## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 200:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:1:1)

יש עוד דבר כו' כגון שמונחין ברשותו כו' מקור הדברים בפרק הספינה ובפ"ק דב"מ: ואם אינו משתמר שם כתב ב"י דר"ל שאינו משתמר כלל לא לדעת הלוקח ולא לדעת המוכר אבל משתמר לדעת המוכר אף דאינו משתמר לדעת הלוקח סגי להרא"ש כיון דהמוכר מקנה ליה ול"ד למציאה ועיין בד"מ בעמוד מ"ש בזה: אז צריך שיעמוד אצלו פי' אצל החצר ובתוכו כ"כ המ"מ:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:3:1)

או נתנוהו לו במתנה ובקנין כו' האי ובקנין גם אלפני פניו קאי דהיינו גם אשכירות ורבי' לטעמיה שכ' לעיל ס"ס קצ"ה דקנין מועיל אפילו בשאלה ושכירות: או אפילו בדיבור בעלמא כלומר כשהמקח ברשות אחרים הוא דסגי אפילו בדיבור בעלמא לכ"ע לאפוקי כשהוא ברשות מוכר יש פלוגתא אי מהני דיבור וקנין וכמ"ש ואזיל: דהשתא הוי ברשותו פי' כשמקום שלו בשכירות או במתנה בקנין או בדיבור הרי הוא כחצירו נמצא שמטלטלין שעליו מונחים ברשותו ובחצירו וקונה אותן בחצירו על ידו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:4:1)

דה"ה נמי אם הוא ברשות מוכר פי' והכי נמי אם נתן המוכר ללוקח חצירו בדיבור בעלמא דהוה נמי חצירו וזכה לו חצירו: ואמר בעל החצר כו' כ' ב"י בשם הרמב"ם דהיינו דוקא במעמד המוכר לאפוקי אם א"ל הלוקח פירות שברשותך מכרם לי פ' וקבל עליו (הנפקד לתתם לו לא קנה עד שיאמר לו המוכר ויקבל עליו) כן ע"פ מאמרו: שאין אדם יכול לזכות כו' עד"ר: ויקנה לו בכסף או בשטר כו' פי' אם לא נתן לו דמי השכירות שהוא כסף נקנה לו השכירות בשטר או בחזקה ונראה דה"ה קנין לדעת רבי' כמ"ש ס"ס קצ"ה ונקט אלו ג' שהמלתא פסיקתא בהו ונראה עוד דה"ה אם נתן לו הקרקע במתנה בשטר או בחזקה דמועיל אלא דנקיט שכירות שאין דרך ליתן במתנה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:5:1)

ובאחד מאלו הדרכים כו' אכל הקניינים שנזכרו לעיל בסימנים קאי: אע"פ שלא מדד דמדידה אינה אלא גילוי מלתא כמה מכר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:6:1)

במקום שיש לו רשות לעשות בו עניינים אלו אבל יש לו רשות נמי להעמיד שם כליו לאפוקי חצר המיוחד לאחר וכ"ש רשות מוכר דלא ובר"ה נמי אע"ג דהוי רשות לכל מ"מ כיון דרבי' דורסים ובוקעים שם אין מדרך בני אדם להניח שם כליהם וגם אין מניחין לאדם להניח שם כליו דרך קבע: לפיכך אם מדד מוכר הפירות כו' דקדק וכ' שמדד המוכר מש"ה בעינן שיתנם לתוך כליו של הלוקח אבל אם מדד לוקח קנה במדידה לחודא דמסתמא כשמודד א"א שלא יגביה ידו במדידתו נמצא שקנה בהגבהה וכמש"ר סי"ג דאם מדד לוקח מסתבר לו דקנה וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן מדד הלוקח בר"ה קנה ראשון ראשון בהגבהה: ונתנם בתוך כליו של לוקח בסימטא כו' דוקא נתנם לתוך כליו אבל מדד לו ע"ג קרקע הסימטא לכ"ע לא קנאם עד שימשוך כך פשוט בב"ב דף פ"ד: אבל לא מדדם כו' אא"כ יאמר כו' עד"ר שהרי"ף חולק בזה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:7:1)

וכליו של לוקח כו' פי' אם הכלי בטל אצל הרשות או הרשות בטל אצל הכלי כמ"ש בסמוך: כאילו נתן לו רשות להניח כו' פי' אע"פ שודאי אף שאמר לו זיל קני ל"ק בדיבורו מקום הפירות שנאמר דקנה הפירות בתורת חצר וכמ"ש לעיל ס"ד דאינו יכול לזכות בשל עצמו לחבירו מ"מ ע"י דיבורו יש לו רשות להניח כליו כאן ואז כליו קונין לו הפירות וכמשמעות לקמן ס"ח: אדעתא למיקני ביה פי' פירותיו ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:8:1)

קונה לו מה שבתוכו ר"ל הכלי קונה מה שיביא לתוכו: מפני שנהנה כו' וכ"כ הרמב"ם פ"ד דמכירה ועיין שם בהמ"מ שכ' שיצא להן דין זה מסוגיא דזרק לתוך קלתה המוזכרת בהך שמעתתא פ' הספינה: ואינו מקפיד על מקומו פי' שקנה ממנו הכלי ונהנה ממנו מסתמא משאיל לו מקום שעמד שם הכלי לאפוקי אי לא קנה ממנו היה צריך ליטול רשות ממנו להשאיל לו מקומו להנחת כליו והיינו ע"כ דלא כהרמ"ה דהא מזה שמעינן דכל היכא דאיכא למימר דאינו מקפיד על מקום הנחת כלי הוי כאילו השאיל לו המקום וקונה כלי שלו שמה דלא בעינן דוקא למימר זיל קני: א"כ כליו של מוכר כו' נמי לא קנה פי' אינו יכול לקנות פירות או מטלטלין המונחים בכליו של מוכר דשמא הרשות בטל לגבי כלי אבל ודאי אם רוצה לקנות הכלים עצמן ודאי קנה לו חצירו וק"ל: ופי' הר"י כו' אכליו של מוכר ברשות לוקח קאי: דבלשון הזה אין הכלי שאול לו כו' כל זה הוא ל' הרא"ש בפ' הספינה ונלע"ד דה"פ דכאן כיון שאין הפירות מונחים ברשותו ממש אלא בתוך כליו של מוכר נמצא שעיקר הקנין תלוי בזה שיקנה לו הכלי ובהאי לישנא דזיל קני אין הכלי מושאל לו להיות שלו לקנות הפירות בתורת חצר דבדיבור בעלמא אין אדם יכול לזכות ע"י עצמו כמ"ש בר"ס והכי דייק לישנא שאול לו משא"כ כשהם מונחים בכליו של לוקח נמצא שבלתי אמרו זיל קני יש לו לקנות הפירות בתורת חצר כיון שמונחים בכליו אלא שהרשות דמוכר מבטל ליה לכלי להכי מיד כשאומר זיל קני ומגלי דעתיה דלא יבטל רשותו כלי שלי סגי בזה אע"פ שאין הרשות קנוי לו וכן מבואר בנ"י א"נ יש לפרשו גם אליבא דרשב"ם וה"ק דבלשון הזה אין הכלי כו' כלומר דאף שאומר זיל קני לא היה דעתו שמשאיל לו כליו שיקנה לו פירותיו וא"כ כיון שהפירות מונחים בכלים שאינן שלו במאי יקנה אבל בכליו של לוקח ברשות מוכר דמדינא הפירות קנויין לו מיד ע"י כליו אלא שהרשות מבטל ליה להאי ודאי מהני ל' זיל קני דמשאמר לו כן תו אין הרשות מבטל הכלי וק"ל: וכתב הרמ"ה דתרווייהו ספיקא כו' וכ"כ הרז"ה בספר המאור וע"ל ר"ס קנ"ז ובר"ס ש"ץ ס"א במ"ש שם:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:9:1)

משיכה מהניא בכליו של מוכר כו" פי' ובמקום דשייכא משיכה כגון בסימטא וכיוצא בו וכשהוא ברשות מוכר בעינן שיוציא כל הכלים מרשותו לסימטא וכמש"ר בסי' קצ"ז קצ"ח וכ"כ שם התוס' והרא"ש והר"ן בפרק הספינה ע"ש: שאם מדד המוכר כו' פי' הא לא מדד המוכר צריך שיאמר לו משוך וקני דומיא דכליו של לוקח בסימטא דבעי' או מדד או שיאמר לו חזק וקני:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:10:1)

לא סמכה דעת שניהן דמי יימר שיתקיים המכר שמא המוכר יעלה בדמיה או הלוקח יזלזל בדמיה: דבר שדמיו קצובים עיין לעיל סימן זה מהו מיקרי דמיו קצובים: כפי שישומוהו ג' קונה פירוש אם שמוהו ג' קונה בכל ענין ואין המוכר יכול לומר אני רוצה שישומו אותו ג' אחרים בקיאים יותר (כמש"ר סימן ר"ו) וה"ה דאם שמהו א' דקנה כל זמן שאין המוכר אומר אני רוצה שישומהו אחר מיהו בס"ס ר"ו הביא ב"י תשובת רשב"א דמשמע מיניה דאם אמר כפי שישומהו א' מן השוק דינו [כמו] שיאמר כפי שישומוהו תלתא ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:11:1)

בד"א שאין המדירה כו' עד גמר הסעיף קאי אדלעיל אמ"ש בס"ה ובאחד מאלו הדרכים קנה כו' אע"פ שלא מדד: אלא א"ל כל מדה כו' הטעם דבמדה אנו רואין שאינו מקפיד אשיעור המדות שלא יחול הקנין במקצתן אלא מכר לו כל סאה וסאה בפני עצמה ולפיכך אפי' לא מדד לו כלל קנה מיד באחד מהדרכים הנזכרים לעיל שאין המוכר יכול לחזור בו: ומש"ר לפיכך הוי כל מדה כו' טעמא דמלתא קאמר וכמ"ש: אבל אם אמר ליה כור בל' זוז אני מוכר יכול לחזור בו ז"ל הרשב"ם (דף פ"ו ע"ב) דאמרי' דצריך היה למעות כנגד דמי הכור ולא נתכוין שיהא זה קונה פחות מכור ולא יתר על כור אלא כור בצימצום מקנה לו כו' [עב"ח שהביא לשון רשב"ם עד גמירא] וכ"כ הרא"ש אבל דעת הרמ"ה והרי"ף הוא שאף שא"ל כור בשלשים מ"מ הרי לא פירש לו שאין רצונו להקנות לו אלא הכור יחד אלא שאנו אומדים דעתו דמדאמר ליה כור בל' קפיד ולהכי כל דעביד לוקח בפני המוכר א' מדרכי הקניינים כגון שמשך או שהגביה כל הכור ושתק המוכר קנה הלוקח דכל דבפניו כאילו אמר משוך וקני דמי ופשיטא דאי אמר ליה משוך בפירוש דקנה לוקח ומכ"ש אם מתחילה בשעת פיסוק המקח היו מונחים ברשות לוקח על הקרקע או אפי' בסימטא ובכליו של לוקח (לדעת הרי"ף שכתבתי לעיל בדרישה דקנין בכליו של לוקח שוה בין בסימטא בין ברשות הלוקח ובתרוויהו קנה אפילו לא מדד) ועדיין הם שם דקנה ולא אמרי' דכור בל' הוי קפידא אלא היכא שלא משך ולא הגביה ולא היה עד עתה ברשותו אלא שעתה בא למדוד לכליו בכה"ג אמרינן דאפילו מה שנמדד לו כבר ומשכו לא קנה עד שימדוד כל הכור אפילו מדד לו לכליו של לוקח וברשות לוקח (לדעת רוב הפוסקים אבל מהרמב"ם משמע שיטה אחרת בדבריהן מוזכרת בחידושים שכיון שבאו לכלל מדידה והוא אמר ליה כור בל' אני מוכר לך גלי דעתיה שלא ימדוד לו ממנו מקצתו אלא כולו ועד"ר וזש"ר והרמ"ה כתב דוקא בסימטא פי' הא דאמרינן כור בלשון הוא קפידא היינו דוקא כשמתחילה הפירות מונחים בסימטא בקרקע ובא אח"כ למדדם לכליו של לוקח אבל אם הוא ברשות לוקח פי' אבל אם מתחילה מונחים ברשות קרקע של לוקח או כשהגביה כו' כלומר או אפי' בסימטא והגביה אותה וה"ה נמי משך בפני המוכר קני ומטעם שכתבתי: והר"ר יונה הוסיף לומר דאפי' לא משך כו' פי' הר"י ס"ל גם כן כהרי"ף והרמ"ה והוסיף לומר דאפילו לא משך כל הכור אלא משך כל סאה (תומשך סאה לביתו) [וסאה לבדה] אפ"ה קנה ומדכ"ר בשם הר"י (לכתוב) דמהני משיכה משמע אפילו משיכה בסימטא דמהני בעלמא מהני ג"כ בהא דכור בל' וה"ט דגם זה מיחשב גילוי מילתא שהקנה לו המוכר לאחרים מדעשה הלוקח לפניו משיכה ושתק ודוקא שמדד לו המוכר לכליו או לרשות הלוקח ולא עביד הלוקח לפניו מעשה ס"ל דאמר הגמרא דבעינן שימדוד כל הכור ומיהו כגון שמדד דכיון שמדד לו סאה ראשונה וראה שזה משכו מיד לרשותו ושתק כאילו א"ל משוך וקני דמי אבל אי משך מקצת מהכור בלא מדידה אף שראה המוכר ושתק לא אמרינן דהוי כאילו א"ל משוך וקני כן מוכח בר"ן וכן נראה ממש"ר ור"י הוסיף כו' דאל"כ אין זו הוספה אלא פלוגתא שהרי הרמ"ה כתב שהגביה כל הכור ודוקא כשא"ל כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ה"ז ספק אחר איזה ל' נלך ולהכי כל מה שתפס הלוקח הוא שלו כיון שברשות המוכר תפס שהרי הוא מדד לו לתוך כליו או זה משך או זה הגביה לפניו והוא שתק כנ"ל פי' דברי רבינו בקיצור ודברי ב"י אינם נכונים בזה ופי' זה למדתי מדברי ר"ן ומ"מ הרוצה לעמוד על עיקרן של הדברים יעיין בדרישה וימצא שהן מוכרחים ונכונים למבין ויש עוד פי' אחר בדברי רבינו מוזכר בחידושים: א"ל כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ה"ה נמי אם אמר סאה בסלע כור בל' נמי דינא הכי כדלקמן סי' שי"ב: ראשון ראשון קנה הוא ל' הגמרא ולישנא דראשון ראשון קנה דייקא דלטובת הלוקח אמרינן כן שאין המוכר יכול לחזור אבל אם ירצה הלוקח לחזור במה שקנה יכול לחוור אם לא נתן המעות עדיין מדלא קתני אין א' מהם יכול לחזור וזו דעת הרמ"ה שהביאו רבינו ואדיוק הגמרא קאי ושיעור ל' כן הוא מוכר אינו יכול לחזור במה שכבר בא לידו אבל הלוקח יכול לחזור ל"מ שבמה שלא בא עדיין לידו דפשיטא שיכול לחזור בו אלא אף במה שבא לידו נמי יכול לחזור ומיהו דוקא כשלא נתן המעות וק"ל: ומ"ש והוא מוחזק לא מפקינן כו' ע"ל סימן ר"ב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:12:1)

וא"ל אני מוכר לך כו' המדה כו' פירוש דהוה כאומר סאה בסלע תדע דאילו בכור בשלשים דמנינן ליה איך השיב דמשאר חביות יוכל לחזור בו כיון שלא משך כו' הא אפי' משך נמי יכול לחזור בו לדעת הרא"ש כנ"ל: וטול אתה היין שבחבית בשומת בית דין ל' התשובה אינו כן אלא ז"ל כיון דנטל ממנה קצת אם היה נשאר כך הוי מחמיץ והוי גירי דיליה הילכך מיחייב באחריות היין אף על פי שלא משכן ולא התנה אמנם יכול לומר לו אני מחויב לך באחריות היין אמנם טול אתה היין שבחבית בשומת ב"ד ומה שיחסר אשלם ואפרע דמי החבית כמו שקניתיו עכ"ל ומשמע ליה דה"ק טול אתה היין בשומת ב"ד והן ישומו אותו בכמה ראוי לקנות יין כזה שיש עליו חשש חימוץ אחר שכבר הותחל החבית ודמי אותה השומא קבל המוכר בפרעון דמי החבית והמותר עד כפי שיעור שקנאה ממנו מתחילה חבית שלם יפרע לו הלוקח וק"ל וכן מבואר בריש תשובה זו שהשיב לו שם בראשונה ז"ל אמנם יכול לומר ישומו הב"ד היין שבחבית כמה היה שוה ועליו לשלם דמי החבית כשהיה מלא עכ"ל ולפ"ז נראה להפך דברי רבינו וכצ"ל אני מחויב באחריות היין דאם יפסיד ויחסר אשלם וטול אתה היין שבחבית בשומת ב"ד ואפרע כו' וגם בלא היפוך נוכל לפרש כן רק שנגיה דלי"ת דאם יפסיד במקום הוי"ו דואם יפסיד וכן נראה להמדקדק מכח כפל ל' בתשובה הנ"ל שכתב בו מה שיחסר אשלם ואפרע כו' ומש"ה הוסיף רבינו בל' התשובה לפרשו דמ"ש ואם יחסר אשלם ר"ל דאם יפסיד ויחסר אשלם ואפרע קאי אהמותר על שומת ב"ד ומ"מ כוונת רבי' היא ג"כ כמ"ש פי' התשובה הנ"ל וצ"ל דאם יפסיד בדלי"ת ודוק: ומ"ש בשומת ב"ד לאו דוקא קאמר אלא ר"ל ג' בקיאים שיודעים בטיב ענין מכירת היין.


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:13:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:13:1)

הכניס הלוקח כו' רבותא נקט אפי' הכניס הלוקח לא קני. אפי' אם פסק הדמים ומדד כו' פי' אפי' מדד אחר שהכניסם לביתו וגם אחר הפסיקה אפ"ה ל"ק ומיהו דוקא מדד מוכר קאמר ולאפוקי מהראב"ד כמו שסיים: אא"כ פרקן והכניסן פי' אפי' הכניסן המוכר וכל שכן הלוקח כיון שפרקן לתוך רשות הלוקח קנאם הלוקח על ידי רשותו: ה"ג שאז יקנה לו ביתו לכשיפסוק וכו' ופי' אע"פ שפרקן קודם שפסק מ"מ כיון שיפסוק אח"כ עדיין הם מונחים בתוך ביתו ויקנה לו רשותו כשפסק אם הוא במשוי שאינו מונח בכליו של מוכר דאם הוא מונח בכליו של מוכר הרי צריך מדידה לכליו של לוקח ולא קנאה אפילו כשיפסוק אח"כ אלא דוקא פסק ואח"כ מדד וע"ש ברשב"ם מבואר כל הסעיף הזה כמו שפירשתיו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:14:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:14:1)

היה המוכר מודד כו' גם זה ברייתא שם פ' הספינה ד' מדות במוכרין כו' ע"ש: עד שלא נתמלאת המדה היא ברשות מוכר שאם נשפך היין או השמן או הוקרה למוכר ויכול לחזור בו דעל דעת כן השאילו מדה גדולה כזו כדי למדוד ולמלא מדה זו והרי היא מושאלת לו עד שיגמור מדידתו: משנתמלאת היא ברשות לוקח שגם לו נשאלה שכשתהיה הכלי מלא יהיה ברשותו שיצניע שם שמנו עד שיערה אותו לכליו: או בחצר שאינה של שניהם ר"ל חצר שאינה של אחד מהם לבד אלא של שניהם ורבי' לשון הגמרא נקיט ושם פי' בגמרא כן ובי"ס איתא שמחקו תיבת שאינה מפני שנראה להן דוחק שרבי' סתם דבריו ולא כתב בפירוש כמו שמפרש בגמרא: ונשברה המדה חייב עליה פירוש לשלם לבעל המדה שהשאיל להם למדוד: אע"פ שלא נתנו עליה שכר פי' לא נתנו לסרסור שכר על השמירה שישמור המדה אעפ"כ כיון שנתנו לו שכר על טרחת המדידה הוה כש"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 200:15:1
[Prisha, Choshen Mishpat 200:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/200:15:1)

והרמ"ה כתב כו' טעמו דס"ל בנוטל כלים להתפאר בהם בבית חמיו דמתהני נקרא ש"ש כמ"ש סי' קפ"ו אבל כאן אין לו הנאה כלל לכן אינו אלא ש"ח ודעת הי"א הוא דנלמד משם דהרי התם א"ל אם אין מקבלין ממני אני נותן לך כפי טובת הנאה שבהם הילכך אף שנתפאר בהם כיון דנותן שכר בחזרתו לא עדיף מנוטל כלי ע"מ לבקרו שמחזירו ואינו נותן לו כלום נמצא שאדרבה בהך הנאה שהברירה בידו להחזיקו בידו אם ירצה ראוי למיחשב כש"ש וע"ל סימן קפ"ו: שחייב באונסין עד שיחזירנו דמדאגבהיה ע"מ לבקרו ולקנותו אח"כ הוא דאיחייב באחריותו וכיון דחייב באחריות היכי מיפטר עד שיחזירנו לבעליו עכ"ל רשב"ם וכתב ב"י ואע"פ דנוטל כלים לשגרם לבית חמיו פטור בחזרה מאונסים שאני התם שכשאין מקבלין ממנו נותן לו כפי מה שנהנה מהם הילכך לא חמיר כולי האי לחייבו אף בחזרה עכ"ל ב"י אבל יותר נראה לי דשאני נוטל כלים לשגרן לבית חמיו דלעולם לא סמכה דעתיה בודאי ללקחם ולא מחשב לוקח כלל אלא שנתראה בהם ובההיא הנאה ודאי לא הוי אלא ש"ש ודי במה שנחזיקנו ללוקח בהליכתו אבל כאן שתחילת הלקיחה היתה לשם קנין שאילו לא היה בדעתו לקנותו לא היה נוטלו מעולם אלא שרצה לבקרו ולשאול תחילה פי אחרים אם שוה כ"כ או אם הגון וראוי לו לכן עד שלא החזירו ליד הבעלים ראוי שיהא חייב באחריותו וכן דייק קצת ל' רשב"ם שם דף פ"ח שכתב ז"ל וטעמא משום דקייצא דמי וזבינא חריפא הוא והרי הוא בנטילה זו כמו לוקח עכ"ל וכן דייק רבינו דמשעה שלקחו הרי הוא כשלו ע"ל סימן קפ"ו ועד"ר: והוא שיהיה דבר כו' חוזר אריש הסעיף וק"ל: אבל אם הוא דבר שהמוכר קץ בו כו' ע"ל סי' קפ"ו מ"ש שם: ברשות המוכר הוא עי' אפי' קודם שגילה דעתו לחזור: