## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:1:1) הרי זה אוכל ממה שהוא עושה כו' ברייתא שם ע"ש בברייתא דף פ"ז גם בדף פ"ח ע"ב אשכחן אדם במחובר וכו' ותמצא לכל פרטי דינים שכ"ר. ורבינו כתב כל זה וכתב הדינים השייכים לכל א' בפני עצמו ומש"ר אפי' אינו מזיז לא ידיו ולא רגליו היינו כרבנן ולאפוקי מר' יוסי בר יהודא דאמר עד שיעשה בידיו וברגליו דומיא דשור בדישו אלא ילפינן מדכתיב כי תבא בכל מילי דעביד: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:2:1) בין אם קצץ עמו פירש"י פסק לו מעות כדי שלא יאכל. ומ"ש ודוקא לענין מלקות קאמר אבל איסור איכא טעמא דשם אח"כ פריך ויהא אדם מצווה על חסימתו מק"ו משור ומה שור דאי אתה מצווה להחיותו אתה מצווה על חסימתו כו' ומשני אמר קרא כנפשך כו' וס"ל לרבינו כיון דמדינא היה ראוי לנקות עליו מק"ו דשור אך שמיעטה התורה בהיקש דכנפשך שיהה פטור בחסימה אית לן למימר דלא פטרה אלא ממלקות אבל איסורא מיהא איכא והא דאיסורא איכא היינו נמי דומיא דשור שאחר חסמו בע"כ אבל ודאי לדעתו אפי' לכתחלה מותר שכן מסתבר וק"ל: וכ"כ הרמ"ה כו' פי' דכתב נמי לא מצי למיחסמה והיינו אסור והוסיף עליו דאם עשה צריך לשלם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:3:1) בד"א כו' במחובר בשעת גמר כו' כל זה שם דף פ"ז ז"ל ואלו אוכלין מן התורה כו' ותנו שאין אוכלין כו' ושם יליף לה דומיא דכרם מה כרם גידולי קרקע וגמר מלאכה אף כל כו' בוכר בענבים ומוסק בזיתים כו' כולם לשון לקיטה הם קודם שיגמור סוף המלאכה דומיא דדייש שמוזהרין אחסימה דשור בשעת גמר מלאכה דהא ילפינן שור מאדם ואדם משור כנ"ל: בחיוב האחרון שבו פירוש בתאנים ויין חיוב מעשר ובדגן חלה כמ"ש בסמוך: המגבן והמחבץ מיני חריצי חלב: ואע"פ שהוא גמר מלאכת הקטנים פי' ל"מ כשעוקר מביניהם שאר ירקות שאינם יפות דאינו אוכל מקרא דואל כלייך לא תתן דמשמע בזמן שנותן לתוך כליו של בע"ה ועכשיו אינו נותן כלום אלא אע"פ דשליף בצלי' קטנים אותם דקורים ניבו"ט שלא יהיו גסין לעולם ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב להם מקום להתפשט דאיכא השתא נתינה לכליו שלבעל הבית חותך בצלים קטנים ולא ממעטינן מואל כלייך לא תתן אעפ"כ ממועט מדינא דבעינן דומיא דדיש דהוא גמר מלאכה והאי לאו גמר מלאכה הוא דעיקר הפעולה משום תיקון הגדולים הוא ולכן אפי' מן הקטנים אינו אוכל עכ"ל נ"י דף קי"ו ע"א וזש"ר נמי ואפילו המנכש בבצלים ור"ל שהניכוש הוא בבצלי' עצמן והיינו הקטנים מבין הגדולים וזהו שחזר ופירשו וכתב ז"ל כגון שעוקר כו' וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:4:1) כתב הרמב"ם כו' פי"ב דשכירות כ"כ ע"ש בהשגות הראב"ד שהשיג עליו וחזר ופירשו אבל רבינו והמ"מ לא ס"ל ההוא פירושא. וכלל הפלוגתא שביניהן אינו אלא בדין תורה שהרמב"ם ס"ל דכל זמן שיעשה מלאכה אינו רשאי לאכול מן התורה שלא יבטל ממלאכתו. ואם אוכל עובר בלא תעשה שנ' וחרמש לא תניף כו' משמע כל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו (וכ"כ בהדיא שם בסוף דבריו) אבל אחר שגמר מלאכתו אז מותר לו לישב לבטל ממלאכתו ולאכול שאין שם קפידת מן התורה לבטל ממלאכתו אבל חכמים הקפידו ע"ז ואמרו להשיב אבידה זו כו' וכמ"ש בדרישה ל' הרמב"ם ע"ש ורבינו וראב"ד והרמב"ן כתבו דהא דכתיב וחרמש לא תניף כו' דרשו בסיפרי וקטפת מלילות בידיך אבל לא יניף חרמש לקצור ולאכול. חרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בע"ה אתה אוכל שלא יעש' אכילתו קבע כעין מלאכתו וכמש"ר בסי"ב שיאכל דוקא בשעת מלאכה וכל זה לדין תורה אבל מפני השבת אבידה תקנו חכמים בע"א כמש"כ בסי"ב ובזה אינן מסולקין כלל ומשנה שלימה הוא שברישא דמתני' מחולקים בגי' איך הוא דין תורה וכמ"ש הכל בדרישה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:5:1) העושה בתלוש כו' שני ברייתות הן שם דף פ"ט ומסקינן בגמ' דה"ק. דיש מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו אף כל כו' יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות כו' שנגמרו מלאכתן למעשר ויצא הלש והמקטף והאופה שכבר נגמרה מלאכתו לחלה דאין פועל אוכל בו. ופירש"י דהלש משנתן מים וגלגל נתחייב ועדיין צריכין ללוש ולשוף ולבעוט הרבה ומקטף ערך וטח פניה ושם קאמר בגמ' מידי מעשר קגרים גמר מלאכתו קגרים ופרש"י דילפינן מדיש ל"ש בזמן מעשר ל"ש שלא בזמן מעשר דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב וזש"ר בסמוך ואפי' האידנא כו' וק"ל: בודל בתמרים פי' שמבדילן זה מזה שכבר נגמרה כל מלאכתו ומש"ה נתחייבו במעשר אלא שפעולתן עתה לחזור להבדילן זה מזה למכרה או לבשלם פרודות: כגון תאנים וענבים כו' פי' סתם ענבים עומדים לעשות מהן יין ובודאי יין הוא גמר מלאכתו וקודם אינן חייבין במעשר והיינו מעשר דגן ותירוש הנזכר בתורה אא"כ חישב עליהן לאוכלן ואפשר שגם תאנים סתמן עומדין לקציצה ואז גמר מלאכתם למעשר וז"ש לאחר שנתחייבו ר"ל כל א' לפי ענינו: אוכל עד שיגמור מלאכתו כו' דקדק רבינו וכתב כגון חיטין העומדין לעשות פת משום דסתם חיטים עומדים לפת דוקא מה שאינו כן שאר תבואה כמש"ר בעצמו ס"ס של"ה בדין שעורים שהושרו במים ומייבשין אותן בתנור ואח"כ דשין אותן בפרות להסיר קליפתן דאין בהם משום בל תחסום לפי שכבר נתחייב במעשר כו' והוא דף פ"ט וכ"כ התוספות שם בהדיא אההיא ברייתא זה לשונו פרות המרכסות בתבואה כו' אינו עובר משום בל תחסום ופירש רש"י דבשעורים שהושרו במים איירי והתוספות ביארו דבריהן יותר וכתבו ז"ל פרות המרכסות בתבואות כו' לא לעשות מהם לחם איירי כו' אלא בתבואה לעשות קליות או שתית מיירי עכ"ל מוכח מדבריהן דבדבר המיוחד ללחם כל המלאכה שעושה בו הפועל אוכל והולך בו עד שנגמרה מלאכתו וזהו דלא כדס"ל הנ"י בשמעתין דכתב דכיון דילפינן הכל מדיש גם בפועל בחיטין מיד שנגמרה מלאכתו אסור לאכול בו אלא שאם בחיטין אחר שנגמרה מלאכתן למעשר עושין ואח"כ עושה בו מלאכה הפועל שטוחן ורוקד חוזר ואוכל בו עד שיוגמר המלאכה לחלה דהו"ל במלאכות אלו כדי שאוכל והולך בו עד שנגמר חיוב מלאכת מעשר כו' עוד שם דכן ס"ל נמי הרמב"ם ז"ל ושמשום הכי פי' להברייתא הנ"ל דקתני דפרות המרכסות בתבואה כו' בע"א וכתבתיהו בדרישה בס"ס של"ח ע"ש ורבינו כאן ושם סתם דבריו ע"פ פרש"י ותוס' הנ"ל דבדבר המיוחד ללחם עובר בבל תחסום עד שיגמור מלאכתו לחלה ושאינו ק' מברייתא דפרות המרכסות כו' דאיירי דוקא בשעורים שלא תבא לידי חיוב חלה וכנ"ל ודו"ק: השוכר את הפועל לקצוע בתאנים אוכל מהן שעדיין לא נגמרה מלאכתן למעשר כך גי' ספרי רבינו שלפנינו ונלע"ד שפי' לקצוע מל' קציעות שרוצה לעשות מהן עגולי דבילה וא"כ לא נתחייב במעשר כ"ז שאינן נעשים קציעות בעיגול ובס"א אינו ובס"י איתא וכתב שם (לקצוע) [לקצור] בתאנים: נפתחו חבית של יין משנה שם דף צ"ג: ומ"ש כגון שנפתחו לגתות פי' והפועל סבור שמעולם לא היו בחביות כי עדיין לא נמשך מהגת וכן גבי נפתחו עיגוליו צ"ל שלא גילה להן אלא אמר להן עשו עמי בעגולין והן סברו שלא נתחייבו במעשר כי לא נגמר מלאכתן ומקח טעות הוא ושאילו [ידעו] לא נשתכרו בשכר זה (וכן פירש"י שם) אבל שכרן לעשות מלאכה בסתם והביא להן פרצים עגולין כו' אינן אוכלין ולא משום איסור (עגל) [מעשר] אלא אפי' עישור כבר לפי שאין הפועל אוכל בדבר שנגמר מלאכתו ודו"ק ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:6:1) אין הפועל אוכל כו' שם דף צ"ג וכשמואל דאמר כן ועד"ר: ואצ"ל השומר במחובר כו' קמ"ל דאפ"ה מהלכות מדינה אינו אוכל אע"ג דשומר מתחלה ועד סוף כל זמן שהוא מחובר ועד"ר שישבתי עוד בע"א: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:7:1) יכול הפועל לאכול כו' שם דף צ"ב וכחכמים דס"ל הכי בד"א בששכרו כו' פי' אפי' אינו שוה יותר משכרו וכן מוכח בגמרא וכמ"ש בדרישה: והאי בד"א קאי גם אריש הסי' שכתב העושה מלאכה כו' אוכל ממה שעושה ע"ז קאמר בד"א כו' וק"ל: ואפי' שכרו לכל היום כו' עיין בדרישה: אלא יתן תחלה לכליו של בע"ה דלא התירה התורה לאכול אלא לפועל ואין פעולתו ניכרת כשלא הניח תחלה בכליו של בע"ה וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:8:1) היה משמר כו' שם דף צ"ג ז"ל המשמר ד' וה' מקשאות הרי זה לא ימלא כריסו מא' מהם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:9:1) היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים שם דף צ"א ובגמרא שם איתא ז"ל איבעיא להו עושה בגפן זה מהו שיאכל בגפן אחר ממין שאתה נותן לכליו של בע"ה בעינן והא איכא א"ד מה שאתה נותן נכליו של בע"ה בעינן והא ליכא ת"ש היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל ואי אמרת אסור היכא משכחת לה אמר רב שישא בר רב אידי משכחת לה במודלת ע"ש בפירש"י. ובזה דברי רבינו מבוארים דמ"ש היה אוכל בתאנים לא יאכל בענבים מיירי אפילו במודלה שהרי רבינו כתב בסמוך האיבעיא הצ"ל. ומיהו לפי סברא הנ"ל דעושה בגפן זה מותר לאכול בגפן אחר לא נצטרך למוקי' הברייתא במודלת ובתאנים וענבים יכול להיות דמותר כשהן מודלות וא"כ מידי ספיקא לא נפקא. ואם אכל לא מפקינן מיניה. מש"ה לא כ"ר כן בהדיא דבתאנים וענבים דאפילו במודלה אסור בכל ענין וק"ל: אבל מונע עצמו הלשון משמע דר"ל דמונע עצמו בשעה שעושה בגפן זה עד שיגיע לגפן אחר טובה ממנו ויאכל כל שבעו ממנו דאי תאנים וענבים לא שייך לומר עד שיגיע למקום היפות הא כל מין הוא טוב ויפה בפני עצמו וכן מוכח בגמרא דהא בעי לפשוט מיניה דהעושה בגפן זה אסור לאכול בגפן אחר ע"ש אבל מ"מ נראה דה"ה בתאנים וענבים יכול למנוע עצמו מלאכול בתאנים ולאכול כולי בענבים כשהוא עושה בתאנים כשיעשה בהן דהא לא אמר דאסור כ"א שלא לאכול מהענבים כשהוא עושה בתאנים אלא מפני דאינו שכיח דימנע עצמו מהענבים כדי שיאכל מתאנים לבד או איפכא כיון דשני מינים הן דאדם אוכל מזה ומזה דרווח' לבסומי שכיח משא"כ ממין אחד דאדם רגיל למנוע עצמו מלאכול מהגרוע ולאכול מהיפות לבד וק"נ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:10:1) ומ"ש לפיכך הפועלים הוא מימרא דר"נ שם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:11:1) ומיבעיא לן אם עושין בגפן כו' פי' שאשתו או בניו יביאו לו מאותו הגפן באופן שלא יצטרך לבטל ממלאכתו כן מפורש שם בגמרא. והה"נ אם יקחו מגפן זה בשעה שגמרו לבצרו והולכין לבצור גפן גרוע ממנו אם מותר לאכול מאותן פירות שהביאו עמהן מגפן הטוב אלא דהגמ' נקט ענין דאיירי בה שם ע"ש: ואי אכל לא מפקינן מיניה ולא מנכינן ליה באגרי' דא"כ היינו אפוקי כדאמרינן במשכנתא ודין משכנתא כ"ר בי"ד סי' קס"ו וכמו שביארתי שם: ולא שישב כו' כבר כתבתי לעיל ס"ד פירושו וטעמו ע"ש בפרישה ודרישה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:13:1) ולא יאכל עם ענבים פת כו' ברייתא שם דף פ"ח וכבר נתבאר ר"ס זה דילפינן לה מדכתיב ענבים ולא ענבים וד"א. ודוקא הני אכשורי פירות נינהו הוא דאסור אבל אכשורי גברא לטבול פתו בציר ליכא מיעוטא דמותר כמש"ר אח"ז בסמוך. וצ"ע מה שכלל רבי' הבהוב בהדי (מטבל פתו) [לא יאכל] במלח או מוצץ וכל אינך דקחשב דכולם הם דברים פשוטים בגמ' ובהבהוב איבעיא להו וכבר כ"ר בסמוך [היכא] דהוה איבעיא ולא איפשטא אי אכל לא מפקי' מיניה ובאינך כולהו פשוט הוא דצריך לשלם וא"כ איך עירבב הדברים ואפשר לומר דכאן אפי' בהנהו דפשיטא לן דלא יאכל לא שייך תשלומין שהרי הטעם שלא יאכל ענבים (ודאי) [וד"א] כדי שלא יאכל הרבה וא"כ כי עבר ואכל ענבים וד"א מי ישלם וכי ידעינן כמה שאכל יותר משיעורו אילו לא היה אוכל ד"א בהדייהו משא"כ לעיל גבי עושה בגפן זה ואוכל מגפן אחר שייך שפיר תשלומין שהרי אכל ענבים של בע"ה במקום שלא התירה לו התורה אם לא דסלקא לו בהאיבעיא להכי אינו משלם וק"ל: ולא יהבהבם ולא יפריך ע"ג סלע כצ"ל דאין הבהוב ענינו לגבי סלע וכן הגיה הב"י ופירש"י שם דף פ"ט למתקן ע"י האור וכתב דקאי בין אענבין בין אמלילות ונראה דגם יפריך ע"ג סלע (ואפילו בענבים מבושלים ג"כ שייך ביה פריכא כמ"ש התוס' שם בשם ר"י ע"ש בתוס' בסוף ד"ה פועל מהו שיהבהב כו') ול' הברייתא שם ז"ל ולא יפריך ע"ג הסלע ויאכל אבל מפריך על ידו ואוכל ופירש"י על ידו מיד ליד עכ"ל ומזה משמע דקאי אמלילות מיהו אינו מוכרח וק"ל: כגון שיש לו אשה כו' שיהבהבם וה"ה גבי פריכא וכדאיתא שם בגמרא וכן הוא בש"ע בהדיא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:14:1) ורשאי בעל הבית כו' ברייתא שם: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:15:1) איסי בן יהודא כו' שם דף צ"ב ור"ל אם בלא רשות בע"ה הוא רוצה לעשות בשביל אכילתו ואינו מבקש שכר ממנו ומסיק הגמרא דחכמים ס"ל דאסור ע"ש בגמרא ובאשר"י ויש טעם בדבר דכששוכר פועלים לכל הכרם אוכלים שעה א' או ב' ביום ואח"כ אינם מתאנים לאכול ענבים כל אותו יום ופעמים בשני ימים כי יקוצו בהענבים משא"כ כשיעשה ויאכל כל מי שירצה אזי כל מי שיתאוה לענבים יכנס לעשות ולאכול לשובע נפשו ואח"כ ימנע נפשו מהמלאכה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:16:1) פועל שאמר לבע"ה כו'. ונראה פשוט הא דקאמר אין שומעין לו היינו דוקא בשלא התנה עמו מתחלה כן אלא שאחר שכבר השכיר נפשו לו בסתם בא לומר תן לאשתי כו' דאילו התנה עמו כן בתחלה כל תנאי שבממון קיים וק"ל: ומ"ש דאפי' נזיר קמ"ל בזה דל"ת כיון דהבע"ה ידע דהנזיר ודאי לא יאכל מן הענבים אף שנשכר לו סתם הו"ל כאילו פירש והתנה שיתן לבניו או לאשתו מה שהיה לו לאכונ: שנא זכתה התורה כו' וי"א אם כבר נטלו כו' שם בגמ' איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נ"מ דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן להו אא"א משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא ולא לאשתו ובניו ופירש"י לדידיה בצדקה וכל זמן דלא מטא לידיה לא זכה ליה ליתני' לאשתו ובניו עכ"ל רש"י ומסקנא דגמרא הוא שם דפלוגתא דתנאי היא ופסקו הפוסקים כמ"ד דמשל שמים הוא אוכל והנה מלשונו דרש"י משמע דלאחר שמביא לידו הרשות בידו ליתנו לאשתו ובניו וזהו כדעת י"א שכ"ר אבל התוספות כתבו שם ז"ל אי משלו הוא אוכל יהבינן להו דמשעה ששכרו הוה כאילו התנה עמו ואי משל שמים הוא אוכל לא יהבינן להו שלא זיכה לו הכתוב אלא מה שהוא לועס ואוכל ואין לו כח ליתן כלום עכ"ל התוס' וזה דעת רבינו שמסיק וכתב ז"ל ונראה דאפ"ה אינו יכול כו' ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:17:1) היה הוא ואשתו ובניו עושים כו' משנה שם דף צ"ג וצ"ע למנ"מ נקט דהוא עושה עמהן ובמשנה שם ליתא האי לישנא ויש ליישב בדוחק ולומר דהו"א מדהתנאי מועיל ביה יועיל נמי באשתו ובניו ואם לא יועיל בהן גם גבי נפשו יהיה בטל כיון שהתנה על שלשתן בתנאי א': ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:18:1) כתב הרמב"ם כו' כ"כ בפ' הנ"ל סמוך לבבא שהביא רבינו בריש הסי'. וכתב ב"י ויש לתמוה כו' [עיין בב"ח שהביאו]. ונ"ל ליישב דהרמב"ם ורבינו שווים בזה דאסור לבטל ממלאכתו בשביל אכילתו אלא שהרמב"ם ס"ל שכל אכילה בשעת מלאכה מיקרי ביטול אעפ"י שסתם וכתב המבטל ממלאכתו סמך אמ"ש בבבא דלפני זו דאסור לאכול כלל בשעת המלאכה גם סיים וכתב ז"ל עובר בלא תעשה שנאמר וחרמש לא תניף מפי השמועה למדו שכל זמן שעוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו עכ"ל ורבינו כתב בריש הסי' דאינו מסכים עמו בזה דלא יאכל מן התורה בשעת מלאכה וגם סיום דברי הרמב"ם דחרמש לא תניף כו' לא העתיק רבינו כלל משום דס"ל דלד"א בא וכמ"ש בדרישה בריש הסימן אבל ג"כ ס"ל דלא יבטל ממש ממלאכתו בשביל אכילתו כגון שישב ויאכל וכדפירש"י ומש"ה העתיק ל' הרמב"ם שכתב המבטל ממלאכתו דבמבטל ממש ס"ל דעובר בלא תעשה. ומ"ש הרמב"ם או שאוכל כו' גם רבינו ס"ל הכי דהא דרשינן מקרא דקודם שנגמרה מלאכתו אסור לאכול מפעולתו וכמש"ר בר"ס זה ס"ג ע"ש. ומ"ש ה"ז עובר בל"ת שם ברמב"ם פי"ב דשכירות כתב דעובר בהראשון משום וחרמש לא תניף וגו' מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף ובשנים האחרים כתב עובר משום ואל כלייך לא תתן. ובסמ"ע כתבתי דג"כ עובר משום לא תגזול או לא תגנובו דכיון דלא התירה לו התורה בכה"ג הוא כגניבה או כגזילה בידו. תדע שהרי רבינו ס"ל דחרמש לא תניף נאמר אענין אחר וכנ"ל ואפ"ה העתיק לשונו דעובר בלאו ולא כע"ש ועיין בסמ"ע: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:19:1) אין הפועל רשאי לעשות כו' תוספתא כתבוה הרי"ף והרא"ש פ' הפועלים והרמב"ם בסוף הל' שכירות: ומ"ש ולא ירעיב ר"ל ממזונות של עצמו שניזון מהן בביתו משלו ולא קאי אמה שיאכל מהכרם דזה כבר כ"ר דאסור מטעם דלא זכתה לו התורה אלא מה שמשים הפועל בפני עצמו ולא ליתנו לאשתו ובניו וכמ"ש בדרישה בסי"ד ע"ש ובסי' של"ח ס"י כ"ר דרשאי בעל הפרה להרעיב בהמתו כדי שתאכל הרבה מן הדישה התם שאני דכל אכילתה ושביעתה הוא מהתבואה הלכך אף שמרעיבה תחלה מ"מ מיד שנכנסה לדוש אוכלת מתבואה שבאה לידוש וחוזרת לכחה משא"כ פועל שעיקר מזונות אינו מהכרם לכך אסור להרעיב נפשו ממזונותיו העיקריים וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 337:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 337:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/337:20:1) כתב הרמב"ם ז"ל כו' בסוף הל' שכירות: דקדקו חכמים בזימון על ברכה רביעית כו' שם במיימוני אינו לתיבת בזימון. ולכאורה היה נראה לגרוס ועל ברכה רביעית שלא כו" וי"ל שפטרו אותן מברכת הזימון וגם מברכה רביעית ועיין בטור א"ח סי' קצ"א: לפיכך נוטל שכר אף בעה"ז וכן הוא במיימוני ובש"ע: