון שיש רשות לכ"א להניח שם כליו מוכר שקדם והניח ספינתו שם זכה באותו מקום והוי ליה מסירה ברשות מוכר דודאי ל"מ שהרי רשותו של מוכר מבטלת תפיסתו עכ"ל ור"ל משא"כ כשמשך דהרי משך אותו ממקום הראשון שהיה רשות מוכר אל מקום אחר שהוא רשותו עכ"ל ולפ"ז בסימטא לא אפשר למיקני במסירה כלל מה שאין כן בר"ה דאפשר למיקני ביה במסירה ואע"פ כן כל דליכא טורח גדול במשיכה לא תקנו במסירה שהוא קנין גרוע ודוק: לא קנה עד שימשכנה לגמרי מר"ה אל רשות אחר ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:12:1) וכ"כ הרמ"ה ז"ל שכל המטלטלין כו' כלומר שגם הרמ"ה כ"כ דמ"ש בגמרא מסירה קונה בר"ה ל"ד על הספינה וב"ח המוזכרים שם אמרו (וכדעת הרא"ש ור"י) אלא ה"ה שאר מטלטלין והיינו כרמב"ם אלא שהרמב"ם שחילק בין דברים שישנו כבדים לשאינן כבדים היינו משום דמיירי במסירה שאינה מיד ליד ובכה"ג נראה דגם הרמ"ה מודה דיש חילוק בין כבד לשאינו כבד ואפשר דגם זה הוא בכלל מה שכתב ודוקא מידי דבר משיכה הוא ור"ל דברים שאין בהו טירחא יתירה אינו נקנה במסירה וברישא מיירי במוסר מיד ליד ומש"ה לא חילק ועד"ר ובדרי' לעיל סימן קצ"ז: אלא שחילק היכא כו' המשך לשון הרמ"ה כך הוא היכא דלא מסר מקנה כו' א"ל חזק וקני דאז הדין שיכול למשוך אפילו שלא בפניו והוא עשה כן ותפס בה א"נ תפס בה כו' ר"ל אי נמי שלא אמר ליה חזק וקני שאז הדין דבעי למשוך בפניו והוא עשה כן ותפיס בפניו אבל הוא לא מסר ליה מיד ליד כה"ג אמרינן מידי דבר משיכה הוא (ר"ל שאין טורח במשיכתו) ל"מ מסירה אבל אם הוא מקנה לו לידו אז בכל המטלטלין מהני מסירה ועל זה כ"ר אבל ר"י פירש דלא מיקני כו" ר"י ורא"ש ס"ל דמה שאמרו בגמרא מסירה ברשות הרבים קאי דוקא על ספינה המווכרת שם בשמעתתא ההיא וה"ה בבהמה דדומה לספינה אבל שאר מטלטלין אפילו יש בהן טירחא ל"מ לא משיכה ולא מסירה בר"ה אלא צריך למשכה מר"ה לרשותו אם ירצה לקנות והטעם דאין מסירה חשובה מעשה ואינה ראויה שיקנה בה כלל אלא שבספינה שהיא ע"פ המים ובר"ה התם איכא טעמא למסירה משום שיש לה דמיון ושייכות למשיכה דהא ממילא אזל לא מחמת תפיסתו זו ולהכי כשהוא בר"ה שאין בו דין משיכה תקנו מסירה דדמיא לה אבל בשאר מטלטלין מאי ענין ושייכות למסירה זו שתקנו: משום דמסירה דידהו הוי כמו משיכה במקום המועיל: ומש"ר דמסירה דידהו הוי כמו משיכה כו' עד הולכת מכחו על פני המים אע"ג דמשיכה כזו לא מהני בר"ה עד שימשכנו אפילו בספינה מר"ה לסימטא או לרשות שלו מ"מ כיון שיש טורח במשיכה כזו מר"ה לא' ממקומות הנ"ל לא הטריחוהו למשכה כולי האי ואמרו שדי לו במסירה כיון דשם משיכה עליה ודוקא שיש קפידא מהמוכר לקנות הספינה במשיכה או שגילה הלוקח דעתו שרוצה להקנותה במשיכה בעינן שימשכנו מר"ה לרשותו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:13:1) יאבד באונס דאלו בלא אונס בעי לשלומי גמרא פרק הזהב: כגון שתפול דליקה כו' פי' ויאמר נשרפו חטיך כו' וא"ת גם בקנין סודר הו"ל למיחש להכי י"ל דודאי כל שלא קבל המוכר מעות או החליפין טרח ומציל כדי שלא יצטרך לריב עמו אח"כ בדינא ודייני וק"ל: והעמידו חכמים באחריות המוכר כו' עד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:14:1) לפיכך אם נאבד באונס ואפילו מי שפרע א"צ כו' ע"ל סי' רי"ד: (טו) אם היה ביתו של לוקח מושכר כו' גמ' בפ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ט) וכתב שם רש"י דלא שייך לומר שתקנה לו חצירו של הלוקח שהמוכר דר בו ללוקח בנתינת המעות דכיון שקבל הלוקח מהמוכר השכר נקנה המקום למוכר כל ימי השכירות וחצירו של מוכר הוא אלא משום דהלוקח יטרח להציל ביתו אבל אם אין הבית של לוקח לפעמים יסמוך הקונה על המוכר דלאו כ"ע גמירי וידעי דיכול המוכר לומר לו נשרפו חטיך כו': ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:17:1) שהרי צריך לקבל עליו מי שפרע ומי יימר שיקבל וכל זמן שלא קיבל אין לזה לתבוע מעותיו ממנו: וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז ממכירה ועיין בסמ"ע מ"ש שם שדברי הש"ע וגם של ב"י וכ"מ מ"ש בפירוש דברי הרמב"ם הן תמוהין ודקדק ב"י מל' דאי א"ל מוכר תא שקול זוזך ולא רצה ובא לב"ד וקיבל עליו מי שפרע אכתי מיחייב הוא באונסין עד שיאמר לו תא שקול זוזך אחר קבלת מי שפרע: ###### Prisha, Choshen Mishpat 198:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 198:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/198:18:1) והרמ"ה כתב אפילו שקיבל כו' עד שיעשה השבה המועלת במלוה עיין מ"ש לעיל בסי' ק"ך בדרישה מזה: וכתב הרמב"ם שאם חזר בו הלוקח כו' פ"ו ממכירה וכתב המ"מ הטעם דכיון שא"ל טול מעותיך אפילו את"ל שהמוכר רוצה שיקבל הלוקח מי שפרע אח"כ מ"מ אחר שהוא אינו מאחרם בשביל כך למה יתחייב וקבלת מי שפרע אינה אלא לתועלת מי שאינו חוזר ולא לחובתו עכ"ל וב"י כתב דיש מקום לחלוק דכיון שהוא רוצה שיקבל עליו מי שפרע י"ל מפני כך אין הלוקח רוצה לקחתם עד שימחול לו הוא המי שפרע ואם לא ירצה למחלו יקיים המקח וא"כ דין הוא שיהיה מוכר חייב באחריות שהרי ברשותו הם עד שיטלם הלוקח או עד שיאמר לו טול מעותיך ולא תקבל מי שפרע עכ"ל: