## Prisha, Choshen Mishpat ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:1:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:1:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:1:1) בור הוא מאבות נזיקין כו' מבואר ריש ב"ק ודף כ"ט ול' ע"ש במשנה ובסוגיא: ומ"ש בין הפקירו כו' בסימן זה יתבאר דהחופר בור ברשותו ואח"כ הפקיר רשותו וגם הבור ונפל שם דבר דפטור כיון דמתחלה עשאו ברשותו וא"ל דמיירי כאן בחופר בור בר"ה דלהא לא שייך לומר הפקירו דהא מופקר ועומד הוא ונראה דמיירי בהניח דבר משלו בר"ה ונכשל בו חבירו דגם זה מיקרי בור שלו ונתחייב עליו ועל אותו דבר קאמר שאפילו הפקירו אחר שהניחו דלאו כל כמיניה לגרום היזק לאחרים ולאפקוריה אח"כ וכמש"ר בסמוך בס"ג וגם מיירי בבור ממש כגון שחפרו ברשותו ואח"כ הפקיר רשותו ולא בורו דנתחייב על בורו ולא מהני מה שירצה להפקיר בורו אח"כ וכמ"ש בס"ג: ל"ש אם הוא בעומק או בגובה פי' בעומק פשיטא דיש בו גם כן הבל והבל המיתו אלא אפילו בגובה דליתא שם הבל אלא שנחבט בקרקע (גסה) [גופה] חייב משום דל"ד בור אמר קרא אלא כל דכוותיה ועיין בסט"ז שכ"ר שם פלוגתא דרב ושמואל ורבינו קיצר וסתם כאן לפי שפסק לקמן כשמואל: ומ"ש או אפי' לא זה כו' אלא ששפך מים בר"ה והוחלקו כו' חייב ע"ש בסוגיא בפרק המניח (בבא קמא דף כ"ט) ול' וכ"ר ג"כ בסימן תי"ח ס"ח ושם נתבאר דאפילו לרב מצינו כה"ג וה"ד כגון שלא תמו מיא אלא נעשו רפש שבמים עצמן הוזק שנמצא שנתקל בתקלה גופה דאפילו רב מודה בהא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:2:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:2:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:2:1) בעל הבור חייב כתב המ"מ כו' [עב"ח שהביאו]: האחרון חייב כו' פי' במה שכיסה ומילא את החפירה הרי אזיל לה מעשה הראשון וכאילו חפר ליה הוא בור מחדש: אחד החופר או הלוקח כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות נ"מ: כיון שהוא בעליו חייב דכתיב בעל הבור ישלם בעליו מ"מ: כגון שיהיה לו שור כו' דכתיב כי יכרה איש בור ולא שור בור: אבל אם עשאו השור ברשותו חייב לסלקו ז"ל הגמרא שם דף מ"ה אמר רבא הכניס שורו לחצר בע"ה שלא ברשות וחפר בה בורות בעל השור חייב בנזקי חצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור כיון דאית ליה למלייה כו' ופירש"י בעל החצר חייב אם הפקיר רשותו ואע"פ שנאמר כי יכרה איש בור ה"מ בבור בר"ה דלא עליה רמי' למלייה הכא כיון דאית ליה למלייה מקמי דליפקריה דהא בור דידיה הוא וכי אפקיר בתר הכי נותן תקלה בר"ה עכ"ל וכן הוא נמי כוונת רבינו כאן א"נ מיירי שחפר הבור ברשותו סמוך לר"ה דאז מיד שיודע לו חייב לסתמו וכמש"ר אח"ז בעשה בור סמוך לר"ה וה"ה חפר אחד ברשותו והוא לא כיסהו אחר שנודע לו חייב וכ"כ בש"ע וכן מוכח ממש"ר בסמוך בפותח לרשות חבירו דאחר שנודע לחבירו ולא סתמו פטור הכורה: כתב הרמב"ם אפילו נחפר מאליו כו' בפי"ב דנ"מ כ"כ והא דהוצרך לכתוב זה בשם הרמב"ם אף ע"פ דלכאורה נלמד דין זה במכ"ש מדין שור של חבירו שחפר ברשותו דאף דיש לשור בעלים אפ"ה חייב בעל החצר כשלא כיסהו די"ל דהו"א אדרבה דוקא כשחפר שור של חבירו דחבירו משלם לו היזק חצירו ובכללו הוה מה שצריך למלאות החפירה מש"ה חייב בעל החצר כשלא מילאהו משא"כ בנחפר מאליו וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:3:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:3:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:3:1) אחד החופר בר"ה כו' פרטי הדינים הללו מב"ק דף מ"ט וכ' ע"ש וקיי"ל כרבה אליביה דר"ע דמחייב בין שעשה הבור בר"ה בין עשאו ברשותו סמוך לר"ה וזש"ר אחד החופר בר"ה או ברשותו בתוך ד' טפחים סמיך לר"ה כו' דכתב לר"ה לאפוקי מרב יוסף דלשם דאמר לר"ע החופר בור בר"ה פטור דלא מיקרי בעל הבור דבעינן דיזיק ליה ממונו: ומ"ש ברשותו בתוך ד"ט בזה למדנו דאף דהבור עצמו עשה ברשותו מ"מ כיון דפתחו סמוך לר"ה בתוך ד' טפחים דשם ג"כ נדחקו רבים ליכנס שמה חייב (כ"ש אי סמכו לר"ה ממש) ואח"כ הוסיף אפילו ברה"י באמצע רשותו והפקיר רשותו דנעשה כפתחו מתחלה לר"ה דחייב ואח"כ הוסיף דאפילו לא יגיע מהבור היזק לרבים אלא לחבירו לבד גם כן חייב וזש"ר או שחפר ברשותו ופתחו לרשות חבירו כו' וכאן לא כתב בתוך ד"ט סמוך לרשות חבירו דדוקא בסמוך לר"ה דלפעמים דחקי שם רבים נתנו שם ד' טפחים הסמוכים לר"ה כר"ה ולא בסמוך לרשות חבירו: ומ"ש או באמצע רשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו בפעם אחת דאילו הפקירם ביחד ומתחלה בהיתר עשאו ברשותו אינו חייב על תקלתו וכמש"ר בסמוך והוא מדברי הרא"ש שהוכיח כן שם: וכן החופר בור בר"ה לצורך רבים כו' כ"כ הרא"ש שם ולמדו מדין בור של שותפים ע"ש: וכתב הרמ"ה וה"ה נמי כו' כצ"ל וכן הגיה ב"י: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:4:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:4:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:4:1) האומר לחבירו לחפור בור כו' ע"ל ר"ס קפ"ב: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:5:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:5:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:5:1) הבונה סמוך לר"ה רשאי לחפור כו' ואפי' להרחיבו כו' ברייתא שם ד' נ"א ע"א החופר בור ברה"י כגון אלו החופרין לאושין (פי' ליסוד פטור ואוקי לה בגמ' דאפי' ארווח ארווחי לר"ה פטור ופירש"י דארווח בה ארווחי לר"ה דהו"ל חופר בור בר"ה ונראה פשוט דהאי בענין שחופרין בר"ה שכ"ר לא בר"ה ממש קאמר אלא ר"ל שפתוחה לר"ה וקמ"ל הברייתא והגמ' דאע"ג דשאר בני אדם אסור להן לחפור אפי' סמוך לר"ה בתוך ד"ט זה שחופר לצורך היסוד מותר לחפור ולפתוח אפי' עד גבול ר"ה ממש כיון שהיום או מחר יסתום הכרייה בהיסוד ובשלו הוא חופר אבל אם חפר בתוך ר"ה ממש ודאי שלא ברשות וחייב על נזקיו ועד"ר מ"ש עוד מזה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:6:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:6:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:6:1) אחד החופר בור כו' ל' המשנה דף נ' ומפרש שם בגמ' דהנהו כולהו לא זא"ז קתני ע"ש ולשמואל דחייב בה משום חבטה אתו ג"כ הצריכתות בענין זה ומשום דמסיק המשנה שם וקתני ע"ז ז"ל א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית י' טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים ומפרש שם בגמרא דלשמואל האי אף כל כו' לאתויי גובה דחייב משום חבטה א"כ המשנה ה"ק ל"מ בור דפשיטא דחייב דהא אית בה הבל טובא אלא אפי' שיח כו' ואפי' מערה כו' עד ואפי' גובה דלית בה הבלא כלל אפ"ה חייב משום חבטה ולרב הוצרך הגמרא לדחוק שם דהאי אף כל כו' דקתני לאו לרבויי אתא אלא דהמשנה קתני בור ושיח כו' לדיוקא והדר קתני דכולהו נלמדו מדכתיב בור והן דומין לה כשיש בהן עשרה כדי להמית בהבלייהו: ומ"ש ובלבד שיש בו כדי להמית דהיינו י"ט שם במשנה: אינו חייב על המיתה פי' אבל על הנזק חייב אפי' בפחות מי' כמ"ש בסמוך: אפי' כשנפל כו' עבד"ר: וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה עבד"ר: אבל אם הוזק בבור פחות כו' לפי שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע ואין המיתה בכל שהוא מצויה והרי הוא כמו אונס כן הוא ל' הרמב"ם בפי"ב מהנ"מ: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:7:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:7:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:7:1) וב' טפחים מהם מים כו' שב' טפחים של מים חשובים כד"ט עומק של יבשה: אבל אם היה עמוק ט' כו' מיבעי' מי אמרי התם טעמא כיון דב' טפחים מים נפיש הבלא משא"כ באחד א"ד אדרבה כיון דעמוק טפי אית ביה הבלא ובעמוק ז' וג"ט מהם מים נפיש הבלא אבל הבור אינו עמוק כן הוא ל' הגמרא ובאשר"י וכן הוא גירס' ספרי הטור המדוקדקים ובדפוס ב"י נדפס כאן פשיטות בעמוק ט' וטפח מים ומיבעיא בעמוק ח' ובט' מים או עמוק ז' וג"ט מים וכן הוא גירס' הרמב"ם וכתב המ"מ שם שכן היה גירסתו בגמרא וב"י כתב ע"פ גירסת ספרי הטור שבידו דשביק רבי' גירסת הרא"ש ותפס ל' הרמב"ם עכ"ל והוא דוחק ע"כ נראה שגירסת הספרים הנ"ל עיקר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:8:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:8:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:8:1) חפר אחד ח' כו' והטעם בשני הדינים משום דכל המוסיף נעשה שותף עם הראשון בגרם זה שגרם וקירב המיתה או ההיזק יותר דדילמא אם לא היתה עמוקה אלא י' לא הוה שור זה מת אלא אם א' חפר ט' ובא אחד והשלימו לי' אז הוא לבד חייב כיון שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה מתוך כך חייב המוסיף בכל כ"כ שם בתו' ומ"מ פי"ב מהנ"מ וכן מוכח שם בסוגיא ע"ש: מיבעיא אם כבר נסתלק מעשה הראשון פי' הראשון שחפר ט' נסחלק מעשהו דאותה חפירה לגמרי דהרי כבר נפטר בשעה שהשני השלימו לי' ואף שחזר לסתום אותו טפח הואיל ואיפטר הראשון איפטר או לא כן נראה לפרש והו"ל דומה למש"ר בס"ב שכבר נסתלק מעשה הראשון והב"י לא פי' כן ע"ש: ולדברי האומר דמהניא תפיסה ע' מ"ש בכללים: אי בהבל מיית פי' כגון שנפל שם דרך פיו לאפוקי דרך גבו וכמ"ש בסמוך: והרמב"ם כתב אי מחמת כו' כ"כ שם בפי"ב מהנ"מ וכתב עליו המ"מ ז"ל וביאור דבריו ז"ל כך כשחפר הראשון בור עמוק לשיעור המיתה ובא אחר והרבה ברחבה ונפל השור מאותו הצד שהרחיבו וכגון שלא הרחיבו בהיקף כולו ואפי' מת מחמת הבל הבור חייב שאם לא הרחיב זה האחרון היזק הבור לא היה נופל שם ואצ"ל אם מת מחמת חבטה נפל השור בצד הא' שלא הרחיב זה בו אם מת מחמת הבל האחרון פטור שהרי מיעט הבלו ואם מחמת חבטה מת האחרון חייב זהו כוונתו ז"ל והוא תימה איך עירב הלשונות כו' עכ"ל ובודאי כדבריו כן הוא דמוכח מדברי הרמב"ם מיניה וביה דבבא קמייתא דמחייב כשמת מחבטה איירי בשנפל מצד שלא הרחיב דאי מצד שהרחיב חייב אפילו מת מחמת הבלא וכמו שכתב שם ברמב"ם בהדיא (וכ"כ שם בדפוס גדול וקטן ורבינו קיצר בהעתקת לשון הרמב"ם) ומה שסיים הרמב"ם בבבא קמייתא בטעם חיוב מחמת חבטה שהרי הוא הקריב היזק בור זה רצה לומר כיון שפשע בבור זה והקריב צד היזק באם יזדמן דבר באותו צד משום הכי יקרא גם כן בעל התקלה להתחייב אף אם נפל מצד השני ול' הגמרא נקט וכמ"ש בדרישה ע"ש: ומש"ר ותימה הוא כו' עבד"ר: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:9:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:9:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:9:1) כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור כו' שם דף נ"ב וכי מאחר שכיסהו כראוי היכי נפל תורא ומוקי לה בשהתליע מתוכו: כיסהו כיסוי שיכול לעמוד בפני שוורי' כו' ונפל לתוכו גמל ומת חייב אפי' לא שכיחי גמלים פי' ואפי' אינם מצויים כלל ונזדמן דבאו דהוה אונס דמ"מ מיקרי פושע דהי"ל לאסוקי אדעתיה שמא יבוא ויפול אבל לא הו"ל לאסוקי אדעתיה שמא יבוא גמל ויקלקל הכיסוי בעניין שיפול אח"כ שור היכא דאינם מצויים גמלים כלל וכ"כ התו' שם: ומ"ש ואפי' פקח הוא כצ"ל ואגמל קאי דאפי' הוא פקח וביום דכה"ג אפי' אם היה הבור מגולה פטור וכמש"ר מיד אחר זה גם לקמן בסי' זה מ"מ כיון שכיסה ואינו יכול לעמוד בפני גמלים חייב וכן הוא בהדיא במיימוני ובש"ע ומה שכתבתי ששייך לומר פקח או שוטה אשור מבואר שם דף נ"ד וכ"ר בסי" זה: ומ"ש ואם לא נפל בו גמל אלא גמלים עברו עליו כו' כל זה שם דף נ"ב וכא"ד דלשם דפשוט ליה האי בבא ובבא שנייה דהתליע איבעיא ליה ואיפשיטא שם דלא אמרי' מגו וכתבו התו' דהיינו דוקא כשהיה נופל הכיסוי מיד וכמש"ר וכתבו התו' שם וגם מוכח כן מדברי רבינו מיניה וביה דמש"ר בבבא דהתליע ושכיחי גמלים דחייב דל"ד שכיחי קאמר אלא אפי' מצויים לפרקים ג"כ תחילתו בפשיעה וסופו באונס מיקרי דהא בבבא קמייתא כיון דמצויים גמלים לפרקי' ויקלקלו הכיסוי מחייב ליה אם נפל אח"כ שור ורבי' קרי ליה שכיחי והראיה דברישא היכא דל"מ לעמוד בפני גמל ונפל שם גמל כתב דחייב אפי' היכא דלא שכיחי ולא כתב אפי' היכא דלא מצויים כלל דהא בכה"ג נמי חייב וכמ"ש בשם התו' לעיל אלא ודאי שכיח קרי ליה מצוי גם י"ל דכתב ושכיחי גמלים בסיפא בחיוב אגב מציעת' דשם כתב וגמלים שכיחים לרבותא דאפ"ה פטור וק"ל: יפלו מיד פי' וחזו שוורים פקחים ומזדהרי ולא נפלי וא"כ הוה תחלתו וסופו באונס: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:10:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:10:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:10:1) בור של שני שותפין כו' שניהם חייבים כו' דין זה ממשנה וגמרא דף נ"א וכמ"ד משימסור לו דליו שפסקו הלכה כמותו ועד"ר ויש לתמוה על הרי"ף שלא העתיק אלא לשון המשנה וע"פ גירסתו שגרס הראשון חייב ור"ל גם הראשון וכמ"ש בדרישה והול"ל עליו ל' הגמרא ללמוד מינה דחיוב זה דהראשון אינו אלא עד שימסור לשני הכיסוי וי"ל דהרי"ף קיצר וסמך על מ"ש אלשון משנה הנ"ל מימרא דר"א דהמוכר בור לחבירו כיון דמסר לו דליו קנה דמהאי מימרא נלמד נמי דמשמסר הראשון לשני (דלא) [דליו] נפטר דאהא מייתי לה הגמרא שם ע"ש ודוק: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:11:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:11:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:11:1) וכן הדולה מבור של כו' שם ע"ב בברייתא קאמר ע"ז ראב"י משימסור לו דליו דמיפטר הראשון הלא"ה אף שאמר לו השני הנח לי לדלות והראשון הניחו משתמש ודלה והלך לו אפ"ה אין השני מתחייב בכולו אלא שניהן יחד וזהו ג"כ כוונת רבי' במ"ש אין השני מתחייב ר"ל אין מתחייב בכולו וכדמסיק רבי' וכ"כ בהדיא אחר הבאת הרמב"ם וק"ל: ל' הרמב"ם עבר כו' בפי"ב מהנ"מ כ"כ: ומ"ש עליו רבי' ול"נ כו' עד"ר: דליו פירש"י כיסויו והנ"י כתב טעם לדבר למה לא פי' דלי כמשמעו ע"ש ומסיק שם דר"ח פירש דלי כמשמעו ע"ש וכן הוא ל' הרמב"ם והש"ע בסכ"ב ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:12:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:12:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:12:1) כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה שם ד' נ"ב ובגמ' שם גרסי' עלה ז"ל וראשון עד אימת מיפטר אמר רב בכדי שידע ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו [ור"י אמר בכדי שיודיעוהו] וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו וכתבו ע"ז התו' שם ז"ל בכדי שידע כלומר שהקול יצא שהבור מגולה דמסתמא שמע ושמואל אמר בשמיעה בעלמא לא מיחייב דאין סומך על שמועה עד שיודיעוהו ור"י אמר עד שיודיעוהו וישכור כו' וה"ה דלשני נותנין לו שיעור זה אלא דלא בעינן שיודיעוהו שכבר ידע ושמואל סבר דמיד יש לו להושיב שומרין שלא יפול שום דבר בהבור עכ"ל תוס' והלכה כר"י וצ"ע למה כתב רבי' כדי שידע הא ר"י נמי בכדי שיודיעוהו קאמר כשמואל אלא שמוסיף בשיעורו ומה"ט נראה שלא כתב הרמב"ם בכדי שידע אלא ז"ל שידע הראשון שהבור מגולה וכדי שישכור כו' והרי שמצריך מתחלה ידיעה ממש ובשכירות כתב בכדי והוא כדברי התוס' הנ"ל ואפשר לחלק בין ל' בכדי שידע דר"ל בשיעור שידע ובין ל' כדי שידע ונראה דודאי רבינו בעי בכדי שיודיעוהו ולא הוצרך לפרשו דסמך אמ"ש וישכור פועלים ויכרות ארזים דכל זה ודאי אינו אלא אחר שיעור שהודיעוהו אלא משום דס"ל כהראב"ד דס"ל גם לשמואל ור"י לא בעינן הודעה ממש אלא בעינן שיעור יותר ארוך דהיינו כדי שיודיעוהו שהוא יותר משיעור בכדי שידע וכמ"ש התוס' ומש"ה כתב בכדי וכמש"ר מיד אחר זה דברי הראב"ד ומשמע דס"ל כוותיה והא דקאמר ר"י עד שיודיעוהו וישכור כו' לא אתי אלא לאפוקי מדשמואל דקאמר דאף שיודיעוהו לא נתחייב עד שג"כ ישכור פועלים כו' ודוק: ופי' הראב"ד אם יש בכדי כו' ז"ל בהשגות א"א אין בגמרא עד שידע הראשון אלא בכדי שידע משמע שיעור מנהגו שיחזור לדלות מבורו ופשוט דאין הראב"ד מחולק אלא בפי' כדי שידע שהוא מגולה אבל גם הוא מודה שיש לו זמן כדי לשכור פועלים וק"ל. ולזה הסכים א"א ז"ל טעמו מדכתב זה וזה כיון שכיסוהו כראוי ונתגלה אנוסים הם ואין צריכים להושיב שומר: מדלא קאמר ויקנה ארזים כו' דאז היה ודאי משמע שיקנה בכל סך מה שימצאם לקנות דא"ל דאדרבה לכרות משמע (זו כוונת פי') דאם הוא ביוקר ילך ויכרות באיזה ענין כדי שיהיה לו שהרי אמרו ישכור פועלים ויכרות אבל הוא עצמו אינו מחוייב לכרות ש"מ בלכרות סגי קאמר וא"צ לקנות וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:13:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:13:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:13:1) מדלא קאמרינן לדידהו כו' כצ"ל: אבל בור שהניחו מגולה פי' שגילהו ולא חזר לכסותו משום הכי הוי פושע משא"כ בשני הנ"ל דאף דלא כיסהו מ"מ הוא ג"כ לא גילהו אלא שראהו מגולה והניחו כן מגולה מש"ה ס"ל לר"י והרא"ש הנ"ל דאף להשני נותנין לו שיעור כדי שישכור פועלים כו' והאי דקאמר וה"מ דאניס כו' נראה שהוא מדברי הרמ"ה וקאי אמ"ש לפני זה דה"ה לכל הנזקין כו' עד מסיק וקאמר וה"מ דאניס כו' וק"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:14:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:14:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:14:1) המכסה בור בכיסויו של חבירו כו' מימרא בב"ק דף ל"א: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:15:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:15:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:15:1) המוסר בורו לשומר כו' מסרו לחש"ו וכו' כ"כ הרמב"ם בפי"ב מהל' נ"מ וע"ש בהמ"מ: אע"פ שהוא מכוסה לפי שהבור עשוי להתגלות ואלו אין להן דעת וכתב המ"מ דזה איירי אפי' במכוסה כראוי וע"ל סי' שצ"ו כעין זה גבי קשירה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:16:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:16:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:16:1) בענין חיוב בור בר"ה פליגי בו רב ושמואל כו' שם דף נ' ע"ש: ולא משום חבטה ומפורש שם דף נ"ג דהיינו היכא דקרקע עולם הזיקתו אבל בחצירו אפי' לרב חייב בחבטה שהרי נחבט בקרקע שלו וכבר כתבתי לעיל ס"ו דקיי"ל דאין חבטה פחות מי' אפי' לרב ע"פ המסקנא ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:17:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:17:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:17:1) ומ"ש ונ"מ אם עשה תל כו' שם בגמרא והא דלא כ"ר עוד נ"מ אם היה רחבו כעמקו דאין לו הבל ופטור לרב וכמש"ר בס"ט משום דיש בו פלוגתא בגמרא וניחא לרבי' לנקוט הני דלית בהו פלוגתא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:18:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:18:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:18:1) ומ"ש או שנפל השור כו' כ"כ שם התוס': ומ"ש והרמב"ם (כתב) [כשמואל] כו' בפי"ב דנ"מ כ"כ: ומש"ר ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אע"ג דהדברים נראים בהאי פסק [כרב] באשר"י דף קל"ד מ"מ מדמסיק אח"כ וכתב על מימרא דרב שיזבי ורב אשי בבא אחת והרחיב הבור כו' וכ"ר לדין ההוא לעיל ס"ת דכתב הרא"ש שם דרב אשי דבתראה הוא כשמואל ס"ל דמחייב אחבטה ש"מ דס"ל להרא"ש דקיי"ל כשמואל גם מוכח כן בפסק זה דפלוגתת רב ושמואל מדמסיק הרא"ש וכתב שם דמסקנת הגמרא דמוקי להמשנה בדאיגנדר איגנדורי הוא דלא כרב ועד"ר לעיל בסי' זה ס"ז ש"מ דס"ל לסתם תלמודא כשמואל ולא כרב דאליביה הו"ל לאוקמי בע"א וכמ"ש ודוק: לפיכך עשה תל בר"ה כו' חזר וכתב זה אע"ג דכבר כתב דנ"מ אם עשה תל כו' כדי לכתוב עליו דמי שעשה התל חייב בכל הנזק אע"ג דלא הוזק בתל כ"א בקרקע עולם כיון דאי אפשר לאשתלומי מהאי שהרי קרקע עולם היא משתלמין הכל מן האי שעשה הגובה כיון שהוא לבד עשה התקלה משא"כ כשנפל מקול הכורה ע"י תקלה בבור לאחורי הבור דהתם לא עשה בעל הבור כל התקלה וכמ"ש בסמוך ועד"ר סי' תי"א שם כתבתי דלא דמי זה לנתקל באבן וניזק בקרקע עולם שבצדו שפטור דשאני התם דלא היה ראוי למות ע"י אבן שאיני גבוה שנתקל בו משא"כ כאן שנתקל בגובה י'. ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:19:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:19:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:19:1) היה הבור מלא ספוגין מבואר שם בגמרא וכתב ב"י מלא ל"ד דא"כ לא הוה בזה הבלא ע"כ ואינו מוכרח דודאי אף שהוא מלא ספוגין מיד בנפילת השור עליהן הן מתמעכין ויורדין למטה והוי ביה הבלא וי"ל דדעת ב"י הוא דאף דיהיה בו הבלא מ"מ לא יהיה בו הבל י' טפחים אם לא כשהבור עמוק כ"כ שאף שהוא מלא ספוגין כשידחקם יחד מכח הנפילה ישאר ע"ג חלל י' טפחים וז"ש שמלא ל"ד קאמר: והוא שיהיה עמקו יתר על רחבו כו' שם דף נ' ופסק הרא"ש כמ"ד אין לו הבל ופטור והטעם דכיון שהוא מלא ספוגין ודאי לא מתה גם מחמת החבטה נמצא דהוא אונס על מיתתה: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:20:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:20:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:20:1) ונפל שמה שור כו' שם דף נ"ד: ומ"ש אבל על האדם ועל הכלים פטור כו' שם דף נ"ג ונ"ד: ולא נתמעט אדם כו' פשוט בפ' המניח: אבל אם הוזק בו אדם חייב דקרא במיתה משתעי דכתיב והמת יהיה לו דממעטינן שלא יתחייב בכופר אבל בנזקין חייב אבל כלים שבירתן זו היא מיתתן ופטור בכל ענין: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:21:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:21:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:21:1) ואפי' על מיתת בהמה כו' בפ' הפרה מסקנת הגמרא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:22:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:22:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:22:1) אבל פקחת שנפלה ביום כו' שם דף נ"ג מפני שזה כמו אונס שדרך הבהמות לעיוני בדרכים ולסור מהמכשלות ואע"ג דפשע לענין שאר בהמות דאינן פקחות מ"מ גבי הפקחת הוה אונס דאינו בא מחמת הפשיעה אא"כ פשע לענין זה עצמו שנפל בסוף ועד"ר לפני זה בס"ט: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:23:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:23:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:23:1) שאין דרכן של בני אדם כו' דדוקא בהמה שעיניה למטה דרכה לעיוני וכמ"ש בסי' תי"ב: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:25:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:25:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:25:1) בור שכרוי ועומד כו' שם דף נ"ב [עב"ח שהביאו] ובגמרא שם דף נ"ג פלוגתא דרב ושמואל דשמואל ס"ל דלאחריו פטור דקתני המשנה ר"ל שנתקל בבור ונפל לאחורי הבור ומש"ה פטור אבל אם נפל לבור מקול הכורה ונחבט בקרקעות הקרקע חייב ושמואל לטעמיה כו' ולאפוקי מרב דאמר שם אפי' נפל לבור בעינן דוקא לפניו דאז מת מהבל כו' ובזה דברי רבינו מבוארים: וכיון שא"א להשתלם כו' מדר"נ דאמר שם בגמרא דף נ"ג דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וכתבתי לשונו בסי' שצ"ב ע"ש: אבל אם נבעת השור מקול הכורה ונתקל בבור ונפל לאחורי הבור פטור כצ"ל ול"ד למ"ש בסמוך דאם נתקל באבן ונפל לבור דחייב כל אחד חציה וא"כ הול"ל שישלם בעל הבור לכל הפחות החצי כיון שהשור נתקל בבור כמו שמחייב בעל האבן ואפי' הכל היה לו לשלם מדר"נ כיון שאין להשתלם (מהבור) [מהכורה] ולא מבעל הקרקע דהא קרקע עולם היא שנפלה לאחורי הבור דשאני התם שכל התקלה עשה בעל האבן משא"כ כאן שאין התקלה נעשית ע"י הבור לחוד כ"א ע"י שניהן דהיינו מקול הכורה הבור וכל אחד בפני עצמו אין שם מתקיל עליו לכך פטור בעל הבור תוספות ור"ן ועמ"ש לקמן סי' תי"א: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:26:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:26:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:26:1) היתה אבן מונחת כו' שם דף נ"ג מימרא דרבא: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:27:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:27:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:27:1) ושור שדחף בהמה כו' הוא פשוט לפי טעם הנ"ל: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:28:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:28:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:28:1) ואם אדם ושור דחפו אותה לבור מימרא דרבא שם ע"ב: שאם היה [אדם] בכוונה כו' [כמו בב"ח]: ואם (היה) דחפו אשה ויצאו ילדיה כו' כצ"ל וכל זה הוא במימרא דרבא שם עד וכתב הרמ"ה: ושור ובור פטורים פי' בעל השור ובעל הבור פטורים דכתיב כי ינצו אנשים וגו' ולא שוורים: ואם דחפו בו אדם והוזק פירש לאפוקי על מיתת אדם דאין בעל הבור חייב עליו וכן פטור על שבירת כלים דבסמוך כמ"ש לעיל: ובשאר ד' דברים חייב דאין משלם שאר ד' דברים אלא אדם: (כט) ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:30:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:30:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:30:1) וכתב הרמ"ה דה"ה נמי שנים כו' וכ"כ הג"מ פי"ב מה' נ"מ: היכא דהוה עביד ליה איהו לחודיה פי' לאפוקי לפעמים נחבט יותר בחזקה מדחיפה שנייה וניזק יותר ועיין בסמ"ע שדחיתי פירוש זה ופירשתי בע"א ע"ש: ואין בראה דלא מחייב כו' עד והוא עשה כל הנזק פי' כגון הא שכ"ר בסכ"ה בור שכרוי ועומד ונכנס בו אדם להעמיקו ונפל שור לבור מכח קול. הכורה שאמרינן כיון דליכא להשתלם מן הכורה שאינו אלא גרמא בעלמא חייב בעל הבור לשלם הכל כיון שכל הנזק בא לבעל השור על ידי בורו וכן מפורש שם באשר"י בפרק שור שנגח וגם נראה דבא לאפוקי דאם לא היה ניזק על ידו לחוד כ"כ כ"א בצירוף השני בו מודה להרמ"ה במ"ש ז"ל ודוקא עד שיעור מה דהוא חייב ביה כו' איהו לחוד אבל טפי לא ודוק: וכן כתב הר"ר חזקיה שור שדחף כו' האי שור שדחף פי' דברי ר' חזקיה הוא שמייתי מיניה רבינו ראיה דמדכתב ר' חזקיה דאין בעל הבור משלם אלא ג' רביעים ש"מ דס"ל דאין זה הנמצא משלם בשביל חבירו שאינו בנמצא או שאין לו וכן מוכח בש"ע דזה תלוי בזה ע"ש: ###### Prisha, Choshen Mishpat 410:31:1 [Prisha, Choshen Mishpat 410:31:1](https://torahapp.org/share/book/Prisha/s/Choshen%20Mishpat/r/410:31:1) החופר בור בר"ה ונפל עליו שור כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ב מהנ"מ מברייתא דס"פ ג"פ ע"ש: ומ"ש דנוטל מיורשי בעל הבור דמי שורו ר"ל ל"מ אם נשאר החופר חי דצריך לשלם לו דמי שור דהרי נפל לבורו אלא אפי' אם זה השור נפל עליו והמיתו אפ"ה יורשיו צריכין לשלם ולא הוה כשאר מלוה ע"פ דאינה נגבית מהיורשין והטעם דדוקא כשהמלוה היה באופן שי"ל שכבר כרע אביהן אמרינן דאין נגבית מהיורשין שמא כבר פרעו אביהן משא"כ בזה דבחיי אביהן לא נתחייב כלל ואיך נאמר שפרעו וק"ל: