## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 286:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 286:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/286:1:1)

מי שמת והניח בנים כו' בב"ב דף קל"ט כתבתיהו בדרישה ע"ש: יחלקו הנכסים כו'. לא שצריכין לחלוק מכל וכל קאמר דהוא הדין אם יטול זה חמשים זהובים לחלקו וממנו יזון או ילבש וכנגדו יטול השני וירויח בהן לנפשו ובהמותר ישארו שותפין וכן משמעות ל' הרמב"ם אלא ודאי ה"נ קאמר רבינו א"נ ה"ק באם אחר שידקדקו הקטנים לומר אין רצונו שיתפרנסו הגדולים מהאמצע ויאמרו הגדולים א"כ נחלוק עמך מכל וכל ה"ז יחלוקו וכן משמע מדברי נ"י כתבתי לשונו בדרישה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 286:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 286:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/286:2:1)

וכתב הר"י כו' ונזונו ונתפרנסו לבוש וכסות מיקרי פרנסה בלשון משנה וכמ"ש בדרישה לשון המשנה ע"ש: יכולין לתבוע אלו כו' מל' ר' ישעיה משמע דאפילו מה שכבר כלה ונאבד יכול לתבוע במותר חלקן אם לא חילק בין נפשו ובין נפש אשתו ובניו כמו שחילק בכל זה לקמן בסימן רפ"ח והיינו טעמא דשאני התם דאיירי דלא גילו דעתן בשום הקפדה עד שבאו לחלוק ואז מסתמא אמרינן דלא קפדי בכל מה שעבר בהיותן יחד עד עתה שבאין לחלוק ורוצים לחלוק גם הבגדים שהן בעין כמו שאר נכסים שהן בעין ואף אם א' רוצה לתבוע גם לשעבר בטלה דעתו משא"כ כאן דמיירי דגילה דעתן בעודם בשותפות יחד בזה ס"ל לר"י דאף ששתקו תחלה כיון דגילו דעתן אח"כ קודם שבאו לחלוק דקפדי איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא שתקי משום מחילה אלא לתבוע אותן לאחר זמן במותר חלקן ועד"ר מ"ש עוד מזה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 286:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 286:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/286:3:1)

בד"א שאין תועלת כו' מימרא דרבא שם: ורשב"ם פי' כו' וכ"כ הרא"ש וכמ"ש בדרישה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 286:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 286:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/286:4:1)

נשאו הגדולים כו' שם דף קל"ט ע"א ועיין בסימן קי"ג שכתב בע"א כן הדין לענין נשואי הנקבות ופרנסתן:


###### Prisha, Choshen Mishpat 286:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 286:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/286:5:1)

כתב הרמב"ם כו' בפ"ט מה"נ כ"כ: שושבינות כו' ולאמנון ריע מתרגמינן שושבינא כן פי' בערוך בערך ששבן ועיקר דיני דשושבינות הם בב"ב דף קמ"ד וכתבם רבינו בא"ע סימן ס' בארוכה יותר כי שם מקומם ולא כתב כאן כ"א קצת אגב גררא בשביל שהן כמלוה ונתנו לתבוע בב"ד וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 286:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 286:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/286:6:1)

שלח האב כו' ברייתא פ' מי שמת: והרמב"ם כתב כו' בספ"ט דנחלות כתב כן: ואין זה שנשתלחה לו כו' פי' שישאו כולם ואז שולח לכל א' חלקם בעת חתונתו וזהו מ"ש וסיים ז"ל לפיכך אם שמח עם קצתן פי' שנשאו מקצתן והיה עמהן בעת הנשואים כי כן הדין כמ"ש בא"ע סימן ס' וכן בהמ"מ ע"ש וברמב"ם כתוב עד שישמחו הבנים כולם ר"ל ג"כ בעת חתונתם: והראב"ד השיג עליו כו' גם מדברי ר"י מיגא"ש משמע כדברי הראב"ד ז"ל והמ"מ כתב ע"ז ז"ל ואני אומר דהדין עם רבינו דשמא לא ישאו אחרים נשים או אם ישאו לא ישאו אותן כדרך שישא זה שנשתלחו לו ויכול זה לומר איני רוצה לעשות עמכם אלא כדרך שעשיתם עמי כמבואר בפ"ז דזכייה ונמצא שמשושבינות לא יחזור להם אלא זה החלק ונמצאו האחין מפסידין חלקם ואין אומרין להן להניח את הודאי על סמך הספק ועוד דפשטא דברייתא הכי משמע דקתני חוזרת לאמצע ואפשר (שדעת ן' מיגא"ש והרמ"ה ז"ל הוא) שדעת האב כך היה שכל א' יגבה חלקו לכשישא אשה ודברי רבינו נראין עכ"ל המ"מ ולע"ד ק' על נתינת טעם המ"מ במ"ש שמא לא ישאו האחרים נשים כו' דאדרבה כיון דמתחלה לא נתחייב זה שנשתלח לו להחזיר השושבינות כ"א לחלקים לכל א' חלקו כשישא אשה ודוקא נשיאת נשים כעין זה שנשתלח לו ובאם לא יפטר נמצא דמתחלה נעשה החוב לחלקים והו"ל כאילו חילק החב המתנה ששלח לחלקים ונתן לכל א' מבניו חלקו בפני עצמו שהם ישלחו כל אחד את חלקו בשם עצמו ולמה יפסיד זה שנשא כעין שנשא זה שנשתלח לו חלקו במה שלא נשא אחיו כעין אותן הנשואים לכך היה נראה דברי הרא"ה והרב מיגא"ש עיקר וצ"ע: