## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 291:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:1:1)

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור כו' מקור הדברים הללו הן מפרק השואל וכמ"ש בדרישה ופירש"י שם ז"ל ג' פרשיות כו' ע"ש: ומ"ש בסמוך ז"ל עוד רמז לדין רביעי כו' ל"ד קאמר דין רביעי דהרי אין לו דין בפני עצמו וכדמסיק (בשלמא מ"ש במשנה ד' שומרין דמ"מ ד' מיני שומרים הן אבל דינים של שניהם שווין) אלא לפי שנכתב כל אחד בפני עצמו קרי להו רביעי וזהו שדייק וכתב רמז לדין רביעי כו' ולא כתב דין רביעי וק"ל וגם י"ל שקורין דין רביעי מפני שהיא כל קה בטענה רביעית וע"ד שפירש"י בפ' תצוה על חשן המשפט כי משפט נקרא ג"כ טענת בעלי דינים כו' ועד"ז קוראו גם כן דין רביעי: ואצ"ל באונסין הגדולים מהן כגון שבורה ומתה הוצרך רבינו לכתוב זה דל"ת אדרבה כיון שאונס כזה לא שכיח אם כן נימא מזלא דשומר גרם גם ליכא למיחש דימנע מחמת זה לשמרו כיון דלא שכיח הוא קמ"ל ואח"כ בש"ש כ"ר ואצ"ל פשיעה ר"ל דל"ת מה שחייבה התורה אגניבה היינו כשנגנב בפשיעה לכן כתב דזה אצ"ל: דכתיב ואם שכיר הוא כו' ופירש"י שם אם השור אינו שאול אלא שכור הוא בא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה ואין כל הנאה שלו שהרי ע"י שכרו נשתמש ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין: ונחלקו בו חכמים דאיכא למ"ד כו' ואיכא מ"ד ב"י כתב פלוגתת ר"מ ור"י פי' דר"מ אמר כש"ח ור"י אומר כש"ש והלכה כר"י עכ"ל ב"י ונראה דאין כוונת רבינו לזה דא"כ הול"ל רמ"א כו' ורי"א כו' וקיי"ל כר"י ועוד כיון דבכ"מ הלכה כר"י נגד ר"מ הו"ל לקצר ולמימר דשוכר קיי"ל שדינו כש"ש אלא נראה כוונתו משום דיש חילופי גירסאות בגמרא פ' האומנין דף פ' ע"ב יש גורסים שיכר רמ"ח כש"ש ורי"א כש"ח כו' וי"ג להיפך מש"ה כתב איכא מ"ד כו' וכוונתו על בעל הגירסאות דלשתי הגירסאות הלכה כר"י ומסיק דקיי"ל כגירסא דגרס דר"י ס"ל דהיא כש"ש: והכי קיי"ל וטעמיה כתב רש"י פרק האומנין הואיל ולהנאתו הוא אצלו אף על פי שנתן שכר פעולתו ש"ש הוא כו' ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:2:1)

שומר חנם הוא שהפקיד כו' קמ"ל דל"ד קאמר התורה בש"ח כסף או כלים אלא משום אורחא דמילתא וכמ"ש בריש הסימן: אלא א"ל הנח לפני הוא ש"ח ס"פ האומנין ולקמן ס"ו יתבאר דס"ל לרבינו דמיד שנסתלקו בעליו משמירתו חייב השומר ביה ולהכי אפילו עומד בשוק וא"ל הנח לפני ואפילו לא הניחו זה בתוך ד' אמותיו הוה זה ש"ח עליו וק"ק על הב"י שכתב כאן בשם נ"י דמיירי בבהמה והכישה במקל או שהניחה בד' אמותיו כאילו ס"ל לרבינו כך וז"א דנ"י בשיטת הרמב"ם כ"כ דס"ל דבעי משיכה וכמש"ר בשמו בסמוך ס"ו אבל רבינו בשיטת הרא"ש אביו קאי ולהכי סתם כאן וק"ל: הנח לפניך או כו' ל"מ קאמר ל"מ א"ל הנח לפניך דר"ל שמור לעצמך דלא הוה אלא ש"ח (אפילו) [אלא] אפילו א"ל הנח סתם דאפשר שהנח ואשמור קאמר מ"מ כיון דאיבעיא הוא בב"מ דף פ"א ועלתה בתיקו הוה לקולת הנתבע דהמע"ה: ואינו חייב שבועה כלל ר"ל ואפילו שבועה שאינו ברשותו וכ"ש אינך שבועות שלא פשע ושלא שלח בהן יד שהן שבועות שומרים:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:3:1)

שאלה לא"א הרא"ש כו' בכלל צ"ד ס"ד ועד"ר ובחידושים: וא"ל שמעון הולך כו' כצ"ל: כך הוליכם ראובן ולא קשרם ר"ל דאילו קשרם ראובן לא הוה פשיעה במה שהלך קצת מן הצד להסך רגליו וכדמסיק הרא"ש בתשובה וכתב ז"ל ופשע במה שהניחה על החמור בלי קשירה והפליג מהם: הא דאמרינן הא ביתא קמך כו' עבד"ר שם הוכחתי דאין חילוק בין חצר ובית לשוק לא בהנח לפני דהוי ש"ח בכולם ולא בביתא קמך או הנח לפניך או הנח סתמא דבכולם לא הוה שומר כלל להתחייב אנזק דאתי להנפקד מעלמא ודוקא בהיזק דאתי לנפקד מיניה דמפקיד פסקו רבנן בא"ל עול דחייב עלה וכמש"ר בסמוך ס"ד וה"ה בהנח סתמא ומ"ש הרא"ש כאן זהו בבית הנפקד לא אתי לאפוקי אם א"ל כן בשוק דהא ודאי בהנח לפניך אין חילוק וה"ה בהנח סתמא דבחדא כללא כיילינהו וגם לפני זה בס"ב כיילינהו רבינו יחד לפטור וא"כ הוה ליה להרא"ש לכתוב זהו דוקא בבית הנפקד ולא כזה דהחמור לא היה בבית המשתמר אלא לרבותא קאמר דאפילו בבית הנפקד דמחייבי רבנן בא"ל עול וה"ה בהנח סתם ומ"מ ס"ל דלא הו"ל שומר להתחייב בנזקין דאתי לה מעלמא ותאמר דה"ה מעשה זה דא"ל הנח מנעליך על החמור דלא עדיף מא"ל הנח בביתי קמ"ל דלא דשאני בית הנפקד דהוי משתמר ור"ל דגם הנפקד לא בקש ממנו אלא להניחם שם להיות משומר שם באשר הוא משא"כ בזה דהלך בדרך ודאי היה בדעתו להניחם ולשמרם וכדמסיק (ומ"מ) [ומש"ה] חייב בעל החמור על האבידה דאתי ליה מעלמא כיון דנתרצה לו ול"ד לא"ל הנח סתם והוא בשוק דשם הנפקד נשאר שם משא"כ בזה דהנפקד הלך עם המנעלים לדרכו והמפקיד נשאר פה וק"ל ועד"ר. ואמר לשמעון הניחם על החמור כצ"ל ונמחק לפני וכן הוא שם בתשובה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:4:1)

בקש מחבירו שיתן לו רשות כו' בהא פליגי ר' סבר כו' פלוגתא הוא בפ' הפרה דף מ"ז ומ"ח ועבד"ר: אבל לא קיבל עליו כו' אבל שומר דעלמא חייב אפילו לשמרו מהיזק דאתי ליה מעלמא. אשר"י ועבד"ר: וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עבד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:5:1)

ואפילו כשמקבל עליו לשמור כו' מימרא דר"ה סוף פ' הכונס: ומ"ש אבל אם הפסידו בידים כו' ה"ט דא"ל מאי הוה לך גביה להפסידו: ומ"ש שאם נתן לו לשמור דינר זהב כו' פי' אף שבירר המפקיד אח"כ דשל זהב הפקיד בידו ובזה האופן דוקא מיירי מ"ש אבל אם הפסידו בידים כו' ר"ל ואח"כ בירר המפקיד דשל זהב הפקיד בידו וזהו פשוט ולא כתבתיהו אלא מפני ששמעתי דהקשו כאן מ"ש לעיל סימן צ' סי"ח מדין עשו תקנת נגזל בנפקד מה צריך לטעם דהו"ל מחייב שבועה ואינו יכול לישבע ע"ש ולק"מ:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:6:1)

והשומר הזה מיד כו' כ"כ הרא"ש פ' האומנין וכתבתי לשונו בדרישה: ונסתלקו הבעלים משמירתו חדא באידך תליא (כאן) [כיון] שנסתלקו ממילא הוה השמירה עליו מיד ועוד אי לא נסתלקו והיו שומרים עמהם קצת הוה שמירה בבעלים דפטור כדלקמן בסימן זה סכ"ט: ובמקום שמשיכה קונה היינו בסימטא או בחצר של שניהם כמבואר לעיל סימן קצ"ז ס"ח:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:7:1)

ואם שמרו כראוי לו ונגנב כר ז"ל ב"י זהו פשוט הוא דהא ש"ח פטור מגניבה ואבידה ולא כתבו אלא משום סיפא אם פשע ולא שמרו כראוי אע"פ שבסוף נאבד באונס חייב: ומש"ר דפשע בזה דכספים אין להן שמירה אלא בקרקע לאו מכח נורא הוא אלא כדי שלא יגנבו כמ"ש בסמוך בסי"ו ובגמרא ובהרא"ש לא נזכר כאן הך דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וצ"ל דכ"כ לאשמועינן דאע"ג דיש לזה להתנצל הרי מה שאמרו חז"ל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע מחששא דגנבי אמרו והרי הנחתיהו במקום דליכא חששא וא"כ הו"א דאין זה פשיעה קמ"ל דאפילו הכי הוה פשיעה משום דצריפא דאורבני הוא עלול לגבי נורא דמיד שפגע בו אש נשרף וא"א להציל מה שבתוכו משא"כ בטומן בבית של שאר עצים וכמ"ש השתא דאיכא טפוחאי מנחי בשמי קורה וכמ"ש בסמוך ואע"פ שכוונתו לטובה היתה להטמינו מהגנבים תקנו חכמים תקנה אחרת דהיינו שיטמנם בקרקע והוא לא עשה כן ושינה ממה שציוו לו חכמים מיקרי פשיעה לגביה כנ"ל לדעת רבינו וע' בהרמב"ם שכתב שהמעשה היה שהטמינו במחיצה דצריפא בענין שלא היו גלויים ואפ"ה חייבוהו וכ"כ בש"ע וע' בסמ"ע ומדלא כ"ר כאן בריש דבריו דבעינן שיבוא האונס מחמת פשיעה ש"מ דלא צריך שיהא האונס מחמת פשיעה דא"כ פשיעה הוא ולא אונס אלא הכלל הוא כל היכא דפשע בשום צד בתחלת הענין אע"פ שנפסד ונגנב אח"כ באונס גמור מ"מ תלינן ואמרינן אי לא פשע ושמרו כראוי לא הוה נעשה האונס כההיא דצריפא דאע"ג דלענין גניבה אונס גמור הוה מ"מ אמרינן אי לא פשע מחמת אש והיה טומנם בקרקע כראוי לא היו אלו הגנבים שמצאו כאן מחפשים אחריו ג"כ בקרקע ומש"ה חייב וכן מוכח ל' הרא"ש דף קל"ו ע"א ע"ש וה"ה לעל בעידנא דלא עיילי אינשי דפשע שמא יבוא גנב ויגנבנו או כלב אחד ויאכלהו אע"פ שבאו עליו אח"כ כמה כלבים או אריות חייב דתלינן ואמרינן אי לא פשע מתחלה והיה שם אולי לא נעשה ההיזק וכן בנשרף עליו כל הבית דבסמוך סי"ו וכמ"ש גם בהפקידו בידו בדרך שצריכין להיות צרורין ומונחין בידו או נגד פניו אם לא עשה כן אפילו אם אח"כ נאנסו חייב כמש"ר בסכ"ב דאמרינן אילו היו נגד פניו לא היה בא האנס נגד פניו לקחתן ממנו וכן מוכח ל' רש"י דף ל"ו ע"ב וגם ל' הרי"ף שכ"כ אפלוגתא דאביי ורבא בדף ל"ו בפשע ויצא לאגם ומת ע"ש ולא פליג הרי"ף כ"א בארי וכיוצא בו וס"ל דאמרינן אם הוה נעשה האונס ג"כ כשהיה כאן באיזה סיבה אבל גם הרי"ף והרמב"ם מודים כשאפשר לתלות ולומר דלא הוה נעשה האונס כשלא פשע דחייב וכן הוא ל' התוס' בהמפקיד דף מ"ב דכתבו ז"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס ודוקא היכא שיכול להיות דהאונס לא הוה נארע אם לא שפשע בתחלה כו' ע"ש הרי שכתבו היכא דיכול להיות ור"ל אף שהוא רחוק וכן מוכח בדבריהן עוד שם ע"ב ועד"ר מ"ש עוד מזה בדרך אחר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:8:1)

איני יודע אנה הנחתיו הוה פשיעה שם בפרק המפקיד וכתב המרדכי דחייב לשלם מיד ואינו יכול לדחות ולומר המתן ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:9:1)

באו עליו גנבים כו' כן איתא בב"מ דף צ"ג: ומ"ש ואילו צווח כו' פי' בתחלה חתרו בסתר ואח"כ ראם הנפקד דאל"כ לא מיקרי תחלה שם גניבה עליו: אבל אינו חייב ליתן שרר כו' והיינו דוקא בש"ח אבל ש"ש חייב ליתן שכר שיעזרו לו וכמ"ש בסימן ש"ג:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:10:1)

פשע השומר ולא שמר כו' מימרא דרבא פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ו:) ע"י מלאך המות פטור כו' ז"ל רבא שם דמ"ה מ"ל הכא מ"ל התס ולא דמי לזוזי דמנחינהו בצריפא דאורבני כמש"ר לפני זה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:11:1)

הרי היא בבית הגנב פי' והחיוב בא לו על שעת הגניבה נמצא שנתחייב קודם שמת הילכך אין להפטר מטעם מ"ה מ"ל הכא כו':


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:12:1)

העלה הבהמה כו' מקור דין זה בב"מ דף ל"ו ודף צ"ג ובטורים המדוייקים כתוב העלה הבהמה לראש ההר לרעות ונפלה וקמ"ל דאע"ג דהעלה לרעות מ"מ מיקרי פשיעה ומ"מ צ"ל דמיירי דלא העלהו שם משום דיש בהר מרעה שמן וטוב דבכה"ג לא מיקרי פשיעה בש"ת אף ע"פ שהיה בידו לתקפה ועבד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:13:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:13:1)

עלתה מאליה פטור הכא מיירי שיצא עמה לשמרה באגם מגניבה וזאבים לכן לא היה תחילתו בפשיעה בש"ח אם עלתה מאליה לראש ההר משא"כ לעיל בסמוך שכתב פשע השומר ויצאה לאגם כו' ונגנבה דחייב דשם מיירי דלא נעל בפניה כראוי ואח"כ יצאה מאליה לאגם בלי שמירה ופשוט הוא: אלא דומה לנגנבה פי' ולהכי ש"ח פטור אבל ש"ש חייב בזה כדלקמן ס"ס ש"ג:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:14:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:14:1)

הניח הבהמה כו' שם בפ' השוכר ובפרק המפקיד (בבא מציעא דף מ"א:) אם נכנס בשעה שדרך בני אדם כו' גם זה דוקא בש"ת אבל לא בש"ש כמש"ר בסימן ש"ג ס"ח וע' בגמרא ס"פ הפועלים: אם היה שם היה בורח ממנו כר דהוה מקויים גם את הארי (ואת) הדוב הכה עבדך גם אפשר דאף מפני אדם חלש בורחים כדכתיב ומוראכם וחתכם כו' אשר"י וזה הטעם האחרון כ"ר בשם הראב"ד אבל הנ"י פ' המפקיד ובפ' הפועלים הביא דברי הראב"ד ולא כתב שם ה"ט אלא משום דהו"ל להכניס עמו לעיר ואפשר דמשום דמ"מ צריך הראב"ד טעם לדבריו הא לא הוה אונס הבאה מחמת פשיעה אפ"ה כ"ר כן בשמו א"נ לא כ"ר ה"ט בשם הראב"ד אלא כתב דהראב"ד ס"ל דחייב והטעם לנפשו כ"ר אבל מב"י לא משמע הכי ע"ש: וכן עיקר וב"י כתב שנ"ל שאינו עיקר כיון דהרי"ף והרמב"ם לא פסקו הכי:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:15:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:15:1)

כל דבר ודבר צריך כו' ב"מ דף מ"ב: כתב הרמב"ם כיצד כו' ריש פ"ד דשאלה כ"כ: להניחו בבית שער כו' פי' אף על פי שדרך רבים ליכנס ולצאת שם מ"מ כיון דקורות הו לא חיישינן ובית שער ע"ל סימן קס"ב וקע"ב: להניחו בתיבה כו' ע' במרדכי דלא כ"כ: כגון בגדי משי וכלי זהב ק"ק הא גם זהב אין לו שמירה אלא בקרקע וכמ"ש הרמב"ם והביאו רבינו בסמוך סי"ט וגם בהרמב"ם ובש"ע כתוב כלי כסף וכלי זהב וא"ל שהרמב"ם איירי בזה אפילו בזמנינו וס"ל כר"י אברצלוני דכ"ר אח"ז ס"ך דהא הרמב"ם כתב מיד אח"ז דהכספים אין להם שמירה אלא בקרקע ש"מ דמדינא דגמרא איירי גם הב"י כתב מדסתם הרמב"ם וכתב דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע ש"מ דלא ס"ל להא דר"י אברצלוני וצריכין לחלק בין לשונות וחתיכות כסף וזהב לכלי כסף וזהב דכלי כסף וזהב שהוא דבר דק מתקלקל בקרקע טפי ועי"ל דמ"ש כלי כסף וכלי זהב ל"ד כלים ממש קאמר אלא ר"ל בגדים או מטפחת או שאר תכשיטין מרוקמים בזהב דהנהו ודאי הקרקע מאבד אותם:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:16:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:16:1)

השומר שהניח כו' זה נלמד מצריפא דאורבני הנ"ל בס"ז ב"י: ונשרף עליו כל הבית כו' ברמב"ם שם ליתא תיבת עליו וכבר נתבאר דהרמב"ם כהרי"ף ס"ל דאע"ג דפשע בתחלה אם נאנס לבסוף ולאומדן דעת אף אם לא פשע נעשה האונס פטור הנפקד בההוא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי ונאנס לבסוף ע"י אריות שכ"ר לעיל בסי"ד דפוטר הרי"ף ולפ"ז נראה דג"כ הכא אם נשרף כל הבית וגם הארגז שהיה כל אשר לו בתוכו ואף אם היה עושה כתקנת חכמים והניח בגד זה בארגז היה נשרף אינו חייב וא"כ להרמב"ם ודאי לא איירי בכה"ג מיהו לרבינו וסייעתו דחייבו לעיל בארי י"ל דחייב גם בזה ואמרינן באולי ע"י זה הפקדון היה נותן לבו יותר להציל ומדסתם רבינו וכתב אפילו נשרף כל הבית אין ראיה לזה שיתחייב שהרי בשם הרמב"ם כתבו וכבר נתבאר דאליביה ודאי אינו חייב בכה"ג וצ"ע:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:17:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:17:1)

אם המקום ראוי כו' ואם לאו חייב דאדם רשאי לפשוע בשלו ולא בשל אחרים ולמד כן מהירו' הביאו הרא"ש והרי"ף בפ' המפקיד ורבינו כתבו בסמוך:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:18:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:18:1)

כספים אין להם כו' שם דף מ"ב ונראה דר"ל כספים מעות שרובן הן של כסף וכ"ש אם הן של זהב וברמב"ם כתוב בהדיא ז"ל הכספים והדינרין אין להן שמירה כו' והדינרין היינו דינרי זהב כמ"ש בסימן מ"ב והטעם שהגנבים מוסרין נפשייהו עליהן טפי ולפ"ז הוה כספים דהיינו מטבע דוקא והשתא א"ש מש"ר בסמוך בסי"ט בשם הרמב"ם וכתב ז"ל הורו מקצת גאונים שה"ה לכל דבר פי' דמשמע דוקא מקצת גאונים כ"כ מפני שפירשו טעם בגמרא שאמר כספים אין להן שמירה אלא בקרקע מפני שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו ולפי זה כספים ל"ד הוא (לרוב) [ולרוב] גאונים יש להן טעם ראשון שכתבתי וכספים והדומה לו שהגנבים מוסרים נפשם עליו דוקא קאמר ולכל הטעמים כחושת וכיוצא בו א"צ לטמנו בקרקע ודלא כמשמעות לשון רש"י ונ"י שכתבתי בסימן רס"ז סי"ח ועמ"ש שם ישוב למשמעותן ליישבן ע"פ הדין ובמ"ש כאן: ויתן עליהם עפר בגובה טפח כ"כ גם הרמב"ם שם ועבד"ר: לא הטמינם כראוי כו' ונגנבו כו' חייב וא"ת למה לא כתב רבותא טפי דאפילו נאנסו בשריפה חייב וכמש"ר לפני זה סי"ו וי"ל דרבותא זו כבר אשמועינן שם בסי"ו דהיכא דפשע מתחלה דלא הניח במקום המשומר מגנבים דאפילו נאנסו בסוף דחייב וכאן לא בא אלא ללמדנו דזה פשיעה מיקרי וכולה חדא מילתא היא וה"ק כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ואם לא שמרו בקרקע או במקום הראוי אפילו נעלם בתיבתו דלענין שאר דברים קאמר שם דהו"ל זה שמירה מעולה אבל בכספים אם נגנבו או נאבדו משם חייב דמיקרי פשיעה וממילא נלמד דאפילו נאנסו בדליקה משם לבסוף חייב וכמ"ש לפני זה וק"ל: ואם הופקדו אצלו בערב שבת כו' שם בגמרא אמר רבא כו' [עיין ב"ח בסעיף זה לשון הגמרא] וז"ל הרא"ש בע"ש ב"ה פי' סמוך לערב ולא בין השמשות ממש דלא אטרחוהו רבנן לפי שהוא טרוד בכבוד שבת ואי שהה למ"ש שיעור למקברינהו ולא קברינהו חייב ואי צורבא מרבנן הוא המפקיד אין חייב עד אור הבוקר דאמר מיבעי ליה זוזי לאבדלתא עכ"ל ונראה דמ"ש הרא"ש בצורבא מרבנן עד אור הבוקר מה שלא נזכר בגמרא משום דקשיא ליה דאי אין המפקיד ת"ח אמאי חייב הנפקד כי שהה שיעור קבורה אחר עד שיבדיל אלא ודאי הא שאמרו ואי שהה למ"ש דמצי למקברינהו ר"ל שיעור שיקברנו אחר שיבדיל וקראו מ"ש דכל זמן שלא הבדיל הנפקד עדיין [שבת] שלו הוא וכי שהה אח"כ שיעור שמצי למקברינהו קאמר חייב וא"כ מה שאמרו ואי צורבא מרבנן הוא סבר דילמא זוזי בעי לאבדלתא ע"כ כל לילה של מ"ש קאמר (דאל"כ מה הפרש יש בין אם הוא צורבא מרבנן או לא) והטעם דאמרינן כיון שהוא ת"ח מדקדק ביותר ואינו מבדיל אלא על כוס של יין ודילמא לא מתרמי ליה עדיין יין לקנות וכשימצא לו לקנות יין יבוא ויקח זוזי מיניה משא"כ אחר דאע"פ שמבדיל מ"מ אינו מהדר על כוס של יין ואם אין לו יין מבדיל אשכר או שאר משקין הנמצאים לו אבל הרמב"ם ורבינו ס"ל כפשטא דלישנא דגמרא דמשמע דכי שהה במ"ש עד כדי שיעור דמצי למיקברונהו חייב ומש"ה כתבו וצריך לטמנם מיד ומאי דק' ליה להרא"ש כי נמי לא הוה צורבא מרבנן איך נחייב לנפקד למקברינהו קודם שיבדיל ס"ל לרמב"ם ורבינו כמ"ש המ"מ וז"ל פ"ט דשאלה והענין שהיה להם היין ביוקר ולא היו כולן מבדילין על היין ואפשר שהיו שומעים מאחרים ויוצאין וזה שהוא ת"ח רוצה לברך הוא בעצמו עכ"ל כנ"ל דעת הרמב"ם ובזה נסתלקה קצת תמיהת הב"י שתמה על רבינו גם מ"ש ב"י טעמא דהרא"ש דבעי עד שיאיר היום משום דכולה לילה סבר שמא נתעסק באיזה ענין והשתא קאתי כו' לא מסתבר שנחשד צורבא מרבנן בכך אלא טעמא כמ"ש לעיל דמהדר על כסא דחמרא וק"ל: זה השיעור כשהנפקד ת"ח כו' וק' איך מפרש מ"ש בגמרא בטעם הדבר סבר דילמא מיבעי ליה זוזי לאבדלתא וצ"ל שלא היה גורס כן בגמרא וגם בנוסחאות רמב"ם שבידינו ושהיה ביד המ"מ ליתא אלא ז"ל ואם ת"ח אינו חייב עד שישהה אחר שיבדיל כדי לקברן עכ"ל וכתב עליו המ"מ זה מורה שעל הנפקד הוא אומר שהוא ת"ח ואין זה עיקר הנוסחא אלא על המפקיד קאי מ"ש ואם הוא ת"ח וכן מוכיח בהלכות כו' ע"ש מיהו יש ליישב ל' הגמרא שלפנינו אף לפי הסברא דאנפקד קאמר אם הוא ת"ח כו' וע"ד שכתב הרמב"ם והביאו רבינו לעיל סימן כ"ח סי"ז וז"ל והרמב"ם כתב ואם הבעל דין ת"ח שפיר דמי (פי' להזכיר לעדים) כיון שהוא ת"ח יודע שלא יהא העד מעיד אם לא שזכרו מעצמו עכ"ל ש"מ שת"ח סובר שגם אחרים אף שאינן ת"ח מ"מ מחזיק אותן בחזקת יודעין דין ודת ועד"ז יש לפרש נמי כאן דס"ל דאם הנפקד ת"ח סובר כמו שהוא מדקדק לקנות יין להבדלה גם המפקיד ידקדק ויבוא ליקח מעות להבדלה כי אף שאין המפקיד ת"ח מ"מ כמה בעלי בתים המה שגם המה מדקדקים בכך משא"כ כשהנפקד אינו ת"ח דאינו נותן אל לבו שהמפקיד אף שהוא ת"ח יצטרך למעות לקנות יין והו"ל למקברינהו ולפ"ז נוסח שבידינו בדברי (הרא"ש) [הרמב"ם] דמשמע דאנפקד קאי היא העיקר דאזיל הרמב"ם לשיטתו דההוא דהזכרת העד הנ"ל ולא כמ"מ שכתב שהנוסחא ההיא אינה עיקר וכנ"ל וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:20:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:20:1)

אלא מניחו במקום שמניח את מעותיו דודאי יודע שנשתמר שם מפני הגנבים: וכתב הרא"ש שראוי לסמוך כו' וכ"כ הרמב"ן והר"ן והרשב"א והנ"י כמה ראיות לדברי ר"י אברצלוני וחדא מינייהו מגמרא דילן דאמרינן האידנא דשכיחי גשושאי כו' ש"מ דהכל תלוי בזמן: אם נתנו במקום שרגיל כו' פטור ומבואר בירושלמי היינו דוקא כששומר ממונו במקום שאין חשש גנבים והוא מש"ר לעיל סי"ו וכ"כ תלמידי רשב"א ורבינו ג"כ רמזו במ"ש ואם נתנו במקום שרגיל וידוע דאף אם לפעמים [אין] אדם נזהר לטמון את שלו במקום המשומר מ"מ אינו רגיל לעשות כן:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:21:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:21:1)

ע"מ שלא אטמנם כו' פי' אפילו אם גנבים מצויים: הכל לפי תנאו דכל תנאי שבממון קיים:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:22:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:22:1)

צרר המעות בסדינו כו' שם דף מ"ב: או שיהיו צרורים כו' איירי שנתנו לו בדרך להוליכם לביתו דאל"כ לדינא דגמרא הא צריכין שמירה בקרקע וכ"כ הרמב"ם בפ"ד דפקדון ובש"ע ע"ש א"נ איירי במעות שיודע שהמפקיד יבוא ויטול מהם לצרכו וניחא להמפקיד שלא יקברם בקרקע:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:23:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:23:1)

שכל המפקיד כו' שם ע"ב ופירש"י כל המפקיד ע"ד שלא יהא שומר נמנע מלמסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים הוא דמפקיד וכ"כ המרדכי דל"ד אשתו ובניו אלא כל בני ביתו ומי שרגיל למסור לו דבר: שאם הודיעם כו' צ"ע דלקמן מסקינן דאפילו לא הודיע לאמו נמי הנפקד פטור ומסתבר למימר נמי [הכי] הכא באשתו ובניו הגדולים ודוחק לומר דכ"כ משום סיפא דכתב ודינו של המפקיד עמהן דהוינו דוקא בהודיען וכמ"ש שם בסכ"ו ונראה דכאן איירי דשמרם שמירה פחותה ומש"ה אם לא הודיעם פשיטא דהיה חייב המפקיר דאינו יכול להתנצל ולומר סבור הייתי דיותר ישמרו כשיסברו שהן שלי שהרי סופו מוכיח דלא חשו על ממונו ולא שמרום כלל ועל אשה כזו אינו יכול לומר כן דודאי ידע דרכה משא"כ כשהודיעה שהוא של פקדון דיכול להתנצל ולומר אף שידעתי שאינו חסה כ"כ על ממוני אמרתי שתחוס על פקדון ותשמרנו כראוי כיון דאין הבעלים כאן ולא יצטרכו לו זמן מה אבל בסמוך מיירי דשמרם קצת כראוי ומש"ה כתב שם דהמעשה היה דהניחה בארגז רק שלא טמנם בקרקע והשתא א"ש הא דכתב הרא"ש כאן דאפילו בהודיעם ואין [להם] במה לשלם דחייב (המפקיד) [הנפקד] משום דכאן איירי דלא שמרם כראוי כלל דהו"ל למידע בבני ביתו מי הן וק"ל: ואם אין להן לשלם מפסיד הרמב"ם לא כ"כ בפירוש אלא כתב שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובע"ה פטור שכל המפקיד כו' ומפרש רבינו דבריו שמ"ש ובע"ה פטור ר"ל אף אם אין להם מה לשלם וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן ורשב"א שכן דעת הרמב"ם:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:24:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:24:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:24:1)

או ליד עבדו בין גדול כו' דברי הרמב"ם הן פ"ד דשאלה ונראה דטעמו משום דסתם עבדים גזלנים ואין המפקיר מפקיד על דעתם ב"י:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:25:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:25:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:25:1)

השומר שמסר לשומר כו' כן הוא בס"א ומיהו גירסא דשומר שמסר כו' הוא יותר נכון והוא נתינת טעם למ"ש לפני זה או ליד שאר כל אדם ונגנב כו' דלגי' השומר הוי כפל דברים: ואפילו נאנס כו' לכאורה נראה לפרש שהוא טען שנאנס בידו אבל אין ראיה או עדים לדבריו אבל יותר נראה דר"ל אפילו ידוע בודאי שנאנסו ביד השני אפ"ה חייב כ"ז שאין עדים ששמר זה השני כראוי ולא פשע בה שע"י נאנסו וכמש"ר בסי' רצ"ד דבירושלמי מוכח דאף שיש עדים שנאנס בידו צריך לישבע שלא פשע בה ואגב צריך לישבע נמי שלא שלח בה יד ולפ"ו אין צריך להגיה בסמוך ונאנס וכמ"ש בסמוך ודוק: ואפילו אם ידוע כו' כ"כ הרא"ש והטעם דמצי למימר אין לך להאמין למי שאין לי עסק עמו: מי שהמפקיד רגיל תמיד כו' כ"כ גם הרמב"ם פ"א דשכירות ונראה דל"ק תמיד נאפוקי אם היה מפקיד פעם א' אצל אחר אע"פ שהפקיד פעמים רבות אצל זה דזה ודאי אינו אלא לאפוקי אם רוב הפעמים אינו מפקיד אצלו אף דלפעמים מפקיד אצלו וכמ"ש בדרישה בשם מהרי"ו וראיה לדבר דבסימן ש"ה ס"ה לא הזכיר רבינו לשון תמיד אלא רגיל להפקיד ושם אש"ש קאי וכ"ש בש"ח וק"ל ועד"ר: וכן אם יש עדים ששמר כראוי ונאנס שלא נשאר כו' כן הוא במיימוני ובש"ע ומשום דכל שומר צריך לישבע שבועה שלא פשע בה ושלא שלח בה יד ושאינה ברשותו וכמ"ש בסימן רצ"ד וזה שאינו נאמן לו בשבועה צ"ל לו עדים על כל זה וגירסת הספרים שכתוב בהן ולא נשאר בו' ולא שלא בשי"ן יש ליישבו ג"כ עד"ז וה"ק אם יש עדים ששמרה כראוי דהיינו שלא פשע בה ולא נשאר עליו שום שבועה דהיינו שיש עדים שנאנסה וזהו שסיים וכתב ז"ל אבל אם נשאר עליו שום שבועה כו' ולפמ"ש לעיל בסמוך אמש"ר ואפילו נאנס כו' א"ש טפי דלעיל ג"כ מיירי שיש לו עדים שנאנסה בידו אלא שהיה חייב משום דנשאר עליו שבועה שלא פשע וכמ"ש ואזה מסיק כאן וכתב דאם יש עדים ששמרה כראוי דאז לא נשאר עליו עוד שום שבועה ללמדנו דביש לו עדים ששמרה כראוי סתמא לא סגי וק"ל: פטור הראשון אע"פ דיכול לטעון אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר מ"מ לא מחייבינן לזה לשלם בדיעבד:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:26:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:26:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:26:1)

ההוא דאפקידו גביה כו' ב"מ דף מ"ב: שיותר תיזהר כו' כשסבורה שהן שלי כו' והיא סברה שהן שלו והניחם בידה כדי ליקח מעט מעט מהן להוצאות הבית או ליקח אותן לעסק ולהכי לא טמנתם בקרקע והוא לא עלה על דעתו מה שעלה על דעתה אלא היה סבור שהיא תעשה בהן כדינא שתקברם בקרקע וכל היכא שנוכל לתרץ ולומר שלא פשע מתרצינן: אע"פ שהיתה חייבת כו' מטעם שאין שמירת כספים אלא בקרקע אבל הוא ממ"נ פטור דמתחלה הפקיד בידו ע"ד אשתו ובניו כדלעיל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:27:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:27:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:27:1)

ההוא דאפקידו כו' שם. כגון שהיה רחוק יותר משלו ושהה כדי להביא כר כן פירש"י שם ע"פ הגמרא ולא אמר ג"כ איפכא אם הוא קרוב יותר ואז היה לו להרגיש כאשר מיהר לבוא דזהו פשיטא [דבמש"ר היה ה"א] דיכול להתנצל ולומר דהיה סבור דלקח משלו ושהה מחמת איזו סבה שבאה לידו וק"ל: כיון שלא פירש לו פי' אע"פ שא"ל בתחלה הטל מזה שהוא שלי מ"מ כיון דלא א"ל מתחלה מזה ולא משל זה יכול להיות שהעבד לא יקפיד ויסבור שמראה מקום הוא לו מיהו בשביל זה לחוד אינו חייב אלא משום שהיה לו למחות כשראה ששהה השליח והרגיש בשליח שטעה וק"ל: והנפקד נמי פטור כו' כב"י בשם התוס' דההוא דוקא בש"ח אבל בש"ש חייב הנפקד דהו"ל לפרש ולמימר ומהא לא תרמי: ואינו משלם אלא מה שנהנה ונ"מ שאם היה ברשות כל פקדון קוצים ונתקלקל השכר ממנו קצת אע"פ שהיו ראויין למאכל בהמה אינו משלם אלא מה שנהנה ממנו בהטלתו בשכר ואם נעשה השכר חומץ אינו משלם כלל וז"ש לפיכך אם החמיץ כו' וכן איתא שם ברש"י ותוס' ע"ש: בין כך ובין כך צריך כו' פי' דאם אינו משלם פשיטא דצריך לישבע אלא אפילו אם משלם אכתי צריך לישבע שכך היתה דדילמא ברשותו הוא עדיין דשבועה שכך אירע עכ"פ צריך לישבע כדלקמן סימן רצ"ה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:28:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:28:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:28:1)

אפילו בדברים בלא קנין כר' יוחנן דס"פ הפועלים דס"ל דבההיא הנאה דקמפקא עליה קלא דאיניש מהימנא הוא גמיר ומשעבד נפשיה וכעין זה אמרינן נמי בערב בשעת מתן מעות וכמשר"ל סימן קכ"ט ועמ"ש לעיל בסימן זה ס"ב מזה גם לקמן בסימן ש"א בדרישה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 291:29:1
[Prisha, Choshen Mishpat 291:29:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/291:29:1)

ואם בשעה שקיבל כו' עד פטור הנפקד הטעם דבשואל כתיב בעליו עמו לא ישלם וכדמסיק רבינו ובר"פ השואל יליף לה דהדין כן גם בשאר שומרין ואמש"ר ואם בשעה שקבל עליו הנפקד כו' כתב ב"י דל"ד הוא אלא כמש"ר אח"כ דאזלינן בתר שעה שמשך הפקדון לשמרו וכך הם דברי הרמב"ם פכ"א דשכירות עכ"ל ואני אומר דאין ראיה מהרמב"ם דאזיל לטעמיה דאין השומר חייב עד שעה שעשה משיכה כאשר נתבאר לעיל ס"ו מסי' זה אבל רבינו שכתב שם דנתחייב מיד שקיבל עליו לשמור א"כ מ"ש כאן ברישא אם בשעה שקיבל עליו הנפקד לשמור הוא דוקא ומ"ש אח"כ בשעה שמשך ל"ד ולא כתב בשעה שמשך אלא משום דהוא מילתא דפסיקא וידיע וק"ל: בדין שזאל ע"ל בסימן שמ"ו: