## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 363:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:1:1)

גזל פרה והזקינה כו' עד הדר בחצירו כו' כל זה נתבאר בב"ק דף צ"ו ודף צ"ז: או פירות והרקיבו כולן אף דבמשנה קתני סתם פירות והרקיבו מ"מ צ"ל דהוה דומיא דאינך דכתב שם בהדיא דנתקלקלו כולם ונראה דכולן ל"ד קאמר אלא רובן נמי ככולן ואפילו מחצה על מחצה חשבינן ליה כרוב ומש"ה לא מיעט רבינו אלא מקצתן כדמסיק וק"ל: הוי כמו שגזל כלי ושברו שמשלם כו' האי ושברו ל"ד נקט דהא כאן לא עשה הקלקול בידים אלא מעצמו נעשה ובכלי נמי אף אם מעצמו נשבר צריך לשלמו מה שהיה שוה בשעה שגזלו וכמש"ר ס"ס שלפני זה וכאן לא איירי בהוקר מש"ה לא דקדק וה"פ דדברי רבינו כמו שבנשבר הכלי אינו יכול לומר הרי שלך לפניך דהרי נתקלקל וצריך לשלם דמיו כשעת הגזילה כה"ג נמי בהכי איירי וק"ל: אבל אם כחשה הפרה כחש שיכול לחזור כו' עד א"ל הש"ל ע"ל סי' ש"ז ס"ו דכ"ר פלוגתא אם יש דין שבת בדהמה נראה דהיינו דוקא בדין ד' שומרין דלשם פליגי אבל בדין גנב וגזלן כ"ע מודים דא"ל הרי שלך לפניך ומש"ה סתם רבינו וכתב בדין זה דכיחש כחש דחוזר דאומר הש"ל וע"ש עוד בס"ס ש"מ ודוק: א"ל הרי שלך לפניך אע"פ שנהנה מהן ג"כ [אפ"ה אינו] משלם כשעת הגזילה וזהו דוקא במטלטלין הנגזלים וברשות גזלן הן עומדים לכך א"צ לשלם מה שנהנה משא"כ בקרקע שהיא עומדת תמיד בחזקת בעליה בין לזכות בין לחובה וכמש"ר בסי' שע"א: בד"א שהוא בעין כו' גם אפירות ופרה הנ"ל קאי והא דקאמר אם נאבד [אחר] שנאסר בהנאה כו' לרבותא נקטי דאפי' חמץ דאם היה מתזירו לו בעין לא היה יכול ליהנות ממנו אפ"ה אם לא החזירו חייב לשלם כשעת הגזילה וכ"ש אינך וק"ל: ואם נפסל כתב הרמב"ם (אפי') פסלתו מלכות כו' שם דף צ"ו ע"ב מטבע ונסדק משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל א"ל הש"ל ובגמ' ד' צ"ז אמר רב הונא נסדק נסדק ממש נפסל פסלתו מלכות רב יודא אמר פסלתו מלכות נמי היינו נסדק אלא ה"ד נפסל שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת (בפסלתו מלכות אין שייך לומר שיוצא במדינה אחרת שכל שהמלכות פוסלו פוסלו בכל מדינות ממשלתו ומסתמא כל מלכות יש לו מטבע בפני עצמו נמצא דאינו יוצא כלל) וס"ל להרמב"ם דהלכה כר"י אבל הרא"ש כתב נראה דהלכה כרב הונא דהוה רביה דר"י ועוד כתב ראיות אחרות ע"ש ושם בגמרא פריך לר"י דאמר פסלתו מלכות נמי היינו נסדק הרי תרומה ונטמאה דכי פסלתו מלכות דמי וקתני אומר לו הש"ל א"ל התם לא מינכר היזקא (פירש"י תרומה לא נשתנית מראיתה משאר חיטין הכא אין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאים עכשיו (דכל שהמלכות פוסל מטבע א' באים מטבעות אחרות במקומה) וכשגזלה ממנו היו כל צורות המדינה שוות לה) ובזה מיושב מה שקשה לדעת הרמב"ם מ"ש פסלתו מלכות מחמץ שעבר עליו הפסח וק"ל: דעבדי במטלטלי דמי עמ"ש בסמוך: ומ"ש וכ"כ הרמב"ם עיין בב"י וכ"כ בש"ג וכתב שם דצ"ל הרמב"ן: וא"א ז"ל כתב דאומר לו הש"ל [כמו בב"ח] ועמ"ש לעיל סי' רמ"ח:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:2:1)

גזל בהמת חבירו כו' אינו חייב כו' מטעם הנ"ל דבהמה נגזלת ואינו משלם אלא כשעת הגזילה: ומ"ש כיון שהחזירה בעין בלא כחש נראה דר"ל בלא כחש שאינו חוזר דאילו חוזר אפי' נכחש אומר לו הש"ל וכנ"ל ודוחק לחלקו ולומר דשאני הכא דנשתמש בה ונהנה ממנו מש"ה מיחייב אפי' בכחש החוזר ולהביא ראיה לזה ממש"ר בסמוך בס"ו דאם דר בבית דלא עביד למיגר וחסרו מעט במה שהשחירו צריך לשלם לו הכל אע"ג דמסתמא יכול לחזור ללבנו להיות כבראשונה דשם גופא צ"ל דמיירי בא"א לתקנו כבראשונה א"ל בהוצאה וטירחא משא"כ בכחש החוזר דחוזר לבריאותו מאליו: ומיהו כו' אפילו בח"ל שם דף צ"ו דההוא דגנב פדנא דתורא כרב בהו כרבא וזרע בהו זרע ואתא לקמיה דר"נ א"ל זילו שומו שבחא דאשבח כו' א"ל רבא גזילה הוא והדרא בעינה א"ל גזלן עתיקא הוא ובעינא דאקנסיה עכ"ל וכתב שם הרא"ש ומיהו דוקא גדול בדורו כר"נ או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל לא דיינים בעלמא וע"ל סי' ב' כי שם מקומו דאיירי בקנסות למגדר מילתא לפי השעה והזמן והאיש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:3:1)

התוקף עבדו כו' דעבדי כמקרקעי דמי ר"ל שאין לו דין להדרא כמו שהיתה בשעת גזילה אלא צריך לשלם לו פסידותא ורבי' סתם דבריו כאן ומשמע דכתב כן גם להרי"ף הנ"ל והיינו דוקא כשתוקף כו' שלא בתורת גזילה אלא לעשות מלאכתו ולהדר ולזה הרי"ף מודה וכן חלקו התו' [בפ'] א"נ אבל להרא"ש וסייעתי' בכל ענין מיירי והטעם שכ"ר דעבדי כמקרקעי דמי כתבו רבי' לסברת הרא"ש דאליביה דיניה הכי אף אם תקף בו כדי לגזלו וק"ל ועד"ר: ואם לא היה עושה כו' פטור דניחא ליה שלא ילמוד עבדו דרץ הבטלה גמרא ועמ"ש בסמוך: חייבים ליה עי' לתוקף אסור לתוקף להשתעבד ביה אע"פ שאינו מבטלו ממלאכת רבו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:4:1)

התוקף בספינתו כו' שם דף צ"ג התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה א"ר אם רצה שכרה נוטל רצה פחתה נוטל ושמואל אמר אינו נוטל אלא פחתה אר"פ לא פליגי הא דעבידא לאגרא הא דלא עבידא לאגרא ואב"א הא והא דעבידא לאגרא הא דנחית אדעתא דאגרא הא דנחית אדעתא דגזלנותא וכתב הרא"ש הילכך אי לא עבידא לאגרא אפילו נחית לה בתורת אגרא אין לו אלא פחת ואי עבידא לאגרא ונחית לה בתורת גזלנותא כשמואל ובתורת אגרא כרב ובזה דברי רבינו מבוארים ולפ"ז לא נטלה ע"ד ליטול שכר פי' אלא ירד בתורת גזלנותא: ומ"ש דינו כגזלן ר"ל אע"ג דעביד להשכיר אפ"ה אינו משלם אלא מה שקלקלה ואם לא קלקלה אינו נותן כלום:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:5:1)

ומש"ר וכן הדין אם נטלו ע"ד שאלה כו' פי' וכן אם לא ירד לא בתורת שכירות ולא בתורת גזלנות אלא אדעת שאלה דהיינו להחזירו אפ"ה אינו משלם אלא מה שקלקלה ואם לא קלקלה אינו נותן לו כלום דהוה דינו כגזלן והראיה למ"ש לעיל ר"ס רצ"ב ע"ש: אבל אם השכירו לאחר כו' ואע"פ דקיי"ל בעלמא שבח גזילה דגזלן הוה (ואפי' היכא דלא קנה גוף הגזילה וכמש"ר בסי' שס"ב) ועשו כן מפני תקנת השבים י"ל דלא תקנו שיהא השבח של הגזלן (אבל) [אלא] בשבח שיש בו שינוי קצת (עיין סמ"ע) כגון גזל עפר ועשאו לבינה דאף דאין שינוי גמור דהרי חוזר לברייתו מ"מ שינוי קצת ע"י טרחתו הוא ושייך בו תקנת השבים וכ"ש אם נשבח בגיזה ולידה דמחשב שינוי גמור וקנה בו אפי' גוף הגזילה וגם בנתפטמה ע"י הוצאה דשייך בו ת"ה דאין צריך לאבד מכיסו מה שהוציא וכן בעשה הוא מלאכה א"צ לשלם ולהוציא מעות מכיסו משום ת"ה אבל בנידון זה לא נשתנה כלל וגם לא הוציא עליה כלום אלא מעלמא אתא ליה הריוח לא תקנו שמפני ת"ה ירויח ויקח לנפשו ממון השייך לבעלים הא לא דמי אלא לנתפטמה מאליו או להוקרה דכ"ר בסי' שמ"ב דלא קנה הגזלן אותו השבח ודוק בל' רבינו שם בסי' שס"ב דכפל ושילש בלשונו לומר דקנה שבח גיזה ולידה ושל שינוי החוזר ושבא לידו ע"י הוצאה כו' משמע דכל דזולת זה לא כנ"ל ואין צריכין להתירוץ שכתב הב"י והד"מ ועיין בדרישה וגם א"צ למ"ש בש"ג בפ' א"נ דף צ"ז בישוב זה שכתב דהכא מיירי שהשכירות עדיין ביד השוכר כמשמעות הלשון שכתב צריך ליתן השכירות כו' משמע דעדיין לא נתן וכסתם שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף ולהכי איך יעשה זה סחורה בפרתו של חבירו והו"ל כשבח דיוקרא דמוציא הנגזל מיד הגזלן הגזילה כמות שהיא ביוקר עכ"ל דא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב נמצא כשנוטל הגזלן כו' אלא הול"ל כשיטול הגזלן יטול ממון נגזל וק"ל ועבד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:6:1)

הדר בחצר חבירו כו' כל זה מתבאר בב"ק דף כ' ודף כ"א ע"ש: ופי' ר"י כצ"ל וכ"כ הרא"ש בשם ר"י וגם המ"מ כתבו בשם התו' וכ"כ ב"י שמצא בספר מדוייק ר"י במקום רשב"ם: אפי' אם הדר לא היה צריך לשכור כצ"ל ומש"ר ולזה הסכים כר מטעם שהרי אכל חסרונו של זה ולא דמי לנועל ביתו של חבירו (בדין שאח"ז שכ"ר בשם הרא"ש דפוטר) דהתם לא בא לידו כלום מחסרון ביתו של חבירו אבל זה אע"פ שלא נהנה מ"מ השתא מיהא אכל מה שחבירו נפסד עכ"ל הרא"ש וז"ש רבינו על דברי הרמ"ה וא"א הרא"ש ז"ל כתב ע"ז דפטור ור"ל במ"ש דשאני זה דלא היה אלא גרם בעלמא: ואם אין החצר עומד להשכיר כו' כיון שלא חסרו כו' אבל גבי תוקף עבדו של חבירו שלא בשעת מלאכה אי לאו טעמא דלא ילמוד עבדו דרכי הבטלה לא היה פטור מפני כך דיכול לומר לא ניחא דליעבוד עבדי בחנם ולא דמי לבית דאמרי אינשי ביתא מיתבא יתיב או שאיה יוכת שער וכדאיתא שם בגמרא בהדיא פרק הגוזל (בבא קמא דף צ"ז) הני טעמא בעבד ובבית ע"ש: צריך לשלם לו כו' כ"כ ג"כ הרשב"א והביא ראיה מההוא עובדא דמייתי בגמרא שם דף כ"א דאגביה ר"נ לאפדנא מיניה ע"ש וכן פסק הר"ן פ' כיצד הרגל בשם הריטב"א ושהרמ"ה חולק ע"ש וממש"ר כל מה דאיתהני משמע דוקא בכה"ג דגברא עביד למיגר הוא אבל אי גם גברא דלא עביד למיגר פטור וברי"ו כתב די"א דאפ"ה מגלגלין עליו הכל דכיון דמוטל עליו לפרוע הנתחייב מגלגלין עליו את הכל ודומה לזה כ"ר בסי' רי"ח ביתר מרובע הקב כו' ובסי' רכ"ט ע"ש: אבל אם גילה בדעתו כו' כ"כ התו' שם בד"ה טעמא דניקף כו' ע"ש: ומש"ר קודם שהיה יוצא ממנו הא ל' קודם הוא ל' שאינו מדוקדק וכאילו אומר היה נותן לו שכרו ולא היה נותן להפקיע נפשו מהבית ובש"ע לא כתב תיבת קודם אלא כתב ז"ל די"א דאם גילה דעתו שהיה רצונו ליתן לו שכר אם לא יניחנו לדור בו בחנם כו' ע"ש והיינו כמ"ש וי"א זה הוא הטור ויש טועין ומפרשין ל' קודם דבא למעט דאם לא גילה דעתו עד לאחר שיצא ממנו דאז לא הוה בגילוי דעתו כלום וטעות בידם דא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב ל' היה יוצא אלא לשון קודם שיצא דל' שהיה משמע דהגילוי דעת היה אפי' אחר שיצא וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:7:1)

ואצ"ל בחצר דלא קיימא כו' אדלעיל קאי כו' [כמו בב"ח]: ומ"ש שהיה סבור שהוא שלו (וזהו שכתב הנ"י דהוי טעות גבי משכיר) עיין הטעם בב"י וז"ל דזהו ג"כ הטעם דלא אמרינן כאן דכיון ששכרו בדמים הרי גילה דעתו שאם היה מוציאו הוה שוכרו בדמים ולהכי יתחייב לזה השני וכמש"ר לפני זה דכיון דהוא מקח טעות אין כאן גילוי דעת כלל ובלאה"נ י"ל דלא מהני גילוי דעת אא"כ מגלה דעתו שהיה שוכרו מזה הבע"ה עצמו ובלא"ה אנו מוכרחים לומר כן שהרי בחצר דלא קיימא לאגרא אמרינן אע"ג דעביד למיגר אפ"ה אינו נותן לזה כלום אע"ג דודאי אם לא היה זה מניחו לדור בחצירו היה שוכר חצר מגברא אחרינא שהרי עביד למיגר וא"כ אין לך גילוי דעת גדול מזה ואפ"ה כיון שלא גילה דעתו לשכור מבעל החצר זה אם לא יניחנו לדור בחנם לא מיקרי גילוי דעת ה"ה נמי כאן אע"פ ששכר בחזקת שהוא שלו דעתו לשכור אפ"ה כיון שלא גילה דעתו מזה אין כאן גילוי דעת וק"ל: ובחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר כו' פי' או זה וכגון שחסרו מידי בחצר דלא קיימא לאגרא חייב ליתן שכר כמש"ר לשון זה ובש"ע כתוב האי דינא אחצר דקיימא לאגרא לחוד ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 363:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 363:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/363:8:1)

מי שהיה לו צמר וסממנין שרויין כו' בב"ק דף ק"א: ומ"ש שהיו הסממנין שרויין מבואר בגמ' שם דאם לא היו שרויין אז היה קונה הגזלן הסממנין במה ששינה אותן ודקינהו ותרינהו והיה צריך להחזירן כעין שגזל ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך: ושואל הנגזל סממנין פי' והגזלן אומר הרי שלך לפניך הצבע על הצמר: