## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 257:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 257:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/257:1:1)

הכותב נכסיו לבנו כו' האב תולש כו' שתי משניות הן זא"ז בס"פ י"נ (דף קל"ו ע"א) ובסוף (דף קל"ח) וע"ש בגמרא (ריש דף קל"ט) מדינים אלו: מש"ר אפילו תלשו כו' כ"כ הרא"ש בסוף י"נ: או שהגיע זמנו ליתלש כו' חשוב כתלוש עבד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 257:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 257:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/257:2:1)

בד"א בנותן לבנו כך חלקו בגמרא שם כמ"ש בדרישה: או לבא מכח הבן כלום. ולא דמי למה שכתב רבינו בסימן רי"ד סעיף ט' זה לשונו איני מבין דבריו למה אין הלוקח יכול לחזור ולבנות כמו שהיה עושה המוכר שמכרה לו כו' דשאני התם דכבר זכה בה המוכר ומכר לו כל הזכות והכח שהיה לו בה מה שאין כן כאן בשעת הנתינה לא היה ידוע שימות האב בשעה שיהיו פירות בשדה שלא יגיע: עדיין זמנם ליתלש: או יניחם כו' פי' וכשיגמרו יקחו היורשים הכל וא"צ ליתן להלוקח כפי מה שגדלו אחר מיתת הנותן וכ"כ נ"י ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 257:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 257:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/257:3:1)

מכר האב הפירות כו' פי' אפילו מכרם סתם מכורים הפירות עד שימות ודומה למ"ש אח"כ ז"ל מכר הבן ור"ל שמכר אפילו סתם: כדרך שהוא עושה אם לא מכר האב ר"ל ומוציא מיד הלוקח אפולי הפירות המחוברים שלא הגיע זמנן ליתלש כדרך שהיה מוציא מיד היורשים אם לא לקחו זה וק"ל ועבד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 257:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 257:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/257:4:1)

ואפילו אם מת הבן בחיי האב כן פי' רשב"ם שם:


###### Prisha, Choshen Mishpat 257:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 257:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/257:5:1)

וכשימות האב יקח הלוקח כו' שם בגמרא פלוגתא דר"ל ור"י והלכה כר"ל ואע"ג דבחיי אביו אין לבן בו כלים אין זה כמקנה דבר שלא בא לעולם כיון דלא נשאר לאביו בשדה אלא פירות וקנין פירות לאו כקנין הגרף דמי וכ"כ רבינו לעיל (סימן רי"א):


###### Prisha, Choshen Mishpat 257:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 257:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/257:6:1)

כתב הרמב"ם כו' בסוף הלכות זכייה כ"כ: ומ"ש הרי זו כמתנת שכ"מ בספ"ק דמציאה ובספי"נ אמר אביי איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתיב בו מהיום ולאחר מיתה ופי' ר"ש איזו היא דלא קנה פירות אלא לאחר מיתה דומיא דמתנת שכ"מ שאינו קונה כ"א לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפא משכ"מ דמתנת שכ"מ יכול לחזור בו וליתנו לאחר אבל מתנת בריא דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו אלא פירות עכ"ל והתוס' והרא"ש הקשו שם על רשב"ם והוכיחו דההיא ברייתא לא איירי במקנה סתם כפי' רשב"ם אנא מיירי דפי' ואמר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה כו' ולדינא אין נ"מ בינייהו אלא בפי' הברייתא במאי מיירי ומש"ה כתב רבינו פי' דתרווייהו לדינא כאן זא"ז אלא שק' למה התחיל רבינו וכתב דין הראשון בשם רמב"ם כיון דהכל מודים בזה לדינא וכמ"ש הדין הב' סתמא אליבא דכ"ע באמר מהיום אם לא אחזור וגם אי רצה למנקט א' ממפרשי הגמרא כן למה כתבו בשם רמב"ם ולא בשם רשב"ם והב"י הקשה זה ג"כ והניחו בצ"ע ונלע"ד דרבינו נקט לשון הרמב"ם משום דס"ל דבלשון רשב"ם איכא למיטעי שכתב מתנת שכ"מ יכול לחזור בו וליתנו לאחר אבל מתנת בריא מהיום כו' אינו יכול למכור דמשמע דוקא למכור או ליתנו לאסר קאמר דאינו יכול אבל לחזור בגוף המתנה ולהשאיר לפניו הו"א דמצי חוזר וכמ"ש כבר חילוק זה בסימן ר"ב בדרישה ורבינו כתב כעין חילוק זה בשם הרמ"ה (בס"ס קכ"ה) לכך הביא לשון הרמב"ם שכתב ז"ל אע"פ שקולה הגוף מחיים כו' הרי דס"ל שקנה המקבל הגוף מיד וממילא אין בידו כח לחזור ממתנתו כלל אפילו להשאיר לפניו ומש"ה סיים רבינו וכתב על דברי הרמב"ם י"ל לפיכך הגוף קונה מיד כו' כאילו נלמד מדברי הרמב"ם שקונה הגוף מיד ובזה מיושב ג"כ הקושיא הראשונה דמש"ה לא כתב האי דינא סתמא משום דמלשון הגמרא אינו מוכרח דא"ל כפי' רשב"ם ודוק: