## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:1:1) שבוי שנשבה כו' נכסים כו' כל הסימן הזה מתבאר מתוך הסוגיא דפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ח) ודף ל"ט: שכיון שאין מי שעיין כו' ולא יחוש שיפסיד כן כתב הרא"ש ומייתי ראיה מהא דאמרינן בפרק האשה שנפלו דבעל אינו יכול למכור קרקעות אשתו לפירות דחיישינן שמא תכסף: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:2:1) ומיהו היה אומר אדוני אבי הרא"ש כו' זה לשון ב"י לא מצאתי להרא"ש שכ"כ לא בפסקיו ולא בתשובה ונראה שבע"פ היה אומר כן לבניו ותלמידיו והכי דייק לשון היה אומר דאל"ה הו"ל למימר ומיהו כתב א"א כו': יכול היורש למחות פי' אבל אם אין יורש שמוחה ודאי הב"ד נותנין הנכסים בידו וכמש"ר לפני זה דאין תקנה גדולה מזו אלא שכיון שאין מוטל על הב"ד למנות להן אפוטרופוס שומעין להיורש שבא למחות לטובתו ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:3:1) לפיכך בין שמעו כו' עבד"ר: ומ"ש וכתב א"א הרא"ש כו' שם בפרק המפקיד כ"כ: אלא עובדין שלהן ע י אחרים כו' כ"כ הרא"ש שם ונ"ל דלרבותא קאמר אע"פ שיש להן נכסים כיון שאינן עובדין בעצמן בתוכן וכ"ש אם אין להן נכסים: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:4:1) בא השבוי אח"כ שמין כו' לשון הגמרא אינו כן אלא ז"ל דף ל"ט תנא וכולן שמין להן כאריס ומלשון זה יתכן פירש"י שכתב רבינו בשמו שמחשבין עמו בכל שנה כו' והיינו קודם שבא ורבינו שכתב בא השבוי ע"פ דעתו ודעת הרא"ש כ"כ: ומש"ר ופירש"י שמחשבין עמו כו' עד"ר: ור"י פי' שנוטל כל הפירות פי' אפילו לכשיבואו בעלים אין מחשבין לו אלא השבח וז"ל התוס' שם (בד"ה וכולן שמין כאריס כו' בשם ר"י) כל הפירות אוכל בחנם ואם זבל וחרש ובעלים באו קודם שקצר יטול כאריס שכר טרחו ועמלו עכ"ל היינו דפי' שבח היינו שהשביח הקרקע והכינו שיהא ראוי לזריעה ולצמוח ועדיין לא בא לכלל צמיחת הזרע והפירות: ומש"ר ולכאורה נראה שאין חילוק כו' עד"ר ושם מבואר ועכ"פ צריך שתדע דמש"ר ולכאורה נראה שאין חילוק ר"ל שקודם שהורידוהו להנכסים שמעו בו שמת דנקרא בברייתא היורד לנכסי שבויין (פי' שנשבה תחלה ואח"כ שמע שמת) בין לא שמעו בו שמת והורידוהו שם וז"ל דכיון דמטעם שלא סמכה דעתיה תקינו (רבינו) רבנן שנוטל כאריס כדי שלא יפסידוהו וממילא ידענא דכששמעו בו שמת דסמכה דעתיה וסבר שישאר כולו בידו בירושה דינו כמוציא הוצאות על נכסי אשתו הגדולה עכ"ל הרא"ש ולהכי כל מה שאכל קודם שבאו הרי זה זריז ונשכר: ומ"ש אין לו בשבח כלל ה"ה דפירות שלא אכל ג"כ אין לו אלא רבותא קאמר דאפילו השבח שהשביחו קודם שבאו הבעלים נמי אין לו כיון ששמעו בו שמת גם י"ל משום דבפירות אם קדים ואכל ה"ז זריז ונשכר ואכל לאו דוקא הוא אלא שכל שקדם ותלשן אין מוציאין אותן מידו ומסתמא שמיד ששמע שבא ממהר לתלשן משא"כ בשבח הקרקע דא"א לומר זה דקדם ותלשה ועד"ר מ"ש עוד בזה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:5:1) אבל במטלטלים שלו כו' הא דמניח קמה לקצור שם דף ל"ט ומשם למד הרמב"ם (בפ"י דנחלות) ג"כ דה"ה בחצירות ופונדקאות וכן במטלטלין והטעם כתב המ"מ שם דכיון דהא דמנחי בהו קרובים ושמין להו כאריס הוא כדי שלא יתקלקלו לו לא מוקמינן אלא בשדות וכרמים העשויים לאריסות וההפסד מצוי בהן לא באינך כו' עכ"ל והראיה לדבריו נ"ל מסוגיא דף ל"ח ע"ב דאמר מדרשב"ג דאמר המפקיד כו' ילמד דמורידין קרוב לנכסי שבוי ממאי דלמא ע"כ ל"ק רשב"ג הכא אלא משום דקא כליא קרנא אבל התם ה"נ דאין מורידין ע"כ ופרש"י שדות וכרמים אף שנתקלקלו קצת מ"מ לא כליא קרנא עכ"ל הרי לפנינו דדוקא משום הפסד מורידין ומטלטלין דלא יפסדו כשאינם משתמשים בהם ואדרבה בשימוש תמיד יפסדו למה נפסיד הבעלים בידים חנם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:8:1) בורח מחמת נפשות כו' שם דף ל"ט: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:9:1) אבל היוצא לדעת כו' שם גם בסוף ל"ח תניא אביו או אחיו היורד לנכסי רטושין מוציאין אותן מידו ומפרש שם דהיינו היוצא לדעת וק"ק למה כ"ר בשם הרמב"ם הא דמוציאין מידו כיון דתניא שם בהדיא כן בנכסי רטושין גם קשה מאי חידש שמואל בזה דאין מורידין קרוב כיון דאפי' מוציאין ממנו ואפשר לומר דבא שמואל לומר דאין מורידין קרוב לנכסיו דהיוצא לדעת כל עיקר אפי' להתעסק בהן כאריס ואי מברייתא הו"א דוקא לירד לנכסיו להחזיק בהן ולמכרן הוא דאסור הא להיות בהן כאריס מורידין והרמב"ם בא לחדש דאף אם ירד להיות בהן כאריס מיציאין אותן ועמ"ש המ"מ שם בפ"י דנחלות אמ"ש הרמב"ם בריש דבריו שבוי שנשמע שמת כו' דמיירי דוקא בזה שירד להחזיק ולמכור כו' ובזה מיושב נמי לשון הברייתא וא"צ למ"ש התוס' בשמעתין בסוף דף ל"ח דברייתא דקתני היורד לנכסי שבוי אין מוציאין כו' דה"ה מורידין לכתחלה ומשום סיפא נקט אין מוציאין דלפי מ"ש א"ש דמיירי דירד להחזיק ולמכור דבזה דוקא כשכבר אין מוציאין אבל לכתחלה לא אם לא ע"י בירור גמור ועכ"פ צריכין שנדע דמ"ש ברמב"ם שבידינו בלא שמע בו שמת אין מוציאין מידו הוא ט"ס תיבת אין וכ"כ ב"י ע"ש וכ"כ המ"מ שם בריש דבריו בדין ד' דביצא לדעת ולא שמע בו שמת אפילו ירד להיות בו כאריס מוציאין מידו ומזה איירי בבא זו דהרמב"ם ע"ש בדין ח' ועוד כתב ב"י דהאי יוצא לדעת היינו דוקא במקום רחוק וסכנה ואין השיירות מצויות ועד"מ בעמוד ובסמ"ע: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:10:1) מי שהניחו שכן כו' פירוש שעומד ושוכן בהם: ואבידה מדעת אין אנו מצווים להחזיר ע"ל סימן רע"א: ומורידין קרוב כו' ואע"ג דבשבוי ששמעו בו שמת אמרינן לעיל דלדעת הרא"ש ור"י נוטל כל הפירות כל שלא בא שאני זה שיצא לדעת ולא חש שיפסדו השדות הב"ד נמי אין חוששין שיפסדו הקרובים בנכסים כל [זמן] שלא יאכלו כל הפירות ומש"ה אינן אוכלין אלא כאריס דעלמא ועד"ר ס"ד: ומ"ש עד שיביא ראיה שמת פי' ואז יהיה שלו הכל: ומ"ש או עד שיבוא פי' ואז ישומו כאריס וגוף הנכסים יטלו הבעלים מידו ולאפוקי אם שמעו שממשמשים ובאים ומכ"ש אם שמעו שהקול שיצא עליו שמת הוא בטל אבל אין יודעין אם חי אם מת דאין מירידין ומוציאין השדות מיד הקרוב מאחר שכבר נתנוהו הב"ד בידו אבל אינו ר"ל או עד שיבוא דלאחר שיבוא אין שמין לו כאריס בשבח הנשארים מאחר ששמעו בו שמת כסברת התוספות והרא"ש הנ"ל דז"א דהא הרמב"ם כתב האי לישנא גם בשבוי שלא שמעו בו שמת ועליה קתני בברייתא דשמין להן בין לעבר בין להבא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:11:1) ומש"ר וכ"כ א"א הרא"ש לכשישמעו כו' פי' בההיא דמורידין קרוב לנכסיו אחר ששמעו בו שמת כתב בהדיא כהרמב"ם ולאפוקי מהרמב"ן והרשב"א דפליגי עליה וכמ"ש המ"מ ע"ש ומיהו גם במ"ש הרמב"ן דדינם כאריס ומשמע אפילו אחר שבאו הבעלים וכמ"ש אפשר דגם הרא"ש מודה בהאי דיצא לדעת דהו"ל גביה שמעו בו שמת כדין לא שמעו בו שמת בשבוי דמי וכ"כ המ"מ שם וכמ"ש בדרישה ס"ד: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:12:1) והוא ישמור חלק השבוי פי' ולא יתן להקטן כלום (אלא שיש טובה לקטן בהעמדת אפוטרופוס שיראה שלא יתקלקלו הנכסים ואם ישמעו שמת השבוי יהיה הכל לקטן דאל"ל קשה הא אמרינן בר"ס זה דאין מצוי מי שירצה להיות אפוטרופוס לגדול) כדאמרינן בסבתא וג' בנותיה כו' דבסמוך דמעמידין אפוטרופוס לכל הנכסים ופירש ר"י דהאפוטרופוס אינו לתועלת הקטן כו' אלא לתועלת השבוי וכמ"ש מילתא בטעמא גם אותו טעם שייך כאן וכן משמע בב"י שכתב ע"ז כדאמרינן בסבתא כו' ש"מ י דחד דינא הוא והא דלא כאן לדברי ר"י משום דהוכחתו דר"י הוא מההוא דינא דאל"כ למה לא יורידו הגדולה עצמה בחלק כו' וכמ"ש שם ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:13:1) שראוי לירש עמו דייק וכתב עמו הא יש לקטן קרוב אחר יותר קרוב ממנו מורידין לזה דהא תו ליכא חששא שיאמר זה אני ירשתיו: שמא יחזיק בהן ויאמר כו' ז"ל נ"י הא דאמרי' דאתי לאחזוקי בהו טפי מאחר לאו מטעם חזקה אדרבה משום קורבתא גריעא טפי והוו כשותפים שאין להם חזקה זע"ז אלא ה"ק שמא הרואים יהיו סבורים כשרואין אותו אוכל קרקע זה שלחלקו בא ואין מודיעין את הקטן לכשיגדיל ואף הוא ידע ויבוא להפסיד אבל באחר (פי' באיש אחר שאינו אחיו שירד לנכסי קטן) אין טועין ומודיעין אותו עכ"ל וכן הוא כוונת רבינו: ומ"ש אינו יודע שימחה ר"ל לכשיגדיל א"י שהיה של אביו לטעון נגדו ולהוציא מידו: כגון שהקטן יש לו כו' פי' כגון שיש לו בן מלאה שמו חנוך ובן מרחל שמו פלוא ומת ראובן ונשאת רחל לשמעון וילדה לו את נמואל ואע"ג דבני אדם יודעים שנכסים אלו היו ביד אביו של קטן יאמר האי חנוך לא מפני שהיו הנכסים של אבי הקטן אנא מפני שאכל פירות נכסי מלוג של אשתו אם הקטן היו בידו ומת אבי הקטן בחיי אם הקטן ואח"כ נשאת גם אם הקטן הגיעו נכסים אלו שתחת ידי לחלק אחי מאבי (אם) שהוא אח הקטן מאמו וירשתיו ואח"כ כ"ר ל"מ בזה דחשש קרוב הוא שישקר בחדא ויאמר דלא של אביו דקטן היה אלא של אמו היה וממילא הגיע הנחלה לידו מאחיו אלא אפילו אין כאן שום אחוה אלא שאם הקטן בעלת הנכסים נשאת לאביו דהאי (וקרוב דנקט היינו משום מצד נשואין דאם הקטן שנשאת לאביו) ואפילו מת אביו בחיי אם הקטן חיישינן דלמא ישתקע הדבר ויטעון האי ויאמר לא כי אלא אם הקטן מתה תחלה וירשה אבי וזש"ר ואין מורידין אפילו קרוב מאם ר"נ אף שאין לחוש שיטעון שנפלו לפניו הירושה מצד אחוה אלא מצד קורבה דאביו נשא אם הקטן כו' ולכאורה היה נראה דקרוב מאם לרבותא קאמר וה"פ אע"ג [דהיכא] דליכא למיחש לרמאות עדיף טפי למיקם קרוב בנכסים כמש"ל וא"כ הו"א בקרוב מאם שאין בו רמאות הוה מוקמינן קמ"ל דלא כיון דאיכא למיחש לצד רמאות כגון שאם הקטן כו' אבל ה"ה וכ"ש אם זה אינו קרוב שלו כלל אלא שאמו נשאה את אביו דאסור מה"ט בנדון כזה וק"ל אבל זה דוחק דא"כ למה ליה לרבינו ציור אחר בציור הראשון הו"מ לאשכוחי האי רבותא וכגון שאחים הראשון עם האחרון ג"כ הוא קרוב מצד עצמו וק"ל ועד"ר: ואין חילוק בין (ב') בתים לשדות כו' ר"ל אע"פ שבבתים איכא שכנים דידעי לחלק מי באו אלו הבתים אפ"ה חיישינן שמא יטעו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:14:1) דלא פלגי רבנן כו' וה"ט דבמעות גם רחוק יכול למעול בו מעל ולומר מעולם לא נתת לי שום דבר וע"כ צריכין לסמוך אעדות או אשטרות וכה"ג יכול לעשות גם עם הקרוב משא"כ בקרקעות שהם לעולם עומדים בחזקת אבותיו של הקטן שאין הקטן יכול למעול בו מעל דהא אין מחזיקין בנכסי קטן משא"כ בקרוב דיכול לומר אני ירשתיו וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:15:1) ההיא סבתא כו' שם דף ל"ט ע"ב: שמא מתו ב' השבויות ה"ה אי לא מת אלא הסבתא ויגיע שליש הנכסים לקטן אין מורידין הבת שנשאת לנכסים מטעם שכתב רבינו וכן הוא בהדיא שם בגמרא אלא שרבינו כתב כל החששות שאפשר לחוש ב"י: ואין מורידין קרוב לנכסי קטן אף ע"פ שידוע שהקטן אחיה הוא יש לחשוש שמא תטעון כל זה חלקי הוא עיין בדרישה: אלא מעמידין אפוטרופוס ז"ל הגמרא מגו דאוקמינן אפוטרופוס לפלגא דנכסים מוקמינן נמי לאידך פלגא ופי' הרא"ש שם דהאי אפוטרופוס הוא לתועלת השבוי וכמש"ר בשם ר"י ומוכיח כן דהרי מה שהוא אפוטרופוס אהאי פלגא הראויה לאותה ברתא הנשארת כאן ודאי אינו לתועלת ברתא אנא לתועלת השבוי דאל"כ למה לא יורידו לה לעצמה באותה פלגא (וזהו שדייק רבינו וכתב בסמוך שתרד הבת לשליש הנכסים שהוא חלקה כו') ואע"ג דבעלמא אין מוטל על הב"ד להעמיד אפוטרופוס [מ"מ מאחר שהוא נמי] לתקנת ולתועלת חלק הראוי לקטן יוסיפו מעט טורח יותר ויעמידו אפוטרופוס לכל נכסי השבוי לתועלת השבוי אשר"י וע' בדרישה: שישומו להקטן כאריס כצ"ל: וירד הקטן לשליש ע' בב"י כו' וכ"כ הרא"ש כב"י ז"ל ותלתא יהבינן ליה לינוקא ואם יודע להשתדל בנכסים יטרח בהו ואם אביו העמיד לו אפוטרופוס או הסמיכו אצל בע"ה ישתדלו בהו עכ"ל: והשליש כו' דמגו דמוקמינן לחצי השליש העומד בספק דינוקא מוקמינן נמי לאידך חצי השליש העומד בספק אחותה גמרא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 285:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 285:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/285:16:1) שאלה לא"א הרא"ש כו' כלל ל"ב דין ה': ואם ישובו הבעלים כו' פי' שיעשו תשובה: ובשבח שהשביחו כו' כדעת ר"י דלעיל ס"ד ושם בתשובה האריך והוכיח כדברי ר"י ע"ש: כל ימי חיי הסבתא כו' וכל ימי חייה כו' נראה דל"ד קאמר סבתא אלא ר"ל בחייה וחיי תרתי בנתין שוב מצאתי בתשובה שכתב בהדיא כן ז"ל ויניחום בידו כל ימי חייהם ואחרי מותם כו': וכל ימי חייהם הנכסים בחזקתן לרבות לזה כו' בקצת ספרים נדפס בגליון על בחזקתן (ר"ל של ב"ד) ורצונם לומר שמ"ש הנכסים בחזקתן בחזקת ב"ד קאמר וק' לי וכי אפשר לומר כן הרי בסמוך כתב ויתנו ב"ד לכל אחד חלקו ואחרי מותו יחלקו בין היורשים ולמה כתב כאן לרבות לזה ולמעט כו' לכן נ"ל פשוט דאין פירושו כן אלא ר"ל הנכסים בחזקתן של סבתא ותרתי בנתין דילה שיצוה ליתנם או שירבה או שימעיט לאחד מבני משפחתם יעשו ב"ד דבריהם כיון דהממון הוא שלהן משא"כ לעיל סימן רפ"ג דאין הממון של המומר בשעה שנתן לאמו אלא מה שהיה לו לירש וק"ל: