## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 226:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:1:1)

ראובן שמכר שדה לשמעון כו' מימרא דאביי בפ"ק דב"ק ד' ס' ע"ב ובפ"ק דב"מ ד' י"ד ע"א: אפילו שלא באחריות כלומר שפירש ואמר שלא להתחייב באחריותו דאל"כ הא קיי"ל אחריות ט"ס הוא: לוי ב"ח פי' ב"ח של ראובן: לעשות דין עם לוי פי' לעשות לנפשו בעל דבר לאמר שהשדה הוא בכחו: ונ"מ במה שראובן כו' וא"ת הלא יש נ"מ דראובן יכול לטעון ברי שפרע לו או ששטרו מזויף הוא ושמעון אינו יכול לטעון כן בברי י"ל הא קי"ל דטוענין ליורש וללוקח וכל דאפשר למטען ב"ד טוענין ללקוחות ואף דאין הב"ד טוענין ללקוחות טענה דלא שכיחא מ"מ אם יארע כן מי ימחה בידו דשמעון שידבר עם ראובן מזה ויגמרהו טענותיו או יקחנו למורשה וק"ל לכן אמר שיש נ"מ לענין שיכול לסלקו במעות ועוד נ"מ לענין גביית שבח (ועיין בד"מ) ותרוייהו דוקא בעשאו אפותיקי דאל"ה אין נפקותא גם לשבח כדלעיל ר"ס קט"ו ובשלא קיבל עליו אחריות צ"ל טעם משום תרעומת דשמעון אבל בשקיבל עליו אחריות אף דמיירי דהשט"ח הוא טוב ואין לראובן לפרוע דאי יש לו לא הוי מצי לגבות משועבדים משמעון (שי"ח) [מ"מ] יש נ"מ לראובן בזה ריוח ממון מה"ט בתרא שאם יטרפנו מיד הלוקח עם השבח ולא יתן לו אלא ההוצאה יחזור הלוקח על המוכר ויגבה ממנו הקרן וגם השבח ויפסיד המוכר דמי השבח וק"ל וע"ע נ"מ בנ"י שם ובתוס': ולא שיעור שבחא דאם היו לוי כו' (כלל) כצ"ל דאם בדל"ת: היה גובה גם השבח פירוש כשעשאו אפותיקי וכמ"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 226:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:2:1)

ראובן שמכר שדה לשמעון כו' כתובות דף צ"א וצ"ב ע"ש: דנהי שלא קיבל ראובן אחריות כו' עיין שם בגמרא ד' צ"ב ויש שם חילופי גירסאות רש"י ז"ל גרס נהי דאחריות דעלמא קביל עליה אחריות דנפשיה מי קביל עליה ולפ"ז קאי על המוכר השני וקאמר דשמעון שחזר ומכר לראובן באחריות לא קיבל אנפשיה אלא אחריות דעלמא אבל אחריות דנפשיה ר"ל אחריות הבאים מנפשו של ראובן מי קיבל וגי' הרי"ף הוא דנהי דאחריות דעלמא לא קיבל עליו אחריות דנפשיה מי לא קיבל עליה והביאו הרא"ש וכתב עליו ז"ל ופי' הרמ"ה האי קיבל ולא קיבל לאו בקבלת המוכר דקיבל עליה אחריות ללוקח קאי אלא בקבלת הלוקח דסביר וקיבל דלא ליהדר המוכר כדאמרינן חייתא דקטירא סבר וקיבל וה"פ דכי הדר ראובן וזבניה מיניה דשמעון באחריות נהי דאחריות דעלמא לא קיבל ראובן עליה דנפשיה אלא אדעתיה דמפצי ליה שמעון הוא דזבין מיניה אחריות דנפשיה דראובן מי לא קיבל עליה דלא ליהדר אשמעון עכ"ל וכן דעת רבינו כגי' הרי"ף ופירושו דהרמ"ה: ומ"ש שאם יטרפנה אחר שאינו חייב לסלקו פי' לא קיבל ראובן אנפשו שאין שמעון צריך לסלקו ותד"ר: אבל אם ב"ח של אביו כו' פי' ושדה זו באה לראובן מתחילה בירושה מיעקב אביו וכן הוא בהדיא בגמרא דף צ"ג:


###### Prisha, Choshen Mishpat 226:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:3:1)

ראובן שמכר קרקע כו' בב"ק ד"ח ובב"מ דף י"ד [עב"ח ל' הגמרא] ומפרשי שם התוס' והרא"ש דהאי דקאמר עד שלא החזיק בה אינו ר"ל לא החזיק בה כלל דא"כ מאי קאמר הגמרא מאימתי הוי חזקה הא בהדיא תנן נעל גדר ופרץ כו' אלא אף שכבר קנאה בא' מדרכי ההקנאות מ"מ יכול לחזור בו עד שיעשה שום מעשה לקיום הקנין וזהו שפריך הגמרא וקאמר מאימתי הוי חזקה ופירשה הרא"ש וכתב ז"ל איזהו חזקה שקבעו חכמים לחזרה אחרי שכבר קנאה בק"ס או בשטר או בחזקה דרפק בה פורתא ובזה יתבארו דברי רבינו ועד"ר: או באחד מדרכי ההקנאות דהיינו שטר וחזקה ואף בכסף כשנתן לו פרוטה לשם קנין ודמי שוויו עדיין לא נתן וע"ד שנתבאר לעיל ר"ס ק"ץ ומפני שבגמרא קאמר משהחזיק אינו יכול לחזור בו הוצרך הרא"ש ורבינו לכתוב דאפילו אם קנו מידו בק"ס ול"ד בק"ס דכבר הדר סודרא למריה אלא אפי' בא' משאר הקניינים אפ"ה יכול לחזור. ומ"ש עוד שלא החזיק בו ר"ל דדייש אמיצרי: ועדיין לא נתן המעות כ"כ רש"י והרא"ש בפ"ק דב"מ ועד"מ ודרישה: כגון שהלך סביב מצרי השדה כו' עד"ר: אפי' אם קנה באחריות פי' והו"ל לומר כיון שקנה באחריות אין דעתו לקנות אלא נכסים משופים מכל ערעור ואע"פ שיחזיר לו בסוף לא ניחא ליה דליקום בדינא ודיינא תוס' דכתובות דף צ"ג וכמש"ר ל' זה בשם רמב"ם בסוף ענין זה: ולכשיוציאוה מידו כו' כלומר כשיוציאו ממך בדינא וכדאמרינן דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך: דלא סגי דלא צריך טירחא לבי דינא כו' כלומר נהי שאם יוציאוה ממנו יחזור על המוכר מ"מ לא סגי כלומר יצטרך לפחות לטרוח ולבוא לב"ד: למיבטל מעבידתיה פי' לבטל אותו פעם ממלאכתו וטרחו וביטול ההוא חשיבי מום והוי מקח טעות וכ"כ ר"ן דמשום טירחת הלוקח הוא דחיישינן ליה לבטל המקח אבל הרא"ש בב"ק ורש"י בכתובות דף צ"ג תלו הטעם בטירחת הדיינים בכדי ל"ל ואפשר דרבינו כיון לשניהן ומ"ש דלא סגי דלא צריך טירחא לבי דינא כולל טירחתו וטירחת ב"ד ולהבטל מעבידתיה קאי אהלוקח וק"ל: דמיירי שלא נתברר כו' כלומר הא דאמרינן דאם דייש אמיצרי צריך ליתן לו דמיו היינו דליכא אמתלא דאי איכא אמתלא אז אפילו אם כבר דייש אמיצרי אין מוציאין המעות מיד הלוקח ל"מ אם אמר להביא עדים מיד אלא אפילו אינו אומר להביא אלא עד אחר זמן אפ"ה אם אינו אמיד אין צריך ליתן לו דמיו אפילו אם כבר דייש אמצרי וכדמסיק: ומש"ר שאם לא יצא אלא קול כו' זהו אינו מל' הרא"ש אלא כעין הגהה שהגיה רבינו באמצע הדברים ולפרש שמה שדייק הרא"ש וכתב שאמר שדה זו גזולה ממני ואביא עדים או יש לי שטר כו' היינו לומר שאם לא היה אלא קול בעלמא אפילו לא דייש אמיצרי מוציאין המעות ממנו ודוק שם בל' הרא"ש פ"ק דב"ק ועמ"ש מ"ו ר"מ ז"ל בהג"ה בש"ע ומ"ש בסמ"ע עליו שם ועל בכיוצא בזה עיין ברא"ש שהאריך עוד אדין עיקול ועיכוב ממון ע"י ב"ד וע"ל סימן ע"ג:


###### Prisha, Choshen Mishpat 226:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:4:1)

כתב הרמב"ם ז"ל אסור כו' וכ' המ"מ עליו ז"ל פ' שבועת העדות אמרינן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין וכיון שהלוקח לא טוב עשה נראה שהמוכר אסור למכור לו בסתם עד שיודיעו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 226:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:5:1)

שאלה לא"א הרא"ש סוף כלל צ"ז: תשלום המעות לג' זמנים ל' התשובה קיבל עליו ראובן שאם לא יתן המעות לזמנים הללו שיפסיד כל המעות שנתן כבר וע"ש עוד תנאים שהיו ביניהם והשלישו השטרות עד שיקיימו התנאים ומפני שאין נ"מ בזה בענייני התשובה על השאלה אלא שהשואל כחב המעשה כמו שהיה מש"ה קיצר רבינו בזה: ביותר מכדי שיווי כל הקרקעות שהיו למוכר הראשון ר"ל אף שהיה לאותו מוכר הראשון עוד קרקעות שהיו בנ"ח בשעה שלוו הלווים שלו גם בשעה שמכר לו (הקרקע) [הבתים] מ"מ לא יכול למימר הנחתי לך מקום לגבות כי אינם מספיקין לסלק הב"ח כי החוב היה יותר משיווי כל הקרקעות שהיה לו וק"ל: ושמעון ג"כ אין לו קרקע על מה שיהיה אחריות כו' עד חזקה דדייש אמצרי ואע"פ שכתב הרא"ש לעיל שהיכא שהמערער מביא שט"ח לפני ב"ד אף שאינו מקוים יכול לחזור הלוקח אע"פ דדייש אמצרי ואף שיש להמוכר שדות אחרות ואינו יכול לומר אחוי טרפך נראה שכאן היה המעשה שלא בא המערער לפני הב"ד לערער ולטרוף הבתים דהא ל' השאלה משמע שהדין היה הכל בין המוכר והלוקח ואינו מוזכר שבא בעל השטרות לפני הב"ד לטרוף דנמצא דלא הוי אלא כעין קול בעלמא וק"ל גם י"ל דלעיל ל"ק אלא דאין הלוקח צריך ליתן הדמים כיון דיש ערעור וכאן בא ליתן טעם דאפילו מה שכבר נתן לו צריך המוכר לחזור וליתן לו (מה"מ) [מה"ט] דאין לו אחריות עייל ונפיק אזוזא כיון שקבע זמני הפרעון וזה נוטה לדעת הראב"ד שכ"כ בסימן ק"ץ סי"ו ע"ש: אחוי לי טירפך כו' ר"ל הראה לי הטירפא שטרפו ממך הבתים שקנית ושנתנו לך הב"ד רשות לחזור עלי וכן משמע בסמוך: ומה שלא גמרו כו' לא היה אלא כו' כלומר וכ"ת למה הוציא המעות לצרכו כיון שהיה הדבר עומד על ספק ושמא יפסקו עליו הדיינים ליתן לשמעון המעות לזה כתב שלא מפני הספק שהיה להן בגמר דין נשתהו אלא שלא היה להן פנאי והוא ידע שהדין עמו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 226:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:6:1)

אע"ג דקיי"ל דכותבין שובר ע"ל סימן נ"ד: יאכל הלה וחדי פי' יאכל הלוה וישמח ולא ישלם למלוה עד שיחזיר לו הש"ח ולכך תקנו שיכתוב לו שובר ויפרע לו הלוה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 226:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 226:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/226:7:1)

אם צריך שמעון להחזירם לו אם יאמר כו' ר"ל צד הספק הוא אם יאמר לו טול כו' אבל זה פשוט שלא יוכל לומר לא אחזיר מעותיך עד שתקיים המקח שע"ז כבר פסק דאינו יכול להכריחו: בזמן שהמוכר חוזר כו' שנשתנה השער ונתייקר: רצה אומר לו תן וכו' כלומר תן מעותי אם יש לך ואם אין לך תן לי קרקע כנגד מעותי כשער של עכשיו וכן מוכח בסימן ק"ץ ע"ש וכן מ"ש בזמן שהלוקח חוזר כו' ר"ל רצה אומר לו הילך מעותיך כו' נמי הכי פי' הרי לך מעותיך ואם לא תרצה מעותיך הרי לך קרקע כנגד הדמים וכשער של עכשיו דהיינו שעת הזול דמחמתה מסתמא חוזר הלוקח: וה"נ שהלוקח כו' רצה אומר לו הילך מעותיך כו' פי' כשם שהתם דכשנתייקר השער הברירה ביד המוכר ה"נ הכא בשלא נתייקר השער הברירה ביד המוכר ליתן לו קרקע נגד מעותיו או מעותיו ולא בדעת הלוקח שרצה דליקח במעות: ומיהו נראה דל"ד כו' משום דעייל ונפיק כו' כלל דבריו צ"ל דה"ק דשאני התם שהחזרה באה בפשיעת הלוקח מש"ה הדין נותן שיד המוכר על העליונה כשחוזר בו הלוקח ואגב נתן טעם א"כ למה יכול הלוקח לחזור בו כיון שפשע וקאמר כיון דהמוכר יכול לחזור בו אין ביטול המקח לחצאין והואיל אם הלוקח חוזר בו אף שיכול לחזור מ"מ יכול המוכר לכופו ליתן לו קרקע בשער היוקר או מעות כיון שעיקר ביטול המקח בא בפשיעתו דכוותה נמי כשהמוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה לכופו ליתן מעות או קרקע כשער הזול משא"כ הכא שאין פשיעה ללוקח לכן אין ביד המוכר לכופו ליקח קרקע וזהו מ"ש הילכך התם בין בחזרת המוכר ר"ל עיקר הטעם פשיעת הלוקח אלא שהושוה המוכר ללוקח: יחזיר לו הדמים כו' ל"ד שהרי כשחוזר המוכר יד הלוקח על העליונה כמ"ש ואזיל אלא ר"ל ל"מ שמבטל המקח נגד מה שחייב לו עדיין אלא אפילו נגד הדמים שכבר קבלו ממנו ג"כ אם ירצה יחזור בהמקח ומחזיר לו דמיו כפי הדין גם על הרוב מיירי בלא נתייקר אלא שחוזר מפני שאינו רוצה למכור לחצאין ועוד כיון שדינו הוא שנותן לו קרקע כשער של עכשיו מיקרי דמים שהרי אין ממש במכירה זו וכמ"ש בסימן ק"ץ ודוק: ברצון אותו שרוצה לקיים כו' ל"ד אלא שיכול לכופו שיעשה אחד מב' דברים או יקח מעות א. קרקע: הילכך החזרה תלויה כו' פי' שם דוקא מצי להחזיר לו קרקע בעד דמים שקיבל ממנו ודוק: