## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 251:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 251:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/251:1:1)

מתנת שכ"מ בקנין במקצת שכתוב כו' מקור דין זה הוא ממימרא דרב פ' מי שמת (ריש בבא בתרא דף קנ"ג) והרמב"ם ורבינו הוסיפו לכתוב במקצת לרבותא דל"ת כיון דהוה במקצת בקנין ואמר בחיים דקני מיד ולא היה לו לחזור בו קמ"ל דאפ"ה כיון שהזכיר מיתה יש לו דין משכ"מ וכ"ש אם כתב לו כל נכסיו וכן פי' רשב"ם ור"ן דמיירי בין בכולו בין במקצתו ונראה דהאי מתנת שכ"מ דקאמר ר"ל שיש לו דין כמצוה מחמת מיתה אפי' בלא קנין במקצת נמי אם מת הוי מתנה ודוקא כשיפה כחו בהקנין וכמש"ר בסי' ר"ן בסכ"ט ע"ש: או מחיים ובמות פי' לאפוקי מרבא דאמר שם דאי כתב מסיים קנה משום דלשון מחיים משמע דעתה התחיל המתנה קמ"ל: אלא לסימנא דחיים ז"ל הרמב"ם פ"ח דזכייה דין י"ט והא דאמר מחיים ליישב את דעתו שיחיה מחולי זה וז"ל רשב"ם לפי שהזכיר מיתתו לא רצה לפתוח פיו לשטן והזכיר ג"כ לחיים לסימן טוב כלומר המקום יצילנו מחולי זה ולא ימות עכ"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 251:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 251:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/251:2:1)

וכתב הרמב"ם אבל בריא כו' כ"כ בסוף הלכות זכייה ומיירי נמי בנותן בקנין בין בכולו בין במקצתו דודאי דברי בריא אף שאומר בהדיא אני נותן לך כל נכסי מחמת מיתה לא אמרינן דדבריו ככתובין וכמסורין דמי ובעי קנין ואז קנהו מיד ואף דאמר ובמותי לא אמרינן דדעתו היה מהיום ולאחר מיתה אלא כדמסיק דהוה ליה כמי שאומר מעתה ועד עולם (וע"ל ס"ס רנ"ז) דבריא שכתב במתנתו מהיום ולאתר מיתה קנה הגוף מיד ואינו יכול לחזור בו והפירות לא קנאם עד אחר מיתה (וע"ל סי' רנ"ג): ומ"ש שכתב בה מחיים ובמות כ"כ בכל ספרי הרמב"ם וגם בש"ע מיהו נראה דה"ה אם אמר בחיים ובמות:


###### Prisha, Choshen Mishpat 251:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 251:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/251:3:1)

מתנת שכ"מ שכ' בה בכולה ובקנין הא דהתחיל בל' מתנת שכ"מ אע"ג דמיירי שהן מחולקין בדבר וגם מסיק וכתב ז"ל אם הוא בריא כו' משום דהמשנה קתני שם (דף קמ"ג ע"ב) וחכ"א המע"ה ולהרי"ף והרא"ש היינו אפילו אם הוא עתה בעת שהן טוענין יחד הוא בריא אפ"ה על המקבל להביא ראיה כ' רבי' מתנת שכ"מ לפי מסקנא דהלכתא כהרא"ש ללמדנו דמחזיקין המתנה בחזקת שהיה שכ"מ ושהמקבל צריך להביא ראיה שהיה בריא ועבד"ר: כדקציר ורמי כו' שהוא לשון מתנת שכ"מ: וגם לא כדמהלך כו' שהוא לשון מתנת בריא: דאתפטר מגו מרעיה כו' כך וכך היו רגילין לכתוב לדעת שמת מתוך אותו חולי ולא עמד בנתיים ומיירי אפילו לא היה כתוב בה קנין כלל וק"ל: לרשב"ם אם בריא הוא פי' עכשיו בשעת העמדה בדין: עליו להביא ראיה פלוגתא דתנאי ואמוראי הוא שם בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג ע"ב) ופסק רשב"ם כמ"ד אוקי גברא אחזקתיה כמו שהוא עכשיו היה מקודם ורי"ף פסק כמ"ד המע"ה ולעולם על המקבל כו' וטעם פלוגתתן מבואר שם בגמרא (דף קנ"ג וקנ"ד) וברא"ש וכל א' הוכחתו מהגמרא ורמב"ם סתם דבריו לכתוב כן בס"פ ח' דזכייה מש"ה הביא רבינו דעת הרמב"ם באחרונה וכתב וכ"כ הרמב"ם וק"ל: ומ"ש קברו מוכיח עליו כוונתו כיון דמתנתו מתנה אם לא שנאמר שנתרפא מחולי הראשון וקברו מוכיח שלא נתרפא שהרי מת ומי יאמר לן שנתרפא מאותו חולי וחזר ונחלה פעם שנית: ומ"ש רבינו וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכייה כ"כ: לא מצא ראיה כו' כ"כ לסברת הרי"ף והרא"ש דאם אין להמקבל ראיה ישבע הנותן וממילא נלמד מזה דלמאן דס"ל דאם הוא בריא דעל הנותן להביא ראיה אם אין לו ראיה המקבל [אינו] נשבע [אלא] היסת וכ"ש הוא כיון דיש שטר מתנה ביד המקבל וגם מעמידים גברא אחזקתו שהוא בריא עתה לפנינו מיהו היסת עכ"פ צריך לישבע כדין כל טענת בריא שטוען עליו שכנגדו וגם במטלטלין שהוא מוחזק בהן ונאמן במגו כדמסיק עכ"פ צריך שבועת היסת: אבל [אם היו] המטלטלין בחזקת המקבל ואם אין המטלטלין ברשות המקבל ג"כ הנותן נשבע ונפטר מש"ה סתם הרי"ף והרא"ש וכתבו דלעולם על המקבל להביא ראיה אלא שרבינו בא לכתוב כאן אע"ג דאמרינן דקרקעות לעולם בחזקת הנותן המה במטלטלין לפעמים אינו כן וק"ל גם קמ"ל דאף לפי טענת המקבל שטען שנתן לו במתנת שכ"מ נמצא שבתחילת הנתינה לא בא לידו להיות שלו בודאי דהא אם יעמוד יחזור לנותן אלא שהוא טוען שמת מתוך החולי ההוא והיתומים טוענים שעמד מאותו החולי ומן הדין לא הו"ל להיות מוחזק בזה שהוא בידו קמ"ל דאפ"ה נאמן במגו וק"ל אלא דלפ"ז הו"ל לסיים ולכתוב נאמן לומר מת מתוך חולי זה וי"ל דחדא מינייהו נקט: שיכול לומר שלי כו' פי' היינו בליכא עדים וראה וכמש"ר (סימן קל"ג וקל"ד) ודוק: