## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:1:1) כתב הרמב"ם כו' בפכ"א דמכירה ועד"ר: אם היה מינו ידוע כו' ואם אין מינו כו' כצ"ל: מכרן קיים אע"פ שנמצא כולי. פירוש אם אין הטעות בכדי אונאה מכרן קיים ואם הוא בכדי אונאה צריך ליתן לו אונאתו ועיין דרישה: ואין זה אלא כמשחק בקוביא ואע"ג דגבי משחק בקוביא אמרינן לעיל סימן ר"ז סעיף י"ז דקנה היכא דהמעות מונחים על הדף משום דהדף הוא ברשות שניהן וקונה להזוכה והכא נמי כיון דמשך תיבה של חבירו אדעתא דלהיות התיבה שלו ודאי לא גרע ונראה לי דרבינו העתיק ל' הרמב"ם כאשר כתבו שם פרק כ"א דמכירה מראש הסוגיא עד מי שפרע ולא רצה להפסיק לשונו בנתיים והרמב"ם דכ"כ משום דאזיל לטעמיה דס"ל משחק בקוביא אינו קונה ויש בו משום גזל וכמש"ר מדקדוק לשונו בסימן ש"ע ורבי' אף שלא ס"ל כוותיה במשחק בקוביא דעלמא מ"מ בהאי דינא ס"ל כוותיה דמיירי במוכר שנחשב בין הבריות לעשיר ור"ל שע"ז סמך דעתו האי לוקח וסבר שבודאי ימצא בביתו הרבה. והיותר נראה דלא אמרינן דקנה במשחק בקוביא אלא כששניהן שווים משא"כ בזה דהמקנה יודע מה הוא בביתו ולא הלוקח ואף שרבי' לא ס"ל סברת ר"ת דאגב דבעי למיקני גמר ומקני אלא כיון דאין לו על מה לסמוך ודאי בכל לבו דעתו להקנותו מ"מ לא בשופטני עסקינן דבעי שיקנה לחבירו אם יש צד מעליותא לחבירו עליו בהקנאתו לו וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:3:1) אין אדם מקנה דשלב"ל ביבמות דף צ"ד ובקידושין דף ס"ב אוקימנא לתנאי דאמרי אדם מקנה דשלב"ל בשיטה דלא קיי"ל כחד מינייהו ועמ"ש עוד בסמוך בדרישה: בין במתנה כו' אבל במחייב עצמו חייב כדלעיל בסי' ס' סי"ג: ומ"ש בין במתנת שכ"מ קמ"ל בזה דל"ת דבמתנת שכ"מ משום שלא תטרף דעתו יקנה טפי וכמש"ר בסימן רי"א במתנת שכ"מ לעובר שלו עיין שם: מה שיוציא אילן זה פי' רש"י דוקא קודם שחנט האילן לפירותיו הא חנט אע"פ שלא נגמר עדיין מיקרי דבר שבא לעולם ונ"ל דדוקא בפירות דקל ס"ל הכי מפני שהן גלויין וקיימין וממילא קא רבי משא"כ בולד פרה ושפחה וכן דייק ל' רבי' שבבא ראשונה כתב כיצד אמר לו מה שיוציא אילן זה מכור לך מה שתלד פרתי כו' וכן בסיפא כתב אפי' אחר שתלד הפרה ואחר שגדלו הפירות כו' ואילו במציעתא כתב אפי' היתה השפחה והפרה כבר מעוברת ולא הזכיר אילן מוכח בהדיא דס"ל כרש"י ורבי' דכתב [תיבת] זה באילן ה"ה בפרה ושפחה רק שכתבו בקמא וברמב"ם ר"פ כ"ב ממכירה ובש"ע כתבו בשלשתן זה ולסברת ב"ה דבסמוך נראה דבאילן קאמר דוקא זה דבלא"ה היה הלוקח יכול למיטען אני סברתי שהאילן כבר חנטו פירותיו וכמ"ש בסמוך אף שאמר מה שיוציא ר"ל יוציא גמר פירותיו ומש"ה לא קאמר זה בבהמה ושפחה דכיון דאמר מה שתלד אף שהיתה מעוברת הוה דשלב"ל וכמ"ש ועי' בא"ע ס"ס מ' שכ"ר בשם הרמב"ם ז"ל היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הבת מקודשת ע"כ משמע דכאן מיירי דוקא בדלא הוכר העובר דאם הוכר הוה כבא לעולם דומיא דהתם ועמ"ש שם בא"ע עוד מזה: ותפס הפירות פי' אם תפס קודם שחזר בו וכמ"ש בדרישה ע"ש והאי תפיסה דמהני לא מספיקא הוא כשאר תפיסות אלא דינא הכי הוה כמ"ש ברס"ה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:5:1) ואם מכר האילן לפירותיו כו' קנה דהרי גוף האילן הן בעולם ומכרן לו לענין מה שיולד מהן שיהיה שלו והכי משמע בפרק מי שמת: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:6:1) כתב בעל העיטור כו' עד ואין דעת א"א ז"ל כן עד"ר: ששניהם מתני' ויודעים בדשלב"ל כו' פי' שגם הלוקח יודע שמה שהתנה עם המוכר הוא אינו ברשותו ולא בא לעולם דהא אילן זה קאמר או מה שתוציא ותלד פרתי וכנ"ל ולהכי לא הוה תנאי: אבל אם המוכר מתנה בדבר כו' פי' והלוקח סובר שיש ביד המוכר אותו הדבר מש"ה חייב לקיים תנאו אבל אם גם הלוקח יודע שאינו בידו אינו חייב להשתדל לו אם לא שאותו הדבר מצוי בשוק למכור לכל דבזה חייב לעמוד במקחו וממכרו וכמ"ש בס"ס רי"א ועד"ר שהוכחתי זה: ואין כן דעת א"א הרא"ש ז"ל פי' אלא ס"ל דלעולם דבר שאינו ברשותו כדשלב"ל דמי ואין אדם יכול להקנותו ומש"ל בסימן ר"ח דפוסק עד שלא יצא השער ואע"פ שאין לו המקח קיים הא כבר כתב שם דהיינו דוקא כשהקנה לו באחד מדרכי ההקנאות ור"ל באופן המועיל דהיינו במחייב ומשעבד עצמו דמהני אפי' בדשלב"ל כמש"ר בסי' ס' וע"ע מש"ש ולקמן ס"ס רי"א ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:7:1) כך אין אדם משייר כו' כיצד כו' עד סוף הסעיף ג"ז פ' מי שמת וז"ל ר"ן ולא אמרינן כי היכי דגמר בדעתו לתתן במתנה גמורה לבעל הדקל ה"ה לבעל הפירות ומקום פירי שבק ליה אלא פירי דקא יהיב ליה כמו שהזכיר בדבריו נמצא דלא קנה הפירות וגם לא ניתרוקנו לנותן דהא איהו לא היה בדעתו לשיירו לעצמו הילכך הכל יהיב לבעל הדקל דאית ליה קנין הגוף כך פי' האחרונים ז"ל אבל אי משייר הפירות לעצמו כל לגבי נפשיה בעין יפה משייר ומקום הפירי שבק לעצמו ואע"פ שלא פירש עכ"ל ומלשונו משמע שקונה הדקל זכה בפירות בחנם מדכתב ולא ניתרוקנו לנותן דהא איהו לא היה דעתו לשיירן לעצמו ועבד"ר מ"ש מזה ודברי הר"ן הם ע"פ שיטת רא"ש ורמב"ן ובהם נתבארו דברי רבינו ועבד"ר ולקמן סימן רי"ג ורט"ז: ומש"ר ושייר מפירותיו ר"ל מקצת פירות נראה דה"ט דאל"כ קרקע למאי (חברא להמקבל) [חזיא להלוקח] כיון שלא יהיה בשום פירי ואי לשטוח בה פירי או שאר תשמישים היינו מקצת פירותיו דכל הנאה מקרי פירי וכמ"ש בסימן רי"ב ומשה"נ קתני לכל שנה דחדא באידך תליא וק"ל משא"כ בנותן דקל לזה ופירותיו לאחר דיהנה מגזע הדקל לאחר שייבש וכמש"ר בסוף הסימן והוא מל' רשב"ם בב"ב ד' קמ"ח: כאילו שייר לו מקום הפירות פי' מקום גידולי פירות ומ"ש כאן כאילו שייר לו מקום עצמו ומשמע דבאמת לא שייר לו המקום ובס"ס גבי שייר פירות דקל כתב דשייר לו גוף הענפים נתיישב ג"כ כמ"ש דבסיפא דמיירי דשייר לו כל פירות הדקל בהא אמרינן דשייר לנפשיה גם הענפים משא"כ בהך בבא דאמר שבעל השדה יתן לו מהפירות כך וכך מידות והרי נתן הקרקע ברשות הזוכה ועליו החיוב ליתן פירות לבד וק"ל: והוי דבר שיש בו ממש כתב ב"י שאינו ל' מדוקדק דהא משום דשלב"ל אמרינן דאינו שיור ולא משום דבר שאין בו ממש ונלע"ד ליישב דכ"כ ללמדנו דאפי' לא שייר אלא אכילת פירות נמי שיורא הוה אע"פ דאכילת פירות הוה דבר שאין בו ממש ואינו נקנה כדלקמן סי' רי"ב משום דמה דקרוי דבר (שלא בא) [שבא] לעולם מיקרי נמי דבר שיש בו ממש וגבי שייר לאחר נקט טעמא דדבר שלב"ל דהוה רבותא טפי דאפי' שייר לו הפירות עצמן דהוה דבר שיש בו ממש אפ"ה ל"ק והיותר [נראה] דנתיישב עפמ"ש לעיל בסמוך דלא שייר לו המקום ומש"ה לא קאמר דהוה דבשב"ל אלא דבר שיש בו ממש ור"ל לאפוקי (שיחשב) [שלא תחשב] לדברים בעלמא ומה"ט דלגבי נפשיה בעין יפה משייר וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:9:1) אינו נותן למוכר ראשון כלום טעמו משום דמיד שמכר לאחר פקע ליה זכותו של מוכר ראשון וכי הדר זבין ליה לוקח ראשון מה מכר לו שני לראשון כל זכות שבא לידו זבין ליה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:10:1) אלא לו ולא ליורשיו עי' בד"מ שהביא טעם הרמב"ן מ"ש בזה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:11:1) אבל אם מתנה כו' נראה דס"ל דדוקא כי אמר ע"מ שתתן לי הוה דינא הכי אבל ע"מ שיהיו הפירות משויירין לי או מפירותיו בכל אלו ליכא תנאי אלא שיורא ובכה"ג מיירי רבי' ברישא ומש"ה כתב עליו דאין המקח מתבטל בכך לפי שלא ביקשן לתלות המקח בזה אלא לשייר לי פירות בעלמא נתכווין והשיור ההוא לא בא אל המכר אבל כי אמר הריני מוכר לך הכל ע"מ שתתן לי מן פירות שלך כך וכך כורין לא שייר במכר כלום אלא תנאי התנה עמו שהמקח לא יהיה מקח אא"כ יתן לו כך וכך ולכן בביטל התנאי בטל המקח ובזה אין חילוק בין אמר ע"מ שתתן לי או ע"מ שתתן לפלוני דלא מטעם שיור מקום נגע ביה אלא אפי' התנה על דשלב"ל הוה תנאי גמור שאם אינו מקיימו המכר בטל ורבי' שכתב ע"מ שתתן לי ל"ד אלא ה"ה שתתן לפלוני וכ"כ ב"י ולשון הברייתא נקט והברייתא הוצרך לומר שתתן לי ללמדנו שבבן לוי דאיירי ביה על מנת (שימכרוהו) [שיורא הוי] כמ"ש בדרישה בס"ס זה וכן מוכח ממה שסיים שיכול להתנות אפי' על דשלב"ל וא"כ ודאי לא שני לן בין אחר לעצמו ועוד צריך שתדע של"ד אמר ע"מ [שתתן] אלא ה"ה ע"מ שיהיה לי פירות כך וכך לשנה נמי תנאה הוה ולא שיורא וכן מפורש בקיצור פסקי הרא"ש ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 209:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 209:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/209:13:1) וכן אם מכר או נתן דקל לו כו' עיין בב"י בפירוש מילת וכן ולמה כ"ר דין זה ב' פעמים ונדחק שם מאד ולפי מ"ש לעיל בסמוך א"צ לתירוצים דחוקים הללו אלא ברישא אשמועינן רבותא דאע"ג דלא שייר לנפשיה גוף מקום גידול הפירות אפ"ה מחשב כדבר שלב"ל והוי שיור לגבי נפשיה ובסיפא אשמועינן דשייר לנפשיה גוף הענפים וגם אשמועי' דאע"ג דכשהוי שיור אמרינן דשייר לנפשיה גוף הענפים א"כ הו"א דלא הוי שיור דא"כ מאי קונה או מסר לראשון קמ"ל דזיכה לו הגזע לכשייבש וק"ל: ואין ללוקח אלא הגזע לכשייבש ואין הלוקח יכול לומר ליה אדעתא דהכי לא קניתיה והחזיר לי מעותי דכיון דא"ל חוץ מפירותיה הוה ליה כאילו פירש ליה ואף אם נתן דמים הרבה דבקרקע והמחובר לה כעומרים אין הדמים מודיעים וכמ"ש בסימן רי"ד בשם התוס' גבי מכר לו בית בבירה גדולה: