## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 199:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 199:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/199:1:1)

כגון שהיה לו מעות בידו בלא מנין כו' לשון הגמרא בר"פ הזהב מכור לי באלו קנה ופרש"י אחז בידו מעות וא"ל מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הם ולקחם מיד הלוקח קנה הלוקח ע"כ וכתב ב"י משמע מדבריו דכיון שהמוכר לא ידע כמה הם אף על פי שהלוקח ידע כמה הם נקנה המקח ע"ש וממש"ר שהיו המעות בידו בלא מנין כו' משמע דבעי שגם הלוקח לא ידע כמה הם ונמשך בזה אחר לשון הרמב"ם שכ"כ בפ"ה דמכירה ומיהו כתב ב"י דאפשר דאורחא דמלתא נקט ונ"ל דכיון דהלוקח לא ידע גם המוכר לא ידע משא"כ אם הלוקח ידע מסתמא הלוקח אומר להמוכר כך וכך מעות יש בידי להחליף בהן וכו' וכן דייק סוף לשון רבינו שכתב ולא דקדק לידע כו' דהיינו לשון רש"י משמע דבמוכר תליא (דאל"כ הוה ליה להזכיר כלל האי ולא דקדק כו' וגם הרמב"ם לא הזכירו) או הול"ל כיון שלא דקדקו או וגם הוא לא דקדק וק"ל: ולא הצריכו בו חכמים משיכה דכיון דתקנתא דרבנן הוא כי תקינו במלתא דשכיחא במלתא דלא שכיחא לא תקינו: ואמר ראובן לשמעון מכור לי כו' פי' ואקנה פרתך בתורת חליפין ועד"ר: וכתב הרמב"ם אבל אם היה עליו כו' פ"ה ממכירה ואע"ג דס"ל לרמב"ם דמלוה אפילו הוציאה יכול לקנות בו קרקע וכמ"ש בשמו בסי' ר"ד היינו דוקא בקרקע אבל במטלטלין הא תקנו בהו חכמים משיכה דוקא וסתם הלואה שכיחא וע"ל סי' ר"ד ובדרישה כאן:


###### Prisha, Choshen Mishpat 199:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 199:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/199:2:1)

יש זמן שמעות קונות וכו' משנה בפ' אותו ואת בנו: מת השור מת ללוקח פירוש ויפסיד הדינר: והם עי"ט האחרון של חג שהוא י"ט בפני עצמו (משא"כ י"ט האחרון של פסח) אבל עי"ט ראשון דחג נא משום דטרידי במצות סוכה ולולב. ועי"כ אז אוכלין עופות ודגים ועיין בי"ד סי' י"ו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 199:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 199:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/199:3:1)

וביתומים ג"כ כו' דינים אלו עד סוף הסימן מבוארין בפ' הניזקין והם דברים פשוטים שם וכלל הדינים אלו שוים יתומים להדיוט זולתי כשמכרו פירות היתומים ומשכן הלוקח והוקרו שיוכל לחזור בו מה שאין כן בשאר כל אדם ב"י: ומ"ש שאין קונין מהן אלא בכסף אף דמפרש ואזיל דלפעמים קונין מהם במשיכה נראה דה"ק העמידו קצת דבריהן על ד"ת ומכאן ראיה למ"ש (קצ"א) [בסי' קצ"ח] דמן התורה לא היתה משיכה קונה וכן מוכח ממ"ש ראב"ד ז"ל שאין נכסיהן נקנים אלא בכסף: לפיכך אם האפוטרופוס מכר כו' עד"ר: שרעה תבוא להן מכח שאם יצטרכו מעות אבל בנתייקרו יכולין האפוטרופסים לחזור ולא חיישינן דלא ימצאו מי שיתנו להם מעות כו' דלעולם אין מונעים מליתן מעות אלא כשהן גרועים משאר בני אדם משא"כ בנתייקרו דגם שאר מוכרים חוזרים בדין כה"ג ואע"ג דשאר מוכרים צריכין לקבל מי שפרע ה"מ כשהן עצמן מוכרים אבל כשמוכרין ע"י שליח א"צ לקבל מי שפרע לא המשלח ולא השליח כמש"ר סי' קפ"ט: יאמר לו המוכר נשרפו פירותיך עיין בב"י מה שהקשה בשם רש"י ותוס' ומה שתירצו: