## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 309:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 309:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/309:1:1)

השוכר בהמה להוליכה למקום ידוע כו' מכאן עד ס"ג משנה בב"מ דף ע"ח כתבתי לשונ' בדרישה ע"ש: והוליכה למקום אחר פי' ב' המקומות שוים כגון ששניהם בהר או ששניהם בבקעה: אם אויר המקום שהוליכה לשם כו' פי' אם הוא ידוע שהוא כך ודוק בדרישה: או שנחשים מצויים שם פי' מצויים שם יותר מבמקום שהיה לו להוליכה כ"כ באשר"י:


###### Prisha, Choshen Mishpat 309:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 309:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/309:2:1)

אפי' לא מתה מיד כמש"ל בסי' ש"ג ס"י: שכ"ש שהיתה מתחממת בבקעה וא"ת היכא ידעינן כו' [ע' בב"ח]:


###### Prisha, Choshen Mishpat 309:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 309:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/309:3:1)

שאלה לא"א כו' בכלל ל"ב כ"כ וע"ש: לילך מאלשך לטוליטולא ולהחזירה לו למחרת בתשובה ליתא תיבת לו דא"כ אינו נראה מלשון השאלה דתנאי היה עם השוכר בשביל הבהמה שלא יחלישנה בהחזרתו בו ביום דילמא לצרכו התנה כי צריך לה לעת הערב או בהשכמה ביום הב' והרי החזיר אפי' קודם לכן אבל מל' להחזירה למחרת משמע שפיר דר"ל דלא יחזיר הבהמה ממקומה עד מחרת והיינו ע"כ שלא יחלישנה וק"ל: החזירה בו ביום והוליכה מהלך כצ"ל: ואמרו לו לקבלה ולהשתדל כו' דעתם היה לעשות כן לפנים משורת הדין ליטפל בה ואח"כ ידין עם השוכר על ההוצאה גם י"ל דלא חשבוה למסוכנת יסברו כיון דאדם המזיק בהמה פטור מד' דברים דהיינו שבת ריפוי צער בושת כמשר"ל ס"ס ש"ז וגם זה אינו אלא בכלל שבת והרא"ש שהשיב בסמוך ז"ל והמשכיר לא היה רוצה לקבלה כו' ובזה היה הדין עמו היינו מטעם שכתב כי מכיר היה בבהמתו שתחלש כו' ור"ל ותהיה מסוכנת עי"ז א"נ שס"ל דבהמה בכלל נזק הוא כדמסיק בשם הרא"ש בס"ס ש"ז ועמ"ש בדרישה וק"ל: ואם הוליכה פרסה כו' יראה דבתוספת כי האי כו' פי' מי ששכר בהמה להלוך עליה י' פרסאות והלך עליה פרסה או חצי יותר ומתה יראה שזה ודאי אין שינוי שנאמר שמחמת זה מתה אם היה בכח כל בהמה להלוך בה י"א פרסאות וה"ה כאן: וגם את זה הודיעני מה שכתבת שישבע שלא פשע כו' אם רצונך שישבע שעמדה הבהמה בחצירו מאז ועד עתה בלי רכיבה כלל ובפעם אחת הוי פשיעה או לא וגם פשיעת מאכל יש להסתפק אם האכילה פעם אחת יותר מדאי מיקרי פשיעה או לא: וכיון שמתה לסוף ח' ימים ל"ד אלא דעובדא הכי הוה נקט ליה וכן מ"ש אח"כ היה צריך להראות בכל יום לעדים כו' ל"ד בכל יום אלא ר"ל כל עת שרואה בה השתנות לגרעון: ואם היתה חיה יותר זה תשובה למה ששאל עד אימתי כו' ור"ל אם היתה חיה יותר זמן ארוך ודאי היה צריך להראות כו': וזה שברשותו לקחה פי' המשכיר שלקחה לרשותו כו' וזה תשובה למה ששאל כמה שיעור פשיעת אכילה: ועל הרכיבה כו' הוא תשובה על שיעור הרכיבה ששאל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 309:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 309:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/309:4:1)

השוכר את הפרה כו' שם דף פ' כתבתי בדרישה ע"ש ושינוי זה לטובת המשכיר הוא דאינו נשבר כ"כ בבקעה כמו בהר: עם הנערים החורשים כו' אלו הנערים מסתמא הן שכיריו של בעל הבהמה והוא שלחם עם זה השוכר וכדמסיק: והמנהיג את הפרה פטור ולא אמרינן שלא כיון את הפרה יפה והוליכה בעיקול ועיות השורה של מענה שע"י נשבר המחרישה אלא ע"י שהעמיק זה כ"כ בארץ: היא שדה מליאה אבנים כו' דכיון שהיא מליאה אבנים בקל הוא נשבר והיה לכל אחד מהן ליתן לב על חבירו כמו על עצמו ולהזהירו וכיון שלא הזהירו זא"ז שניהן פשעו ושניהן חייבים תוס' ועבד"ר: וכן הדין אם לא שינה כו' קמ"ל דאף בשכרן להר וחרשו בהר אפ"ה זה שאוחז ביתד לבד הוא משלם אם שמוחזק וידוע ההר באבנים ול"ת סתם הר של אבנים הוא והו"ל כשדה מליאה אבנים להתחייב שניהן בפרעון קמ"ל: השוכר חייב דסתם הר קשה מבקעה ונוחה להשבר: וכתב הרמב"ם שדין השוכר עם כו' בפ"ד משכירות כ"כ וכתב המ"מ והטעם הוא שמבואר בגמרא דכל זמן שהשוכר לא שינה מדעת בעל הפרה האומנין משלמין לבעל הפרה אף ע"פ ששכרה לחרוש בהר וממילא נלמד שאע"פ ששינה השוכר וחייב לשלם דינו אח"כ אם האומנין והן משלמין לו עכ"ל וממילא נלמד ג"כ שכשאין לשוכר לשלם דין המשכיר עם הנערים וע"ז הביא רבי" ל' הרא"ש שכתב דאפי' היכא שאין להשוכר לשלם למשכיר אין הנערים מפסידין בשביל כך כלום ואפילו שכרן צריך ליתן להן: דמסתמא המשכיר שכר כו' עבד"ר: מסתמא היה דעתך שנעשה כו' כצ"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 309:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 309:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/309:5:1)

שכרה לדוש בתבואה כו' משנה שם: