## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:1:1) דברים שהמוכרן סתם כו' ר"ל בסימנים הללו מסימן זה עד סי' ר"ך יתבאר בהן מדברים שהמוכרן סתם מה נמכר מהם: ואיזה דבר כו' ר"ל פעמים שהסברא נותנת שימכר כגון יציע בכלל בית ואינו נמכר. ופעמים איפכא כגון המוכר חצר שנמכר בו כל הבתים כו' ואיזהו מהתשמישי' דאמרינן בהו שהן בטלים להן בכלל דבר הנמכר: המוכר בית לא מכר היציע ל' המשנה (בר"פ המוכר את הבית) יציע. ובגמרא פירשו שהוא בדקא חלילא פי' לכ"ע שהוא בנין קטן וכ"ר לשניהם ועד"ר שם הבאתי סוגית הגמרא שממנו נתבאר דברי רבינו: שלפנים הימנו ר"ל לפנים מהבית ומהבית נכנסים לתוכה ואינו עשוי לדירה כתשמיש הבית אלא להצניע שם מטלטליו וחפציו ולהכי אינו נמכר עם הבית: אפי' עומדים בין המצרים כו' עד ונראה מדברי הרמב"ם כו' שם אמרינן אמר מר זוטרא והוא דהוה (איציע קאי) ד"א אלא מעתה גבי בור ודות נמי דתנן לא את הבור ולא את הדות ה"נ אי הוה ד"א אין אי לא לא: הכי השתא התם הא תשמישתיה לחוד והא תשמישתיה לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישת' הוא אי הוה ד"א חשיב כו' וכתב הרא"ש איכא לאסתפוקי אי בעינן נמי בחדר ד"א מדאמר מר זוטרא למילתיה איציע מכלל דבחדר לא בעי ד"א או שמא מדפריך מבור ודות ומשני משום דהא תשמישתיה לחוד והא תשמישתא לחוד משמע דוקא בור ודות דתשמישו חלוק לגמרי מתשמיש הבית הוא דלא בעינא ד"א אבל חדר תשמישו שוה לתשמיש הבית אינו נבדל מן הבית אם לא שיהיו לו ד"א ואיתא תו התם ולא את החדר כו' השתא יציע לא מזדבין חדר מבעיא לא צריכא אע"ג דמצר לה מצרים אבראי ע"כ ופרשב"ם השתא יציע שתשמישו שוה לשל בית אמרת לא מזדבין להדי ביתו חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה תשמישו לשל בית לא כ"ש. דמצר לו מוכר ללוקח בשטר מכירה מיצרים חיצונים דחוץ לחדר והוא עומד בתוך המצר אפ"ה אמרינן דלא מכרו לו אלא דמצר לו מצרים נכרים וידועים לו ע"כ וכתב הרא"ש איכא לספוקי אי אמרינן ביציע נמי דמצר מצרים ל"מ דאיכא למימר ממשנה יתירה דחדר הוא דאשמעינן הכי אעפ"י שמצר לו מצרים החיצונים וה"ה נמי ביציע או שמא דוקא בחדר דחשיב טפי אמרינן מצרים הרחיב אבל יציע קנה ומסתבר' דל"ש עכ"ל ורבינו ס"ל כרא"ש אביו ומשמע לרבינו דהאי מסתברא גם אספיקא הראשון קאי וס"ל להרא"ש דאין חילוק כלל בין חדר ליציע ומש"ר לא את היציע כו' ולא את החדר כו' אע"פ דזו ואצ"ל זו הוא הא כתב מיד תשובתו בצדו דהיינו אפי' עומדין בין כו' וכשינויי' דגמרא ולישנא דמתני' נקט רבינו ולהרא"ש ורבינו מיושב הא דלא קמשני תלמודא דחדר אצטריך דאפילו לית בה ד"א אינו נמכר להדי בית. ודעת הרמב"ם שהביא רבינו בפרק כ"ה דמכירה כ"כ והוא כדעת הרשב"א שכתב הר"ן בשמו ז"ל חדר אע"פ דלא הוה ד"א אינו מכור וכ"ת להכי איצטריך אע"ג דלית ביה ד"א אכתי פשיטא בחדר דאע"ג דלית ביה ד"א חשוב הוא ואי יציע לא מזדבן באית ביה ד"א כ"ש חדר אע"ג דלית ליה והיינו נמי דמר זוטרא א"ל גבי יציע ולא נטר דלימא ליה גבי חדר ולומר בתרוייהו והוא דהוה ד"א עכ"ל ולא בפירוש כתב הרמב"ם כן אלא לישניה משמע כן ומש"ה כ"ר דנראה מדבריו כן ודעת הרמב"ן ור' יונה ונ"י כדעת הרא"ש וההיא דמצר לו מצרים לא כתבו הרי"ף והרמב"ם אלא גבי חדר ולא גבי יציע ומשה"נ כ"ר דנראה לו מדכרי הרמב"ם דס"ל דדוקא בחדר דינא הכי ודו"ק: ובעלייה כתב הרמב"ם כו' עד"ר. ומש"ר וי"א שאינו בכלל כו' י"א הללו אזלי בשיטת פי' רשב"ם והא דכ"ר דעת החולקים בעלייה ולא כתב דעת החולקים בבנין קטן אצל הבית נמוך דלפירש רשב"ם הוא נמכר וי"ל דרבינו לא רצה לכתוב שם דעת רשב"ם לקולא לתובע כי המע"ה מאחר דמסתבר' ליה כפי' הרי"ף טפי מפירוש הרשב"ם ודוקא כאן שדעת הי"א הוא לחומרא כתבו רבינו. ומש"ר בחלל הבית כעין אוצר פי' שחלוק קצת הבית בגבהו וקרוי אוצר וע"ל ר"ס קנ"ד ובדרישה: ד"א וגבוה י' כתב ב"י אפשר דס"ל דכל היכא דבעינן רחב ד' בעינן נמי גבוה י' (וד' אמות למד ממ"ש כן ביציע ובחדר) או יליף לה ג"כ מגג ששנינו בו שאינו מכור בזמן שיש לו מעקה גבוה י': ולא מכר את הגג שם במשנה וכמ"ש בדרישה: בזמן שיש לו מעקה כו' דאז חשוב ואינו בכלל בית: ויש בו רוחב ד"א כו' אעפ"י שלא נזכר במימרא שיעור ד"א אלא ביציע רבינו ס"ל כהרא"ש דיליף בזה חדר מיציע וכנ"ל וה"ה גג אלא שאכתי ק' דהא הרמב"ם לא יליף חדר מיציע ואפ"ה כתב בגג דאינו נמכר דהוא דוקא כשיש בו ד' אמות וכזה הקשה ב"י אהמ"מ דכתב טעמו דהרמב"ם דיליף ליה מיציע וכתב הב"י דצ"ל דטעמו דהרמב"ם הוא דדוקא חדר דאינו נמכר בכלל בית משום דאין תשמישו שוה מש"ה אפי' לית ביה ד"א אינו נמכר עמו משא"כ גג דטעמו משום חשיבות הוא כל כמה דאינו רוחב ד' אינו מחלק רשות באנפי נפשי': ולא את הבור והדות משנה שם דף ס"ד ובגמרא תניא א' בור ודות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין וע"ש בפי' רש"י: אפילו עומדין בין המצרים כו' ונראה דמשום הכי סתם לכתוב כן דס"ל דבור ודות דחשיבי ויש להם שם בפני עצמם גם להרמב"ם הנ"ל דפליג ביציע וכנ"ל מודה בהכי דל"ח ליה מצר מצרים דחד שם מכר לו ולא תרי שמות ולא כב"י שנסתפק בזה. גם מש"ר וכתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום מדלא כ"ר כן לעיל איציע וחדר משמע דס"ל דמהני בהו אם כתב לו כן דהן דומין קצת לבית ובית מהני בהו ל' זה וכמש"ר בסמוך ס"ו וכן משמע קצת באשר"י ע"ש ולפ"ז צ"ל דמש"ר אפ"ה אין כל אלו נמכרין כו' מ"ש כל אלו ר"ל בור ודות וגג הנ"ל דגם בגג יש צד רבותא דאף דכתב לו (דילמא) [רומא] וגם לא שיירי' בזביני אילין כלום דאפ"ה לא הוה מכור וק"ל: ורשב"ם כתב אפילו גג גבוה י' בכלל רומא הוא כו' ז"ל הגמרא דף ס"ג ע"ב אמר רב דימי מנהרדעי האי מאן דמזבין בית לחבירו אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מתהום ארעא ועד רום רקיע מ"ט דעומקא ורומא בסתמא ל"ק אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא ואהני מתהום ארעא עד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות ופי' רשב"ם מדסיים ואהני מתהום ארעא כו' למקני בור ודות ומחילות ולא סיים גג ש"מ דמשכתב לו עומקא ורומא קני עד רום רקיע ולא אצטריך למכתב עד רום רקיע אלא סוף דיבור הוא דלא מצי אמר מארעית תהומא עד שיפולא ביתא דמשמע דלא זבין ליה שיפולא בית ולמעלה כלום ור"י הקשה דאי משום הא הוה מצי למכתב מרומא ועומקא עד תהום ארעא ועוד דייק דאדרבה מדאמרו בגמרא ואהני מתהום ארעא ועד רום רקיע כו' ש"מ דאי לא כתב בהדיא רום רקיע אעפ"י שכתב רומא ל"ק ליה וגמרא דסיים למקני בור ודות כו' ה"ה גג ולא חש למנקט ע"ש ולפי דברי הרמב"ם דפ' כ"ד דמכירה יתיישב יותר דבדבריו מבואר שם דהאי מחילות הנזכר בדברי רב דימי לא אמרינן במחילה שתחת הקרקע כדס"ד דרשב"ם אלא במחילות שבין המעזיבה למעלה ע"ש נמצא דשפיר קאמר רב דימי דמהני כתיבת רומא לאותן מחילות וה"ה גג וחדא מינייהו נקע וכ"כ ב"י: וגם כשאינו גבוה י' כו' עד אבל היכא כו' כל זה הוסיף הרמ"ה מדעתו ואינו מוסכם משאר פוסקים והחילוק שביניהן תלוי בגרסת הגמרא דף ס"ג במ"ש ת"ש ולא את הגג כו' ע"ש באותו סוגי' וכ"כ ב"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:2:1) ע"כ לא מהני כו' פירושו כיון דאפי' כתב עומקא ורומא אין בור ודות מכורין לכ"ע ולר"י והרמ"ה גם הגג הגבוה י' אינו מכור א"כ ל"מ מ"ש לו עומקא ורומא אלא לעניין האויר שע"ג ושתחתיו: בהכנסת קורות פי' להכניס קורות תחת קרקע כגון שיש לו מערה תחת קרקעו וראשי הקורות התקרה נכנסו תחת לקרקע זה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:3:1) וכ"כ הר"י הלוי כלומר הרמ"ה והר"י הלוי השוו שאין המוכר יכול לחפור תחת הקרקע אעפ"י שאינו מזיק דשמא סבור הוא שלא יזיק ושלא במתכוון יזיק אבל במ"ש הר"י הלוי שאם חפר הלוקח בורות כו' הם של מוכר אפשר שלא יודה לו הרמ"ה בכך וסברת ר"י הלוי כתבם המ"מ פכ"ד מה"מ ב"י: וא"כ מה תועיל שיור עומקא ורומא פי' א"כ מה תועיל עומקא אבל רומא ודאי תועיל לעניין בנין על עמודים: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:4:1) אם מכרם לו בפי' צריך כו' פי' אם מכרם לו בפי' וזה רוצה שיהיה מפורש כן בשטר לראיה לאחר זמן כן הוא שם בגמרא: צריך שיכתוב בשטר מארעית תהומא כו' וא"צ לכתוב עומקא ורומא כ"כ הרא"ש שם והמ"מ שם ודלא כי"א שכתב הרא"ש דבעינן תרווייהו דסברי דמחמת יתור ל' קנה הכל אלא ס"ל לישנא דתהום ארעא ועד רום דרקיע בעצמותו הוא מהני ומיהו גם לרבינו תקנו חכמים כתיבת עומקא ורומא סתם שמקנה לו הכל חוץ מבור ודות דאז אינו כותב לו מתהום ארעא כו' וכשכתב לו עומקא ורומא משום דברים הנ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:5:1) כתב הרשב"א המוכר החצר כו' דין החורבה ודין שדה וכרם שכ"ר בשם הרשב"א כתבם במ"מ בפ' כ"ד מה"מ: דהיינו כדי דנקט איסורייתא דמחוזא והדר. שיעור זה אמרו בב"ב דף פ' ופרש"י איסורייתא חבילות קנים ארוכים והדר מחזיר עצמו לכל צדדין ובגמרא איתא גבי הנהו בי תרי דהוו דיירי חד בעליונה כו' כי היכי דעיילי אפרוות' דמחוזא ונפקי וכ"כ הרמב"ם שם ורש"י מציין בפירושו שם וכתב ז"ל והדר מחזיר עצמו לכל הצדדין ונראה דחדא שיעורא הוא ומחזיר לכל הצדדין דכתב ל"ד הוא אלא עייל ונפיק באיסורייתא מיקרי נמי לכל הצדדין אלא שתיבת והדר נראה לרש"י שפי' הוא שמהדר והולך סביב בביתו ולא ניחא ליה לפרש והדר שנכנס והדר יוצא למקום שבא דאם היה נ"מ בין פי' ונפק הנכתב בגמרא לפי' והדר דהביא רש"י לא הוו שתקי התוס' שם או הפוסקים מלכתוב שיש גירסות בזה וק"ל: ובשדה כו' אבל עומקא לא קנה עד דכתב ליה עומקא דתנן כו' משנה הוא בב"ב דף ע"א ואע"ג דלא קנה הבור והדות בבית עד שיכתוב ליה מתהום ארעא כו' ודוחק לומר דס"ל דבשדה בכתיבת עומקא סגי כיון דאין דרך לחפור ולהניח קורות תחתיה אלא נראה דלא מביא ראייה אלא של"ת דבשדה שאין דרך לחפור ולבנות תחתיה מסתמא מכר הכל ויעשה בשדה שקנה מה שירצה ע"ז מביא ראייה דז"א דהא תנן לא מכר בכלל שדה בור והדות וממילא ידעינן דלא קנה בעומקא כלל אפי' שאר ענינים עד דיכתוב ליה עומקא כמו במכירת הבית וממילא ידעינן דבור ודות נמי לא קנה עד דיכתוב ליה מתהום ארעא כמו במכירת הבית ודע דשם במשנה תנן לא את הבור והגת וכן באשר"י אבל ברמב"ם ובמ"מ שם כתב ג"כ הדות ע"ש: והר"י כתב דבחצר קנה כל האויר ר"ל גם בחצר כ"ש בשדה ובחורבה וזהו שסיים רבינו וכתב א"א הרא"ש ז"ל דבכולן כו' כיון שאין מקום מסויים למעלה פי' דוקא במוכר את הבית הוא לפנינו והוא מסויים בגובהו בו דוקא אמרינן דלא מכר אלא עד גובהו של בית: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:6:1) כתב הרמב"ן כו' בפ' המוכר את הבית בחידושין סי' כ"ה כ"כ: פשיטא שאם נפל כו' דכיון שלא כתב לו רומא האויר משויר הוא למוכר לבנות כו' ע"ג דיומדים וכמ"ש לעיל ומפני שנפלה לא נתרוקנה רשות ללוקח ופשוט הוא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:7:1) ואפי' אם כתב לו עומקא ורומא כו' פי' ואז קנה גם האויר שאינו יכול המוכר לבנות ע"ג ביתו אפי' ע"ג דיומדין. מ"מ אם בשעת מכירה היתה העלייה כבר בנוייה אפי' אם נפלה חוזר ובונה אותה כו' ע"ש בחידושיו ומביא ראיה מהירושלמי: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:8:1) אלא אותן עצים ואבנים כו' פי' ולא קנה האויר עם הבנין אלא אמרינן נפלה אזדא ליה כדאמרינן גבי משכיר וכמש"ר בסי' שי"ב ונראה דאפי' א"ל המוכר שמוכר לו העלייה עם האויר שבנויה תוכה הו"ל כמוכר חצר לזה ואויר לזה דהכל לבעל החצר וכמ"ש בסי' ר"ט גבי משייר דשלב"ל ה"נ אחר שנפל העלייה ונשאר האויר נשאר האויר לבעל הבית דבגמרא פ' מי שמת דימה יחד האומר ידור פלוני בבית לאומר יאכל פירות מדקל שלי וכמ"ש בדרישה ר"ס רי"ב ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:9:1) אבל הקונה עלייה בנוייה כו' טעם הדבר דכיון שבנוייה היתה ע"ג בית קנה תחילה למקום קרקעות הבית שנבנית עליה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:10:1) בירה שהוא בית גדול כו' מימרא דרבה בר אבוה ע"פ הסכמות הגמרא בב"ב דף ס"א ופי' רשב"ם ואין הבירה עומד לתשמיש אלא לישיבה והילוך בני הבתים והכל בית א' הוא כדכתיב הבירה אשר הכינותי: ולבית יחידי אין קורין כו' פי' ולהכי כולה מכורה אפי' בלא מצר מצרים אבל אם כ"ע קורין לבית בית ולבירה ג"כ בית אז אי מצר מצרים מהני ואפי' לא כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין כלום ואי לא לא מהני וכ"כ התו' בשם ר"י שם בפי' דברי הגמרא. ונראה דגם רשב"ם וריב"ם שהביאו התו' שם ס"ל כן אלא שמחולקים בפירוש הגמרא דלא ניחא לרשב"ם ולריב"ם לפרש הגמרא כן משום דהגמרא משמע להו דפריך דאפי' בלא מצר מצרים נמי כל הבירה זבין (מ"מ) [מש"ה] אינו אלא כשאין קורין לבית סתם בית אלא אומרים בית לבד וכמש"כ. ונראה דגם ר"י מודה לרשב"ם וריב"ם לדינא אלא שדחה פי' רשב"ם וריב"ם מכח ל' התרצן ומש"ה לא כ"כ שום פלוגת' בזה ולא היה לו להב"י לכתוב אדברי רבינו שנמשך אחר פי' רשב"ם וריב"ם וק"ל: והא דלא כ"ר הדין דנפקא מפי דר"י דאי הכל קורין לבירה בית וגם לבית בית דכולם מכור אי מצר לו מצרים אפשר משום דלא איירי אלא בדינים המופלגים בכולה מכור אפי' לא כתב לו ולא שיירית כו' וגם לא מצר לו מצרים או דאינו מכר כולו אפי' מצר לו מצרים וכתב כו' ודין זה דאי הכל קורין לבית בית ולבירה ג"כ בית נלמד ממילא דאי מצר מצרים כולה זבין אפי' לא כתב ולא שיירית כו' ודו"ק: עד שיפרש בית לבד פי' בלא בירה: אז כולה מכורה ואפי' לא נתן דמיו אלא כדי שוויו של בית אמרינן אזולי אוזיל גביה ובאם אין קורין לבירה בית דאינו מכור אלא בית אפילו נתן לו הדמים הרבה א"צ לחזור לו כלום דלפעמים אדם קונה דבר שחביב עליו בדמים הרבה יותר ממה שהיא שוה וכמ"ש בכליו של ב"ה בסי' רכ"ו סכ"ז ע"ש ועיין בתוס' שם בד"ה ש"מ שיורי שייר כו' דהקשו שם אבבא תליתאי אמה שמסיק דאיכא דקרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא דקרי לבירה בית דילמא הדמים מודיעים ומשני חדא די"ל דאתיא כרבנן דאין הדמים מודיעין ועוד אפי' ר' יהודה מודה דבקרקע אין שייך הדמים מודיעין דסתם קרקע חשיב על האדם ע"ש אבל בב' בבי קמייתא לא רצו להקשות זה דאפי' בכיוצא בי' מטלטלין אין שייך לומר הדמים מודיעים אפילו לרב יהודא כיון דאין קורין לבית בית סתם או לבירה אין קורין בית כלל וכן הוא בהדיא בפרק הספינה דף ע"ז ע"ש וע"ל סימן ר"ך גבי המוכר צמד בקר כו' ושם מפורש במטלטלי דקי"ל כרבנן דאין הדמים מודיעים אלא תולה הדבר אי הוא הטעם בכדי שהדעת טועה דאז מחזיר האונאה או מבטל המקח ואי בכדי שאין הדעת טועה אז אמרינן מתנה נתן לו אבל לעולם אין הדמים ראייה לאמר שמכר לו כולה ע"ש: אפילו מצר לו מצר חיצונים דאמרינן מצרים נכרים כתב לו כמ"ש לעיל ס"א: ואם איכא דקרו כו' כצ"ל איכא וכצ"ל בגמרא וכ"כ ברשב"ם שם ודלא כמו שנדפס לפנינו בגמרא וכן הביאו הב"י ז"ל לא צריכא דרובא קרי לבית ודו"ק: ואיכא נמי דקרו לבירה בית אם מיצר כו' כצ"ל ונמחק ולבית בירה חדא דליתא לא בגמרא ולא ברשב"ם ותוס' ועוד דאין נ"מ בזה כאן דהא בית קא"ל ולא בירה וגם מרי ר"ש מחקו בטור שלו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:11:1) מכר הבית והתנה ע"מ שדיוטא כו' בריית' שם דיוטא הוא גג שיש לו מעקה וגבוה י': ולא הי' צריך לזה התנאי פי' למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' (בסעי' א') והיינו לרשב"ם בדלא כ' ליה עומקא ורומא ולר"י אפי' כ' לו עומקא ורומא רק שלא כ' מתהום ארעא ועד רום רקיע. וא"ת אכתי הי' צריך לזה התנאי כדי לשייר לו דרך וכדאמרי' בסמוך סי"ד גבי בור ודות דאם לא אמר יתור לשון אין לו דרך להבור ודות וי"ל דדוקא גבי בור ודות שהוא תשמיש מיוחד ואינו דומה לשימוש הבית העשוי לדירה הוא דאמרי' דלא שייר לנפשו דרך להן בתוך הבית שמכר לאחד אבל עלייה ודיוטא שהם תשמיש הבית ודרך הבית מתחלה משועבד להן פשיטא דיש לו דרך אף בלא תנאו וק"ל: להוציא ממנו זיזין כו' דה"ק ליה ע"מ שיהא דיוטא עליונה שלי לגמרי לעשות גם חפצי אף להוציא זיזין ממנו כבתחילה קודם שמכרתי לך הבית והחצר: וכן אם לא מכר החצר יכול להוציא זיזין מחצירו על דיוטא (הלוקח) אפי' בנין חדש וגדול שמכביד על הבית של לוקח בניעוץ קורותיו ובדירתו מ"מ כיון ששיירה בפי' להכי שייריה ואע"פ דהאי וכן כו' הוא ע"פ פי' התוס' שהקשו על רשב"ם שפי' הסוגיא בהוצאת זיזין לחצר שמכר ופי' הם דמיירי במוציא מחצר שלו וכמ"ש בדרישה מ"מ מסתבר לרבי' שאע"פ דבפירוש דשמעתא מחולקים רש"י ותוס' לדינא מיהו דברי שניהם אמת וגם אפשר דכ"ש הוא לפי' רשב"ם דכיון שיכול להוציא לחצר שמכרו מכח אמרו ע"מ שדיוטא שלי כ"ש שיכול להוציא ע"ג דיוטא שנכלל טפי בשיור דיוטא ועד"ר: שאם נפלה הדיוטא כו' דאי הוה שתיק המוכר ומכר הבית סתם לא היתה הדיוטא שלו אלא כל זמן שקיימא אבל אם תפול לא יחזור ויבננה ע"ג בית זה והא דתנן הבית והעלייה של שנים שנפלו כו' אמר בעל העלייה לבעה"ב לבנות כו' תירץ רשב"ם דמיירי דבחלקו זה נוטל בית וזה נוטל עלייה ואתני בהדדי בתחלה דהשתא משתעבד בית לעלייה כל הימים ואפי' לא התנו ע"ד כן חלקו והתוס' כתבו בשם ר"י שם דעלייה עדיפא וחשיבא טפי מדויטא אבל דיוטא דלא חשיבה כולי האי לא יפה כחו כמו עלייה עכ"ל ובסמוך אכתוב דכן נראה מדעת רבי'. דרב זביד ורב פפא פליגי כו' דר"ז ס"ל דלא מהני תנאה לחזור ולבנות דדוקא הוצאת זיזין אסיק אדעתיה שהרי צריך לו מיד אבל לחזור ולבנותו כשיפול לא מסיק אדעתיה לעתים רחוקים ור"פ ס"ל דדוקא להאי דיוטא הוא דמסיק ומשעבד ביתו לחזור ולבנותו כמו שהיה לו כבר קודם שמכרו לו אבל לא להוציא זיזין למקום שמכר לו ע"ש ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:13:1) והרמב"ן כו' עד ושייר עלייה כו' פי' הרמב"ן מביא ראי' לדבריו מהך מתני' שכתבתי בסמוך דבית ועלייה של שנים או א' שקונה מחבירו עלייה דקיי"ל דאם נפל חוזר ובונה וכ"ש כאן שלא מכר לו לעולם זה ומעולם היה שלו ואע"ג דכאן בדיוטא מיירי מ"מ לא מסתבר ליה לרמב"ן לחלק בין דיוטא לעלייה גם דוחק בעיניו לומר דמיירי באחין ובהתנו דוקא ונראה דס"ל להרמב"ן דאף אם לא אמר ע"מ שדיוטא העליונה שלי מ"מ כיון שמשויירת היא ואינה נמכרת בכלל בית אי נפל חוזר ובונה לכ"ע ור"פ שאומר דמהני תנאו דכי נפל הדר בני לה לא אנפילת דיוטא קאי אלא אנפילת בית הלוקח אם יכול המוכר לכוף הלוקח שיחזור ויבנהו בשביל דיוטתו או אם יכול לחזור ולבנות הדיוטא על הבית האחר שיבנה הלוקח וכמ"ש בדרי' ע"ש שיטת פי' רשב"ם ורמב"ן בארוכה וגם ישוב דברי רבי' על נכון: וכן כתב הרמב"ם כו' פי' אם נפל הדיוטא שקנה חוזר ובונה אותה הדיוטא ולפי מ"ש דלהרמב"ן מצי הדר בני לה אפי' בלא תנאי ושיור ק"ק א"כ מאי וכ"כ הרמב"ם הא ברמב"ם משמע דדוקא מכח תנאי מצי הדר בני לה וצ"ל דהאי וכ"כ הרמב"ם אינו אלא לאפוקי מפי' רשב"ם: וא"א הרא"ש ז"ל כ' כרשב"ם כו' פי' דהלכתא כרב זביד דאינו חוזר ובונה כשנפלה וא"ת הא כ"ר על דברי הרמב"ן בס"ט ז"ל ואיני מבין דבריו למה אין הלוקח יכול לבנות אם תפול כמו שהיה עושה המוכר כו' הרי לך דס"ל דמוכר יכול לחזור ולבנות ודוחק לומר דלדבריו קאמר וליה לא ס"ל וי"ל דס"ל לרבי' דיש חילוק בין דיוטא לעלייה וכמ"ש בשם התו' לעיל אעלייה קאי: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:14:1) (טו) דבעין יפה מכר כו' עד המוכר בור ודות כו' עד דבסתמא מכר לו הדרך דע דלענין אם מוכר קרקע (שדה) ושייר לנפשו שני אילנות או מוכר שני אילנות ושייר הקרקע לפניו כתב רבינו בסימן רט"ז סעיף ח' ט' איפכא והוא מבבא בתרא דף ע"א ז"ל אמר רב הונא אע"ג דאמרי רבנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע מכר קרקע שלו ושייר ב' אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא קמכחשי בארעא אבל אילנות דקמכחשי בארעא אם איתא דלא שייר לימא ליה עקור אילניך שקול וזיל עד כאן לשונו וכן איתא בדף ל"ז ע"ש וכתבו התוס' שם בפ' המוכר בית ע"ש וכלל דבריהן הוא דמכר הקרקע או הבית סתם ולא גלי דעתיה בשום שיור לא באילנות ולא בבור ודות אפ"ה מאומדן דעתינו אנו אומדים דבהניח אילנות לפניו ומכר הקרקע ודאי היה דעתו לשייר לנפשו יניקת אילנותיו מהקרקע דאל"כ יאמר לו עקור אילניך ומדנחית לשיור שייר לנפשו כל השייך לו אפי' לזרוע ובהניח בור ודות שהן מצד עצמן אינן מכחישין לקרקע שמכר שיאמר לו שקול בידך וזיל ואינו מוכרח לומר דנחית לשיורא מש"ה אין לו דרך לבורו דכל המוכר בעין יפה מוכר אותו דבר שמכר לו ודוקא במוכר קרקע ושייר לפניו האילנות הוא דאמרי' מדנחית לשיורא נחית לשיורא בכל הצורך לו דמוכר מה שהוא רוצה מוכר משא"כ במוכר אילנות דלא תליא בדעתו דלוקח כל שהוא התנה בהדיא עמו שיתן לו ג"כ קרקע אין לו קרקע לאילנותיו אלא היניקה כל זמן שהן עומדין ולא אמרי' בזה מוכר בעין יפה מוכר דלא אמרי' כן אלא בדבר שמכר לו דאמרי' מסתמא מכרו לו בכל העניינים שצריכין לאותו דבר כגון מכר בור הנ"ל דיש לו דרך לבורו כיון דא"א להשתמש בבור ודות בלי דרך ואם יצטרך ליקח לו דרך אין כאן מכירה בעין יפה משא"כ זריעה תחת האילן דאין זריעה בכלל מכירת האילן (ודומה לזה כתבתי בס"ס רט"ו ע"ש) וה"ה חזרת נטיעה כשייבש אינו בכלל מכירת האילן אלא כשיתייבשו אמרי' מה שמכר לו אזדא כדאמרי' בבית שנפל ומה"ט בהניח לפני נפשו הוא איפכא דאם מכר ביתו ונשאר לפניו הבור והדות ממילא אמרי' מסתמא כל מוכר בעין יפה מוכר והוא לא נחית לשיורא כנ"ל מש"ה אין לו דרך ואם נחית לשיורא בפירוש ואמר חוץ מבור ודות פשיטא דשייר לנפשו ג"כ דרך אבל בשייר לפניו ב' אילנות אף דלא שייר בפי' שום דבר סתמא כפירושו דמי וכמ"ש וכיון דשייר לנפשו בודאי במקצת תו לא מצינו למימר דמוכר בעין יפה מוכר מש"ה אמרי' דשייר לנפשו כל הצריך לו וזהו נמי טעם מכר דקל ושייר לפניו פירותיו דכיון דנחית לשייר לנפשו בפירוש אמרי' דשייר לו כל הצריך לו דהיינו מקום הפירות ולא הוי דשלב"ל ומטעם שכתבו התוס' דמוכר מה שרצה מכר כיון דמתחילה היה הכל שלו משא"כ במוכר פירות דקלו לאחר דאף דמוכר בעין יפה מוכר מ"מ כיון דהדקל לא היה של לוקח מעולם הוו לגביה דשלב"ל וע"ל סוף סי' רט"ו ובסי' רט"ז סט"ו מ"ש עוד מזה ודוק: ואי אמר חוץ כו' דאז אמרי' מדלא היה צריך להתנות והתנה לטפויי לו דרך אתני כמו שמבואר לפני זה בהתנה ע"מ שדיוטא עליונה שלי: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:16:1) מי שיש לו ב' בתים כו' מימרא שם דף ס"ה ע"ש: אין לפנימי דרך על החיצון דלשניהן בעין יפה מכר או נתן: ואצ"ל אם נתן לחיצון במתנה דלההוא רחים ליה ובעין יפה יותר נתן לו: ודוקא שהקנה לשניהם ביחד או לחיצון כו' דאז כמו שנתן או מכר לזה בעין יפה כך נתן או מכר לזה בעין יפה שלא ידרוס עליו רגל וה"ה כשמכר לחיצון ברישא ושייר הפנימי לעצמו דאמרי' דלחיצון נתן או מכר בעין יפה ולא שייר לדידיה כלום דקיי"ל כר"ע שצריך ליקח ממנו דרך וכשנתן אח"כ לפנימי לא נתן לו אלא זכותו שנשאר לו בה: ומ"ש דאי הקנה לפנימי ברישא מיד כשהקנה לו ושייר לעצמו החיצון כו' האי שייר ר"ל שמשויר מעצמו דבכה"ג דוקא אמרי' דבעין יפה מכר ולא כששיירו בפי' וכמ"ש לעיל בסמוך וק"ל: אבל אם מכר לחיצון כו' אע"ג דכבר כ' לעיל דאי הקנה לפנימי תחלה כו' י"ל דהתם דמיירי כששניהם במתנה או שניהם במכירה ובבבא זו קמ"ל דאפי' לחיצון במכר ולפנימי במתנה וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:17:1) המוכר את הבית כו' שם דף ס"ה וע"ש בפי' ר"ש במתני' ובגמרא: לשון הרמב"ם המוכר כו' בפכ"ה מה"מ כ"כ: ומלבנות הפתחים כו' עד ולא מלבני כרעי המטה כו' ג' בעיות הן בב"ב דף ס"ט ופי' רשב"ם מלבנות הוא תקון שעושין סביב המזוזות מלמעלה ולמטה שהדלת שוקף עליהם וקצתם מחוברים בטינא וקצתם ביתידו' והן נוחין לפרקן ולטלטלן ושל פתחים לחיזוק עבידן ושל חלונות רובן לנוי עבידן אבל ג"כ מחוברות ושל כרעי המטה חתיכות עץ היו נותנין תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע ועד"ר ודע שהתו' כתבו שם ז"ל בעי ר"א מלבנות פתחי' כו' לא כפי' הקונטרס דאפתח הבית קאי דהא לא איירי כאן כלל במכר בית אלא נראה לר"י דאפתח שומירה קאי עכ"ל. ונראה דמה"ט לא סידר רבי' ברישא דין מכירת מלבנות בהדי הני דברים דנמכרים בכלל הבית. וגם הרי"ף והרא"ש לא כתבו הני איבעי' ודיני' כלל. ומיהו קצת קשה למה לא כתבוהו הרי"ף והרא"ש לכל הני דיני מלבנות אההיא דשומירה בדין המוכר את השדה אבל ארבי' לא קשה די"ל דסמך אמ"ש כאן בשם הרמב"ם בדין מכירת בית ושנראה מדבריו שמשוה מכירת בית לשומירה וצ"ע: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:18:1) האומר לחבירו בית אני מוכר לך משנה הוא בנדרים דף מ' דהנודר מן הבית עלייה בכלל בית לדברי רבנן דהלכתא כוותייהו ופריך מינה הגמרא לרב הונא דאמר האומר לחבירו בית בבתי אני מוכר לך מראהו עלייה וס"ד עלייה ממש קאמר וטעמא דאמר בית בבתי דמשמע בית כל דהו הא אמר בית סתם אינו נותן לו עלייה ומוקי לה הגמרא דר"ל עלייה שבבתים וכ' הרא"ש דר"ל בית ועלייה שניהן נקראים בית ונותן לו בית המעולה דאין בו עלייה וירידה אבל נותן לו איזה בית שירצה דיד בעל השטר על התחתונה והכי מסיק בשלהי מנחות עכ"ל בקיצור ובזה דברי רבי' מבוארים ומ"ש דנותן לו עלייה ולא אמרי' דיתן לו הבית עם העלייה כדאמרי' בהנודר מן הבית דלא אמרו בנודר אלא שגם העלייה נקרא בית ובכלל הנדר הוא ומ"מ במכירה חד בית מכר לו ולא שני בתים וק"ל: ומש"ר דהאי לישנא משמע מעולה שבבתים ל' הגמ' הנ"ל נקט לאפוקי ממאי דס"ד דעלייה ממש קאמר אלא פירושו מעולה ומיהו אינו נותן לו הטוב שבבתים וכדמסיק רבי' וק"ל ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:19:1) ואם אח"כ נפל כו' בסוף מנחות דק"ח וברמב"ם פכ"א מה"מ ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 214:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 214:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/214:20:1) המוכר מקום לחבירו כו' בב"ב דף צ"ח הוא זה ועד"ר. ודוקא במוכר מקום לבנות בו בית או מקבל לעשות לו בית דינא הכי דכל שבא לבנות מתחלה בבציר מד' על שש לא טרח אבל המוכר בית לחבירו סתם נותן לו בית של ד' על ד' דמיקרי נמי בית וכן כתב ר"ן שם: בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו פירש רשב"ם דרך האב לעשות לבנו ביום חתונתו יציע סמוך לביתו ולבתו אינה עושה לה בית חתנות כי חמיה עושה אותו לבנו וכשמת בעלה וחוזרת האלמנה לבית אביה דרך הוא שאביה עושה לה יציע קטן לבית אלמנות: וי"א דרפת בקר סגי בד' על ד' כן הוא גי' כל הספרים וכן הוא נכון ולא כב"י ועד"ר: ובית סתם ו' על ח' אבל בבית חתנות ל"פ היא וס"ל ג"כ שהוא ד' על ו' וס"ל דשאני בית סתם דמסתמא לעצמו קבעי ליה וצריך להיות גדול מבית חתנות וכ"כ רשב"ם בהדיא. ומש"ר בשם י"א דבית סתם וע"ח ה"ה להאומר בית קטן וכמ"ש בדרישה בשמם ולא כ' בית סתם אלא לאפוקי האומר בית גדול וכדמסיק ועד"ר: עושה אותו ח' על י' כצ"ל: טרקלין כו' עשוי למושב שרים ולא לתשמישן הילכך מרובע בעינן: ותרבץ אפדני הוא חצר גדול שעושין השרים בתוך אפדנייהו וע"ש שמרביצים אותו תמיד במים להשכיב האבק קרי ליה תרבץ: וגובה כל בית כחצי ארכו כו' שם במשנה ז"ל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ופי' רשב"ם אכולהו קאי והיינו בית חתנות שהיא ד' על ו' רומו ה' שהוא כחצי ארכו וכחצי רחבו וז' בבית קטן וט' בבית גדול וי' בטרקלין עכ"ל: