## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:1:1) על תנאי כו' אבל אם א"א לקיימו קי"ל דתנאי בטל ומעשה קיים (וכמש"ר בא"ע ר"ס ל"ח) ובסמוך ס"ג כ"ר דאין התנאי מבטל המקח אא"כ התנה בכל דיני התנאי כו' ולא כתבם רבינו כאן מפני שסמך עמ"ש בסמוך ולא כתב כאן זה דאפשר לקיימו אף שגם הוא א' מפרטי משפטי התנאים אלא משום דבעי למכתב דאם לא נתקיים התנאי לא מתקיים המקח מש"ה הקדים וכתב דהיינו דוקא שאפשר לקיימו וק"ל: נתקיים המקח שהוקנה בסי"ד כ"ר בשם הרמב"ם והוא דהחזיק המקח בתחילה ע"מ שיתקיים התנאים או שיקנהו בקניין בבד"ח כמבואר בסי"ט או שהוא בידו ולא גזים דאין בו משום אסמכתא וסגי בקניין לחוד לדעת הרא"ש ורבינו כמבואר בסעיף י"ו וי"ז דאל"כ הוה אסמכתא ולא קנה אף כשיתקיים התנאי וע"ש מ"ש: וכתב הרמב"ם בין כו' שני בפי"א הנ"ל כ"כ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:2:1) וצריך לחלק כו' לכאורה נראה דגם הרמב"ם מודה בהאי חלוקה ולא הוצרך לפרשו כי מלת שהתנה יורה ע"ז דודאי ל' תנאי אינו כופל אלא על המתנה עם חבירו דבר שהוא לטובתו דאילו על טובת חבירו הול"ל ל' בטחון שמבטיח חבירו על ככה ואף שממ"ש הרמב"ם עוד באותו הפ' והביאו רבינו סי"א משמע דלא ס"ל לרמב"ם האי חילוק וכ"כ ב"י כאן מ"מ לפי מ"ש שם פי' שני להרמב"ם לק"מ ורבינו שכתב כאן וצריכין לחלק כו' לטעמיה שכתב שם על דברי הרמב"ם ואיני מבין דבריו כו' ולא פירשו באותו פי' השני ע"ש: כההוא דזבין כו' פ' א"נ דף ס"ה וסיים שם שהמוכר ראה פניו של לוקח זועפים ועצבים. וא"ל אם טרפוהו כו': שלא באחריות פי' שהתנה עמו בהדיא שלא יקבל אחריות עליו דאל"כ הא אמרינן אחריות ט"ס רש"י וזהו שכ"ר שהלוקח היה צריך שיתנה זה התנאי שכיון שכבר פסק עמו בפירוש שמוכר לו שלא באחריות הו"ל לחזור מתנאי הראשון ולהתנות שיהא דוקא באחריות וכמו שמפרש רבינו ואזיל: שופרא ושבחא ופירי ע"ש בפירש"י: דאסיקנא דלא הוה תנאי דפטומי מילי בעלמא נינהו דהלוקח הו"ל להתנות כו' כן הוא ל' הגמרא וכמ"ש בדרישה ובסי"ג כתבתי דעת הרמב"ם בפי' הגמרא: ומיהו כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' שם בפסקיו כ"כ והא דכתב רבינו על דברי הרמב"ם וצריך לחלק כו' ולא פירשו דמיירי כשהתנו כן בתחילת המקח דאז גם להרא"ש המקנה והקונה שווים הם דל' בין שהתנה כו' שכתב הרמב"ם משמע ליה דכמו דתנאי דלוקח מהני גם בגמר מקח גם מהני כן תנאי המוכר וק"ל: ובאתרא דקנה בשטר פי' שלא נגמר המקח בנתינת המעות לחוד עד שיכתוב ג"כ שטרא כדלעיל סימן ק"ץ ס"ח: כיון שלא התנה כו' פי' כיון שלא חזר הלוקח אחר אמירת המוכר להחזיק דבריו ולומר שע"מ זה קנאו ובדברי הרא"ש מבואר יותר וז"ל מדלא חזר הלוקח התנאי אף הלוקח לא החשיב הדברים הללו לעיקר התנאי אלא שהניח עוצבו ורוגזו אמנם חשב בלבו אם אחזיר התנאי הוא יחזיר מדבריו וטובה השתיקה הלכך אמרינן פטומי מילי נינהו אבל אם בתחילת הדברים כו' עכ"ל: אבל אם בתחילת המכר כו' לכאורה נראה דגם כאן מיירי דלפני זה התנה שמכר לו שלא באחריות אלא שחזייה שהוא עציב וא"ל שקיבל עליו אחריות דאל"כ לא היו צריכין לטעם שמסיק הרא"ש שקנהו כפי מה שפירש לו המוכר דבלאה"נ הא קיי"ל אחריות ט"ס הוא ועוד דהא בתחילת דברי הרא"ש כתב דבעי שהתנה עמו תחילה שלא באחריות וגם שא"ל המוכר בשעת גמר מקח אם טרפי מינך כו' משמע בהדיא הא א"ל כן מתחילת המקח אע"ג דכבר התנו על שלא באחריות מ"מ הוה תנאי קיים דאדעתא דהכי קנהו אבל התוס' לא פירשוהו כן כמ"ש בדרישה ודוחק לומר שהרא"ש ורבינו סתמו דבריהן שלא כדברי התוספות ועוד שאר הוכחות כתבתי בדרישה שאין פי' כן לכצ"ל דמיירי בזה לא נתרצה מתחילה לקנותו שלא באחריות ורבינו אורחא דמילתא נקט דמסתמא אם נתרצה תחילה לא הוה עציב מיד ומש"ה כתב ברישא דההבטחה היתה בשעת גמר מקח ואח"כ כתב ואם ההבטחה היתה בתחילת המכר וממילא מיירי דלא נתרצה לפני זה לקנות שלא באחריות ואע"ג דבכה"ג אין נ"מ כיון דקיי"ל אחריות ט"ס הוא מ"מ נ"מ הוא לשאר תנאים וכ"כ התוס' שם ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:3:1) אא"כ התנה בכל דיני תנאים בתנאי כפול כו' בא"ע ר"ס ל"ח שם כ"ר דבעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיימו והן קודם ללאו וגם שם כתב די"א דלא בעינן ת"כ וגם לא אינך ענייני התנאי כ"א לענין איסור גיטין וקידושין ושהרא"ש ורמב"ם ס"ל דבכל דבר בעינן ת"כ וטעם פלוגתתן כתבתי שם וככ"ר לקמן בסימן רמ"א והא דפרט רבינו כאן תנאי כפול ולא הניחו בכלל דבעינן שיהא בו כל דיני התנאי משום דהוא הראשון שבתנאים וגם ההן קודם ללאו תלוי בהת"כ וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:4:1) שא"צ אפילו להתנות כו' פי' וכ"ש שא"צ תנאי ממש בכל משפטיו וז"ל הר"ן דכי בעי ר"מ תנאי כפול ה"מ במקום שאין גילוי דעת שצריכין להתנות וכיון שלא כפל יש במשמע שאפילו לא יתקיים התנאי יהא המעשה קיים אבל גילוי דעת בלא תנאי הרי הוא כאילו התנה וכפל עכ"ל ע"ש כההוא דזבין כו' עובדא בקידושין דף מ"ט וכתבו שם התוספות בשם ר"י דיש דברים דאפילו גילוי דעת א"צ כגון הכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן כו' דאנן אומדין דעתו שאדעתא דהכי לא כתב לאחרים וכ"ר לקמן בסימן רמ"ו עיין באשר"י פרק האשה שנתארמלה שכתב כל חילוקי דינים אלו ועד"ר: ולא עלה כו' פי' מחמת אונס (ומש"ה הוצרך לטעם משום דהוה דברים שבלב) וכמש"ר בסמוך ואם יארע סכנה כו' אלא ששם אשמעינן דאפילו אינו אנוס גדול דמצי למיטרח בתר חבורה אפילו הכי יכול לחזור ועמ"ש בדרישה שם: כיון שלא אמר בשעת המכר כלום עיין בהרא"ש שם וע"ל סימן ר"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:5:1) ופירש"י דוקא במכר קרקעות כו' אבל מטלטלים כו' מכאן ראייה למ"ש בסימן ר"ה ס"א בדרישה ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:6:1) ואם פירש בשעת המכר עד לדור כו' עד"ר: ואם אירע לו סכנה כו' עובדא שם בקידושין ועד"ר. ונ"ל דדקדק לכתוב יארע לו כו' שעתה נתחדש לו דבר הסכנה מה שלא ידע מתחילה וכמש"ר בסמוך גבי לא אצטריכו לו זוזי וכן בש"ע כללינהו יחד אבל אי ידע תחילה וכ"ש אי לא רצה לעלות מדעתו דמקחו קיים וכמ"ש לעיל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:7:1) וכן הדין נמי במוכר חפץ כו' בעיא דאיפשיטא בכתובות דף צ"ז ולדעת רש"י ולדעת ר"ח שבסמוך שס"ל דוקא בקרקע הוי האי דינא צ"ל דמ"ש חפץ ר"ל קרקע דמיקרי ג"כ בלשון חפץ וכדלעיל ר"ס קצ"ה: ולא אצטריכו ליה זוזי עיין בחידושים: וכתב ר"ח דווקא כו' ס"ל פרש"י הנ"ל כי דין זה שוה לדין הנ"ל ב"י ועד"ר: כההוא בצורתא כו' שם בכתובות: ולבסוף אתו והוזלו חטי כצ"ל: אבל אם הוא בעצמו חזר בו כו' עד"ר וע"ע בחידושיו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:9:1) מכר הקרקע והתנה המוכר כו' עד"ר וע"ש מ"ש בסמ"ע בביאור ל' הרמב"ם והש"ע בדין זה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:10:1) אסור לו ללוקח לאכול פירות עיין בי"ד סימן קע"ד ולעיל ס"ס קפ"ב: אבל אם אמר הלוקח כו' זה גם כן מיירי באומר כן בשעת גמר מכר דאינו בתחילת המכר אמרינן דמדעתיה מכרו לו ואילו לאחר המקח לא שייך תנאי וכמש"ר בס"ב בשם הרא"ש וכאן לא צריכין לומר שהיתה מתחילת תנאי ביניהן שלא יצטרך להדר לו זביני כשיתן לו המעות וכמ"ש לעיל דשאני הכא דסתמא נמי הכי הוי דכל דמזבין אדעתא למיקם בידו הוא זבנה וק"ל: או לאחר שהתנה כו' נראה דיש צד רבותא בזה דאף שהתנה המוכר טובתו והו"א דתו אמרינן פטומי מילי נינהו קא משמע לן דאפ"ה כיון שהשיב לו הלוקח אם לא תשתנה דעתיה אמרינן דעד עכשיו שלו היה וחוזר ומוכרו לו אח"כ ברצון נפשו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:11:1) לשון הרמב"ם כו' ואינו מבין דבריו כו' עיין בב"י מ"ש ע"ז ועד"ר הארכתי בפלוגתתן בטעמיה ושתליא בפירוש הסוגיא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:13:1) הלוהו על שדה זו בב"מ דף ס"ה וס"ו: ומה שכתב והוא שוה יותר אין זה לא במשנה ולא בגמרא וכונת רבינו הוא לומר שאילו לא היה שוה יותר אפילו לא אמר מעכשיו לא הוי אסמכתא כיון שהוא בידו וכמ"ש לעיל ר"ס ר"י מזה בדרישה וע"ע כאן בדרישה. ומש"ר וא"ל אם לא תפרעני עד ג"ש תהא שלי ה"ה אם א"ל הלוה אם לא אפרעך תוך ג' שנים יהא שלך הוי אסמכתא אף שתלה הדבר בו וכן מוכח ממש"ר אח"כ בסמוך ואם א"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה ודו"ק: הוה אסמכתא שם בב"מ דף פ"ו אמר רב הונא לרב פפא הכי אמרינן משמיה דגמרא כל דאי ל"ק ויען כי דיני אסמכתא מרובים ודברי רבינו בסימן זה אינם מבוארים כפי הצורך אכתוב כלל הדברים ובו תדע ותבין דברי רבינו. שם אסמכתא פירוש דסמך מדעתו על לא דבר כסבור שיהיה כך וכך ולהכי התנה כן ואילו ידעו שלא יבא לידי כך לא היה מתנה ושם זה כולל ג"כ שמסמיך חבירו בדיבורו זה כלומר שלא התנה כן אלא כדי שיאמין לו חבירו ויסמוך אדבריו אבל לא גמר והתנה כן בדעת שלימה ונפש חפיצה להתחייב בכך וכך וד' דרכים יש בדיני אסמכתא. האחד כל דקניס עצמו ואומר אם לא אעשה כן וכן אתחייב כך וכך והוא בידו ואינו בידו לגמרי שאפשר שלא יוכל לקיים התנאי בין בתולה בדעת עצמו כההיא דמתפיס זכוותיה ואומר אם לא אבא לזמן פלוני לבטל זכוותיה וכל כיוצא בזה אסמכתא גמורה בין בתולה בדעת אחרים כההוא דהבטיח לחבריה לקנות לו יין כו' שכ"ר בסי"ו אפילו עבר ולא קיים התנאי אינו חייב במאי דקניס עצמו כיון שאפשר שלא ירצו האחרים למכור לו ולא אמר כן אלא לפי שסמכה דעתו וסבר (שלא יוכל) [שיוכל] לקיים התנאי ואילו ידע שלא יקיימו לא היה מתנה הב' הקונס עצמו במידי דלאו בידו כלל כגון אתן כך וכך אם לא יעשה פלוני כן וכן וכיוצא בו וכן משחק בקוביא כגון הא לא הוה ליה דין אסמכתא דכיון דליכא מידי למיתלי ביה ולומר סבור היה כשהתנה שיהא כך ולא כך אלא אמרינן דכיון דכ"כ אפשר שלא יהיה כן כמו שיהא כן איך לא שת לבו בשעת התנאי שמא לא יהא כן ולמה הוציא דבריו לבטלה אלא ודאי גמר בדעתו שבין יהא כך או לא יהא כך יהיה (התנאי) [המעשה] קיים קיום גמור. השלישי דבר שבידו לגמרי ואין דבר לתלות בו ולא גיזום לומר מילתא יתירתא כההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכל הדומה לו קני ולא הוה אסמכתא דכיון שבידו לגמרי ודאי גמר ומקני ואעפ"כ אי גזים ואמר אשלם אלפא זוזי הוה אסמכתא וכתב הרמ"ש בפ"ד דנדרים הטעם ז"ל דכיון דאמר מילתא יתירתא לא כיון להקנות אלא להסמיכו על דבר עכ"ל. הרביעי מי שאינו אומר בלשון קנס אלא אומר אם תעשה כך וכך אתן כך וכך אסמכתא הוא ולא קני אף שמסתמא יקיים זה התנאי כדי לקנות כך וכך מ"מ שאפשר הוא שלא יקיים זה התנאי הו"ל כדבר שבידו ואינו בידו ולא גמר ומקני וע"ע במ"ש בפרישה ודרישה בכל עניין ודוק: תהא שלי מעכשיו קנה פירוש קנה השדה וגם הפירות למפרע אם לא יתנהו לאחר ג"ש אבל מ"מ תוך ג' שנים אסור לאכול פירות שמא יחזיר לו המעות ולא היה מכירה מעולם אלא הלואה לכן משלשין הפירות עד סוף ג"ש וגם הנ"י כ"כ וכן איתא בגמרא על רישא דמתניתין בקנה שדה ונתן מקצת דמים וככ"ר בי"ד סימן קע"ד ורבינו שסתם כאן סמך אמ"ש לפני זה במכרו לו והבטיחו בשעת המקח דיחזירנו לו כשיתן לו המעות דאסור לאכול הפירות כ"ש כה"ג דהויא הלוואה וק"ל. א"נ שהתנה עמו שלא יוכל לפדותו תוך ג"ש והוה כאתרא דלא מסלקי דמותר לרש"י ולהרא"ש אפילו בלא נכייתא כמ"ש בי"ד סימן קע"ב ולא נחית הכא לדיני רבית אלא סמך אמ"ש במקום אחר ולא כתב בסמוך וכל היכא דלא קנה השדה כו' הפירות שאכל כו' אלא ללמדנו שיש חילוק בין פירות דתוך ג"ש לפירות דלאחר ג' שנים ובסי"ט יתבאר לך טעמו של דבר למה מהני כאן בהלוהו על שדהו קניין דמעכשיו משא"כ בעלמא דבעינן דווקא קניין בב"ד חשוב ע"ש וגם לעיל סימן ר"ו כתבתיהו בדרישה ומשם יתבאר לך דמ"ש רש"י שם בדף ס"ו בד"ה בדא"ל מעכשיו ז"ל שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו ואוזולי הוא דאוזיל גביה ע"ת שיחזירנו לו לאחר ג"ש דהתוס' והרא"ש ורבינו ס"ל דאפילו בלא החזיק מעכשיו נמי קנה אלא בקנו מידו ע"ת וא"ל אם לא אפרעך תוך ג' קנה למפרע מעכשיו אמרינן דקנה ע"ש ואפשר דגם רש"י הכי ס"ל ודו"ק: הקפיד שלא למשכן פי' הקפיד מלעשות תנאי זה אלא בזו מסתמא לא היה בדעתו לפדות אשר"י: לא יהא לך פרעון אלא מזו שם אמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הויא למגבה מיניה ואסיקנא אפותיקי דקאמר ר"פ מאי היא דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו וכ' רש"י דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו אף בתוך ג' ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד ג"ש תהא כולה שלך בהא אמר רב פפא דאע"ג דלא קנייא למיהוי כולו דידיה לאחר ג"ש (דכיון דלא אמר מעכשיו הוה אסמכתא) אפותיקי הוה למגבא מיניה דבלאו אסמכתא אפותיקי שוויא עכ"ל וכתב הרא"ש ואף ע"ג דמצי לסלוקי בזוזי דאל"כ לא מיקרי אפותיקי דמעתה הוי מכירה או כולה (לאחר ג' שנים) או מקצת (תוך ג' שנים) מ"מ לא חשיב דאי (כלומר וכל דאי אסמכתא הוה) דכיון שהמלוה אין יכול לתבוע ממנו פירעון ממקום אחר חשוב כקנו מידו אפילו לא אמר מעכשיו עכ"ל ומדכתב או כולה או מקצתה ש"מ דפי' ג"כ כרש"י דמיירי דא"ל תרתי לאחר ג"ש יהיה כולה שלך ובתוך ג"ש לא יהא לך פירעון אלא מזו וקמ"ל רב פפא (לפי' רש"י) דל"ת כיון שמאמר תהיה כולה שלך בטל מטעם אסמכתא גם מאמר לא יהיה לך פירעון אלא מזו בטל קמ"ל ונראה דכן דעת רבי' אף שקיצר בלשונו מ"מ אדלעיל מינה קאי דאל"כ הו"ל לומר ואם א"ל אם לא אפרעך בג"ש לא יהיה לך פירעון אלא מזו וכמ"ש תלמידי רשב"א לפי' בתרא דהביא הב"י דמשמע דלא א"ל [אלא] זה לחוד וקמ"ל דאף על גב דא"ל בלשון אם לא אפרעך מ"מ צריך לקיימו ועוד פי' תלמידי רשב"א לפני זה דמיירי דלא א"ל אלא אם לא אפרע לך בג"ש תהיה כולה שלך דאע"ג דהוה אסמכתא מ"מ מהני דאינו יכול לסלקו בקרקע אחרת והו"ל כאילו פירש וא"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזו וע"ש דהקשו על פי' רש"י שהוא פשיטא ולפי מ"ש אין כאן פשיטות ורבינו פירשו כרש"י ורא"ש הנ"ל ועיין בסמ"ע מ"ש שם ע"ז: צריך להחזיר לו כו' דהוי מחילה בטעות דבתורת מכר ירד לשדה זו והמכר אינו מכר והוה כאילו מניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו דכסבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו אבל בג"ש הראשונים ידע שהשדה הוא עדיין בידו לפדותו והניח לו לאכול הפירות בתורת רבית ומ"מ סוף סוף אינו אלא אבק רבית ואינו יוצא בדיינים וע"ל ס"ס קפ"ב מ"ש בדרישה וגם בסימן ר"ט בדרישה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:14:1) בד"א שקנה כו' רבי' הוסיף וגרע ושינה בלשון הרמב"ם לתוספת ביאור כי ז"ל שם רפי"א מה"מ המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה תנאין שאפשר לקיימן כו' אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה כו' בד"א כשקנה באחד מן הדרכים שקונין בהן והרי יש עליו לקיים את התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי הזה יקנה ואם לא נתקיים התנאי לא יקנה אע"פ שנתקיים לא קנה שהרי סמך קנייתו לעשות כך וכך וכל אסמכתא לא קניא שהרי לא גמר בלבו להקנותו כיצד המוכר בית לחבירו או נתנו לו במתנה ע"מ שילך עמו לירושלים ביום פלוני והוחזק זה בבית ה"ז קנה כשילך כו' אבל אם התנה ואמר אם תלך כו' אתן או אמכור לך בית זה והלך כולי אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא היא וכן כל כיוצא בזה לפיכך הנותן ערבון כו' וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר וא"ל אם לא נתתיו לך עד יום פלוני תן לו שטרו כו' שזו אסמכתא היא וכן כל תנאי שמתנין בני אדם ביניהן כולי אם תעשה כך אתן לך כו' עד שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה כל האומר מעכשיו כו' עכ"ל הרמב"ם בקיצור ויש לעורר כמה דקדוקים בדבריו ועד"ר וכאן אוסיף דקשה דהזכיר הרמב"ם ל' אם בסיפא שכתב והתנה אם יתקיים כו' ולא ברישא עוד שארי דקדוקים שנתיישבו בפירושי לדברי הרמב"ם ע"כ נראה שכלל דברי הרמב"ם במ"ש בד"א כולי כך הוא שברישא מיירי בהני שכל דעתם זה להקנות וזה לקנות וקאי אריש דבריו שכתב המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה כו' הרי שמיירי במי שדעתו להקנות אלא שרוצה שיתבטל הקניין אם לא יעשה לו הקונה דבר פלוני שמתנה עליו ומש"ה לא מיקרי אסמכתא משא"כ בבבא שנייה שתלה הקנאתו באם תעשה לי דבר פלוני אזי קנאה שאין ההקנאה בעיניו עיקר אלא רצונו שיתקיים התנאי ובחילוף קיום התנאי מקנה לו דבר פ' וכיון שקיום התנאי הוה אפשר שיהיה או לא יהיה מש"ה מיקרי אסמכתא וה"ה אם א"ל קנה דבר פ' אם תעשה לי כך וכך אע"פ שהקדים לומר קנה מ"מ כיון שתלהו באם שימש ל' אם מורה שעיקר עניינו הוא קיום התנאי מה שאין כן ברישא שלא תלה הקנאתו בל' אם ואף שגם כן אינו מקנהו כ"א על תנאי וכשלא קיים התנאי יבוטל הקניין מ"מ כיון שעיקר כוונתו היה להקנותו לא מיקרי אסמכתא ומש"ה לא הזכיר הרמב"ם ל' אם לא בריש דבריו ולא בכיצד כו' אלא כתב ברישא על מנת שילך ור"ל קנהו מיד בחזקה או בק"ס או באחד משאר קנינים והקנאה זו אני מקנה לך על מנת שגם אתה תעשה לי זה ובזה גם הראב"ד והרא"ש ורבינו דאחר זה מודים ואין זה דומה להלוקח שנותן ערבון ביד המוכר וא"ל אם אני אחזור בי ערבוני מחול לך דהשיג הראב"ד ואמר דאסמכתא היא דהתם אף דמסרו לידו מ"מ בל' אם מסרו לידו ולא היה עיקר כוונתו שיקנה המוכר בערבונו אלא כוונתו לקיים התנאי ומ"ש הרמב"ם אח"כ לפיכך הנותן ערבון על המקח כו' עד אם חזר הלוקח קנה המוכר אין כוונת הרמב"ם לדמותם יחד ושמחד טעם הוא דז"א כמ"ש דבההוא דערבון יש בו פלוגתא ובאידך הכל מודים אלא משום סיפא נקט וה"ק כיון דאסמכתא ל"ק לפיכך כו' דמש"ה א"ר יודא דיו שיקנה כנגד ערבונו ור"ל שהמוכר אין צריך לכפול ערבונו דהוה אסמכתא אבל במה שהמוכר זוכה בערבון של לוקח בחזרתו אע"ג שגם כן תלה באם אחזור בי זהו מטעם דא"ל בלשון מחילה להרמב"ם דמהני אפי' באסמכתא ותדע דאין כוונת הרמב"ם במ"ש לפיכך להביא דוגמא הרישא דקונה בקיום התנאי שהרי מסיק וכתב אחר כך ז"ל וכן מי שפרע מקצת חובו כו' וכן כל תנאין שמתנין כו' הרי שכל מ"ש אחר כך אינו אלא דוגמת בבא תנינא נקטו (מקומה) [משום] שאסמכתא הוא ול"ק ולא כתב דוגמת הרישא דלאו אסמכתא הוא וקני ש"מ דלרישא לא בעי להביא ראייה וא"כ גם במ"ש לפיכך הנותן ערבון כו' אין כוונתו אלא בשביל סיפא כולי ומ"ש הרמב"ם בבא תנינא דכיצד ז"ל אבל אם התנה וא"ל כו' אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי ל"ק נ"ל דלרבותא כ"כ דלא מהני אם החזיק או עשה אחד משאר קניינים מיד דל"מ כיון דבשעת קניין היה תלוי ועומד אם יקוים התנאי אלא אף אם כבר קיים התנאי ועשה הקניין אחר קיום התנאי ל"מ כיון שאחר קיום התנאי לא א"ל המוכר לקנותו אלא מתחילה ואותו דיבור הוה אסמכתא וק"ל והשתא יתיישב שפיר ל' הרמב"ם הנ"ל במ"ש בד"א כשקנה בא' מן הדרכים שקונין בהן והרי יש עליו לקיים את התנאי דה"ק כבר קנהו ואין כאן שום אסמכתא שהרי אין עליו לקיים את התנאי ורימז למ"ש לפני זה ז"ל המקנה כו' אם נתקיים התנאי נקנה ואם לא לא ומפני שרבינו העתיק ריש דברי הרמב"ם ברה"ס והפסיק אח"כ בדברים הנלוים אליו ואח"כ חזר להעתיק ולכתוב דברי הרמב"ם והוסיף וגרע בדבריו וכתב בד"א שקנה כשמקיים התנאי כו' לתוספת ביאור וגם החליף רבינו לכתוב בקיצור כו' ע"ת במקום שכתב הרמב"ם ע"מ משום דברישא מיירי שהקנהו בקניין גמור ומש"ה א"צ לתנאי דעל מנת שהוא כמעכשיו (דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי) דאפילו בלא מעכשיו נמי חל הקניין בקיום התנאי וזש"ר על תנאי וכן כתב ג"כ ב"י ע"ש משא"כ בסיפא דתלה הקניין באם מש"ה ל"ק עד דאמר מעכשיו וכדמסיק הרמב"ם הנ"ל ורבינו בשמו בסי"ט וה"ה אם אמר ע"מ דהוה כמעכשיו וכמ"ש ועוד נתיישבו ע"פ פירושי כמה דקדוקים וכמ"ש בדרישה ע"ש שוב מצאתי לדברי סעד בנ"י בפ' ג"פ כתבתיהו בחידושים ע"ש ועכ"פ יש חסרון בספרי רבינו שבידינו במ"ש אבל אם לא קנה ממנו עתה והתנה שאם לא יתקיים כו' וצ"ל והתנה שאם יתקיים תנאי זה יקנה ואם לא כו' וכן הוא במיימוני וכנ"ל: ומ"ש הרמב"ם כיצד כו' והחזיק זה בבית כו' ל"ד קאמר והחזיק דהא כבר כתב שיקנה באחד מהדרכים כו' אלא משום דברישא מדבר שעיקר ענינו להקנותה לו מש"ה כתב והחזיקו זה בבית להיות שלו באחד מהקנינים גם נקט והחזיקו דהוא א' מהקנינים דמהני כשעושהו הלוקח כן בפני המוכר אפילו שלא בציווייו משא"כ שארי קניינים דא"א לעשות כ"א ע"י צירוף מעשה המוכר ואף ק"ס דכ"ר בשם הרא"ש בסימן קצ"ה דקונין בעדים היינו דוקא בדבר שהוא זכות להן משא"כ במכירה ואם נותן המוכר להלוקח כסף או שטר או חליפין לאחר שנתקיים התנאי ודאי קנהו הלוקח אף שהתנאי היה באסמכתא וק"ל והמ"מ כתב על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל כיצד המוכר בית לחבירו כו' ה"ז קנה נראה סיוע לזה ממ"ש למטה דבמעכשיו קנה אפילו שאינו מוחזק בבית או בשדה אלא שקנה מידו מעכשיו וא"כ כשהוא מחזיקו מעתה למה לא יועיל יותר משאמר לו מעכשיו והלא חזקה זו הוא מחזיק בו עכ"ל נראה ג"כ דל"ד נקט מחזיקו אלא לשון הרמב"ם נקט וה"ה אם מקנה לו באחד מהקנינים מעתה הוא עדיף או לכל הפחות שוה לאומר מעכשיו באם וק"ס וק"ל: ומ"ש אבל אם התנה כו' עד אמכור לך בית זה הא דכתב כאן בית זה טפי מברישא משום דברישא קאי אמ"ש לפני זה שכתב המקנה בין קרקע בין מטלטלין שדעתו להקנותו לו מיד באחד מהקנינים ומסתמא דבר הקנאה הוא ידוע משא"כ בסיפא מש"ה כתב בסיפא בית זה אבל נ"ל דכאן וכאן לא בעינן דוקא שיאמר זה וראייה מ"ש בגמרא האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן עלייה כו' וכ"ר לקמן ס"ס רי"ד ודלא כמשמעות ב"י בסי"ט ע"ש בפירושי דב"י והארכתי בזה ומ"ש ואח"כ החזיק כבר כתבתי דנראה דלרבותא כ"כ ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:15:1) ומ"ש לפיכך הנותן ערבון כו' כבר כתבתי שנ"ל דתיבת לפיכך משום סיפא נקטו וה"ק כיון שהאומר בלשון דאי לא קנה דהוה אסמכתא לפיכך הנותן ערבון כו' אם חוזר ביה המוכר אין מחייבין אותו לכפול דזו אסמכתא הוי ופירוש שמועה זו של ערבון הוא שהלוקח נותן משכון ביד המוכר ומקנהו לו שיהיה גופו קנוי לו לגמרי אם יחזור במקח שלקח והמוכר ג"כ אומר אם אני חוזר אכפול לך כלומר שתקח בקרקע שלי כפל מערך ערבונך נמצא שכל אחד קונס נפשו שבאם יחזור בו יפסיד כפי ערך הערבון וקבלו קניין זה מזה והוא פלוגתא דר' יוסי ור' יודא בפרק הזהב דר' יוסי ס"ל נתקיימו התנאים ור' יודא ס"ל דיו שיקנה כנגד ערבונו (וכבר ביארתי פלוגתא זו כל הצורך סימן ק"צ סעיף י' בדרישה ע"ש) ומשמע ליה לרמב"ם ז"ל דמדאמר רבי יודא דיו שיקנה ש"מ דלא פליג אלא שאם חוזר המוכר לא יכפול לו הערבון אבל אם חוזר הלוקח נמחל הערבון דליכא אסמכתא אלא באומר אתן או אשלם אבל כשאומר הרי לך זה בידך שאם לא אעשה כך וכך יהיה מחול לך לגמרי קנה כשקנו מידו ואצ"ל מעכשיו א"נ אפילו במסרה לידו לא כתב הרמב"ם דאין כאן אסמכתא אלא דוקא בדא"ל מה שנתתי בידך מחול לך ר"ל מחול לך אלים טפי וכן כתב המרדכי וכמ"ש בשמו לקמן (ואף ע"פ שכ"ר בשם הרא"ש בס"ס ע"ג סל"א דלא שייך מחילה במשכון אלא בעינן שיאמר לו אני נותנו לך הא כתוב שם טעם בצידו וק"ל דלא שייך מחילה אלא כשאדם חייב לחבירו ומוחל דהוי המחילה במקום פירעון כו' ור"ל דווקא הלוואה שקבלו לידו ולהוצאה ניתן ועליו מוטל לשלם לו שייך מחילה משא"כ משכון ופיקדון שהוא בעין ומונח בידו בחזקת בעל המשכון דבו צ"ל ל' נתינה משא"כ ערבון זה ג"כ נתנו לו להיות גופו מוקנה לו חלוף הקניין וא"ל ערבוני יקנה לי דאל"כ לא היה קונה במשכון וכמש"ר בסימן ק"ץ ס"י ע"ש) מש"ה כתב הרמב"ם ברישא דבין מקרקעי בין מטלטלי דוקא שמקנה לו עתה בא' מהדרכים כו' דמשום שם לא אמר מחול לך בעינן א' מהקנינים אף אם מסר המטלטלים לידו מיהו אין משם ראייה דאימא מטלטלי דומיא דקרקע קאמר מה קרקע בחזקת בעליה עומדת ולא שייך בה נתינה והתפסה ביד חבירו אף מטלטלין כשלא התפיסן ביד חבירו אבל התפיסן בידו לא בעי שום קניין יותר כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:16:1) והראב"ד השיג כו' וכ' דאפי' הוא בידו בעינן שיהא דוקא הקניין בב"ד חשוב כו' ע"ש ועב"ח: שאף הלוקח אינו מוחל פי' אינו מוחל להחזיק בו המוכר בחנם אבל מ"מ קנה נגד המשכון ואין אחד מהם יכול לחזור וזהו מ"ש ר"י דיו שיקנה לו כנגד ערבונו ר"ל דיו שיקנה הערבון שאין אחד מהם יכול לחזור במקח זה דנגד ערבון אבל בשאר קרקע אפי' הלוקח יכול לחזור ואין הערבון מקנה וע"ל סי' ק"ץ ס"י: ולא חילק בין היכא כו' וזה תימה דבגמרא מחלק בזה עד"ר הבאתי ל' הגמ' והנה משמעות דברי רבינו הוא שדקדק על הרמב"ם במה שלא חילק ומשמע דס"ל דכמו שבדבר שאינו בידו מיחשב לעולם אסמכתא כן ס"ל ג"כ בדבר שבידו ובגמרא חילק דבדבר שהוא בידו לא חשיב אסמכתא כ"א בגזים ואין להקשות לפ"ז למה לא דקדק רבינו אחריו ג"כ במה שלא חילק בין בגזים ובין לא גזים מפני שהחילוק דבין גזים ללא גזים ס"ל לרבי' דאינו אלא במה שהוא בידו וכיון דהרמב"ם משוה דבר שהוא בידו לדבר שאינו בידו ל"צ גזים כמו בדבר שאינו בידו דהוה אסמכתא אפי' בלא גזים ואפי' לדעת רבי' כמ"ש בסמוך וק"ל אבל קשה דהא משמעות דברי הרמב"ם הוא דס"ל כרבי' הן לחלק בדבר שבידו הן בלא גזים שהרי בפ"ח דשכירות דין י"ג כתב ז"ל המקבל שדה מחבירו והובירה כו' עד ומפני מה נתחייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב (ר"ל דבר קצוב מחשב גוזמא מפני שקיבל עליו הקיצוב ההוא אף שלא יהיה בו הפסד כ"כ וכ"כ ב"י כאן) כדי שנאמר הרי הוא כאסמכתא כו' אבל אם אמר אם אוביר אתן לך ק' דינרים ה"ז אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראוי לעשות בלבד עכ"ל הרי לך בהדיא דחילק בדבר שהוא בידו בין גזים ללא גזים גם בפי"א דמכירה כל האסמכתות דחשיב הם דבר שאינו בידו או גוזמא דהא אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך וכן משליש שטרו ואומר אם לא נתתי לך ביום פלוני תן לו שטרו הן דברים שבידו ויש בהן גוזמא ומ"ש אח"כ וכן כל תנאי שמתנין בני אדם ביניהן אם תעשה כך או אם יהיה כך אתן לך מנה או בית הן דברים שבלאו בידו שגם ל' אם יהיה משמע אם יהיה מעצמו או ע"י אחרים ולא איירי בדבר התלוי בו וקאמר דהוי אסמכתא ומיירי אפי' בלא גזים דמ"ש אתן לך מנה אינו מוכח דהוא גוזמא דיכול להיות שאותו דבר שיעשה לו אז יהיה שוה בעיניו מנה ויותר לכן נראה דכוונת רבי' הוא בהיפך ממ"ש וס"ל דמ"ש הרמב"ם אם יהיה כך או תעשה כך אתן לך מנה או בית זה דהוא גוזמא והמשך דברי רבי' כך הם דהרמב"ם לא חילק בין בידו לאינו בידו ולעולם מצריך באסמכתא לומר דבר גוזמא שהרי גם בסיפא באומר אם יהיה כך או תעשה כך שהן דברים דלאו בידו אפ"ה קאמר אתן לך מנה או בית שהוא גוזמא ושוה יותר וע"ז מסיק וקאמר דבגמרא חילק דדוקא בדבר שהוא בידו בעינן גוזמא אבל באין בידו לעולם מיחשב אסמכתא אפילו בלא גוזמא חוץ מבמשחק בקוביא ובזה מיושב ג"כ קושיא ראשונה למה לא דקדק רבי' על הרמב"ם במה שלא חילק בין גזים ללא גזים וג"כ מיושב למה ציין רבינו סוף דברי הרמב"ם במ"ש אם יהיה ולא יהיה כו' ולא ציין במ"ש אכפול לך ערבונך או המשליש שטרו וה"ט מפני שהן דברים שבידו ושם גם רבי' ס"ל דבעינן גיזם והא דלא ציין ריש דברי הרמב"ם במ"ש כיצד כו' שכתב אבל אם מתנה ואמר אם תלך עמי לירושלים אתן לך בית פלוני שהוא ג"כ לאו בידו וכתב גביה דבר גוזמא ה"ט מפני דשם גם כן כתב או אמכרנו לך והא דמכורה לך לא מיחשב גוזמא ובאמת מכח סיפא מוכח דגם מכירת בית מיחשב ליה גוזמא מפני שאין אדם מוכר ברצון נכסיו ובתיו וכמ"ש בתוס' ותלמידי רשב"א כתבתי לשונם ר"ס ר"ו ע"ש כך הוא כוונת רבי' אבל באמת אינו מוכרח ויש ליישב להרמב"ם כמ"ש ראשונה דמכירת בית דרישא ואתן לך מנה דסיפא באם יעשה כך לא מיחשב ליה גוזמא ולפ"ז לא יקשה עליו מהגמרא גם לפי שיטת פי' רבי' וב"י יישב ג"כ דברי הרמב"ם ונדחק מאוד ולכך לא ראיתי להעתיק ואשר כתבתי הוא הנכון בעיני ודוק: דבר שאינו בידו והוא תלוי כו' פי' אם אינו בידו לגמרי אלא תלוי גם בדעת אחרים ומיהו קרוב הדבר שהאחרים יעשו אותו וכבידו דמי לכן אמר ל' תלוי: האומר קנה לי יין ממקום פלוני כו' בגמרא ורי"ף ורא"ש לא נזכר מקום פלוני ואדרבה בהדיא מסקינן בגמרא דאפי' ביין סתם נמי אסמכתא היא (וכמ"ש בדרישה) ונראה דנקיט לה רבי' לומר דמיירי שהתנה עמו שיקנה לו יין ממקום פלוני שהוא שם בזול ואם לא יקנה לו שימציא לו יין משלו כמו שהוא נמכר בזול והוא הבטיחו על כך וקבל כן עליו (דאל"כ פשיטא דפטור דאינו אלא מבטל כיסו של חבירו) וכ"כ הרא"ש והר"ן ורש"י וזהו שכתב ממקום פ' וכיוצא בו כלומר ממקום שניקח בזול: דשמא לא ירצו המוכרים כו' פי' מסתמא כיון שלא היה בידו לגמרי לא גמר ומקני ואף שהבטיחו בפי' וכן סמך בדעתו וטעה שהיה פשוט לו שימצא לקנות לו ונ"ל דמש"ר אסמכתא היא ר"ל אסמכתא היא ויכול לחזור מדיבורו ואפי' לא הלך כלל אחר היין ולא אמרינן שילך לשם ויראה אי מוכרין לו וכ"מ ל' הגמרא דקאמר האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה כו' הרי לך בפי' דאפי' פשע לית לן בה כיון דאסמכתא היא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:17:1) שהיא סבור שמא יבוא כו' קשה אדרבה שאם אינו סובר ודאי יבוא כו' אלא שמא היאך שייך לומר דאדעתא דהכי התנה לכ"נ לע"ד שצ"ל שהוא סובר שיבוא לידי כך א"נ יש לגרוס שהוא סובר שלא יבוא לידי כך וכך הוא ברא"ש וז"ל התוס' דכיון שהוא יודע שאין בידו להרויח וידוע הוא שאחד מהן ירויח ודאי לא נתכוין להסמיך חבירו על דבר שאינו אלא גמר ומקני: כששוחקין במעות כ"כ התוס': אבל אם שוחקין כו' דס"ס כיון שאמר בלשון אם אסמכתא הוא לענין שאין מוציאין אא"כ קנו מיניה בבד"ח ואילו היה אסמכתא גמורה אפי' היו המעות מוכנים ל"ק מידי כן משמע מב"י לקמן בסי' זה במסל"ז ע"ש ויותר נראה לומר דנהי דלא הוי אסמכתא מ"מ אינו יכול להפקיע מעותיו של חבירו אא"כ הם על הדף אז המקום קונה המעות ומפקיע אותן מיד בעליהן וק"ל ועבד"ר שהוכחתי כן מל' ר"פ א"נ ומל' תשובת הרא"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:18:1) ולא משלם כו' כתב ב"י כ"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וע"ש שכתב שהרא"ש והרי"ף מחולקים בהטעם ויש נ"מ בזה אלא שא"כ קיצר רבינו במקום שהו"ל להאריך: לפיכך כשהמוכר לעיל כתבתי בסי"ג כלל הדברים ע"פ הכלל ההוא נראה דדעת רבינו הוא שכל דבר בעולם שאינה מוקנה לו בקנין ברור ואח"כ מתנה עליו תנאי אלא תולה הקנין בקיום התנאי ואמר אם תעשה כן אעשה כן או אתן או אמכור לך זה הוה אסמכתא דדמי למידי דבידו ואינו בידו להכי אף שמקיימו אח"כ יכול המוכר לחזור בו דאף שהיה בדעתו מתחילה שכשיקיים התנאי תהיה השדה מכורה או נתונה מ"מ לא היה כאן גמר קנין שלא יוכל לחזור בו וכיון דאפשר שלא יקיימנו מש"ה כ"ר לפיכך מוכר שמקנה ללוקח על תנאי כו' הוה אסמכתא כיון שקיום התנאי אינו תלוי ביד המוכר כו' פי' נמצא דלא הוה בידו לגמרי ומיהו בידו מיקרי כיון שקרוב לודאי שיקיימנו ולא הוצרך רבינו לסיים זה א"נ רבינו גריר עצמו בתר ל' דתלמודא דיהיב ה"ט גבי קנין יין וקאמר הכא לאו בידו ועד"ר ודוק: אינו תלוי ביד המוכר אלא ביד הלוקח פי' וכיון שתלוי ביד הלוקח דילמא יהיה התנאי כ"כ גדול וקשה בעיניו לקיימו עד שלא יהיה ניחא ליה בריוח ולכן הוה אסמכתא כנ"ל ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:19:1) כתב הרמב"ם כו' לעיל בפרישה סי"ד העתקתי ל' הרמב"ם ומשם תראה דהאי בבא קאי אמ"ש לפני זה דכשאומר אם תלך לירושלים אתן לך זה דהוה אסמכתא ול"ק ע"ז כתב בבא זו דאם אמר אם תקיים התנאי תקנה מעכשיו או לא אמר מעכשיו אלא דקנה בבד"ח קנה ועד"ר: קנה בית זה ל' הב"י דהרמב"ם ס"ל דוקא כשיחד לו בית או טלטל ידוע הוה דינא הכי ומש"ה כ' בית אבל אם אומר לתת לו טלטל (או בית) סתם או לתת לו מעות לאו כלום הוא דאין קנין קונה אלא בדבר ידוע ומסוים דומי' דקרקע עכ"ל וכ"כ בכ"מ רק בסוף לא כ' הני שתי תיבות דומיא דקרקע ונראה דה"ט דהא גם בקרקע הוצרך לכתוב לפני זה דבעינן שיאמר (בית) זה דבר ידוע וא"כ מאי אולמא קרקע משאר דברים דסיים וכתב דומיא דקרקע להנחה ולדבר פשוט והא דכתבו כאן בב"י נראה ליישב ולומר שמש"ה דקדק וכ' דומיא דקרקע ולא כ' דומיא דבית משום דס"ל דבקרקע פשוט דלהרמב"ם צריך לסיים לו איזה קרקע מקנה לו וכמש"כ הרמב"ם ברפ"ג מה' זכייה ע"ש וזהו דוקא בהקנה לו קרקע אבל בהקנה לו בית א"צ וכתבו רבינו לקמן בס"ס רי"ד דהאומר בית בבתי אני מוכר לך צריך ליתן לו בית ולא עלייה אבל נותן לו איזה בית שירצה ש"מ דא"צ לייחד בשעת הקנין [והטעם] כתבתי בסי' רמ"א דס"ל להרמב"ם דשם קרקע אינו מוגבל ומסוים כלל דאפילו אמה א' נקרא קרקע נמצא דאינו מסוים לא במקום ולא בשיעור מש"ה דוקא ל"ק משא"כ באומר בית בביתי דלבית יש שיעור כדאיתא פ' המוכר פירות וכ' רבינו לקמן בס"ס רי"ד בזה גם הרמב"ם [מודה] דקנה ונותן לו הפחות וכ"כ בהדיא בפ' כ"א מה"מ ע"ש ומה שדימה הב"י כאן בית לקרקע שצריך גם בבית לומר זה אפשר שה"ט דס"ל דכמו שבמקנה קרקע כיון דאין לה שיעור מצד עצמה אמרינן דלא קנאה כלל עד שיאמר זה ה"נ במקנה באם ל' אסמכתא דס"ל דאפי' בבית צ"ל זה מיהו אין ל' ב"י משמע כן שהרי כתב שאין קנין קונה אלא בדבר ידוע משמע דס"ל הכי אפילו בקנין דאינו אסמכתא גם בלא"ה מוכח דלא ס"ל להב"י חילוק בין בית לקרקע דהא בסימן רמ"א הביא הב"י דברי המ"מ שהקשה אמ"ש הרמב"ם בפ"ג דזכייה הנ"ל מהא דמנחות ונדרים הנ"ל וגם רבינו הקשה שם בר"ס רמ"א מדברי הרמב"ם ולא חילקו בין בית לקרקע ע"ש ונראה דרבינו דהביא כאן דברי הרמב"ם דכ' בית זה ולא הקשה עליו משום דס"ל דל"ד כ' הרמב"ם כאן בית זה אלא אורחא דמילתא כ' שרגילין להקנות בל' זה ודוק ועמ"ש עוד מזה בסימן זה בס"ך בדרישה ובר"ס רמ"א בפרישה ודרישה: מעכשיו וקנו מידו ע"ז ל"ד ק"ס אלא ה"ה א' משאר קניינים שכ' לו שטר או שנתן לו הלה המעות או שהחזיק בו וטעמא שכיון שאמר מעכשיו הרי גילה דעתו שרוצה שיקנה עכשיו מיד בקנין גמור אלא שאם לא יקיים התנאי תתבטל המתנה ולהכי מהני כמ"ש לעיל בבא ראשונה ונקט וקנו מידו להשמיעך אגב דס"ל דסתם קנין לאו כמעכשיו ואפילו קנו מיניה בק"ס בעדים כשרים כל שאומר בל' דאי ל"ק אא"כ אמר מעכשיו ועד"ר: ואם קנו מידו בבד"ח פי' בכל אסמכתא בעולם אם קנו בבד"ח מהניא אפילו בלא מעכשיו: והוא שיתפיס כו' פי' והיינו דוקא כשמתפיס ההוא מידי דמחייב עצמו ביד הב"ד וכ"ש כשמתפיס ביד שכנגדו: ומ"ש זכיותיו כו' שטרו או שוברו כו' לישנא דגמרא דנדרים נקט ול"ד קאמר אלא ה"ה התפיס ממון או משכון וא"ל שיזכה בגוף המשכון וכדלקמן ודוק בדרישה: וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שאם קנו מיניה בבד"ח במעכשיו קונה כן היתה גירסת ב"י במעכשיו (וכמ"ש בחידושים) וכן הוא ברוב ספרים גם בס"י ואל תטעה לפרש דדעת רבינו דלהרא"ש בעינן קנין ב"ד וגם שיאמר מעכשיו דא"א לומר כן חדא דא"כ מאי וכ"כ הרא"ש דכתב הא להרמב"ם בחדא מינייהו סגי ועוד מאי זה שסיים וכ' ואם קנו מידו כו' אפי' אם לא התפיס כו' דמשמע דזה לרא"ש ולא לרמב"ם וז"א דהא להרמב"ם אפי' כשאומר מעכשיו לחוד א"צ התפסה ואפי' בלא בד"ח ומאי רבותא דאפילו דקאמר לכ"נ לפרש דמש"ר במעכשיו ר"ל דבעינן שיהא קנין בסתם שהוא במעכשיו לאפוקי אם פירש בהדיא שלא יחול מעכשיו עליו (א"נ אף שהוא במעכשיו צריך בד"ח) ומש"ה לא כ' ומעכשיו או וא"ל מעכשיו והכלל שתנקוט בידך הוא דלהרמב"ם כל שאמר בל' דאי סתם קנין אינו במעכשיו ומש"ה בעינן שיקנה בפי' מעכשיו או שיקנה בבד"ח והתפיס הדבר שחייב עצמו בו ואז ההתפסה מורה שהוא כמעכשיו דאל"כ במאי קונה כיון שבשעה שיקום התנאי כבר הדרא סודרא למריה והרא"ש ס"ל דגם באסמכתא הוא סתם קנין כאומר מעכשיו (א"ל) [אלא] דל"מ בזה אפילו אומר מעכשיו בפי' עד שיקנה בבד"ח ואז אפילו לא התפיס כיון דסתם קנין הוא במעכשיו ומש"ר וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל היינו דשניהן ס"ל דמהני קנין בבד"ח ולאפוקי משאר המפרשים דכתבו ופירשו דלדברי הגאון שהבאתי בדרישה דאינו מצריך בד"ח כ"א במקום שהוכרח להתפיס זכוותיה בב"ד ולא מרצון נפשו עשה וכמ"ש עוד מזה בדרישה ובחידושים ומש"ה דייק רבינו וכתב במעכשיו וגם סיים אפי' אם לא התפיס כו' ואף שמחולקים בהתפסה מ"מ כתב וכן משום דחדא באידך תליא דהטעם דלא מצריך הרא"ש התפסה הוא משום דס"ל דהוי במעכשיו משא"כ להרמב"ם ודו"ק בפירוש זה כי בו מיושבים כמה קושיות וגמגומים ובררתי אותו משאר פירושי המפרשים בדברי רבינו אלו לפי שאינן עולים יפה בעינינו ובפרט לפי מ"ש בדרישה ע"ש ומשם תבין שפירושינו זה עיקר ולגי' קצת הספרים דגרסי שקנו מיניה בבד"ח או במעכשיו כו' נמי פירושו ע"ד זה וה"ק וכ"כ הרא"ש דבד"ח בלא אמירת מעכשיו כלומר או אמירת מעכשיו לחוד נמי מהני במקום דשייכא דהיינו היכא דלא הוה אסמכתא גמורה כההיא דהלוהו על שדהו דמהני מעכשיו לחוד בלא שום קנין כמש"ר לעיל ס"ג ומטעם שכתבנו בדרישה וא"ש נמי דכתב וכן כלומר כמו שהרמב"ם ס"ל לשיטתו בפירוש הגמרא דבד"ח מהני בלא מעכשיו כן נמי ס"ל להרא"ש דאצ"ל מעכשיו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:20:1) כתב הרמב"ם כו' פי' בכל אסמכתא כפי מה שנתבאר לעיל והרא"ש מסיים וכ' דקנס שעושין בשידוכין אפי' גזים כו' ומפני שחזרת השידוכין בידו היא כבר נתבאר לעיל דדבר שבידו לקיימו לית ביה משום אסמכתא א"ל דגזים מש"ה כ' אע"פ שגזים וק"ל: קונין מבע"ח כו' החוב זה מחול לך כו' אע"ג דמחילה א"צ קנין מ"מ מחילה ע"ת שאני: ועד"ז היו עושין ברמב"ם דפוס גדול וקטן נדפס וע"ד זה היינו עושין בכל התנאים שבין אדם לאשתו ובכל הדברים הדומים להם עכ"ל ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:21:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:21:1) וא"א הרא"ש ז"ל כ' שקנס שעושין כו' קאי אמאי דסליק שכן היו עושין גם בשידוכין וכנ"ל אבל בשאר תנאים הסכים ג"כ לתקנת חכמי ספרד ואע"ג דכבר נתבאר לעיל בסימן י"ב שהראב"ד ורש"י חולקין אהרמב"ם וס"ל דאפילו במחול לך לא הוי מחילה שאני התם דיהיה לו הפסד במחילתו משא"כ בזה דלא יפסיד מכחו כלל רק במה שנתחייב לו מתחילה אדעתא דהכי שיהיה מחויב לקיים התנאי ואז יקח הממון ואם לא יקיים לא יקח ולא יפסיד וכ' דהרא"ש כ' דבשידוכין א"צ דבהן לא שייך אסמכתא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:22:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:22:1) דכה"ג לא זכה במשכון כו' ז"ל הרא"ש בפ"ק דקידושין דף פ' י"מ דהיינו דוקא בקנין אשה ועבדים ומקרקעי דנקנין בכסף ואין כאן כסף שיוכל להקנות בו שאין המשכון קנוי לו שלא נתנו לו זכות בגופו אבל אם אדם נותן מתנה לחבירו ונותן לו משכון בשביל המתנה משיכת המשכון הוה כאילו זכה במתנה וליתא דאין חילוק וטעם א' לכולן לפי שאין המשכון משתעבד לכלום לפי שאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב בו אבל בדבר שלא נתחייב בו לא חל שיעבוד מעולם על נכסיו ובמתנה שאמר ליתן לו לא נתחייב בה מעולם ויכול לחזור בו לפיכך גם המשכון לא נשתעבד עכ"ל ובזה תבין מה שהוצרך רבינו לחזור ולכתוב דין זה כאן אעפ"י שכבר כתבו לעיל בסימן ק"ץ דמנה אין כאן משכון אין כאן דקמ"ל כאן דאפילו במתנה הדין כן וק"ל ודוקא בשאר ערבונא דלאו בשידוכים דינא הכי אבל ערבונות שנותנים על השידוכים פשיטא דנקנים דהא לית בהו אסמכתא ונתחייב לו בקנס כאילו קנה לו בבד"ח (אבל אין לתרץ דמיירי הכא דלא עשה קניין כלל כ"א זה שנתן המשכון דז"א דהא סיים וכתב דבעיא קניין בבד"ח משמע דסתם קנין ל"מ) וכ"כ ב"י ומש"ה שינה רבינו ל' הרא"ש וכתב ושנים שהתנו כו' מלתא בפני עצמו לרמוז דלא קאי אשידוכין הנ"ל וק"ל וכ"נ לפרש דברי רבינו בא"ע ס"ס נ' (ועמ"ש עוד שם לתרץ זה) ואף אם תאמר שכתב שם הדין בערבונות דשידוכין י"ל דל' הרא"ש נקט שכ"כ פ"ק דקידושין ול"ד נקט שידוכין אלא דאיירי שם בשידוכין גם העתיק שם ל' התוס' שכ"כ שם פ"ק דקידושין דף ט' ובסוף כתבו ושמא בשידוכין אין אסמכתא בעבור הבושה ע"ש: אלא שצריך להקנותו לו בסודר דלא כאסמכתא ובבד"ח צ"ע הא ל"מ כתיבה [דלא] כאסמכתא כלום וכמ"ש בסמוך סכ"ג וגם למה צריך לה כיון שהקנין היה בבית דין חשוב ובאבן עזר סוף סימן נ' לא כתב ובבית דין חשוב בתוספת וי"ו וכן בספרים ישנים ליתא גם בפסקי הרא"ש בקידושין ליתא ולפי זה פירושו קא מפרש למילתא אלא אם כן יקנה לו דלא כאסמכתא דהיינו בבית דין חשוב גם י"ל דה"ק צריך להקנות לו דלא כאסמכתא וכדי שלא תטעה לומר כשמקנה לו סתם (שהוא) או שא"ל בפי' בשעת קניין מעכשיו דסגי בהכי וכדעת הרי"ף והרמב"ם מש"ה כתב דז"א אלא בבד"ח צריך להיו' אם ירצה שלא יהיה בו אסמכתא וע"ד שביארתי וכמ"ש בתשובה שאח"ז: או יאמר כו' בגוף החפץ כו' וא"ת הא בסי"ו כ"ר בשם רש"י וראב"ד דאם נתן הלוקח הערבון בידו של מוכר וא"ל אם אחזור בי ערבוני מחול לך דאפ"ה הוה בכלל אסמכתא ול"ק י"ל דשאני התם דלא נתן לו ערבון לקנות אותו אם חזר בו אלא אדעתא שאם יחזור בו המוכר שיכפל לו ערבונו וכיון שלא קונה מהמוכר דבר אף אם יחזור כיון שלא נתן בידו כלום אנן סהדי דג"כ הוא לא הקנה לו אדעתא דהכי אבל בנדון זה שניהם שוים בנתינת ערבונו וה"ה במקום שלא נתן הוא המשכון אדעתא שיקנה גם הוא כנגדו וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:23:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:23:1) כי אסמכתא היא הא דגזים פי' דאילו לא גזים לא הוה אסמכתא כיון שהיה בידו לגמרי דומיא דמשלם במיטבא דחייב להרא"ש ורבינו מדינא ולא מתקנה וק"ל ועד"ר סעיף הקודם מ"ש והוכחתי שם דבבד"ח לחוד סגי ודע כי תשובה זו היא בכלל ע"ב דין ח' וז"ל תשובה דע כי אסמכתא היא כל היכא דגזים כו' ובנדון זה גזים והוי אסמכתא ואסמכתא ל"ק אלא בקניין מעכשיו ובבד"ח כדאיתא בנדרים וכ"כ בשם ר' האי ובעלי תוס' אמנם רי"ף כתב בשם גאון דלא בעינן בד"ח כו' עד אני הנראה בעיני כתבתי אם היה הדין בא לפני הייתי פוסק כמ"ש אבל אם נהגו בכאן לפסוק בדיני אסמכתא קניא בלא בד"ח לא באתי לסתור הדינים שפסקו ע"פ רי"ף ז"ל עכ"ל הרי לך שבמקום השואל היה המנהג כדעת הרי"ף ז"ל דהיה די באמירת מעכשיו וע"ז השיב הוא ואסמכתא ל"ק אלא באומר מעכשיו ובבד"ח ר"ל לדידי ס"ל דאעפ"י שאמר מעכשיו צריך קנין בד"ח אבל לא בא לומר שדעתו שצריך קנין בד"ח ומעכשיו דא"כ הוה ליה למימר ואסמכתא ל"ק אלא בבד"ח ובאומר מעכשיו אלא כדפרישית: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:24:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:24:1) שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' בכלל ס"ו ס"ט ומ"ש ואם תמצא טריפה אתן בשביל בשרה כך וכך פי' ולא כ"כ כמו אם תהיה כשירה מדכתב (בפשוטה) [בסופה] וא"ת דה"נ גזים שקנה בשר טריפה יותר מדמי שווים כו' ש"מ דלא נתן עכ"פ דמי כשירה: בלא קנין כו' פי' כיון שלא הזכיר השואל בדבריו אלא דברים בעלמא יראה שלא היה קנין משיכה מחייב או הגבהה זולת מה שהזכיר: ויכול שמעון לחזור בו כו' עד"ר: חדא דמעות אינן קונות פי' וזיל בתר טעמא דמעות אינן קונות משום שמא יאמר המוכר להלוקח נשרפו חטיך בעלייה ה"נ במשכון: נתינת המשכון אינה קונה פי' משכון זה שנותן על דבר שעדיין לא נתחייב אינו קונה במשכון כמ"ש לעיל סכ"ב: ואילו משך שמעון הפרה כו' כן הוא בתשובה ואילו בוי"ו ונקט משיכה בבהמה דדרך בהמה בחייה לקנות במה שמשך אותה מרשות בעלה למקום שיש לו גם כן בו רשות ולאחר שחיטה ונעשה בשר דרכו בהגבהה וכל שדרכו בהגבהה אין קנייתו אלא בהגבהה וכדלעיל סימן קצ"ז וקצ"ח: ולא הוה אסמכתא משמע דאילו הוה מתחילה אסמכתא בדבריהם תו לא הוה קונה במשיכת הבהמה הנעשה מיד קודם שחיטה וזהו דלא כמ"ש ב"י בשם הרמב"ם בסי"ד דאם החזיק בה מיד אף אם הוא אסמכתא קנאה ולפי מ"ש שם ניחא זה גם להרמב"ם ולהב"י צ"ל דהרא"ש השיב זה אליבא דידיה ולא להרמב"ם מיהו י"ל דוקא התם דהחזיק בדבר שהיה לו לקנות כשיתקיים התנאי וכיון שהוא מוחזק בו הו"ל כקנו בידו מעכשיו משא"כ כאן דאף שמשך הפרה מ"מ הדמים שחייב נפשו ליתן עבורה כשתטרף לא החזיק המוכר וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:25:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:25:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:25:1) כדאמרינן גבי כו' עד ופי' ר"ת כו' צ"ע דהא רבינו בשם ר"י כתב לעיל טעם אחר דמשום דלא שייך כאן לומר שסמיך אמידי שיהיה כן ומטעם דר"ת לא הביא לא הרא"ש ולא רבי' וגם בקיום שידוכין כתבו תוס' בשם ר"ת בפ' א"נ וז"ב דה"ט דלא מיחשב אסמכתא משום דשווים הם כל א' מקני לחבירו בההיא הנאה דאיהו בעי למיקני והתוספות והרא"ש ורבי' כתבו שם טעם אחר משום דלית בה מלתא יתירתא מפני הבושה ודוחים דברי ר"ת במשחק בקוביא ובקנס שידוכין ע"ש וי"ל דכאן לא שייך טעם ר"י הנ"ל דאוקמה אחזקה דרוב בהמות בחזקת בריאים וכשרים וגם י"ל דסמך דעתו לומר שאף אם תטרף מ"מ לא יהא היזק והא ראיה שאף לאחר שחיטה כשידע שהיא טריפה קיבל הלוקח הדמים ורצה בקיום המקח בסברו שלא יפסיד עד אחר זמן שראה שיפסיד בהן ומש"ה כתב טעם דר"ת ולא מטעמו לחוד כ"כ אלא גם מטעם ראשון דלא מיחשב ליה גזים אלא שקאמר אף א"ת שיש בזה צד גוזמא מ"מ הא כתב ר"ת כו' אבל בעלמא היכא דאיכא גוזמא ממש לא ס"ל להרא"ש דליקני מכח טעמא דר"ת לחוד ובזה יתיישב נמי מש"ר בסימן ר"ט האומר לחבירו כל מה שבבית זה כו' עד דאין זה אלא כמשחק בקוביא וכמ"ש שם ע"ש ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:26:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:26:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:26:1) כתב הרמב"ם כ"כ שם פי"א דמכירה ומסיים בה כיצד כו' ורבי' קיצר בהעתקת ל' מפני שכבר כ"כ בשם הרמב"ם לעיל בס"ס מ' באיזה אופן מצי אדם לחייב נפשו (ושם בארתיהו בס"ד) ולא בא כאן אלא לכתוב טעם הדבר למה יהא חייב ולא יחשב כאסמכתא לומר לא כוונתי לחייב נפשי דהא לא עשיתי שום קנין ודיבור בעלמא דברתי והא ראיה שכמה גאונים חולקים על הרמב"ם וכתבו שלא נתחייב בל' הנ"ל וכמ"ש המ"מ שם וכתבתיהו לעיל בסימן מ' קמ"ל דל"מ למימר הכי אלא דבר זה מתנה הוא ואמרינן שודאי ע"ש מתנה גמורה נתכוין ולא לאסמכתא לדבר דברים בעלמא וק"ל ומש"ה כתב שמחייב עצמו בלא תנאי דאילו בתנאי כבר נתבאר דיש בו לפעמים אסמכתא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:27:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:27:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:27:1) חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון לזון כו' ה' שנים בדפוס מיימוני שבידינו וכבר כ"ר ג"כ דין זה בשם הרמב"ם בסי' ס' ושם לא כתב בשמו ה' שנים וגם מדברי בעה"ת שער ס"ד סימן א' מוכח דל"ג לה בדברי הרמב"ם ע"ש אבל מ"מ כתב שם דהרמב"ן השיבו דלהרמב"ם גם אם פי' ה"ש חשוב דבר שאינו קצוב גם רבינו כתב בשם הרמב"ן לעיל בסי' ס' בס"ט דהמחייב נפשו ליתן לו כ"כ חיטין בכל שנה מיחשב דבר שאין לו קצבה שמא יתייקרו החיטין עי' שם ולעד"נ זה מוכח פשוט מדברי הרמב"ם שהרי סיים וכתב ומפני מה הפוסק לזון את בת אשתו חייב לזונה כו' ובבת אשתו שנינו בהדיא במשנה ר"פ הנושא ה' שנים וא"כ מאי מקשה מהתם אלא ודאי דס"ל דה' שנים גם כן דבר שאינו קצוב מיקרי ואף שברמב"ם לא כתב ה"ש אצל פסיקת בת אשתו קיצר וסמך אמ"ש בריש דבריו לזון ה"ש וגם בעה"ת כתב שם בשער ס"ד דהרמב"ם גילה בדבריו דס"ל דאף בקצב ה"ש דבר שאינו קצוב מיקרי ותמה עליו גם בזה ועל זה גם כן שאל להרמב"ן כדמסיק שם בסוף אותו סי' ולא כב"י שכתב דבעה"ת נסתפק בכוונת הרמב"ם אי כה"ג דאמר ה"ש דבר שאינו קצוב מיקרי או לא וכבר כתבתי ג"כ זה לעיל בסימן ס' ועד"ר: שזה כמו מתנה כו' נראה דר"ל בשלמא כשהיה חייב בו כגון האב שחייב לזון את בניו עד שש שנים וכיוצא בזה דאף שהוא דבר שאינו קצוב כמה יצטרכו מ"מ כיון שהוא מחויב ועומד ע"ז א"צ גמר דעתו משא"כ בדבר שאינו חיוב המוטל עליו אלא שבא לחייב נפשו אף שמקבל עליו בל' חיוב מ"מ מתנה הוא וכל דבר שנותן ומחייב נפשו ואינו יודע השיעור והקצבה אינו גומר בדעתו בשיעבוד נפשו להתחייב באותו דבר ואף ששיעבד נכסיו ע"ז כדמסיק בתשובת הרא"ש דמייתי ע"ז מ"מ כיון שהחיוב בתחילה לא חל תו לא מצי לשעבד נכסיו דלא עדיפי ממשכון דאמרינן בכיוצא בזה מנה אין כאן משכון אין כאן וכמש"ר בסימן ס' סי"א בנותן מתנה דבר שאינו בעולם אינו מצוי בידו ע"ש והמ"מ כתב ג"כ שמה"ט כתב הרמב"ם שהאומר לחבירו כל מה שתתן לפלוני אני ערב לך שאין זה הערב חייב כלומר כיון שלא ידע הדבר ששיעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שיעבד עצמו וכמש"ר בשמו ס"ס קל"א ע"ש ומ"ש שלא היה ידוע ומצוי ר"ל אינו מצוי בידו כסות ומזונות בזמן שהתחייב נפשו שאילו היה מצוי בידו כ"כ ושיעבד אותו כולו לכסותו או למזונותיו לא איכפת לן במה שיתייקר אחר זמן: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:28:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:28:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:28:1) והראב"ד השיג עליו ע"ל סי' ס' מ"ש בשם ב"י שבא להביא ראיה לדברי הרמב"ם מהגמרא וכתבתי שם דאין ראייתו ראיה כלל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 207:29:1 [Prisha, Choshen Mishpat 207:29:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/207:29:1) וכן נראה מתשובת הרא"ש ז"ל ע"ש סי' ס' שלא הביא אותו ובאמת שאין ראיה כ"כ מתשו' זו שאיפשר שראובן היה נשתעבד לשמעון באלף זהובי' ואח"כ חזר שמעון לו קנין שאם יפרנס אותו כל ימי חייו יהיה פטור מאלף זהובים וכמו שהיו עושין חכמי ספרד דבאופן זה ודאי נשתעבד אלא שהיו מחולקין על מה שהיה כוונתו בחיוב פרנסתו ואפשר שמפני כן כ"ר וכ"נ מתשובת כו' ולפי שאינו מוכרח: