## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 378:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:1:1)

כשם שאסור לגנוב ולגזול כו' מדתלה איסור היזק ממון חבירו באיסור דגניבה וגזילה ולא למדו מאיסור היזק וחיוב דכתיב גבי נפשו דהא כתיב בתורה בהדיא חיוב תשלומי דד' אבות נזיקין דנזקי ממון הן וגם נאמר מכה בהמה ישלמנה נראה דבא לומר דיש איסור בדבר אפילו אם רוצה לשלם לו היזקו כמו שיש איסור בזה בגניבה ובגזילה דנתבאר בהו ממ"ש לא תגנובו שהוא מיותר כמ"ש בר"ס שמ"ח בגניבה וגם בריש סי' שנ"ט בגזילה מדכתיב חבול ישיב רשע גזילה ישלם ע"ש ומ"ש אח"ז בין במזיד בין בשוגג ענין אחר הוא וכאילו כתב ובין במזיד כו' בוי"ו והא ראיה שפתח באיסור וסיים בחיוב וק"ל: ומ"ש ובלבד שלא יהא אנוס כגון כו' מימרא דרבה שם בס"פ והרמב"ם בפ"א מחובל ומזיק ועד"ר: כתב הרמב"ם היה עולה בסולם כו' בפ"ו מהלכות חובל כ"כ: שזו מכה מידי שמים היא כתב המ"מ מפני שהוא אנוס גמור ואין רוח שאינה מצויה אונס גמור כ"כ ולדברי הרמב"ם צריכין לחלק בהכי אבל לדברי רבי' דגם ברוח שאינה מצויה פטור בנזקי ממון אין צריך לחלק ביניהן ועד"ר: והראב"ד השיג כו' לפטור טפי מרוח מצויה כן הוא הגירסא בכל ספרי רבי' שבידינו והוא נכון ע"פ מש"ר בסמוך דדוקא בר"מ חייב אבל ברש"מ פטור אבל שם בהשגה כתב ז"ל [מרוח שא"מ] דאיתלע לאו אונס [גמור וכנ"ל אבל מל' לאו אונס] משמע דאינו אונס לגמרי ודומה לר"מ ומש"ה הביא רבי' דברי הראב"ד כאילו כתב מ"ש ברוח מצויה מאחר דלשיטת הראב"ד דינו בזה ג"כ ברוח מצויה אלא שהראב"ד נקט בלשונו רוח שאינה מצויה לשיטתו (דאיירי) [דחייב] ביה הכי [אפי'] בהיזק ממון וכמ"ש בדרישה ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:2:1)

כאשר יתבאר בע"ה בסי' שפ"ו


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:3:1)

דאסר רב יהודה כן היא גירסת הספרים שבידינו דאמר בדלי"ת ונכון הוא והוא בגמרא פרק המקבל ועד"ר: אסור לעמוד כו' הטעם כדי שלא יפסידנה בעין הרע רש"י ולעיל בסי' קנ"ח כתבתי ל' המ"מ דלדעת הרמב"ם (שהביא רבי' שם) צ"ל שאינו אלא מדת חסידות:


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:4:1)

כל מקום שמזיק חייב כו' נראה דצ"ל בכל מקום בבי"ת ומקור דינים הללו הן בב"ק דף מ"ח כתבתי בדרישה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:5:1)

ה"ג ואם בע"ה הוזק בנכנס בוי"ו ולא גרסי' הזיק ביו"ד: וכתב הרמ"ה דוקא שלא ידע הב"ה כו' בדרישה כתבתי ל' רש"י שפי' דהזיק הוא שהזיקו בידים בין במתכוין בין שלא במתכוון והוזק פי' שהמזיק עומד במקומו והניזק בא ונתקל בה ושם בארתי ג"כ מתוך הגמרא דכלל הדברים הוא דהיכא דשוין הן הניזק והמזיק שניהן ברשות או שניהן שלא ברשות אזי הזיקו זא"ז חייב המזיק (אפי' שלא בכוונה דאדם מועד לעולם) ובהוזקו זב"ז פטור המזיק ואם אחד היה ברשות והשני שלא ברשות אם הזיק זה שברשות לזה שלא ברשות בשוגג אזי פטור המזיק אפי' בהזיקו בידים ואם הזיק שלא ברשות לזה שברשות חייב אפי' בהוזק מיהו כתב הרמ"ה הא דחלקנו בין שניהן שוין לאינן שוין כנ"ל היינו דוקא בדלא ידע הבע"ה בזה שנכנס שלא ברשות אבל ראהו בחצירו או ברשותו במקום שנעשה הנזק (פ"א) אזי הוה דינם כאילו הן שניהן ברשות דבהזיק חייב ובהוזק פטור ועפ"ז נתבארו דברי רבי' דהתחיל וכתב דאם בשוגג הזיק ב"ה בהנכנס שלא ברשות ב"ה פטור אפי' בהזיקו מפני שהוא ברשות ולא הו"ל לאסוקי אדעתיה שנכנס שם שום אדם שלא ברשותו ומסיק וכתב דאם בע"ה הוזק בנכנס אפי' בשוגג חייב הנכנס מפני שנכנס שלא ברשות ור"ל דכיון שהוא ברשות לא הו"ל לבע"ה לאסוקי אדעתיה שיכנס שם אדם שישמור נפשו ממנו והנכנס ידע בודאי שהבע"ה שם הו"ל לאזהוריה מש"ה חייב אפי' בהוזק ומסיק בשם הרמ"ה דאם ידע הב"ה מהכניסה דאז הו"ל ג"כ לאסוקי אדעתיה פטור הנכנס מהוזק בו בע"ה אבל לא מהזיק וכדין שניהן ברשות וה"ה ברישא בהזיק ב"ה להנכנס כו' וכמ"ש ואח"כ מסיק וכתב דאם שניהם ברשות תו שלא ברשות אזי פטורין בהוזקו והוא שלא ראו זא"ז פי' בשעה שנעשה הנזק לא ראו זא"ז [הא אם ראו זא"ז] חייב המזיק אפי' בהוזק ומסיק וכתב לפיכך שנים שהיו רצים כו' ללמדנו בזה דאפי' שניהן בר"ה מצינו שם כל החילוקים הנ"ל משום דההליכה שם נקרא ברשות וריצה שלא ברשות וקיצר בבבא זו ולא כתב דאיירי בדלא ראו זא"ז סמך אמ"ש לפני זה דהיא היא וק"ל ועד"ר שם כתבתי ל' התו' מילתא בטעמא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:6:1)

כגון שנתן בעל החצר לשניהן כו' וה"ה אם נתן ראובן רשות לשמעון ליכנס לחצירו והזיקו זא"ז שמיקרי שניהם ברשות (וכן פירש"י שם בהדיא) אלא משום סיפא נקטו שכתב אם לא ידעו זה בזה כו' וזה שייך בשנים שנכנסו לרשות השלישי ולא באחד שנכנס לרשות השני דאז ודאי ידע הנכנס שבע"ה ברשותו הוא וק"ל: אע"פ שלא כיונו דבניזקין אין חילוק בין כיונו ללא כיונו דאדם מועד לעולם וכנ"ל וכדלקמן סי' תכ"א ע"ש: לפיכך שנים שהיו רצין כו' בב"ק דף ל"ב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:8:1)

ומ"ש אבל בע"ש כו' מפני שרץ ברשות בגמ' קאמר בע"ש מאי ברשות איכא כדר' חנינא דאמר בואו ונצא לקראת כלה מלכתא וז"ל הרמב"ם בפ"ו דחובל רץ ברשות כדי שלא נכנס שבת והוא אינו פנוי עכ"ל ולפי ל' הרמב"ם קצת משמע אפי' רץ בעסקיו כדי לגמרם קודם שבת מיקרי רץ ברשות וז"א דא"כ אין לדבר סוף אלא ר"ל כדי שיהיה פנוי ממה שהוא צריך לשבת וכן מבואר בש"ע בדברי מור"ם ז"ל ע"ש וכתב המרדכי דאפי' לדבר מצוה אינו רשאי לרוץ אם לא שאין לו שהות לעשות אח"כ. כתב הרמ"ה אם שניהם רצו והזיקו זא"ז פטורין כו' עד עבד מעשה כו' מל' הרמ"ה משמע ומוכח דהמעשה הוא מה שהן רצין ודרך ריצתן שפוגעין זה את זה בזה מזיקין זא"ז הן שניזקו שניהן הן שניזק אחד עכ"פ אין לאחד על השני כלום כיון דגם הניזק עשה מעשה שהוזק ע"י ומ"ש הרמ"ה והא דאמרי' דהזיקו זא"ז חייבין כו' ר"ל הא דאמרי' בהפרה הנ"ל בשניהן ברשות או שלא ברשות הוזקו פטורין ובהזיקו חייב קאמר דהתם מיירי שהניזק לא עשה כלום דבזה הרמ"ה מודה דיש בו חילוק בין הוזקו בין הזיקו אלא שמחדש שבשניהן רצין ועבדי מעשה אפי' הזיקו פטורין ושאליביה אצ"ל דהזיקו זא"ז דקתני בהמניח דפטורין הוא ל"ד וצ"ל הוזקו כדפירש"י ואף שקתני שם במשנה נמי שנים שהיו מהלכין בר"ה והזיקו זא"ז פטורין נראה דהרמ"ה מפרשו דמיירי דבדרך הליכתם עשו שניהם מעשה מש"ה פטורין אף בהליכתן ואף שקתני המשנה סתם מ"מ יגיד עליו ריעו דכמו דשנים רצין דקתני שם בהדיא בהזיקו זא"ז דפטורין ומשום דשניהם עבדי מעשה כן מיירי נמי הא דשנים מהלכין ומשה"נ נקט הרמ"ה בלשונו שנים רצים דהא הוא כתב דהזיקו דוקא הוא והרי ודאי שם שניהן עשו מעשה ודוק. והא דלא כתב והרמ"ה כתב בל' פלוגתא ה"ט כיון דהרמ"ה מודה לדברי רש"י דיש חילוק בין הוזק להזיק וכמ"ש וגם רש"י אפשר דמודה להרמ"ה דבשניהם עבדו מעשה דפטורין והשתא א"ש דכתב הרא"ש בתשובה (ורבינו הביאו בסי' תכ"א) בפשיטות דשנים רצים והזיקו זא"ז דפטורין ולא כתב דברי רש"י דס"ל דדוקא בהוזק הדין כן ולא בהזיקו אלא ודאי גם רש"י מודה בזה והא דכתב רש"י בשניהן רצין והזיקו זא"ז דחייבין אפשר דמיירי בלא הזיקו זא"ז דרך פגיעתן בריצתן באופן דתרווייהו עבדי מעשה אלא נקט בלשונו שנים רצים או מהלכין כאילו כתב שנים שהיו מהלכין שלא ברשות והיינו כשרצין בר"ה או ברשות והיינו כשמהלכין ובתרווייהו איירי דהניזק לא עשה מעשה ודוק ועד"ר מ"ש עוד מזה: והוזקו זא"ז פטורין נראה דט"ס הוא וצ"ל והזיקו זא"ז שהרי בריש דבריו התחיל בדין הזיקו ועוד דהנך דשנים רצים היינו מתני' דפ' המניח כנ"ל ושם קתני והזיקו זא"ז פטורין (ועוד דא"כ הול"ל והוזקו זה בזה) לכן נראה כמ"ש שוב מצאתי בח"מ של קלף שכתוב בו ז"ל אבל שנים כו' כהוזקו זא"ז דמי ופטורין:


###### Prisha, Choshen Mishpat 378:9:1
[Prisha, Choshen Mishpat 378:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/378:9:1)

שאלה לא"א כו' כלל ק"א סי' ה': הוי כמו חציו פי' וחייב עליו בכל מקום כדלקמן סי' תי"ח או לרגל מדמינן ליה דפטור [בר"ה] כדלקמן סי' שפ"ט וסי' ש"ץ: