## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:1:1) אע"פ שהמוכר כו' מכור כו' בפ' המוכר את הבית וכמ"ש לעיל בסי' רט"ו בס"ז: טוב הוא לפרש בשטר ז"ל הגמרא שם דף ס"ט ע"ב אמר רב יודא האי מאן דמזבן ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דקלין ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב ליה קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא ופי' רשב"ם שופרא דשטרא דאפי' אי אתא לפני ב"ד טועין יהבין ליה עכ"ל ורבי' שינה וכ' דיכתוב וכל אילנות שבה כדי לכלול בה גם גפנים ושאר מינין שכולן מכורין בכלל שדה (כ"כ נ"י ועד"מ) ואף דבסתם אילן אינן נכללין כשיש בה ג"כ שאר אילנות כמש"ר בסמוך בס"ד מ"מ כשכותב כל אילנות נכללין כולן וא"ת הא השתא נמי דכתבינן דמכר אותה וכל אילנות שבה אתאי ב"ד טועין ויטעו ויפסקו ליתן לו אף חרוב המורכב וסדין השקמה והדומה שאינן נמכרין עם השדה והו"ל לתקן שיפרש כל לוקח איזה אילנות שלקח וכעין ל' הגמרא משמיה דרב יודא הנ"ל דכתבינן דמכר לו דקלין תאלין והוצין י"ל דליכא מאן דטעי בה לומר דסדין השקמה וחרוב המורכב הן בכלל סתם כל אילנות ועי"ל דב"ד טועין דאינן יודעין דין ברור לעולם פוסקין מספיקא המע"ה וכשיהיו המוכר והלוקח מחולקי' במכירת חרוב המורכב וכדומה לו יפסקו המע"ה וליכא טעות אבל כשלא יכתוב בו מכירת האילנות כלל אז ג"כ יפסקו המע"ה ויפסיד הלוקח עי"ז מש"ה סגי בתיקון כתיבת מכירת כל האילנות ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:2:1) וכן המוכר קרקע כו' לא שיירתי כו' זה נלמד מהא דרב מארי דאמר שם דס"א האי מאן דמזבן מידי לחבריה צריך למכתב ליה לא שיירית ליה בזביני כלום כדר"נ כו' פי' כיון דאר"נ דהמוכר בית בבירה גדולה ואיכא דקרו לבירה בית כו' ועוד אמר שם דהמוכר שדה בבקעה גדולה כו' אף דמצר בשניהם מצרים חיצונים אי לא כתב ולא שיירית בזביני אילין כלום יכול לטעון לא מכרתי לך אלא שדה א' או בית א' מש"ה תקנו לכתוב כן בכל מאי דמוכר אדם לחבירו דלא יטעון לא מכרתי לך כולה אלא החצי ומצרים נכרים הרחבתי לך וב"ד טועים ישמעו לדברי התובע ומדשינה רבי' ל' הגמ' וכתב האי מאן דזבין קרקע נראה דס"ל דדוקא במכר לו קרקע דהוא שיעור יותר משדה הוא דבעי למכתב ליה כן שלא יאמר לא מכרתי לך אלא שיעור שדה אבל אם אינו מוכר לו אלא שיעור שדה דהוא ט' קבין וכ' בהשטר שמכר לו שדה א"צ לכתוב ולא שיירתי כו' דהכל יודעין דאין שדה פחות מט' קבין ורב מרי הנ"ל דקאמר האי מאן דזבין מידי כו' כוונתו ג"כ דזבין מידי דיש לפקפק כו' וק"ל ואע"ג דבגמרא אמרינן בשני עניינים הללו צריך לכתוב וכ"כ הרמב"ם פכ"ד ובש"ע לשון צריך רבי' שינה לכתוב טוב לכתוב דהא באמת אינו אלא עצה טובה להלוקח וכמ"ש משום שופרא דשטרא וכמ"ש רשב"ם הנ"ל וק"ל וא"ת הא במוכר קרקע מן הדין צריך לכתוב ולא שיירתי וכדר"נ הנ"ל דאם אינו כותב לו כן מן הדין אין צריך ליתן לו אלא שדה א' מבקעה גדולה וי"ל דקמ"ל אפי' אם מכר לו בקעה גדולה שיש בו שיעור הרבה שדות ולית מצר בין שדה לשדה דמן הדין קנה הכל וכמש"ר בסי' רי"ח ס"ח ומשום חשש ב"ד טועין טוב לכתוב ולא שיירתי ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:3:1) מכר השדה ופי' ואמר כו' שם דף ס"ט: כ"ש הטובים ממנו וה"ק אפי' חוץ מדקל זה וכ"ש הטובים ממנו דמשום האי ודאי לא נחית לשיורא: ומיהו כל הפחותים כו' או שהם כו' הטעם כיון דבסתמא הכל ללוקח אלא מדאמר חוץ מדקל פ' גורם שאין הכל מכור די לשנאמר שאין הטובים ממנו מכורים אבל זולתם אף השוים לו נמכרים וכן הוא דעת רשב"ם וק"ל: והרמב"ם ז"ל כ' שלא קנה מהדקלים כו' בפכ"ד מה"מ ואדיקלא בישא הוא דפליג וס"ל דאפי' הגרועים ממנו נמי אינן מכורין וטעמא דלא נחית למידק כולי האי לברר הרע שבכולן ואיהו אכולן איכוין משא"כ כשהדקל טוב כ' שם דאותו דקל לבדו הוא ששייר ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:4:1) מכר לו שדה וכ' לו כו' שם בגמרא: אם אין בו אלא דקלים כו' דקלים וגפנים אינם נקראים אילן סתם ולכך כשאומר חוץ מאילנות אינם בכלל כשיש שאר אילנות אבל אם אין בשדה אלא גפנים או דקלים ע"כ צ"ל דדעתו עלייהו הוה וכשיש גפנים ודקלים גפנים נקראים טפי סתם אילן יותר מדקלים וכן פי' רשב"ם ועד"ר: אלא הגבוהין פי' שגבוהין שאם רוצה ללקוט פירותיה צריכין לעלות בחבל לפי שפירות דקלים הן בראשן ואין ענפיהן מתפצלים מן הצדדין כשאר אילנות לעלות ברום האילן דרך הענפי' וצריך לעלות בחבל: אבל שאין גבוהין כו' דלא מיקרי דקל ואע"ג דקאי אהא דאמר חוץ מאילנות מ"מ כיון דאין בו אלא דקלים ודאי כוונתו היה לדקל גמור שהוא אילן במין דקלים ולא הקטנים דאין שם אילן דקל עליהן ובזה מיושב למה כ"ר האי דינא באמר חוץ מאילנות ולא הוי בו אלא דקלים ולא כתבו באומר חוץ מדקלים והיו בו דקלים דאפ"ה הני דאינן גבוהין מכורין דלפי מ"ש זה רבותא הוא וק"ל וכאן לא שייך שיעור דכבישת עול דבסמוך דאפי' היכא דכבש ליה עול חשוב הוא אם עולין בחבל: ואם אין בו אלא שאר אילנות כו' בגמרא כתובה האי בבא ברישא וכ' רשב"ם אע"פ דהאי מילתא דפשיטא היא מ"מ משום דבעי למימר לקמן אילני וגופני כו' נקט לה ע"כ ולסדר רבי' י"ל דנקט ליה כדי לכתוב עליו ולא כולם כו' אבל רשב"ם קאי אגמרא דלא נזכר במימרא זו דשייר אילנות כו' דאיירי באין העול כובשן אלא מימרא אחריתא היא שם מש"ה הוצרך לתרץ משום סיפא נקטו וק"ל. ודע שברמב"ם ובש"ע כתבו בל' זה אם יש בו דקלים לבד שייר הדקלים ואם יש בו גפנים לבד שייר הגפנים וכן שאר אילנות כו' ולנוסח זה היה נלע"ד דמ"ש וכן שאר אילנות ר"ל כמו דאם יש דקלים או גפנים אמרי' דשיירם כיון דלית אילנות אחריני ה"נ אם יש תאנים או רימונים לחוד אמרי' דשיירי כיון דליכא אחריני הא אי יש בו שם שאר אילנות אמרינן דשיירי האחרים ולא אלו החשובים והשתא ליכא פשיטותא כ"כ אבל ל' הגמרא הנ"ל לא משמע הכי ודוק: שהם עבים ואין העול כובשן חורשים היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור אינו חשוב וכאן לא שייך עלייה בחבל שסתם אילנות יש להם ענפים מתפצלים לצדדים שיכולים לעלות על ידיהן כן פי' ר"ש שם: מכר את הדקלים כו' מדאמר סתם אילני ולא אמרינן בזה דלכך אמר אילני לכלול בו ג"כ דקלים נראה דמיירי דאפילו לא טענו האילנות קב פירות אפ"ה לא אמרינן מדשייר הא כ"ש דשייר דקלים הטובים ממנו כדאמר בחוץ מדקל פי' הנ"ל דשאני הכא דהוא ממין למין אחר וק"ל: מכר הגפנים ושייר האילנות ג"כ מטעם הנ"ל: מכר הדקלים ושייר הגפנים אע"ג דאמר לבד מאילני מ"מ כיון שאין כאן סתם אילן אמרינן שרצה לשייר לו גפן דבכלל אילן הוא יותר מדיקלי: חוץ מחרוב פ' כו' שם דף ע' ור"ל חוץ מחרוב המורכב שאינו נמכר בכלל שדה מפני חשיבותו כדלעיל סימן רע"ו ס"ו: לא קנה שאר חרובין כלו' לא קני הלוקח שאר חרובין המורכבין ולא אמרי' מדלא הוצרך המוכר להתנות על חרוב והתנה ודאי לטובת הלוקח אמר חרוב פ' אני משייר לי ושאר כל החרובין יהיו מכורין לך דכיון שיפה המוכר כחו לשיירו בפירוש לא נאמר שבשביל כך נגרע כחו אלא אדרבה מטפינן בתנאה זה מילתא דאם לא היה מתנה עליו לא היה לו רשות לילך אל החרוב דרך שדה הלוקח וכמו שסיים רבינו דהכי אמרינן בכל מקום מילתא יתירא לטפויי אתא ולא לגרוע רשב"ם עי' ב"ח: וגם חצי חרוב כולי. לא קני כלומר אם שייר לו חצי חרוב לא קנה הלוקח אפילו חצי השני: ואהני מה שהזכיר כו' לילך לאותו חרוב נראה דהיינו כי שייר חרוב שלם אבל שיור חצי חרוב אין לו אלא דרך לחצי חרוב ויכול הלוקח לעשות גדר משני צדדי חצי החרוב באופן שאין המוכר יכול ללקוט פירותיו ממנו אלא א"כ יקנה ממנו הדרך גם לחצי השני וק"ל נ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:5:1) א"ל קרקע ודקלים כו' שם דף ס"ט אמורים כל הני חילוקים: פי' ר"י שאין נותן לו אלא ב' דקלים דעת ר"י שכיון שפרט ואמר ודקלים כוונתו למעט לומר דקלים אני מוכר לך ולא יותר ועד"ר: ורשב"ם פי' כו' ועוד פי' מכר לו ב' כו' בדרישה פירשתי ל' רשב"ם דפי' הגמ' ע"פ שיטתו ומתוכו יתבאר שצריכין להגיה בדברי רבי' שמכר בשי"ן במקום מכר ע"ש: אבל אם אין לו א"צ לקנותם פי' מדינא אבל מיהא כדי שלא יהא מחוסר אמנה יקנה לו וכ"כ רמב"ם בהדיא שם וכ' נמי שאם אינו קונה לו שני דקלים דמנכה לו מדמי הקנייה דמי הדקלים ואח"כ כ"ר ואם אין בו דקלים כלל כו' קאי אריש דבריו אמ"ש דאם יש בה דקלים דצריך ליתנו לו עם כל הדקלים שבה כו' וע"ז מסיק וכ' דכן נמי אם אין בו דקלים כלל הגיעו דהא שתי מכירות הן וארעא סתמא קא"ל הן שישנו בו הרבה או שאין בו כלל ואח"כ הוסיף ז"ל וקאמר דל"מ זה אלא אפי' אם אין לו דקלים גם במקום אחר והו"א כיון דמ"מ א"ל ודקלים והרי אין נותן לו דקלים כלל דיוכל הלוקח לבטל המקח לגמרי אם לא יקנה לו ב' דקלים קמ"ל דעכ"פ מקנין הקרקע אינו יכול לחזור בו וק"ל: והקרקע קנוי לו כמו שהוא כו' פי' ולא יכול הלוקח לומר אני קניתי ביחד ועל דעת שניהם ירדתי לקנות ולא זה בלא זה והטעם שהרי לא א"ל קרקע בדקלים: אבל הרמב"ם כתב כו' שם בפכ"ד כ"כ ונראה דגם הרמב"ם ס"ל דאם אין לו אינו מחויב לקנות שהרי לא היו ברשותו ואין הקנין חל עליהם כדלעיל סימן ר"ט וכן דייק לישנא כאן שכתב אם רצה לקנות אלא דבהא פליגי דרשב"ם ס"ל אם אינו חש מלהיות בכלל מחוסרי אמנה ואינו רוצה לקנות לו דקלים מכירת הקרקע עכ"פ מכירה גמורה היא ואין הלוקח יכול לומר או תן לי דקלי או לא אקח כלום ולרי"ף ורמב"ם יכול הלוקח לומר כן ואם אינו רוצה לקנות לו דקלים המכירה בטילה לגמרי ועיין בכ"מ שם מה שהקשה שם על הרמב"ם ומה שתירץ שם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:6:1) ואם לאו מקח טעות הוא כו' לשון רשב"ם שם ששיקר בו והדר מעות ונהי דאין אונאה לקרקעות אפילו מכר לו ביוקר יותר משתות מקח טעות מיהא הוי דלדעת כן לא לקח אלא היה סבור שיש בה דקלים כמו שא"ל ע"כ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:8:1) הקונה ג' אילנות כו' משנה בב"ב דף פ"א ופי' ר"ש דג' אילנות חשיבי שדה אילן ומיירי דקנאן כאחת דאילו קנאם זא"ז כ"ר בסמוך דלא קנה עמהן קרקע: קנה הקרקע שיעורא מפרש רבינו בסמוך: שהעול כובשן דאין עולין כו' פי' כל מין ומין מאי דשייך ביה דהיינו בדקל עליית חבל ובאילנות כבישת עול וכדלעיל וטעמיה דר' יונה משום דתנן אילנות ואלו נטיעות הן: והרמב"ם כתב כו' שם בפכ"ד וטעמו דג' אילנות סתמא קתני בין גדולים בין קטנים וכ"כ המ"מ: ואם קנה ג' יוצאין כו' עד סוף הסעיף שם דף פ"ב ופ"ג: ונטועין כראוי פי' כדמפורש אח"כ בסמוך: וקונה כל אילנות קטנות שביניהן דאילו גדולים אין סברא שבקניית ג' יקנה כל האחרים ב"י וכתב הנ"י שם דהני אילנות שביניהן היינו כשיש בין אילנות אלו ד"א לכל א' מהג' אילנות שקנה דאל"כ לא היו ראוים להתקיים ועד"ר גם מ"ש שם בשם התוס': תחתיהן וביניהן תחתיהן תחת עיקר האילן והנופים וביניהן קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לבין נופות אילן זה: וחוצה להן סביב האילנות מקום שכלין נופותיהן ולחוץ ר"ש: כמלוא אורה וסלו פי' כדי שיכול לעבור שם מלקט פירות עם הסל שבידו להניחו אצלו אורה מלקט כמו וארוה כל עוברי דרך שם ד' פ"ב: אין א' מהן רשאי לזרעו בעל האילן לא לפי שאינו משועבד לו אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליו ובעל הקרקע לא כדי שלא יטנפו פירות הנושרים של לוקח ר"ש: פי' אחד כנגד כו' דאז אין ראוי לזרוע ביניהם: אבל אי עומדין בשוה לא דיכול לזרוע ביניהן: ולא יותר מי"ו דמה שאמר רבא בגמרא עד י"ו עד ועד בכלל ולא כנ"י שכתב שם דלא אמרינן ועד בכלל ועד"ר: או שמכר לו ב' כו' וא' על המיצר כו' או ב' בתוך שלו וא' שיש לו בתוך שדה של חבירו כולי ל' הגמרא דף פ"ג איבעיא להו א' על המיצר מהו שנים בתוך שדהו וא' על שדה חבירו מהו תיקו ולקולת נתבע ופי' רשב"ם את"ל על המיצר קנה שניה בתוך שלו כו' כגון שיש לו ב' אילנות בקצה שדהו ויש לו עוד אילן א' שקנה בשדה חבירו הסמוך לאילנות הללו ויש להמוכר שם גם הקרקע עם האילן מהו ע"כ ולפ"ז קשה דרבינו זו ואצ"ל זו קאמר ואפשר דנמשך בתר לישנא דתלמודא א"נ אפשר דס"ל לרבינו דהאת"ל הוא להיפך וה"ק את"ל דא' על המיצר לא קנה כיון שהוא מקום גבוה ומסויים בפני עצמו להכי לא שייך שיצטרף עם האילן העומד למטה ועוד שסתם מיצר עשוי להלך עליו ורבים בוקעים עליו והוה כמו הפקר אחד בשדה חבירו מהו מסתמא שניהם עומדים בשוה על הקרקע מיהו אין להוכיח כן דאל"כ קשה הא להגאונים כל את"ל שבתלמוד פשיטותא הוא וא"כ אמאי פסקו באחד על המיצר דל"ק וי"ל דלא ס"ל דאת"ל הוא פשיטותא אלא כשהאת"ל כתוב בהדיא בהגמרא וק"ל: או רכב דקלים פי' שורה של דקלים הכפופים וסמוכים זה לצד זה ע"ל סי' קע"ה: ואצ"ל אם לא מכר כולי ואפ"ה כתב רבינו לאשמועינן דל"ת דוקא כשמכר לו ג' והשלישי אינו בשדה שלו דאז ודאי אין לו קרקע כלל וק"ל: והוא שאין גזעו מחליף אאו נקצץ קאי: ופירשב"ם לר"ע דאמר כו' אבל ר"י פי' דאפי' לר"ע כו' פלוגתתן במשמעות הגמ' ד' ל"ז וכתבתיה בדרישה לעיל בסמוך וא"ת איך כ"ר בשם רשב"ם דלר"ע דקיי"ל כוותיה אפילו בשנים יש לו קרקע הא רשב"ם בעצמו שם לפני זה בסוף ע"א בד"ה זה קרה אילנות כו' כתב ז"ל ואפילו לא הוה אלא ב' אילנות דקיי"ל דאין להם בקרקע כו' וי"ל אף דר"ש גופיה לא ס"ל בהא כר"ע מ"מ רבינו כתב דלפי שיטת פי' ר"ש הוה דינא הכי לדידן דקיי"ל כוותיה כר"ע גם בהא א"נ י"ל דר"ש גופיה ס"ל בהא דהלכתא כוותיה אלא שכתב אף דבפרק המוכר את הספינה איתא סתם משנה דאין לו קרקע מ"מ בהא כ"ע מודו: אפי' לרבנן כתב זה משום דבשני אילנות ר"ע כרבנן ס"ל דלית ליה קרקע ולא אמרינן בעין יפה מוכר: כאדם המשאיל פי' דכיון שלא קנה קרקע מחמת קנייתו אומר הלוקח למוכר אילני בארעא דידך קיימי ושיעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל לו כן. פי' רשב"ם אהא דאמר ר' זירא מדברי רבינו נלמד ג' הוא דאין לו דרך הא ב' יש לו כו' ע"ש דף פ"ב: ור' יונה כתב שאין המוכר כו' כתב בלשון פלוגתא משום דמפי' ר"י משמע שהמקום הוא של המוכר לענין לזרוע תחתיו מדהוצרך לומר שיש לו דרך ויכול ללקוט דאם אינו יכול לזרוע למה ימחה בו המוכר כל הני: ובג' שקנה קרקע אם הגדילו כו' שם דף פ"א ופי' ר"ש ז"ל דכיון דאין נטועים בקרקע של מוכר אלא בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע אינו מניחן ליכנס בשלו כיון שמזיקין לו עכ"ל ור"ל שמזיקין לו במה שהצל רע לבית השלחין וכמ"ש ר"ש שם לפני זה משא"כ בקנה ב' אילנות דאין לו קרקע והמוכר משאיל לו קרקע לכל צרכיו וכמש"ר אח"כ בהדיא: כתב הרמב"ן כו' כצ"ל רמב"ן בנו"ן ב"י וכ"כ המ"מ דהרשב"א כ"כ בשם הרמב"ן וכ' שלולא כתב הרב כן היה מסתבר לומר שעל המוכר להביא ראיה דכיון שידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתתתיהן נמכר עמהן אמרינן כאן נמצאו כאן היו בשעת מכירה והמוכר נקרא המע"ה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א והריטב"א ושבטלו דעתם נגד דעת הרמב"ן ועמ"ש בסמוך בד"ה ויטעון לוקח לקחתי ג' כו' שם תמצא קצת ישוב לזה: ל"ש מן השרשים כו' בסמוך מפרש רבינו דהיינו מתחת לארץ: הכל לבעל האילן כיון שקנה ג' ויצא מקרקע שלו: ובשנים כיון שלא קנה כו' א"צ לקצצן שם ועיין בפי' ר"ש שם: ואם הוציאו שריגין מהשרשים כו' אקנה שנים קאי: והוא במקום שאינו כו' זהו פירושו דהוציא שריגים מן השרשים דשם במשנה קתני היוצא מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ואמרינן שם דף פ"ב מאי גזע ומאי שרשים אר"י כל שרואה פני חמה זה מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים ופר"ש כל שרואה פני חמה היינו כל האילן שחוץ מן הקרקע ושאינו רואה היינו כל האילן שמתחת לקרקע ע"ש: שמא פעמים יצאו מהגזע פירוש אבל כשעולין מתחת הקרקע מהשרשים כיון דהיוצא מן השרשים הוא של מוכר המוכר הוא דאפסיד אנפשיה שלא קצצם: עד שיראו כשלשה כו' פירוש ויהיה בין גזע לשריגים שיעור רוחב הראוי להיות בין אילן לאילן: ויטעון הלוקח לקחתי ג' כו' ואם תאמר להרמב"ן דכתב לעיל דעל הלוקח להביא ראיה א"כ למה צריך לקצצן הרי אינו נאמן לטעון כן כבר כתב נ"י דמזה הביאו רשב"א וריטב"א ראיה שלא כדברי הרמב"ן הנ"ל אלא אמרינן כאן נמצאו כאן היו והרב הרמב"ן אפשר דס"ל דצריך לכתחלה לקצצן כדי שלא יצטרכו לבוא לידי דינא ודיינא ע"כ ור"ל דגם בכאן ס"ל להרמב"ן דבאם אירע שבאו לדין והמוכר טוען לא מכרתי לו אלא ב' והיה לו לקצץ השריגים ולא עשה ולאו אדעתיה להכריחו ע"ז שעל הלוקח להביא ראיה ולע"ד נראה דהרמב"ן מודה בזה דדוקא בהגדילו הענפים הנ"ל שהוא מילתא דשכיחא דבכל שעה ושעה גדלין היא דיכול המוכר לטעון אחר המכירה גדלו ועל הלוקח להביא ראיה אבל כאן בהעלאת ארעא שרטון מילתא דלא שכיחא היא אין המוכר נאמן לטעון לאחר זמן אני לא מכרתי אלא ב' וארעא אסקא שרטון כיון דלא שכיחא ועוד דכאן יכול הלוקח למטען שטר ראיה היה לי (ש"מ) [שג'] קניתי ואבדתיהו לאחר ג' שנים משא"כ לעיל בהגדילו הענפים דאין מדרך בני אדם שיכתוב בהשטר כמה היו הענפים ארוכים: ואם קנה דקל אין לו כו' שם דף ס"ב ועיין בפי' ר"ש שם ולפירושו ל"ד קנה דקל א' אלא אפי' קנה שני דקלים דינא הכי אבל הקונה שלשה דקלים דקנה עמהן קרקע וכל האילנות שביניהן קנה נמי השריגים היוצאים מהן: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:9:1) מכר הקרקע כו' עד אפי' לא שייר אלא ב' אילנות כו' בפרק ח"ה דף ל"ז ז"ל פשיטא כו' [עיין בב"ח שהביא ל' הגמ' גם קצת ל' הר"ש] וגם התוס' כתבו דאיירי אפי' בהניח לפניו רק ב' אילנות אבל דחו פי' רשב"ם (דף ע"א) וכתבו דלפי פירושו אין כאן טעם מהא דיאמר לו שקול אילנך לכשייבש דאין ה"נ דמצי א"ל עקור אילנך לכשייבש ועוד. מדמסיק כולי עד ע"כ נראה לפרש כו' ע"ש וכבר העתקתי לשונם גם כתבתי ביאור דבריהן וישוב העניינים בארוכה בסי' רי"ד סי"ד וט"ו ולא באתי כאן אלא ללמדנו דמש"ר כאן דכששייר לפניו שני אילנות יש לו קרקע הצריך להן דלפי' רשב"ם אין לו כח בגוף הקרקע לזרוע תחתיהן וביניהן אלא ללקט פירותיו ומחייתן ולחזור ולנטוע שם לכשיתייבשו אלו ולפי' התוס' יש לו כח לזרוע כו' וכדין לוקח ג' אילנות ונראה דמדסתם רבינו וכתב סתם דיש להן קרקע הצריך להן ס"ל כהתוס' דיש לו אפי' לזרוע תחתיהן וביניהן כו' ועמ"ש עוד בסי' רי"ד סי"ד ט"ו ודו"ק: והרמב"ם כתב יש לו חצי קרקע הצריך להם כו' ל' הרמב"ם זה הוא מפכ"ד מה"מ [עיין ב"ח שהביא ל' הרמב"ם] ומוכח מלשונו מדכתב חצי קרקע כולה דחצי קרקע ממש קאמר וחילק בין שייר לפניו אילנות הרבה דאז יש לו חצי קרקע ובלא הניח לפניו אלא ב' אין לו חצי קרקע אלא הראוי להן ומטעם דכתבתי בדרישה ע"ש ואף דכתב וכן אם שייר שני אילנות כו' וגם כתב טעם אחד לשניהן דיאמר לו עקור אילנך ע"כ לא בא לדמותם לגמרי עד שתאמר שלשון גמרא נקט וחצי קרקע ל"ד כפי' ר"ש ור"י דא"כ הו"ל למכתב בקיצור בין שייר הרבה או רק ב' אילנות יש לו חצי קרקע הראוי להן ועוד שהרי זה לא נזכר בגמרא עד שנאמר שלשון הגמרא תפס ור"ש ור"י שכ"כ לא כתבוהו אהאי דינא כ"א בשנים שקנו או החזיקו יחד ועוד מדכתב חצי קרקע כולה ותיבת כולה אינה בגמרא ש"מ דלדוקא כתבו וא"כ קשה על רבינו דאיירי גם בשייר לפניו ב' אילנות ומביא על זה דברי הרמב"ם משמע דלדעתו דהרמב"ם ס"ל דגם בשייר לפניו ב' אילנות יש לו חצי קרקע ועוד דחצי קרקע הצריך להן דכ"ר בשמו הן כשני הפכים בנושא אחד ולמה לו ועל מה שינה רבינו לשונו וגם חיסר תיבת כולה דכתב הרמב"ם ולולי דמסתפינא להגיה הייתי אומר דט"ס נפל בדברי רבינו וחסורי מחסרא וכצ"ל והרמב"ם כתב מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו חצי קרקע כולה שאילו לא כו' וכן אם שייר ב' אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להן שאילו לא כו': ולא נהירא ר"ל מ"ש דבשייר ג' אילנות יש לו חצי קרקע כולה זהו ל"נ והשתא א"ש הכל והא דמייתי סוף דברי הרמב"ם דבשייר לו ב' אילנות כו' אף דאינו חולק עליו בזה משום דמינה מוכח דחצי קרקע ממש קאמר דאל"כ למה חלק ג' משנים בשני בבות ובשני לשונות ובזה יש לדחוק וליישב גם גי' הספרים שבידינו וא"צ להגיה אלא וי"ו א' והרמב"ם כתב שני בבות ושני לשונות תחלה כתב חצי קרקע ואח"כ כתב הצריך להן ותיבת הצריך להן צ"ל והצריך ומסיפא מוכח דברישא ר"ל חצי קרקע ממש ושל"נ ליה הרישא וכמ"ש והטעם כמ"ש המ"מ דהמפרשים השיגו על הרמב"ם דהרי בגמרא אמרו דיש לו קרקע מטעם דאם לא יאמר לו עקור אילנך וזיל ולה"ט אצ"ל דשייר לפניו חצי הקרקע אלא בשייר לפניו כדי ליטע אחרים וכ"ש תחתיהן וביניהן כו' סגי ועד"ר. ולכאורה היה נראה ליישב ולומר דס"ל לרבינו דהרמב"ם פירש דחצי קרקע הנזכר בגמרא בדברי ר"פ (כמ"ש בדרישה) דר"ל חצי ממה שנותנין להקונה ג' אילנות ואין נותנין לזה אלא הראוי להן ע"פ צרכן והיינו תחתיהן וביניהן כו' וקראו חצי לאפוקי שיתן לו ג"כ לזרוע תחתיהן ושיהיו לו האילנות שביניהן והשריגין היוצאין מתחת הקרקע דכל זה לא יתן לבעל אילן זה אלא הראוי והצורך לגופו והיינו ליניקותיהן ולחזור וליטע כשיתייבשו וללקט פירותיהן ביניהן וחוצה ומש"ה אמר חצי קרקע כלומר ולא כל מה שנותנין דהקונה ג' אילנות והשתא א"ש לשון וכן דס"ל דבשניהן נותנין בשוה וחילק לב' בבות לרבותא בשניהן דבג' קמ"ל דאע"ג דבמכר ג' אילנות יש לו כל צרכן כאן דשייר האילנות לנפשו אין לו אלא החצי וכמ"ש ואא"כ כ' וכן בשנים אמרינן דשייר לנפשו כל הראוי להן אע"ג דבמכר שני אילנות אמרינן דלא מכר לו קרקע לכשיתייבשו ליטע אחרים בזה יש לו ורבי' כתב עליו ול"נ משום דס"ל דיש לו רשות ג"כ לזרוע תחתיו אפי' בשייר ב' אילנות לפניו מיהו זהו קצת דוחק דא"כ לא הו"ל להרמב"ם לכתוב תיבת כולה ודוחק לומר שבספרי הרמב"ם שביד רבינו לא היה כתוב מדהשמיטו רבינו כאן בהעתקתו ע"כ מחוורתא כדכתיבנא ראשונה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:10:1) מכר לשנים כו' מסקינן כו' כן הוא בפרק חזקת ועד"ר לשון הגמרא אדין זה וכבר כתבו רבינו לעיל בס"ס קמ"א בשם ר"י ורשב"ם כמ"ש כאן אלא דשם כתב עיקר הדין לענין שנים שבאו לפניו כל אחד אומר כל הקרקע עם האילנות שלי וזה מביא עדים שהחזיק בקרקע ג"ש ואכל פירותיו של קרקע והב' מביא עדים שאכל פירות האילן ג"ש ובסוף כתב שם אגב גררא שכן הדין נמי בלא טענת חזקה אלא בשנים שקנו ביחד בסתם ואותו הדין של שנים שקנו יחד הוא שכ"ר כאן כי כאן מקום דיני קנין קרקע וכמה קנה ושם מקום דיני הבאים בטענת חזקת ג"ש וס"ל דפלוגתת רב פפא ורב זביד הנזכר שם בפ' חזקת אף שהרמב"ם פירשו דמיירי בשנים שלקחו יחד מ"מ לענין דינא שוה לו שנים שבאו בטענת חזקת ג"ש ולפי' ר"י הוא בהיפך דהוא פי' דפלוגתתם איירי בשנים שבאו כל אחד בחזקת ג"ש וטוען כולה שלי אבל לדינא שנים שקנו כ"א שוה לו וכ"כ התוס' להדיא ע"ש ומש"ה כ"ר פי' ר"ש ור"י על שני הדינים וק"ל ועד"ר כי שם הארכתי ודוק: כיון שמכרו לאחר פי' ויכול לומר בעל הקרקע לבעל האילנות כשם שאין לי באילנך כך אין לך בקרקע שלי משא"כ במשייר לנפשיה מיהו יכול לנטוע לכשיתייבש משום דיכול לומר לבעל הקרקע כשם שלך זבין בעין יפה ולעולם כך זבין לי האילנות בעין יפה ולעולם דהיינו ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו ודוק בדרישה: וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' בקשתיו באשר"י של דפוס ושל כתב ולא מצאתי כ"א בהגהות אשר"י כ"כ בשם ר"י ע"ש גם לעיל בס"ס קמ"א כ"ר פי' ר"ש ור"י ולא כתב שדעת הרא"ש כדעת ר"י אבל ברמזים כתב שדעתו כדעת ר"י וי"מ דכוונתו דרבי' הוא מדכתב הרא"ש כל' הגמרא דא"ל רב פפא וכי מאחר דאין לבעל האילנות בקרקע כלום יאמר לו עקור כולי משמע הא כל דיש לו בקרקע כדי ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו לא קשה לרב פפא מידי וגם הוא מודה דסגי ליה בהכי אבל ז"א שהרי הרי"ף ג"כ כ"כ ושניהן לשון הגמ' העתיקו כדרכם וכאשר יפורש לשון הגמרא כן יפורשו ג"כ דבריהן וצ"ל שהיה כ"כ לפני רבינו באשר"י שבידו מאחר שג"כ כ"כ ברמזים וס"ל לרבינו דדוקא בזה שמכר ודאי גם לבעל הקרקע הוא דכתב הרא"ש דמכר לו גם כן בעין יפה משא"כ בזה החזיק באילנות כו' די"ל דלו לבדו מכר כולו בזה י"ל דס"ל להרא"ש כרשב"ם דקנה בעל האילנות גם בגוף הקרקע לזרוע תחתיהן וביניהן ומש"ה לא כתב בסי' קמ"א שדעת הרא"ש הוא כר"י ודוק ומה שרבינו כתב דעת הרמב"ם ברישא בשייר אילנות לפניו ולא כתבו בסיפא במכר לשנים כמ"ש לעיל בס"ס קמ"א נתתי טעם לזה בדרישה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 216:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 216:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/216:11:1) הקונה אילנות לקצצן כולי שם ד"פ: מניח לו שני ענפים פירוש הלוקח צריך להניח למוכר כדי שלא יקלקלו לגמרי שאז הן חוזרין וגדלים וזהו טעם לכולם: ומ"ש ובשאר אילנות עד טפח נראה דמה"ט כ' הרא"ש לענין ערלה והביאו רבינו בי"ד בסי' רצ"ד ז"ל אילן שנקצץ וחזר וגדל מהשורש כתב הרמב"ם שאינו חייב בערלה אא"כ נקצץ מעם הארץ וא"א כתב שאפילו נשאר בו עד טפח חייב ומטפח ולמעלה פטור עכ"ל: בקנים וגפנים מקשר התחתון ולמטה בברייתא שם ובכל הפוסקים כתבו מפקק ולמעלה ומפרש בנ"י שם דמפקק היינו קשר צ"ל דהן קאי אהקוצץ שיקצצנו מפקק ולמעלה ורבינו קאי אמה שישאר להמוכר וקאמר דיקצוץ באופן שיניח להמוכר מפקק ולמטה וע"ל סימן רע"ד שם כתב מה שמותר לכל אדם לקצוץ מאילנות של חבירו אפי' בלא קנין מתקנת יהושע ומיהו דוקא לצורך נטיעה וכדמפורש שם בתוס':