## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 281:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:1:1)

האומר איש פלוני כו' בב"ב דף קכ"ו: לא אמר כלום מפני שמתנה ע"מ שכתוב בתורה וז"ל הרמב"ם פ"ו דנחלות ואע"פ שזה ממון הוא לפי שנאמר בפ' נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה עכ"ל: וכן אם אמר בתי כו' שם דף ק"ל: שאינו יכול להוריש פי' דוקא בל' ירושה אינו יכול אבל בל' מתנה יכול בכל ענין וכמ"ש בסמוך ס"ו: ולא לעקור הנחלה פי' שיאמר בני לא יירשני וכו' כדלעיל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:2:1)

אבל אם היו לו בנים כו' ק"ק למה ליה לכתוב זה אם בבן דבריו קיימין ה"ה וכ"ש בבנות דבריו קיימין דנפקא מדכתיב ביום הנחילו את בניו ודוקא בל' מתנה כ"ר לעיל סימן רמ"ו דלא עשאו אלא אפוטרופוס דלא קנה דיש שנותן מתנה גמורה ויש שנותן מתנת אפוטרופוס אבל בל' ירושה ואפילו בבנו ואפילו כותב לו קונה הנכסים קנין גמור דלשון ירושה משמע שקם תחת המוריש לקנות נכסיו לגמרי רשב"ם ולא כדעת הרי"ף דמחלק בין בנו לבת ובין כותב לאומר ואינו מחלק בין לשון ירושה למתנה וכמ"ש בסי' רמ"ח וגם בש"ע בסימן זה ועיין בסמ"ע מ"ש עוד מזה: אבל אם אמר פ' כו' פי' וסיים ואמר אלא שאר בני יירשוני ואע"ג דכבר כתבו בר"ס זה חזר וכתבו דלא תטעה לומר דדוקא כשמעביר הנחלה מבניו ונתנה לאחר בל' לא יירש בני ואין לו עוד בנים הוא דקאמר דלא אמר כלום משא"כ בזה שאמר ויירשוני שאר בני קמ"ל: ולא יירש שמעון כלום זה קאי גם אאומר בני יירשנו וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:3:1)

אבל בבכור אינו יכול להעביר כו' שנא' לא יוכל לבכר את בן האהובה והוא ג"כ שם במשנה דף קכ"ו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:4:1)

ואין חילוק בכל זה בין בריא כו' כיון דראוי לירשו קרינן ביה ביום הנחילו את בניו: אבל רב האי כו' עד דוקא בשכ"מ כו' ברישא דלא אמר כלום מיירי בשכ"מ וכ"כ הרמב"ם בהדיא ברישא בין בבריא בין בשכ"מ ובדין זה כתב ג"כ בשכ"מ וכ"כ בש"ע:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:5:1)

כגון שאמר פ' בני יירש כך וכך עיין בנ"י: או שהשוה להן הבכור פי' שחילק נכסיו לכולן בשוה לבכור כפשוט ומ"ש לפני זה שריבה לאחד היינו לבן הפשוט אמר שיטול כך וכך מאות לחלקו ממילא יגרע פי שנים דבכור בהמותר והוא ג"כ משנה שם דף קכ"ז: כדין ב"ח שנוטל מהן כו' ע"ל סימן רע"א ורי"ג וקי"א:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:6:1)

אבל אם נתן בלשון מתנה כו' דהא כאן לא שייך טעם דאין אדם מתנה על מ"ש בתורה: ואפילו בת בין הבנים או אחר כו' יתור לשון הוא כאן אף אם תאמר דקאי אלמטה מינה דהא אזה קאי וכמ"ש לפני זה בד"א דלא מהני בבת בין הבנים כו': אם אמר בלשון מתנה עם הירושה כו' שם דף קכ"ט וכפי' רשב"ם: או שנתן לשנים כו' מהני כו' דכמו שנתכוין ליתן לזה כך נתכוין ליתן לאידך הואיל דבדיבור אחד נתן לשניהן: אבל ב' שדות כו' עד לא מהני כו' פי' זה לא מהני לכ"ע והא דכללינהו יחד בזה פליגי ר"ש ור"י הלוי כדמסיק וק"ל: עד שיאמר פלוני כו' ויירשום דהשתא יליף לשון מתנה מל' ירושה דכי היכי דל' ירושה נאמר לשניהם דל' ירושה קמא קאי על ראובן ובתרא על שמעון גם לשון מתנה שבאמצע נאמר לשניהם בע"כ דלמאן תרמייה אבל אם אמר פ' ופ' יירשו שדה פ' ופ' ותנתן להם שדה פ' ופ' ויירשום ושם איכא למימר דהאי ותנתן כו' ויירשום אשמעון קאי לא קנה ראובן דכיון דב' מעשים הם יש לחלק להם גם הלשונות לאפוקי אם אמר שנתתי להם שמערב ל' נתינה אל' ירושה וכן אם לא הדר ואמר לבסוף וירשום אע"ג שאמר שנתתי להם אכתי איכא למימר ב' הלשונות נגד ב' המתנות לראשון נתן בל' ירושה ולשני בל' מתנה וקנה רשב"ם (ועמ"ש בסמוך אח"ז ליישב ל' נתתי להם) ומל' רשב"ם הלזה משמע דגם כשלא אמר שנתתי אלא ותנתן קנה שמעון השני וכן כשלא חזר ואמר ל' ויירשום לבסוף קנה שמעון השני וכן היא כוונת רבינו בשם הרשב"ם ואף דסתם רבינו וכתב לא מהני ה"ק לא מהני ל' מתנה לתקן לשון ירושה וכמו שהתחיל וכתב ואם אמר ל' מתנה עם ירושה ובאמצע אמר ותנתן נמי מהני (וכן נראה מלשון רשב"ם שכ"ר בשמו שכתבו להאי באחרונה דמשמע דצד רבותא יש בו דלא מהני ממילא לר"י הלוי מכ"ש דמהני בזה) ור"י הלוי לאו ארשב"ם קאי אלא אמ"ש שם בגמרא שאמר בל' ירושה תחלה וסוף ונתתי באמצע וע"ז כתב דה"ה כו' וכ"כ הרמב"ם דשלשתן מהני וכתב עליו המ"מ שדעתו כדעת ר"י הלוי רבו והא דקאמר בגמרא ל' ירושה תחלה וסוף ול' נתתי באמצע מפני שהוא מרווח יותר ע"ש בדברי המ"מ עוד: והכי מסתברא וגם המ"מ כתב ז"ל דפי' ר"ש אינו מחוור בעיניו דהיאך אפשר לומר בל' מתנה בסוף כשאומר שנתתי להם דלא קאי אלא אאחרון והא להם קאמר דמשמע דקאי אכולהו ע"ש ולכאורה היה נ"ל דמש"ה לא מהני משום דאיכא לספוקי ולפרש ל' ירושה אשדה אחת ולשניהן ול' מתנה אשדה שניה ולשניהן וכאילו אמר ראובן ושמעון יירשו שדה פ' ועוד שדה פ' נתתי לשניהם במתנה ומ"ש לא מהני ר"ל ל' מתנה דזו ול' ירושה דזו וכנ"ל ודוקא כשלא חזר ואמר ל' ויירשום לבסוף דאז ניחא לן לקיים שני הלשונות משא"כ כשחזר ואמר ל' ירושה לבסוף וכנ"ל ואפשר דמש"ה שינה רבינו ולא העתיק לשון רשב"ם משום דל' רשב"ם א"א לפרש הכי שהרי סיים וכתב דראובן לא קנה ושמעון קנה ולפי מ"ש השדה ראשונה לא קנה שום א' מהן ושני קנאו שניהן יחד ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:7:1)

שאלה ראובן כו' סוף כלל פ"ד: והנחתי ליורשי אחרי חמשה זהובים. אפשר שאמר זה להתנצל שלא הניח ליורשיו מה שבו תתקיים ירושה דאורייתא ודומה לזה כתב בתשובה שהביא רבינו לעיל סימן צ"ט ס"ך ז"ל ראובן כתב נכסיו לאחד מבניו כו' עיין שם ויש מפרשים דמשום הכי הניח ה' זהובים דאם לא כן לא הוה מתנתו מתנה דהכותב כל נכסיו לאשתו אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופוס אי לא דשייר כלום וכמו שכתב לשונו בסימן רמ"ו ואי משום דבלשון ירושה אינה נעשית אפוטרופוס הא מסקינן דל' ותחזיק עשאו ללשון מתנה וי"ל (דגם) [דאי גם] השכ"מ ידע זה אכתי לא היה צריך להניח לבניו כלום אלא לא היה לו לומר ל' ותחזיק או לגלויי דעתיה שאין כוונתו לאפוטרופוס וכמ"ש שם ועוד דא"כ מה היה דעת השואל שאלה זו להרא"ש דהא מדהניח ה' זהובים כדי שלא תהא אפוטרופוס ש"מ דלמתנה נתכוין דאי לירושה בלא"ה לא שייך בו אפוטרופוס וק"ל: ותחזיק הוא לשון מתנה י"מ משום דבירושה אין צריך חזקה ול"נ דא"כ הו"ל לדייק מדעשה קנין וכמ"ש בהשאלה ולקח קנין ע"ז ושכ"מ אין צריך קנין אלא ודאי אין ראיה מזה דשמא לא ידע הדין אלא העיקר דל' ותחזיק עצמו מורה על לשון מתנה כמש"ר לעיל ריש סימן רנ"ג:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:8:1)

שאלה אחרת כו' כלל פ"ג סימן ה': מהני ל' מתנה ולא הוה זה כב' שדות לב' אנשים ולא כללינהו יחד דלא מהני לשון מתנה דזה ללשון ירושה דזה דכיון דאמר והשאר לאחיותיי עשאו כאילו הוה כוליה חד עניינא ואמר ממנו יהא החלק זה לזה והשאר לזה וכבר נתבאר דבאומר משדה זו תנתן מחצה לפ' והשאר יירש פ' דמהני א"נ מיירי כשנתן לכולם בתוך כדי דיבור דמהני גם בשני שדות וב' בני אדם כנ"ל: דאפי' ליכא הכא מתנה כו' פי' אפילו לא תהא הוכחה ממה שאמר שיתנו לפ' כך וכך דהוא ל' מתנה ומועיל ללשון ירושה כמ"ש לפני זה מ"מ קנו אחיות כו':


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:9:1)

דלא בעי שיור כו' היכא שמת לאפוקי אם עמד דאומדן דעתו דאין אדם נותן כל נכסיו והוא יחזור לשאול על הפתחים אם לא ששייר קצת כדלעיל סימן ר"ן וק"ק דלא הו"ל לסיים ולכתוב דלא בעי שיור היכא שמת דאין עניינו לשאלתו דשואל אם יירשו (בנות) [אחיות] במקום בת או לא ואפשר דנסתפק הרא"ש במה היתה שאלתו דהשואל והשיב לו על ב' צדדים אם שאלתו היתה אם יירשו האחיות במקום בת אם שאלתו היתה מפני שמורגל בלשון בני אדם דמתנת שכ"מ אינה מתנה אם לא ששייר לנפשו כלום וע"ז השיב דהיינו דוקא אם עמד אח"כ מאותו חולי ולא היכא שמת באותו חולי וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:10:1)

(יא) שאלה אחרת ד' אחיות כו' כלל כ"ד סימן ה': היו פנויות ודרות ביחד ומבואר שם בתשובה שהיו מתפרנסין מעמלן שכתב והצליחו בעמלן משמע שהיו משותפות יחד בנכסיהן וז"ש בסמוך להיות לארבעתן בשותפות כבתחלה: אלא אחיותיה יטלו חלקו פי' החלק שראוי הוא לירש מכל אחת מאחיותיו אבל לשון חלקו אין שייך לומר שפיר אדבר שלא היה בידו עדיין אלא שראוי לבוא לידו לאחר זמן לכן נראה שכצ"ל חלקה וכן הוא בתשובה ודייק וקאמר חלקה ולא קאמר יטלו את שלה לפי שהיו משותפין יחד ולא היה לשום א' מהן ממון בפני עצמה וכמ"ש: וכן עשו כל אחת ואחת כו' האי וכן עשו לפרש בא הא דאמר לעיל ונתנו ארבעתן כו' באיזה אופן היתה הנתינה ומפרש שבאופן זה עשו שכל אחת ואחת כו' ושם בתשובת אשר"י הוא קצת בענין אחר ז"ל כל נכסיה לג' אחיותיה וכן עשו כולן כו' והיא היא ולכאורה היה נראה דצ"ל מהופך וה"ג והיו רוצין להעביר כו' עד אלא אחיותיה יטלו חלקו וכן עשה כל אחת כו' עד והכל ביום אחד ונתנו ארבעתן כו' עד לב' אחיותיה והשתא א"ש דלא יהיה כפילת דברים דקאמר מתחלה והיו רוצין להעביר כו' ואח"כ כתב וכן עשו כו' כאשר רצו ואח"כ כתב דנתינתן היתה מתנת בריא ומהיום וק"ל: ובאים בני האח לתבוע כו' ונסתפקנו בדבר זה אחר שכולן כו' או דילמא מה שנתנה הוא במתנה כו' תשובה מתוך שאלתך כו' יש לדקדק וליתן לב במה היו מחולקין הטוען והשואל והרא"ש ז"ל המשיב ועוד ליישב כמה דקדוקים שצריכין לישוב במה שי"ל בשאלה ותשובה זו ונראה (דמעתה) [דדעת] בני האח הטוענין היה ישר בעיני הרא"ש דגם הרא"ש השיב דנתבטלה כל המתנה אלא שבני האח הטוענין לא חלקו בין אם היתה מתנה בפעם אחת לנתנו זא"ז והרא"ש השיב לחלק ביניהן ודעת הטוען היה בלי טעם כ"כ אלא אמר מאחר שלא נשתנה הדבר אחר נתינתן מאשר היה בתחלה כי בתחלה היו כולם משותפות בממון גם אחר שחזרו חלילה ונתנו כל אחת לחברתה עמדו בממונן כבראשונה והרי לא עשאו כלום אלא משותפות כבתחלה משום הכי בקשו לירש חלק הג' אחיות שמתו אבל חלק של זו הקיימת לא בקשו אף שכבר נתנה חלק לאחיותיה דכיון דנתבטלה המתנה חזר הדבר לכמו שהיה בתחלה והשואל היה מסופק אם הדין עם הטוען ולא מטעמיה שחשב לומר דהרי לא עשאו כלום דודאי קנין המתנה הוא קנין אלא שיש ליתן טעם משום דהרי הוא כאילו לא עשאו כלום כי מאחר שכ"א לא נתנה אלא חלקה לאחותה ולא פרטה לומר שגם מה שתקבל במתנה מאחיותיה היא חוזרת ונותנת לאותן שתשארנה בחיים נמצא שלא הבריחה כ"א אלא חלקה ואחר שכ"א קבלה מג' אחיותיה כשיעור שהיה לה בתחלה ואותו לא הבריחה הרי הוא כאילו לא עשאו ולא כלום וממילא יורשים בני האח ג' חלקי הממון משום הכי האריך השואל ליתן טעם לדבריו גם בצד השני ולא כתב בקיצור או דילמא הרי הוא כאילו לא עשאו כלום וכדברי הטוענים ועוד דהשואל דקדק לומר כי הרי הוא כאילו עשאו בכ"ף הדמיון והטוען כתב בפשיטות חוזר כל הממון (וק"ל) [ור"ל] א"ד לא יירשו כלום כי ניזיל בתר אומדנא וכאילו פירשה כל אחת בפירוש לאמר אני נותן לאחיותי הן מה שהיה בחלקי הן מה שאקבל מאחרים והרא"ש השיב לו מה שפשוט לך שלא יירשו בני האח חלק מה שנתנו כל אחת מנין לך ור"ל הרי אם נוכל לברר מי נתנה תלה ומי בשנית כו' אז יירשו חלק מה שנתנו ונ"מ שיירש לפעמים כל הממון והיינו כשזו הנשארת חיה נתנה באחרונה דגם חלק מה שנתנה באחרונה יירשו עם מה שקבלה מהן: ומ"ש הרא"ש אם אח שחזרו חלילה כו' ר"ל ואם לא היו המתנות זא"ז אלא נכתב בשטר שחגלה ומלכה כו' כ"א נתנה כו' וזהו חלילה שמתנותיהן היו ביחד זו לזו אז נתבטלו כל המתנות ר"ל ובזה אף שלא יירשו גם חלק הרביעית מ"מ חלק הג' אחיות שמתו יירשו מה שנתנו וכדמסיק ולא כדעת השואל שלא יירשו עכ"פ חלק מה שנתנו כ"א מה שיירשו או לא כלום: ומ"ש הרא"ש מתוך שאלתך משמע כו' הא דכתב ל' משמע אע"ג דכ"כ השואל בפירוש בשתי החלוקות בראשונה כתב כמו שלא יירש מה שנתנה כו' ובשניה כתב מה שנתנה היא במתנה לא יירש כו' נראה דמשום הנ"מ דזו הקיימת דגם חלקה יירש כתב ל' משמע ודוק. אלא שביאור זה דתשובת הרא"ש הוא דחוק במ"ש וזה מנין לך דהעיקר חסר מן הספר גם במ"ש אח"ז אם אחר שחזרו חלילה כו' צ"ל שאינו מחובר למ"ש לפני זה והוא דוחק וג"כ יהיה לפי מ"ש עיקר חסרון וקיצור לשון ועוד למה כתב אם אחר שחזרו כו' ולא כתב ברישא אם אחר שנתנו המתנה זא"ז כו' לכן נלע"ד דמה שהשיב וזה מנין לך אם אחר שחזרו כו' הכל מחובר יחד ועיקר דקדוקו דהרא"ש על השואל היה במה דכתב בדבריו ז"ל ונסתפקנו בדבר זה כו' עד וחזרו חלילה כו' דמאחר דלפי שאלתו נתנו המתנות בחוזר חלילה והיינו שאמרו כל אחת מאתנו שתמות יהיה ממונה לאחיותיה כו' א"כ למה פשוט לך שחלק מה שנתנו כ"א לא יירש הא כבר נתבטלו כל המתנות ואע"ג דאין נ"מ בדינא בין אם יירש מה שנתנה כל אחת ובין אם יירש מה שקבלה דזה וזה א' הוא הא גם אחר שקבלה כ"א עלה לשיעור מה שהיה בידה תחלה מ"מ דייק לשונו דאם כדבריך שנתנו בחוזר חלילה א"כ לא א"ש מ"ש דאינו יורש מה שנתנה כ"א ולדקדק שאלה ודאי לא היו מתנותיהן בחוזר חלילה אלא בזא"ז דאז לא נתבטלו כל המתנות ולהיותן כבראשונה וכדמסיק וא"כ ראוי לך לשלוח לידי שטר מתנותיהן ואדקדק בו איך נתנו המתנות גם יש נ"מ בדינא כמו שדקדק הרא"ש וכתב מנין לך הא שלא יירש מה שנתנה כ"א והוא כשלא היו החלקים דד' אחיות (או אחרים שנתנו בענין זה) שווין דאז לא יהיה חלק דכ"א מה שקבלה כחלק מה שנתנה ודוק ומה שמסיק וכתב דאם היו המתנות שיחולו מהיום ושעה אחת קודם מיתתן אז אין בן האח יורש כלום עד לאחר מיתת האחרונה הטעם שהרי ג' אחיותיה שמתו כל אחת ואחת קודם מיתתה נסתלקה מחלקה ונתנה חלקה לאחיותיה הנשארות והם לא חזרו וקבלו בחייהן מהנשארת מידי כיון שלא נסתלקה שום א' כ"א קודם מותה ואז האחרות כבר מתו נמצא שנשאר הכל ביד אחת זו הנשארת חיה כן נ"ל ביאור הדברים דרך כלל. ועתה אפרש קצת פרטי דבריהם מ"ש בשאלה ונתנו ארבעתן במתנת בריא בא לאפוקי שלא היתה המתנה שעה אחת קודם מיתתן ומ"ש וכן עשו כל אחת ואחת לומר שלא אמרו דרך כלל בהסכמה כל אחת מאתנו נותנת ממונה לג' אחיותיה אלא כל א' וא' בפני עצמה נתנה חלקה כו' ויש נ"מ בזה כמבואר בתשובה ומ"ש והכל ביום אחד לאפוקי בב' ימים שאז גם השואל היה יודע שהכל לאחרונה וע"ל סימן ר"מ (ע"פ דעת קצת מפרשים) ומ"ש אחר שכולן בחיי אחיהן נתנו כולן דייקי לאפוקי לא נתנו כולן בחיי אחיהן ומ"ש לא היה דעתן שיירש כו' כלומר היה דעתן שלא יירש כו' ומ"ש כמו שלא יירש ממה שנתנה לאחותה כלומר לאחיותיה ומ"ש ותעשה סכום כו' ק"ח זהובים ר"ל ק"ח חלקים וזהו ל"ד קאמר אלא אף אם יוסיף או יחסר מק"ח זהובים יעשה חשבון ויחלקנו לק"ח חלקים שבאופן זה עלה הציור והסברת הענין יפה ומ"ש וחזר כ"א להיות כו' כבתחלה פי' כמו שהיו שותפות ביחד בתחלה ומ"ש אם יש לילך בתר אומדנא הוא מ"ש בשאלה הנ"ל לא היה דעתן שיירש האח דסבר לילך בתר אומדנא כמו שמצינו במי ששמע שמת בנו דהלכו בתר אומדנא: כגון מי כו' צ"ל כמו מי כו' (ויש פנים אחרים לפרש בו שאלה ותשובה זו וכתבתיהו בדרישה הישנה אבל אחרי רואי שפירש זה עיקר לא ראיתי להעתיקן כאן במהדורא בתרא) ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 281:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 281:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/281:11:1)

ראו סעיף 10