## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 336:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 336:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/336:1:1) השוכר את הפועל לעשות בשלו כו' ב"מ דף ע"ו ודף קי"ח: וחוזר ונוטל מבע"ה שההנהו עמ"ש ר"ס של"ב וע"ל סי' ל"ז סע"ד דכתב בשם הרמ"ה ז"ל כשאין בה פירות מעיד לו כו' עד שהמערער צריך לשלם כו' כדין השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו וקשה הא כאן אמרינן בדין זה דהשוכר צריך לשלם ואינו נוטל מחבירו אלא מה שההנהו לכן נ"ל להגיה שם וצ"ל שהמתערערים צריך לשלם והיינו כמ"ש כאן שהשוכר חייב לשלם ודוקא כשאין בו פירות דנוטל שכרו כפועל בשדה שאין בו פירות משא"כ ביש בו פירות דנוטל כאריס ששכירותו טפי מפועל: וא"י לומר טול מה שעשית בשכרך כו' עד"ר: אבל אם שכרו כו' עד כיון שאין שכרו עליו כו' והיינו דוקא כשהפועל ידע שאין השדה שלו. וסתם דקאמר רבינו פי' דלא א"ל שכרך עלי וכסתם שמזכיר רבינו לפני זה א"נ גם בענין זה השדה שכר לו סתם ולא א"ל שהוא של חבירו אלא שהפועל מעצמו ידע שהוא של חבירו ושתק. אבל. אי מסר לו השדה סתם והפועל ג"כ לא ידע מעצמו של מי הוא השוכר חייב בשכרו ואפי' לא אמר שכרך עלי. ובכלל השוכר את חבירו לעשות בשלו והראהו בשל חבירו הוא כיון דהפועל סובר שהוא שלו ונמצא שהוא של חבירו וכמש"ר בשם הרא"ש בסי' של"ט ס"ו ע"ש ועיין בב"י שכתב ז"ל ומדברי רש"י משמע שחולק ע"ו שכתב דכי לא אמר שכרך על הבע"ה שכרו עליו ע"כ. ול"נ דליכא הוכחה כלל מלשון רש"י דרש"י כתב זה דוקא כששכרו לעשות בשלו והראה בשל חבירו ובכללו הוא כל שלא ידע הפועל שהוא של חבירו וכמ"ש אז חייב עד שיאמר שכרכם על הבע"ה אבל כששכרם סתם והפועל ידע שהוא של חבירו גם רש"י מודה דבמאי נתחייב ותדע דהא דין זה כתבו התוס' דפשיטא הוא דיכול לומר טול א"כ אין סברא לומר דמאי דפשיטא לתוס' יהיה ס"ל לרש"י להיפך ועיין בדרישה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 336:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 336:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/336:3:1) השוכר את הפועל כו' השתא אתא לאשמועינן דאפי' עשה בשלו א"י לומר טול כו' דהו"א דוקא לעיל דהוא של חבירו ליכא למימר זכי ביה אתה דאין לו כח ליתן לאחר מה שאינו שלו והוא שכרו לעשות בשלו אבל הכא דשלו הוא מצי א"ל טול כו' קמ"ל והוא ממשנה שם דף קי"ח (ואם) ואיירי אפילו אם המלאכה שוה כדמי שכירותו ואע"ג דבכל דוכתא קי"ל דשוה כסף ככסף שאני פועל דכתיב בי' בל תלין שכרו והיינו מזומנים או מאי דאתני בהדיא כן פירש"י שם במשנה וה"ט גופא הוא בשכרו ללקוט לו דבר של הפקר דמיד כשלקט זכה הבע"ה ואפי' למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו שאני פועל דיד פועל כיד בע"ה דמי והרי הוא כאילו שכרו לעשות בשלום משא"כ בשכרו לשמור דבר של הפקר דבשמירה בעלמא לא זכה ביה לא הפועל ולא הבע"ה והרי הוא כשכרו לעשות בשל חבירו דיכול לומר לא עבדי לו מידי וכל זה מבואר שם בגמרא ע"פ פירש"י ע"ש וק"ל ועבד"ר: ואם נתרצה הפועל כו' ואח"כ חזר בו אין שומעין לו שם במשנה ודומה לזה כ"ר סי' קס"ו ועד"ר: לא בעי משיכה אחריתי ל"ד קאמר דהא הטעם הוא דרשותו או כתיפו קנה ליה מיד אפילו לא משכו מתחלה כלל על דעת לקנות לו אלא כלומר לא בעי קנין אחר גם משום דכל קנין חצירו ורשותו שם משיכה יש עליו דנמשכו ע"י מרשות המוכר או הנותן ובא לרשות הלוקח או המקבל וכמ"ש דומה לזה סי' שי"ב סי"ח ע"ש ועד"ר: וילך הוא ויזכה בו נראה דה"ק כיון דהוא דבר של הפקר יכול הוא לילך ולזכות בו משא"כ כשהראהו בשל חבירו דלא יכול לזכות בשל חבירו שלא ברשותו וכעין זה פירש"י שם בד"ה של הפקר ע"ש א"נ עצה טובה הוא דנותן לו שהפועל ימהר וילך ויזכה בו הוא שלא יקדמנו אחר אז יהיה קרח מכאן ומכאן דאין לו על השוכר כלום ומינה נשמע דאף אם המלאכה לא שוי' כדמי שכירותו דמצי א"נ לך טול זה בשכרך ומפסיד המותר: אבל אי איכא מידי אחריני לב"ה לאשתלומי מיניה או מידי דקפץ כו' צ"ע ל' או דקאמר דמשמע או לית ליה מידי אחריני כו' דא"כ היאך אמר תו או מידי דקפיץ עליה זביני טפי גם ק' מ"ש מתחלה ה"מ דלית ליה מידי לאשתלומי מיניה א"כ איך קאמר ברישא דלא ישמע לו בדאמר טול מה שעשית בשכרך כיון דלית ליה מידי אחריתי לכן נראה לומר דמ"ש דליכא מידי לאשתלומי מיניה ר"ל מעות מזומני' שהוא פרעון של פועל וכמ"ש לעיל בסמוך והשתא א"ש מ"ש או כו' דר"ל או אין לו מעות אבל אית ליה דברים שקפיץ עליה זביני אלא דאכתי קשה דנראה דלדעת הרמ"ה אם אין ההפקר שוה כדמי השכירות צריך שישלם המותר מכיסו כיון שפרעון מוטל עליו וא"כ הו"ל לרבינו לכתוב גם האי פלוגתא והחילוק שביניהן דהא לרבינו מפסיד הפועל מה שלא שוויה ההפקר דמי שכירותו וכמ"ש וצריכין לומר שסמך רבינו ע"ז דהא בהא תליא דאם מציא א"ל טול את שלך מה שעשית בשכרך נשמע ג"כ מיניה דאפי' לא שווי' והוא דוחק דמ"מ לא הו"ל לסתום דבריו ועד"ר: ואין נראה דטעמו שיכול כו' ז"ל ב"י דברי רבינו נכונים המה בטעמם ע"פ פירש"י ואפשר היה מפרש סוגיית הגמרא בענין אחר עכ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 336:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 336:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/336:4:1) השוכר את הפועל ונאחז כו' הוא מן התוספתא: