## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 398:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 398:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/398:2:1)

הזיק שור הנכנס כו' דינו כאילו הזיקו בר"ה קמ"ל רבינו דכתבו אפי' בחצר הניזק אינו משלם אלא ח"נ ולאפוקי מרבי טרפון וכמ"ש לעיל בסימן שפ"ט:


###### Prisha, Choshen Mishpat 398:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 398:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/398:3:1)

קלקל את החצר כגון שחפר כו' שם דף מ"ח ופירש"י שם אהא דבעל החצר חייב אנזקי בורו דהיינו אם הפקיר רשותו ואע"ג דהפקיר אח"כ ג"כ בורו לאו כל כמיניה ליתן תקלה בר"ה ע"ש וכן הוא כוונת רבינו א"נ מיירי בדחפר הבור בחצר חבירו בתוך ד' טפחים סמוך לר"ה דחייב בעל החצר ג"כ לסתמו וכמש"ר בסימן ת"י ס"ב ע"ש וגם בעינן שבשעה שהפקיר רשותו לא הפקיר בורו דאל"כ היה ג"כ פטור כיון דבשעה שכרה השור לא הפקיר רשותו. דלא היה עליו למלאות ואח"כ כשהפקיר הכל יחד הוא לא חפר הבור באיסור משא"כ כשהפקיר רשותו ואח"כ בורו והו"ל לסתמו כיון שכבר הפקיר רשותו והבור היה עדיין שלו וכן יתבאר בר"ס ת"י בחופר בור בחצירו שהיה לו לסתמו פי' אע"ג דכתיב איש בור ולא שור בור מ"מ הו"ל לסתמו דהא הבור דידיה ולא סתמו חייב:


###### Prisha, Choshen Mishpat 398:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 398:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/398:4:1)

נפל לבור שבחצר והבאיש את מימיו משנה שם דף מ"ז: אם הבאיש בשעת נפילה כו' מימרא דרבא שאמר שם דף מ"ח אליביה דשמואל דהלכתא כוותיה בדיני: ובור פטור בנזקי כלים כדלקמן בסימן ת"י דדרשינן שור ולא אדם חמור ולא כלים אבל בשעת נפילה הו"ל כהזיק בקרן ותולדתו וחייב בו בעל השור אבל בלא ה"ט אין לפטור לבעל השור מהבאשת מים דבעל החצר משום דבעל החצר הו"ל לסלק ההיזק וכמ"ש בסימן ת"ג ס"ד דמשנודע להניזק מההיזק עליו לסלק ההיזק ועל המזיק ליתן לו ההוצאה (ודוחק לומר דכאן דבהכניס שלא ברשות מיירי כשלא נודע לניזק שנפל לשם) די"ל דדוקא שם בסימן ת"ג דשור הניזק שהומת ישאר ביד הניזק לפרעון נזקו וכמ"ש והמת יהיה לו אלא שמחוייב המזיק למסרו ליד הניזק וכמ"ש שם בזה אמרינן דעל הניזק רמיא שיטרח למכור הנבילה קודם שיפחות דמיה והמזיק ישלם לו הוצאתו משא"כ בזה שאין לבעל המים חלק בשורו של זה וגם ל"ד למש"ר בסימן ת"י דאם שור ראובן חפר בור בחצר שמעון שראובן משלם לשמעון היזק חצירו וחייב שמעון לסתום הבור אחר שנודע לו כו' דשאני התם דהחצר הוא שלו וכיון ששילם לו היזקו נקרא הוא בעל הבור משא"כ כאן בשורו של חבירו שאינו נקרא על שמו וק"ל:


###### Prisha, Choshen Mishpat 398:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 398:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/398:5:1)

פטור בעל השור בנזקי בעל החצר דהו"ל כאילו התנה עמו שיפטור כל א' בנגיחת שורו ובשאר היזקות כ"כ התוס' במשנה וכן ס"ל להרמב"ם דכתב בזה בפ"ו דנ"מ בזה דפטור בעל השור בנזקי דבעל החצר וגם אם הזיק שורו דבעל החצר לשורו דהנכנס ברשותו פסק כרבי דבעל החצר פטור דלא קיבל עליו שמירתו וכמש"ר בשמו בסמוך ס"ו אבל רבינו דכתב כאן דפטור ובסמוך בהוזק שור דבעל החצר בשל הנכנס פסק כרבנן דחייב צ"ל דלא ס"ל כהתוס' הנ"ל ונראה שטעמו הוא דדוקא בעל החצר דעל הרוב הוא בביתו מסתמא כי א"ל עול עול ואנטר קאמר משא"כ זה שהכניס שורו לחצר אחר ואינו מצוי שם בחצר מסתמא לא קיבל עליו שמירת שורו דבעל החצר וחילוק זה כתב הרא"ש שם בפרק הפרה והראב"ד שהביא רבינו כאן השיג שם אדברי הרמב"ם וצ"ל דהראב"ד פסק ג"כ כר' והכל תולה בחצר של מי הוא: והראב"ד כתב כו' שהרי חצר השותפין הוא כו' עיין בל' השגות הראב"ד וכתבתיהו בדרישה ונראה דה"פ דבא לומר מה שבאת לפטור ודאי לא הוה אלא משום דכיון שנתן לו רשות להכניסו הו"ל כחצר המזיק ונמצא דפטור על הכל ז"א דרשות שנתן לו לא מיחשב אלא כחצר השותפין ומכח זה היה לן לחייב גם על הנגיחה: ולא עוד כו' פירוש ואף אם תאמר שאנגיחה פטור דכיון שנתן לו רשות להכניס שורו הו"ל כחצר (הניזק) [המזיק] מ"מ על הבאשת מימיו ודאי חייב דמיחשב לענין זה כחצר הניזק כיון שהוא מיוחד ליה לבעל החצר לבד וז"ש בל' השגות הראב"ד לא ידעתי למה יהא פטור אלא אנגיחה ור"ל אפטור בהבאשת מימיו לא ידעתי שום טעם אלא אפטור דנגיחה איכא למימר שום טעם והוא דמיחשב כחצר המזיק אבל אינו עיקר בעיניו. ובב". כתוב ל' השגת הראב"ד בל' זה ז"ל א"א זה לא ידעתי למה פטור אלא בנגיחה כו' והאי לישנא מוכח ג"כ כמ"ש דהו"ל כאילו אמר זה פטור דנגיחה הוא דבר תמוה ולזה דהבאשת מים לא ידעתי שום טעם ולזה פשוט שמ"ש שחייב על הבאשת מים היינו שהבאישן בשעת נפילה וכנ"ל ודוק ועד"ר שם כתבתי ל' המ"מ מ"ש בזה:


###### Prisha, Choshen Mishpat 398:6:1
[Prisha, Choshen Mishpat 398:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/398:6:1)

רב אלפס פסק כר' כו' פלוגתת ר' ורבנן הוא שם במשנה דף מ"ז ע"ב: וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ע"ל סימן רצ"א שהוכחתי שס"ל כן: