## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:1:1) אין הנפקד רשאי לשלוח יד כו' ב"מ ד' מ"א הכלל דלא מיקרי ש"י אלא כשמחסרו אלא ילפינן מקרא דאפילו לא חסרו עדיין אלא שדעתו לחסרה ונאנסה הו"ל כאילו חסרה וקמה ליה ברשותיה וחייב באונסין ומיהו אינו מיחייב משום זה אלא כשהגביה או משכה כולו אפילו לחסר ממנו מעט ושואל שלא מדעת לא הוה אלא כשכבר משנה ואז חייב באונסים אף שלא חסרה ולא היה דעתו לחסרה: אפילו אינו מכוין הבע"ה לגזלו כו' פי' לגזלו לכולו אלא להשתמש בו בחסרון ואף אם ירצה לשלם החסרון מ"מ קם ליה ברשותיה: אינה צריכה חסרון פי' אינה צריכה שיהיה כבר נעשה החסון ועד "ר: שואל שנא מדעת כו' ואע"פ דשואל מדעת חייב באונסין מיד שמשכה מרשות בעליה אפי' לא נשתמש בה כלל שאני התם דמשכה מדעת בעליה כדי להשתמש בה מש"ה הו"ל כאילו כבר נשתמש בה ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:2:1) הטה את החבית כו' שם דף מ"ג: כיון שלא הגביהה ואם משכה הו"ל כאילו הגביה כולה דהו"ל קנין אדעתא לחסרו אלא דהגבהה קונה בכ"מ ומשיכה דוקא בחצירו או בסימטא וכמש"ר בסימן קצ"ו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:5:1) אבל שאר פירות כו' ל"ד פירות ממש אלא ה"ה דמי פירות ושאני יין דאכתפיה דמריה שוור וע"ל סימן ר"ל ועבד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:6:1) אמר שרוצה כו' משנה שם וכב"ה דס"ל הכי ומיירי אפילו אמר שרוצה לשלוח יד בכל החבית: אינו כו' שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו עד שישלח בה ידו והא דכתיב על כל דבר פשע דמשמע דחייב אפילו בדבור ההוא אתא ללמדנו דאפילו אמר לשלוחו כו' ועשה מאמרו חייב המשלח ומה"ט סמך רבינו שני הדינים יחד והוא ברייתא שם דף מ"ד ע"א ונראה דהשליח אינו יודע שהוא פקדון או שאינו בר חיובא כמ"ש לעיל ר"ס קפ"ב דאל"כ הא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה ודוחק לומר דשאני הכא דרביי' ליה קרא מדכתיב על כל דבר פשע דאל"כ קרא ל"ל דהא י"ל דקמ"ל דהמשלח חייב ומוציאין ממון מידו אע"ג דלא עביד מעשה ולעולם דוקא בדלא ידע השליח וכמו בעלמא וע"ל סימן ש"ן ס"ד: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:8:1) שאינו משלם אלא כמו כו' פי' לאפוקי מב"ש ור"מ עיין לשונם בדרישה אלא כב"ה וכר' יודא דאמר הגזלן קנה הכל בשינוי וא"צ לשלם אלא דמי הבהמה כמות שהיא עתה ולא הגיזה כמו שהיתה בשעת הגיזה (אלא) [אבל] ודאי צריך לשלם כמו ששוה הגיזה בשעה שגזלה ומזה לא איירי כאן וסמך אמ"ש זה בסימן שנ"ח ששם מקור דין זה ואם גזלה ריקנית ונטענה אצלו אין צריך לשלם מן השבח כלל אלא כמות שהיא עתה לאחר שגזזה וק"ל ועבד"ר: שאם שלח יד ברחל ריקנית ונטענה כו' כצ"ל: וגזזה או ילדה אינו כו' ה"ה נמי שאם לא גזזה עדיין או לא ילדה נמי השבח שלו ואינו משלם אלא כשעת הגזילה אלא שרבינו נקט בלישניה לא זו אף זו דל"מ כשגזלה ריקנית ונטענה אצלו וגם גזזה דפשיטא דקנה הגיזה והולדות שהרי קנאה בתרי שינויים שינוי הטעינה ושינוי הגיזה אלא אפילו גזלה טעונה וגזזה דליכא אלא חד שינוי נמי קנה הגיזה וממילא איפכא כשגזלה כשהיא ריקנית ונטענה ועדיין גזילה עליה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:9:1) וכן לענין יוקרא וזולא כו' האי וכן לאו דוקא הוא אלא ה"ק כמו ששוין שליחות יד וגזילה לענין שבח הגזילה כך שוה דין שליחות יד בפקדון לדין גזלן לענין יוקרא וזולא וק"ל ועבד"ר: אם בשעה ששלח יד שוה ד' זוז כו' בגמרא שם עתה שאינו בעין משלם ד' כו' ובהא ליכא מאן דפליג דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה רי"ף ורא"ש: אם שברו בידים כי' נשבר מאליו כו' שם בגמרא תברא כו' [ע' ל' בב"ח] ולקמן בסימן שנ"ד ביארתי באריכות: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:10:1) שלח יד בחבית כו' משנה שם סוף דף מ' ודייק רב ששת מדקתני טלטלה ולא קתני נטלה ש"מ דלא איירי בנטלה ע"מ לגזלה או ע"מ לשלוח בו יד דהיינו לעשות בו תשמיש שמחסרו אלא שטלטלה בלבד לעשות בה תשמיש שאינו מחסרו כגון שטלטלה לעלות עליה במקום סולם ליטול גוזל מקן ואפ"ה ס"ל לר"ע דצריך חזרה מדעת ואפי' החזירה למקומה לא מהני וקיי"ל כר"ע וכך הם דברי רבינו דאל"כ הו"ל לחלק מיניה וביה הכל בטלטלה לצרכו ולפ"ז קשה דלא הו"ל לרבינו לכתוב שלח יד בחבית כו' דל' שלח יד משמע דבקש לחסרה וכמ"ש לעיל ולפ"ז מ"ש הנ"י בפירוש המשנה דמיירי בדקפיד הבעל הבית בטלטול החבית י"ל דמש"ה כתב רבינו ל' ש"י משום דס"ל דטלטול חבית מציאה לצורך תשמיש אע"פ שדעתו להחזירה בעינה למקומה מכל מקום מחשב כש"י כיון שיש לחשוש שישברנה והבעלים מקפידים עליה הא אי הוה מפקיד בידו כלי שאין בעלים מקפידים על תשמישו אף שחייב עליה אם נאנס בידו לאחר שהחזירה למקומה תו לא מיחייב עליה באונסין וכן הוא דעת המרדכי וכמ"ש בחידושים אלא שזהו דוחק דא"כ לא הו"ל לרבינו לסתום דבריו לעיל ולכתוב דמשעת תשמיש חייב משום שואל שלא מדעת דהוה כגזלן דמשמע בכל ענין ולכך נראה דשולח יד בחבות דכ"ר ל"ד נקטו וק"ל ודוק בדרישה: אלא אפילו החזירה למקומה כו' דמדשקלה קמה ליה ברשותיה והשבה בלא ידיעת בעלים לאו השבה היא רש"י וע"ל בסימן שנ"ה בדין גונב סלע מן הכיס: ואצ"ל אם לא יחדו לו מקום דאז בשעת הנחה לא שייך למימר שהניחה על מקומה: טלטלה לצרכה שהיתה מונחת במקום שנוחה להשתבר רש"י: ודוקא שלא אירע האונס מחמת שינוי המקום פי' שחזר והניחה למקום הראשון ונשבר או נגנב משם ואז אף דפשע מתחלה כאשר נטלו ממקום שיחדו הבעלים כי אולי ע"י הטלטול יגרום לו היזק מ"מ לבסוף כשהחזירה למקומה ונשברה האונס לא בא מחמת פשיעה כלל אבל אם בא האונס מחמת שינוי המקום פי' שלא החזירה למקום הראשון וגנבוהו הגנבים משם ואף שאותו מקום השני משומר יותר מן הראשון מיקרי אונס הבא מחמת פשיעה דבמקומה הראשון לא היו גנבים אלו מצויים וי"ל שלא היו באים שם לגנוב: פטור כשנאנסה משהניחה אבל בידו לעולם חייב כיון דהטלטול הוא לצרכו וכל הנאה שלו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:11:1) היה הנפקד שולחני או חנוני כו' משנה שם ריש דף מ"ג: מותר להשתמש בו כו' שהרי המפקיד ידע שהנפקד זה צריך תמיד למעות ומדהפקיד בידו ש"מ דאינו מקפיד ע"ז אף אם יוציאם רש"י ואף ששולחני רגיל להצטרך למעות ומותר להשתמש בהן לא אמרינן דליהוי ליה דין שואל להתחייב באונסין מיד אפילו קודם השימוש דשאני שואל דאדעתא דהכי אשאליה והוא ברשותו כיון דכל הנאה לשואל משא"כ כאן והמפקיד לשמרו הפקידו וכן משמע מל' התוס' הנ"ל בדרישה בריש הסימן: אפילו קודם שנשתמש בהם דבההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוה עלייהו ש"ש ודוקא בשולחני וחנוני שייך ה"ט דצריכין תמיד למעות אבל בע"ה לא אם לא מלוה ברבית ואף לדעת רי"ף ורמב"ם שפסקו בדמי אבידה דחייב עליה אפילו באונסין אע"ג דלא נשתמש בהן כיון דמותר להשתמש בהן כדלעיל ר"ס רס"ז שאני הכא דתשמיש דמי פקדון גרעי לפי שהוא ירא לקנות בהן סחורה שמא פתאום יבוא המפקיד ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אבידה דבטוח הוא שישהה אצלו ימים רבים אשר"י בשם הראב"ד ותירצו עוד בענין אחר אבל זה כתבו לעיקר: אפילו אחר שהחזירי כו' כ"פ הרי"ף וכתב הרא"ש כלומר דסד"א כיון דזה הוה כשואל מדעת בעליו כמ"ש שהם יודעים שיוציאן א"כ כשהחזירן למקומן הו"א דפטור מהאונסין קמ"ל דלא כיון דכבר נהנה ועוד מצפה לו ליהנות אם יזדמן לו סחורה עכ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:12:1) באו אנסים על הנפקד כו' עובדא הוה בגמרא פ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ז ע"ב) ומביאו רבינו לעיל סימן קכ"ו ע"ש: אם אינו אמוד בממון פטור וכתבו התוס' והרא"ש שם ז"ל אע"ג דאמרי' לעיל אם נשא ונתן ביד חייב אפילו באונסין (פי' היכא שהאנס מעצמו לא היה יכול ליקחנה וע"ל סימן שפ"ח) שומר שאני דאדעתא דהכי קיבל שמירה ולפי' הירושלמי ניחא כיון שידעו הגנבים שהפקדון בידו אפילו שיאנסוהו להביא פטור עכ"ל הרא"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:13:1) וכתב הרמ"ה דוקא שלא היה אצלו כו' וכ"כ התוס' שם דף קי"ו ז"ל אע"ג דמשמע דהוה אמיד מדלא מפליג בגמרא בזה בעובדא קמא מ"מ הואיל ולא היה לו באותה שעה מה ליתן להם חשיב פדיון שבויים עכ"ל והאשר"י לא העתיק דברי התוספות זה כדרכו נראה דלא היה כתוב בתוס' שלו ומשה"נ א"ש דכתבו רבינו בשם הרמ"ה ולא בשם התוס' וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:14:1) הופקדו אצלו פירות כו' דינין הללו בב"מ דף מ': ומש"ר ויאמר לו הרי פירותיך לפניך זהו ברייתא שם דאם יחד לו קרן זוית א"ל הרי שלך לפניך ודינו כמש"ר בסימן רצ"ו בשם הרמב"ם סעיף ג' ומטעם הילך ואמר שעל המותר לא נעשה שומר וכמ"ש שם: ערבם עם שלו כו' פירוש כשחסרו יותר ממה שדרכם לחסור דאל"כ אלא תאמר עכ"פ צריך לישבע שמא לא נחסרו שנה זו כ"כ מ"ש מכשנסתפק ממנו דמנכה לו ואף דשם אינו יכול לישבע מ"מ הול"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם וז"ל המ"מ שם שיש לו לישבע שהרי זה כטוען נאנסו עכ"ל: ולאורז קלוף כו' אבל אם אינו קלוף מנכה לו ג' סאין לכור כמ"ש בסמוך לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלין והרוח מנשבתן רש"י: מפני שהן תופחות תופחות בל"א קועלין וס"א טופחות בטי"ת והוא לשון טופח ע"מ להטפיח ועבד"ר: מנכה לו שתות משנה שם פירש"י שהקנקנים בולעים שתות: לכל ק' לוגין [ולוג] וחצי כו' נמחק ו' של ולוג: לוג וחצי בשביל בליעת הכלי אבל לעיל בסימן רכ"ח גבי מוכר לחבירו א"צ לקבל כ"א לוג ומחצה מחמת שמרים אבל לא מחמת בליעת הכלי ששם חבית של מוכר ישן ומה שבלע כבר בלע ותו איני בולע: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:15:1) כתב הרמב"ם המפחיד כו' בפ"ה מהל' שאלה כ"כ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:16:1) ואם אמר המפקיד מיירי בשהפירות עדיין מעורבין דאי כשנאבדו בפשיעה מאי איריא ערבם עם שלו אפילו הניחן בפני עצמן ופשע ונאבדו ואינו יודע כמה היו ס"ל להרמב"ם דהוה ליה מחוייב שבועה ואי"ל ומשלם כמ"ששם מיד אח"ז והביאו רבינו בר"ס רצ"ח וק"ל: ה"ז פושע במה שערבם בלא מדידה: ונמצא משואי"ל כו' משום דהוא כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהו"ל לידע כיון שזה הפקיד לו פירות מיוחדין כ"כ המ"מ וכ"כ רבינו לעיל בסימן ע"ה וע"ב וע"ל סימן צ' ולקמן סימן רצ"ח: הר"י הלוי ורבו הרי"ף ב"י: היו שוים ב' כסף ופרוטה ע"ל סימן פ"ח: שאף בפחות מש"פ קרויין פירות עכ"ל בפרק שבועת הדיינין ודוקא בפירות אבל בממון פחות שבממון פרוטה הוא וכ"מ ל' רבינו לעיל סימן ע"ה סכ"ו: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:17:1) לא עירב הפירות עם פירותיו כו' שם דף ל"ח ועד"ר: ועדיין לא נשלם השנה כו' פי' ויש לחשוש שיחסרו עוד בשנה הזאת ובגמרא מפרש טעם דלא ימכרו משום דניחא לאדם בשלו: לדעת הרי"ף כו' עבד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:18:1) הופקד אתו יין והחמיץ כר ברייתא שם וכחכמים דס"ל הכי: דבש והדביש יצא טעמו ומתקו כמו תשרש תעקר שרשיה רש"י ובגמרא נמי איתא שמן והבאיש והרי הן מקולקלין ועומדין ואינן ראויין לשום אדם: יכול למכרן כו' ובגמרא שמן והבאיש דבש והדביש למאי חזי ומשני שמן למשוח בו עורות ומנעלים ודבש ליתן על מכה של כר הגמל לרפואה ולדברים הללו הם ראויים גם לאחר זמן אלא כדי שלא יופסד (הכל) [הכלי] התירו למכור: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:19:1) (כ) הופקד אתו חמץ כו' ע' בא"ח סימן רמ"ג: ה"ג חמישית וכתב הרמב"ם ז"ל דה"ה כו' וצריכין למחוק וכן (בכל) דהא האי דינא דחמץ עובדא הוא בפ' כל שעה דף י"ג ואיך שייך לכתוב עליו וכ"כ הרמב"ם יהודא ועוד לקרא בתמיה שוב מצאתי בהדיא כמו שהגהתי: ומ"ש דה"ה בשאר כו' המ"מ כתב דכ"ש נמי הוא שהרי בחמץ ההפסד ברור אפ"ה לא ימכרו עד שעה ה' והטעם בכולהו דניחא ליה לאדם יותר בשלו כדרך שאמר גבי תבואה אדם רוצה בקב שלו מט' קבין של חבירו: שיוזלו בזמן פלוני כו' כצ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:21:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:21:1) כל נפקד שמוכר כו' עבד"ר: לא ימכרנו כ"א ע"פ ב"ד הברייתא מסיים וכתב (הביאו הב"י) דאפילו ע"פ ב"ד לא ימכרנו לנפשו וכ"כ רבינו בסימן ר"ץ סט"ו במעות של יתומים ומשם נלמד בק"ו בפקדון שמתמששים בו בעין ומש"ה לא הוצרך לכתבו כאן וכמ"ש שם והראב"ד והב"י ס"ל דוקא כאן שנשתמש בו בעין אמרו חז"ל דלא ימכרנו לנפשו וכמ"ש ע"ש ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:22:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:22:1) גוללן כל ל' יום עד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 292:23:1 [Prisha, Choshen Mishpat 292:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/292:23:1) שאין המפקיד עמו במדינה מכאן יש ראיה קצת דמש"ר לעיל בסימן רס"ז בעיר לאו דוקא אלא ר"ל במדינה וק"ל ועמ"ש שם: