## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 341:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:1:1)

השואל כו' כתב ר"ת כו' עד"ר: וכ"כ הרב רבינו משה בר מיימוני כו' בפ"א מהלכות שאלה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:3:1)

תניא השואל פונדק כו' הוא מהתוספתא וכפול לעיל סי' שי"ב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:4:1)

כתב הרמב"ם כו' בפ"ז מהלכות שאלה: שאלו כו' אין פחות מל' יום וכב"י כן כתוב כאן דבנוסחי דידן בספרי הרמב"ם איתא אין פחות מז' ימים וכ"כ בש"ע ז' ימים. וא"א הרא"ש ז"ל הביאו בלשון אחר ר"ל תוספתא זו הביא בל' אחר והיא בפ"ק דמכות וסיים בזה ז"ל משמע הא סתמא אפילו קודם שיצאו ימי הרגל והמשתה נטלו ע"כ ור"ל דלא כר"ת הנ"ל ועיין דרישה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:5:1)

משתמשין בה כל ימי שאלתה ז"ל הר"ן משום דכל דבר השאול לכל זמן שהוא שאול מותר להשתמש בו ואע"פ שהשואל מת וכן אם לא קבע ביה זמן משתמשין בה הזמן הראוי לפי אותו תשמיש ששאלה עכ"ל וכ"כ רבינו בסמוך בס"ז עמ"ש שם ול"ד למש"ר סי' שכ"ט גבי קבלן שמת שיכול בעל הבית לסלק הבן אפי' תוך הזמן שקבע עמו אע"פ שגם הבן בקי בהמלאכה דשאני שאלה שכל זמן השאלה הוא כקנוייה לו דמי שהרי חייב באונסין להכי בניו יורשים מה שקנה אביהם עד כלות הזמן: מתה אין חייבים באונסיה דהא לא קבל עלייהו נטירא אבל מ"מ הואיל ונהנין במלאכתן חייבין בגניבה ואבידה כש"ש וכתב ר"ן ואפי' לא נשתמשו בה נמי חייבים כיון דיכולין להשתמש בה ע"ש: ויראה לי דבסתם מיירי כו' ג"ז לשון הרא"ש ור"ל דהא דאמרינן בגמרא הניח להם אביהם כו' משתמשין בה היינו בסתם: אבל אם המשאיל כו' הדין עם המשאיל משום דגם אדעתא דהכי השאיל לאביהם ולמה יניחן להשתמש בה בלא קבלת אונסין:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:6:1)

משלמין דמי בשר בזול שם [עיין בב"ח] ורבינו ס"ל דהברירה בידן אי יחזירו העור כמות שהיא או ישלמו אם ירצו דהא ודאי קנוה בשינוי וזש"ר ישלמו דהחזרה בעינה ג"כ מיקרי שילום: ואם הניח להן כו' או מטלטלי האידנא פירוש האידנא בשעה שתקנו הגאונים להיות מקרקעי ומטלטלי דיתמי שווין לכל השיעבוד וכמ"ש בסימן ק"ז: מחוייבין לשלם פי' משלמין כולהו דאבוהון פשע במה שלא הודיען שאינו שלו ומאותו שעה נשתעבד נכסי דאבוהון ואיכא בגמרא תרי לישני ודעת הרא"ש כלישנא בתרא דהאי דהניח להן אחריות נכסים משלם דוקא אטבחוהו ואכלוהו קאי דפשע אביהן דהו"ל לצוות לבניו ולומר שהבהמה לאו שלו היא אבל מתה לא וה"ט דלא אשתעבדו נכסי דאבוהון בשעת שאלה אלא עד שעת האונס ובשעת האונס ליתא לשואל והן לא קבלוה עליהן ואע"ג דהאי מתחילתו בפשיעה דילמא יאכלוהו וסופו באונס וקיי"ל דחייב ה"מ כשבא האונס מחמת הפשיעה אבל כאן מלאך המות מה לי הכא אם הודיען אביהן שהיא של אחר מה לי לא הודיען. אבל הרמב"ם פסק כלישנא קמא [עיין בב"ח].


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:7:1)

כיון שמשך השואל כו' מימרא דר"א כשם שתקנו משיכה כו' ואע"ג דכבר כ"ר בסמוך (ס"ב) דאם שאל לזמן קצוב כיון שמשכו אין הבעלים יכולים לתבעו כו' שאני הכא דלא שאלו לזמן קצוב אלא לעשות מלאכה פלונית והו"א דמצי לומר לא העלתי ע"ד שימשוך המלאכה כ"כ זמן קמ"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:8:1)

שואל אדם מחבירו בטובו לעולם בב"מ דף ק"ג ואמר עלה רב מרי ברה דבת שמואל והוא דקנו אמר רב מרי בריה דרב אשי ומהדר ליה קתא עכ"ל לפי גרסת רש"י ותוס' ורא"ש הא דאר"נ שואל אדם בטובו לעולם ר"ל כיון שאמר השאילני בטובי רצה שיהא מושאל לו לעולם משמע אפילו הדריה למשאיל אפ"ה יכול לחזור וליקחנו מידו וע"ז קאי רב מרי וקאמר והוא דקנו מיניה ר"ל דאז מהני הקנין שלו לעולם אפילו הדריה בנתיים ועד"ר נמצא עיקר החידוש דבא ר"נ להשמיענו לפי פירש"י הוא (אפי' אינו) [דאינו] יכול לתבעו ממנו לעולם ואם הדריה למשאיל אם יכול לחזור וליקחנו ממנו (מזה) [ומזה] לא איירי הרי"ף: ולכשישתבר מחזיר לו שבריו זהוא מ"ש רב מרי ומהדר ליה קתא וע"פ פירש"י וכן פי' הרמב"ם ונ"י מביא הרנב"ר דדייק מהרי"ף שכתב משתמש בו עד שיכלה הברזל ומהדר ליה קתא דס"ל דאע"פ שנשבר מתקנו (וכ"כ המ"מ שי"א כן) אבל מסיק הרי וכתב עליו שאינו מוכרח בדברי הרי"ף אלא ס"ל ג"כ כהרמב"ם ומ"ש ומהדר ליה קתא רבותא קמ"ל דאפילו קתא שהוא עדיין בטובתו בברזל אחר כמו בזה אפ"ה צריך להדר דקתא בתר כלי גרירא ומ"ש הרי"ף עד שיכלה הברזל כשנשבר היינו כלוי הברזל כו' ע"ש שהביא ראיה משאלת גרגותא דבסמוך נמצא דדברי רבי' אינן מוכרעין לומר שהוא פי' דברי הרי"ף דס"ל דיכול לחזור ולתקנו אלא העתיק ל' הרי"ף ואדרבה מדכתב עליו וכ"כ הרמב"ם והרמב"ם כתב להדיא דאין בידו כח לחזור ולתקנו משמע דס"ל דפי' דברי הרי"ף כדברי הרמב"ם וכדעת נ"י ולא כדעת הרנב"ר ודו"ק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:9:1)

ורי"ף כתב בשם גאון כו' (בטובו) [בטובתך] כו' ר"ל שהוא פי' שואל אדם בטובו הנ"ל דלאו אכלי אלא אמאשאיל ומ"ש בטובי הוא ל' דר"נ ובל' נסתר אבל בל' נוכח א"ל בטובתך דקנה מיניה ר"ל שיעשה עמו טובה וישאילו עד עולם ולא לזמן ולא כשאר סתם שאלה דאינו אלא עד זמן שיתבענה אותו והא דקאמר דאושלי סתם אינו ר"ל דהוה סתם שאלה אלא לאפוקי דלא הוה כאן זמן כלל אלא שאלה סתם עולמית וק"ל: וכן (הוא) פי' הרמב"ם עד"ר: ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל כו' ר"ל אף שא"ל בטובתך לא רצה שיעשה לו טובה יתירא וישאיל לו לזמן ארוך יותר משאר שאלה סתם אלא לשון בני אדם בעלמא קאמר שדרכן לומר כן עשה עמי טובה והשאילני: ומספקא ליה להראב"ד כו' זה קאי גם לפי' הרא"ש ובדאמר השאילני בטובו וע' בנ"י שהאריך בטעם ספק הראב"ד: ואין השואל רשאי להשאיל ותו דחיישינן דילמא מיתבר ומפסיד לקתא פי' דמתחלה אמר אין השואל רשאי להשאיל דלמא יכחיש לו הכלי וניחא ליה למשאיל הראשון בכלי יותר מבתשלומין ואח"כ אמר ותו דאף לא נחשדו לזה שיכחיש הכלי מ"מ יש לחוש שמא ישברנו ויפסיד לקתא פי' כל הכלי עם שברי הברזל קרא הרמ"ה קתא כמו שפירש"י בגמרא אהא דקאמר ומחזיר לו הקתא שפי' ומשייר לו שבריו וכנ"ל וקאמר דמפסיד גם להשברים דהראשון נאמן לו שכשנשבר יחזיר לו השברים ולא יחזור לתקנו והשני אין נאמן לו לזה אלא יחזור ויתקננו עד שיפסיד כל השברים עד שלא יהיה ראוי לתיקון כלל וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:10:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:10:1)

האומר לחבירו השאילני כו' מימרא דרבא ס"פ השואל: או כרמו חופר בו כו' ז"ל נ"י וקמ"ל דלא אמרי' תרי פרדיסא דוקא אלא לאו דוקא כיוך שהשואל מוחזק בכלי ומיהו פרדיסא דעלמא לא שא"כ אין לדבר סוף והרי הוא שאול לו לעולם עכ"ל ונראה דמה"ט ברישא קאמר דחופר אפילו אינו כרם שלו כיון דאינו חופר בו אלא חד כרם א"כ יש לו קצבה וידו על העליונה כיון דמוחזק בכלי וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:11:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:11:1)

השאילני שוקת זה שם בגמרא ור"ל בשוקת באר מים חיים להשקות ממנו שדות:


###### Prisha, Choshen Mishpat 341:12:1
[Prisha, Choshen Mishpat 341:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/341:12:1)

השאילני מקום שוקת פי' מקום לחפור בו באר: ה"ז בונה בכל מקום שירצה כו' לכאורה נראה דבא לאשמועינן דהברירה ביד השואל לחפור באיזה מקום שירצה חבל אין נועם לדבר ומנ"ל לרבי' הא הלא בגמרא אינו מבואר כן אלא ז"ל בפ' השואל בי גרגותא כרי ואזיל כמה גרגותי בארעיה עד דמתרמי ליה (פי' אפי' לא ימצא כאן באר יחפור במקום אחר עד שימצא) וכן הוא ברמב"ם ספ"א דשאלה וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש לכן נראה שכוונת רבינו הוא במ"ש בונה בכל מקום שירצה ר"ל חושר זא"ז בכ"מ עד שימצא באר מים: שיספוק לו להשקות כל שדותיו או כל בהמותיו לפי מה שהתנה כו' זה אינו לא בגמרא ולא ברי"ף אלא ל' הרמב"ם הוא וז"ל בונה והולך בקרקע המשאיל עד שתבוא לידו שוקת שאפשר להשקות ממנו בהמותיו או ארצו כמו שהתנה עם המשאיל עכ"ל ור"ל לפי שהשוקת שמשקין ממנו שדותיו היא גדולה מהשקות שמשקין ממנו בהמותיו וכמש"ר בסי' רנ"ג ובר"ס רי"ז במוכר אמה לקילון כו' וקמ"ל זה בבבא זו דלא תימא דהמשאיל יכול לומר מה שהרשיתיך לחפור באר גדול כך וכך לא הרשיתיך אלא אדעת שסברתי שתמצא מים בחפירה ראשונה ולא תצטרך לחפור יותר עכשיו שאתה חופר בכל שדותי איני רוצה שתחפור באר גדול כ"כ וק"ל: