## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:1:1) השואל פרה כו' בפ' השואל דף צ"ה מייתי הגמרא ברייתא ז"ל תניא בעליו אין עמו שלם ישלם טעמא דליתא בתרווייהו (פי' לא בשאלה ולא בשבורה ומתה דאיירי בהו קרא לפני זה) הא איתא בחדא וליתא בחדא פטור והא כתיב אם בעליו עמו לא ישלם טעמא דאיתא בתרווייהו הא איתא בחדא וליתא בחדא מיחייב לומר לך היה עמו בשעת שאלה א"צ להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צ"ל עמו בשעת שאלה כו' עד איפוך אנא לומר שבשעת שבורה ומתה פוטרתו ולא בשעת שאלה אמר רב אשי אמר קרא וכי ישאל מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו פטור א"ה בעליו אין עמו ואם בעליו עמו ל"ל אי לאו הנך הו"א אורחא דקרא הוא עכ"ל ועיין בפירש"י שם ובזה דברי רבי' שבסימן זה וגם בסימנים הנ"ל דכתב בהו בג' פעמים דכל השומרי' בבעלי' פטורים כולם נלמדו מזה שכתבתי ודוק: אפי' פשע בה ונגנבה כצ"ל ונגנבה בוי"ו ובס"א כתוב או נגנבה ולפי אותה גירס' צ"ל דה"ק אפילו פשע בה ונאנסה או אפי' פשע בה ונגנבה או נאבדה דהוה רבותא טפי ופטור ולגי' זו ק' הול"ל ונאנסה. והאי דינא דפשיעה בבעלים היא פלוגתא שם ד' צ"ה ופסקו כמ"ד פטור ורוב הדינים דסי' זה נתבארו שם מדף צ"ה עד דף צ"ו ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:3:1) אבל אם משך תחלה כו' שם דף צ"ז אמר רבא האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר נימא ליה אשקיין מיא דהוה שאלה בבעלים ואי פקח הוא לימא ליה שאול ברישא והדר אשקייך ע"כ ול"ד אשקיין מיא אלא אפי' מלאכה גמורה אם היא אחר משיכת השואל לא הוה שאלה בבעלים אלא דנקטו משום רבותא דרישא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:5:1) ואח"כ שאל הבעלים או שכרם פי' השואל שאל גם (לפרה) [לבעל] להיות מושאל לו או ששכרו אין זה כו': ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:6:1) ומיהו אם שאל כו' עד וכ"כ הראב"ד כו' שם דף צ"ב קאמר בגמרא ז"ל ומדקתני סיפא ואח"כ שאל את הפרה מכלל דרישא דקתני עמה עמה ממש עמה ממש היכי משכחת לה פרה במשיכה ובעלים באמירה כו' ושם דף צ"ו גבי הא דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא כו' כולן בעידן עבידתייהו שאלה בבעלים הוא כתב הרא"ש תימה דהכא משמע דוקא בעידן עבידתייהו ולעיל בר"פ אמרי' בעלים באמירה אלמא משעת אמירה מיקרי שאלה בבעלי' אף על פי שעדיין לא התחיל במלאכה וצ"ל דבעידן עבידתייהו לאו דוקא אלא בשעה שמזמינן: וכ"כ הראב"ד (וכמש"ר) כו' עד וכ"כ הרמ"ה ע"ש באשר"י: כיון שהתחיל ללכת עם פרתו ר"ל כיון שמכין עצמו ללכת עם פרתו ותדע לך שהרי מסיים וכתב אע"פ שעדיין לא יצא מפתח כו' ומש"ה כ"ר וכ"כ הראב"ד דהא א"ל להליכה בביתו עכ"פ מצריך הראב"ד דאין טעם לזה דהליכה בביתו והכנתו בלי הליכה שוי' הם: וכ"כ הרמ"ה אלא שחילק כו' דוק בלשונו שהתחיל בלא פירש לו זמן וסיים במלאכה ידועה וצ"ל דה"ק ודוקא שלא פי' לו זמן כו' דזה צ"ל עכ"פ ואז כשלא פירש לו זמן יש חילוק בין הושאל לו למלאכה ידועה או לא דבמלאכה ידועה אינו מועיל רצונו והכנתו ללכת למלאכתו עד שיתחיל המלאכה ממש: ומ"ש לעשות לו מלאכה ידועה מיד ר"ל אע"פ שא"ל עשה עמי המלאכה מיד אפ"ה אינו קרוי עמו במלאכתו וגם בריש דבריו במ"ש דוקא שלא פירש לו זמן רבותא נקט ומכ"ש אם א"ל שיעשה מלאכה מיד (דכל שלא א"ל מלאכה ידוע) דכל שא"ל מלאכה ידועה אפי' מיד אינו מועיל רצונו והכנתו עד שיתחיל בהמלאכה עצמו משא"כ כשלא א"ל מלאכה ידועה דאז כל שמכין נפשו לעשות לו רצונו מיקרי התחלה דאותו רצון ג"כ הוא מלאכתו ועניינו ובקצת ספרים ליתא לתיבת מיד אבל כפירושו דמי גם בס"י ישנו וזהו החילוק שחילק הרמ"ה ועליו כ"ר וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה ומ"ש וכ"כ הרמ"ה ר"ל שגם הוא ס"ל דבעידן עבידתייהו דקאמר בגמרא ל"ד הוא ועיין בדרישה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:7:1) השאיל לו פרתו כו' עד אין זה שאלה בבעלים זה הכל נלמד מעובדא דאיתא שם דף צ"ו וכתבתיהו בדרישה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:8:1) אמר לו שמור כו' הוה שמירה בבעלים כו' ופטור מגניבה ואבידה שחייב עליה ש"ש וכבר כ"ר דין זה [כמו בב"ח]: אבל הם ש"ש כו' שזה שומר לו היום בשביל שזה ישמור לו למחר ולהכי חייב בגניבה ואבידה ול' אבל דכ"ר ה"פ אע"פ שלא מיחשב שמירה בבעלים כיון דאינו בזמן א' מ"מ מיחשב שכירות אף שאינו עושה לו היום כלום כ"א למחר: וה"ה נמי אם א"ל שמור לי היום כו' [כמו בב"ח]: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:9:1) האומר לשלוחו כו' מקור דין זה בב"מ דף צ"ו ועד"ר: והרמ"ה כתב דשלוחו כו' ומהני כו' כלומר כיון דבעלמא קיי"ל ואמרי' שלוחו של אדם כמותו אמרינן גם בזה כן ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:10:1) שותפין ששאלו זה מזה שם דף צ"ו ע"א וכתב הב"י ז"ל כלומר אחד שאל מחבירו והשני לא שאל מזה דאילו שאלו זה מזה בעת א' כבר נתבאר עכ"ל וא"ל דלעיל לא כ"ר אלא דין שמור לי ואשמור לך אבל השאל לי ואשאיל לך אית ביה פלוגתא ומש"ה כתב דבשותפין כ"ע מודי' דא"כ אין טעם לדבר למה יהיה בשותפין טפי שמירה בבעלים אלא משום שהן יחד במלאכה כל א' במלאכת חבירו וכמש"ר וא"כ ק' למה כ"ר ששאלו תרווייהו זה מזה הא בשאל חד מינייהו סגי אלא ודאי דבאמת בהכי מיירי וק"ל: וכן השואל מאשתו פי' כל אימת ששאל ממנו דהיא עוסקת תמיד במלאכת בעלה אבל שאלה היא ממנו לא מיקרי שאלה בבעלים אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה נ"י וב"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:11:1) שאל מהאשה פרת נכסי מלוג כו' עד לא הוה שאלה בבעלים שם בגמרא והטעם דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והרי אין לבעל בהן אלא הפירות ולא דמי לשותפין ששאלו הנ"ל דהתם יש לכל א' מידי בגוף כמו בפירות ועיין בהר"ן דף קי"ט: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:12:1) שאל פרה לרבעה כו' עד מיבעיא לן כו' בגמרא שם וז"ל כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי או דילמא טעמא מאי משום הנאה והכא אית ליה הנאה ליראות בה (פי' להראות עשיר ויקיפו לו) ממונא בעינן והאיכא או דילמא בעינן ממונא מיניה דשאלה גופא והא ליכא פחות מש"פ מהו מי אמרינן ממונא בעינן והאיכא א"ד פחות מש"פ לאו כלום הוא שאל ב' פרות מהו מי אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל והאיכא א"ד זיל בתר פרות ובכל חדא וחדא ליכא ממונא תיקו וכל הני איבעיות פירש"י ורבינו לענין אי הוה לשואל בזה דין שואל להתחייב באונסין או לא אבל אי שאלינהו בבעלים לא קמיבעיא ליה בהו פשיטא דפטור מאונסין ולאפוקי מהרמב"ם דפי' גם הני איבעיות לענין שאלה בבעלים וכמ"ש המ"מ שם: וכתב הרמ"ה כצ"ל ולא הרמב"ן דהוא לא דיבר בזה כלום וכ"כ ב"י ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:13:1) שאל מב' שותפין כו' שם בגמרא מיבעי' לן אי הוה בחלק של אותו ששאל לו שאלה בבעלים. או לא (אבל מאידך פלגא פשיטא שחייב האי שואל לשותף השני כ"כ נ"י שם דף קי"ט ולכך תמה על הרמב"ם ע"ש) וע"ש בגמרא: ואיני מבין מה חילוק יש כו' והמ"מ כתב כו' [עיין בב"ח שהביאו]: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:14:1) מקרי דרדקי של בני העיר ושתלא כו' שם דף צ"ז ואע"ג דאמרינן כולן בעידן עבידתייהו כשאלה בבעלים הא כבר כתבתי בריש הסי' בשם הרא"ש דבעידן עבידתייהו ר"ל בזמן הראוי למלאכה קאמר ואע"פ שאין עוסק בה וכמש"ר ונראה דאע"ג דכאן הוה מלאכה ידועה אפ"ה מודה הרמ"ה הנ"ל דהוה שאלה בבעלים אפילו לא עביד מטעם כיון שהוא משועבד תמיד לבני העיר מתי שירצו ולהכי כ"ר דין זה סתם: ומש"ר מידי דהוה אשותפין נראה דר"ל מידי דהוה אשנים ששכרו בשותפות שכיר לחודש או לשנה שיהא שכיר למלאכת שניהן לכל איזה מהן שיצטרך לו שיעשה מלאכתו ושותפין דקאמר ר"ל שהן שותפין בשכיר חודש זה ולא בשאר דברי' אם ישאל א' מהן מהשוכר מידי כל ימי שכירותו פטור מטעם דהוא נשאל לכל אחד מהם לכל שעה אבל אין לפרש ששכרו אחד לעשות מלאכתן שהיא ג"כ בשותפות דא"כ ל"ד לכאן דהשתלא וטבחא וכל הני מה שעושין לא' מבני מתא אין להשני חלק באותה מלאכה וגם בני העיר אינם שותפין יחד בשום דבר בשתלא זה וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:15:1) הרב השונה כולי [עיין בב"ח]. ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:16:1) שאל פרה בבעלים כו' עד מיבעיא ולא איפשיטא הכל מפורש בדרישה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:17:1) והרמב"ם פ' דלא הוה שאלה בבעלים אלא בשאלה בבעלים ואח"כ שכרה מש"ר בשם הרמב"ם דלא הוה שאלה בבעלים אלא כו' ל"ד שאלה קאמר דהא אשכירות שלא בבעלים קאי אלא ר"ל מהני שאלה הראשונה שהיתה בבעלים לענין שכירות שאחריו וק"ל ועד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:18:1) לא אמרינן דראשונה תגרר לשנייה כו' פי' אע"ג דקיי"ל שאם לא היתה תחלת השאלה או השכירות בבעלים אף דאח"כ היה בבעלים מיחייב וה"נ נאמר כמו שבאם שכר תחלה בבעלים ואחר כך שלא בבעלים מיחשב הכל לשכירות אחד ה"נ נאמר איפכא וא"כ הוה מתחלת השכירות שלא בבעלים קמ"ל דלא משום דלהקל אזלינן בשומרים: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:19:1) בעל בנכסי מלוג כו' עד ואכילו שכרה פרה מאחר ונשאת לו כו' שם דף צ"ו ע"ב בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שואל הוה או שוכר הוה אמר רבא לפום חורפיה שבשת' מאי קמיבעי' ליה אי שואל הוה אי שוכר הו"ל בבעלים ופטור ואי קמיבעי' ליה בדאגר מינה פרה והדר נסבה גם בזה מאי קמיבעי' ליה בין דהוה שואל או שוכר אתיא שאלה או שכירות בבעלים וקמפקע שכירות שלא בבעלים דמעיקרא אלא כי קמיבעיא לי' כגון דאגרה איהו פרה מעלמא והדר נסבה ואליבא דרבנן (רבנן ור' יוסי פליגי בהמפקיד בשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה דלרבנן השואל משלם להשוכר ולר"י לבעלים הראשונים) לא תיבעי לך דודאי שאלה בבעלים הוא כי תיבעי לך אליבא דר"י דאמר תחזור לבעלים הראשונים דכמאן דשאל מינייהו דמי מאי שואל הוה וכמאן דשאל ממרה שלא בבעלים דמי ומשלם א"ד שוכר הוה ושוכר פטור במתה שלא כדרכה ולא משלם אמר רבא בעל לא שואל הוה ולא שוכר הוה אלא לוקח הוה דבאושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג שלא בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מן הלקוחות והביאוהו הרי"ף והרא"ש והן הן הג' בבות שכ"ר כאן זא"ז ולא הוצרך לכתוב בבבא הראשונה טעם דפטור משום דהוה בבעלים דבלאה"נ פטור משום דהוה כלוקח בנכסי עצמה אלא נקט ל' הגמרא (גם נקט אגב בבא תניינא וכמו שאכתוב בסמוך) אך מה שסיים רבינו וכתב דבשכרה היא ונשאת אפילו פשע בה ונגנבה פטור זהו לא נזכר שם בגמרא אבל הרמב"ם ג"כ כ"כ וגם הנ"י בשם כמה רבוותא וכמ"ש לשונם בדרישה אך שלא יסתור מש"ר כאן למש"ר בס"ס זה דשם כתב בעל בנכסי אשתו אינו פטור בה אם פשע ונגנבה מטעם לוקח אלא משום דהו"ל פשיעה בבעלים וכאן משמע איפכא דמטעם פשיעה בבעלים שהתחיל בו רבינו לא פטרה אלא מטעם לוקח לכן צריכין לומר דמ"ש כאן דאפי' שכרה ונסבה ופשע דפטור משום לוקח איירי בשכירות או בשאילה שהוא כל ימי חיי אשתו או כל זמן שהכלי בטובו או הפרה בחיותה דבכאלו מפטר בעלה אף אם פשע משום דהוה לוקח כיון שיהיה בידו כל ימי חיי אשתו או כל ימי חיות הבהמה ואינו פטור משום פשיעה בבעלים דלא מיקרי בעל הפרה כשכורה או שאולה בידו אלא המשכיר או המשאיל להן הן הבעלים לר' יוסי דקיי"ל כוותיה ובס"ס זה מייתי דברי ר"י בעל תוס' והוא כ"כ אדברי רבא הנ"ל דקאמר בעל בנכסי אשתו הוה לוקח דע"ז כתבו בשם ר"י שאעפ"כ חייב בפשיעה ושהדין בכל לוקח לשלשים יום כו' ולמדנו רבינו (והוא מדברי הרא"ש) דאין כוונת ר' יוסי הוא דבעל בנכסי מלוג של אשתו עצמה חייב בעלה בפשיעה דזה ודאי אינו דהא בנכסי עצמה הוי פשיעה בבעלים וכנ"ל אלא מיירי בנכסי אשתו כשהן דומיא דלוקח לל' יום והיינו כששכרה הבהמה קודם שנשאת לו לל' יום דבכה"ג גם בלוקח ממש חייב בפשיעה א"כ בעל בנכסי אשתו כאלו דלא היו שאולי' או שכורי' בידה אלא לל' יום לא עדיף מלוקח ממש דהא גם אין בזה משום פשיעה כנ"ל ואכזה דוקא כתב (ב"י) [ר"י] דהבעל ש"ח וחייב בפשיעה ועד"ר שם בארתי ביאור זה בדברי ר"י ורבינו בראיות יותר ולכאורה היה נ"ל לתרץ דס"ל לרבינו דכיון דלהקל אזלינן בשומרי' מצטרפי' אשה בנכסי בעלה תרי קולות יחד ואמרי' שהוא פטור אפי' מפשיעה כיון דשם לוקח עליו וגם קצת שמירה בבעלים שייך ביה אף שאינו בעלה ממש ומ"ש התו' דמ"מ חייב בפשיעה ר"ל משום לוקח לחוד הוא חייב בפשיעה ונ"מ ללוקח לזמן וכמ"ש הרא"ש והטור אדברי ר"י ובזה מתיישב ג"כ הכל אבל הוא דוחק דאין הל' משמע כן ע"כ מחוורתא כמ"ש ראשונה ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 346:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 346:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/346:20:1) והיא חייבת לשלם מאין לה מעות לשלם עבד"ר: והרמב"ם כתב ואם הודיעה לבעל כו' כ"כ בסוף הל' שאלה וכתב עליו המ"מ ז"ל וטעמו כיון שהוא כלוקח לא יפה כחו מכחה שהרי הוא בא מחמת' וכיון שהודיעתו ונשתמש בה חייב ואינו דומה ליורשין דאמרינן אפי' יודעים שהיא שאולה ביד אביהם ונשתמשו בה אינן חייבין באונסין (כדלעיל סי' שמ"א) דהתם ירושה היא ויכולי' לומר זכות [אבינו] אנו יורשים להשתמש בה שלא בקבלת חיוב אונסין עכ"ל ולפי מש"ר שם בשם הרא"ש דגם ביורשי' אי אמר המשאיל ליורשים או תקבלו עלייכו אונסין או החזירו לי הפרה שומעין לו א"כ א"צ להאי דכתב המ"מ אלא גם כאן אשתו אמרה לו ששכורה היא בידה ואני חייב לשלם מש"ה או התזירהו או תקבל עליך חיוב אחריות וכן משמע ל' הראב"ד שכתב והוא שקיבל אותו על עצמו בשכירות משמע שהיא מודיעה אותו עבור זה אלא שהראב"ד ס"ל שצריך לקבל עליו בפי' והרמב"ם ס"ל שכל ששמע דבריה ונשתמש בה אח"כ שתיקה כהודאה דמיא וכ"כ המ"מ שם על דברי הראב"ד ע"ש מזה מוכח דהמ"מ לא ס"ל האי חילוק דהרא"ש ביורשי' ודוק: כתב [ר"י] אע"ג דבעל כו' עמ"ש לעיל בסמוך ביאורו: