## Prisha, Choshen Mishpat

###### Prisha, Choshen Mishpat 400:1:1
[Prisha, Choshen Mishpat 400:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/400:1:1)

המע"ה אע"ג דמודה הנתבע דמחמת שהיה שורו רודף אחריו לקה בסלע אפילו הכי ליכא אלא גרמא וגרמא בניזקין פטור ר"ן: וכתב הרמב"ם ואם טען הניזק כו' בפ"ט מהנ"מ כ"כ: הואיל והוא קנס פי' ולא רמינן שבועה עליה דנתבע אלא כי היכי דלודי ובקנס המודה פטור וכמו שנתבאר לעיל ס"ס שצ"ט:


###### Prisha, Choshen Mishpat 400:2:1
[Prisha, Choshen Mishpat 400:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/400:2:1)

היו שנים רודפים כו' שם במשנה: ומש"ר ועדים מעידים אין לפרש דלרבותא דרישא כ"כ דאפ"ה שניהם פטורים דא"כ הול"ל אפילו עדים מעידים ועוד כיון דטעמו הוא משום המע"ה אין רבותא בכה"ג בעדים אלא הוצרך לכתוב כן כדי של"ת פשיטא דפטור דהא כבר אשמועינן דאפילו בא' פטור משום דשמא בסלע לקה כ"ש בזה דאיכא ב' ספיקות חדא שמא בסלע לקה והשני דכל א' יאמר בהשני נלקה וגם בסיפא בששניהם של א' אינו כ"א כשיש עדים וק"ל: נוטל ח"נ ממ"נ מהפחות מיהו נראה פשוט דאם אינו שוה הפחות כדי ח"נ דמפסיד הניזק לדבריו משא"כ לדברי ר"י אברצלוני וכמ"ש בסמוך: או נאבד והן תמים פי' שהן משלמין מגופן דוקא: והם תמים כו' ואם הא' מועד כו' [כמו בב"ח]: אבל משתלם מן החי רביע נזק משום דס"ל דמן הספק יש לו חלק בכל א' מהן לגבות ממנו חצי מה שראוי לו דהיינו רביע נזק ולדבריו נראה דאם שניהן קיימין ג"כ נוטל מכל אחד רביע נזקו ונ"מ דאם האחד אינו שוה אלא כדי רביע היזקו אין המזיק יכול לדחותו ולומר לו קחהו ולך אלא יטול גם מהשני רביע נזקו:


###### Prisha, Choshen Mishpat 400:3:1
[Prisha, Choshen Mishpat 400:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/400:3:1)

היו שנים [הרודפים] א' גדול ג"ז שם במשנה: ומ"ש הניזק אומר גדול הזיק פי' ויש בגופו כדי ח"נ: והמזיק אומר קטן הזיק ואותו קח והמותר בחצי נזקך תפסיד רש"י: כתב הרמב"ם שמשלם מה שהמזיק אומר שם בפ"ט דנ"מ כ"כ: ודומה לטענו חיטין והודה לו בשעורים עיין באשר"י ס"פ המניח שהאריך בזה בטוב טעם: כשאין לו עדים פי' על שאר טענתו אבל על הנגיחה יש עדים וכנ"ל: תימה שזהו טענו כר והמ"מ תירץ ופי' דשאני הכא שיש עדים שא' מהן נגחו ע"כ ור"ל כיון שיש עדים על הנגיחה ויש צד חיוב ע"פ העדים אינו דומה להודה לו בשעורים דהודאתו ע"פ עצמו דמזיק מה שלא תבעו ועד"ר: שאפילו אם תפס פי' בעדים: (אלא התם הזיק): שהחיוב הוא על נכסיו פי' נמצא דהתם בכלל תביעתו הוא שהרי תם בכלל נכסיו הוא אבל א' גדול וא' קטן כו' כל אחד חשיב תביעה בפני עצמו ואין כאן מודה במקצת וכן פי' המ"מ את דבריו ומסיק וכתב שם שיש לחלק ולומר אפילו בששניהן תמין כיון שיש עדים חייב ש"ד וצ"ע עכ"ל ועד"ר:


###### Prisha, Choshen Mishpat 400:4:1
[Prisha, Choshen Mishpat 400:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/400:4:1)

היו הניזקין שנים כו' ג"ז שם במשנה: ואם אין שם ראיה פטור לגמרי דהוי כמו טענו חיטים כו' דין זה כתב גם הרמב"ם שם בפ"ט דנ"מ אלא שהמ"מ פי' וכתב שם דמיירי כשאין שם עדים כלל על הנגיחה ומש"ה מודה הרמב"ם בזה אבל לרבינו הטור מיירי זה אפילו כשיש עדים שנגחו אלא שאין יודעין איזהו נגח לזה ואיזה לזה וע"ל כי דין שניהן שווין וכמ"ש המ"מ שם וכתבתי לשונו בדריש' ע"ש:


###### Prisha, Choshen Mishpat 400:5:1
[Prisha, Choshen Mishpat 400:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/400:5:1)

ובזה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאם תפס כו' פי' ואף שבדין הנ"ל ס"ל דלא מהני תפיסה בהא מודה ועד"ר: