## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 390:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 390:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/390:1:1)

רגל הוא אב דושלח כו' בב"ק דף ב': כגון שהזיקה בגופה דרך הלוכה בב"ק. דף י"ז וכתב רש"י ורשב"א וב"י הביאן דכל הני מיירי במזיקן דרך הילוכן דאל"כ אין ענין לרגל: או בשערה פי' כלי נסתבך בשערה וגררה ושברה: או בשליף שעליה פי' רש"י במשוי שבאמתחת ובמרצופים ובס"א כתב כאן ושליף או במשאוי שעליה משמע דתרי ענינים המה והיינו דשליף היא המשוי שנושאין באמתחות וכנ"ל. ובמשאוי ר"ל ומשוי הנשוי בעין ע"ג בהמה אבל בגמ' מינו ע"ש בגמ' ותוס' דף י"ב: או שהיו מהדסין פי' מרקדין: או נקרו בהו פי' ולא אכלו דא"כ הוה תולדה דשן דיש לה הנאה מזה: כשכשה בזנבה כו' ע"ש דף י"ט: אבל בכשכוש רב פי' אבל אם נשבר הכלי ע"י כשכוש הרבה ואי הוה מכשכשת מעט כדרכה לא הוה נשבר. כתב הרמב"ם כו' אבל א"א ז"ל כתב כו' טעם פלוגתתן כו' [עיין ב"ח שמביאו]. אבל כשכשה באמתה בגיד שלה: וכתב הרמב"ם כו' הרמב"ם אזל לטעמיה דגם בספיקא דדינא מהניא תפיסה כו' וגם ר"י לטעמיה אזל ועיין בכלל דיני תפיסה שכתבתי בסוף הספר: אם תפס גוף המזיק דקרן אינו משלם אלא מגופו ולא מן בעלים כמ"ש בסמוך ומספיקא אמרינן דקרן הוא וע"ל סי' א' הארכתי מזה ועוין בפסקי מהרא"י סי' ר"ח: ואפי' אם הזיק לאדם א' בר"ה וברשות הניזק כו' ע"ל סי' ר' ס"ח [הקושיא כמו בב"ח]. וצריכי ליתן טעם מ"ש ההיא מהך דהכא וי"ל דהתם הוה חד קנין ממ"נ אבל הכא דקנסא הוא שאני:


###### Prisha, Choshen Mishpat 390:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 390:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/390:2:1)

בהמה שהלכה בר"ה והתיזה כו' אורחא היא ופטורה בר"ה בפ"ק דף י"ג ועבד"ר: אבל משלמין מן העלייה פי' התשלומין הן על הבעלים לא מן השור עצמו וכתב הרי"ף מאי עליה מעולה ועידית שבנכסים: חזיר נובר פי' מנקר בחוטמיו באשפה: בהמה שהטילה גללי' לעיסה כו' שם דף י"ח: וכגון דדחיק לה עלמא כו' ז"ל הגמרא הא משונה הוא. ומשני דדחיק לה עלמא ופירש"י שעמדה במקום צר ואין לה מקום לזוז משם: בהמה שהלכה בר"ה והתיזה מפורש שם דף י"ז ובמשנה דף י"ט ע"א: ומ"ש משלם ח"נ משום דאזלינן בתר מקום השבירה. ומ"ש היתה הולכת ברשות הניזק כו' עד ועל השני ח"נ שם אזלינן בתר עיקר הצריכות והתחלתה ולחומרא דף י"ט ע"א ע"ש: ומ"ש ואין חילוק בין כח א' לכח כחו הוכיח הרא"ש מהאיבעיא דרב אשי דאיתא שם דף י"ט דרסה ע"ג כלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר כו' איבעיא דאיפשטא הוא שם דף י"ז וז"ל האיבעיא בתר מעיקרא אזלינן וגופיה הוא הוא א"ד בתר תבר מנא אזלי' וצרורות נינהו וקמבעיא ליה הכא דהדריסה והשבירה שניהן היו ברשות הניזק. ולפי מאי דאיפשטא בתר מעיקרא אזלי' אף אם הדריסה לבדה היה ברשות הניזק גם כן מחוייב נ"ש וק"ל ודוקא בכאן שנשבר ע"י דריסת גופו הוא דאזלינן בתר מעיקרא אבל היכא שהזיקה היתה ע"י צרורות לא אזלינן בתר מעיקרא וכמ"ש לפני זה בהלכה בר"ה והתיזה צרורות והזיקה ברשות הניזק דחייב משום דאזלינן בתר מקום שנשבר שם וכמ"ש: הלכה ברשות הניזק ובעטה כו' איבעיא זו ג"כ שם דף י"ט ודע שבכ"מ שכ"ר התיזה צרורות היינו אורחה שדרך הליכה העלתה צרורות. ובמקום שכתב בעטה היינו שינוי וזה פשיטא לרבינו דכיון שבעטה לאו אורחה הוא ואינו רגל אלא דאיבעיא לן אם נאמר כיון דצרורות גופן בלא בעיטה ח"נ ממילא התזת צרורות ע"י בעיטה דהוי שינוי אינו משלם אלא רביע כמו קרן לגבי רגל דעלמא דמשלם נ"ש וקרן ח"נ א"ד דאעפ"כ משלם ח"נ דפחות מפלגא לא מצינו תשלומין ולהכי לא חילק רבינו כאן בין ר"ה לרשות ניזק דלפטור בר"ה בולא כלום זה פשיטא לא אמרי' שודאי קרן הוא אבל בבעיא דבסמוך דהיינו בעיטה במקום שא"א שלא תתיז דשם איבעיא לן אי הוי כקרן וחייב בר"ה או הוי רגל ופטור לגמרי בר"ה שם שפיר חילק. והא דהתחיל רבינו וכתב הלכה ברשות הניזק ובעיטה היינו משום סיפא דכתב עליו דברי הרמב"ם דלהרמב"ם חייב רביע נזק אפי' בלא תפיסה כו' והיינו דוקא ברשות הניזק דאי בר"ה ופי' רביע אינו מחוייב בלא תפיסה אפילו בימיהן כיון דאיכא למימר שמא רגל הוא ופטור בר"ה וכמ"ש בדרישה בשם הרמב"ם ע"ש: וכתב הרמב"ם חייב רביע נזק כו' ואי תפיס ח"נ אי מפקינן מיניה עיין בדרישה: וזה בזמן שדנין קנס כו' אבל האידנא כו' כלומר דהאידנא לא שייך למימר חייב רביע כיון דאין ב"ד מגבין שום קנס והיכי דתפסי חצי נזק הוא גובה ולא רביע בלבד ואף על גב דחצי נזק צרורות ממונא הוא אם תימצי לומר דיש שינוי לצרורות רביע נזק דידהו הוה כחצי נזק דקרן דאסיקנא בסוף פ"ק דב"ק דקנס הוא והרא"ש כתב טעם אחר דלא מצינא בבבל צרורות דבעיטה הוה משונה וקנסא עכ"ל ב"י וכבר כתבתי טעם הרא"ש לפני זה בסמוך: ואם הלכה במקום שא"א שלא תתיז כו' איבעיא שם דף י"ט ועד"ר: דשמא שינוי הוא פי' ומשלם רביעי חצי של דין קרן בר"ה משא"כ כשלא מחשב שינוי ואז הוה תולדה דרגל ולא מחייב בר"ה כלום: (ובר"ה) [וברשות הניזק] אם תפס גוף המזיק והא שלא הזכיר זה בהאיבעיא שלפני זה דהרביע שגובה אינו גובה אלא מגוף המזיק משום דהתם האיבעיא לא הוה אלא אי יש שינוי או אין שינוי אבל זה פשוט ליה דקרן הוה וא"כ ודאי בעינן שיתפם גופו כדין קרן דאינו משלם אלא מגופו משא"כ באיבעיא זו דהאיבעיא הוא אי הוי כאורחא דהיינו רגל ורגל משלם מהעלייה וק"ל: וכשם שחייב על כחו שיש בו ממש כו' עד כגון סוס שצנף כו' מימרא שם בסוף דף י"ח: ומ"ש או תרנגול שהושיט ראשו כו' אורחיה להכניס בו ראשו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק והוא אוקימת' דגמרא שם אליבא דרבנן דפליגי עם סומכוס עכ"ל: אבל אין כו' הוה שינוי ואת"ל יש שינוי לצרורות משלם רביע נזק אשר"י: ומש"ר והרמב"ם כתב שאף אם כו' שהוא משונה פי' בדין ח"נ דמשונה דהיינו דאינו משלם אלא מגופה וחייב גם בר"ה וזה מבואר בהרמב"ם ועד"ר: ול"נ כיון דאיכא שינוי דצרורות כו' והמ"מ כתב ישוב לזה וגם על הרי"ף תמה הרז"ה בע"א וכתב ישוב לדברי (הרא"ש) [הרי"ף] ז"ל ע"ש והרשב"א ישבו להרי"ף בע"א והביאו הב"י ע"ש ומפני שלא כ"ר לדברי הרי"ף מ"ה לא רציתי להאריך בו כאן:


###### Prisha, Choshen Mishpat 390:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 390:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/390:3:1)

תרנגול שהיה הולך ושובר כלים כו' שם דף י"ז וע"ש ובגמרא דף י"ט ובתו' ובאשר"י שם בסוגיא ותמצא שם כל החילוקים הללו שכתבו כאן רבינו ומש"ר בד"א בחוט של הפקר כו' עד אבל אם החוט של בעל התרנגול כו' כלומר אבל אם החוט אינו של הפקר ולא אצניעוהו בעליו אז הדין בע"א. והיא דאם החוט של בעל התרנגול דינו שמשלם הוא הכל וכדפריש ואזיל (וכתב הרא"ש הטעם מידי דהוי אאבנו וסכינו ומשאו שהניח בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו) ואם הוא של איש אחר כדמסיים בסוף שכתב ואם יש לחוט בעלים פי' יש בו חיוב נ"ש כלומר חיוב נ"ש עכ"פ יש בו אבל מי מחייב בו זה מחולק כדמפרש ואזיל דאם הם של שני בעלים משלמין יחד ואם הוא של בעל התרנגול אז משלם בעל התרנגול הכל ואם התרנגול של' הפקר ולחוט יש בעלים אז משלם בעל החוט הכל וזהו שסיים רבינו וכתב לפיכך החוט שיש לה בעלים ולא הצניעו ונקשר מאיליו בתרנגול של הפקר חייב בעל החוט הכל והיא ג"כ מטעם הנ"ל שכתבתי בשם הרא"ש דהו"ל כאבנו כו' דתרנגול נמי אורחא הוא כרוח מצויה וק"ל: חייב משום בור המתגלגל פי' ודאי כי אצנעיה הוא לא מיקרי בעל הבור כי הוא אנוס אבל כאן כיון דהוא לא אצנע החוט נמצא דבמקום שהיה מונח החוט היה עושה התקלה שנקרא בשם בור אלא שההיזק לא נעשה במקום הנחת החוט קרי ליה בור המתגלגל ור"ל בורו שעשה בעצמו נתגלגל ממקומו למקום אחר ופטור בו על הכלים כדין בור שיתבאר לקמן בסי' ת"י אבל אדם שהוזק בו חייב ואינו פטור כי אם על מיתת אדם בור כמ"ש שם. אם יש לחוט בעלים כו' אין זה מדברי הרמ"ה אלא סיום מדברי רבינו הנ"ל וכ"כ באשר"י: ובעל החוט ג' חלקי' כדר' נתן דאמר כל היכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי והכא אין על בעל התרנגול לשלם כ"א הרביע וכמ"ש בסי' שצ"ב ע"ש: לאחר שנח פטור בעל התרנגול דהא גבי בעל התרנגול מיקרי בורו של תרנגול אבל גבי בעל החוט מיקרי שפיר בורו המתגלל: ואם קשר אדם החוט ברגל התרנגול הקושר חייב בכל ל"ש יש לו בעלים ולא הצניעוהו כו' והרא"ש כתב ע"ז ז"ל מידי דהוי אהופך את הגלל דאפי' לא נתכוון לזכות בו חייב אם מגביהו למעלה מג' או שסלקו ממקומו שהיה מונח אפי' החזירו למקומו חייב דאסתלקו להו מעשה הראשון וזהו כורה בור חדש וק"ק דהול"ל נמי וגם לתרנגול יש בעלים או שהחוט הוא של בעל התרנגול דלשניהן יש בעל א' ואפ"ה הקושר לבדו חייב בכל: ומ"ש אפ"ה לא נתכוון הקושר לזכות בו כ"כ נמי הרא"ש והביא ראיה ממהפך הגלל ע"ש ודברי הרב רבינו משה בר מיימוני בדינים הללו תמוהים וכבר תמה עליהן הראב"ד וגם המ"מ ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 390:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 390:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/390:4:1)

תרנגול שהיה מחטט בחבל דלי כו' ברייתא דף י"ח ע"ש: ומש"ר או אפי' אין בו עיסה והוא בלוי שדרכו לפסוק ע"י חטיטת התרנגול חייב בין על החבל כו' כן מוכח מדברי התו' שם בד"ה והא חבל משונה שכתבו שחבל בלוי אורחיה למפסק מחמת חטיטה של תרנגול שבא ומוצץ המים שבתוכו (ואין כוונתן שבחבל חדש אין שייך בו מציצת המים אלא ר"ל שבחדש אין דרכו ליפסק ע"י חטיטת המציצה) ואף שהתו' כתבו שם ע"פ כי' הסוגיא דבחבל בלוי אין שייך בו תשלומין על. פסיקתו לא כ"כ אלא ליישב למה לא הק' המקשן בלא זה נמי וכתבו וי"ל דס"ד דמיירי בחבל גרוע וישן ובלוי דאין שייך בו תשלומים אבל לפי המסקנא א"צ לכך וגם התו' כתבו שם בשנוייא אחרינא דס"ד דמקשן דאיירי בהותר קשר החבל שהדלי קשור בו. ולפ"ז א"צ לומר דאין חיוב תשלומים בפסיקת חבל בלוי וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 390:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 390:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/390:5:1)

הכלב והגדי כו' משלם נ"ש מפני שהן מועדין עד"ר: שאין ראוי לשבור ע"י קפיצה דכל קפיצה הוא למרחוק: חייב דתחלתו היה בפשיעה כו' פי' דאם שימר נפשו מהפשיעה דהיינו שהיה מסלקן כדי שלא יקפצו על קצה האחר הרחיק וישברוהו אז לא היה בא לידי אונס זה וכל תחלתו בפשיעה בזה קמ"ל חייב: ורב אלפס כו' עד"ר וע"ש באשר"י שהביא ראיה לדבריו: שהכלב קפץ בזקירה והגדי בסריכה פ' שהכלב קפץ בזקירה והגדי בסריכה פי' שהכלב רקד בעקירה ורקידה א' מהכותל לארץ והגדי נעץ ציפורני רגליו בכותל ודרכם איפכא אינו חייב אלא ח"נ אע"ג דאפי' אם נפלו חייב משום דתחלתו בפשיעה לענין קפיצה וה"נ הול"ל הכי דפשע לענין שיקפצו כדרכן מ"מ הא לא חייבה התורה אהיזק דבא ע"י שינוי אלא ח"נ דומיא דקרן: ונ"מ מי שמכר כו' פי' דאל"כ פשיטא דהא כבר נתבאר אדם מועד לעולם וחייב בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד ואשמירת עבדו כבר נתבאר בסי' שמ"ט ושפ"ט דאין אדם נתחייב על היזקו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 390:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 390:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/390:6:1)

ה"ג והרמב"ם כתב קפצו ממטה למעלה משלם ח"נ כו' עד"ר: ול"נ דהיאך יתחייבו כו' כצ"ל ול"ג ולא נהירא לא"א כו' ועד"ר: