## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 396:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:1:1)

שור המועד כו' די להן בשמירה פחותה היינו כרבי יודא בב"ק דף מ"ה וטעמא דר' יודא מפורש שם בגמרא והא דמיעט רחמנא מועד דלא בעי שמירה מעולה פליגי שם רב אדא בר אהבה ורב אי שמרו בשמירה פחותה ויצא והזיק דלרב פטור לגמרי ולרב אדא אינו פטור אלא מחיוב תשלומי מועד דהיינו נ"ש אבל צד תמות במקומה עומדת וחייב אפילו במועד ח"נ ופסקו התוס' והרא"ש הלכתא כרב אדא בר אהבה ולפ"ז מש"ר פטור לאו בדוקא קאמר וכ"כ בש"ג והמ"מ פ"ו מהל' נ"מ כתב דהרמב"ם פסק כרב ופטור לגמרי וכן משמע מל' ש"ע שס"ל כן מדהעתיק ל' הרמב"ם ע"ש: ומ"ש רבי' וכן שן ורגל שהן מועדין מתחלתן בב"ק דף נ"ה מייתי לה מקרא דבשן ורגל סגי להו בשמירה פתותה ע"ש: אפילו לא נפלה [הדלת] ע"י הרוח אלא לסטים הוציאוה כו' פי' והזיקה בשדה חבירו או שאר היזקות חייב בעל הבהמה לשלם היזקה דתחלתו בפשיעה כו': ומ"ש או חפרה או חתרה הדלת והפילתו פי' או שחפרה בקרקע מתחת הדלת עד שנפלה הדלת או שחתרה ונגח' בדלת עד שנפל כל הדלת חייב דהוי תחלתו בפשיעה כיון שהית' הדלת רעועה כ"כ עד שהיתה ראויה ליפול מעצמה אע"פ שסופו באונס שמחמת חתירה ונגיחת הבהמה נפלה חייב: אבל אם חתרה בה פרצה כו' אבל אם לא הפילה כל הדלת אלא חתרה ופרצה חור בדלת או בכותל ויצאה דרך שם פטור שאין הדבר בא מחמת פשיעותיה שנעלה בדלת רעועה ואונס שלא בא מחמת פשיעה אינו חייב עליה כדלעיל סימן רצ"א ע"ש וכל זה מ"ש אח"כ ז"ל אבל אם שמרה כראוי כו' הוא שם במשנה ר"פ הכונס ובגמרא דף נ"ו ע"א:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:2:1)

ומש"ר אבל אם נפרצה ביום חייב דקלא כו' ומיהו בלילה כו' כ"כ התוס' שם במשנה ר"פ הכונס בד"ה ונפרצה בלילה ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:3:1)

הוציאוה לסטים כו' שם במשנה וגמרא דף נ"ו ור"ל הגזלן חייב על מה שמזיקה הבהמה וע"ז קאי שם במשנה וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל וז"ל הרא"ש ואע"ג דגזלן לא קכי ליה במשיכה דמאן א"ל למשוך מ"מ כיון שנעשה לה דבר הקונה במקח וממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתה ע"כ וכ"כ התוס' שם בגמרא באריכות יותר ע"ש אבל א"ל דחייב מטעם כיון שהבהמה ברשות גזלן קאי לענין שבח שהשביחה הגזילה אצלו בין לאחר יאוש בין לפני יאוש כדלעיל בסי' שס"ב דינו נמי שיהא חייב בשמירה דז"א דלא תקנו שיקנו השבח אלא מפני תקנת השבים כמ"ש שם ומצינו כמה דברים שהשומר חייב עליהן והגזלן פטור עליהן וע"ש בתוס': אבל הוציאוה כדי לאבדה פטור ירושלמי כתבו הרא"ש שם ור"ל דאם הוציא בהמת חבירו כדי שתהא נאבדת מבעליה והלכה הבהמה והזיקה אין המוציאה חייב על הנזקין ורבינו כתבו ס"ס ש"א ובסימן ש"ף וכולהו ילפינן לה מדכתיב לשמור ולא לאבד וכל א' מתפרש לפי עניינו וכמ"ש בכל א' מהן:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:4:1)

הפורץ גדר לפני בהמת חבירו וברחה כו' שם דף נ"ה תניא כו' [עב"ח שמביאו] וכתבו שם רש"י ותוס' דבכותל בריא לא מיחייב כ"א אכותל ולא אהבהמה דגרמא בעלמא הוא (והיינו דוקא בד"א אינו חייב אבהמה אבל בדיני שמים ודאי חייב ק"ו מפרץ לפניה כותל רעוע) ומ"מ אין שייך לומר דקתני בברייתא פטור משום פטור בהמה כיון דאיכא צד חיוב דכותל (אבל בד"ש) [בד"א אבל] זה התירוץ לא ניחא ליה להרמ"ה ומש"ה כתב דבכותל בריא חייב נמי אבהמה דזה מיחשב לדינא דגרמי דחייב כדלעיל סימן שפ"ו ובכותל רעוע דחייב בד"ש כתבוהו התוס' דהיינו דוקא אבהמה ומסיק הרא"ש וכתב ז"ל ומיהו י"ל דאף אכותל רעוע חייב בד"ש דהא ראויה לעמוד יום או יומים עד שימצאו פועלים או צרכי בנין ומש"ה סתם רבינו דבריו וכתב וחייב בד"ש משמע דאתרווייהו קאי והרמב"ם בפ"ד דנ"מ פי' להא דאמר בגמרא בכותל בריא בדיני אדם נמי חייב דקאי אאם יצאה הבהמה והזיקה דומיא דכל מה שנזכר שם במשנה וגמרא דקאי החיובים אמה שהזיקה הבהמה והראב"ד השיגו דלא מיחייב אהיזקה כ"א כשמשכה או הכישה במקל שאז הדריכה לילך למקום הנזק ע"ש ובזה דברי רבינו מבוארים ועד"ר ושם כתבתי מה שהק' על דברי הרמב"ם ותשובתו על הקושיא:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:5:1)

הניחה בחמה כו' עד או שחתרה דברי רבינו הם מב' מקומות הא' מר"פ הכונס דתנן שם ז"ל הניחה בחמה או שמסרה לחש"ו ויצאה והזיקה חייב ובגמרא שם דף נ"ו אמר רבה אפילו חתרה ל"מ היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה היא (פשיעה היא אצל פתיחת דלת דאמרינן לקמן כל תחבולה שיכולה לעשות עושה אגב צערא דחמה רש"י) אלא אפילו חתרה נמי ולא אמרינן דבר זה תחלתו בפשיעה וסופו באונס (שחתרה) דכולה פשיעה היא מטעם הנ"ל דכל תחבולות כו' וכאשר קתני זה שם אהניח בחמה כן נפרש ג"כ במסרה ליד חש"ו דאפילו נעלו הדלת לפניה היטב ויכולה לעמוד ברוח מצויה מ"מ כיון דפשע מתחלה במסירתו ליד חש"ו דהן שוחקין עם הבהמה ויש לחוש שמתוך שחיקתן או משום טעם אחר יפתחו החש"ו הקשר אף שסופו באונס שיצאה בחתירה חייבים הבעלים ודע שברמב"ם שם כתב ז"ל אע"פ שהיה השור קשור הבעלים חייבים שדרך השור (עד"ר פי') לחתור ולצאת ולהזיק אפילו שמרוהו שמירה מעולה וחתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים עכ"ל וכ"כ בש"ע ע"ש ונ"ל דה"פ אפי' בשעה שמסרוה ליד חש"ו קשרוהו הבעלים השור בקשר חזק וחש"ו נעל בפני השור הדלת הראויה לעמוד ברוח מצויה דהוא נקרא שמירה מעולה וכנ"ל ואח"כ מצא שהבהמה חתרה ויצאה משם שזה אונס גמור וכנ"ל אפ"ה הבעלים חייבים כיון דמתחלה פשעו במסירתן ליד חש"ו שמדרכן להתיר הקשר הו"ל כאילו הניחו הבעלים להבהמה לילך בלי שמירה כלל ומש"ה אף שנעלו החש"ו אח"כ בפני הבהמה בדלת חזקה והיא יצאה באונס חייבים הבעלים אע"ג דהאונס לא היה מחמת הפשיעה מ"מ כיון דאותו היזק עצמו שנעשה לבסוף היה ראוי לבוא מכח הפשיעה דאף שקשרוהו הבעלים הלא החש"ו רגילין להתירו ואז רגילה לצאת ולהזיק מש"ה מיחשב כאילו עשו הפשיעה בידיהן ומש"ה כללינהו וכתבן רבינו בחד בבא הנחת הבעלים הבהמה בחמה ומסרם הבהמה ליד חש"ו משום דס"ל דזה דמסרה לחש"ו הוא דומה להנחת הבעלים בחמה דכמו ששם הם נקראים פושעים ביציאתה אף שקשרו וגם סגרו לפניה כן נמי במסרה ליד החש"ו ודומה [לזה] צ"ל לקמן בסימן ת"י בס"ט בכיסה הבור ואינו ראוי לעמוד בפני גמלים ונפל לשם שור ע"ש: (ומשמע) [ומש"ר] ונפרצה בלילה לרבותא כתבו דאילו ביום בודאי ידוע לבעלים מפרצתה וכבר כתב דחייבים הבעלים אפילו לא מסרם ליד חש"ו וק"ל: ומש"ר אפילו היתה קשורה בקשר כו' זהו מגמרא דפ"ק דב"ק הבאתי לשונו בדרישה ושם אמסרו ביד חש"ו קאי וקשרו בקשר חזק אפ"ה כיון דדרך החש"ו להתיר הקשר אמרינן דגם עתה התירוהו: ומ"ש ונפרצה בלילה לא קאי אהניח בחמה דחמה בלילה ליתא אבל נפרצה או חתרה קאי שפיר גם אחמה ותיבת בלילה לרבותא דמסרו ביד חש"ו נקט וברמב"ם ליתא האי תיבת ונפרצה בלילה ועד"ר שם כתבתי עוד מזה וגם כתבתי שם פי' דברי הרמב"ם ודוק:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:6:1)

אם אינו נשמר אלא בשמירתו של זה ר"ל אלא גם בשמירתו של זה: אם הנשארים לא נסתלקו משמירתו הוא פטור והם חייבים ז"ל הרא"ש שהרי מסר לכולן שורו לכל מי שיכול לשמרו ונתרצו לשמרו אפי' בלא חבירו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:7:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:7:1)

מסרו לש"ח כו' מימרא דר"א בב"ק דף מ"ה ואע"ג דר"א נקט ש"ח משמע דל"ד קאמר אלא ה"ה לשאר שומרים וכ"כ הב"י: ומ"ש מסתמא קיבל עליו פי' כשקיבל עליו לשמור מסתמא קיבל עליו שלא יזיק ושלא יוזק: אינו מקבל עליו אלא שלא [יזיק אבל לא שלא] יוזק שם בגמרא פירש"י דמסתמא שור נגחן כי מקבל אינש נטירותיה עליו מקבל עליו למה שהוא מוחזק וקבל עליו שלא יזיק אחריני אבל שלא יזיקו אחרים אותו לא אסיק אדעתיה שהרי אין שור מתייצב לנגדו מפחדו: והבעלים פטורים דכיון דנתנו לשומר לשמרו מה לו לעשות עוד מש"ה אפילו אין לשומר מה לשלם ממנו הבעלים פטורים: ואם אחר שהזיק התם כו' שהרי ב"ד לוקחין כו' כיוצא בדברים אלו כתב הרמב"ם ג"כ בפ"ד דנ"מ ועיין בדברי המ"מ שם ונראה פשוט דדוקא קאמרי שהמזיק הוא תם שהדין שמשתלמין מגופו של שור ומש"ה אין השומר יכול לומר לבעל הרי שלך לפניך ואני אתפשר בטוב עם הניזק שודאי לא יחזור הניזק אלא על שור זה אבל כשהוא שור מועד שהדין שמשתלמין מנכסי המזיק יכול השומר לומר לבעלים הרי שלך לפניך ובתשלומי היזק אתפשר אני עם הניזק וק"ל: כתב הרמב"ם ז"ל שמרוהו כראוי כו'. בפ"ד דנ"מ כ"כ: ומש"ר ואיני מבין דבריו כתב בכ"מ ז"ל וחכמי לוניל כו' [עב"ח שהביא לשון כ"מ]: ומ"ש דבשמירה מעולה השומרים פטורים היינו אפילו השואל דאע"פ שהוא חייב באונסין היינו דוקא לענין אם הוזקה הבהמה שהוא שומר עליה אבל לענין אם יצאה והזיקה פטור שואל וכ"ש ש"ש כ"כ המ"מ לטעם הרמב"ם והסכים עמו הב"י וכתב שכן הוא דעת רבינו ולא כהרשב"א ועד"ר: ומש"ר שמרוהו שמירה פחותה כו' בב"ק דף מ"ה וקאמר ה"ט ש"ח כלתה שמירתו בכך הנך לא כלתה שמירתן וע"ש בפירש"י מיהו דוקא בתם אבל במועד גם הבעלים פטורים בשמירה פחותה וכמש"ר בר"ס זה אלא שכתבתי שם שח"נ חייב אף במועד לדעת הרא"ש ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 396:8:1
[Prisha, Choshen Mishpat 396:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/396:8:1)

מסרו השומר לשומר והוזק חייב ששומר שמסר לשומר חייב אפילו ש"ח לש"ש כדלעיל סימן רצ"א אא"כ שמסר לבניו ולבנותיו או לתלמידו דאדם שהוא מפקיד ע"ד אשתו ובניו. הוא מפקיד כדלעיל סימן הנ"ל: ואם הזיק כתב הרמב"ם הראשון חייב כו' בפ"ד דנ"מ כ"כ והוא מר"פ הכונס (בבא קמא דף נ"ו ע"ב) אמתני' דקתני מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו קאמר הגמרא תחתיו דמאן כו' ע"ש: ומש"ר והראב"ד השיג עליו כו' כב"י שאין זו השגה [עב"ח שהביאו]: